תפקידים שמאריכים ימים | הרב אמנון יצחק שליט"א

כאשר האדם מילא את שליחותו והוציא לפועל את כל תפקידיו שהוטלו עליו למלא בעולם הזה, לא הותיר אפילו קורטוב מן השליחות שלא מילא ועשה הכל לכבוד שמים, שוב אין לו מה לעשות בעולם הזה. סיים את התפקיד, נפלא מאד. וצריך הוא להפטר מזה העולם וללכת לחיי העולם הבא.

אלא שהקב"ה חס על אדם שכזה, מוקיר את חריצותו ונאמנותו לעבודת ה', ושניצל את כל כוחותיו ורגשי ליבו להגדיל כבוד שמים, ולכן מוסיף לוהקב"ה עוד משימה, עוד שנות חיים, כדי שיוכל למלא משימה נוספת, וכשם שלא מעל בשליחות הראשונה וביצע אותה כהלכה, חזקה עליו שגם השניה ימלא בשלמות. וגם את התפקיד החדש שבגללו ה' מאריך את שנותיו וימיו.

יוצא, שמי שהשלים את תיקונו והשלים את משימתו בעולמו כפי כוחו, כשרונותיו, יכולותיו למען שמו יתברך בשלמות, אז הוא צריך לחזור וליטול את שכרו למעלה, הוא סיים את מה שהיה צריך. אבל כיון שהקב"ה רואה שהוא עשה את זה כמו שצריך עד תום, מוסיף לו הקב"ה חיים ומשימה נוספת כדי שיעשה אותה כי חזקה עליו שיעשה כעין הראשונה.

הנה, פנחס ניצל את כל כוחותיו ומרצו לכבוד שמים, לביצוע של התפקיד שהועד לו מששת ימי בראשית, קידש שם שמים והשיב את חמת ה' מעל בני ישראל, פעולה שבשבילה הוא נברא והרעישה את העולמות, ואחרי הפעולה הזאת היה חשש שהוא ייפרד מן העולם הזה, שכן עשה כבר את שלו ואין לו שום תפקיד בעולם הזה, לכן חס עליו הקב"ה ואמר למשה שיאמר לפנחס הנני נותן לו את בריתי שלום. מוסיף אני לו חיים, ומטיל עליו תפקיד אחר, תפקיד של כהונה שלא היה לו. תפקיד של שלום שאותו הוא צריך לקיים בעולם. לשם כך האריך ה' את חייו והפך אותו מאיש בשר למלאך הברית, שכן לדברי חכמים ז"ל פנחס הוא אליהו.

ועוד אמרו חכמים, שאין אליהו בא אלא לעשות שלום, וכל מה שהתפקיד יותר גדול ורם נמשכים חייו של האדם יותר, כי הקב"ה רוצה בטובת האדם ונותן לו את האפשרות להוציא לפועל את כל כוחותיו לשם מילוי משימתו ותפקידו, וכל זמן שאין האדם ממלא את תפקידו הרי הוא נקרא חסר, שכן לא השלים את נפשו ולא מילא את יעודו, ואזי דומה הוא כאילו לא נברא, הוא חי אבל חסר, נעדר ממנו תוכן השליחות של חייו, לא הגיע למילוי אותו דבר שקשור בשרשי נשמתו.

אמרו חכמים ז"ל, בחמישה מקומות אליהו חסר ו', ובחמישה מקומות יעקב מלא ו', וכתוב  וזה רומז על שנתן אליהו ליעקב ערבון, דהיינו נחסרה הו' מאצל אליהו ונקרא אליה והיא עברה ליעקב שכתוב עם ו' מלא, יעקוב עם ו' מ לא, שזה ניתן כערבון, למה? כתוב "אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך", אמר על זה המהר"ל ז"ל, כוונת המדרש הזה כי אליהו לא נברא אלא לגאול את ישראל, וכל זמן שאין אליהו גומר דבר זה הרי הוא נחשב כחסר, לכן נחסר ממנו הו', ובפירוש המלבי"ם על הפסוק "וישאל את נפשו למות", כי ראה אליהו שכבר תיקן לצורך עצמו את אשר היה לו לתקן בחיים הזמניים, וראוי כי תשוב נפשו אל צרור החיים, ז"א כשאדם משלים את תיקונו ויעודו אז הוא חוזר למעלה, הוא שידע שהוא סיים ביקש ל חזור למעלה, שאל את נפשו למות, אומר המלבי"ם כיון שכבר תיקן לצורך עצמו.

