סוד המצוות | הרב אמנון יצחק שליט"א

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב עָשָׂה אֹתָם" (שמות לו ח)

כתב הרמב"ם "במורה נבוכים" חלק ג פרק נב: אין ישיבת האדם תנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו לפני מלך גדול. ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך. ומפני זה מי שיבחר בשלימות האנושי ושיהיה איש האלוקים באמת - יעור משנתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד הוא גדול מכל מלך בשר ודם. ודע כי כאשר ידעו זה השלמים, תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם. וזה הענין אשר העירותיך עליה הוא הכוונה ממעשי התורה כולם". 

עד כאן ציטוט מתוך דברי הרמב"ם רבי משה בן מימון זכרונו לברכה לחיי העולם הבא, שבזכות דבריו אלה נתעוררתי לתשובה! אז לכאורה הרמב"ם החזיר אותי בתשובה. למה לכאורה? הדברים שלו החזירו אותי בתשובה! אלה הדברים שעוררוני. והזכות שמורה לרב גנצפריד זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה שפתח את ספרו בדברים אלה: "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז ח) זה כלל גדול בתורה!". אתם שומעים? זה מספיק בשביל להחזיר יהודי בתשובה! 

אני חוזר עוד פעם: כתב הרמב"ם במורה נבוכים: אין ישיבת האדם תנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו לפני מלך גדול. בבית אדם יושב איך שהוא רוצה בביתו מתנועע נע זז... עושה מה שהוא רוצה, קם הולך ו... אבל אם יושב לפני מלך הוא יכול לשבת איך שהוא רוצה?! התנועות שלו יהיו אותו דבר?! הוא שוקל כל תנועה; אם להזיז את לא להזיז את היד! אם זה יסיח את דעת המלך אם זה יפריע זה יראה יותר מידי... ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו – מרים את הקול מוריד את הקול, מרבה לדבר ממעט לדבר. כדיבורו במושב המלך - שמה הוא שוקל מילים! לא מוציא מילים מותרות, שוקל הכל רק אם זה בול קליעה. 

נחזור: "אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו לפני מלך גדול. ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך. ומפני זה מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלוקים באמת - יעור משנתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד הוא גדול מכל מלך בשר ודם!" אם לפני מלך בשר ודם אתה לא יכול לזוז כמו שאתה רוצה לדבר מה שאתה רוצה - אז קל וחומר ועל אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה! ודע כי כאשר ידעו זה השלמים, תגיע אליהם מיד היראה והכניעה ופחד השם. 

זה הענין אשר העירותיך עליו הוא הכוונה ממעשי התורה כולם. זאת היא הכוונה, כל מעשה התורה ומצוותיה מכוונים לזה, לדעת "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד" שאתה עומד לפני עומד לפני מלך, עובד לפני מלך, מדבר לפני מלך, הכל לפני מלך. לא סתם מלך! מלך מלכי המלכים!! שמביט ובוחן בכל רגע נתון מה אתה עושה. כבר ביאר ה' יתברך כי תכלית מעשה התורה כולם הוא להגיע אל האדם הזה ההתפעלות. 

עוד קטע אומר הרמב"ם: "כבר ביאר ה' יתברך כי תכלית מעשה התורה כולם הוא להגיע אל האדם זה ההתפעלות!" שיהיה מתפעל מהדברים האלה ומתנהג על פיהם לדעת; שהוא עומד לפני מלך! יושב לפני מלך, מדבר לפני מלך, עובד לפני מלך, חושב - והמלך קורא מחשבותיו, הכל לפני מלך, זה צריך להיות כנגד עיניו תמיד! וכבר מצאנו להרמ"א (רבי משה איסרליש) שהעתיק דברי הרמב"ם אלו בראש שולחן ערוך שלו. גם הטור התחיל עם זה, ופתח דבריו לאמור: "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים!". 

