הפיקח שניצח את הדובה | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויהי אדוני את יוסף

ויהי איש מצליח

ויהי בבית אדוניו המצרי.

רבי ברכיה אומר משל בדובה שהייתה עומדת בשוק

מקושטת באבנים טובות ומרגליות.

עמרי

כל דקפי זלה נשיב לו מה דעלה.

כל מי שיקפוץ עליה, ידלג,

ייקח את כל מה שעליה, את האבנים הטובות והמרגליות.

היה שם פיקח אחד, אמר להון,

אתם מסתכלים במד העלה,

והנא מסתכל בניבה.

אתם מסתכלים על היהלומים והאבנים הטובות שיש,

על הדובה,

אבל אני רואה את הניבים, את השיניים שלה.

אמר רבי ברכיה,

כל אותה דובה קפוז קפז,

ואת רב מדין.

זאת אומרת, כל הדובה הזאת, אשת פוטיפר,

היא קופצת ועושה כל מיני תנועות, וזה רוצה למשוך את האנשים שיקפצו על התכשיטים, כאילו, בשביל שתנעץ בהם את השיניים.

ואתה גדול ממנה,

אתה, יוסף, גדול ממנה.

ויהי איש מצליח.

הוא הצליח להערים על יצרו כל פעם.

לא כתוב שהוא היה איש צדיק,

כתוב איש מצליח,

שהצליח כל הזמן להתגבר על יצרו.

אז אשת פוטיפר קופצת עליך,

ואתה גדול ממנה לבלתי שמועלה.

הנה המשיל הניסיון של פוטיפרה לדוב, זאת אומרת, אשת פוטיפר,

לדוב שנושא על גבו אבנים טובות ומרגליות.

בכל שמקרב עצמו אל הדוב, יכול ליטול ולהתעשר.

אך הפיקח רואה גם את השיניים של הדוב,

ורואה כי על ידי התקרבות ישיג נשיכה מן הדוב,

ועל כן הפקיר את האבנים הטובות והמרגליות ולא קרב אל הדוב.

כי מה יעשה באוצר אם יהיה נשוך וחייו בסכנה?

הנה, יש כאן פיתוי גדול וחשבון גדול,

ושניהם דברים חושיים.

קראו החכמים, זיכרונם לברכת המתרחק, פיקח.

מפני שהוא יודע לבטל את הפיתויים.

וכל שיכול לבטל את פיתויי הדמיון נקרא פיקח.

חכם נמלט מצרה,

פיקח לא נכנס אליה.

והנה מה שהוסיף ריבי ברכייה ואמר,

כל אותה דובע קפז קפז,

והיה יוסף רב וגדול ממנה.

יש להבין דבריו,

כי הדוב הזה שנושא אבנים טובות ומרגליות,

אילו היה על מקום אחד,

דהיינו דובע עומד במקום אחד ולא זזה, אז הניסיון לא כל כך גדול.

כי הפיקח שעשה חשבון פעם אחת שצריכים להפקיר את האבנים טובות בשביל הזהירות מן הנשיכה,

היה סאגי, היה מספיק.

אבל נצייר לנו שהדוב הזה אין לו מנוחה.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

פרסיים אין להם מנוחה.

אין להם מנוחה כדוב.

הפרסיים,

הפרסיים נמשלו לדוב.

אתה רואה? אין להם מנוחה.

משא ומתן והם על מגומם.

ופירש רשי שהדוב הקשור בחבל אל עמוד,

הוא הולך אנא ואנא,

בלי מנוחה.

גם בתוך מרחב של ארבע עמוד בלבד הוא הולך בלי מנוחה,

כל הזמן,

ממקום למקום.

אפילו שיש כאן שתי סיבות גדולות שמחייבות שהדוב יהיה במנוחה,

אחת שהוא קשור אל העמוד,

אז מה אתה משתולל?

ודבר שני,

שאין לו אלא ארבע עמוד, כי החבל קצר.

מכל מקום גם זה לא מועיל.

מזה יש להבין תכונת הדוב שאין לו מנוחה.

תירגע, לאן תלך?

אתה קשור וגם אין לך יותר מארבע עמוד.

אז מה אתה הולך וחוזר כל הזמן?

זה נקרא דוב שאין לו מנוחה.