"ויאמר לא ייקרא שמך יעקב כי אם ישראל, כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל", על זה אמר השפת אמת, כיון שיעקב מילא תפקידו וניצח את המלאך שרו של עשיו, אז אין לו מה לעשות בעולם הזה ובא זמנו להפרד ולהפטר מן העולם, לכן הוסיף לו המלאך שם במקום יעקב ישראל, שיש עוד תפקיד גדול בחיים לעשות ולבנות את בית ישראל שבטי יה, והוסיפו לו עוד חיים מן השמים כדי שיבצע את המשימה האחרונה.

רואים שמי שלא מבצע את מה שהוא צריך הוא חסר, לכן נחסר הו' מאליהו כי הוא נבחר להיות הגואל, דהיינו, כל זמן שהוא לא יעשה הוא נקרא חסר, וכשהוא הבין שהוא תיקן את עצמו הוא ביקש את נפשו למות, רואים מפה שכשאדם מסיים אז בעצם הוא חוזר למקומו, לשרשו, ורואים שיעקב אבינו גם כן תיקן את עצמו, אבל נתוסף לו שם על שם השליחות החדשה להקים את בית ישראל עם שבטי יה, זו גם סיבה שמוסיפים שם לאדם, ואפשר לפרש ברעיון זה גם מה שנאמר על יצחק. "וישוב אברהם אל נעריו", מתי? אחרי העקידה, ויצחק היכן היה? שניהם הרי סיימו את העקידה בהצלחה, כתוב "וישוב אברהם אל נעריו", ואיפה יצחק? אלא אמרו חכמים שלח אותו אצל שם, שם בן נח, ללמוד ממנו תורה, כיון שהרעיש יצחק את הבריאה ואת העולמות העליונים והתחתונים במעשה העקדה שבו הוא מסר את נפשו והגיע בתפקידו לכליל השלמות, שכן בזה נטע את האמונה לדורות עולם, ואחרי שעשה כל זה נעשתה שהותו בעולם  מיותרת ושומה היה עליו לעבור לעולם הנצח, זהו, זכה להיות עולה תמימה, השלים את רצון הבורא, עמד בו מצויין, אז לכאורה כבר היה מיותר להשאר פה, יכול לעבור לעולם הנצח. לכן שלח אותו אברהם אבינו תיכף ומיד למשימה אחרת, ללמוד תורה ולקדש שם שמים בצורה אחרת, באמצעות תפקיד אחר, כדי שיוכל לזכות בחיים ארוכים בעולם הזה.

וכן אמרו על חנניה מישאל ועזריה, שמשעה שהם עלו מכבשן האש לא נזכרו עוד שמותם, להיכן הלכו? רבי יוסי אמר מתו בעין, רבי יהושע בן לוי אמר שינו את מקומם והלכו להם אצל יהושע בן יהוצדק ללמוד תורה ממנו, גמרא בסנהדרין צ"ג. הם הלכו כדי לקבל על עצמם תפקיד אחר בחיים, הם התחבאו מעיני הציבור כדי להמנע מלקצור כיבודים ושבחים העלולים להטביע בהם את הרושם שהם כבר מילאו את תפקידם והסתפקו במה שעשו, ועל ידי כך יקלקלו את שאיפתם לעשות ולהשיג עוד וסיכנו את חייהם, כי הם סיימו את התפקיד, לכן התחבאו והעלימו עצמם מעיני בשר ודם וקיבלו על עצמם עוד משימה, הלכו ללמוד תורה אצל יהושע בן יהוצדק וע"י זה התארכו שנות חייהם. אז לרבי יוסי הם מתו מן העין פירושו הסתירו את עצמם מעינם של אנשים כדי לא לקצור שבחים, ולרבי יהושע בן לוי הם גם שינו את מקומם והלכו ללמוד תורה.

