כעסו של יעקב אבינו | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויהי חרף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך

אשר מנע ממך פרי בטן

ממך מנע ממני לא מנע

חרא אפו של יעקב ברחל

מה הוא אומר לה?

התחת אלוהים אנוכי

אשר מנע ממך פרי בטן ממך ומנע ממני לא מנע

אמרה לו כך עשה אביך לאמך לא חגר מותניו כנגדה

שהיו מתפללים זה מול זה

אמר לה הוא לא היה לו בנים

אבל אני יש לי בנים

אמרה לו

וזקנך לא היה לו בנים וחגר מותניו כנגד שרה

אמר לה יכולת לעשות כשם שעשת זקנתי, זקנתי

אמרה לו מה עשתה?

אמר לה הכניסה צרתה לביתה

אמרה לו אם הדבר הזה מעקב הנה אמיתי בלהה בוא אליה ואבנה גם אנוכי ממנה

מה זאת נבנית על ידי צרתה?

אף זו נבנית על ידי צרתה

עד כאן דברי המדרש

כתוב כאן

שחרב אפו של יעקב

ברחל שביקשה ממנו שייתן לה פרי בטן

אז הוא אומר לה, התחת אלוהים אנוכי אני במקום אלוקים

אשר מנע ממך

הוא מנע ממך לא ממני

אז היא אומרת לו, ככה עשה אבא שלך לאמא שלך?

מה הוא לא חגר מותניו בתפילה וביקש

שיהיה להם ילדים?

אז הוא עונה לה, יעקב, אבא שלי לא היה לו בנים בעצמו

אבל אני יש לי בנים מלאה

אמרה לו, וזקנך הסבא שלך, אברהם, לא היה בנים מחגר מותניו כנגד שרה?

אז הוא שואל אותה, תגידי, את יכולה לעשות מה שעשתה זקנתי, סבתא שלי, שרה?

אמרה לו, מה עשתה?

אמר לה, הכניסה צרתה לביתה

אמרה לו, אם הדבר הזה מעכב, הנה גם אני,

אמתי בלהה,

בוא אליה ואבנה, גם אנוכי ממנה

מה זאת נבנית על ידי צרתה?

אף זו נבנית על ידי צרתה כמו ששרה נתנה את הגר

שפחתה לאברהם ומזה היא נבנתה והולידה

אף רחל נתנה את שפחתה את בלהה

ואחרי זה היא הולידה

הדברים נשמעים בוטים קצת, נכון?

לא מתאים ליעקב לדבר ככה.

בוודאי עמוקים הם כל הפרשיות של התורה ובעיקר אלה הנוגעים בשיחתן של האבות.

כל תיבה ותיבה, כל מילה ומילה, יסודות עליונים נעלים.

יעקב,

בחיר האבות לכאורה,

נראה לנו שלא ייתכן שהוא ידבר דברים חדים לרחל.

במקום להרגיע ולנחם את העכרה האומללה

שנפשה יוצאת לחבוק פרי בטן עוד מכאיבת ליבה בדברים בוטים וקשים?

כך עונים את המעוקות?

אלא בוודאי שהוא התכוון לתכלית גבוהה.

והנה מה שחנני השם יתברך לבאר לפי דרך המוסר.

רחל, כשאמרה ליעקב,

הבה לי בנים,

הרי נתנה בזה ממש

ביעקב כאילו הוא נותן את הבנים,

כאילו בכוחו לתת בנים.

הבה לי, הבה, זה אתה, הבה לי בנים.

ויחסה את היכולת של הגשמת התחינה שלה והתקווה שלה ביעקב,

ולא ברצון האל אשר לו היכולת והכוח.

יעקב ראה בהשקפתה של רחל בנידון זה סכנה לשיבוש דעותיה.

כשם שטעו המלאכים באדם הראשון,

בהיותיו נדהמים מגודל האור שקרן מפניו,

עד שביקשו לומר לפניו שירה וחשבו שהוא האלוקים,

עד שהפיל הקדוש-ברוך-הוא תרדמה על האדם,

ונוכחו המלאכים שהוא אינו אלא יציר כפיו של הקדוש-ברוך-הוא,

כי תרדמה יש רק באדם,

הקדוש-ברוך-הוא הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל,

רק אז הבינו המלאכים שהאדם הראשון הוא לא אלוקים.

כן ובענייננו,

רחל הייתה כל כך מושפעת מדמותו של יעקב,

שדמותו חקוקה בכיסא הכבוד,

עד שטעתה לחשוב שיש לו הכוח בהכרעה

בהגשמת חלומה ומשאת נפשה לפרי בטן.

יעקב, כדי להסיר מליבה את הרושם המטעה הזה וגם לשמור על תמימות דעתו, שהוא לא יתפתה לחשוב שיש לו איזה כוח כלשהו עצמי,

נאלץ לגעור בה ולהעמיד פנים של כעס,

לבטל מעל עצמו קודם את הרושם של הכוח העליון שבו,

וגם שהיא לא תיכשל בדעה שכאילו יש בו את הכוח לבדו לתת לבנים.

התכלית הייתה כפולה לגערה הזו,

להוכיח לזולתו, לאשתו, שלא בכוח והשתדלות תלוי,

כי אם במעלה ותפילה,

ועוד יען שהוא שימש הגורם לשיבוש אצל רחל,

לכן נאלץ לגעור בעצמו,

כדי לאחות את הרושם הזה,

כדי ביטול עצמיותו הוא.

וכן כתב אספורנו, זיכרונו לברכה,

בייחר אף יעקב ברחל על אומרה,

הווה לי,

כאילו היה בידו לעשות זאת,

וכעס בקנאתו לכבוד קונו,

ולא הביט לאהבתו אותה בזה.

ככה הוא הציל את שניהם מן השיגיון.

אומה מאוד נפלאה ונוראה היא יערת הסבא מקלם,

זכר צדיק לברכה.

וירא אדוני כי שנואה לאה

ויפתח את רחמה,

ברחל עקרה.

מה שנראה מהכתוב ששתיהן היו עקרות.

אלא שלאה הייתה מעט מקופחת,

במידת הכבוד מצד יעקב.

ובלי ספק שגם לאה הייתה אהובה,

כי מבלעדה זאת לא ייתכן שיהיה עימה,

הרי אסור להיות עם שנואה.

ומקרא מפורש, ויאהב גם את רחל, גם, פירושו שהוא אוהב את לאה,

אבל גם את רחל.

ויאהב גם את רחל מלאה.

הרי שגם לאה היה אוהב,

ורק רחל מעט יותר.

ועוד מקרא מלא,

כי רחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל.

אז זאת אומרת, אבל היה קיפוח מה בכבוד של לאה ביחס לרחל,

כי הוא כיבד ואהב את רחל יותר מלאה.

הקיפוח הזה גרם שפתח השם את רחמה של לאה,

ורחל נשארה עקרה.

שתיהן היו עקרות.

אבל, בגלל מיעוט כבוד של לאה,

היא זכתה לבנים.

הרי גם אחר כך

מוקדמת רחל ללאה,

וכן כתוב, ויקרא לרחל וללאה.

וכתוב הטען רחל ולאה,

תמיד קודם לאה, קודם רחל לפני לאה.

הרי שגם אחרי שנפתח רחמה של לאה ולא של רחל,

עם כל זה נמנית רחל ומועמדת ראשונה במעלה.

אז נשאלת השאלה, למה לא נפתח רחמה?

בעלו צדקת גמורה איתה,

והם עשרה את הסימנים לאחותה שתיכנס במקומה.

זה מעיד כמה צדיקה איתה,

אלא מכיוון שהוענק לה מצד יעקב מעט יותר כבוד מאשר ללאה,

זכתה לאה לבנות.

כמה וכמה שבטים משבטיה,

ורחל רק שניים.

היינו אף שהכבוד לא היה ברצונה.

מה שאמר רחל שהוא אוהב אותה ומכבד אותה יותר, היא אשמה. היא פעלה בשביל זה?

היא לא פעלה בשביל זה מהומה.

אבל זה שהיא נהנתה מכבוד יותר,

מיעט את שכרה בשבטים.

לאה, שהייתה מקופחת,

קיבלה יותר.

לפי זה,

הגערה של יעקב ברחל

הייתה להועיל להגשמת שאיפתה של רחל.

יעקב מצא פטנט.

איך עכשיו הוא יגרום שיהיה אכן תהרה מי יפתח רחמה?

הוא גער בה.

וייחר אף יעקב ברחל

ויאמר התחת אלוהים אנוכי

אשר מנע ממך פרי בטן.

הגערה של יעקב ברחל הייתה להועיל להגשמת שאיפתה של רחל. כמו שם מרפא מר שמגישים לחולה כדי לרפא אותו.

על ידי שהיא תסבול ותיכנע מעט,

יוסר ממנה כתם הכבוד. אתם שומעים? הכבוד אצלה היה כתם

שגרם לאחותה להתפרנס מזה.

ובזכות זה תתקבל תפילתה,

כי השם יתברך קרוב לנדכאי לב ולצעקתם.

ובזה נייחה גם מה שאמר לה להכניס צרה בביתה כמו שרה.

יואו, זו השפלה הרי.

במקום להכניס אותה שהיא תהרה,

תביא את השפחה,

ואז היא צריכה לחבוק את הבן של השפחה במקום את שלה.

כמה זה משפיל, כמה זה מדכא, כמה זה גורם.

אבל זו התרופה המרה.

היינו, כשרה שאמרה, בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי את הגר,

היינו הדיכאון והחרפה שאישה אחרת יולדת לבעלה,

ובכל זאת היא מבליגה לשמוח ולחבק את בן צרתה,

אזי הצער העמוק הזה בוקע ועולה,

וממליץ שגם היא תיבנה בזכות זה.

כוונת יעקב בגערתו הייתה להוסיף עוצמה לתפילת רחל המדוכאה,

עד שתהיה תפילה זו חותכת

כחרב

את המסך המבדיל,

והשם יאסוף את חרפתה.

ורואים שזה הצליח.

ורחל בלידתה את יוסף, מה אמרה?

אסף אלוהים את חרפתי,

כי החרפה והביזיון הם חלקים יסודיים ויחילים מאוד של התפילה בכלל.

אז מה שהיא עברה חרפה וביזיון,

זה נאסף כשהוא נולד, אבל זו הייתה מנת חלקה,

וזה מה שגרם שיבוא יוסף.

ויש לזה סעד, לרעיון הזה ברמב״ן.

מצינו במסכת מנחות,

מנחות זן,

אבימי מסכתא יתעקר ליה.

נשתכחה ממנו מסכת.

ועתה כמד רב חיסדא לאדכורי גמרי.

והוא הלך

אל רב חיסדא שהיה תלמידו כדי שיזכיר לו את הגמרא שהוא שכח.

שואלת הגמרא, ולי שלח ליה ולת לגבי?

אתה הרב הוא התלמיד, תשלח שהוא יבוא אליך.

סבר,

הכה מסתייע מילתא, משום יגעתי ומצאתי. ככה אני אצליח לזכור את הגמרא משום יגעתי ומצאתי.

אם אני אתייגע ללכת לחזר אחרי האבדה, מה ששכחתי אצל התלמיד שלי,

ככה יסתייע לי שאני אזכור את הגמרא ששכחתי.

והנה, רב חיסדא, תלמידו של רב אבימי היה,

והיה יכול אבימי לשלוח לרב חיסדא שיבוא לביתו,

אלא שרצה אבימי להבטיח את זיכרונו,

הוא מצא תרופה לזה שהוא ילך בעצמו.

על-ידי ההליכה וההיכנעות לתלמיד,

קיווה שכוח זיכרונו יהיה שוב לו.

שמעתם פטנט?

אם נכנעים ומתביישים קצת, מתבזים קצת, זה מועיל.

הסגולה הזו של התבזות והיכנעות לעת מצוא בזמנים מיוחדים,

סגולה מועילה היא לגילויים ולחידושים בתורה.

התרחקות מכבוד,

אפילו מכבוד שבא בירושה,

אפילו מצד היושר והזכות,

מחזקת את ההתאהבות וההתקרבות האמיתית להשם יתברך

ומולידה זכויות נפלאות ופנימיות וגילויי רזי תורה.

כשמתרחקים מכבוד, אתם שומעים?

אפילו כבוד שבא בירושה,

אפילו אם זה מצד היושר והזכות.

אם מתרחקים מהכבוד,

זה מחזק את ההתאהבות וההתקרבות האמיתית להשם יתברך

ומוליד זכויות נפלאות ופנימיות וגילויים של רזי תורה.

תשמעו דבר מעניין.

המעניין זה שרב חיסדא,

זה שדיברנו עליו שרב אבימי, הרב שלו, הלך אליו, רב חיסדא קיבל מכות

מהרב שלו, הרב אבימי,

מפני שהוא שכח תירוץ של שתי ברייתות.

איך אתה שוכח?

בגלל שהוא שכח, הוא נתן לו מכות.

ומפני שהוא הועיל להתבזות והסכים לקבל את המכות, הוא לא נתן לו מכות כמו עצבנים, כן?

הוא אמר לו שהוא ראוי להלקאה והוא הסכים לקבל ונתן לו.

הוא הסכים להתבזות,

רב חיסדא התלמיד,

בגלל שהוא שכח,

הסכים לקבל ייסורים וביזיון באהבה.

מה זה גרם? שזכה,

זכה וזכר את כל המסכת המנחות

עד שהרב שלו היה צריך לא לבוא אליו ושיזכיר לו את המסכת.

עד כמה גדולה זכותו של מישהו שמבזה את עצמו בשביל כבוד התורה.

סגולה בדוקה להשגות וגילויים עליונים חדשים,

זו ההתבזות לכבוד התורה.

ולהחזיר זיכרונות ישנים וגם להבטיח שלא יישכחו.

ואף הביזיון הבא לאדם שלא ברצונו,

שמבזים אותו,

מועיל הרבה לזיכוך נפשו ולצחצוח השגותיו ועליותיו בקודש.

