http://live.shofar-tv.com/videos/4075

13-7-14

"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא, לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלקיו", רב אשי אמר, עד ששם שלום בין השבטים, שנאמר "וישמע פנחס הכהן". בימי יהושע שבטי בני גד ובני ראובן בנו את המזבח בעבר הירדן, וביקשו שאר השבטים לעלות אליהם לצבא, ושלחו את פנחס לדבר עמהם, "וישמע פנחס הכהן" בכל  מקום אתה מוצא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, אין כהונה כתובה אלא באלעזר, וכאן כתובה בפנחס. מה שמענו? שמענו שנתכהן פנחס רק בשעה שהוא הרג את זמרי. ולכאורה, זה אמור היה לפסול אותו מכהונה, כהן שהרג את הנפש פסול לכהונה, ופה כתוב שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא". רב אשי, התימנים אומרים רבי אשי, למה רבי אשי? הבית יוסף מביא שרבינא ורב אשי זה מהפסוק "עד אבינה מקדשי אל", אבינה זה רבינא, מקדשי זה רבי אשי, שנחתמה הגמרא ככה מביא את הפסוק הזה. אז התימנים אומרים אשי ואחרים אומרים אשי. בכל אופן, אבינה לאחריתם, כן.

רב אשי אמר עד ששם שלום בין השבטים שנאמר "וישמע פנחס הכהן", מתי הוא שמע מה שמע מה קרה? קודם כל זה גמרא בזבחים ק"א, בימי יהושע שבטי בני גד ובני ראובן בנו את המזבח בעבר הירדן ואז הבינו השבטים שכאילו השבטים האלה בני גד ובני ראובן, אתה מבין, מקימים להם מזבח בעבר הירדן, וכאילו ירושלים ובית המקדש צריך להיות שם, אז הם הסתפקו בבמות שהם עושים אצלם שמה מעבר לירדן, וביקשו שאר השבטים לעלות אליהם לצבא, כאילו הם נבדלים ונפרדים מעם ישראל חלילה, ושלחו את פנחס לדבר עמהם, וישמע פנחס הכהן, אז קודם כל מציינים לנו שפה יש חידוש, כתוב "וישמע פנחס הכהן" בכל מקום אתה מוצא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שאין כהונה כתובה אלא באלעזר, תמיד זה ככה, וכאן פעם ראשונה כתובה בפנחס, "וישמע פנחס הכהן" לא פנחס בן אלעזר הכהן אלא פנחס הכהן, דהיינו שהוא נתכהן.

מקשה הגמרא, ואידך נמי והא כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו, למה חושבים שהוא נתכהן דוקא פה, דוקא פה, אלא הרי כתוב במפורש, והיתה לו ולזרעו אחריו, ז"א כבר היתה לו, נתהוותה הכהונה באותה שעה שהוא קינא. מתרצת הגמרא בברכה הוא דכתיב, שמה זה היה שה' בירך אותו, בירך אותו שהוא יהיה כהן. אז פירשו בתוס' שם בדיבור המתחיל ההוא, שברכו הקב"ה שיהיה כהן ומיד היה יכול להיות כהן, אלא שתחילה צריך להלבישו ולמשחו ולחנכו בחביטין, יש כמה פעולות שמקדימות כדי להיות כהן, להלביש אותו בגדי כהונה, למשוח אותו בשמן המשחה, לחנוך אותו בחביטין, ושמא אומר התוס', לא נתרצו לו כל ישראל באותה שעה מפני שהרג נשיא שבט, ואז המתינו עד ששם שלום בין השבטים בימי יהושע, ואז נתרצו לו והלבישוהו ומשחוהו וחנכוהו בחביטין. ז"א מה שכתוב פנחס הכהן דוקא שמה, זה להורות שבאמת הוא היה ראוי להיות כהן, אבל עדיין לא נתכהן בפועל כיון שישראל באותה שעה היו חמים עליו כמו שאומרים, ובגלל שהוא הרג נשיא שבט מישראל לא רצו להלביש אותו, למשוח אותו וכו'. רק אז שהוא שם שלום בין השבטים, אז הם נתרצו ולכן אז כתוב שהוא כהן.

מידת הקנאות והמעשים הנובעים ממנה זקוקים לבירור וזיכוך רב. אם אמנם הם בתכלית השלמות וטהרת הלב, ולא נתערב בהם חס ושלום איזה שמץ פסול ופגם אנוכי. להיות קנאי זה לא פשוט, יש הרבה אנשים חושבים שהם קנאים, אבל הם עצבניים סתם, מידת הקנאות והמעשים הנובעים ממנה זקוקים לבירור וזיכוך רב, אה, אם אמנם הם בתכלית השלמות וטהרת הלב, אה, צריך לבחון ולבדוק, צריך לברר, האם זה זיכוך זיכוך רב והאם זה בתכלית השלמות וטהרת הלב, ולא נתערב בהם חס ושלום איזה שמץ פסול ופגם אנוכי. אה, אני הכרתי בן אדם שהוא חושב שהוא קנאי לה', הולך פרוע עם הפאות ככה, נראה כמו גורילה, ומוכיח את האנשים על ימין ועל שמאל, מה אתה קורא עיתונים, כל הזמן עיתונים, כל מיני דברים כאלה, שששש ששששש משתיק אנשים בתפילה, צועק בקדיש, אמן יהא שמיה רבה, אני שומע אותו חביבי גואל ישראל, סתם ככה הוא חושב שהוא גלגול של דוד המלך, אבל הוא נוהג להזמין זמרים פסולים באופן קבוע, אז איפה הקנאות שלו? זה קנאות של הבלה, זה סתם עצבני.

