http://live.shofar-tv.com/videos/3188
27-9-13
"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". רש"י מסביר, בצלמנו - בדפוס שלנו, כדמותנו - להבין ולהשכיל, אז בצלמנו זה בדפוס שלנו, כאילו הקב"ה עשה דפוס בקרקע ויצר את האדם. כדמותנו זה כצד הדמיון שלנו לבורא יתברך להבין ולהשכיל, בזה אנחנו דומים לקב"ה שאנחנו יכולים להבין ולהשכיל, לא כמו בעלי חיים שניתן להם מה שניתן בהם פעם אחת ואין להם אפשרות להבין ולהשכיל.
רבינו ניסים גאון ז"ל חידש, שכל דבר שהשכל מחייב אותו מחוייב בו האדם כדבר המצווה מאת ה' יתברך. אם השכל מחייב אותנו משהו, לא צריך מצוה בתורה, אנחנו מצווים מהקב"ה לקיים את מה שהשכל מחייב אותנו, כמובן דברים שהם הולכים על פי השכל הישר. ומחייב כל אשר בשם אדם ייקרא בחלק גדול מתורתנו הקדושה, כיון שיש הרבה דברים בתורה הקדושה שהשכל יכול להבינם ומחייב אותם, אז לא צריך בשביל זה איסור מפורש, יוצא שרוב התורה למעשה חייב בן אדם לקיים באשר הוא אדם.
ראשית כל, השכל עצמו שיהיה האדם חושב תמיד ומתחכם. ז"א כל אדם אשר בשם אדם ייקרא אז הוא מחייב אותו בחלק גדול מתורתנו הקדושה, וראשית כל השכל בעצמו שיהיה האדם חושב תמיד ומתחכם. קיבלנו כלי מפואר מאד, קוראים לו שכל, דומים לקב"ה, להבין ולהשכיל, אז צריך להיות לומד להשתמש בכלי המפואר, לומד מעצמו, ולומד מאחרים, איך להבין ולהשכיל, לעלות עליה שכלית יום יום, כל יום צריך להרבות על שכלנו ולהשתמש בכלי המפואר, כיון שזו הדבר, זו המתנה הטובה שחנן בה ה' את בריותיו, וזה מושכל ראשון, לכן הברכה הראשונה בשאלת צרכים שלנו בשמונה עשרה זה "אתה חונן לאדם דעת, חננו מאיתך חכמה בינה ודעת", נו ואחרי שביקשנו ונאמר שקיבלנו, מה עושים עם זה? צריך להשתמש עם הכלי המפואר הזה, ללמוד בעצמו ומעצמו, וללמוד מאחרים, ולהוסיף ולהעלות בכל יום עליה על עליה ולהפרות ולהרבות את השכל. וצריך לפתח ולשכלל כל אחד לפי ערכו, את אותו כח של חכמה ובינה. ואם אדם עוזב את האושר הגדול הזה שקיבל מאת הקב"ה - השכל הזה המפואר, אז הרי אין עני יותר ממנו, ואין עני אלא בדעת. אדם שיש לו כזה אוצר והוא לא משתמש בו, זה עני הכי גדול. אם נאמר אדם יש לו מיליארד דולר, והוא לא קונה אפילו פלאפל יש עני יותר ממנו? עני אוכל לפעמים שווארמה, זה לא אוכל אפיל ופלאפל, אז מה שיש לו מיליארד זה לא אומר שהוא לא עני, זה יש לאדם שכל גדול אפילו והוא לא משתמש בו להפרותו כל הזמן, זה עניות שאין כדוגמתה.
