פרפראות וחידושים לפרשת עקב חלק ג' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום התורם בעילום שם יזכה בעזרת השם יתברך לתשובה שלמה אמונה וביטחון בקדוש ברוך הוא רפואה ישועה והצלה פרנסה ברבע בגאולה במהרה בימינו אמן.

אמן.

רפואה שלמה לעופרי בן יהודית בכלל עמו בית

ישראל מהרה אמן.

אמן.

הצלחה ורפואה שלמה

לכל משפחת שלמה ומדלין חדרי,

וגם הצלחה לארגון שופר מהרה אמן.

אמן.

פרפרות וחידושים לפרשת עקב חלק.

ג.

שנת תשפואה.

והיה עקב תשמעון.

אומר הרחיים הקדוש

אין והיה

אלא שמחה.

והנה אדון הנביאים

בא בנועם דבריו

להעיר במוסר נעים.

כי אין לאדם לשמוח אלא כשישמור לעשות את כל אשר ציווה אדוני לעשות.

אז ישמח ליבו ויגל כבודו.

אבל כל עוד שיחוש שחסר או חיסר אחת מכל מצוות השם,

בן מצוות לא תעשה, בן מצוות עשה.

עליו אמר שלמה ולשמחה, מה זו עושה?

אמרת שמח אם אתה לא מקיים את כל מצוות השם.

והוא אמרו,

והיה,

שמחה תהיה לך עקב תשמעון.

פירוש,

עקב זה סוף ותכלית.

כמו שמציינו שמשתמשים חכמים, זיכרונם לברכה, בלשון הזה, בלשון המשנה,

בעקבתא דמשיחא.

בעקב זה בסוף.

כי בגמר זמן ביאתו ייקרא עקב.

בזמן שיבוא מלך המשיח זה יקרא עקבתא דמשיחא כי הוא יבוא בסוף.

אז כמו כן אמר כאן,

עקב תשמעון את המשפטים ושמרתם ועשיתם,

ושמרתם זה לא תעשה, ועשיתם זה מצוות עשה,

אז הוזמן השמחה.

רק אחרי שאתה מגיע לזה שאתה מקיים את כל המצוות שתלויות בך, כי יש מצוות שאתה לא יכול לקיים, כמו בית המקדש, כמו כהן, כמו לוי.

וכל שלא הגיע לזה, אין לו מקום לשמוח.

על מה אתה שמח?

ועוד כתב רמז

למה שאמרו בספר זוהר,

וזה לשונו, דלת חדבתא קמק ותשבריכו כשעתא די ישראל משתדלבו רייתא.

אין לקדוש ברוך הוא שמחה

לפניו

כמו בשעה שאנחנו לומדים עכשיו תורה.

כשלומדים תורה,

משתדלים בלימוד התורה,

זו השמחה הכי גדולה שיש לפני הקדוש ברוך הוא.

עכשיו עוד פירוש, מרבנו יואל מסטמר

אומר והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה.

אז עקב זה סוף,

תשמעון זה לשון הבנה,

כמו שאומרים שמע ישראל זה קבל והבן.

כשאדם אומר שמעתי, שמעתי, הכוונה הבנתי, הבנתי.

אז בסוף אנחנו נבין

על מה היו כל המשפטים,

כל הגלות וכל הדינים וכל מה שעובר על עם ישראל במשך כל אלפיים שנה, למה נשחטים ולמה נרצחים ולמה שביעים באוקטובר ולמה...

הכל הכל הכל בסוף,

ואז והיה.

כשאתה תראה את כל הדברים,

אתה תשמח ממשפטו של הקדוש ברוך הוא שנעשה ברחמים גדולים לכוונות גדולות ועצומות.

זה רבנו יואל מסטמר.

הכלי חמדה אומר,

ויהיה עקב תשמעון

ושמר אדוני אלוהיך לך את הברית

את החסד.

הכתוב מתחיל בלשון רבים, תשמעון,

ושמרתם ועשיתם,

ומסיים בלשון יחיד,

משמר לך באהביך ובערכך.

הבאור הוא כך,

גם אם רבים עושים מצווה ביחד,

כגון תפילה בציבור,

או לומדים כמו עכשיו תורה ביחד ברבים,

מכל מקום בקבלת השכר חלוקים ביניהם.

כי השם ידברך משלם לכל אחד ואחד לפי הגיעתו,

לפי הכנתו,

לפי כוונתו בקיום המצווה.

אינו דומה

כל אחד ואחד לשני,

בזמן תפילה, בזמן נימון, בזמן הנחת תפילין, בכל מצווה.

על כן,

בעיה עקב תשמעו את המשפטים האלה,

אפילו שאתם תשמעו ותקיימו את הכל ברבים, כולם ביחד.

אבל בעת השכר, ושמר אדוני אלוהיך לך את הברית ואת החסד,

כל יחיד יקבל

שכר בנפרד,

לפי כוונת הלב,

ויגיעש ומשקיע בקיום מצווה.

ושמר אדוני אלוהיך לך את הברית ואת החסד,

אומר ארון העדות.

מה זה ושמר?

ושמר.

לכאורה היה צריך לכתוב, ונתן

אדוני אלוהיך לך את הברית ואת החסד.

אלא בא ללמד,

לא כמידת בשר ודם מידת הקדוש ברוך הוא.

כשאדם משלם שכר טוב לפועל,

לא אכפת לו אחרי שהוא שילם,

אם יישאר בידו או יאבד לו,

כי הוא מלא את חובתו.

אבל לא כן הקדוש ברוך הוא.

כשהוא משלם שכר לפועלים,

הוא עדיין משקיע עליו

שזה יתקיים בידו ולא יפסיד.

ושמר,

אדוני אלוהיך לך, את הברית ואת החסד.

הוא שומר שיתקיים, כל הטובות שהוא נותן לך.

יברכך השם וישמרך,

ישמרך בממון.

הוא שומר שלא תפסיד.

לא רק העיקר הוא נותן ומה אכפת לי,

תאבד את זה.

לא.

הוא שומר שזה יתקיים,

לכן נקט בלשון ושמר, לא ונתן,

ונתן, נתן להתראות.

אבל ושמר, זה נתן ושמר, שזה יתקיים בידיך.

אה,

יפה מאוד.

ברוך תהיה מכל העמים.

בשמחת הנישואין

של הגרח סולובייצ'יק,

הופיעו ובאו נכבדי עיר גויים,

שהוקירו והעריכו את אבא שלו,

מרן בית הלוי,

זכר צדיקים לברכה.

והנה נודע בקהל שהכומר

עומד להגיע ורוצה לברך את החתן,

את הגרח סולובייצ'יק.

הוא נפחד,

הלך לאבא שלו,

לבית הלוי, ואמר לו,

מה עושים?

אז הוא הרגיע אותו, אמר לו, אל תחשוש, כתוב בתורה שיש משקל לברכה של גוי.

ברוך תהיה מכל העמים,

כלומר, העמים יברכו אותך.

אל תפחד, זה בסדר.

ונחה דעתו של החתן.

ובכסף נבחר מובא כך.

ואהבך

וברכך בהרבך

וברך פרי ותמיכה.

ברוך תהיה מכל העמים,

לא יהיה בך עקר ועקרה.

אם כתוב ואהבך, בשביל מה צריך לפרוט ולומר,

וברכך בהרבך. ברור שמי שאוהב,

הוא יברך, ואם יש בידו להפרוט ולהרבות, ודאי שהוא ירבה.

למה צריך לכתוב את זה?

ועוד, למה צריך לכתוב ולא יהיה בך עקר ועקרה?

למה שיהיה בהם עקר ועקרה?

עד שצריך לברך אותם במיוחד שלא יהיה.

למה?

ולמה זה תלוי בברוך תהיה מכל העמים,

ואחרי זה לא יהיה בך עקר ועקרה? מה זה תלוי זה בזה?

ברוך תהיה

מכל העמים.

לא יהיה בך עקר ועקרה, למה זה תלוי זה בזה?

ובשם רבי חיים כץ אב בית דין פוזנן

אמרו חכמים זכרונך במדרש

אמר רבי אחא ורבי חנינא

ראויות היו התוכחות

לומר מפי בלעם

והברכות מפי משה

לכאורה נכון, מי יברך? מי שאוהב.

משה אוהב את ישראל, הוא היה צריך לברך את ישראל, לא להוכיח אותם

ואין לה דברים.

והשונא היה צריך לקלל,

בלעם שונא היה צריך לקלל,

מה פתאום הוא מברך?

אלא אילו הכי חם בלעם

היו ישראל,

השונא מוכיח אותנו, לא מתייחסים.

ואילו ברחם משה,

היו אומרים אומות העולם, האוהב מברך.

ואת החכמה.

אמר הקדוש ברוך הוא, יוכיחן משה שהוא אוהב אותם

ויברחן בלעם שהוא שונא אותם,

כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל.

או, עכשיו אין טענה.

אם השונא מברך אותך,

אז זה ברכה וזה ברור שאתה באמת משהו משהו.

כן?

אם האויבים אומרים שאתה חזק בעם הזה, חזק, וזה, נו, זה ברור,

אבל אם הרמטכ״ל אומר, אנחנו חזקים.

אז ההיפוך.

הוא סוגר את הטענות.

ועוד אמרו,

מפני מה לא נפקדה רבקה עד שנתפלל עליה יצחק?

שלא יהיו עובדי כוכבים אומרים, תפילתנו עשתה פירות.

למה? לבן ברך אותה.

אחותנו,

את,

היי לאלפי רבבה.

ואז אחר כך, אם היא תפרה ותרבה,

יגידו, אתה רואה?

הגויים ברכו והתקיים. תראה מה זה ברכות של גוי.

ראית?

בשביל זה הייתה עקרה.

שהברכה לא תחול.

עד שיצחק התפלל,

ואז היא נפקדה.

בשביל שלא יגידו שהגויים בירכו ויתקיים.

יפה עד פה.

על פי זה אפשר לבאר את הכוונה באהיבך וברכך.

שלא תאמר

שמא בגלל שהשם יתברך אוהב אתכם,

אז לפיכך לא יברך אתכם.

כמו שאמרנו לגבי משה רבנו,

שהאוהב לא יברך.

שלא יגידו, האוהב מברך, זה לא חוכמה.

לכן הפתיעה כתוב שאפילו שהקדוש ברוך הוא אוהב,

הוא גם יברך.

ולא כמו שאתם פוחדים.

אם השם אומר שהוא אוהב אותנו,

יואו, עכשיו הוא לא יברך אותנו.

כמו משה רבנו, שהוא לא מברך, הוא רק יגיד לנו תוכחות.

הוא אומר לו, לא, הוא גם באהיבך והוא גם יברך אותך.

לא כמו אצל משה רבנו.

זה הרגעה.

הכל יהיה בסדר.

לפי זה גם יש לומר.

לכן, תלה את הברכה, לא יהיה בך עקר ועקרה בברוך אתה מכל העמים.

למה?

אם אתה תבורך מן העמים,

יכולים להגיד שאתה מבורך מהעמים,

לכן אין בך עקר ועקרה.

ברכת העמים חלה עליך,

וזה גורם שאין בך עקר ועקרה.

אז לכאורה, כמו אצל רבקה,

אז צריך להשאיר את עם ישראל עקרים,

בשביל שלא יגידו שחלה ברכה של הגויים.

זה חשש גדול.

אם הם ברכים, אז הם גורמים שאדרבא יהיה עקר ועקרה, בשביל שלא תתקיים ברכתם.

אז איזה מין ברכה זאת?

שהשם מבטיח לנו שנהיה מבורכים מהעמים,

זה יגרום לנו נזק.

נצטרך להיות חס ושלום עקרים שלא תתקיים ברכתם.

אומר השם, תירגע.

למרות שברוך אתה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה.

אני דואג.

יהיה בסדר. לא כמו אצל רבקה.

אל תדאג.

אז גם באהביך, אל תפחד.

לא כמו אצל משה.

אני מברך, והכול יהיה בסדר.

וגם בעניין העקרה.

אל תפחד כמו אצל רבקה, שבגלל ברכת לבן

אז היא נהייתה עקרה, עד שיבוא יצחק ויגיד לו, אל תדאג,

הם יברחו ואני אדאג שלא יהיה בכך עקרה.

נפלומויד, נפלומויד.

ועכשיו תשמעו פירוש,

זה בחלום אתם לא יכולים לחלום.

המרשם מביא את זה, וגם רבי יונתן אייבישיץ.

כתוב, לא יהיה בך עקר ועקרה. כותב רשי, עקר

שאינו מוליד.

ואנחנו צריכים שיגיד לנו רשי שעקר הוא לא מוליד?

בשביל מה הוא אוסיף את המילים לא מוליד?

לא יהיה בך עקר, אומר רשי,

עקר לא מוליד.

רשי לא כותב סתם דברים.

מה הכריח אותו להגיד לא מוליד?

מה הוא חידש?

הנביא ישעיה

אומר רוני עקרה לא ילדה.

מקשה הגמרא בברכות.

איך היא משום שלא ילדה רוני?

זה משל על ישראל, כן?

אבל לא ילדה. אם היא לא יולדת,

אז צריך לעשות רינה?

ושואלים המפרשים,

למה לא מקשה הגמרא על ההתחלה של הפסוק?

התחלת הפסוק כתוב,

רוני עקרה.

לא ילדה.

אז למה לא מקשה עקרה ורוני?

למה זנחת עקרה והלך לקושייה לא ילדה, רוני?

ומה עם עקרה? יש לך לפני כן את המילה עקרה.

תתמקד בזה ותגיד.

רוני עקרה.

עקרה?

רוני?

רוני.

למה לא שאל?

למה שאל לא ילדה, רוני?

למה?

יש לפרש.

על פי דברי החכמים ביבמות סד,

הם אומרים שהאימהות היו עקרות.

למה?

משום שהקדוש ברוך הוא מתאבל לתפילתם של הצדיקים.

אין לה אימהות ילדים, מה הן עושות?

פונות לקדוש ברוך הוא, והשם מתאבל לשמוע את קולן של האימהות

שהן מתפללות אליו, מפצירות ומבקשות.

אז עצם זה

שהיא עקרה,

זה אומר שהקדוש ברוך הוא מתאבל לתפילתם של הצדיקים.

אז בוודאי שאין להקשות, למה רוני?

עקרה?

אפשר לשמוח.

למה אפשר לשמוח?

כי הקדוש ברוך הוא מתאבל לתפילה.

אם אתה גורם נחת לקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא מתאבל במצב שאתה במצב של עקרות,

אז אפשר לרונן, לרונן, לקדוש ברוך הוא לשמוח.

עקרה, רוני, זה לא קושייה.

אבל לא ילדה.

לא ילדה.

כי עקרה זה זמני.

עד שהשם מתאבל, מתאבל, מתאבל, בסוף הוא נותן.

אבל לא ילדה.

על זה להגיד, רוני,

הרי בסוף לא ילדה.

טוב, עקרה והשם מתאבל, אני מבין.

אבל לא ילדה?

אז מה מקום לרוני?

לכן התכוון רשי בביאור.

עקר

שאינו מוליד.

לא יהיה בך עקר

שאינו מוליד.

כי עקר סתם, אפשר רוני.

אפשר רוני, מה הבעיה?

השם מתאבל, ואתה גורם נחת לקדוש ברוך הוא.

זה לא בעיה.

אבל עקר

לא מוליד.

עקרות סתם זה לא סימן קללה.

לעיתים דווקא הצדיקים עקרים,

כי השם מתאבל לתפילתם.

אבל אם בסוף הוא לא מוליד, זה סימן קללה.

לכן מבטיחה התורה לא יהיה בך עקר איזה שאינו מוליד.

לכן מוסיף רשי שאינו מוליד. איזה נפלא, איזה נפלא,

איזה נפלא.

זה מהרשא ביבמות סד.

ורבי יהונתן אייבשיץ במדרש יהונתן.

ברוך תהיה,

מכל העמים

לא יהיה בך עקר ועקרה.

אומר בעל הטורים,

הפסוק מתחיל בבית, מסתיים בכף.

כף בית, אותיות התורה.

זאת אומרת, כותב בעל התורים,

בזכות התורה שיש בה כב אותיות,

אז ברוך תהיה מכל העמים ולא יהיה בך עקר בעקרה,

בזכות כב אותיות של התורה שאתה לומד תורה. בזכות זה אתה תהיה מבורך מכל העמים,

ולא יהיה בך עקר בעקרה.

שלח לי מישהו שהוא ראה בבית חולים

שני ערבים,

ערבי וערבייה, מתקוטטים,

צעקות.

הוא גוער בה,

שניהם עובדי ניקיון.

והוא שמע את ה... הוא לא הבין בדיוק מה מדובר,

ופתאום הערבי ניגש אליו

ואומר לו,

בערבית,

הוא לא כל כך מבין, הוא אומר לו, זה מחליפה שקית של ה... חוץ מכבודכם של הזבל,

ומשאירה את הלכלוך שיש בפח,

אז זה מסריח.

תנקי גם את הפח, הוא אומר לה,

והיא לא רוצה.

היא שמה רק את זה, הוא אומר,

ופתאום הוא אומר לו פסוק.

הבל הבלים, אמר קהלת,

הבל הבלים, הכל הבל.

והערבי אומר לו, הוא אומר לו, מאיפה אתה יודע את הפסוק?

אומר הרב עמלון יצחק,

אם אתה רוצה לדעת שיש אלוקים, תשמע אותו.

ברוך תהיה מכל עמי.

ועוד כתב,

בעל התורים, לא יהיה בך עקר ועקרה,

זה גימטרייה בדברי תורה.

לא יהיה בך עקר ועקרה, איך עושים את זה שלא יהיה?

בדברי תורה, זה הגימטרייה.

ויסיר אדוני ממך כל חולי

וכל מתווה מצרים הרעים

אשר ידעת,

לא יסימם בך

ונתנם בכל שונאיך.

מה ההבדל בין סימה לנתינה?

כתוב,

לא יסימם בך,

ואחר כך כתוב, ונתנם בכל שונאיך.

מה ההבדל?

הגמרא במנחות נט

אומרת גבי מנחת חוטא,

לא ישים על...

השמן ולא ייתן עליה לבונה.

אז שומעים שני מושגים,

שימה לא ישים

ונתינה לא ייתן.

אמר רב יצחק בר יוסף,

אמר רבי יוחנן,

נתן משהו שמן

על גבי כזית מנחה פסל.

מה היא טעמה?

לא ישים,

לא ישים

שימה כל דהוא.

לא ישים, לשים זה משהו.

נתן כזית לבונה

על גבי משהו,

מנחה פסל.

מה היא טעמה?

לא ייתן, כתוב,

עד דאיכה נתינה עליה,

עד שהוא נותן עליה,

זה נקרא שהוא פוסל.

נמצא.

שימה משמעותה כל דהוא,

משהו קטן.

נתינה זה שיעור חשוב.

לכן אומרת התורה,

כל מתווה מצרים ארחים לא יהיה סימם בך,

אפילו שימה כלשהי,

כלום.

ולעומת זאת, הוא נתנה בכל שונאיך.

שמה הוא ייתן להם, לשונאים, נתינה גדולה וחשובה,

שישאר להם כל המחלות וכל הצרות וכל הבעיות.

זה נתן להם

בשיעור חשוב.

אבל עם ישראל,

אפילו סימם משהו לא ישים.

זה אם שומחים בכל המשפטים, כן?

כל זה מותנה.

אז רואים איזה יופי, איך הקדוש ברוך הוא דואג, ואתם רואים שתמיד

מה שלא מקבלים ישראל, מעבירים את זה לגויים הרשעים.

זה אומר הנציב

בעמק דבר והמהרעיל דיסקין.

מה ההבדל בין חולי למתווה?

חולי

זה חולשה כללית בכל הגוף.

החולי מתפשט

על הגוף של האדם, ומתווה זה באבר מסוים.

והאפיריון אומר,

הרב גנץ פריזר, יצא לי לברכה,

הוא מיישב את שינוי הלשון באופן אחר.

אומר, לשון סימה שייכת במה ששם לפי שעה.

