אוהבים סיפורים | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

ויקרא אל משה וידבר אדוני אליו מאוהל מועד לאמר.

ויקרא אל משה.

הקול הולך ומגיע לאוזניו

וכל ישראל לא שומעין.

ויקרא אל משה. אל משה הוא קורא.

הקול הולך

ומגיע לאוזניו

וכל ישראל לא שומעים.

וידבר אדוני אליו.

אליו למעט את אהרון.

שלוש עשרה דיברות נאמרו בתורה למשה

ולאהרון

ושלוש עשרה מיעוטים.

שלוש עשרה פעם הקב' ברוך הוא דיבר למשה ואהרון יחדיו. וידבר השם אל משה ואל אהרון לאמור.

ושלוש עשרה מיעוטים שדיבר

אל משה בלבד וידבר אליו אליו ולא לאהרון.

אתמול היה לנו שעור גדול על זה בערב.

במושב ינון תשמעו משהו אדיר.

מכל מקום ללמדך שלא לאהרון נאמרו אל אל משה שנאמר וידבר אליו ונועדתי לך.

כולם מופיעים בתורת כהנים.

יכול,

שמעו את כל הקריאה?

האם יכול שהם שמעו את כל הקריאה כשהוא קרא לו?

תלמוד לומר קול לו, קול אליו.

רק הוא שמע.

משה שומע וכל ישראל לא שמעו.

בדרך כלל

כשבאה הנבואה לאחד מן הנביאים

שומעים ויודעים כל הנביאים.

אך הרשות לגלות

היא רק לנביא שאליו בא הדיבור.

זאת אומרת,

הדיבור בא לנביא אחד וכל הנביאים שומעים.

אבל רשות לומר את הנבואה זה רק למי שבאה אליו הנבואה.

כמבואר בגמרא בסנהדרין פט,

כובש את נבואתו,

לוקה.

הנביא קיבל נבואה והוא לא אומר אותה.

לא הולך להגיד לעם.

כובש את נבואתו,

לוקה.

מקשה הגמרא,

מן מטרבה?

מי מטרבה?

איך יכולים להטרות בו שהוא ילכה?

אמר אביי,

חברי ונביאים מטרבה בו.

זאת אומרת, החברים שלו והנביאים

הם שמטרים בו.

מקשה הגמרא, מנא ידעי,

ואיפה הם יודעים בכלל שהוא קיבל נבואה.

אמר אביי,

כתוב בעמוס ג',

כי לא יעשה ה' אלוהים דבר, כי אם גלה סודו

אל עבדיו הנביאים.

הקב' ברוך הוא מגלה סודו לנביא אחד בכל הנביאים שומעים.

ומילא הם יודעים שהוא קיבל את הנבואה,

ואם הם רואים שהוא לא מוציא אותה לפועל,

הוא כובש נבואתו, אז הם מטרים בו.

אבל יש שהקב' ברוך הוא מצמצם את כל הנבואה שלא יתפשט לחוץ.

שלא ישמע רק הנביא שהקב' ברוך הוא רוצה לייחד אותו לדיבור.

והוא רוצה להבדילו מאחרים

שאינם ראויים לשמוע.

כמו אותו נביא

שזכה בהשגתו ועולה בקדושתו ממדרגת הנביאים האחרים.

למדנו בעבר כבר שהמידות של כל אחד ואחד, חוץ מהמעלות הרוחניות שהוא עובד בקדושה והפרישות וכו',

הן שקובעים את רמת הנבואה גם

כמה שהוא יותר זך

והמידות לו שולטות בו,

כמו משה שהיה הענב מכל האדם,

לכן הוא ראה באספקלריה מאירה,

ואחרים ראו באספקלריה שאינה מאירה.

אספקלריה זה כמו זכוכית.

זכוכית שהיא נקייה, אתה רואה מעבר בול.

זכוכית שהיא לא נקייה, אז אתה רואה את עצמך קצת

בגלל הלכלוך.

אז ממילא הוא ראה פנים אל פנים,

והם היו צריכים לדמות את הדבר, להבין מה,

כי לא רואים,

כמו שאומרים, מעבר בדיוק.

זה באופן כללי אני אומר.

אז לכן כשהמידות הן לא כל כך פיקס,

זה לא כל כך נקי, אז ההשתקפות היא לא ממש.

