"ויעברו אנשים מדיינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים". יש בתורה פרשיות בלתי מובנות בהבנה ראשונה ושטחית, אחת מהם זה פרשת מכירת יוסף. הלא מעלת בני יעקב היתה גבוהה עד מאד, עשרה שבטי יה, כהן גדול ביום הכיפורים נכנס לקודש הקדשים בזכותם, כיצד אפשר להבין אצלם תופעה כזאת של מכירת אח, דבר שאפילו פשוטי אנשים אינם נכשלים בזה? 

ובאמת מובא במדרש היו מתחרטים על המכירה ואומרים, אימתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאביו. המכירה היתה מעשה שאינו שייך ומתאים כלל למדרגתם, בודאי שעשו זאת כיון שסברו שדין תורה מחייב להתנהג כך מדין רודף, אולם בכל זאת מצינו שהמכירה נחשבת לחטא. 

ועוד מובא ברש"י, הפסוק "וישלחהו מעמק חברון", מעמק חברון זה מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון הוא אברהם אבינו, לקיים מה שנאמר לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" אז הגזרה הזאת חייבת היתה להתקיים, ז"א מוכרח היה להיות ירידת עם ישראל למצרים לקיים את הגזרה של גר יהיה זרעך. אז וישלחהו מעמק חברון - כששולח אותו יעקב אל אחיו אז רש"י אומר "וישלחהו מעמק חברון" זה מהעמק, מי נמצא בחברון? אברהם אבינו, אז הוא שולח אותו מעמק חברון, מה זה מעמק - מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, כדי לקיים את מה? את הגזרה "כי גר יהיה זרעך" נאמר לאברהם, אז הכל היה מכוון מן השמים, שליחות יוסף ומכירתו למצרים להתחיל את הגלות בהכנה ראויה, שיהיה יוסף מלך ויכנסו יעקב אליו בכבוד מצרימה, למעט את הקושי של השעבוד אח"כ, וגם שיעקב ירד למצרים בכבוד, כמו שאומר המדרש שהיה ראוי יעקב אבינו לירד מצרימה בשלשלאות ובקולרין, אמר הקב"ה, בני בכורי ואני מורידו בבזיון? אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו. אז הגלות היתה מוכרחת לבוא, בכל זאת למרות שפרטי השתלשלות זו של מכירת יוסף היו מוכרחים, נתבעו האחים על החטא. נו, אם הם מוכרחים למה הם צריכים לשלם על החטא? אם הכל זה מעצה עמוקה של מי שנמצא בחברון אז למה זה חטא? 

תשמעו עוד משהו, מצינו בגמרא בעבודה זרה ד. אמר רבי יהושע בן לוי, לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה. לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה. והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי, לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראויים לאותו מעשה, לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב "ולבי חלל בקרבי" ולא ישראל ראויין לאותו מעשה דכתיב "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים" ז"א הקב"ה מתפעל מהלב של עם ישראל, אלא למה עשו? אז למה עשו? לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו לך אצל יחיד, תלמד מדוד שעשה תשובה ונתכפר לו, ואם חטאו ציבור אומרים להם לכו אצל ציבור שדור המבול עשו כזה עוון ונמחל להם כשעשו תשובה, אז גם ציבור יכול לחזור בתשובה. ז"א כל זה ללמד תשובה ליחיד וללמד תשובה לרבים. 

אבל בכל זאת הם נתבעו על החטאים שלהם, גם דוד נתבע על החטא וגם ישראל נתבעו על העגל. למרות הכוונה המיוחדת של הבורא בענין זה, שהיא מורה שחטאם היה מוכרח ולא נבע מבחירה רעה שלהם, נו איך זה מסתדר? צריך להבין את הענין הזה, תובעים מהחוטא, למרות שהיה מוכרח לעשות חטאו, והתביעה היא כאילו עשה חטא זה מצד בחירתו החופשית, ואמרנו שזה לא כך, אז איך זה יוצא? 

