מידה כנגד מידה | הרב אמנון יצחק שליט"א

"...בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו", ואמרו חכמים ז"ל, לא היה כתוב צריך לומר אלא "ויוסף הורד מצרימה", ומפני מה הסמיך פרשה זו לכאן? רבי יוחנן אמר, כדי לסמוך הכר להכר, "הכר נא כתונת בנך" ל"הכר נא למי החותמת והפתילים" שאמרו תמר ליהודה. והכוונה בזה כמו שכתבו המפרשים להודיע שהקב"ה פורע לאדם מידה כנגד מידה. סמיכות הפרשיות באה לומר מה פה יהודה אמר "הכר נא", גם כאן החזירו לו ב"הכר נא". אמר לו הקב"ה ליהודה, אתה אמרת לאביך הכר נא למי הכתונת, חייך שתמר אומרת לך "הכר נא למי החותמת וכו'. 

אבל זה טעון ביאור, איפה כאן בעונש מידה כנגד מידה, איפה העונש פה מידה כנגד מידה? אם משום שהוא אמר הכר נא ועל כן נענש בהכר נא, האם הביטוי הכר נא זה העונש? והלא העונש היה המעשה, ואותו עונש היה גם אילו היתה תמר משתמשת בביטוי אחר, ראה נא, אז מה הנהגת מידה כנגד מידה בעובדה הזאת של הלשון הכר נא-הכר נא. 

כענין הזה מוצאים בגמרא בסוטה י"ג. "ויאמר ה' אלי רב לך" אמר רבי לוי, ברב בישר ברב בישרוהו, ברב בישר - רב לכם בני לוי, ברב בישרוהו - רב לך אל תוסף עוד, אתה השתמשת בלשון רב החזירו לך באותו לשון רב. ברב בישר את בני מחלוקתו קרח ועדתו רב לכם בני לוי, המעט מכם וכו', והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה ונענש באותה המידה, שאמר לו ה' רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. 

ובילקוט וילך רמז תתקמ"ה, אמר לו הקב"ה, אין אתה זכור בשעה שאמרת הן לא יאמינו לי, הוה הן קרבו ימיך למות, ז"א אתה השתמשת בלשון והן לא יאמינו לי, השתמשת בלשון הן, מה השמיע לו הקב"ה - הן קרבו ימיך למות. גם כאן מודגש הביטוי בהנהגה מידה כנגד מידה, מה נפקא מינא למשה רבינו באיזה לשון נאמר לו שקרבו ימיו למות? וכי לא יוסיף לבקש לעבור את הירדן בגלל המילה הן? 

"ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם", פירש רש"י, כל רעה שהיה רואה באחיו היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות, וחשודין על העריות, ובשלשתן לקה, על אבר מן החי - "וישחטו שעיר עיזים ולא אכלוהו חי" בשעה שזרקו אותו לבור הם ישבו לסעוד ושחטו שעיר עיזים ולא אכלו אבר מן החי. ועל שקוראין לאחיהם עבדים, לעבד נמכר יוסף מידה כנגד מידה. ועל העריות שהוא אמר שהם חשודין, "ותשא אשת אדוניו את עיניה". והנה העונש לעבד נמכר יוסף ודאי עונש חמור הוא, וכן "ותשא אשת אדוניו" אף הוא עונש ונסיון מר, שהעמידו בסכנה לאבד את עולמו חס ושלום, אבל מה העונש של יוסף במה ששחטו שעיר עיזים ולא אכלו אותו חי, עבד זה בגופו ובעצמו נענש. עריות מה ששמו לו את הדובה הזאת במשך שנה שמנסה לפתות אותו לעבור על עריות, זה עונש. אבל מה שהם שחטו את השעיר עיזים כנגד מה שהוא חשד אותם שהם אוכלים אבר מן החי, איפה פה העונש, איפה המידה כנגד מידה? 

ברור שתכלית העונש ללמד את האדם לקח, להוכיח לו כי טועה הוא וטעות בידו, וזה שאמרו ובשלשתן לקה, שהוכיחו לו מן השמים כי טעה בשלשתן, וכשם שבמה שנמכר לעבד נוכח לראות את טעותו שדיבר על אחיו הכשרים, וכן בהיותו בצרת אשת אדוניו ראה את הטעות בדיבת העריות, כמו כן הראו לו כי טעה בחשדו אותם על אבר מן החי, שכן אף בשעת הקלקלה, שהם דנו אותו שלא כדין למרות שהם עשו על פי דין, היו זהירים באיסור אבר מן החי ושחטו שעיר עיזים, ומטבעו של אדם בשעת קלקלתו הרי הוא בהול וחשוד לכמה דברים, ומזה נוכח לדעת כי טעה בשלשתן ולקה בזה שהראו לו את טעותו. זה הטעם שהקב"ה מעניש מידה כנגד מידה, שעל ידי כן הוא למד על מה נענש והיכן טעה. 