לפי זה נבין כי הדוב הנושא על גבו אבנים טובות ומרגליות אינו יושב על מקום אחד,

אלא הוא רץ לכאן ולכאן.

מן הבוחנים אותו.

כל מי שמסתכל עליו, הוא רץ לו מכאן לכאן.

מתוך שמשוטט כל יום, כל שעה מחדש,

אז יש ספקות אצל הרואים אותו,

כי עין רואה והלב חומד. הוא אומר, אולי אני אצליח לקחת ממנו את היהלומים, אולי אני אעשה ככה, אולי כשהוא יסתובב, אולי ככה.

ויצר רע דומה לזבוב.

כשמגרשים אותו פעם אחת, הוא חוזר לבוא עוד פעם בלי מספר.

וזהו שאמר רבי ברכיה, דובה קפוז קפז,

עם דלגת קופצת ממקום למקום.

אין לו מנוחה והוא קופץ בין האנשים, מנסה לפתות אותם שיקחו מעליו את היהלומים.

לפי זה צריך הפיקח להיות גם כן איש קפץ, גם הוא צריך להיות קפיצי כזה בשביל לדעת לברוח מהקפיצות של דובה.

שהחשבונות שלו צריך גם כן, שלא תהיה להם מנוחה,

אלא יחדש בכל יום ובכל שעה חשבונות בזה אחר זה.

היינו להסתכל תמיד בשיניים,

בציורי הנשיכה,

בציורי הכאב והמחלה.

והחום והסכנה עד שישכילו את יום המיטה.

וצריך להיות גבר קפז יותר ממה שהדוב קופז.

כי אם יהיה הרצון במהירות

והשכל לאחר העיון,

ייכשל בפיתויים.

למה?

כי הרצון הוא מהיר.

בא לי.

בא לי.

זה מהר.

אבל השכל זה רק אחרי העיון.

כשבן אדם מתיישב, הוא עושה חשבונות וזה.

אז בתחרות בין שניהם, מי גובר?

הרצון יותר מהיר ממה שעשה כן.

אז הוא ייכשל בפיתויים.

אלא צריך להיות יותר מהיר בהרגשת החסרון מהמהירות של הפיתויים. זה פיקח.

שיודע להגביר את שכלו על יצרו ולמהר עם שכלו על יצרו.

זה שאמר רבי רבי ברכייה. ואת רב מתן ואתה גדול ממנה.

ששכלו של יוסף גדול ומהיר יותר מהפיתויים של פוטיפרה.

ועל זה סיים המדרש. התמיהה

שהשכל יהיה יותר מהיר ומצליח במלאכתו יותר ממהירות הפיתויים הבאים מצד הרצון.

איזה גיבור היה יוסף. איש מצליח, שהצליח להתגבר על יצרו.

וכמו שאמר המדרש על הפסוק, וימאן יוסף.

ויאמר, הנה אדוני.

אמר לה,

למד הקדוש ברוך הוא להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה.

הקדוש ברוך הוא, ככה הוא נוהג.

מבית אבא הוא לוקח את האנשים המובחרים להקריבם לעולה.

ואם אשמע לך

ייבחר לעולה

ויפסל מן הקורבן.

זאת אומרת, כל חייו היה יוסף מוכן להיות קורבן עולה כמו יצחק.

וייכון.

אולי הוא ייבחר.

אתם שומעים? כל החיים להיות במתח.

שאולי אתה ראוי להיות מבית אבא קורבן עולה.

ואם חלילה הוא אומר, אני אכשל פה,

אני אאבד את כל זה.

הרגיש נשיכה בהשקפתו הרוממה להיות מוכן ומזומן לכל מיני מסירות נפש, גם לניסיון העקידה.

ואם יישמע לה, יהיה פסום לקורבן.

אז זה גראט,

נשיכה,

שהוא מרגיש שחלילה זה יכול להפסידו.

דבר אחר,

אמר לה, למוד הקדוש ברוך הוא להיות נגלה על אהובי בית אבא בלילה.

הקדוש ברוך הוא מורגל

תמיד להתגלות לאהובים של בית אבא בלילה.

ואם היא שמעה לך,

שמא יגלה עלי הקדוש ברוך הוא וימצא אותי טמא.

הנה מזה נראה

שהתגלות אלוקות באה על האדם פתאום.

בעל כן הוא צריך להיות מוכן לזה.

