ספר בני ציון על פרשת שופטים - ג' | הרב אמנון יצחק

בס"ד 24/08/2012 ספר דברים - פרשת שופטים; ספר בני ציון על פרשת שופטים - ג'

"לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח השם אלוקיך", שואלים חכמי ישראל: למה הסמיכה התורה איסור נטיעת עץ אשרה על יד המזבח לפרשת "שופטים ושוטרים תתן לך"?, השיב על כך הגאון רבי שפירא מלובלין: וכך מלמדת אותנו התורה שכל כל שופט ודיין בישראל צריך להיות כמזבח. כשם שהמזבח תוכו אדמה ובחוץ הוא מצופה נחושת, כך צריך להיות השופט והדיין בישראל: ענוותן ושפל רוח בלבו פנימה מבחינת: "ואנוכי עפר ואפר", אבל בחוץ עליו להיות ברזל ונחושת, אמיץ לב ועז רוח, ובעל מצח נחושה, כל זאת בעמדו מול תקיפים ובעלי שררה, במטרה להציל עשוק מיד עושקו.

"לא תגורו מפני איש" זו מצוה בתורה - שאין היום מי שמקיים אותה! 'בטל "לא תכירו ולא תגורו" כבר בטל בזמן הגמרא, אנשים לא עומדים בזה, והתורה אומרת: שצריך להיות כמזבח. כמו שהמזבח עפר בפנים ומצופה נחושת, צריך להיות ענוותן ושפל רוח בלבו פנימה, אבל בחוץ - אמיץ לב ועז רוח, ובעל מצח נחושה.

"כי יפלא ממך דבר ובאת אל הכהנים והלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם". כשנתמנה רבי מאיר לייבוש בעל המלבי"ם לשבת על כיסא הרבנות בבוקרשט בירת רומניה – השמיע בשבת הראשונה לכהונתו דרשה בפני בני הקהילה, וכך אמר: "מורי ורבותי, בזמן שבית המקדש היה קיים, נצטוו ישראל לתת לכהן את שלושת (3) האיברים הבאים מזבחיהם: זרוע, לחיים והקיבה. אולם בזמן הזה שאין לנו מקדש וזבח, בעוונותינו הרבים, רב הקהילה הוא בבחינת כהן, ככתוב בפרשת שופטים: "כי יפלא ממך דבר ובאת אל הכהנים והלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם", לכן, אני מבקש מכם את שלושת המתנות האלה, את הזרוע, ואת הלחיים, ואת הקיבה.

הזרוע: אני מבקש מכם הנחת תפילין בכל יום, כי היא סגולה לעזרת השם, "לא תסור מדבריהם". והקיבה: שתהיו זהירים ונשמרים ממאכלות אסורים, שהשולחן הכשר והמטבח הכשר, מחדירים קדושה וטהרה בבתי ישראל. אז זה מה שביקש המלבי"ם מבני הקהילה. מה שאומר שאם הוא צריך להגיד להם את הדברים האלה המצב לא היה כל כך טוב בקהילה בבוקרשט בימיו. הוא נלחם מאוד נגד הרפורמים הוא יכל להיות גאון הגאונים בתלמוד, אבל הוא כתב פירושים תרי"ג כללים הוא עשה, תרי"ג כללים הוא עשה למקרא, תרי"ג כללים, אתם יודעים מה זה "תרי"ג כללים"? והוא דקדק במקרא בשביל לסתור את טענות הרפורמים ומתקדמים ומשכילים.

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין או שמאל" מובא במדרש בספרי על הפסוק הזה "לא תסור - זה מצות לא תעשה". מסביר רבי אהרן הלוי בספר החינוך מצוה תצו', ואני יקרא לכם את זה באופן שלם ומלא מתוך הספר, ספר החינוך אומר ככה תקשיבו זה יסוד גדול, מי שיבין את זה יבין את כל התורה כולה ואת מה שיש לנו בתלמוד וכו':

"שלא להמרות על פי בית דין הגדול שיעמדו לישראל נמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום", זה לא המקובלים, בעלי הקבלה זה אלה שקבלו איש מפי איש, ממשה רבנו את התורה במסורת. אז "נמנענו מלחלוק על בעלי הקבלה עליהם השלום, ומלשנות את דבריהם", אסור לנו לשנות את דבריהם, "ולצאת ממצוותם בכל ענייני התורה". אז אנחנו לא יכולים לחלוק עליהם, "ולא לצאת מדבריהם ולא לצאת ממצוותם בכל ענייני התורה, ועל זה נאמר: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין או שמאל", ואמרו זכרונם לברכה: "לא תסור - זה מצות לא תעשה".