יבואר הדבר, תקשיבו טוב טוב, זה יסוד גדול מאד, יבואר הדבר לפי מה שכתב חובת הלבבות בפרק ד' משער הבטחון, כי מעשה העבודה והעבירה לא ייתכנו לאדם כי אם בקיבוץ שלשה דברים, האחד הבחירה בליבו ומצפונו, השני הכוונה וההסכמה לעשות את מה שבחר בו, והשלישי שישתדל לגמור המעשה באיבריו הנראים, כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמו שכתוב "ובחרת בחיים". ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעבירה, אלא בסיבות שמחוץ לנו מזדמנות בקצת העיתים ונמנעות בקצתם. 

אני חוזר לבאר, תקשיבו טוב, זה היסוד. אומר רבינו בחיי, מעשה העבודה והעבירה לא ייתכנו, כי אם בקיבוץ שלשה דברים, כל אדם ואדם שהוא עושה מצוה או עושה עבירה חלילה, זה לא ייתכן אלא בקיבוץ של שלשה דברים. דבר ראשון זה הבחירה בליבו ובמצפונו, קודם כל לאדם יש בחירה, והוא בוחר בליבו ובמצפונו מה הוא רוצה לעשות, הוא רוצה לעשות מצוה או רוצה לעשות עבירה, מה הוא רוצה לעשות, זה הבחירה שלו. אח"כ יש דבר שני, זה הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו, ז"א אחרי שאדם בחר עכשיו צריך שיהיה לו כוונה והסכמה לעשות מה שבחר בו, לפעמים הבחירה זה שאדם באופן וירטואלי הוא רוצה לעשות דברים טובים, אבל אין לו כוונה עדיין ואין לו הסכמה לעשות את הדבר, אבל בחירה יש לו, כוונה והסכמה אין לו, לא יתכן לא מצוה ולא עבירה בלי שיהיה כוונה והסכמה אחרי הבחירה. ודבר שלישי, צריך שאחרי שהיתה לו בחירה ואחרי שהיתה לו כוונה והסכמה, שישתדל לגמור המעשה באיבריו הנראים, ז"א להוציא לפועל ממש, עכשיו קום עשה את מה שכיוונת. זה שלשה תנאים שלא יתכן בלעדיהם עבודה, עבודת ה' או עבירה. אז בחירה, כוונה והסכמה והשתדלות לקיום המעשה באופן מעשי באיברים הנראים, לא הכוונות רק בראש. 

עכשיו שימו לב, כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו, הקב"ה נתן לכל אדם את היכולת והאפשרות לבחור לעבוד את ה' או להמרות את פיו חלילה, שנאמר "ובחרת בחיים", זה ביד שלך, תחליט מה אתה רוצה. ולא הניח אבל ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעבירה, אבל להשלים את המעשה שאנחנו רוצים לעשות במצוה או להשלים את הרצון בעבירה זה לא הניח בידינו, ולא כל מי שרוצה לעשות מצוה מסוגל לעשות ויכול לעשות, ולא כל מי שרוצה לעשות עבירה יצליח לעשות, זה לא השאיר ולא הניח בידינו, זה לא ברשותנו, השלמת המעשה בין בעבודה בין בעבירה, אז איך יושלם המעשה? אלא בסיבות שהן מחוץ לנו מזדמנות בקצת העיתים ונמנעות במקצתם, ז"א הקב"ה מחליט לגלגל אלינו בבחינת מגלגלין זכות ע"י זכאי, בבחינת מגלגלין חובה ע"י חייב, בסיבות שהם מזדמנות אבל לא תמיד, בקצת העיתים, ונמנעות במקצתם. אני רוצה לעשות את זה מצליח, עושה את זה מצליח, עושה את זה מצליח, עושה את זה לא מצליח, למה זה לא מצליח? כי אין סיבה מזדמנת עכשיו מאת ה' יתברך לפי חשבון שלך אם אתה ראוי או לא ראוי. ובעבירות גם, אדם רוצה לעשות עבירה, בחר לעשות עבירה, כיוון והסכים על הדבר, אבל להשלים את המעשה זה לא בידו, כי לצד של העבירה יש עוד פרטנר, מי שצריך לעבור את העבירה עליו למשל, אז אם זה לא ראוי או זה לא מתאים או שיש חשבון אחר גם של השני, אז אתה לא תוכל לבצע. אחד רוצה לפגוע בחבירו זה אומר שתמיד הוא יצליח? לא. כי החשבון הוא לא תמיד מה שאתה רוצה, אמרנו שהשלמת המעשה הוא רק במקרים מזדמנים בסיבות חיצוניות, שבקצתם יתכנו ובקצתם לא, ולא בכל עת. אז מה מגלה לנו בעל חובת הלבבות? כי בחירת האדם זה רק בכוונה, לאדם יש כוונה זהו, הבחירה היא אצלך בכוונה, עדיין בחלק הפוטנציאלי. 