אז גם לזה היה מוכן כל חייו יוסף.

אולי יתגלה אליו הקדוש ברוך הוא בלילה.

אז אסור לו להיות שום רגע טמא.

והרגיש יוסף,

כי אם ייכשל בפיתויים,

אז ישיג נשיכה לקבלת הנבואה.

מאז הוא יפסיד את מעלת הנבואה שאפשר שתבוא.

דבר אחר,

אמר לה, ומה האדם הראשון על מצווה קלה נצטווה ועבר?

נטרד מגן עדן על דבר אחד,

נטרד מגן עדן,

זו שהיא עבירה חמורה,

גילוי עריות,

על אחת כמה וכמה.

אז אם על עבירה אחת

נטרד האדם הראשון מגן עדן, זו עבירה שחמורה כל כך,

על אחת כמה וכמה מהי העונש?

הנה, עשה חשבון כי כאן יש נשיכה גדולה להיטרד מכל ההצלחות

שיש לו עד עכשיו, שהן מבחינת הגן עדן שלו.

מה, הוא הולך לאבד את הכול, בשביל מה?

בשביל יהלומים?

בשביל כמה רגעים?

תראו כמה סוגי חשבונות הוא עשה.

יפסיד להיות קורבן,

יפסיד את הנבואה, ייטרד מגן העדן שלו.

את כל זה הוא רואה נשיכות, נשיכות, נשיכות.

מעשה אחד, אבל תראה כמה ביסים מקבלים מזה,

כמה הפסדים יוצאים מזה.

דבר אחר, הוא אמר, מתיירא אני מהאבא,

ראובן,

על ידי שכתוב בו וילך וישכב,

ניצלה בכורתו וניתנה לי,

והיא משם הלך

את דחה מבכורתי.

הרגיש כאן נשיכה במעלת הבכורה.

אז גם זה הוא הרגיש.

דבר אחר, מתיירא אני מהאדוני,

בעלך.

אמרה לו, הורגתו אני.

אה, אישה טובה,

הורגתו אני.

אמר לה, לא די שאמנה בחבורת נואפים,

אלא גם בחבורה של רוצחים.

זאת אומרת, אני אאפשר לך להרוג את בעלך בשביל שתהיי איתי?

חס ושלום.

והדגיש עוד נשיכה בזהירות, בנרציחה.

זאת אומרת, הוא רואה עוד נשיכה.

יש יהלומים, אבל תראה כמה ביסים מקבלים, מה מפסידים.

דבר אחר,

מתיירא אני מאדוני.

אמרה לו, איננו.

אמר לה, עיני ה' משוטטות בכל הארץ.

וחטאתי לאדוני, אין כתיב כאן,

אלא וחטאתי לאלוהים.

פרשו המפרשים,

זה לשון שבועה, שהוא נשבע,

וזה נקרא איש מצליח.

זאת אומרת, וחטאתי לאלוהים, הוא נשבע בשם אלוקים,

ועל זה הוא נקרא איש מצליח.

שהיה קופץ מחשבון לחשבון,

ואחר כך נשבע לחזק את הסכמתו.

למרות שהיה ברור לו שכל החשבונות שלו צודקים, שלא כדאי להתקרב לדובה ולקחת את היהלומים מעליה,

אבל זה לא מספיק, כי הצדיקים משביעים את יצרם,

ולא נותנים פתחון אפילו שהם בטוחים שהם יכולים לעמוד גם עם החשבונות הגדולים.

אבל נשבע לאלוהים שלא יעשה שום דבר.

ולפי שהיה לו עסק עם דוב שהוא קופץ,

היה מוכרח גם הוא להיות קופץ יותר מן הדוב.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

זאת אומרת, כששואלים אותך מה אתה אומר,

ואם הוא יגיד לך לא לרוץ, הוא אומר, אני ארוץ עוד יותר,

יותר מהר.

למה צריך להיות קופץ עוד יותר?

מה פירוש, מישהו יכול לעכב אותך מלעשות מצוות?

צריך לקפוץ עוד יותר.

ולפי שהיה לו עסק עם דוב שהוא קופץ,

היה מוכרע גם הוא להיות קופץ יותר מן הדוב.

כמו שאמרו חכמים זיכרונו לברכה,

תלמידי החכמים אין להם מנוחה.