משורשי המצווה כפי שדעות בני אדם חלוקים זה מזה, לא ישתוו בעולם הרבה דעות בדברים. בני אדם דעותיהם חלוקות זו מזו, כן? זה ברור, "כפי שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות", כן, אז לא ישתוו בעולם הרבה דעות בדברים. ויודע אדון הכל ברוך הוא, שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו - יפרש כל אחד דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותיעשה התורה ככמה תורות.

וכעניין שכתבתי במצוות "אחרי רבים להטות", "וכסף תלווה" בסימן סז' במצוה עח', על כן אלוקינו שהוא אדון כל החכמות, השלים תורתנו תורת אמת, עם המצוה הזאת שציונו להתנהג בה, על פי הפירוש האמיתי המקובל על חכמנו הקדמונים עליהם השלום. זאת אומרת: התורה לא תהיה שלימה בלעדי המצוה הזאת לא לסור מדבריהם, ושנמנע לחלוק עליהם, ושלא נצא מדבריהם, ולא נשנה שום דבר מדבריהם.

אני חוזר: על כן אלוקינו שהוא אדון כל החכמות, זאת אומרת אתה לא יכול להגיד אה בה... הוא אדון כל החוכמות? אז הוא יודע מה הוא עשה. השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שציונו להתנהג בה, עם הפירוש האמיתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום. ובכל דור ודור גם כן שנשמע לחכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, של קודמיהם, ושתו מים מספריהם",

אתם יודעים מה זה ושתו מים מספריהם? כמו שאי אפשר לחיות בלי מים, כך הם לא יכלו לחיות בלי לשתות בצמא את דבריהם, "וייגעו כמה יגיעות בימים ובלילות!" זה לא 'קביעת עיתים לתורה' - זה כמו אלה שמוסרים את נפשם, הרב קנייבסקי הרב שטיינמן הרב עובדיה ואחרים, יומם ולילה לא משה התורה מפיהם. "להבין עומק מילהם, ופליאות דעותיהם, {של אלה שלפניהם כן} ועם ההסכמה הזאת - נכוון אל דרך האמת בידיעת התורה. וזולת זה אם נתפתח על מחשבותינו ועניות דעתנו - {כל טיפש אומר 'לעניות דעתי, לעניות דעתי'} לא נצלח לכל, אם נתפתה על מחשבותינו ועניות דעתנו - לא נצלח לכל, אלא צריך לשמוע לחכמים הנמצאים שקבלו את דבריהם של הראשונים, ושתו מים בספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות, להבין עומק מילהם ופניות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכוון אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה - אם נתפתה על מחשבותינו ועניות דעתנו - לא נצלח לכל!".

"ועל דרך האמת והשבח הגדול על זאת המצוה אמרו זכרונם לברכה: "לא תסור - זה מצות לא תעשה" שימו לב: "אפילו אם יגידו לכם על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצוותם". זאת אומרת: מישהו לא יודע איפה זה הימין, איפה זה הימין? כולם יודעים להרים את יד ימין, באים חכמים ואומרים: "זה שמאל", - אתה צריך לשמוע להם, מה זה? דבר פשוט! כולם יודעים שזה ימין, שמעת? הוא אמר שזה שמאל, תגיד שמאל, זהו שמאל, שמעתם?.

"כלומר: שאפילו יהיו הם טועים" מי לא יודע שימין זה ימין? הם אומרים "זה שמאל", תגיד שמאל, "אפילו יהיו הם טועים, בדבר אחד מן הדברים, דבר אחד, מכל התורה הכל הכל הכל, מכול עשרות שנים שהם לומדים טעות אחת - אין ראוי לנו לחלוק עליהם! אבל נעשה כטעותם! למה? כי טוב לסבול טעות אחד ויהיו מסורים להיות תחת דעתם הטוב תמיד, ולא יעשה כל אחד ואחד לפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת! דחילוק לב העם! והפסד האומה לגמרי!".

שמעתם? "הקב"ה השלים את התורה עם המצוה הזאת "לא תסור מדבריהם" כדי לשמור שעדיף טעות אחת! אחת, ונעשה כטעותם, ושלא יהיה חורבן הדת, וחילוק לב העם, והפסד האומה לגמרי, ומפני עניינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם כת מועטת, מן החכמים כפופה לכת המרובים מן השורש הזה, וכמו שכתבתי במצוות "להטות אחרי הרבים".