מעתה נבין הכוונה הכר נא כנגד הכר נא, למה צריך? שעל ידי זה יעלה יהודה על לבבו כי יש קשר בין הדברים, אה הצליל הזה מוכר, אני אמרתי לאבא הכר נא למי הכתונת, מה ענו לי - הכר נא למי החותמת והפתילים, ויקבל תוכחה על שאמר הכר נא במכירת יוסף. וכן משה רבינו ע"ה שנאמר לו רב לך אל תוסף, הבן שנכשל במה שאמר לעדת קרח רב לכם. ואע"פ שהיה משה רבינו הצדיק וקרח ועדתו הרשעים, אעפ"כ לא היה לו לומר בלשון הזה רב לכם, שהרי היה במחלוקתם נקודה של שאיפה להתעלות ולהתקרב יותר אל הקב"ה, והיה בביטויו זה כדי להרפות את התאמצותם לעליה ולהתרוממות, להגיד לאדם לא לעלות, רב לכם בני לוי, המעט מכם, ז"א לא מונעים אדם משאיפה לעלות, ולא אומרים לבן אדם מספיק לך, רב לך, לכן הוא נענש מידה כנגד מידה, כי בשעה שהוא כל כך התאמץ להתקדש בקדושת ארץ ישראל כמו שאמרו חכמים ז"ל, דרש רבי שמלאי, הגמרא בסוטה י"ד, מפני מה נתאווה משה רבינו להכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא אמר הרבה מצוות נצטוו ישראל, ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל - מצוות התלויות בארץ, אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי, אכנס אני כדי שיתקיימו על ידי, אה, כבוד הרב, אכנס כדי שיתקיימו על ידי, הוא לא חיפש היתר מכירה, כי אם לא איך זה יתקיים על ידו? הוא רוצה שיתקיימו המצוות על ידו, ובשביל כך התפלל כל תקט"ו תפילות, 515 תפילות כדי להכנס, שיהיה לו זכות שהמצוות יתקיימו על ידו. ובעודו מתחנן נאמר לו "רב לך אל תוסף" די לך במדרגה שלך, מידה כנגד מידה, אתה אמרת להם רב לכם בני לוי, לא צריך לבקש גם כהונה, לא צריך יותר מדרגות, מה שיש לכם זה מספיק, עונה לו ה' גם אתה יש לך מספיק, לא צריך יותר, מה שאתה רוצה עד כאן, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. 

וכן אנו מוצאים באחי יוסף שבטי יה, שבשעה שבאה עליהם צרה שהזכירה להם את מכירת יוסף, מיד הבינו כי נתבעים הם על חטא זה, ועל ידי התוכחה באו לידי תשובה. ככתוב "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה עלינו הצרה הזאת". פירש הרשב"ם, מידה כנגד מידה, אנחנו השלכנוהו בבור והנה אנחנו נאסרים בבור השבי, מידה כנגד מידה. 

וכעין זה כתב הספורנו, אע"פ שחשבנוהו לרודף היה עלינו לרחם עליו בהתחננו, וכנגד מידת אכזריותנו זה האיש מתאכזר נגדנו. אנחנו התאכזרנו ולא שמענו את תחנוניו - גם זה האיש לא שומע תחנונינו, אנחנו לא מרגלים, אנחנו לא גנבים, לא שומע מתאכזר אלינו, ועל ידי מידה כנגד מידה באו לידי הכרת החטא. אז יש ענין להזכיר לאדם גם את אותו לשון אותו צליל בשביל שייזכר וידע. 

עוד כתוב שם "ויען ראובן אותם לאמור הלא אמרתי אליכם לאמור אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש". בספורנו ובכלי יקר מוסיפים ואומרים כי ראובן הוסיף שלא רק על מידת האכזריות הם נתבעים אלא גם על דמו הנה נדרש, שגם עצם המכירה היתה שלא כדין, ואף עליהם נתבעים, מזה נלמד שגם כשמגיע לאדם עונש והאדם רואה בעליל את הנהגת הקב"ה עמו מידה כנגד מידה, כל הפטנט של מידה כנגד מידה כדי שאדם ידע על מה הוא לוקה כדי שיוכל לתקן, עדיין צריך התבוננות יתרה לדעת אל נכון על מה ולמה בא עליו העונש, שלא יטעה בדבר. אז צריך להתבונן בהתבוננות יתרה ולדעת אל נכון כי אם לא תכוון לדעת בדיוק על מה אתה לוקה אז אתה יכול לקבל עוד פעם כי עדיין לא פתרת את הבעיה. וכיון שזאת תכלית העונש, ללמד את האדם על מה נכשל וחטא ומה צריך לתקן, נבין עכשיו את דברי הגמרא בברכות י"ב. כל העושה עבירה ומתבייש בה, מוחלין לו כל עוונותיו, ועיין במאירי שכתב כי לאו דוקא על כל עוונותיו אלא הכוונה על אותה עבירה. אז מה הכוונה של המאירי, זה נשמע מוגזם, נכון? כל העושה עבירה, עבירה אחת ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו, זה קצת מוגזם נשמע, לא? כל עוונותיו מוחלין לו על עבירה אחת שהוא מתבייש בה, אז המאירי אומר לאו דוקא על כל עוונותיו אלא הכוונה על אותה עבירה, אז למה השתמשו חכמים כל עוונותיו? מוחלין לו על אותה עבירה. אלא אפשר להגיד שהכוונה של המאירי מוחלין לו על כל עוונותיו של אותה עבירה, מאותו סוג, אותה העבירה שהוא מתבייש על זה מוחלין. ואני הייתי אומר שאפשר להגיד ממש כלשונו, כל העובר עבירה ומתבייש בה, ז"א אם הוא מגיע למצב שהוא כבר מתבייש בעבירה, אז אם בעבירה אחת הוא מתבייש שזה אחד מתנאי התשובה, אז בודאי שאם הוא מתבייש בה הוא מתכוון לא ל חזור בה, אחרת איזו בושה זאת, אין לך בושה אתה עושה עוד פעם? ככלב השב על קיאו כסיל שונה באיוולתו, אז ודאי שאם הוא מתבייש אז הוא לא יחזור יותר, ודאי שאם הוא מתבייש אז הוא מתחרט, אז ממילא אם הוא עשה תשובה על זאת הוא לא ירצה לעשות עוד עבירה, כי אם בזאת הוא מתבייש אז באחרת הוא לא יתבייש? אז ממילא יש פה תשובה, ואם יש פה תשובה אז מוחלין לו על כל עוונותיו, כי אפשר להתעורר מדבר אחד. 

רבי אלעזר בן דורדיא, הוא נכשל בסוג עבירה אחת כמו ששמענו, שהיה חוזר על כל מיני דברים, והוא חזר בתשובה מרגע שהזכירו לו שבגלל זה הוא מפסיד את העולם הבא, מסתמא אם אדם עבר על עריות בצורה כמו שהוא עבר אז הוא בטח לא הקפיד גם אולי בעוד כמה דברים כי מה, אם אתה עובר על עריות שיהרג ולא יעבור לא יודע כמה ברכת המזון שלו היתה כמו שצריך וכמה היה לו פה וכמה היה לו שם, מן הסתם לא, אבל ברגע שהוא התעורר על זאת שזה מאבד לו את הכל, שהבן אדם כבר ירד לשאול תחתית, התשובה שהוא עשה כיפרה לו על הכל עד שיצאה בת קול ואמרה אשריך שאתה מזומן לחיי העולם הבא, רגע, מה עם שאר העבירות? רק אחד דוקא זאת ושאר האחרות הוא היה מהדר ועושה אותן לשמה? אלא מההתעוררות של דבר אחד. 

עוד דוגמא, יוסף משיטא, ברגע שאמר אוי לי שהכעסתי את יוצרי, אז על דבר אחד הוא אמר, על דבר אחד הוא אמר אוי לי שהכעסתי את יוצרי, ומה שהוא נכנס והוציא את המנורה מבית המקדש ולא נתנו לו הגויים לקחת אותה, ואמרו לו תכנס עוד פעם, אמר לא דיי שהכעסתי את בוראי פעם אחת אכעיסנו פעם שניה, אה, אה, ומה עשית עד היום, היית עבריין ופושע ועובר את כל העבירות שבעולם, אתה אומר לא דיי שהכעסתי את בוראי פעם אחת עוד אכעיסנו פעם שניה, זה מספר מיליון מאתיים שלשים ושתיים אלף, מה אתה מבלבל. לא, אבל ההכרה עכשיו היתה מה? שהוא מתבייש מה שהוא עשה עכשיו והוא הבין בדיוק מה מו, הוא התבייש אז מחלו לו על הכל. מחלו לו על הכל, אז אפשר להעמיס את זה ממש כך. והטעם בזה כי מאחר שהעונש אינו אלא כדי להוכיח לאדם את טעותו, וכיון שזה הגיע בעצמו לידי הכרה כה ברורה ונמרצת עד שנתמלא בושה מחטאו, הרי אינו זקוק עוד לעונש, על כן מוחלין לו על עוונו. מה המטרה אמרנו של העונש, לעורר את הבן אדם, אז אם הוא יתעורר על ידי זה שהוא התבייש לא צריך את העונש, טוב טוב הבנתי הבנתי, הבנתי, סליחה הכל בסדר, מתבייש לא חוזר נגמר שלום, אז נמחל לו. 

היוצא לנו מזה, שכשמדברת התורה בלשונות מדוייקים ואומרים אמר ככה אמרו לו ככה, אמר כך בישרו לו כך עשה כך עשה כך, אז זה לא דווקא הלשון הגורם אלא הלשון הוא המזכיר, כדי שאדם ייזכר, הצליל הזה מוכר, אני אמרתי כך עשו לי כך, אני עשיתי כך אמרו לי כך, אז אדם ייזכר כדי שיוכל לתקן, זו המטרה, ומטרת העונש כדי שאדם יכיר בחטאו ויתקן אותו וישוב בתשובה עליו. אז אם אדם רואה שהוא מקבל משהו, צריך לבדוק בדומה לו, על מה ולמה, למה סוג העונש הזה מאין הוא נובע, מה מקורו, ואז צריך לראות מקרה דומה, לשונות דומים, ענינים כאלה ואחרים וככה יזהה. 

אז זה הקב"ה עשה איתנו חסד, שמידה כנגד מידה לא בטלה, למה? כי אם לא מאיפה נדע, מאיפה נדע מה עשינו, אז הקב"ה נותן לאדם, זה מדובר בדרך כלל באנשים שאין להם הרבה עוונות, כי אנשים שיש להם הרבה עוונות אוה כמה לשונות הם צריכים לשמוע וכמה מכות וכמה זה, אבל אנשים שהם צדיקים קודם כל מענישים אותם מיד, לא משהים, כדי שיחזרו מיד, ובסמוך ובדומה, ואז אם הוא חכם כתוב תלמיד חכם אל תהרהר אחריו שמא עשה תשובה ודאי שעשה תשובה, כי תלמיד חכם ודאי מפשפש במעשיו של כל אותו יום כדי לדעת איפה הוא לא היה בסדר. אחרים שמשאירים את זה עד ראש השנה לא זוכרים כלום כבר. אז לכן אדם צריך להתעורר מיד אם נכשל או לא, יש אנשים שנוהגים להכשל ואח"כ לשאול אם הם נכשלו, צריך קודם כל לשאול בשביל לא להכשל. האם מותר, האם כדאי, האם אפשר, האם רצוי, האם... אבל בד"כ אנשים באים לאחר מעשה, היה ככה וככה, מה מה מה עכשיו הדין, עכשיו אתה שואל אחרי? דרסתי בן אדם, מה עכשיו הזה, מה אני עושה עכשיו? לך תחיה אותו, מה זה מה אתה עושה עכשיו, לפני היית צריך לחשוב מה עושים, אחרי זה זה כבר יכול להיות מאוחר. 

כן, מה אתה רוצה לומר?

ש. יש את הענין הזה של מחלה, מחלה זה מלשון מחילה, שבן אדם חולה במשהו מסויים כתוב בספרים שזה בא עבור עוון, אם זה בא לו בפה אז כנראה שהוא עשה משהו בפה, מחלות

הרב: ברור, המידה כנגד מידה

ש. מידה כנגד מידה על מה שהוא עשה,

הרב: דיברנו על זה, למה הקב"ה ברא אותנו ברמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה - שזה המידה כנגד מידה, אם רגליך יהיו ממהרות לרוץ לרעה תרוץ לבתי כנסת ובתי מדרשות, כי אם תלקה ברגל אז תזכור איפה אתה רץ, שתדע, אם אתה חש במעיים תבדוק במאכלים, אם אתה חש בעיניים תבדוק בראיה, אם אתה חש בשמיעה, כל דבר הקב"ה שם איברים כנגד מצוות, איפה שהוא לוקה זה, ואם אתה לא יודע, לא יודע איפה מו מה, לא יודע, אז התלמוד תורה כשלומדים אותו ביגיעה יש בו את הכח לכפר, חש בראשו יעסוק בתורה, חש בבטנו חש במעיו...