הוא, שלא היה לו שום חסימה,

עניו פירושו אין שום חסימה,

אז הוא היה רואה פנים אל פנים.

ובכן,

רצה הקדוש ברוך הוא להבליט את מעלת משה רבינו עליו השלום,

שנבואתו הייתה באספקלריה המאירה,

אשר התקרבותו והתדבקותו בשכינה יתרה ועולה על כל הנביאים.

הוא נקרא רבן של כל הנביאים.

והכל נפסק

ולא הגיע כלל לאוזני ישראל לשמוע את כל הקריאה.

את כל הקריאה אפילו לא.

כל הקריאה זה היה משה משה.

תמיד לפני כל דיבור למדנו וכל אמירה וכל ציווי,

הייתה קריאה

שהשם היה קורא למשה משה משה,

בלשון חיבה.

לא שמעו את זה ישראל.

ואף לאהרון אחיו,

קדוש השם שדומה לאחיו משה

גם כן לא נשמע.

כמו שנאמר, הוא משה ואהרון, הוא אהרון ומשה.

אומנם הם שווים, שקולין היו.

מה זה שקולין היו?

הרב עדס

אמר פעם, מה זה שקולין?

הרי ברור שמשה היה יותר, הוא היה מנהיג,

הוא היה לו מדרגה יותר גבוהה וכו', אבל מה זה שקולין היו?

אלא פשוט מאוד, כמו אחד שיש לו בגד, הוא הולך לחנות, קונה מידה 46. השני נכנס, קונה מידה 56. זה שיש לו 56 יש לו מעלה יותר מזה של 46. זה הגוף שלו 46. זה הגוף שלו 56. זה לקח בדיוק לפי מידתו, וזה לפי מידתו.

אז זה נקרא שקולין היום. מה זה שקולין?

זה מיצה את כל כוחותיו והגיע לשיא שהוא יכול להשיג.

וזה הגיע לשיא שהוא יכול להשיג. אז הם שקולים.

זה מיצה את הכול, זה מיצה את הכול.

זה שיש לו 46, זה שיש לו 56. זה תלוי כל אחד לפי הכלי שקיבל.

אבל למרות שדומה אהרון למשה אחים, כנאמר, הוא משה ואהרון, הוא אהרון משה,

היה צריך ל-13 דיבורים כדי למעט את אהרון מלשמוע.

קול של הקדוש ברוך הוא

מתגלה רק לפי הכנתו.

כמה שהנביא הכין את עצמו,

לפי קדושת מדרגתו ולפי עמלו בתורה.

זה מה שנאמר בפרשת שמות ג',

לך ואספת את זקני ישראל.

וילך משה ואהרון

ויאספו את כל זקני בני ישראל.

ואחר באו משה ואהרון

ויאמרו אל פרעה.

אבל הזקנים,

היכן הם?

נשמטו אחד-אחד

עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין.

לפי שהיה ביתו של פרעה מוקף

עם עריות

וחיות טורפות,

כלבים נובחים ומזיקים,

והם, זקני ישראל, פחדו וברחו.

לכן בסיני נפרע להם

מידה כנגד מידה, ומשה ניגש לבדו

אל הערפל,

והם

לא ייגשו,

החזירו אותם לאחוריהם.

אתם לא הלכתם איתו עד הסוף?

נשמטתם.

עכשיו כשהוא יעלה אתם לא תעלו איתו,

רק הוא ניגש.

איך שאדם מתנהג, ככה משלמים לו.

ככה משלמים לו בדיוק.

הריבה שואל,

תמה,

מה חטא אהרון?

מה חטא אהרון שלא נכנס עימו בערבית?

טוב, זקנים נשמטו, אבל אהרון ליווה אותו ונכנס איתו לפרעה.

מה קרה?

אומר שלא נתאמץ אהרון במצווה כמו משה,

ולכך לא ניגש אהרון עימו.

למעלה,

למעלה מהמושגים שלנו להבין דקות,

שיש בין

התאמצות להתאמצות,

כי רק לפני האור הבהיר

של המאיר לארץ ולדרים עליה,

יוכל להבחין בזה.

ובשביל חוט דק מן הדק,

נבצר מאהרון קדוש השם לגשת יחד עם אחיו משה אל הארץ.