זה הכלל הגדול, אין כלל יותר גדול מזה בתורה ובמעלות הצדיקים שהולכים לפני האלוקים שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד. נתבאר לנו בדברי הרמב"ם: כי הדרך להגיע לדרגה הזו של "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד הוא על ידי מעשה התורה כולם, אשר תכליתם וכוונתם להביא את האדם להרגשה נעלית של? "דע לפני מי אתה עומד; לפני מלך מלכי המלכים!". אמנם חייב האדם תחילה לשקוד לגלות את כבודו יתברך על ידי מעשה המצוות שלו. מזה תבוא בו ההרגשה החושית לכבודו יתעלה; יחוש כי המלך הגדול חופף עליו תמיד! אז חייבים לשקוד לגלות את כבודו יתברך על ידי מעשה המצוות שלו. ומזה תבוא בו ההרגשה החושית לכבודו יתעלה. ויחוש כי המלך הגדול חופף עליו תמיד. (תכף נראה במה מדובר). 

וכך מצינו בדרבי הרמב"ם סוף פרשת בא: "כי תכלית כל מצוות התורה שנכיר בהם את אלוקינו! וזה לשונו: "כוונת כל המצוות, שנאמין באלוקינו, ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה!". כוונת כל המצוות; שנאמין באלוקינו, ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה. ולפיכך אמרו: "הווי זהיר במצווה קלה כבחמורה!" שכולם חמודות וחביבות מאוד שבכל שעה אדם מודה בהם לאלוקיו. מה לי אם זה מצווה קלה? מה לי אם זה מצווה חמורה? כולם! חמודות וחביבות מאוד! למה? שבכל שעה אדם מודה בהן לאלוקיו. יש לך הזדמנות כל רגע לעשות מצווה, ובזה אתה מודה לה' אלוקים: על זה שברא אותך! על זה שהיטיב לך. 

כל המצוות חמודות וחביבות מאוד, אמנם מצינו שהדגישה התורה חביבות מצוות מלאכת המשכן - יותר משאר מצוות. דבר זה אנו למדים ממה שהאריכה התורה בסיפור המלאכה! וחזרה וכפלה הדברים בפרטות ובכללות כמבואר ברמב"ן וזה לשונו: "והנה החזיר בתורה מלאכת המשכן חמש פעמים! כל זה דרך חיבה ודרך מעלה, לומר: כי חפץ ה' במלאכה, ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות, להרבות שכר לעוסקים בה!". כל זה הוא עשה פעמים רבות כדי להרבות שכר, זאת אומרת כמה פעמים שהתורה מזכירה את אותו עניין, זה יותר שכר לעוסקים במלאכה זו. 

כעניין מה שאמרו במדרש: "יפה שיחת עבדי אבות לפני הקב"ה מתורתם של בנים!" למה? שמה האריכה התורה כמה דפים! "שהרי פרשת אליעזר שניים ושלושה דפין היא אמורה!" ועניינו, כי התורה מאריכה בסיפור הדברים החביבים מאוד לפני המקום ברוך הוא. ושונה בהם כמה וכמה פעמים, ואף כי גופי תורה לא באו בכתובים כי אם בדרש של ריבוי וייתור אות או מילה! הרי שבסיפור מלאכת המשכן מאריכה התורה מאוד מאוד, כדי להודיענו חיבתן ושכרן של העוסקים בה לפני ה'. 

אז אתם מבינים פה שאנחנו בונים פה בית מקדש מעט, כל טיפונת של מלאכה! כל עשייה, כל פעולה - כמה היא נחשבת אצל הקב"ה, וכשההשקעה היא מתוך הלב? מתוך שמחה - זה דבר גדול מאוד מאוד מאוד! אשריהם הזוכים!! 

ובאמת אריכות הכתוב בסיפור המלאכה, היא גופא כבר תשלום לעוסקים בה! זה שהתורה הזכירה את העוסקים במלאכה "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ" (שמות לה ה) כל מה שהזכירה נדיבי לב וחכמי לב וכל העושים במלאכה עצם זה שהזכירה אותם לא בשמותם, הכלילה אותם בכלל הזה של אלה של אוהבי ה', עובדי ה', שלימי הדעת, נדיבי הלב - כל אלה שהזכירה התורה אותם- זה כבר תשלום!! לעוסקים בה. מאיפה אנחנו לומדים? צא ולמד ממה שנאמר בשלמה המלך עליו השלום (מלכים-א יא ד): "וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ, וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי השם". 