האדם בוחר את כיוון חייו, האם הוא רוצה לעבוד את ה' או חס ושלום לחטוא, וחייב הוא לעשות כפי יכלתו בכיוון למילוי המעשה הטוב בפועל, עכשיו, אחרי שהוא בוחר חייב האדם לעשות כל יכלתו לכוון למלא את המעשה הטוב בפועל, זה לא מספיק שיש לך כוונות טובות, צריך גם מעשים טובים, אתה לא יכול לשבת בשיעור ולהסתכל באייפון וכאילו אתה בשיעור תורה, זה לא נקרא שאתה נמצא פה, הבחירה צריכה להיות עם כוונה והסכמה ולהוציא לפועל את הכוונה שאתה יושב. כמובן גם לא לישון. אולם אחר כל זה ההוצאה לפועל של בחירתו היא מעשה מוכרח משמים. עכשיו, אם הוא הוציא כבר לפועל את הבחירה שלו והוא פועל בפועל על מנת כך, המעשה הוא לא שלו, המעשה צריך להיות מוכרח עכשיו משמים, ואין לאדם כלל בעלות על המעשה בפועל. ז"א יכול אדם להחליט שהוא רוצה לבוא לשיעור תורה והוא כיוון והסכים והוא ישוב גם בשיעור תורה, ופתאום הוא מקבל פלאפון שקרה איזה משהו חס ושלום שצריכים אותו מיד לחלץ משהו וזה וזה, אז מה קרה, היתה לו בחירה? היתה לו, היתה לו כוונה והסכמה? היתה לו, מעשה בפועל היה? כן, הוא הגיע וישב, ופתאום לא יצא, מה קרה? זה לא בידו, המעשה בפועל לא בידו. ועל זה קיים חשבון נפרד אם לתת לאדם את האפשרות להוציא לפועל את המעשה הטוב או את החטא. הבחירה בידינו, הכוונה וההסכמה בידינו, השלמת המעשה לא בידינו, זה חשבון נפרד, האם נותנים לאדם להוציא לפועל את המעשה שהוא רצה בין במצוה בין בעבירה, זה חשבון בנפרד. עד פה זה ברור? 

ממשיך החובת הלבבות, ואם יזדמנו הסיבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה, אדם בחר במשהו וברוך ה' יצא לפועל מעשה המצוה שהוא התכוון, אם יזדמנו לו הסיבות ויתכן גמר המעשה, והוא הצליח לגמור את המעשה בעבודתו שקדמה לזה הבחירה, יהיה לנו השכר הגדול, שימו לב על מה, יהיה לנו השכר הגדול על בחירה בעבודה שבחרנו לעבוד את ה', על הכוונה לעשותה, הכוונה וההסכמה, ועל השלמת המעשים באיברים הנראים, נקבל שכר על שלשת הגורמים האלה, כי הצלחנו גם לעשות את המעשה, נקבל שכר גם על המעשה, אבל אם יימנע מן האיברים גמר המעשה, אם יימנע, לא הצלחנו להשלים את המעשה שרצינו, יהיה לנו גם שכר, על מה? על הבחירה ועל הכוונה וההסכמה במה שקדם, אבל על המעשה לא עשינו בסוף, אז על הבחירה והכוונה וההסכמה נקבל ועל המעשה לא השלמנו אז לא היה פה את המעשה. 

וכן העונש על העבירות, שאפילו אדם רוצה לעשות עבירה ובסוף ה' לא השלים את רצונו, יהיה לו עונש על מה? על הבחירה ועל הכוונה וההסכמה. 