יש אנשים שאתה צריך להתחנן אליהם שיעשו לידים,

שיעשו ככה, תחנן.

היום, נו היום, לא, לא היום, לא היום, כן היום, לא היום. בסוף הם עושים את זה.

יש אנשים באים,

אומרים, אני מוכן לבוא, מתי? כן, סלאמו, בסדר, אני אבוא.

התאמצות

זו דוגמה גסה, אבל יש התאמצות אפילו בטיפה,

עוד טיפה, עוד הושטת יד, עוד פעולה, עוד, כמו שידוע המעשה,

מאשת הגאון שהייתה לה חברה שהולכות לעשות מגבית,

והם אמרו שאחרי שמי שתיפטר ראשונה היא תחזור בחלום ותגיד מהמדרגה,

אז היא באה ואמרה לה,

אשתו של הגאון שנשארה פה, היא אמרה לה,

מעלתך גדולה לאין שיעור יותר מני,

למה פעם אחת את הושטת היד ושם את הכסף בתוך התיבדות.

איי, איי, איי, אתם מבינים, מה זה?

אדם שמחסיר כמה רגעים בלימוד,

איזה הפסד, הפסד נצחי.

אדם שהפסיד בעשיית חסד, הפסד נצחי,

הפסד נצחי.

אדם שאיחר, הפסד נצחי,

הפסד נצחי.

אדם שעשה את זה בלי כל כך חשב, אוי, איזה הפסד נצחי,

הפסד נצחי.

אדם שבא ועשה בזריזות ובשמחה ובהשתדלות ובמאמץ

היה פה בן אדם שמה זה התפעלתי ממנו

כשהתחלנו פה להוציא את כל הבלוקים והכל

זה היה ביום העסומה

בשנה שעברה והוצאנו פה 40 קוב

40 קוב של בלטות

שתי מכולות של 20 קוב

הוא מהבוקר עד אחרי הצהריים נטף נטף נטף נטף נטף נטף נטף אבל יכול להיות שמאז כבר נטף לו יותר מדי שכבר אין לו כוח יותר

בכל אופן

אז רואים שהקדוש ברוך הוא אפילו משה

אפילו אהרון לא נתן לו לעלות איתו עם משה בגלל

אומר הריבה

התאמצות

פחותה משל משה

וכן היה קול השם נפסק ולא יצא מחוץ לאוהל מועד

ולא מפני שהיה הקול נמוך

שהרי כל אדוני בכוח

כל אדוני בהדר

כל אדוני שובר ארזים

הכול נעשה כמו שביל סגור

שהלך ישר לאוזניו של משה

אוזנו של משה הייתה קולטת את סוד השם

מסוגלת הייתה לקלוט

את האור העליון

את הקול החזק

מהרוחניות

הזכה והדכה ביותר

ומפני הדכות

לא היו כולם יכולים לסבול

והכל תלוי בהכנת הנפש

הרי עם ישראל לא יכול לשמוע גם כשהקדוש ברוך הוא שמיע את קולו

אמרו לו למשה רבינו אנחנו לא יכולים לשמוע

אתה תשמע ותגיד לנו מה אתה שומע אנחנו לא יכולים לשמוע

נסוגו

אמר רבי יהושע בן לוי

בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא תקשיבו טוב

אמר רבי יהושע בן לוי

בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא

בא השטן

ואמר לפניו, ריבונו של עולם,

תורה היכן היא?

הוא אמר לו, נתתי על הארץ.

זה תמוה.

כי אלוהים, בשעה שניתנה תורה לישראל, רק זה הארץ,

כל הבריאה נשתתקה

מפחד אלוהים שירד

ונפל על כל היצורים.

וכל העמים התקבצו לבלעם,

שיפרש להם מה טבעם של הקולות והברגים.

ובלעם

מרגיע אותם שאין זו בשורה של מבול,

והוא גילה להם שהקב' נותן תורה לעמו ישראל,

וזה השטן,

דמות רוחנית, לא יודע כלום מזה.

הקולות והברקים לא הגיעו לאוזנם.

בעלי התוספות מטמיהים שם,

ואומרים, ואם תאמר כי שטן לא יודע מתן תורה,

והוא לא הרגיש, לא חש, לא ידע, לא שמע, לא כלום.

