האם השם רוצה שיעבדו עבודה זרה? | הרב אמנון יצחק שליט"א

 "וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי השם מְקַדִּשְׁכֶם" (שמות לא יג) 

במסכת שבת דף י: "אמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: "הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו, שנאמר: "לָדַעַת כִּי אֲנִי השם מְקַדִּשְׁכֶם" מפה רואים שהנותן מתנה לחברו צריך להודיעו שנאמר: "לָדַעַת כִּי אֲנִי השם מְקַדִּשְׁכֶם". תניא נמי הכי, 

"אמר הקב"ה למשה: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם" 

אומרת הגמרא: "איני והאמר רב חמא ברבי חנינה: 'הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו?' 

לא קשיא; הא במילתא דעבידא לאגלויי, הא במילתא דלא עבידא לאגלויי". 

לא קשה; דבר שעשוי להתגלות - אז לא צריך להודיע, אבל בדבר שלא עשוי להתגלות - צריך להודיע. 

"והא השבת עתידה לאיגלוי?" הרי שבת היא עשויה להתגלות שהם קיבלו את המתנה הזאת שבת, דבר גלוי לכל שקיבלו שבת! לא היה להם שבת קיבלו שבת. אז לכאורה לא צריך להודיע, כי זה דבר שעשוי להתגלות. 

אומרת הגמרא: "מתן שכרה לא עביד לגלויי". ומפרש רש"י: והוא הודיעם על ידי משה בעל פה שכרה". אבל הקב"ה ביקש ממשה רבנו שיגלה לו את השכר, שיגלה לעם ישראל את השכר שלה. ואפשר לומר שבפסוק עצמו יש את השכר, ככתוב: "לָדַעַת כִּי אֲנִי השם מְקַדִּשְׁכֶם" כי קדושת השבת מקדשת את האדם, וזהו השכר שמקבלים בעד שמירת השבת שזוכים לקדושה! אז הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו, וגם אם זה דבר שעתיד להתפרסם - להגיד לו את שכרו. 

סיפרנו בהרצאות בעבר דוגמא לזה: שבא עני לאדם, אדם חשוב ולא היה צריך להסביר כלום כשהוא ראה את העני הוא הבין בדיוק מה הוא צריך... אבל הוא חיפש בכיסיו ולא מצא מטבעות, ולהשיב אותו ריקם הוא לא רצה, אז הוא הלך חיפש בין התכשיטים של אשתו לתוך הגנזים שלה איפה שהיא גונזת את התכשיטים ולקח טבעת אחת ונתן לו את הטבעת, אין לו כסף נתן לו טבעת, והעני שמח! והלך לדרכו. 

אשתו של הרב הגיעה בחזרה, והיא באה לחלוץ את כל התכשיטים שיש לה ביד לשים בבית הגנזים, והנה היא רואה שחסרה לה טבעת. 

והיא התחילה לצעוק: "גנבים! גנבים גנבו לי!!" 

שאל אותה: "על מה את צועקת?" 

אמרה לו: "אין! היה פה טבעת לפני שהלכתי והיא איננה!" 

אמר לה: "לא! היה פה עני ולא היה לי מה לתת לו נתתי לו טבעת!", 

- "מה!!! מה מה, מה אתה יודע כמה זה שווה?! זה 24 בפפפהבפפפה..." 

אמר לה: "טוב". רץ אחרי העני, רץ רץ רץ רץ, העני רואה שהוא רודף אחריו התחיל לברוח! נהיה מרדף, בסוף התנשם הרב תפס אותו, תפס אותו 

אמר לו: "עמוד רגע! עמוד רגע..." 

אומר לו: "מה, אבל אתה נתת לי!..." 

אמר לו: "בסדר לא אמרתי כלום, רק רציתי להודיע לך שתדע שהטבעת הזאת היא שווה 24 כך וכך שלא תבזבז אותה! שלא תמכור אותה בזול שתדע את הערך של הטבעת!" 

ככה אמר הקב"ה למשה רבנו: "לך והודיעם שכרה של השבת!" שלא יבזבזו אותה בשש-בש בכדור רגל, בשטויות והבלים, הערך שלה הוא גדול מאוד!! "כִּי אֲנִי השם מְקַדִּשְׁכֶם" זה מתנה שהיתה גזוזה בבית גנזי, הקב"ה עולם ומלואו - זה כלום! כל העולמות שלו, ובתוך העולמות יש לו בית גנזים, בית גנזים נו, מה יכול להיות בבית גנזים של מלך מלכי המלכים? "והיא גנוזה בבית גנזי!!" ועוד בתוך הבית גנזים היא גנוזה המתנה הזאת שהוא רוצה ליתנה לישראל, לך והודיעם ערכה של השבת! אנשים, במקום לקחת את המתנה הגדולה הזאת ולהרוויח ממנה! - מפסידים הכל רחמנא לצלן. 