אז כל מה שבורחים אנשים ממנו

וכל מה שרודפים אחריו גורם להם רק להפסדים.

מה שבורחים אנשים מביזיונות וחלבונות

ומה שרודפים אנשים אחרי הכבוד זה ההפסד הכי גדול של האנשים.

כי הנה אנחנו רואים אפילו האמהות הקדושות. בזכות מה נפקדו?

בזכות הביזיונות.

וחנה לא נפקדה בגלל שצערתה וכי עשתה צרתה,

הלא היא פנינה שהייתה מכעיסה אותה ואומרת לה, נו, הילדים שלך באו היום מבית הספר, הכנת להם אוכל והיא עקרה.

והיא הייתה אומרת לה את זה בשביל שהיא תצטער ותבכה לפני השם,

שעם הדמעות של הצער שיש להשם ישמע את כל תפילתיו, בסוף היא נפקדה.

אז זאת אומרת,

לא יודעים אנשים מה השבח והמעלה של הביזיונות.

הביזיונות, כתוב בספרים,

זו המתנה הכי גדולה שאדם יכול לזכות.

אין מתנה יותר גדולה מביזיונות.

מנה של ביזיונות זה הדבר ששקול כנגד כל האיסורים.

למה?

איסורים שאדם מקבל בגופו, בממונו, כואב לו.

כואב לו, כואב לו. הוא מרגיש את זה בכיס, הוא מרגיש את זה בגוף.

ביזיונות

לא משאיר רושם בגוף. אין לך לא עונש בריאד, לא הלך רגל, לא איבדת את העין, לא כלום. ביזיונות זה דבר שעונה.

אבל זה הממרק הכי טוב שיש.

זה מוחק את כל העוונות.

כל העוונות נמחקות. יש לך דבר יותר טוב מזה, למחוק את כל העוונות?

אם אדם צריך למחוק את כל העוונות,

בשביל שהוא יהיה נקי, הוא צריך להיכנס לגיהינום ולהיות שם איקס שנים.

בלתי מוגבל יכול להיות.

בשביל לנקות את כל העוונות שהוא צבר בחייו.

ומסכת השפלות וביזיונות שאדם יכול לעבור, יכולה למרק אותו לחלוטין, יו'זך, צח, מצוחצח.

כל תפילותיו יתקבלו, כל ברכותיו, כל בקשותיו,

כל דבר שיוצא, הוא הכי קרוב לקדוש ברוך הוא.

הנה, מצד עצמה היא עקרה,

טיפה מסכת השפלות,

והיא זוכה להביא

את יוסף ובנימין.

אז אם כן, רבותיי,

כל מה שאנחנו קוראים, וייחר אף יעקב ברחל,

ויאמר, התחת אלוהים אנך אשר מנע ממך,

זה לא לצער אותה כאילו מדבר אליה בשפה בוטה כמו של היום.

הייתה פה כוונה עמוקה איך להביא אותה למצב שהיא תתבזה מרצון ותסכים להביא את שפחתה ולהיבנות ממנה כמו הסבתא שלו,

שרה אימנו,

ועל ידי כך הוא זכה לכוון אל האמת ולהביא אותה לידי כך שהיא תלד בנים.

והיא הייתה רגילה בביזיונות,

היא בעצמה הרי תרמה את עצמה כולה בשבילה, אחותה, למסור לה את הסימנים,

מלהישאר מושפלת בצד כשאחותה נכנסת בליל כלולותיה תחתיה.

אז לא הייתה כל כך בעיה לרחל

להתבזות לכבוד האמת.

אז בשביל להביא בנים היא הייתה מוכנה בלי שום בעיה.

אבל היה לו חשש ליעקב,

שאם היא מייחסת לו כוחות,

שהוא בעצמו יכול להביא בנים,

לכן הוא גער, תחת אלוהים אנוכי, ואת שמה אותי במקום אלוקים, חס ושלום.

אני יכול להביא ילדים? זה הקדוש ברוך הוא יכול להביא.

ולא היה קשה להתבלבל ביעקב אבינו שהוא בעל כוח עצמי. לא היה קשה.

שהרי המלאכים עולים ויורדים בו,

לא היו מאמינים שזה שהם רואים למטה ישן

זה זה שדמות דיוקנו חקוקה בכיסא, והיו עולים לראות כל הזמן אם זה בדיוק אותו דבר.

גם המלאכים

כמעט וטעו בו.

אז כל שכן ילוד אישה.

להרחיק את זה,

עשה יעקב את הפעולה הזאת וגער

ברחל אמנו.

אשרינו שזכינו שיש לנו אבות קדושים כאלה,

וצריכים להשתדל להתדמות להם.

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי,

אברהם, יצחק ויעקב.

ומחנניהו רק ראשי אומר.

תודה.