כי הטעות תיפול במיעוט ולא ברוב, לכן צריך להטות אחר הרוב, אז אפשר שתהיה טעות, פעם בעשרות שנים יכול להיות שתהיה טעות, יש מקרים שפוסק אומר משהו ואחר כך אומר: "חוזר בי". יכול להיות מקרה, ועל דרך זה שעוררתיך בני עליו, נפרש לך אגדה אחת שהיא בבבא מציעא בסוף פרק הזהב דף נט' עמוד ב': גביה ההוא מעשה דרבי אליעזר בתנורו של עכנאי שמתמיה כל שומעיה, אמרו שם: "אשכיחיה רבי נתן לאליהו, מצא אותו  רבי נתן את אליהו

אמר לו: "מאי עביד קודשא בריך הוא בהאי שעתא?" שהיתה מחלוקת בין רבי אליעזר לחכמים, אמר לו: "חייך! נצחוני בניי נצחוני בניי!". היה שמח הקב"ה על שהיו בניו הולכים בדרך התורה ומצוות להטות אחרי רבים. המעשה בתנורו של עכנאי טמא - טהור, ורבי אליעזר עשה אותות ומופתים, ואמת המים, והמים עלו למעלה, ואחר הוא נעקר ממקומו, וכותלי הבית נטו, ובת קול דיברה ואמרה: "שהוא צודק והלכה כמותו בכל מקום",

ועמד רבי יהושע ואמר: "אין הלכה בשמים, הלכה נתנה בארץ, והתורה ניתנה בהר סיני, שלום על ישראל "אחרי רבים להטות!". אז זאת אומרת: כל מה שעשה רבי אליעזר והבת קול שאמרה ש"הלכה כמותו בכל מקום" - לא עזר! בא רבי יהושע מכח התורה ואמר: "אחרי רבים להטות".

הם לא ירדו לסוף דעתו הוא היה צודק, רבי אליעזר צודק והם טעו, הוא צודק, אבל יש הלכה! יש מצוה: "אחרי רבים להטות", נקודה זהו. אז לכן היה שמח הקב"ה על שבניו היו הולכים בדרך התורה ומצוותיה - "להטות אחרי רבים", ומה שאמר: "נצחוני בניי" - חלילה להיות ניצחון לפניו ברוך הוא, אבל פירוש הדבר הוא על הענין זה, שבמחלוקת הזו שהיתה לרבי אליעזר וחבריו, באמת היתה כרבי אליעזר וכדברי הבת-קול שהכריעה כמותו, ואף על פי שהיה אמת איתו בזה - ביתרון פילפולו על חבריו, לא ירדו לסוף דעתו, ולא רצו להודות לדבריו אפילו אחרי בת-קול, שציותנו ללכת אחרי הרבים לעולם באם יאמרו אמת ואפילו טועים,

ועל זה השיב הקב"ה: "נצחוני בניי!" כלומר אחרי שהם נוטים מדרך האמת שרבי אליעזר הוא היה מכוון בזה את האמת ולא הם, והם באים עליו מכח מצות התורה, "שציוויתים לשמוע אל הרוב לעולם!", על כל פנים יש להודות הפעם הזאת כדבריהם! שתהא האמת נעדרת והרי כאילו בא על האמת ניצוח.

מבהיל על הרעיון! שמעתם? זה "לא תסור מדבריהם", אלה שמוסרים את נפשם על התורה יומם ולילה והם על פי אלה שקיבלו מאלה שקיבלו מאלה שקיבלו מאלה שקיבלו מאלה שקיבלו עד משה רבנו, והם לומדים באותה דרך ובאותה שיטה והכול ובמסירות נפש, ואלה גדולי הדור שלא עוסקים חוץ מהתורה הקדושה, ואנחנו מצווים לשמוע להם.

ואיך נשמע? "אחרי רבים להטות". אחרי רבים להטות. 

שאלה: (לא שומעים)

הרב: אז לכן אמרתי, אז לכן אמרתי, שאפילו אם יהיה פוסק ויהיה בדין הזמרים שמותר - וכל גדולי ישראל אומרים שאסור, אחרי רבים להטות, אפילו אם יגיד ואין מי שאומר

שאלה: (לא שומעים)

הרב: מה נענש מי נענש? מה אתה מחלק עונשים, זה עונש? מה זה עונש? נו אז מה? הוא כפוף בעצמו להלכה!, אין מה לעשות, מה מה מה מה. רבי מאיר היה חכם גדול שלא ירדו לסוף דעתו, וכמעט לא נפסק כמותו, מה לעשות? אנחנו נמצאים פה בעולם עם הוראות, זה ההוראות, ככה השם רוצה 

שאלה: אז איך להיום?

