סוקרטס מצטער או חזיר מתענג? | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

אתם ניצבים היום כולכם לפני אדוני אלוהיכם,

ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל.

למה נשמחה פרשת אתם ניצבים לקללות?

פרשת כי תבוא.

לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים,

הוריקו פניהם.

ואמרו, מי יכול לעמוד באלו?

התחיל משה לפייסם.

מה היום שהוא קיים והוא מאפיל ומעיר?

כך העיר לכם וכך עתיד להעיר לכם.

והקללות והאיסורים מקיימים אתכם.

באמתלה הזו, מי יוכל לעמוד

באלו שמשתמש היצר מאז ועד עתה

מבלי להבין מה חובתו ואיך הוא ממלא את חובתו.

זה יגרום לו רק צער ואורקת פנים.

מי יכול לעמוד באלו?

זאת אומרת, לעמוד בכל הקללות והאיסורים.

ובזה משתמש היצר תמיד, מאז ומעולם.

שאדם לא יבין מה חובתו בעולמו ואיך הוא ימלא את חובתו.

ויש לו טענה תמיד לכולם, מי יכול לעמוד בזה? מה אתה, מאיפה אתה מבין? מי יכול?

וגם אם תלמד מוסר,

זה יגרום לך צער, יוריקו פניך.

אבל באמת, בלימוד המוסר,

אם כי בתחילה יכול להיות לאדם חדישות הדעת,

אבל לסוף

נמצא בלימוד המוסר דברי פיוס,

שכן שכל קיומו הוא הודות לדברי מוסר.

כל קיומו של האדם זה הודות לדברי מוסר.

כמו שכתוב, יוסיף דעת, יוסיף מכאוב.

ובכל זאת, האדם שבע רצון

ניתן כל אשר לו בשביל משהו של הוספת דעת.

כמאמר החכם, מוטב להיות סוקרטס מצטער

מלהיות חזיר מתענג.

אפילו חוכמה חילונית שהיא ממוזגת בחומר,

בכל זאת, בוז יבוזו לתענוגי הזר,

בוז יבוזו, סליחה,

לתענוגי החזיר,

ודורשים להיות סוקרטס מצטער,

שהיה חכם ימני.

כל שכן,

חוכמת התורה והיראה שהיא מקור החיים.

אז כדאי להצטער

בשביל חוכמת התורה והיראה,

כיוון שהיא מקור החיים.

בעיני הראש, זכרונו לברכה,

מביא מחלוקת הגאונים,

זכרונו לברכה, אם מותר להתענות בראש השנה.

מביא מירושלמי,

אמר רבי סיימון,

כתיב

כי מי גוי גדול?

והרבי חנניה אומר, איזה אומה כאומות כאומה זו שיודעת

אופייה של אלוהיה.

בנוהג שבעולם אדם יש לו דין, לובש שחורים, מתכסה שחורים.

לפי שאינו יודע איך דין או יצא.

אבל ישראל אינם כך.

לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים וצמחים וזהו.

מדהים.

ישראל לא לובשים שחורים.

אבל ישראל לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים וראש השנה, לפי שערים שכתובו עושים ומניסים ומתאים בינה.

ונראה בכוונתם לפאר ולהלל גדלותה של כנסת ישראל,

שיודעת אופייה של אלוהיה.

מפני שסדר העבודה של ראש השנה הוא לכאורה כסותר זה את זה.

כמו שמצינו שם רוזי חולנך על דוד המלך,

אי אתה יכול לעמוד על אופיו.

פעם אומר תפילה לעני,

כי היה הטוב.

פעם אומר משפטיך למלך תן.

כמו כן,

חובת עבודת היום של ראש השנה נראית כסותר.

תקעו בחודש שופר בכסל יום חגנו.

מוכרחים דווקא לשופר כפוף.

כל כמה שדחייף טפם עליהם.

כמה שהשופר יותר כפוף,

אז השבח יותר גדול.

יום תרועה,

מה זה תרועה?

יבבה.

גנוחי גניח, ילולי יליד.

מצד שני מוכרח להנהגת חג שאסור בתענית.

סוד זה, לעמוד על אופיו של ראש השנה, יכולים רק

אומה שנמסר לה מאז נכנסו לברית,

את הסוד של אתם ניצבים.

כשאין טענת המטלה, כשהוא שומע דברי תוכחה.

אדרבה, זהו שפועל.

זהו מה שפועל איתם בפרשת ניצבים.

באומות העולם חוששים לתת להם לחוף את עצמם.

חוששים להתעמק על מה שהם שרו מן הדרך.

דמחנה יעלם ליפול במרה שחורה וללבוש חורים שלא למלח, כי קשה להם לפרוש

מתאוותה ומהרגלה, אפילו שינויים שלא אמר דרכם.

אבל אומה זו של גוי אחד,

הם יודעים להבין את אופיו של אלוהיהם,

כי שימת לב להיות בכיף,

ולא, סליחה, שימת לב להיות קייף,

להיות כפוף.

האומה הזאת של גוי אחד,

יודעים להבין את האופי של אלוהים,

כי שימת לב להיות כפוף ולא ללככה שרירות ליבו,

אם רק ישים לב לסור משאול מטה,

אז מוכן לפניו אורח חיים למען המזכיר.

זאת אומרת, צריך

לשים לב שלא יגיע חס ושלא מגיע נוער, לסור משאול מטה.

אז אם הוא שם אל ליבו את הדבר הזה,

מוכן כבר לפניו אורח חיים למען המזכיר.

זה אם יתעורר לאבינו ממיזתו של כל השופר,

להקיץ מתרדמה בהבלי הזמן,

או ירגיש שנמצא בחג.

שזהו האופי האמיתי של ראש השנה.

מתחיל,

למשפטיך עמדו היום, כי הכל עבדיך,

אבל תכף

ותשובה ותפילה וצדקה, מעבירים את רוע הגזירה.

והדברים קלים,

דברים קלים כאלו, שבידו וברשותו,

יכולים לבטל את הגזירה שכבר נגזרה,

האם אין שם,

אין זה חג?

הלא כל,

הלא על אדם הראשון, אמרו זכרנו לך, שיצא בדימוס,

נמצאים אנו כיום בדוגמה של הנהגת דין ברחמים.

מצד עצם המצב אנו בכלל ובפרט במצב של סכנה.

רק הקב'-הבוה עושה איתנו חסר וממתיק את הדין ברחמים,

וזה מותנה בהנהגת האדם, כלומר בידי האות

להפוך הנהגת הדין לרחמים.

אז הקב'-הב' עושה איתנו חסר, ממתיק את הדין ברחמים,

וזה מותנה בהנהגתנו,

כלומר בידי האדם להפוך את הנהגת הדין לרחמים.

מכל מקום יש מציאות

שבן אדם,

כמו שאמרנו בתחילה,

יכול לשמוע את הקללות,

להתבהל מאוד מאוד מאוד,

והוא לא מבין על מה ולמה.

אבל אם הוא ילמד מוסר קבוע,

אז יפקחו עיניו,

יבין תכליתו בחייו,

ואם ילך על פי זה,

אשריו אשריחלקו.

אמנם מי שמתחיל ללמוד מוסר בהתחלה,

אז הוא מרגיש חלישות דעת,

אבל בסוף

הוא ימצא בלימוד המוסר

דברי פיוס,

שכל הקיום שלו הוא אודות דברי מוסר.

בכל זאת, אדם שבע רצון ליתן כל השלום בשביל משהו שלו שפת דעת, כמו שאמר החכם,

מוטב להיות סוקרטס מצטער ולהיות חזיר מתענן.

ואפילו חוכמה חילונית שממוזגת

גם היא בעומר,

בכל זאת, בוזי בוזו לו

לתענוגים של החזיר.

‫מוטב להיות סוקרטס מצטער,

‫מתייסר

‫מלהיות חזיר מתענג,

‫ואפילו חוכמה חילונית ‫שהיא ממוזגת בחומר.

‫בכל זאת, בוז יבוזו לתענוגים של החזיר.

‫ודורשים להיות סוקרטס מצטער,

‫כל שכן חוכמת התורה והיראה,

‫שהיא מקור החיים.

‫אז אם אתה עדיף זוכר להיות

‫פילוסוף,

חכם יווני,

‫ומתייסר בשביל זה,

‫כי סוקרטס היה מאוד מתייסר, ‫כי רדפו אותו כל הזמן,

‫באשר להיות חזיר.

‫זה דברים שצריכים לעמוד לנגדנו.

‫מה זה דעותך? ‫חכמים, זכרונך, אמרו, ‫מוטב שאדם ייקרא שותה כל ימיו,

‫בעל ירשע, השעה אחת לפני המקום ברחוב.

‫מה אתה שואל? מה זה מה?

‫מה זה דעות חזיר?

‫חזיר מתענג

זה בעל חיים,

‫שרוח,

‫שנמצא כל הזמן בזבל, ‫הוא אוכל עם האף שלו בזבל.

‫אבל הוא מתענג.

‫טוב לו להכניס את הראש בזבל,

‫הוא על הכיפה שלו.

‫יש לו כאלה מחירים ככה, אתה יודע,

‫בשביל לקחת סחיבות, מזבל.

‫כי אנשים שנמשכים אחרי התאוות, ‫הם מתגוללים בסוף כמו חזירים.

‫כבר את הפעם שקורים, איך הוא נראה?

‫זה נקרא חזיר מתענג.

‫אז עדיף להיות סוקרטס,

‫מצטער,

‫ולא אחזיר מתענג.