מכל מקום, בני ישראל אמרו (שמות לב ד): "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" צריך להבין: וכי אפשר לומר שכל כך נטפשו בני ישראל שיאמרו על העגל שהוציא אותם מארץ מצרים? הרי הם עשו את העגל עכשיו! איך הם אומרים אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם? אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ... אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אפשר להגיד דבר כזה? אז תעיינו ברמב"ם והאבן עזרא - מה שלמדנו אתמול. אבל אפשר לומר כי חכמים זכרונם לברכה אומרים (שמות לב ו): "וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" זו עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. כמו שכתוב על ישמעאל שהיה מצחק גם כן; עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים! "וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק". 

ולא עבדו עבודה זרה – אלא כדי להתיר להם עריות ללכת אחרי תאוותם! ברגע שאתה עובד עבודה זרה - אתה מופקר לכל, אז אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. 

זה כמו אחד שאומר: "אני כופר" אז אם הוא אמר את המילה "אני כופר" אז מותר לו לחלל שבת ומותר לו לאכול נבלות וטרפות, מותר לו הכל כאילו אומר "אני כופר" תרררר הוא חושב שהשתחרר. 

ולכן אמרו: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, מה פרוש? הם אמרו אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל זה רצון הקב"ה. לא כמשה שאמר להם בשם ה' (שמות ג יב): "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" משה מודיע להם: בשביל מה אנחנו יוצאים ממצרים? בשביל לעבוד את ה'! זה הכל, לא מקבלים פה חירות שחרור לצאת מעבדות ויאללה נעשה מה שאנחנו רוצים. 

- 'נלך לעבוד, עזוב אותי מהישיבה, אין לי כוח בשביל זה, אין לי ראש בשביל זה, לא מתאים לי, אני מתאים לי לעבוד...' 

אומר: 'לא! "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם" כל המטרה "תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" 

עם ישראל אמרו: 'לא! זה לא הכוונה, זה לא הכוונה שה' רוצה שנחסום את התאוות, אלא ההפך! הקב"ה רוצה שנהנה! ולא עבדו ישראל עבודה זרה אלא בשביל להתיר להם עריות'. 

איך אמרו לי אנשים טפשים: 'בשביל מה הקב"ה ברא נשים יפות? לא בשביל להסתכל עליהם?!' 

על אותו משקל 'בשביל מה הקב"ה נתן לעשיר כסף - לא בשביל שנגנוב ממנו?' בשביל מה נתן זה וזה... 

והם אמרו: 'רצון הקב"ה שנרדוף אחרי התאוות! ובשביל המטרה הזאת הוציא אותנו ממצרים שנהיה חופשיים! לעשות מה שאנחנו רוצים, ולא להיות תחת שלטון אחרים שמונעים אותנו מללכת אחרי התאוות!' 

כי מי שהוא בעל תאווה או בעל מידות רעות - חושב 'שגם הקב"ה מסכים עמו!'. אתם שומעים? אדם בעל תאוות מאמין שהקב"ה מסכים איתו! 

- 'זה בסדר! זה בסדר... זה לא נורא, בסדר'. 

כמו שאמר דוד (תהלים נ כא): "דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ?!" הפסוק המלא: אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ?! אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ!" 

הקב"ה אומר: 'אתה חושב דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אתה חושב שאני מסכים עם כל הדברים הרעים שלך?! מאיפה אתה חושב שאני מסכים עם כל הדברים הרעים שלך? איך עולה בדעתך שאני אהיה כמוך? שאני מסכים למה שאתה עושה? איך הגעת לזה, דִּמִּיתָ איך דימית? איך הדמיון שלך? אומר שאני אהיה כמוך?' 

אלא, מה הבעיה? אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי בגלל שאני מחריש ולא מעניש אותך על המקום - אז אתה מדמה שאני מסכים! 

- 'הנה! הוא לא עושה לי כלום! הנה אני מחלל שבת לא קורה לי כלום, הנה אני עושה את זה - לא קורה לי כלום, רואה טמבלויזיה - לא קורה לי כלום, הנה זה וזה... לא קורה לי כלום'. 

אומר הקב"ה: "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ - חכה עוד! אני אפתח לך את הכל מול הפרצוף אחת לאחת אתה תשלם, אני לא רודף אחרי בן אדם על המקום להעניש אותו; אחרת לא תהיה בחירה! אם כל רגע שבן אדם עובר עבירה ויקבל עונש על המקום - לא יזוז, אז לא יהיה לו בחירה, אבל מזה שְהֶחֱרַשְׁתִּי אז אתה חושב שאני אהיה כמוך...' 