לפי זה מבינים אנחנו בצורה חדשה לגמרי את ענין מעשה המצוות והעבירות, האדם הוא בוחר רק לגבי כוונת הלב שהיא מובילה למעשה, אדם רק בוחר לגבי כוונת הלב שהיא מובילה למעשה, זה מה שהחלק של האדם, אולם עצם המעשה בפועל נעשה בהנהגת שמים, לפעמים יוציאו לפועל עקב בחירתו בליבו ולפעמים לא יוציאו לפועל את בחירתו, במה זה תלוי? זה תלוי בחשבון זכויותיו וחובותיו של אדם זה ומה חלקו ומה מעמדו בבריאה, האם הוא ראוי לבצע את הדבר על ידו או לא. וכן יתכן שלאדם אחר אפילו שיכוון בליבו בהחלטה גמורה לעשות מעשה מצוה או עבירה, לא יוציאו לפועל משמים את החלטתו, ואילו אדם שרק נטה בליבו מעט למעשה מסויים, עוד לא כיוון והסכים הסכמה גמורה, מיד יוציאו לפועל מעשה זה על ידו כפי שמחייב חשבון שמים. ז"א, אדם רוצה ומכוון ופועל ועושה כל דבר בשביל להשלים את המעשה בפועל, לא יוצא, אדם רק נטה בליבו לעשות את המעשה, עוד לא הגיע למצב שהוא יעשה כבר משהו, כבר מוציאים את כוונתו הטובה לפועל, איך זה? אז זה הולך כפי מה שמחייב חשבון שמים. 

עכשיו לפי זה נבין גם כן את הגדר של חטא מוכרח. מכירת יוסף או ענין התשובה לדורות, שעם ישראל חטאו בעגל, בהכרח היה שייווצר בבריאה, מוכרח שיהיה, כי מוכרחים ישראל לרדת למצרים, מוכרחים עם ישראל לחטוא בעגל כדי ללמד תשובה לרבים, מוכרח דוד לאותו מעשה כדי ללמד תשובה ליחיד, ולא היה תלוי מעשה זה בבחירת אחי יוסף, ולא היה תלוי מעשה זה בבחירת דור המדבר, ולא היה תלוי מעשה זה בבחירת דוד המלך ע"ה, אולם כדי לייחס להם את המעשה הזה היתה צריכה להיות בהם נטיה ושייכות לחטא זה. אמרנו קודם שאם יש נטיה אפילו יכול לצאת לפועל המעשה, אפיל ושהוא לא כיוון ולא הסכים לזה ולא פעל בפעולה מעשית זה יכול לצאת לפועל, אם יש נטיה, פעמים יכול להיות שנטיה תגרום. אז תקשיבו טוב, אולם כדי לייחס להם את המעשה הזה, למי? לאחי יוסף, לדור המדבר, לדוד המלך, היתה צריכה להיות בהם נטיה ושייכות לחטא הזה, שזו תהיה סיבה להוצאה לפועל של החטא על ידם, כי למה נבחרו דוקא הם, למה נבחרו דוקא הם שיתגלגל על ידם הדבר, מכירת יוסף, מעשה העגל, מעשה בת שבע, למה נתגלגל על ידם? אם צריך ללמד לרבים אז שמישהו אחר יעשה, למה דוקא הם? דור אחר שיעשה, מישהו אחר לא דוד, הגלגול של מכירת יוסף לא התגלגל על ידי האחים, שיהיה איזה דרך אחרת שירדו למצרים, וכן הלאה. למה דוקא על ידם? כי מוכרח שהיתה בהם נטיה ושייכות לחטא הזה. מצד עצמם היתה להם נטיה לדבר כזה, ויוצא שלעשות את מעשה החטא בפועל, יוצא מזה שנעשה מעשה החטא בפועל, לא היה שייך ומתאים אבל ענין זה למדרגה הרוחנית שלהם, לא, לא, הם לא רצו לעשות את המעשים האלה. ז"א מה, האחים רצו למכור את אח שלהם אם זה לא נכון היה למכור אותו? חס ושלום, דור המדבר רצו לעשות עגל אם לא היה פה הכרח משמים? חס ושלום, הרי הם אמרו נעשה ונשמע. דוד חס ושלום יבוא על אשת איש? חס ושלום, היתה להם כזאת כוונה במדרגה רוחנית שלהם? אולם כיון שהיתה להם שייכות כלשהי לחטאים האלו, שייכות כלשהי, טיפ טיפונת של נטיה כלשהי, לכן הוציאו משמים על ידם בהכרח, מה שהיה אצלם נטיה הוציאו בהכרח את החטאים שהיו מוכרחים לצורך הבריאה, אז הם הפכו להיות השליחים לצורך הבריאה להוציא לפועל את המעשים האלה לטובת הבריאה, כגון שירדו ותתקיים גזרת הגלות במצרים, כגון שילמדו תשובה לרבים וכגון שילמדו תשובה ליחיד. 