הרב: הנה כך זה להיום, ככה זה להיום, ככה זה להיום. אבל לא מדובר באלה שמסלפים את התשובה בגלל אינטרסים.

שאלה: (לא שומעים)

הרב: זה לא חכמי התורה שדיברו פה, פה מדובר על מי שמוסר את נפשו על התורה! לא על אנשים שיש להם אינטרס כדי שיהיה להם קהילה, כדי שלא יפסידו אותם, אתה מבין, לפ לפ וכל מיני דברים, לא! לא על כאלה מדברים,

שאלה: זה מה שאני שואל

הרב: לא! זה ברור רואים בדיוק למה הם עושים, כן, יש כאלה שכותבים בספר שלהם משהו והם לא מקיימים בעצמם, אתה מבין. מדברים על גדולי הדור האמיתיים שהם שוקדים בתורה ללא הפוגה, בלי שום אינטרס, רק התורה הקדושה עומדת להם מול העיניים.

שאלה: (לא שומעים)

הרב: בסדר, הוא אמר שלא קיבלו בגלל שלא שמעו לדבריו, מכל מקום הנקודה היא זה הדין "אחרי רבים להטות", הבנת? "וזה טובה גדולה והשלמה לתורה, שלא יהיה חורבן הדת, והפסד האומה", כי כל אחד יגיד: "עזוב אותך אני.. עזוב אותך זה לא זה, עזוב עזוב אני אני... אני יודע אני מבין לבד", -      אין דבר כזה, אין דבר כזה, יכול להיות מקרה, כן, נדיר, זה לא כל יום קורה, כן.

שאלה: (לא שומעים)

הרב: לא שזה לא ככה זה ככה, אבל בסוף לא נפסק ככה, הבנת? אבל גם כתוב: "לא תהיה אחרי רבים לרעות", כשהולכים לכיוון הרע אז צריך לדעת "לא תהיה אחרי רבים להטות". זה ברור מי הולך על פי התורה ומי לא, הדברים ניכרים. זה רק אלה במכוונים לאמת אמיתה של התורה, הדברים ניכרים.

וכיוצא בזה כותב הרמב"ן: "אפילו תחשוב בליבך שהן טועים חכמי ישראל, והדבר פשוט בעיניך כאשר את היודע בין ימינך לשמאלך, והחכמים טועים ואומרים הפוך! - תעשה כמצוותן!!" אומר הרמב"ן, "ותאמר: "כך ציוה אותי מצווה על המצוות, כי על דעת שלהן השם נתן לנו את התורה". השם מסר את התורה על דעתן של החכמים האלה,

הוא אומר: "הנה קחו את התורה אבל הם קובעים", מי אלה הם? כמו שהסברנו, אלה ששוקדים יומם ולילה על התורה לאין הפוגות, והולכים בדיוק כמו הדרך של הראשונים שקדמו להם ושקדמו להם ושקדמו ושקדמו. הבנת? אז זה יסוד הגדול שצריכים לדעת אותה. זהו?

"כי תצור אל עיר לא תשחית אל עצה" התורה אוסרת להשחית עצה פרי בכל מקום בכל זמן, ולא רק בשעת מצור או מלחמה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים: "אין קוצצים אילני מאכל ולא במצור בלבד אלא בכל מקום, כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה - לוקה, נענש!". ומוסיף בענין זה הרמב"ם: "ולא האילנות בלבד לא רק עצי פרי אסורים בהשחתה, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בנין שראוי למגורים, וסותם מעין, ומאבד מאכלות", דהיינו צורכי מזון שראויים למאכל, "בדרך השחתה -  עובר ב-"בל תשחית", שלא נדבר העושה את זה בכעסו כעובד עבודה זרה.

"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין או שמאל", במסכת שבת כג' עמוד א': דנה הגמרא מצוות חנוכה וקובעת שיש לברך קודם ההדלקה, "אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של חנוכה". שואלת על כך הגמרא: "והיכן ציונו?" הרי זה מצוה של חכמים ואיך אפשר לומר "ציונו"?

משיב האמורא רב איויא: מ"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" לפי זה מורה לנו כאן התורה שעלינו להישמע לכל מה שאומרים לנו חכמים זכרונם לברכה, כי הם שואבים את סמכותם מגבוה, ומצוה שנקבעה על ידי חכמים כאילו - ניתנה לנו מפיו של הקב"ה! ולכן ראוי לברך "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו" אתה מבין?

"תמים תהיה עם השם אלוקיך"; הצדיק רבי פנחס מקוריץ מבחירי תלמידי  הבעל שם-טוב, היה אומר: בשום מצוה או מידה טובה לא מצינו במפורש שצריכים לקיים אותה במפורש "עם השם אלוקיך", רק שני מקראות; בספר דברים: "תמים תהיה עם השם אלוקיך" ובנבואה של מיכה מצינו על מידת הצניעות: "והצנע לכת עם אלוקיך",

ההדגשה "עם" באה דוקא בשתי מידות אלה, תמימות וצניעות, מכיון שבשתיהן יכול אדם להערים על הבריות ולהעמיד פנים של איש תמים, וצנוע, אבל לבו מלא עורמה - כמו "קול בעורמה", וענוה מזויפת, משום כך מורה לנו התורה תמים תהיה "עם" השם אלוקיך,

ומיכה קורא לשומעיו: "הצנע לכת עם השם אלוקיך", ללמדנו שהצניעות והענוה צריכות קיום מהבורא יתברך שבוחן כליות ולב, ומבחין בן תמים וצנוע שתוכו כברו, למי שמעמיד פני תמים וצנוע ואינו דובר שקר בלבבו, דובר שקר בלבבו זה מצב עוד  טוב. אבל יש שקרנים שמופיעים "בקול בעורמה" כולל אלה השקרנים שנמצאים שם, אחד קוראים לו יניב בן מסרחי, אה, יניב בן משיח,

שאומר: "אני היחידי מכל המגזר החרדי הספרדי, שמשקיע חצי מיליון בהופעות גרנדיוזיות, ולא אכפת לי אם אני שר יפה או לא יפה, אלא זה שאני עושה בהפרדה!" והשקר הנוכל הזה, מופיע בתערובת ומרקיד מעורב, והבאנו סרט עכשיו לאחרונה, שמעלה החתן את הכלה והוא שר וקופצים, והוא והכלה רוקדים לפני כולם, עיני עינק, "הוא שומר על הפרדה?", אין לו אפילו הפרדה בין שקר לשקר.

שאלה: הוא אמר .....

הרב: מה זה אכפת לי מה הוא אמר,

שאלה: שהוא .....

הרב: הוא לא מאמין לכלום, הוא שקרן ורמאי ולא מאמין לכלום. בן אדם מופיע בתערובת במועדונים, במועדונים, יושב בין נשים וגברים, יושב בין נשים וגברים, ו'קול בעורמה' שקרנים ורמאים, ושר עם קובי פרץ, קובי משה מה קוראים לו? מישהו מהפרוצים האלה יושב איתם ומעבירים כך {רמקול אחד לשני{ ככה מסטולים, ואתם יודעים הוא שותה הוא מסטול, ויש לו תנועות של מפגר, כמו עז הוא קופץ, בכל מיני תנועות וזה, כן משהו ומסתובב ועושה ככה, שיראו שיש לו מכנסיים וזה, שקרן ורמאים ומביאים את כל אלה כו' וכו', וכתוב: "תמים תהיה "עם" והצנע לכת "עם" הקב"ה, על מי אתה מרמה? ואתה ומראה לכולם והולך ואומר: "הפרדה".

כמו גד אלבז ואבא שלו השקרן, בני אלבז, אומר: "הבן שלי בהפרדה הכול בהפרדה!", הולכים ומופיעים בקיסריה הכל בתערובת, אנשים ונשים השם ירחם, שקרנים ורמאים, כמו ציון גולן ג'לג'לאן, שקרן רמאי כרוני, זה לא יאומן כי יסופר, השם ירחם, השם ירחם!, וחיים ישראלה השם ירחם, עם השפתון הוורוד בתמונות, השם ירחם מה שהוא עושה, הוא מופיע בטלוויזיה עם אייל גולן, מחטיא הרבים, ומופיע מול נשים בתערובת שעומדות שמה השם ירחם איזה דברים, ומה הוא שר? "יתגדל ויתקדש" - השם ירחם על נשמתו מה שמחכה לו,

אין! כולם פרקו עול, אין שום דבר, לא נשאר מהם כלום, "כל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה, וגם בחודש אלול הם מופיעים ככה, בחודש הרחמים והסליחות, זה לא יאומן כי יסופר, והם לא ראויים להצטרף לעשרה, ואין להם חלק לעולם הבא, וגם השנה הם לא יחזרו בתשובה, אבל בראש השנה - ייחתם דינם! ונראה מה יקרה בשנה הבאה.

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".