כח צואתו של יעקב אבינו | הרב אמנון יצחק שליט"א

"לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבוא שילו". כתב הרמב"ן, ענינו שלא יסור שבט מיהודה אל אחד מאחיו, כי מלכות ישראל ממנו יהיה ולא ימשול אחד מאחיו עליו. כותב הרמב"ן, ולפי דעתי היו המלכים משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני שמשח לירבעם וכאשר האריכו להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך, עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם. צוואת הזקן זה יעקב אבינו, שאמר "לא יסור שבט מיהודה". אז אומר הרמב"ן לפי דעתי היו המלכים משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם, ומעבירים נחלה, והם היו סומכים על דבר אחיה השילוני שמשח לירבעם, וכאשר האריכו להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם, וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי הם היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, ואעפ"כ נענשו עונש גדול, כי ארבעה בני חשמונאי הזקן החסיד המולכים זה אחר זה, עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו רבותינו ז"ל, כל מאן דאמר מבית חשמונאי כאתנא עבדא הוא, שנכרתו כולם בעוון הזה. 

צא וראה עד כמה הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, בני החשמונאים שהחזירו עטרה לישנה, ואלמלא הם היתה התורה נשכחת חס ושלום מישראל, חסידי עליון אלה נענשו בעונש כרת על עוברם על צוואת הזקן, כפי שמשמע מדברי הרמב"ן לא נאמרו הדברים ע"י יעקב בתורת נבואה או מצות ה' יתברך, אלא שזו היתה צוואתו הפרטית שלו, שלא יסור שבט מיהודה. וכן משמע להדיא ממדרש רבה אל אתר, הפסוק אומר "אקרא לאלהים עליון", זה יעקב אבינו, לאל גומר עלי - שהסכים הקב"ה עמו ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא. כל מה שציוה יעקב אבינו הסכים עליו הקב"ה, זה לא היה נבואה, וזה לא היה מצות ה', כשהוא אמר לא יסור שבט מיהודה זה צוואתו של יעקב אבינו, והחשמונאים עברו על צוואתו ונענשו בכרת, ומתו אחד אחרי השני, לא נבואה ולא מצוה. 

הרי מפורש שלא היתה הבטחה מוקדמת או נבואה, שאלמלא כן לא היה שייך שידרוש שיעקב קרא וה' יתברך הסכים על ידו, לפי שהנבואה באה מעיקרה מאת ה', אלא ודאי שכאן היזמה באה מצד יעקב, והסכמת ה' יתברך באה לאחר קריאתו. ואעפ"כ נענשו בני חשמונאי בעונש כה חמור שעברו על רצונו של אותו צדיק, לפי שהקב"ה מדקדק עם סביביו. 

עוד יותר נוקב החשבון כשאנו מתבוננים בדברי הרמב"ן, שלא רק משפחה אחת נכרתה מן העולם מפני עוון זה שעברו על צוואת הזקן, אלא שרובו של כלל ישראל נאבד מן העולם, רובו של כלל ישראל, ועל כל פנים נותק משרשו עד היום הזה, כל זה מסיבת המרת רצונו של יעקב אבינו. עשרת השבטים גלו מעל אדמתם ולא שבו אליה, עד היום נעדרים עשרת השבטים, כאשר המריכו, כאשר האריכו ישראל למלוך עליהם משאר השבטים, ז"א הסכימו עם ישראל שימלכו עליהם לא משבט יהודה, משאר השבטים, מלך אחר מלך, ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה, לכן גלו עשרת השבטים. גם במלכות יהודה עברו עבירות חמורות, כמו עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ובית שני חרב על שהיתה בהם שנאת חינם, וכל זה לא גרם עונש כה חמור להעלם כליל מן הישוב הישראלי, עשרה שבטים נעלמו, כמו שגרם החטא על שעברו על צוואתו של הזקן יעקב אבינו, ישראל סבא. ובאם בנוגע לחשמונאים ניתן הדבר להבנה על פי הכלל שהקב"ה מדקדק עם סביביו שהם נכרתו מן העולם בגלל שעברו על צוואתו של יעקב אבינו, הרי בנוגע לרובו של כלל ישראל קשה ההבנה עד למאוד, שעבירות חמורות תחשבנה לקלות, בהשוואה לענין דק של אי קיום צוואת הזקן. עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה, חטאו בבית ראשון, ולא גלו בגלל זה, אבל בגלל שעברו על צוואתו של הזקן, שזה דבר דק ביחס לתורה, ביחס לנבואה, ושמה הם גלו ונסתלקו רובו של ישראל מן הישוב הישראל. 

להלן מביע הרמב"ן עוד סברא לסיבת האבדן של החשמונאים. ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם, בזה שהם מלכו, מפני שהיו כהנים, והם נצטוו, "תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח", ולא היה להם למלוך, רק לעבוד את עבודת ה'. ז"א שהחשמונאים נאשמו בזה שעל ידי מלכותם הזניחו עבודת המקדש המוטלת עליהם בתור כהנים, וגם זה טעון הסבר, ואולי ההסבר הוא בזה:

ידוע שבכל הבריאה יש סדר מסויים, כל נברא ותפקידו המיוחד לו, ואין האחד נכנס בתחומו של השני, אם השמש היה נכנס לתחומו של הירח לזמן ממושך, עלול היה העולם להחרב. והוא הדין בנבראים אחרים. והנה בעם ישראל גם כן חולקו תפקידים בין השבטים, שבט ושבט ותפקידו, וכשם שבבריאה בכללה עלול להיווצר חורבן חס ושלום, אם הנברא האחד יחדל מלמלא את תפקידו ויחדור לתוך תחומו של השני, כמו השמש והירח למשל, כך בעם ישראל עלול להיווצר קלקול אם שבט אחד יזניח את תפקידו, ויחזור לתוך תחומו של הזולת. כמו החשמונאים שנכנסו לתחומו של יהודה ולקחו מלכות. 

לפי זה מובן שבני לוי, זה החשמונאים, נענשו בסיבת הזנחתם את שמירת הכהונה שנמסרה לידם, וחדירתם לתוך תחומו של יהודה שלו נועדה המלכות.

בזה יובן גם הנימוק הראשון של הרמב"ן, שכשם שהזנחת תפקיד גורם קלקול בסדרי ההנהגה, כך תפיסת תפקידו של הזולת גורם הרס לתיקון העולם, אשר על כן נענשו עשרת השבטים שהם תפסו את התפקיד המיועד ליהודה והעמידו מלכים משאר השבטים, וגרמו על ידי כן להפרעות בסדרי הנהגת היהדות כפי שנקבעו ע"י יעקב אבינו, לפי זה שני הנימוקים של הרמב"ן נובעים ממקור אחד, אלא שהראשון מדגיש את התביעה נגד בני החשמונאי על שחדרו לתחום לא להם, שלקחו מלכות שהיא לא להם, בעוד שהטעם השני מדגיש את התביעה בזה שהזניחו את תפקידם הם. שתי טענות אם כך, שני טעמים - שתי טענות. טענה אחת מה אתה לוקח תפקיד של אחר, טענה שניה מה אתה מזניח את התפקיד שלך, שלא להכנס אחד בתחום חברו, אין מלכות אחת נוגעת בחברתה כמלוא נימה, כמלוא שערה. 

אז רואים מפה שיעקב אבינו הדיבורים שיצאו ממנו ווי ווי ווי, ה' הסכים איתם כל מה שהוא אמר, "אקרא לאלהים עליון" זה יעקב אבינו, "לאל גומר עלי" זה שהקב,ה הסכים עם כל מה שהוא ציוה, כל מה שהוא אמר, זה הפך להיות יותר חמור מדאורייתא. עד שעשרה שבטים נאבדו והחשמונאים מתו. יותר מעריות ושפיכות דמים ועבודה זרה. זה כוחו של יעקב אבינו ע"ה, הוא ייעד לכל אחד ואחד בדיוק מה הוא צריך להיות, לכן גם בסדר הלויה שלו הוא ביקש מי יהיו מצד ימין מי שמאל קדימה אחורה והכין אותם לפי הדגלים שיהיו לעתיד לבוא שהם העתק של הדגלים של מלאכים שחונים למעלה אצל הקב"ה ושלא יזוזו מזה. כל דבר שיצא מפיהם של האבות הקדושים נחקק בשמים וזהו. נגמר. הם קבעו, ה' מסכים, נגמר הסיפור. אתם מבינים מה זה אומר? אתם מבינים מה זה אומר? הכח של הצדיקים הגדולים בפיהם לגזור גזירה והקב"ה מסכים עליה. "ותגזר אומר ויקום לך", הקב"ה אומר שצדיק מושל ביראת ה', צדיק מושל כביכול על הקב"ה, הקב"ה יכול להגיד משהו והצדיק יגיד אחרת והקב"ה מסכים עליו. אתם שומעים? 

רבי חנניא בן עקשיא אומר....