והתביעה היא על מה? התביעה היא על השייכות הדקה לחטא שאפשרה לעשותם מוכרחים במעשה חטא, אז על מה הם חטאו? על מה חטאו אחי יוסף? למה היה לכם נטיה ושייכות לחטא כזה, למה אתם דור המדבר היה לכם נטיה ושייכות לחטא כזה של עגל, למה אתה דוד היה לך נטיה ושייכות לחטא כזה? על זה הם נתבעים, לא על המעשה כי על המעשה הם לא רצו לעשות והם היו מוכרחים לעשות, ולמה התגלגל על ידם? בגלל הנטיה והשייכות שהיתה להם. תיכף נבאר את זה יותר שיהיה ברור.

שנאת שבטי יה לאחיהם יוסף מוכרחת היתה, לא נבע ענין מבחירתם החופשית. וכדברי המדרש על הפסוק, למה תטענו ה' מדרכך, כשרצית נתת בליבם לאהוב, וכשרצית נתת בליבם לשנוא, זה מוכרח, לא אצל כל אחד, במקרה הזה, על כן ליבו של האדם ביד ה' הוא אם לאהוב או לשנוא, לפי כוונת הבריאה, וכל מעשיהם של אחי יוסף מכוונים היו בהשגחת שמים להוציא לפועל גזרת "כי גר יהיה זרעך", אולם יוסף היה ראוי ליסוריו המוכרחים שגם היסורים האלה היו מוכרחים לבוא עליו, כמו 22 שנה שהוא ציער את אביו והוא לא חזר הביתה כשהלך לקחת את רחל ולאה, וכן אחיו היו ראויים למעשה המכירה בגלל שייכותם וזיקתם להכנס למעשים אלה, כמו שיש במחלות הגוף אנשים שהם יותר מסוגלים להדבק ממחלה מסוימת ויש המסוגלים פחות להדבק מאותה המחלה, יש רגישים לכך ויש שאינם רגישים לכך, כך גם בענין ההוצאה לפועל של המעשים, כיון שיש לאדם זיקה למעשה מסוים יוציאו מעשה זה בהכרח על ידו, ואדם שאין לו כל זיקה למעשה זה לא יוציאו לפועל את המעשה על ידו. נגיד אדם שרוצה לזכות את הרבים כל הזמן וזה כוונתו בחייו וככה הוא עושה, אז כל הרהור קטן וכל נטיה קטנה כבר יתנו לו להוציא את זה לפועל, אבל אחד שהוא לא כזה ופתאום בא לו איזה רעיון שהוא רוצה לעשות משהו, מה פתאום שיתנו לו להוציא לפועל? ז"א, לא תמיד האדם שרוצה אפילו יקבל ומי שיש לו זיקה אפילו כן יקבל, הכל הולך לפי חשבון שמים, מי האדם, מה תוכנו בבריאה, מה מעמדו, מה חלקו בבריאה, כמה הוא משקיע לטובת הבריאה או לעצמו רק וכן הלאה, אז מה פתאום שתתגלגל זכות לאדם פשוט שלא התכוון אף פעם לעשות בגדול, תתגלגל לו זכות גדולה, מה פתאום, צריך שיקדמו לזה הרבה הרבה מעשים קודמים, כי מגלגלין זכות ע"י זכאי, ומגלגלין חובה ע"י חייב, אז מה המהות שלו? 