עוד מעשה שילמד אותנו, אמו של רבי טרפון ירדה לתוך חצרה בשבת, והלך רבי טרפון והניח שתי  ידיו תחת פרסותיה, והיתה מהלכת עליהן, נעלי בית כאילו - הידיים שלו, והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו, אמרה, התפללו על רבי טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מידי, אמרו לה מאי עביד ליך? סיפרה להם המעשה שעשה, אה, אמרו לה אפילו עושה כן אלף פעמים עדיין לחצי דבר שאמרה תורה לא הגיע. ירושלמי בפאה פרק א' הלכה א'.

המאמר הזה היה תמוה בעיני החפץ חיים זצ"ל, האם בשעה כזו שבה מוטל רבי טרפון על מיטת חליו והוא זקוק לרחמים מרובים ולהגדיל את פעולותיו הטובות בעיקר מצוות של כיבוד אב ואם, במקום לעשות כך עמדו ומיעטו את זכויותיו וקטרגו עליו ואמרו שעדיי ןלא הגיע לחצי דבר שאמרה תורה, זה הזמן לקטרג על החולה במקום להשמיע את זכויותיו? אלא אין ספק אבדר שהחכמים התכוונו להגדיל את מעלתו, להגביר את זכותו ולעורר רחמים בעבורו, וזאת הם עשו ע"י זה שמיעטו ופיחתו את מעשיו, הם טענו כלפי הקב"ה שירחם על רבי  טרפון, למה? עדיין לא מילא את תפקידו בעולם הזה, ואיך יעבור כל כך מהר מהעולם בעוד שעוד לא ביצע את תפקידו שהוטל עליו, ואם אמנם הרבה פעל ועשה עדיין לא הגיע לחצי הדבר. אז התפקיד שהטילו עליו מן השמים לא נגמר, זה היה הפטנט, הפטנט היה להשמיע שיש לו עוד מקום להשאר להשלים את  משימתו בעולם, אבל אם כבר אומרים שהוא עשה את זה לעילא ולעילא, אז לוקחים אותו.

וכן מספרים על רבי ישראל מקוזניץ זצ"ל, שהגיע לשיבה מופלגת למרות שהיה חלוש וחולה כל ימיו, כאשר שאלו אותו במה האריך ימים, השיב החיים נפסקים ברגע שהאדם מסיים תפקידו עלי אדמות, אנכי כל אימת שסיימתי תפקידי והגיע קיצי הייתי מקבל עלי תפקידים ויעודים חדשים בעבודת ה', ממילא לא יכלו לקחתני מן העולם, כיון שהיה לי עו דמה לעשות בעלמא הדין. ושומה על האדם להזהר שלא יחליף את התפקידים השייכים אליו לתפקידים אחרים שלא הוטלו עליו, זה גם בעיה. זה מה שאומרים בתפילת ראש השנה, "כי זכר כל היצורים לפניך בא מעשה איש ופקודתו" כל אחד מעשה איש ופקודתו, הינו התפקיד שלו אשר הוטל עליו ולא יחטוף את התפקיד שאינו שייך ואינו מיוחד לו.

וכתב הרמב"ן ז"ל בפרשת ויחי על החשמונאים, שנענשו עונש גדול, אע"פ שהיו חסידי עליון ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצוות מישראל, אעפ"כ הם נענשו, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסיד המולכים זה אחר זה, עם גבורתם והצלחתם נפלו בידי אויביהם בחרב, והגיע העונש בסוף למה שאמרו חכמים ז"ל, כל מאן דאמר  מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כולם בעוון הזה. למה כי זה לא היה תפקיד שלהם, נטלו תפקיד שלא שלהם, הם היו כהנים והמלוכה נמסרה רק לבית דוד. וכל זה בעבור שמלכו ולא היה מזרע יהודה ומבית דוד. ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים, ונצטוו תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח, ולמבית לפרוכת ועבדתם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד עבודת ה'. אמנם כוונתם היתה לשמים אבל זה לא עוזר, כי הם לא מצאו מי שראוי יותר מהם, הם הצילו את כלל ישראל, אבל לקחת את המלכות שהובטחה רק לזרע דוד וגם לחלל את הכהונה ולקחת במקום זה מלוכה, אלה שני עונשים שגרמו שהם ימותו בחרב.