למה אין להם מנוחה?

כי אין השכל נח,

אלא מתנענע בחשבונות רבים. כל הזמן הם מחשבנים, מחשבנים איך לא להפסיד ואיך להרוויח, איך לא ליפול ואיך להתרומם.

וזה מה שאמר חובת הלבבות.

אתה ישן לו והוא ער לך, יצר הרע ער לך, אתה ישן לו,

אתה רדום ממנו, אתה חושב שהוא איננו בשטח והוא ער לך,

הוא טומן לך מלכודת.

כיוון שהיצר דומה לדוב,

שאין לו מנוחה,

אין לו מנוחה,

הוא מחדש בכל יום פיתויים חדשים.

אם כן צריך האדם גם כן לשנוא את המנוחה בית השלווה ולהיות נעור,

לחדש בכל יום פיתויים נגד הפיתויים,

להמציא פיתויים נגדיים, מה גודל השכר שעתיד לקבל,

וכמה אהבה יהיה בקרבת השם, וכמה יהיה לו שכר ונחת רוח לעתיד לבוא וכו', לעומת הדברים החולפים.

צריך להעמיד את הדברים הקיימים והנצחיים,

וכן על זה הדרך.

עוד מצאנו אצל יוסף,

שאחר כל החשבונות והשבועה כתוב, וינוס החוצה.

משמע שכל החשבונות מועילים,

רק כשהוא בורח ממקום העבירה.

אבל במקום העבירה,

גופה, אין האדם בטוח עם כל החשבונות.

למה אתה נשאר במקום? תברח, תברח. אתה יודע שיש פה בעיה? תברח.

כמו שכתוב, וירא כי אין איש.

מה זה וירא כי אין איש?

לא מצא עצמו לאיש.

איש, זה מתגבר על יצרו.

ויהי איש מצליח.

אבל, ולא מצא איש, פירושו של דבר,

כי אין איש. מה הפירוש? הוא לא מצא את עצמו איש.

ברגע שהוא מרגיש שהוא עומד חלילה להיכשל,

ליפול או משהו, הוא כבר רואה שאין פה את האיש שמסוגל לעמוד,

וואי יברח, וואי מולט.

לא להמתין.

רואים מזה נחיצות לברוח ממקום הניסיון.

לברוח ממקום הניסיון.

הינצל כצבי מיד.

צבי, שרואה, אריה לא אומר, לא, אולי הוא לא מתכוון אליי, אולי הוא רואה משהו אחר.

הוא ישר בורח.

ככה צריך להיות בן אדם.

אז לכן,

יש נחיצות לברוח ממקום ניסיון. אז כל אלה שואלים, יש חתונה, יש זמרים פסולים, יש ככה, יש זה, אפשר ללכת לזה וזה.

מה אתה נכנס למקום הניסיון?

מה המצווה שיש פה?

לא הולך בנקודה שלום.

למה צריך להיכנס למקום הניסיון?

אם אתה יודע שיש מקום מלא ג'יפה, מראה ריח רע,

אז אתה אומר, אפשר להיכנס עם היד עליו?

בשביל מה אתה צריך להיכנס עם היד עליו? זה ג'יפה.

ולא צריך עם היד, תישאר באוויר הצח. בשביל מה אתה נכנס לשם עם היד ככה עליו?

תמיד יחדור אליך משהו.

אם לא, אז הבגדים שלך ייספגו בריח מסריע.

ומה תעשה אחר כך?

אז אתה, נגיד, לא הארחת, אבל כולם יאריחו אותך אחר כך.

איפה שתלך, יאריחו פח אשפה.

אז אדם צריך להיות חכם, לברוח מן הניסיון.

אז עם כל זה שהיה פיקח ואיש מצליח,

גם שעשה את כל החשבונות, כמו שראינו הרבה חשבונות,

למה לא כדאי לגעת ביהלומים,

דהיינו ליהנות מהעבירה, למה לא כדאי.

אחרי כל זה הוא נשבע, ולא עוד אלא שברח.

בזכות זה נס הים מפנם.

אה, מול בן אדם כזה אפילו הטבע לא יכול לעמוד. ברח ממנו היום. ראה אותו, ראה מיטתו של יוסף,

נס מפני הנס.

רבי יחנניהו אמר את זה שאומר.

נסוע הקודש הוא עושה את כל זה.