ולא בדבר שרוצה שיישאר שם לעולם.

אבל נתינה זה כשנותן את הדבר שיהיה קיים לעולם.

וזה מה שאמר, לא ישימם בך אפילו לשעה, לא כלשהו,

אפילו לפרק זמן הכי קצר.

ונתנם בכל שונאיך זה שיתקיים בהם.

וככה אנחנו גם משתמשים ולא שמים לב.

איפה שמת לי את המפתח?

שמתי לך אותו שמה.

זה לשעה, כמו שאומרים, לפרק זמן קצר. זה לא שמתי וזה יישאר שם לעולם.

סימה זה לפרק זמן קצר.

וכשנותנים מתנה,

זה בשביל שיישאר.

כל הזמן לקיום.

אז יפה, מפרש לנו הפריון.

ונאמר עוד,

צמח דוד,

רבי יוסף דוד מסלוניקי, זכר צדיק ברכה אומר,

יש לדקדק, כיוון שאמר והסתיר אדוני ממך כל חולי.

משמעה שהוא מסיר חולי שהיה בו קודם.

מה צריך לומר? לא יסימם בך.

לא יסימם בך, זה מחדש.

אז קודם הוא נדבר שהיה חולי והוא הסיר.

ואחר כך הוא אומר לא יסימם בך מחדש.

איך זה מסתדר, הוא אומר?

יש ליישב במה שכתב בריאלקוט חדש,

בכל הרפואות שבעולם

הן של הקדוש ברוך הוא.

אלא שקצתם

על ידי שליח,

וקצתם על ידי

הקדוש ברוך הוא בעצמו,

ולא נמסרו לשליח.

אז יש רפואות

על ידי שליח, ויש על ידי הקדוש ברוך הוא ישירות.

אלה שנמסרו לשליח,

אפילו שלפי שעה הוא נתרפא,

חוזרות עוד פעם על האדם.

כן,

קח כדורים, חוזר זה לא עזר.

טוב, תיקח משהו אחר.

אבל הרפואה

על ידי הקדוש ברוך הוא לא חוזרת לעולם.

הרפואה לא חוזרת לעולם,

לא היא סימן בך לגמרי.

פה באסיר,

היה חולי,

הוא חוזר להיות חולי,

כי זה על ידי שליח,

על ידי דוקטור או פרופסור,

חוזר.

אבל רפאני השם זה בארפה גמור.

על זה נאמר, רפאני השם בעצמך,

אז בוודאי וארפה לעולם.

וזה מובא בשם זוהר החדש.

זה שאמר, והסיר אדוני

ממך

כל חולי.

בפסוק כתוב, והסיר אדוני.

אם השם הסיר ממך כל חולי,

אז זה כבר לא יחזור, ולא היא סימן בך.

לעולם זה כבר לא יחזור.

זה רפואתו של הקדוש ברוך הוא.

ולא רק זה.

והסיר ממך כל חולי, מפרשים גם.

כשהקדוש ברוך הוא מסיר מאדם חולי, פירושו מחלה והכול,

לא נשאר גם רושם

של המחלה.

נגיד אדם מתרפא ממשהו,

אבל עדיין הוא חלוש, ועדיין הגוף שלו כואב, ועדיין.

אצל הקדוש ברוך הוא שהוא מסיר.

זה הכל, כל חולי. כל החולי, עם כל מה שיש מסביב.

הרגשות והרגשות וזה וזה.

הכל

מוניח אסון כאלון,

ועל כך נודה לשם.

הכל יונוחם, והכל ישר חוכם.

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יונוחם, והכל ישר חוכם.

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

‫הכל יודוך והכל נשאם בחוכה,

‫הכל והכל והכל והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשם, הכול יודוך,

‫הכל נשאם בחוכה,

‫הכל והכל והכל יאמרו,

‫אין קדוש כשם.

‫הרי נמכרנו כאמצעות חכם ‫אומר דאורייתא כבדת.

‫גומל נפשו איש חסד דאורייתא כבדת.

‫לעשות נחת רוח לקדוש ברוך הוא, ‫לעשות נחת רוח.

‫לתנא הקדוש, שיהיו שפתותיו דוממות בקיא.