לכן צריך האדם תמיד להיות עמוס בתפקידים, גם אחרי העבודה הרגילה צריך להשלים את הלוח. וכיון שאתה אומר שסיימת את הלוח, אתה צריך תפקיד חדש, זה לכן אני מסביר. אז ננצל את כל הכוחות וההרגשות שניתנו לו מן השמים, צריך אדם להיות עמוס תפקידים ולנצל את כל הכוחות והרגשות שניתנו לו מן השמים למען הפצת ופרסום כבוד ה' ותורתו, צריך אדם לעשות כל השתדלות כדי למלא את התפקידים שהוטלו עליו ונגזרו לפי תכונות נפשו ושורש נשמתו, ועל ידי זה הוא זוכה לחיים ארוכים שיגזרו עליו משמים כדי שיוכל לבצע ולקיים את כל אשר מוטל עליו להגשים. ז"א כל אחד לפי כוחו וכשרונותיו ומה שחננו ה', צריך להרבות בזה, ולעשות לשם שמים, לא רק לשם פרנסה או לשם ביתו, לשמו יתברך, אז כל מי שיכול להתחבר לעשיה רוחנית לעשות לזיכוי הרבים, אין דבר גדול מזה, לכן אמרנו, הסגולה הגדולה לישועה זה "השיבו וחיו", מי שמשיב אנשים בתשובה זוכה לחיים, השיבו וחיו הוא אומר, בזכות זה.

וקראנו היום שהשתדלו כולם לבוא למשמר הלילה, לטובת כלל ישראל שנמצאים כרגע בצרה, ומאות טילים בכל יום נשלחים כמו שאמרנו שיהיה, וזה רק ההקדמה כי זה רק עם החמאס, אבל ברגע שזה יהיה עם החיזבאללה זה יהיה אלפים, זה לא כל כך פשוט, ורק מטח אחרון בבאר שבע היה חמישים טילים בבת אחת, וזה הולך ומתגבר, וצריכים זכויות. לצערנו היום כבר יש נפגעים ראשונים, אמנם נפגעים ולא חלילה אבדן נפש, אבל זה עלול, הקב"ה נותן לנו אורך רוח ורואים ניסים והשגחה, אבל אם זה לא מעורר את האנשים לתשובה ולהבין שפחד מוות זה כמו מוות, ואפשר להפוך את הפחד מוות מפחד למוות חלילה, כי אם תולים את זה בכיפת ברזל ולא בכיפה שעל הראש, והסיכוי הוא להוריד את הטילים וליירט, והסיכוי הוא 90 אחוז אבל בעשר אחוז עלולים להפגע הרבה שזה לא מיירט, אז לכן ה' חס על עמו, אפילו שעם ישראל לא ראוי כל כך, לא ראוי כל כך בגלל שאנחנו יודעים בדיוק מה המעשים ומה המצב בעם. עם כל זה ה' מגלה אהבתו אלינו, אבל צריך שהקרדיט הזה לא ייגמר, צריך לייצר מחדש פידבק לקב"ה להראות לו שאנחנו בזכות מה שהוא מראה את אהבתו אלינו נגלה אהבה גדולה יותר אליו, ונלמד יותר תורה ונוסיף במצוות ונעזור איש לרעהו ונעשה חסדים ונתן צדקה כי צדקה מצילה ממוות, ונתמוך באברכים המסכנים שאין להם מה לאכול, ונעשה כל מה שרק אפשר, נראה לקב"ה שמה שהוא רוצה אנחנו מבינים, מבינים שהוא רוצה שנתאחד ונעשה את רצונו, והוא ישמור עלינו, ה' לוחם את מלחמתנו וכוחי ועוצם ידי מתקזז עם כוחי ועוצם ידי, אבל מה שלא שייך לכוחי ועוצם ידי זה השגחה ברורה שרואים אותה על ידי הקב"ה שאין פגיעות בנפש עד עתה, השבח לאל בורא עולם, אבל לא לעולם חוסן, זה ברור שהרי כל זה לעורר אותנו, אם מתעוררים אז היטבנו דרכנו לא צריך יותר את הפחד, אבל אם לא מתעוררים, נשארים שאננים וחושבים שרק החדר המוגן או המקום שאתה יכול להיחבא בו, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, אם חושבים שזה יועיל תמיד זה לא הכוונה של הקב"ה, הכוונה היא שאנחנו נבין נשכיל ונעשה את רצונו ביתר שאת, ואלה שלא עשו יעשו, שאם לא יעשו אז נצטרך חלילה לשמוע בשורות טובות בעזרת ה'.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.