ויש לומר שעמרינן במדרש שטרדו הקדוש ברוך הוא לשטן

בשעת מתן תורה שלא יקטרל.

הטריד אותו הקדוש ברוך הוא בשביל שהוא לא יקטרל.

הקולות והברקים נפסקו לפני שהגיעו אליו.

כי הטבע של קטרוג,

סוגר ואוטם את האוזניים

משיוכלו לשמוע.

יואו, איזה סוד.

שמעתם?

הטבע של הקטרוג,

סוגר ואוטם את האוזניים משיוכלו לשמוע.

אפילו השטן,

בשעה שהוא מקטרג ומחפש קטרוגים,

הוא בעצמו לא יכול לשמוע.

זה כמו בן אדם יושב בשיעור ומחפש רק להסתכל מה יגיד הרב, מה זה, בשביל לסתור את דבריו או בשביל ככה או בשביל זה.

הוא יושב פה בשביל קטרג.

אז הוא לא שומע גם מה שאומרים.

למה? הוא מרוכז בקטרוג.

מי שמרוכז בקטרוג,

הוא לא שומע.

אפילו השטן בעצמו.

ואף בני ישראל לא היו כולם שווים בשמיעת הקולות.

ואף בני ישראל

לא היו כולם שווים

בשמיעת הקולות.

בכל העם

רואים את הקולות.

לא נאמר

בכל העם רואים את הקול,

אלא בכל העם רואים את הקולות.

אמר רבי יוחנן, הקול יוצא,

ונחלק לשבעה קולות,

ומשבעה קולות לשבעים נשונות.

והיה קול יוצא,

וכשהיה קול יוצא,

לא היה יוצא אלא לפי כוחו של כל אחד ואחד.

כל אדוני בכוח, פירושו,

לפי כוחו של כל אחד ואחד, מה שיכול לסבול.

אמר רבי יוסף בר חנינא,

אם טמאות למד מן המן.

אם אתה טמא על זה,

תלמד מן המן.

שירד לישראל במדבר,

שהיה טעמו לכל אחד ואחד, שונה.

לבחורים היה טעמו של המן טעם לחם,

לזקנים היה טעמו כצפיחית בדבש.

ליונקים היה טעמו כחלב,

לחולים היה טעמו כסולת מעורב בשמן ודבש.

ואם המן משתנה לכמה טעמים כדי שיוכלו לשאת את מתיקותו, את טעמו,

כל אחד לפי כוחו,

הכול

כדי שלא יזיק

על אחת כמה וכמה.

כדי לקלוט בנפשו

צריך אדם לזכך,

לטהר את עצמו ממחשקי המידות המגונות,

ללבן את נפשו ולטהר את ליבו,

שיהיה מסוגל

לקלוט את כל השם.

כדי לקלוט בנפש

צריך אדם לזכך,

לטהר את עצמו

ממחשקי המידות המגונות שמחשיכים את האור הגדול, האור של הקדוש ברוך הוא,

אור התורה.

לכן צריך ללבן את הנפש ולטהר את הלב,

שיהיה מסוגל לקלוט את כל השם.

אתם רואים, יש אנשים שאומרים שאור,

אומרים לא הבנתי,

לא הבנתי.

לא שהוא סתום,

לא שהוא לא מבין,

הוא לא מרוכז.

למה הוא לא מרוכז?

המידות שלו לוקחות אותו לכל מיני כיוונים.

פתאום הוא נזכר בזה, פתאום הוא חושב על זה,

פתאום הוא חושב על האף של הרב,

תראה,

פתאום הוא ככה, פתאום, למה הוא עם הבנגד ככה? למה הוא עשה תנועה הזאת?

אין לו ריכוז הבן אדם, מי עושה לו את זה? המידות שלו,

המידות שלו.

אבל אם הוא היה מלבן את עצמו, מזכה את עצמו הכול,

אז כל הפרטים החיצוניים לא היה מעניין אותו.

הוא היה מתמקד

בעיניך רואות את מוריך ושומע הסכת ושמע,

קטטו אוזניכם לשמוע. לא מעניין אותו שום דבר.

מה הוא אומר? מה שומעים פה?

מה זהו?

כוח השמיעה.