ה' ירחם! פסוק כזה כתוב על שלמה המלך עליו השלום "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם"? למה? "כי נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ" הוא לא הוכיח אותם!! הוא לא הוכיח אותם, הם עשו עבודה זרה - והוא לא הכיח אותם. כתוב: "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי השם". מה עוד אפשר להגיד? אתה מבין יותר גרוע מזה על בן אדם, וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם! כתוב בתורה: "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם". והגמרא בשבת נו' אומרת: "אמר שמואל: "נח לו לאותו צדיק שיהיה שמש לדבר אחר! ואל יכתב בו "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם"!!" היה נוח לשלמה המלך הצדיק שיהיה שמש לדבר אחר. 

רש"י אומר: "מה זה שמש לדבר אחר? לחטוב עצים ולשאוב מים בשכר לעבודה זרה!". 

היה עדיף לו, נח לו לאותו צדיק שיהיה שמש לדבר אחר שיחטוב עצים ולשאוב מים בשכר לעבודה זרה ואל יכתב בו "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם". במקום אחר כתוב: "נח לו לאותו צדיק שיהיה גורף ביבין - ולא ייכתב עליו!" גורף ביבין אתם יודעים מזה, בידיים מוציא את הגדולים ממקום שעושים שמה לגרוף את הביבין ולא ייכתב. זאת אומרת הוא לא יהיה מלך בכלל! הוא לא יוולד שלמה המפורסם, הוא יהיה סתם בן אדם שגורף ביבין, עדיף לו היה נח לו ולא ייכתב עליו פסוק כזה בתורה. 

הרי לנו שעצם הדבר שהפסוק כתב עליו "וַיַּעַשׂ הָרַע" כבר היה לו לשלמה כעונש! אבל איזה עונש? זה עונש נצחי!! זה עונש שכל הדורות קוראים את אותו פסוק, כל הדורות קוראים את הפסוק. אייייייי, נח לו להיות חוטב עצים לעבודה זרה משיכתב עליו בכתבי הקודש "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם" אייייייי. 

סיפרתי לכם לפני איזה זמן על נח, איייייי שנח, אייי... כתוב (בראשית ט כא): "וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" 

רב אחד שהיה במסיבה ונתנו לו לשתות "כבוד הרב! בכבוד בכבוד יעשה ברכה" והוא השתכר! ועשה בזיונות... על השולחן והחל לרקוד ולעשות כל מיני תנועות משונות! וככה וככה והבגדים שלו ככה... והמגבעת שלו ככה וככה, נראה לא טוב לא טוב, וצילמו אותו! וצילמו אותו, וצילמו אותו, והביאו אותו הביתה כשהוא בגילופין, בכלל לא יודע מה היה. 

בבוקר אשתו מעירה אותו ואומרת לו: "איזה בושות עשית לנו! איזה בושות... איזה בושות...!" 

- "מה אני יעשה? לא ידעתי! לא הרגשתי לא..." 

טוב מהבושה שאשתו סיפרה לו מה היה ומה מדברים עליו ומה זה... - הוא לא יצא חודש מהבית! חודש. התפלל לבד הכל זה... לא יוצא מהבית שישכחו. והנה יום אחד הוא החליט לצאת בערב בחשיכה ככה לבד לראות אם... שאם יהיה פאדיחה יהיה בחושך לא ישימו לב, והנה הוא עובר ליד איזה פוטו; פוטו תמונות כאלה, הוא רואה תמונה של איזה רב ככה וזה מתקרב הוא רואה זה הוא, יה בה בי מטר על מטר, תמונה! מוכרים את התמונה. 

הוא התבייש! אמר לאשתו: "אנחנו עוברים מקום מפה! עוברים עוברים". 

עברו לעיר אחרת, טוב יום אחד הוא יוצא לטייל עובר באיזשהו מקום ורואה את התמונה שתיים על שתיים מטר, 

אמר: "אני עוזב את הארץ!". 

עזב את הארץ. הלך לארצות הברית, בארצות הברית שמה הוא עובר באחד החנויות הוא רואה שמה את התמונה שלו, 

הוא אומר: "מה זה? אני נוסע לשווייץ גמרנו!" 

נוסע לשוויץ מגיע לשוויץ, אתה לא מאמין במטוס הוא רואה הרבה אנשים עולים למטוס, כולם מדברים מדברים; על יין ועל זה ועל שיכורים ועל פה.... 

- 'מה מה מה?' 

אומרים לו: 'תשמע! יש כנס גדול נגד השכרות והזה פה ושם בשווייץ אנחנו הולכים' 

- 'מי מארגן על מה מארגנים?' 

אומרים לו: 'הנה יש ספר מחלקים בחינם!'

מה!! התמונה שלו על הספר! הבן אדם לאן יברח לאן ילך מה זה מה יעשה? זה נח. פעם אחת וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה פרסמה אותו התורה: כל שנה כולם חוזרים על אותם פסוקים! עוד פעם התמונה שלו וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" יה בה בי.. תמונה לנצח. אי אפשר למחוק! איפה שתלך נגמר, דור ועוד דור ועוד דור, 

אתה מגיע לעולם האמת "אה! זה נח השיכור?" ואייי אה זה אתה? וויייייי. 

איזה תמונה! איזה תמונה... אתם מבינים כשכתוב בתורה משהו? 

בקהל: לא ברור 

הרב: אפשר מה זה קשור? אבל הפאדיחה גם נשאר. אז לכן אם התורה אמרה משהו - אז מידה טובה מרובה פי חמש מאות! אז כשהתורה גם אמרה חמש פעמים את מלאכת המשכן והזכירה את נדיב לבו, והזכירה את חכמי לב, והזכירה את... זה שכר שאין כדוגמתו! עוד בלי מה שמגיע להם למעלה. אלה שהתורה משבחת את אלה שבונים משכן לקב"ה, להשרות שכינה בישראל. תראו כמה שבח התורה מדברת! 

היא לא מדברת רק על אלה שהיו שם, גם על אלה של היום! היא אומרת שמי שעושה את הדברים האלה - הוא חכם לב! ונדיב לב וכו', התורה משבחת העיקר שכוונתו תהיה לשמים. 

אז מעתה הלא מרובה מידה טובה אחת על חמש מאות ממידת פורענות. אם כן כשאנו מוצאים בהרחבה כמה וכמה עמודים בתורה שנכתבו אודות מלאכת המשכן, הרי הכתובים עצמם - הם מתן שכר עושה המלאכה! ומכאן אנו באים להכרה בגודל חיבתן ומעלתן של העוסקין בה - זה לא רק חיבה שה' מחבב אותן, זו גם המעלה שלהם! זו מעלה נפשית, רמה. מהו יסוד מלאכת המשכן שכה רבה החיבה יותר מכל שאר המצוות? כבר נתבאר: כי בהקמת המשכן בית, בית! לשכנו יתברך בתחתונים, זכו ישראל לגילוי כבודו יתעלה, אשר זהו תכלית כל המצוות! וסוד היצירה הראשונה. 

וכיוון שנתברר לנו שכל המצוות חביבות מאוד, מפני שבהן זוכה האדם לגלות את כבודו יתברך ולהגיע להכרה של "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד" הרי קל וחומר; קל וחומר למצווה של בניית בית! לשכינת כבודו. שהיא חביבה מאוד ויקרה בעיני ה'! כי איווה הקב"ה מושב בתחתונים, כי כאן במשכן יתגלה כבודו לעיני כל, ובו יגיעו ישראל להרגשה: 'שהמלך הגדול חופף עליהם תמיד! ויבואו לידי יראה ופחד מאת ה'!'. מעתה: כיוון שנתבאר לנו כי תכלית כל המצוות והמעשים: היא הכרת כבודו יתברך וגילויו! 

כי על ידי המעשים אנחנו מגילים, לא רק שאנחנו מכירים בכבודו יתברך, אלא אנחנו מגלים אותו גם לאחרים, הרי על כורחך מחייבת עבודת מעשה המצוות - שיחוש האדם בשעת מעשה כמי שעומד לפני המלך הגדול! והמלך עומד עליו ורואה ובוחן כל מעשיו! וזהו כלל גדול בקיום כל התורה, כדברי הרמ"א הנזכרים, אמנם קיום מצוות בלא שימת לב בפני מי הוא עמל, ובלי השאיפה להגיע לתכלית המצוות שזה גילוי כבוד ה' - סכנה גדולה היא למאוד! 

בזה מובנת התביעה הגדולה של הנביא בדבר ה', הקב"ה שלח את הנביא לומר לנו, בישעיה כט יג: "יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר" כל כך למה? כי בקיום מצוות בחינת מְלֻמָּדָה מפסיד האדם את כוונת התורה בעשיית המצוות! יש כוונה כשעושים מצווה, כשעומדים לפני כבודו יתברך ומגלים את כבודו בעולם, ויראים מלפניו, ויודעים שהוא בוחן אותנו - זה המטרה בקיום המצוות. 

ואם אדם עושה את זה מְלֻמָּדָה בהרגל בלי שימת לב - זה עונש גדול שהקב"ה מעניש! "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי" אבל "לִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי" איפה הלב שלו? בפה הוא מדבר, מסלסל, מנגן; 

- 'בעזרת השם, ישתבח שמו לעד!', 

מילים, איפה הלב? בכלל מקום אחר! 

בא וראה מה שכתב בספר "חסידים" סימן מו, הדברים שלו הובאו בחיי אדם כלל ה' שימו לב! "כשהוא נוטל ידיו, או מברך על הפירות, וכשהוא נוטל ידיו או כשמברך על הפירות או על המצות השגורות בפי כל אדם, יכוין לבו: 'לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו!' ולא יעשה כאדם העושה דבר במנהג ומוציא דברים מפיו בלא הגיון הלב, ועל דבר זה חרה אף ה' בעמו! ושלח לנו את ביד ישעיהו ואמר:

אמר הקב"ה לישעיה: "ראה מעשה בני! כי אינו אלא לפנים; ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו ולא בלב שלם! אף בעת שהן מברכין אינן מתכוונים לברכני!" 

לכן על זה חרה אפו ונשבע בשמו הגדול לאבד חכמת חכמיו, לפיכך הזהירו חכמים על הדבר ואמרו: 'עשה דברים לשם פועלם!' מכאן חובתנו: לחזק את עצמינו בקיום כל המצוות! לעשותם לשם פועלם, מתוך תחושת "שִׁוִּיתִי השם לְנֶגְדִּי תָמִיד" לראות שם הווי"ה ברוך הוא לפני העיניים בניקוד של יראה. ובמיוחד צריכים אנו חיזוק בתפילה ובברכות, שלא תעשנה בבחינת מְלֻמָּדָה אלא בהרגשה מלאה של "דע! לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה!" שכן כל מהותם ושורשם של תפילה וברכות - זה להגיע לקרבתו יתברך ולידי גילוי כבודו. 

אז שאדם לא יחמיץ את המטרה, הרי כל מה שאנחנו מכוונים ומתכוונים בעשיית המצוות זה לא בשביל להתפטר לעשות איזה מין דברים כאלה לצאת ידי חובה, אלא כל המטרה להשיג ולהגיע לקרבת ה' יתברך ולגילוי כבודו בעולם. לכן האריכה התורה מאוד! מאוד מאוד במשכן. 

אז כל מי שבונה לכבוד ה' יתברך; בית כנסת בית מדרש, ובעיקר מי שבונה משכן לקב"ה בתוך הלב שלו "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה ח) ובזה רואים גילוי כבודו יתברך בעולם - אין לך מעלה יותר גדולה מזאת! אין לך מעלה יותר גדולה מזאת!! 

אבל ראינו גם ששלמה המלך החכם מכל אדם שלא מחה והוכיח את נשותיו – התורה כתבה לעד! "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי השם". אתם רואים: מי שיש בידו להוכיח, ולא מוכיח בתוך אנשי ביתו, בתוך עירו בתוך העולם כולו כל אחד כפי כוחו - כתוב עליו בשמים ובתורה "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי השם"! 

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".