חובה שניה באה כתוצאה מן הראשונה, שיקיים האדם את אשר הבין בשכלו. אז דבר שני שיוצא מהדבר הראשון אחרי שאתה מפרה את שכלך ולומד ומבין ומשכיל, עכשיו צריך לקיים את מה שאתה מבין ומשכיל, זה התוצאה מהחלק הראשון, אחרי שנודע לך הדבר צריך לקיים את הדברים, מה שהבין בשכלו. אז יש דברים שגם שכל הכי פשוט מבין אותם ולא צריך בהם לא עיון גדול ולא צריך אדם בעל כשרון, כל בן אדם יכול להבין שאסור לשפוך דמים, אסור לרצוח אנשים, לא צריך בשביל זה שכל גדול ואדם גדול. יש דברים שצריך קצת התבוננות, כמו איסור גזל, אין בו הריגת נפש, ויש בו רווח ממון, אבל כל בן אדם מוכשר להבין שהעולם לא יכול להתקיים אם כל אחד יגנוב עם הסברים אז גם השני יגנוב והעולם יתמלא חמס כמו דור המבול ויבוא מבול. ודור המבול לא היו גונבים סתם כמו היום עולים בצינורות נכנסים לדירה וגונבים, לא, היו הולכים לחנות והיה לו שמה שקדים ואגוזים וצימוקים ותמרים והכל, והיו לוקחים פחות משווה פרוטה, פה גרעין שמה ככה, וככה מכלים לו את כל הזה, והם לא מתחייבים על פחות משווה פרוטה כאילו, אז ככה הם הולכים ואוכלים ואוכלים ואוכלים וגוזלים את האנשים. אז כל בן אדם מבין שזה לא דרך שהעולם יכול להתקיים, ויש דברים שכבר צריכים קצת חשבון ובדעת אבל עדיין לא במידה מרובה. חובת האדם בעולמו בכלל, מה חובתנו בעולמנו, למה נבראנו, למה אתה פה, אם באנו לעולם בשביל לחיות למה אנחנו מתים, אם באנו בשביל למות אז למה אנחנו חיים, שאלות ששאלנו כבר 35 שנה, והרבה הבינו ברוך ה'. אבל זה מסוג הדברים שצריכים קצת חשבון ודעת, לא במידה מרובה כל כך אבל לדעת מה חובת האדם בעולמו. וצריך לדעת שצריך לתקן את המידות, כי הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם, אז זה לטובתך שתתקן את המידות אם לא הם יהרסו אותם, זה הרס עצמי שאין כדוגמתו. ושכל ישר גדול כשרון ודעת זה ענין אמונה ודעות, ובכל זאת אין בני אדם פטורים מזה. גם אם צריך שכל ודעת וענין אמונה ודעות, לא יגיד אדם אני לא גדלתי על זה, אני באתי מבית חילוני, אני בכלל לא ראיתי ולא שמעתי ולא יודע מכלום, אתה לא פטור מזה.
המתבונן בתורה ובדברי הנביאים רואה את בני נח בתור אנשי מעלה שהם נתבעים על שגיאה בשכל בחסרון במידות, וכל דור לפי ערכו, לפי האומה, לפי מדרגתה, ותובעים אנשים שהם אפילו עובדי עבודה זרה.
הנביא ישעיה אומר, הוי אשור שבט אפי, אומר הקב"ה, אוי קריאת שבר, שאני צריך להשתמש באשור שהוא יהיה השבט להכות את עמי ישראל, אוי, אי מה הכרחתם אותי לעשות שהאויבים יבואו ויכו בכם, אוי, אשור שבט אפי. טוב, ומתי שהקב"ה מחליט להכות את ישראל ע"י אשור, מה קורה עם סנחריב מלך אשור? מתעמר, חושב עכשיו זה אני עושה, אני פועל, אני הורס את ירושלים, אני מחריב את העולם, אני עושה הכל, אז אומר הקב"ה על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו, כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כנבונותי, הוא תולה את הכל בעצמו שזה בכח ידו ובחכמתו ובבינתו, נבונותי, נבונותי.