כמו שאמר ה"מסילת ישרים": "מפני שלבו נגוע קצת מן התאווה על כן תמשכהו להקל לו" כיוון שאדם הוא רוצה למלא תאוותו, אז התאווה מושכת אותו להקל לו, 

לומר לו: 'שזה בסדר! הקב"ה לא כמו שמציירים אותו, הוא מבין אותי, הוא מבין אותי... הוא יודע מה, אני בן אדם חלש! אני... יש לי יצר הרע מה?....' 

ויסוד היסודות של האדם לטהר לבו מן התאוות והמידות הרעות, ומי שאינו מטהר את לבו - אי אפשר לו בשום אופן לעבוד את ה'! אז זה לא יאומן כי יסופר כשאמרו: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, מה הכוונה? שאפשר לעבוד גם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים! אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֵלֶּה, אֵלֶּה ככה כמו שאנחנו עושים עכשיו, זה - זה שהוציא אותנו ממצרים הוא רוצה בדברים האלה ולא שיסגרו אותנו ויחנקו אותנו; 

- 'אסור! אסור אסור...' 

ככה הוא רוצה! שמעתם דבר כזה? שמי שיש לו משיכה לתאווה - הוא מקל לעצמו! "דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ"? יה בה בי מה מחכה לך... 

שמעתי דבר טוב מכבוד הרב, הרב הצדיק דוד משה רוזנשטיין זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה המשגיח "בישיבת לומז'ה" חכמים זכרונם לברכה אומרים (במדבר טו לט): וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" - זו מינות! כפירה. והקשה: על מינות היה צורך לכתוב: לֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי ראשיכם, כופר זה בראש אין לו שכל כופר היה צריך להגיד וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי ראשיכם? אלא אם הלב לא יהיה נגוע מן התאוות - בודאי שיכיר את בורא עולם! כי למי שיש לו רק מעט דעת צריך בזה להכיר את בוראו ולירוא מלפניו. אלא באמת "לֹא תָתֻרוּ" זה אחרי לבבכם, שמה נמצאת המינות. למה המינות שמה? כי היא מתחילה מן התאווה! מכיוון שהתאווה לוחצת ודוחקת אותו, הוא רוצה לעשות אותה, 

אבל השכל אומר לו: 'שאסור! יש אלוקים'. 

אז הוא בא לידי כפירה לומר: 'אין אלוקים!' ואם אין אלוקים אז אני משוחרר, למה לי להגיד שיש אלוקים? יש לך הוכחה? אין לך, עזוב, עד שתוכיח לי - אם תוכיח לי אז אני... 

בא אלי השבוע בן אדם ואמר לי: 'תשמע, אם תוכיח לי שיש אלוקים - אז זה וזה... אני פשוט לא יודע שיש אלוקים, אני בגיל 13 עזבתי את הישיבה, ואני לא יודע שיש אלוקים אז אני לא עושה כלום, מה, אני יעשה סתם אני... לא יודע...' 

ישבתי איתו חצי שעה, הסברתי לו בדיוק והבין שיש אלוקים, 

אמר לי: 'טוב בלי נדר! בשביל הכבוד שלך - אני אשמור שבת שתיים, לא עכשיו עוד חודש חודשיים שיהיה לי ככה...' 

אז כבר יש אלוקים! למה אתה לא זה? כי את האלוקים אתה סילקת! בגלל שאמרת שיש ספק ואתה מתאווה לעשות מה שאתה רוצה כי איך תעשה? הוא אמר לי שהוא באבל של אבא שלו אז הוא רק חודש הלך עם כיפה אחרי זה הוריד אותה למה? 

הוא אומר: 'אני לפעמים מקלל! אז מה אני אקלל עם כיפה?' אמר: 'אני מוריד את הכיפה אני מקלל ומחזיר את הכיפה, אבל אני לא יכול כל השנה לעשות ככה, אני אחרי חודש הורדתי...' 

אז יש לו תאווה לדברים מסוימים אז הוא מתיר לעצמו... אז "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" זה מינות - זה מתחיל מהלב! כשיש תאוות מסלקים את הקב"ה, למה? כי הוא מפריע! או שאומרים 'שהוא מסכים; הוא לא עד כדי כך חרדי, הוא לא חרדי. כאילו הוא חילוני כזה...' כן אתם מבינים דבר כזה, עד איפה יכול להגיע בן אדם? העיקר הוא שהתאוות של האדם מטעות אותו שלא יאמין שיש בורא עולם! או אפילו אם הוא מאמין בבורא עולם

הוא טועה: 'שהקב"ה מסכים עמו עם כל מעשיו הרעים!' 