יוצא שהמעשה בפועל, המעשה בפועל מוכרח היה. על מה התביעה? התביעה על החטאים האלה הם לא על החטא בפועל, אלא על רק היות האדם מסוגל לכך שיכריחו אותו משמים לחטא הזה. אם הכריחו אותך מן השמים לחטא זה אפילו שהיית מוכרח, זה רק בגלל שהיתה לך נטיה לסוג הדבר הזה, אחרת ל אהיה מתגלגל על ידך, ולכן כל האומר דוד חטא הוא מייחס לדוד את החטא שהיה בפועל, אינו אלא טועה, דוד לא חטא בפועל, הוא לא רצה את הפועל. החטא הזה היה מוכרח כדי להורות תשובה לדורות, אבל יש תביעה על דוד, התביעה על דוד שעליה הוא מחוייב תשובה ועשה תשובה זה השייכות לחטא שהביאה להכרח המעשה משמים, ז"א היתה לו נטיה לסוג דבר כזה, מי שקרא את הפרק גם עם אביגיל שרצתה למנוע אותו מאפשרות דומה שהיתה עם מיכל, וכן הלאה, נטיה היתה, לא חס ושלום כוונה והסכמה אבל נטיה, כמו תגיד שיש משיכה. 

דור המדבר בגלל שהיתה להם עדיין נטיה לעבודה זרה בגלל שהם עוד לא התנקו לגמרי מעבודת הגילולים שהיתה במצרים, לכן עדיין היתה להם נטיה, הם לא נוקו לגמרי מהעבודה זרה לכן כיון שהיתה להם נטיה והיה צריך ללמד לדורות, היה מוכרח ללמד לדורות תשובה לדורות, לרבים לציבור, אז לכן נתגלגל על ידם, אז התביעה זה על מה שהיה להם נטיה, לא על המעשה בפועל. ובאמת הקב"ה אומר שהוא רוצה לכלות את ישראל לא בגלל מעשה העגל, בגלל עקשות, בגלל קשי עורף, בגלל נטיה, וככה אצל האחים.

היוצא לנו מזה שבאמת אין הכרח על האדם, אין הכרח על האדם, אדם לא מוכרח, אלא הכל תלוי באדם עצמו, הוא גורם את ההכרח אם יבוא עליו או לא יבוא עליו, בין הכרח לקיום מצוות, בין הכרח לקיום עבירות, אבל הנטיה שלו היא הגורמת, הוא לא מוכרח, אתה יוצר את הבסיס שתהיה מוכרח או לא מוכרח, זה תלוי בך, כי יש לך בחירה, יש לך כוונה והסכמה זה ביד שלך, השלמת המעשה זה לא ביד שלך, אבל אם הושלם המעשה בין לטובה או הפוך זה תלוי בך. אם יעשה המצוות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריחנו ענשו, אבל חשבון שמים מדוקדק הוא לחוט השערה, כשם שהחלטה גמורה בלב יוצאת לפועל ע"י האדם בהנהגת שמים, כך גם כן יכולה זיקה ושייכות לענין מסויים להביא להוצאה לפועל מוכרחת משמים. כל זה בהתחשב בזכויותיו וחובותיו של האדם, וגם במה שנוגע לבריאה כולה, אם יש לו חלק בכל המערכת להשלמת תיקון הבריאה. 