התורה אומרת לישראל, "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה'" יחביבי, הקב"ה מאכיל אותנו משולחנו, נותן לנו כל טוב, כל הברכות, ואדם תולה את זה בעצמו, כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ושוכח את ה', אין לו זמן עכשיו, הוא אוכל, יש לו סעודה אח"כ הוא נוסע לטיול אח"כ הוא הולך לככה, מחר הוא, כאן, אין לו זמן, איפה יש לי זמן, איפה יש לי זמן. מי נתן לך את הזמן? אתה חי על זמן שאול, ברגע אחד יכולים לקחת אותך. "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". התרגום אומר, יהיב לך עצה למקני נכסין. מאיפה באות לך העצות פתאום, בא לי עצה, בא לי רעיון, בא לי רעיון, מאיפה זה בא? הוא הנותן לך עצה לקנות נכסים, הוא, אם אה הולך בדרך שאתה מאמין שהכל מאיתו יתברך הוא יתן לך עצות טובות, אם אתה מאמין שאתה הולך בדרך שאתה חושב שאתה מבין הוא יפיל אותך. דנקנר, היה מחובר לרנטגן, חשב שיקבל ברכות ועצות והכל, נפל עם כל הכסף. למה הברכות לא עוזרות עכשיו? למה העצות לא עוזרות? למה הוא צריך לפשוט יד ורגל עכשיו? מה קרה? הוא חושב כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, הוא רוצה להשאר חילוני ושהקב"ה ייתן לו הכל, ועוד יקבל ברכות, חילוני ויקבל ברכות, שיהיה לו יותר כסף, שיוכל לחלל שם שמים יותר. איך אפשר לברך אנשים כאלה שהם מחללי שבת, ועוברים עבירות וכו', ונותנים להם ברכות. מה, מה שהוא נותן כסף אז זה סיבה מצדקת? כנגד מה שהוא נותן זה אפס אפסים לעומת מה שהוא חייב, ובכל אופן מקבל ברכות. נו, עכשיו אני מצפה מהרנטגן שיחזיר לו לפחות מה שקיבל כדי לשקם אותו, כדי שיוכל אח"כ להמשיך לברך אותו במרכאות. איייי. כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.
נתבונן נא, עם ישראל הזוכים להכנס לארץ היו במדרגה הכי גבוהה, הרי רבי שמעון בר יוחאי אמר על דור המדבר, שזה דור דעה, לא היה כמוהו ולא יהיה כמוהו. דור דעה מקבלי התורה, דור שזכו לקבל תורה מפי הגבורה. יש מישהו שכתב ספר ומזלזל בדור המדבר כאילו זה פחות מהחבר'ה שלו הבעלי תשובה, דברי כפירה ודברי בלע. עבר את רבי שמעון בהסתכלותו, עושה מהדור ההוא, לא רוצה אפילו להגיד מה.
בכל אופן זכו לקבל את התורה מפיה גבורה, ז"א הקב"ה בחר דוקא באנשים ההם, בדור ההוא לתת להם את התורה, זה לא צחוק. ראו ניסים ונפלאות מה שלא ראה שום דור בעולם, הם היו בגן עדן במדבר, בגן עדן, הקב"ה השרה שכינתו בתוכם, הדור הזה לא זכו להכנס לארץ, בשביל עוונות ספורים שהיו להם, עוונות ספורים.
כתוב "אשרי הדור שעוונותיו ספורים". כמה נמנו עוונות שהיו לדור המדבר, עשר עוונות, וחלק מהם בכלל של יחידים, שמעתם? אז ארבעים שנה לא נמצא בהם שום עוון, חוץ מהעשר, אנחנו בדור שלנו - כל אחד יש לו מאות ביום, והדור ההוא נמצאו בו רק עשר, ויש מי שכותב עליהם בזלזול. דור זה לא זכו להכנס לארץ, למה לא זכו? בגלל עוונות ספורים שהיו להם. אז מעתה נבין, אלה שכן זכו להכנס היו נקיים מכל חטא ועוון. אלה שנכנסו לארץ היו נקיים מכל חטא ועוון, ואותם הזהירה התורה, "פן תשבע ואכלת ושכחת את ה' אלקיך" דור שאין בו עוונות בכלל. ומזהירה אותם פן יאמרו כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. מה תהיה הסיבה לזה? "פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. בשביל זה יבואו לגאוה וישכחו את ה', ויאמרו כוחי ועוצם ידי. גם הנקיים מעוון עלולים לזה, שצריכים אזהרה מפורשת בתורה.
ועתה צא וחשוב, נבוכדנצר מלך בבל נתבע גם כן על הגאוה הזו, ובה בשעה שכבש את כל העולם, מרגיז ארץ מרעיש ממלכות, הכתוב קורא עליו "שם תבל כמדבר", את כל תבל הוא שם כמדבר, עשה בהם מה שהוא רוצה. איך לא יתגאה? נו, איך לא יתגאה?
אלא אדם הוא ואם הוא אדם יש עליו תורת שכל, תורת שכל ה' ברא אותו כדמותנו להבין ולהשכיל ויש לו כלי מפואר - שכל, ואם הוא נקרא אדם יש עליו תורת שכל, ואפילו אם סיבות רבות מביאות אותו לפי דרך הטבע למידה הנשחתה הזאת של תאוה, ולטעות בהכרה הזאת של השגחת ה' יתברך, שהיא מתאימה בלי מפריעה עם הבחירה השלמה של האדם, אסור לו לטעות ולומר כוחי ועוצם ידי עשה לי, צריך היה להגביר את שכלו, להכיר את האמת כפי שהיא בלי שום הטעיה, בלי שום נטיה לאיזה צד, ואם בא לידי טעות בלב לא במעשה, אמר הנביא, וכולו זעם באפי על תבליטם. דברי נביאים האלה מוכיחים כמה גדולה היא חובת האדם באשר הוא אדם, הוא גדול ושכלו גדול האדם, חכמתו מאת ה' ניתנה, ויש בידה להכיר כל מידה טובה ומעלה נכונה שיתנהג בה האדם כל ימי חייו. תקחו את הבן אדם הכי פחות בעיני אנשים, אם אין הגדרתו שוטה שהוא פטור מכל המצוות הוא מחוייב כמו נבוכדנצר, שאפילו אם הוא יכבוש את כל העולם כולו, אסור לו לתלות כהוא זה משהו בחכמתו, ביזמתו, ביכלתו, בכישוריו וכו'. למה? כי אתה אדם וניתן לך שכל להבין ולהשכיל ואתה מחוייב על פי השכל.
כתוב בגמרא בבבא קמא עמוד צ"ב. השב אשת האיש כי נביא הוא. הקב"ה מצוה את אבימלך שלקח את שרה מאברהם, השב אשת האיש כי נביא הוא, שואלת הגמרא, אשת נביא בעי הדורי אשת אחר לא בעי הדורי? למה הפסוק מציין שישיב את אשת האיש כי נביא הוא, ואם הוא לא נביא לא צריך להחזיר את אשתו? רק את אשתו של הנביא צריך להחזיר?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, השב אשת האיש מכל מקום, צריך להשיב אשת איש תמיד, לא משנה של מי, מכל מקום, ודקא אמרת גוי גם צדיק תתהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא אמרה אחי הוא, נביא הוא, וכבר לימד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלים אותו או על עסקי אשתו שואלים אותו, אשתך היא, אחותך היא. מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. פירש רש"י, שהיה לו ללמוד דרך ארץ, מדקאמר לרחמנא נביא הוא משמע אין ממש בדבריך וראוי אתה לההרג. מה אמרנו? שאלנו אשת איש אחר לא למה הפסוק אומר השב את אשת איש כי נביא הוא, אומר לו אשת איש תמיד צריך להחזיר, אבל נביא הוא - הרי אתה טוען טענה, מה הטענה שלך, הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא אמרה לי אחי הוא, מה, הוא אומר שזו אחותו והיא אומרת שזה אחיה, אז מה רוצים ממני, מאיפה אני יודע שהיא אשת איש? אומר לו הקב"ה אבל כבר הנביא