ש. רגליים זה גאוה, לא תביאני רגל גאוה

הרב: אל תבואני רגל גאוה, זה גם. אבל שחקן כדורגל לא צריך לחשוב שזה גאוה, זה הרגליים שלו משמשות לעבירה. אז כל אחד לפי מה שהוא פחות או יותר יכול לאתר. אני הלכתי לרב קניבסקי פעם, שאלתי אותו כבוד הרב, האם יש איזה ספר שהרב מכיר שנותן על כל המצוות מה כנגד מה? אז הוא אמר לי שהוא לא מכיר. אבל יש בחכמים ז"ל בכמה מקומות ובכמה מדרשים בכמה ספרי מוסר שאומרים כמה דברים וצריך לנסות להבין, אבל בדברים מסוימים לא נוכל לדעת אף פעם, אז התורה ועמלה וכו' זה מרים את האדם מהמצב, ובפרט יש לנו עכשיו משהו אדיר, אדם עבר עבירה ומתבייש בה - מוחלין לו על כל עוונותיו, אם יעשה תשובה זה יכפר לו על הכל ויתכוון על כל מה שהוא יודע ושאינו יודע, והרמב"ן אומר שמביאים יסורים של אהבה על צדיקים שהכוונה היא כנגד אותם עוונות שהוא לא יודע שהוא עשה, כי הוא יגיע לעולם האמת ופתאום יגידו לו שמע, יש לך פה חשבון פתוח, הוא מאד מאד יתאכזב, מאד מאד הוא יתאכזב, והקב"ה לא רוצה שבנו אהובו יתאכזב אז הוא נותן לו יסורים של אהבה, מאהבת הבורא אותו בעולם הזה הוא מנקה אותו ביסורים, שלא יגיע לשם ויתברר לו שצריך עוד יסורים, אז פה הוא מנקה אותו, זה נקרא יסורים של אהבה על מה שהוא לא יודע ולא יכול לחזור בתשובה. ובפרט לדוגמא אם בן אדם הלך בדרך שהיא שגויה והוא סובר שזו הדרך, איך יחזור בתשובה אם זו הדרך שהוא חושב? רבן יוחנן בן זכאי, איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, מה זה אתה לא יודע? אולי כל הדרך היתה שגויה, וכשנכנסו התלמידים אז כתוב שהוא בכה, אז יש אומרים שכשהוא ראה את התלמידים דוקא הוא בכה, למה כשהוא ראה את התלמידים? שאולי לא לימד אותם די צרכם ויתבעו אותו על זה שהוא לא נתן להם את כל מה שיכול היה לתת להם, נו, אז מה יהיה עכשיו, איך הוא יתקן את זה עכשיו? הוא לא יכול להחזיר להם את זה עכשיו. כמו שאמר רבי אליעזר הגדול לרבי עקיבא, שלך קשה משלהם, שהיית צריך ללמוד אצלי ואם היית לומד אצלי היית מתעלה עוד יותר ועוד יותר ולא למדת אצלי לכן אתה תענש בעונש שקשה יותר מכולם. אז רואים שאם לא לומדים במקום שאפשר ללמוד ולהשיג הרבה נענשים, ורואים שאם לא מלמדים את מה שאפשר היה ללמד גם נענשים, אז זה סוג דברים שאדם לא יודע מידתו, האם הוא פיחת, האם הוא עשה לא עשה, יש דברים שאדם לא יכול לדעת, יתבררו לו שמה, המון הפתעות יהיו, אבל אם הוא אהוב אצל הקב"ה והוא לא רוצה באמת לחטוא, וקרה שהוא נכשל ולא שם לב, ה' אומר הרמב"ן אוהב אותו ויביא לו יסורים בעולם הזה למרק אותו, כדי שיצא מכאן זך ונקי ולא יראה מזה שום דבר.

ש. יסורים זה יסור מן הרע

הרב: כן. רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך....