פרפראות וחדושים לפרשת ויחי תשפ''ו - חלק ב'

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, חנה בת דינה,

יהי רצון שכל צאצאיה ילכו בדרך ישראל סבא,

ילמדו תורה לשמה, יאירו את העולם כולו בתורה ובמעשים טובים, אמן.

תודה רבה, אמן.

פרפרות וחידושים

לפרשת ביחי, חלק ב' תשפו

ויהי אחרי הדברים האלה

ויאמר לי יוסף הנה אביך חולה.

מהם הדברים

שלאחריהם נאמר ליוסף

כי יעקב חולה?

הדברים האלה זה הבקשה של יעקב ליוסף לקבור אותו בארץ כנען,

וההבטחה

של יוסף על זה.

שאלה

מדוע מיהר יעקב לצוות את יוסף על עניין קבורתו בעודו בריא?

ומפני מה לא חיכה

עד לפני מותו

כדרך שכל אחד מצווה לבנה?

בשעה שחולים חולי

אז מצווים

ביקשה ככה רמב״ן

ממזן כט

וכתב ליישב

שבתחילה היה רק חלוש

ואחר כך נעשה חולה.

אפשר

ובאמת חש יעקב את עצמו חולה עוד טרם השביע את יוסף על עניין קבורתו.

אלא למרות מחלתו וחולשתו נזהר

שלא ידע מכך יוסף.

שאם ידע

לא היה תוקף לשבועה

שהוא נשבע ליעקב

כי הלכה פסוקה בשולחן ערוך יורה דעה

ק״כ״ח

המבטיח דבר לחולה

אין עליו חיוב לקיים אבטחתו

ויכול לטעון

כי כל כוונתו להרגיע את החולה

שלא יתרגש

אם לא נענים לבקשה ולא מבטיחים לו.

אבטחה כזאת נקראת נדרי אונסין

שאינם חלים כי הנדור הנודר אנוס

יכול להיות שהמבקש יבקש דבר שאין ביכולתו

של השני להתחייב שיקיים

אבל אם הוא יגיד לו לא

החולה יתרגש שלא עושים צוואתו

וזה יכול להרע את מצבו

יש חשש לחייו

אז מותר לאדם להגיד כן, כן, כן

והוא לא יכול והוא לא מתכוון לקיים בשביל

שהחולה לא יסתכן

זה נקרא נדרי אונסין הוא לא חייב לקיים זה הלכה בשולחן ערוך

משום כך ניזהר יעקב לא להודיע ליוסף

ליוסף

על דבר מחלתו

וביקש ממנו שיישבע על ענייני קבורתו

בשעה שיוסף סבור שאביו בריא

כאחד האדם

רק לאחר מכן

אחרי שנשבע יוסף את שבועתו

לא כנדרי אונסין

כהבטחה לבריא

מצא יעקב מקום להודיע לבנו על דבר המחלה

שכן החשש לביטולה של השבועה

לא קיים כבר, אין חשש

כי השבועה היא לא נדרי אונסין

הלכות הכל מחובר, אבותינו קיימו את כל התורה לפני שלפניו

ואומנם

מיד אחרי הדברים האלה

לאחר השבועה

ויאמר לי יוסף

הנה אביך חולה

לא נאמר

כי יעקב חלה לאחר הדברים הללו,

שכן

כבר חלה קודם לכן

נכון שנאמר כאן הוא

כי השליח מודיע ליוסף על דבר המחלה כי חולהו

ולא עכשיו התחיל

וזה הוא לא ידע על כך מראש כדי שלא יבטיח ויהיה רשאי לא לקיים

זה מביא התוספת ברכה

על פי הביאור הנפלא הזה

ניישב קושייה נוספת

שמקשה שפתי חכמים

רש״י כתב על הפסוק

בה השתחוו ישראל על ראש המיטה,

דהיינו יעקב אבינו הפך עצמו לצד השכינה,

כי שכינה נמצאת

מרעשותיו של החולה.

מכאן אמרו שכינה למעלה מרעשותיו של החולה,

כמו שמופיע בשבת יב

ובנדרים מהם,

וקשה,

קשה.

הרי עתה בשעה שיוסף נשבע לאביו

עדיין לא היה יעקב חולה,

ורק בהמשך מוזכר

שאמרו לו שיעקב חולה,

אז תירץ השפתי החכמים שאף על פי שלא היה חולה,

תש כוחו

והיה כחולה.

ואם לא כן,

למה ביקש מקום קבורתו? מה פתאום מתעורר עכשיו לבקש מקום קבורתו?

אכן הביאו את תוספת ברכה שאמרנו קודם,

מיושב שיעקב כבר היה חולה אז,

ורק לא נודע ליוסף,

רק לאחר זמן, אחרי הדברים האלה.

אז גם ככה, תש כוחו זה חצי חולה, בדרך להיות חולה.

ויתחזק ישראל

בישב על המיטה.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה,

כל המבקר את החולה נוטל אחד מ-60 מחוליו,

נדרים ל'ט.

ועוד אמרו שם,

כי דבר זה אינו אלא כאשר מבקר אותו אדם שהוא בר מזלו,

אך באדם אחר אינו נוטל מחוליו כלום.

אז לא כל מי שבא.

כאשר היה יעקב חולה,

רצו להביא לפניו את יוסף,

שיטול אחד מ-60 מחוליו.

למה?

כי הוא היחיד מבין האחים

אשר היה בן מזלו של אביו.

כמו שאמרו חכמים, שמראה פניו דומה לאביו.

בן מזלו, צריך להבין, יש שאומרים בן מזלו, זה

כאילו שהוא באופי, במידות,

או ב...מתי שהוא נולד, גם הוא נולד, באותו דבר,

יש לזה כל מיני ביאורים.

פה כתוב דומה לאביו,

אז זה נקרא בן מזלו,

אבל זה מה שכתוב, צריך לבדוק איך זה.

ואומר הפסוק, ויגד לי יעקב

ויאמר

הנה בנך יוסף בא אליך

בשביל מה?

לקחת אחד משישים.

איפה זה כתוב שהוא בא לקחת אחד משישים?

כתוב פה הנה בנך, הנה בגימטרייה שישים.

וכשביקר יוסף

שהיה בן מזלו לקח ממנו אחד משישים

אז כתוב ויתחזק ישראל

למה הוא קל לו קצת מהמחלה?

ביישב על המיתה.

קודם הוא שכב

בכל יום

ועכשיו הוא התחזק מזה שהוא לקח ממנו חמישים ביישב על המיתה

ועכשיו נותר לו רק חמישים ותשעה חלקים מהמחלה.

איפה זה כתוב?

המיתה.

זה חמישים ותשע.

ביישב על המיתה, על החמישים ותשע הנותרים.

אז זה נתן לו חיזוק שיוכל לשבת.

מבהיל על הרעיון.

אה?

החכמים אומרים משהו והכל מעוגן בכתובים.

ומשהו נפלא, תראו מה זה חוכמה של יהודים צדיקים וכולי.

מספרים שרבי מאיר שפירא מלובלין

בא פעם לבקר עשיר מופלג, קמצן, קמצן.

שאל העשיר את רבי מאיר

מדוע כבודו בא לבקר אותי?

אמר לו כדי לקיים מצוות ביקור חולים?

שאל העשיר

מי אמר לך שאני חולה?

ענה לו ככה כתוב

שלמה המלך מחיד עליך שאתה חולה.

הפסוק אומר, פרק ה', פסוק י״ב

יש רעה חולה

ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו.

אם אתה שומר את כל הכסף

בשבילך ואתה לא נותן כלום,

אין מחלה רעה יותר מזה.

אז באתי לבקר אותך.

טוב, טוב, למה באת לבקר אותי? יש עוד חולים בעיר.

למה באת דווקא אליי?

אמרתי לו, באתי ליטול אחד משישים.

המחנה שלך זה מיליארד, תביא לי אחד משישים,

להקל עליך את המחנה.

איי, איי, איי, השתבח שמונה.

ויתחזק ישראל,

בישב על המיטה.

כותב בעל הטורים.

על המיטה יש שניים על המיטה.

הלשון על המיטה מופיע פעמיים במסורה, בכל התנ״ך.

והמן נופל על המיטה,

ופה בישב על המיטה.

הצדיקים,

אפילו כשהם חלשים,

מתחזקים.

שנאמר, ויתחזק ישראל, ויישב על המיטה.

אפילו בתוקפן של הרשעים, שהם במעלה הכי גבוהה שלהם,

והמן נופל על המיטה.

אז יש הבדל

בין כאלה לכאלה,

וצריך לדעת זאת.

ויאמר יעקב אל יוסף,

אל שדי נראה אליי.

נשאר רבי עקיבא איגר,

בתשובה סימן עין,

מעשה היה בספר תורה.

נחסרו בו בפסוק זה שתי המילים

אל יוסף.

ונכתב

ויאמר יעקב אל שדי נראה אליי.

בלי אל יוסף.

ועכשיו יש ספק.

האם הסופר החסיר את המילים אל יוסף,

וממילא המילה אל שנכתבה היא שם קודש,

אל שדי,

ואין אפשרות למחוק אותה כדי לתקן את הספר תורה,

או אולי החסיר הסופר את המילים

יוסף אל.

וממילא המילה אל שלפנינו אינה שם קודש ואפשר למחקה.

איזה אל.

יכול להיות שהוא

השמיט את אל יוסף,

ואז אל שדי יהיה קודש.

ואם הוא השמיט

את יוסף אל,

ונשאר ויאמר יעקב אל שדי, אבל זה אל ש...

ליוסף

זה לא האל שדיי

אז זה חול

אז צריך לדון

מה קורה במצב כזה ושם הוא דן

על הדבר הזה רבי עקיבא איגר

אפרים ומנשה קראובן ושמעון יולי

בספר משולחן רבי אליהו ברוך

פרשת ויצא

עמוד

קלב

מביא שבנובהרדוק היו אומרים

מכאן רואים שמי שמוותר לעולם לא מפסיד

אפרים ומנשה

הבנים שני יוסף נחשבים כשבטים ראובן ושמעון יהודי

רשי

בפרק ל' פסוק כא' כתב על לידת דינה

שלמעשה

היא הייתה בן

ולאה דנה דין בעצמה

אם זה זכר

לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות

זאת אומרת אני יהיה לי שבע

השפחות הביאו כל אחת שתיים שתיים אז רחל תוכל להביא רק אחת

והיא לא תהיה אפילו כמו השפחות

לכן התפללה עליו

הזכר הזה ונהפך לנקבה לדינה

יוצא שהיא הפסידה שבט

היה לה שישה שבטים זה השביעי שהיה יכול להיות לה

וויתרה לאחותה שאותו שבט נוסף יצא מרחל

ומה היא זכתה?

קיבלה שני שבטים

במקום אחד שהיא ויתרה

קיבלה שתיים

הפסוק בפרק מא', פסוק מא',

כתוב שפרעה נתן ליוסף את אסנת

בת פוטיפרע כהן און לאישה

בתרגום יונתן בן עוזיאל אומר שאוסנת הייתה הבת של דינה שנתעברה משכם

בפרקי דרבי אליעזר מוסיף

יעקב אבינו שלח אותה מביתו מחשש שהאחים של דינה

יהרגו אותה שם לה בצווארה קמע

שהיא מזרע יעקב, שכל מי שמוצא אותה ויראה את הזה ידע שהיא מזרע יעקב.

לפי זה יוצא אפרים ומנשה,

הנכדים של דינה ונינים של לאה,

ובזה שהיא ויתרה

בלידה של דינה על אחד משבטי יער,

זכתה שמדינה יצאו שני שבטים,

אפרים ומנשה קראו בן ושמעו מיהודים. מפה אומרים נווארדוק.

מכאן לומדים.

מי שמבטר לעולם לא מפסיד.

ואם כבר אנחנו מדברים,

צריך להבין דבר אחד.

תשמעו, לוותר על שבט, אתם מבינים מה זה לוותר על שבט?

זה מיליונים,

מיליונים,

מיליונים צאצאים קדושים שיוצאים משבט

עם כל המצוות שלהם בכל מקום.

אין סוף, אין סוף, אין סוף. הרי כל עם ישראל וכל דורותיו

אלפי שנים זה מהשנים עשרה אחים.

ופה

היא ויתרה על שבט.

איזה אחיות אלה

לאה ורחל. רחל ויתרה לה על הבעל בכלל, על כל השבטים.

כאילו, היא לא בטוחה בכלל שהוא יתחתן איתה אחרי זה.

מה זה, את עושה לי תרגיל כזה?

משתפת אותה, נותנת לה את הסימנים ומשאירה אותי ככה?

אז מה היא ויתרה, כאילו?

בשביל לא לבייש את האחותה?

ויתרה על הכל. היא לא יודעת שהוא ייקח אותה עוד.

וזאת אחותה, גם כן עושה חשבון

ומבטרת.

איזה, איזה משפחה אנחנו?

עכשיו, צריך לראות

אי יש אנשים שמעוכבים בשידוכים וכל מיני מצבים,

וחוששים שהוא לא יתחתן, וזה וזה וזה.

כשמוכרים את יוסף למצרים,

זה נקרא אצל יעקב צרת יוסף.

כששכם עושה מה שעושה,

זה נקרא

צרת דינה.

למה?

משכם נולדת דינה.

אז זה צרה.

מה?

אוסנת, סליחה.

אז צרה זה.

מה עושים?

צרות אמרנו כבר, זה צר, מקום צר,

כמו שאומרים צהר.

זה דבר לא קבוע, זה צר, ואחר כך מתרחם, הכל בסדר.

אבל בשעה שצר לאדם, הוא חושב שחשך עולמו, ואין סיכוי, ונגמר, הוא כבר רואה.

לא להתמקד בנקודה הזאת.

תסתכל במרחב.

מה היה עד עכשיו?

מה יהיה מכאן והלאה?

עכשיו אתה באמת צר, זה עובר.

גם ממצרים יצאנו.

יוצאים בסוף.

‫מוכרים את יוסף לעבד

בעניין שידוך. ‫איזה שידוך הוא יכול למצוא במצרים?

‫אין יהודים שם.

‫אין.

‫מה הוא יעשה?

‫אין סיכוי.

אין סיכוי.

יעקב שולח את אסנת למצרים,

ושם לה עוד.

‫כמיע שכתוב עליו שהיא משבט זרע.

‫למי?

למה?

‫איזה מסרי אכפת לו אם מיעקב לא מיעקב? ‫איזה שידוך היא תמצא? מה היא תמצא שם?

‫זה כאילו נגזר עליה.

‫לסוף הקדוש ברוך הוא מחבר

את יוסף היחיד

ואת אסנת היחידה.

‫הוא שם אותה בבית ששם מוכרים אותו לעבד.

‫ותיק, זה מתחבר, ‫והם מביאים שני שבטים לעולם.

‫משידוכים בלתי סבירים,

‫אין סיכויים.

‫אין דבר כזה, אין סיכוי, אין דבר כזה.

‫עושה שמיים בארץ, ‫איך הוא עשה את זה? צ'יק.

‫ככה הוא עושה שידוכים, ככה הוא עושה הכול.

‫הקדוש ברוך הוא עושה מסדר הכול.

‫מדהים.

‫אז ראינו מי שמבטל, לעולם לא נוסעים.

‫ואני בבואי מפדן

‫מתה עלי רחל בארץ כנען,

‫בה אקבריה שם.

‫בחידושי רבי אלעזר משה

‫מביא שהמפרשים תמהים,

‫מה העניין

של קבורת רחל,

‫שנכנס בתוך הברכה של יוסף,

‫בנתינת נחלה פי שניים

‫לבניו אחריו?

‫ובמיוחד

לפי מה שכתב רשי,

‫שאמר זאת ליוסף לאמור,

‫ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, ‫מה אמר לך?

רואה את זה עכשיו באמצע הברכה.

שאף, אומר רש״י, שאף על פי שאני מטריח עליך לא ליכני להיקבר בארץ כנעם ולא כך עשיתי לי אימך.

שערי מידה סמוך לבית לחם.

אז אני לא מטלטל אותה.

במקום קברתי אותה.

אם כן, לפי זה שהיה לו לומר זאת לעיל,

איפה היה צריך לספר לו את הסיפור הזה?

לא כאן באמצע הברכה,

אלא אחרי שהוא ציווה אותו לקבור אותו בארץ ישראל,

להסביר לו ולהתנצל, תשמע, אני לא קברתי אותה, זה אל תכעס.

זה בגלל שהיא מתה באמצע הדרך וכולי, שמה מתאים לדבר.

מה מכניס את זה פה באמצע הברכה שאני עושה?

אבל קיימא לן יש דין.

אין הבכור נוטל פי שניים בראוי אלא במוחזק.

אתה לא יכול לתת לבכור פי שניים בדבר שראוי להגיע בזמן מן הזמנים.

עדיין זה לא בא לעולם נחשב.

רק אם זה מוחזק,

דברים שמוחזקים ביד זה שנותן,

אז אתה יכול להנחיל את זה לאחרים,

אבל אם זה ראוי לבוא לך אי פעם וכולי,

אתה לא יכול להנחיל.

יוסף

היה טמא על כך, איך הוא נותן לו פי שניים.

כי הוא אמר לו,

אפרים ומנשה קראו בן ושמעון יהיו לי. כמו שאלה נוחלים בארץ,

גם שני בניך ינחלו בארץ פי שניים.

לו יהיש ומחשיב אותו כבכור,

בסדר.

אבל ארץ ישראל אינה מוחזקת.

למה?

אפילו שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם קודם, התהלך בארץ,

כבר אומרת הגמרא, בבא בתרא, קוף,

אין הילוך

מועיל לקניין בקרקע עד שיחזיק בה.

ועל כן שילם אברהם מעות לבני ארץ ישראל עבור הקבורה במערת המכפלה.

כי עדיין לא הייתה שלו על פי דין, זה שהוא הלך לאורכה ולרוחבה עדיין זה לא קרה.

קניין בקרקע צריך להשיג, ולכן היה צריך לקנות בכסף

מכיוון שאין ארץ ישראל אלא ראויה

לא שייך דין פי שניים

אז לכן מספר לו יעקב באמצע הברכה אל תחשוש מזה שאני לא יכול כאילו להנחיל לך פי שתיים

אל תחשוש

אני קברתי את רחל בארץ כנען

ולהשתמש בקרקע לקבורה של אימא שלך זה נחשב מעשה חזקה

וזה נחשב מוחזק בארץ ישראל

וממילא אני יכול לתת לך פי שיניים

ואפרים ומנשה זוכים בשני החלקים המגיעים לך יוסף שאתה הבכור

למה הוא מכניס לו את הסיפור של הקבורה והאקבריה שם

בשביל להגיד לו אל תדאג

אני לא מוכר לך סיפורים שמגיע לך ובסוף אין כלום כי זה בראוי זה לא מוחזק

לא לא מוחזק אל תדאג אז באמצע הברכה

הוא מבדל לו את הדבר הזה

ותשמעו דבר מדהים מדהים מדהים מדהים מדהים

וירא ישראל את בני יוסף

ויאמר מי אלה?

ויאמר יוסף אל עמי בנייהם

אשר נתן לי אלוהים

מה פירוש?

מה זה מי אלה? מה הוא מביא לו? מה סתם ילדים מהרחוב? מה הוא מביא לו? מה זה פה? מה זו השאלה הזאת מי אלה?

מה אומר לו יוסף? בנייהם

אשר נתן לי אלוהים תמיד הוא מזכיר שם השם אמרנו

כותב רשי מאיפה צצה השאלה הזאת מי אלה?

אומר ביקש לברכם

ונסתלקה ממנו שכינה

אז הוא מרגיש

משהו לא בסדר, זה הילדים האלה שהוא מעמיד אותם לפניי

הם גרמו שתסתלק ממני שכינה, מי אלה?

אומר רשי

לפי שעתיד ירבעם בן נבט

לצאת מאפרים, גדול מחטיאי רבים

ויהוא בן נמשי

יצא ממנשה

שבסוף נגזר עליו כ...

אז הוא שאל, מהיכן יצאו אלה? הם לא רואים לברכה, מה אתה מביא לי את אלה?

איך אני אברך, שיצא רבעם בנבד ויהיו בנמשין?

כותב ילקוטה גרשוני

וירא ישראל את בני יוסף

ויודע רש״י

שנסתלקה ברכה

נסתלקה שכינה והוא לא יכול לברך בגלל שעתיד לצאת ירבעם בנבד יהיו בנמשין

זה רמוס פה בפסוק

כותב בני

וירא ישראל את בני בני זה ראשי תיבות בני ירבעם בנבד

ויהיו בן נמשין

בני זה שני אלה נמצאים בבני בני יוסף האלה יש בפנים

את ירועם בנבד ובן נמשין במילים בן במילה מדן בני

אז הוא ראה אותם יוצאים ממנו ואמר לא רואים לברכה

מה עונה לו יוסף?

בני הם

בני הם

אתה יודע מי יצא מהם?

יהושע בן נון

גם בנט

יהושע בן נון

גם הוא רמוס במילה בנט

או בייברכם

עכשיו הסכים

ישראל אבינו לברך אותם

ולכן יעקב בסוף ברך בימינו את אפרים הקטן,

למה?

כי ממנו יצא יהושע בן נון,

כיוון שהוא יגדל ממנו, מאחיו מנשה.

בזה שיצא ממנו המנהיג אחרי משה רבנו, יהושע בן נון.

ולכן סיכל את ידיו וברך

את אפרים.

עכשיו,

תשמעו עוד פירוש,

זה ילקוט גרשוני.

ויאמר מי אלה?

זה בפסוק ח',

בפסוק ט',

ויאמר יוסף אל אביו בנייהם,

אשר נתן לי אלוהים בזה.

אז קודם כל

אלה

ויוסף אומר לרבי בניי הם

אלה הם

שם אלוהים

זה אלה

חצי

שם אלוקים

זה אלה

בתוך השם אלוקים יש את האותיות אלה

כשראה את ירבעם ביהוא

ראה רק חלק

של שם השם

חלק

אך יוסף

שענה לו על יהושע בן נון

אמר שם שלם

למה?

איך עושים שם שלם?

מה עושה לנו לאלה?

מה עושה לנו?

זהו שאמר אשר נתן לי אלוהים בזה

כי צדקותיו של יהושע היו בשלמות

על אלה

על ירבעם שאל מי אלה

למה?

למה? כי בפלג, בחלק מהשם של אלוקים חסר אותיות מי

מי זה מי יוד

וזה הכוונה מי אלה

זאת אומרת מי מהאלה

שזה ביחד אלוהים

מי ואלה

בשם אלוהים

אז הוא שואל אותו מי אלה לך? איפה האותיות האלה?

מי אלה?

אז הוא אמר לו אשר נתן לי אלוהים בזה דהיינו הצדקות של יהושע היא בשלמות

לא כמו אלה שזה ירבעם בן נבט ויהוא בן נמשי

וגם

חכמים אומרים שיעקב ביקש לברך אותם

ונסתלקה מנו שכינה

וזה רמוז באומרו מי אלה שזה אותיות אלוהים

אבל לא כסדר

מי אלה זה לא כסדר של אלוהים

וזה ראיה שהם לא ראויים לברכה

לכן אמר יוסף בני הם

הגביר את האותיות הם

משם אלוהים

ויעקב אמר כחנה אליי אז הם ואליי יוצר את השם אלוהים

ונעשה שם שמיים משלמות

ובשם הזה שם אלוקים

הוא ברך אותם כי גם מידת הדין הסכימה לברכה

ואלוהים זה מידת הדין

מדברים ביניהם בקודים ומבינים אחד את השני ועושים חיבורים ועושים זה ובסוף יוצא ברכה והכל בסדר

ראו פניך לא פיללתי

והנה הראה אותי אלוהים

גם את זרעיך

אומר החידה הקדוש בשם זקנו זיכרונם לחיה על הרובה

ראו פניך לא פיללתי חששתי

שלא יהיה רשאי לראות את פניך

למה שמא תחטאו תקשן

ואז אתה תהיה רשע

ואסור להסתכל בפני אדם רשע

אבל חסד השם

הנה הראה אותי אלוהים

הנה הראה אותי אלוהים

לא הראה לי

הראה אותי

הקדוש ברוך הוא הראה את הדמות שלי לפניך

כמו שאמרו חכמים כשביקש יוסף לחטאו באשת פוטיפר נגלתה דמות דיוקנו של אביו בחלון

והצילה אותו מלחטו

בזכות זה אני יכול לראות את פניך

אבל בלי זה רואות פניך לא פיללתי

איך אפשר לעמוד בניסיון של הדובה הזאת

וכולי וכולי איך אפשר

אבל הראה אותי אלוהים

לא הראה לי אותך הראה אותי לך

הראה אותי

ובזכות זה אתה לא חטאת ועכשיו אני זוכה לראות גם את זרייך

וואי וואי, ראית? כל המדרשים, הכל, בתוך הפסוקים.

מדהים.

בישת על ראש אפרים הוא הצעיר.

למה צריך להגיד

שהוא הצעיר?

למה זכה אפרים שהוא הילד הקטן?

להתברך לפני אחיו הבכור מנשה.

התורה העידה עליו שהיה צעיר,

שלא התגאה

להתנהג במידת ענווה.

זה שנימק אחר כך בפסוק יט, יעקב בסדר הברכות, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו.

כיוון שהוא קטן, הקטין את עצמו, לא קטן רק בגיל,

הקטין את עצמו,

הוא יזכה לגדולה.

ללמד עד כמה חביבה לפני המקום מידת הענווה.

בשביל זה הפסיד אליאב את המשיחות.

היה יכול להיות משיח השם.

אל תבט

אל מראהו ואל גבוה קומתו כי מאסתהו.

למה? היה בו גאווה.

בית דוד זכה.

לא רמו עיניי ולא גבה ליבי.

זה מה שהשם מחפש.

ענווה.

זה אומר החפץ חיים.

הרב קארד

אמר שהוא עדיין נחזיק מהשקשוקה

בגלל שהוא חשב שהוא עניו.

אבל אחרי שהוא שמע

שהוא אמר שהוא יותר גדול מהרב דוב לנדאו לכן הוא רוצה דירה יותר גדולה בצרפת

אז הוא אמר זה סטרה אחרה ולהתרחק ממנו והכל וזה וגער

באנשים שהוא שלח אליו וזה.

גם אליי עכשיו מתחילים לפנות כל מיני לא אתה לא ממין הוא זה אני אביא לך את החומר המלא אני אביא לך את הזה זה עושים ככה.

אדם שאומר על ישו שהיה יהודי טוב

שהרג מיליונים מעם ישראל בדרך שהוא עשה כשף והכחיש ועשה וזה וזה וזה

כל גדולי עולם במשך כל הדורות גמרות ופוסקים והרמב״ם אומרים שהוא היה רשע מרושע והוא נידון בצורה ראשונה.

פותחת, מרוב שהוא היה יהודי טוב.

אז כל זה...

אלא השיטה שלו היא ברורה למי שמבין.

אם אתה רוצה הרבה כסף, שלא יהיה לאף אחד דולר יותר ממך,

אם אתה תגיד שיש זמרים פסולים,

אז הזמרים פסולים יתרמו לך?

בחיים לא.

אם אתה אומר שאנשים אוכלים לבלות וטרפות, הם יתרמו לך?

בחיים לא.

אבל אם אתה אומר הכל בסדר,

כולם טובים,

כולם טותים,

כולם יהודים,

כולם זה,

אז בטח אתה יכול להקים בניינים, אתה יכול לקחת מיליארדים, אתה יכול... כי כל אחד אומר זה,

זה מה שחיכיתי שיהיה רב אחד כזה,

טמבל, שיגיד שאני עם קעקועים זה קישוטים, וזה זה ככה,

וכולם טובים,

אז בסוף באמת לא יהיה לה הפעד דולר יותר ממנו.

זו השיטה.

אבל אין פה ענווה.

עשו ב-GPT, היה לו ראיון.

שאלו את ה-GPT,

תמצא את כל הסתירות בדבריו. 12 סתירות מצאו בו. דבר והיפוכו, כמו שעושים ללפיד,

דבר והיפוכו, באותו ראיון, 12 סתירות.

שהוא אומר, אני לא רוצה פרסום, ואחר כך הוא אומר כמה הוא מפורסם.

אחר כך הוא אומר, אני לא רוצה להצטלם,

ואחר כך הוא דואג שיצלמו.

ואחר כך ככה, ואחר כך, לא יאומן כי יסופר.

והוא מחרבט, מדבר, לא משנה, לא מעניין, שקשוקה. לא ינוקה, שקשוקה.

שיהיה לכם שבת שלום.

ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת ביקורת,

עונג שבה מפתח ישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת

ועד במקורת, עונג שבא מהמאות

אה מקדשא מקדשא מקדשא שבי שבת

אה מקדשא מקדשא מקדשא שבי שבת

שבת

הרי נו חבר כנסת חכמים דאורייתא בשמחה דאורייתא

דומה נפשו איש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת ימיך דאורייתא

לעשות נחת רועה לקדוש ברוך הוא בלעשות נחת רועה לתנא קדוש איש שבתותיו דומה בקבר רבי חנני ומשה אומר