ונבין מזה עד כמה צריך להקפיד על טהרת הלב, טהרה גמורה מכל זיקה לחטא, כי אם יש כבר זיקה לחטא יכול להיות שאתה תוכרח לביצוע החטא, בגלל הזיקה, ואתה לא הסכמת לזה ולא רצית ולא כלום, ואדם יידחף לעשיית החטא בגלל זיקתו. ולהיפוך, אם יש לו זיקה לעשות מצוות אפילו שהוא עוד לא כיוון והסכים, כבר התגלגל. נגיד אחד היה לו איזה רעיון, אתה יודע מה אני רוצה לבנות בית מדרש, ככה עולה לו בראש, אבל הוא עוד לא הסכים, עוד לא החליט, פתאום הזדמן לו בן אדם, תשמע, יש לי כסף וזה פה ושם, חשבתי להקים בית מדרש וזה, הא, הוא רק חשב פתאום בא אחד ואפשר כבר לגמור את המעשה. יש אחד היה לו רעיון, כוונה, הסכמה, נסע לחו"ל, התחיל לגייס תרומות, בא לא הצליח, במה זה תלוי? לפי חשבון זכויות ועוונות של כל בן אדם, האם ישלם המעשה או לא ישלם המעשה זה תלוי בחשבון של האדם, אבל בחירה, כוונה והסכמה זה בידינו, השלמת המעשה לא בידינו, אם הושלם המעשה נגיד לטובה שאתה עושה, זה מראה שהקב"ה שמח בך ורוצה לזכותך ומגלגל זכויות על ידך, זה מראה שהקב"ה חפץ במעשיך. אם אתה לא מצליח ויש לך רק תמיד את הבחירה הכוונה וההסכמה אבל עדיין אתה לא מצליח להוציא לפועל, אז עדיין בחשבון הזכויות שלך אתה חסר, צריך עוד עוד עוד להשתדל, עוד עד שמן השמים יזכו אותך לכל ענין שבקדושה. 

ז"א, למדנו מפה שכל התעוררות הכי קטנה לטובה יכולה להביא לתוצאות טובות ומושלמות בתנאי שהרקע שלך והזיקה שלך לעשיית המצוות הוא תדיר וקיים ואז הקב"ה יכול לעשות את חפצך גם בפועל ומעשיך יושלמו לפי תיקון הבריאה, מעמדך והשלמת חלקך בבריאה כולה. אז זה תלוי איך אדם מעמיד את עצמו, כאדם פרטי שדואג רק לעצמו ורק לביתו אין סיכוי שהוא יעשה דברים גדולים, אדם שמעמיד את עצמו שהוא רוצה להיות אדם שפועל לצרכי רבים אז ודאי שחלקו כבר גדל אוטומטית כבר בשמים ויכול לבצע דברים גדולים, אדם שהחליט שהוא רוצה לתקן את כל הבריאה כולה יתנו לו את כל הכלים לתקן את כל הבריאה כולה, אפילו יעלה לו רק רעיון הוא יכול להוציא אותו כבר לפועל, מן השמים ישלחו לו את הסיבות המזדמנות על מנת שיוכל לבצע את רצונו. כל זה אמרנו בצד החיובי, יכול להיות גם בדיוק הפוך בצד השלילי. 

עכשיו מתבאר לנו הפלא ופלא, דבר עצום וחידה גדולה, דוד חוטא ואומר חטאתי, ואומרים כל האומר שדוד חטא אינו אלא טועה, איך זה מסתדר? עכשיו זה ברור, באמת במעשה בפועל דוד לא חטא, דוד הוכרח מן השמים כדי ללמד תשובה ליחיד, אז על מה אומר חטאתי? על הנטיה ועל הזיקה. דור המדבר אותו דבר ואחי יוסף אותו דבר. ז"א, היתה להם נטיה וזיקה לדבר הזה, "ויקנאו בו אחיו וישנאו אותו" הכל התחיל מקנאה, קנאה בדקות של הדקות בלתי נרגשת אצלם, המשפט היה משפט צדק לפי מה שהם דנו, לפי הנתונים לפי הסיבות לפי זה, הכל היה בסדר, מאיפה התחיל אבל? הכל התחיל מהנקודה הקטנטונת הקטנטונת הבלתי נרגשת של קנאה, "ויקנאו בו אחיו". 

מפה אתה מתחיל להסתכל על כל דבר שהוא עושה בעין ביקורתית ובעין שמלמדת חובה ולא זכות, אז ממילא יכול בזיקה הזאת להתגלגל המכירה שהיתה חייבת ומוכרחת להיות, ודוקא על ידם, וזה חטאם, מה חטאם? שהיתה להם זיקה ושייכות לדבר כזה. כפתור ופרח.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות...