"וידבר ה' אל משה בהר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמור", מובא במדרש רבא, בשלשה דברים ניתנה התורה, במים באש ובמדבר, במדבר שנאמר במדבר סיני. מסביר הכתב סופר, שכל מי שרוצה להשיג את התורה צריך שיהיו בו תכונות כמו שלשת הדברים - מים אש ומדבר, כמו שהמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך כך דברי תורה יורדים ממי שדעתו גבוהה והולכים אל מי שדעתו שפלה, לפיכך נתן הקב"ה את התורה על הר סיני שהוא נמוך וקטן, להורות שהתורה מתקיימת במי שהוא שפל ועניו ולא בעל גאוה. וזה משום שבעל גאוה מתבייש לשאול דבר שהוא לא מבין, וממלא איננו יודע את התורה, ואילו מי שהוא עניו אע"פ שישחקו עליו הולך לשאול ולהבין, כמו שכתוב ולא הבישן למד, לכך ניתנה התורה במים כדי ללמד שצריך להיות עניו כדי לזכות לקנין תורה. אז זה הסיבה ניתנה התורה במים.

וניתנה באש, שנאמר "כי נר מצוה ותורה אור", כי התורה היא אור שמאירה לאדם את הדרך ללכת בה, וכל אחד ואחד צריך לנהוג בעניניו לפי מה שמראה לו התורה. זהו שניתנה באש שמאירה לנו את הדרך, ולכן אנחנו אומרים בברכת התורה, "אשר נתן לנו תורת אמת" וצריך להבין, וכי חשיד קודשא בריך הוא ליתן לנו תורה שאיננה אמת חס ושלום? למה צריך לציין שנתן לנו תורת אמת? אלא הפירוש הוא שהתורה היא אמת לכל אחד ואחד, אותה התורה שלמד משה רבינו והתנאים והאמוראים, אותה תורה למדו הגאון והחפץ חיים, והנהגה שכתובה בה מתאימה ואמיתית לכל אחד, ולא רק בעניני רוחניות אלא אפילו בענינים הגשמיים צריך לנהוג לפי דרך התורה. 

מספרים שבזמן הצר ניקולאי נגזרה גזרה שאסור ליהודי לקנות אחוזה ברוסיה, והיה יהודי אחד שרצה לקנות אחוזה ולרשום אותה על שמו של גוי אחד שהיה ידיד טוב ונאמן עליו. הלך לרש"ז מקלם זצ"ל לשאול בעצתו אם כדאי לסמוך על הגוי, אמר לו הרש"ז כי יש לשאלתו תשובה בתורה, שהרי כששלח אברהם אבינו את אליעזר להביא אשה ליצחק, אע"פ שאליעזר היה עבד נאמן כל כך, וכשמצא את רבקה הודה לה', אע"פ שלא היתה הודאה זו בפני אברהם, ובכל זאת לא סמך אברהם על עבד כנעני אפילו עבד כאליעזר, והשביע אותו שבועה בנקיטת חפץ שיעשה את השליחות. ואומרים המפרשים שרצה אברהם ללכת בעצמו, אלא שלא היה יכול ולכן שלח את אליעזר. אמר הרש"ז זצ"ל לאותו יהודי, אם על אליעזר לא יכול אברהם לסמוך, קל וחומר שעל גוי אפילו שיהיה נאמן אין לסמוך כי לבסוף יכפור הגוי בכל ענין. אותו יהודי יצא ועשה ההיפך ממה שאמר לו הסבא מקלם, ולבסוף כפר הגוי ביהודי והפסיד את כל רכושו. 

רואים שבכל ענין וענין ולכל אדם כתוב בתורה הנהגה איך להתנהג, ולכן נקראת התורה תורה תמימה, שבכל הענינים היא אמת ותמימה, תמימה לשון שלמות. 

עוד טעם שניתנה התורה באש, כמו שהאש שעלולה לשרוף באש ולקלקל כך גם התורה כשמשתמשים בה לרעה עלולים להשרף באש. וכן אמרו חכמים ז"ל ששגגת תלמוד עולה זדון, תלמיד חכם שאינו מתנהג כראוי הרי עם הארץ רואה ולומד ממעשיו וטוען לקב"ה כי למד את זה מהתלמיד חכם, לכן צריך התלמיד חכם להזהר בתורה מאד שלא תהא תורה שלמד סיבה שילמדו ממעשיו הרעים. מה עוד אם הוא מלמד את האחרים בטעות. 

וניתנה התורה גם במדבר, לפי שהתורה נמצאת אצל אלו שהם כדור המדבר, שהיו ניזונים רק מהמן ולא היה להם יותר מכדי צרכם בלי מותרות, כמו שאמרו חכמים ז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן, וכך לימדו אותנו חכמים ז"ל במסכת אבות, כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, רק מי שמסתפק במועט זוכה ללמוד, ולא מי שמבקש מותרות, מי שעוסק בתורה הקב"ה שולח לו את צרכיו ע"י נס כמו בדור המדבר שירד להם המן. 