כמו שאמרו חכמים: 'עושים מעשה זמרי - ומבקשים שכר כפנחס!'. שמעתם דבר כזה?עושים מעשה כזמרי עריות בפרהסיה!! והוא רוצה שכר של פנחס שהוא קנאי מקנא לה'. כל כך יכול האדם לטעות אם הוא לא מטהר את לבו. וכן מובא במדרש רבה, תשמעו דבר מדהים! המן הרשע הציע לפני אחשוורוש וחכמיו להרוג את כל היהודים, והם פחדו מהקב"ה! ולא רצו בשום אופן להסכים, המן משכנע - הם לא מוכנים, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים (אסתר ג יג) 

- 'לא! לא, יש הקב"ה! אנחנו לא...' 

מה ענה להם המן הרשע? 

הוא אמר: 'אל תפחדו ממנו! הוא כבר הזקין, הוא כבר זקן...' 

תכף הסכימו כולם להרוג את היהודים. קשה להבין: מה שייך זקנה אצל הקב"ה, מה שייך זקנה? הלא הוא לא גוף! אז מה שייך זקן. ומי שיש לו מח בקדקודו הלא מבין שזה שטות והבל, מזה החרטה הזאת? בכל זאת כל החכמים קיבלו את דבריו! למה? כי היו רוצחים בטבעם! הם באמת רצו לרצוח את היהודים, אבל היה להם פחד מהקב"ה! אבל ברגע שהוא פיתה אותם במילה נתן להם איזה שחרור כזה אמר להם: 'שהוא זקן - הוא כבר לא יכול להילחם אין לו כח הוא כבר זקן!' זה היה מספיק בשביל שהתאווה תצא החוצה 

ויגידו: 'יאללה נהרוג את היהודים!'. 

זה מה שאמרנו: כי מי שלבו נגוע מן התאווה, יכול להתיר לעצמו לעשות את הדברים הכי גרועים בעולם ולחשוב 'שגם הקב"ה מסכים עמו'. 

תחשבו אם עברתם פעם איזה ואמרתם לעצמכם: "זה לא נורא! ובטח הקב"ה מבין אותי..." 

זה בדיוק מה שאנחנו מדברים, זה כמו הרוצחים של אחשוורוש! יש הקב"ה! אבל אם יש להם מילה כזאת 'יהיה בסדר... הוא זקן...' איזה חרטה להיתלות בה - זה מספיק לשחרר את הכל! "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל - אלוקים רוצה שאנחנו נעבוד עבודה זרה, גילוי עריות שפיכות דמים!' שמעתם דבר כזה? כמה התאווה מסמאה את העיניים? אתה יכול להגיד ההיפך הגמור! אז אם כן מה ראינו? מה ראינו? ראינו שיימח שמם הגרמנים! והצורר הגדול שעמד בראשם, הוא כיבד את התורה! אומרים שהוא אמר: 'שהוא מקבל את "עשרת הדיברות"! 

- אבל בעשרת הדיברות כתוב "לא תרצח" מה אתה עושה עם "לא תרצח"? 

אומר: 'התורה אסרה לא תרצח אדם, אבל ישראל הם לא אדם! אז אם הם לא אדם אז אפשר לרצוח'. 

זה כמו "חוקי הג'ונגל" מה? האריה לא יכול לטרוף זברה? 

אז הם קראו לעצמם "הגזע הארי" וממילא אריה יכול לטרוף את כולם! "חוקי הג'ונגל" אדם יכול להיות היטלר, יימח שמו וזכרו! עם תירוץ קטן: "הוא זקן... הוא רוצה שאנחנו נעבור על עריות" תירוץ הפוך מהשכל מההיגיון! 'יהודים זה לא אדם!' מה זה בעל חי? אין בעיה! תמציא חרטה וסע, 

תגנוב! ותגיד: 'זה הפקר!' - זה הבן אדם. 

לכן הקב"ה אמר: "מתנה גנוזה לי בבית גנזי ושבת שמה, לך והודיעם! לך והודיעם מתן שכרה של השבת" 

- טיפשים! הולכים לים, לבריכה לכדור עגל, טמבלויזיה. 

אומרים: 'מה, אני כל השבוע אני עובד! באה שבת - סוף סוף אני רוצה ללכת ליהנות, מה אתה חושב שהקב"ה רוצה לסגור אותי?! הוא בטח רוצה שאני אהנה לא?!' 

והוא הולך ומחלל את השבת בשם ה' וכאילו מסכים איתו. "דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ?אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" אף אחד לא יימלט מן הדין עם כל החרטות שלו! אז לכן הקב"ה אומר על בני ישראל: וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי השם מְקַדִּשְׁכֶם! והקב"ה נותן לנו שכר בעד שמירת השבת שזוכים לקדושה! "בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שהִבְדִּילָנוּ מִן הַתּועִים, וְנָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עולָם נָטַע בְּתוכֵנוּ" – אמן! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".