מי שיש לו כוח השמיעה

הוא במדרגות לאין שיעור יותר ממישהו אחר, אפילו שיש לו שכל.

למה?

כי אם יש לו שכל אבל לא מרוכז, הראש שלו במקום אחר,

בזה יש לו כוח השמיעה, אפילו שהוא לא הכי מבין גדול.

אבל הוא שמע את המאה אחוז.

עכשיו זה ללעוס, להבין, לעכל וכו'. אבל קודם כול הוא שמע מאה אחוז.

אבל הבן אדם שמע חמישים אחוז, שלושים אחוז.

גם אם הוא בעל שכל, מאיפה ישלים את השאר?

אז זאת אומרת, צריך לתקן את המידות.

צריך לתקן את המידות.

הנה דוגמה.

אם הייתי מספר עכשיו בדיחות,

לא היה אחד בתנוחה של הולך לישון,

או עייף שנשען על הסטנדרט, שהיה פה אקשן מדריכות וזה.

היית רואה, אני הולך להגיד סיפור,

שתמיד אומר, אנשים מסדרים את הישיבה ומתכוננים ככה,

מה זה? מה זה?

מה זה? כי סיפור, יש בו אותה מין צד שלא צריך להתאמץ.

יש פה משהו, מגישים לנו.

אבל אתה יודע, צריך להתרכז, וזה נותן כזה עייבות, כאילו, הריכוז, כאילו, גורם לנו עייפות וזה.

יצר הרע הוא מתוחכם.

לכן צריך בן אדם להבין, לפחד. למה אני, כשאני שומע דברי תורה, או מה שזה,

אני ישר מתעייף?

למה שזה שיעור עם אקשן, עם תנועות, עם צחוקים וזה, אני חרני, או זה שיעור שאני אוהב?

מה ההבדל?

מה ההבדל?

זה הכל תלוי במידות של הבן אדם, בטיהור ליבו ובזיכוך.

הפוך.

אלה שהם בעלי מדרגה יותר גבוהה, לא אוהבים את זה.

למה?

זאת אומרת, מבזבזים את הזמן על תנועות, על זה, על פה, על שם, וזה.

תן חומר, תן לי להתקדם, אתה מבין?

יש דרשנים שמייפים לך כל דבר, אבל לדבר שעה על דבר אחד.

ופעם הם הלכו, והיה ככה,

בצהרי היום, הציפורים צייצו,

ובראותם את החמור נוער, ואת התרנגול, אתה מבין?

ותן לך תמיד אווירה לפני שהוא נגיע.

ואחר כך, איך שליימלא יצא מהאדם,

ואיך הוא נפגש עם ינקל'ה ואיך הם פה ושם,

וכולם חייכים מבסוטים, כמו עכשיו,

וזה, ונכנסים לסיפור,

והכול חריף, לא אמרו כלום, שום דבר עוד לא אמרו.

אתם מבסוטים, מבסוטים, מבסוטים.

צריך, חביבי,

ריכוז.

נכניס בתמצית, בסוף צריך לקחת מסוף את הפוינטה מתוך שעבן שלך, שתי דקות, שתי דקות שאתה אמרת מה זה.

צריך להשתדל.

אמנם זה תרגיל שמשתמשים בו בשביל לעורר את האנשים,

כמו שרבי עקימא ראה את התלמידים שלו מתנמנמים,

אז הוא אמר להם,

למה זכתה אסתר לשלוט על 127 מדינות?

נו, זו שאלה שכולם רוצים לה.

באמת, למה היא זכתה?

זה, זה, זה.

אתה מבין, כנגד שנותיה וכולי וכולי,

ששרה אימנו 127 שנה שהיא חייתה, וזה,

מה הקשר לזה וזה, אז זה כבר נהיה להם, אתה מבין, בלאגן,

עכשיו הם כבר ערים לשמוע את הזה,

ואפשר להמשיך וכולי וכולי וכולי.

יש מפעמים, יש כאלה שזה המוטו של הדרשה,

ואוהבים אותה, מה זה אוהבים אותה? מה זה בדיחות וזה, זה יוקר,

ומה הו בא, הוא בא היום?

יא יא יא, כמו ילדים קטנים,

כן, וביחד אני אומר,

שנעמונה במאה אסתם, לא יעביר טרור יעדי