החפץ חיים היה אומר משל לילד שהלך לחיידר, ושכח לקחת עמו אוכל, האם אביו ישאיר אותו בחיידר בלי לאכול? ודאי וודאי שהוא ידאג שיהיה לו אוכל, כך מי שעוסק בתורה בכל כוחו הקב"ה דואג להביא לו אוכל כדי צרכו. 

בזמן ההתייקרות בכלכלה, כותב המחבר יראתי שמא לא יהיה כסף לישיבה, ובדרך נס השתפר המצב יותר ממה שהיה קודם לכן, שהקב"ה דואג למי שלומד תורה שיהיה לו כדי צרכו, אפילו על ידי נס. ולכן צריך מי שלומד תורה להסתפק במועט ולא לרצות מותרות, לפי שהתורה ניתנה במדבר. זהו הפירוש על פי הכתב סופר.

ונראה לי עוד לפרש לפי מה שאמר מורינו ורבינו משגיח בישיבת לומז'ה זצ"ל, כתוב בפסוק "ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל לישימון, יסובבהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו" הפירוש הוא, כשם שאדם נמצא בידבר הוא מרגיש שאין לו על מי לסמוך ואין לו אף אחד שיעזור לו אלא הקב"ה לבדו, כך כשיודע אדם שאין מי שיעזור לו בוטח רק בקב"ה, אז יסובבנו יבוננהו ויצרנו כאישון עינו, הקב"ה שומר עליו ומגן בעדו, כמו שאמר דוד המלך ע"ה "גר אנכי בארץ", הרי אני כמו גר שאין לו אף קרוב ומכיר אלא הקב"ה לבדו, אבל אם אדם חושב כאותו כפרי שהתפלל לקב"ה ואמר, אם לא תעזור לי אני אלך לבקש מדודי העשיר, כשאדם בוטח באחרים מלבד ה' יתברך אז אין הקב"ה עוזר לו. לכן ניתנה התורה במדבר כדי ללמדנו שיבטח האדם בקב"ה כמי שנמצא במדבר ואין לו על מי להשען אלא על ה' יתברך בלבד. 

ולכן אנו מבקשים בתפילה "בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים כן תחוננו ותלמדנו" כי הבטחון סיבה להצלחה בלימוד התורה, ככל שיש לאדם בטחון בה' ככה זה יהיה סיבה להצלחתו בלימוד התורה. והטעם לזה נראה, כי מי שבוטח משול הוא לאדם שסמוך על שולחנו של חכם יום יום, הלא ילמד דברי חכמה ממנו, מתוך שאוכל על שולחנו בקביעות, כך גם מי שסמוך על הקב"ה קרוב הוא לשמוע חכמתו של הקב"ה. בעבור אבותינו שבטחו בך, אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הם בטחו בך, בזכות זה ותלמדם חוקי חיים וכן תחוננו ותלמדנו. 

עוד ניתנה התורה במדבר כדי ללמד אותנו שאין להתפעל מאף אחד בעולם, כשם שהנמצא במדבר אין אדם שיכול להניעו מדעתו, כך גם אם נמצא בין אנשים אל לו לחשוש מהם, וכשם שבמדבר לא יחסר ממה שבידו, כי אין מי שיקח ממנו, כך גם בהיותו בין אנשים אין בידם לחסר לו כלום, כי רק רצונו של הקב"ה הוא יקום ובידו לתת לו. 

הרב מלאדי אמר אחר שיצא מבית האסורים, "שרים רדפוני חינם ומדברך פחד ליבי", כשהשרים רודפים אותי זה חינם, אני לא ירא מהם כלל כי אין בידם להרע לי. ממה כן אני מפחד? מדברך, ואם רצונו של הקב"ה שירדפונו ויעשו לי צרות - "שש אנכי על אמרתך" שמח אני שמתקיים בי רצון הבורא יתברך.

מספרים העולם, מה הטעם שרוקע הסוס ברגליו כשעומד לשתות על שפת הנהר? משום שבתוך המים הוא רואה דמות של סוס נשקפת לו, וחושב שסוס אחר עומד כנגדו ושותה את המים שלו, והוא מתכוון להכות אותו ברגליו לכן הוא רוקע במים, מה קורה בינתיים - מתמלאים המים חול, והוא אינו יכול לשתות מהם. כך גם האדם סובר שדמות חברו שכנגדו תחסר ממנו מה שמגיע לו, ועושה השתדלויות למנוע מחברו, ומתוך כך מפסיד גם את שלו והולך לאופוזיציה. ואיננו יודע כי מה שמגיע לו מהקב"ה לא יחסר לו ולא יחסר לו על ידי אף אדם. אבל אם האדם בוטח בקב"ה כמי שהולך במדבר, שאין לו על מי לסמוך ואין מי שירע לו, כי הקב"ה עמו, אז הוא ראוי ויכול ללמוד תורה, וזהו טעם שהתורה ניתנה במדבר. אז אלה הטעמים שהתורה ניתנה באש במים ובמדבר, ואם נפנים את הדברים ונתבונן בהם נוכל בעזרת ה' ללמוד תורה כראוי אמן כן יהי רצון.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...