לימד דרך ארץ בעולם, כשאדם מגיע לעיר ונכנס לעיר ורואים זוג שהולכים, לא משנה מי, אח ואחות, בעל ואשה והכל, מה שואלים אותו על עניני אכילה ושתיה או על עניני אשתו, תגיד זה אשתך זה, זה אחותך זה, מה זה, שואלים אותו אכלת, שתית, אתה עייף מן הדרך, אתה רוצה לאכול, אתה רוצה לשתות, זה מה ששואלים בן אדם שמגיע לעיר, לא שואלים אותו על אשתו או אחותו, מה זה הדברים האלה? מכאן לבן נח שנהרג, למה? שהיה לו ללמוד ולא למד. קודם כל השכל מחייב שזה ככה ודבר שני הנביא לימד, הנביא לימד דרך ארץ. רש"י אומר שהיה לו ללמוד דרך ארץ. מדקאמר ליה רחמנא נביא הוא, למה השמיע לו השב אשת האיש כי נביא הוא? משמע אין ממש בדבריך וראוי אתה לההרג, כי הנביא כבר פרסם דרך ארץ בעולם, והיה לך ללמוד. אז מי שיש לו שכל צריך ללמוד, לא יעזור לו שהוא יגיד לא ידעתי, אפילו בלעם אמר, חטאתי כי לא ידעתי, אי ידיעת החוק אינה פוטרת מהעונש. בשום אומה לא מלמדים את החוקים, פעם שאלתי את עצמי, מה אני לא מבין מה המדינה רוצה, מאיפה אני צריך לדעת את כל החוקים שלה, היא חייבה בבית ספר ללמוד את החוקים? לא. אז מאיפה אני יודע את כל הסעיפים של החוק? אתה חייב ללמוד לבד, זבש"ך - זו בעיה שלך, אתה צריך ללמוד, יש לך שכל? מה אתה לא מבין שיש חוק? אז תברר מה החוק, אתה הולך לעשות משהו תברר מה החוק. אז מה זה רק במדינות? זה רק בערים? לא, זה גם על עצם המצאותך בעולם, מה החוק האלוקי אומר, אתה חייב להשיג את זה בשכל, כי נבראת בצלם אלקים, אתה לא סתום, אם אתה סתום אתה פטור. אבל אם יש לך שכל לא יעזור, אתה חייב לדעת הכל לבד. תחפש ותברר. והיום זה בכלל קל כי יש לך את הרב גוגל, אתה יכול לברר כל דבר. אז בן אדם לא יכול להפטר ולומר לא ידעתי, מה זה לא ידעתי? בשביל מה יש לך שכל? הכלי הזה נועד בשביל זה.
רואים לפי דברי הגמרא כי אבימלך מחוייב מיתה היה בשעה שהיה מאמין לאברהם ושרה שאמרו כי היא אינה אשת איש, למה? מפני שהוא עבר על מידת דרך ארץ. ומנין לו לאבימלך לדעת הלכות דרך ארץ כזו, בארצו לא נוהגים כן, אלא מפני שדרך ארץ הוא דבר שהשכל מחייב זה דבר אחד, נוסף לזה יש גם גדול בדור שמורה דרך לרבים בהלכה שכלית זו, אז אתה מוזהר עליה ואם אתה לא מקיים את האזהרה אזהרתן זוהי מיתתן, כי דבר שהשכל מחייבו חומר של הלכה עליו בכל פרטיו. כל דבר שהשכל מחייב יש לו חומרת הלכה בכל הפרטים ואדם עובר על זה. איפה זה כתוב? בטור החמישי, יש ארבעה טורים ויש הטור החמישי, שמה זה כתוב, והטור החמישי מחייב אותך כמו ארבעה טורים. הבנתיוכם? אז מהיום תבינו גם מה שלא ידעתם שכתוב בתורה, גם בגדר אדם השכל מחייב אותנו לדעת להבין ולהשכיל, ואם לא משתמשים בזה לא נפטרים וחומרת הלכה עלינו על כל פרטיה.
נסיעה טובה בארחות החיים. רבי חנניה...