חכמים ז"ל אמרו, הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, ופירש רש"י בני אדם כשרים המתקנאים קנאתו של מקום, פירש רש"י בני אדם כשרים המתקנאים קנאתו של מקום, קנאתו של מקום. מי יכול לפגוע בבועל ארמית? רק אדם כשר שמתקנא קנאתו של מקום, ועל מעשה פנחס אמרו בגמרא, אה, בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבע אלף מישראל? והיינו דכתיב ויעמוד פנחס ויפלל, מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו, ז"א בא פנחס ולקח אותם אחרי שהוא דקר אותם ועשו 12 ניסים, וחבט אום לפני המקום ושואל את הקב"ה, עושה איתו פלילות, משפטים, נכנס איתו למשא ומתן, אומר לו רבונו של עולם, אלה על אלה צריכים ליפול 24 אלף מישראל? והיינו דכתיב "ויעמוד פנחס ויפלל, מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. ביקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להם הקב"ה הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חימה בן משיב חימה, הקב"ה העיד על טהרת פנימיות ליבו, אה, התחילו שבטים מבזים אותו, ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל, ושמעתי ממורינו ורבינו הגאון הקדוש רבי ישראל יעקב זצ"ל ביאור, שהטענה הזו של השבטים גם היא היתה מעין בירור המידות, משום שאם אבי אמו פיטם עגלים לעבודת כוכבים ומזלות, מי יודע אם אין בפעולתו זו מן התערבות של שורש זר, שזה לא לשם שמים ממש וזה לא נקי לגמרי ולא זך, משום כך בא הכתוב וייחס את פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שהשורש שלו של אהרן קדוש ה' בו, ולפי מה שביארו בתוס' בזבחים ק"א, עדיין לא נתרצו לו כל ישראל להלבישו ולחנכו בחביטין, עד ששם שלום בין השבטים. יתכן כי אח"כ כולם כבר הכירו בטהרת נפשו של פנחס שהוא משכין שלום ממילא אז כבר נתכהן והסכימו.

ובעזרת החונן דעת למדתי בכאן דבר נפלא ומועיל מאד לתיקון הנפש, איתא בחכמים ז"ל, דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח, איך אתה מזהה תלמיד חכם? אם הוא עניו ושפל רוח, זה דרכם של תלמידי חכמים, אם לא במה הוא חכם, במה הוא תלמיד חכם? דרכם של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח, עניו מנין? ממשה רבינו, שנאמר "והאיש משה עניו מאד", ובשביל זה נשתבח משה שנאמר "לא כן עבדי משה". ושפל רוח מאיפה לומדים? מאהרן, דכתיב "כי שפתי כהן ישמרו דעת, תורת אמת היתה בפיו בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון", זה פסוק מקוצר. ואין לך שפל רוח יותר מרודף שלום. וחשוב בדעתך, איך הוא רודף שלום אם אינו שפל רוח, הא כיצד? אם אדם מקללהו, אומר לו שלום עליך, מה נשמע, אדם מריב עמו ושותק, זה שפל רוח. אין פסוק שאומר בפירוש כמו אצל משה שהוא עניו שאהרן שפל רוח, אלא זה סברה ברורה ישרה ופשוטה, שמי שרבים השיב מעוון, אדם כזה חייב להיות שפל רוח, ואין לך שפל רוח גם יותר מרודף שלום, כי תחשוב בדעתך איך הוא רודף שלום, איך אפשר לרדוף שלום אם אינו שפל רוח, הא כיצד? אם אדם מקללהו אומר לו שלום עליך, אדם מריב עמו ושותק.

ועוד, אם רבו שניים הוא משפיל רוח והולך אצלם ומרצהו על זה וכן לזה, שכך היתה אומנותו של אהרן הצדיק, עכשיו לך תכנס לויכוח בין שניים, כל אחד חושב שהוא צודק, ומנסה למשוך את המתווך, את המשכין שלום להחזיק בעמדתו ולומר שהוא צודק ולהוכיח את השני שהוא לא צודק, עכשיו הוא צריך לסדר את הענין או ששניהם צודקים או ששניהם טועים, או שאחד צודק והשני לא צודק, מכל מקום כמה אנשים יסכימו לדרך הזאת ששניהם צודקים? מה פתאום, היא צודקת אז מה אני טועה? ששניהם טועים? מה אני טועה? שאחד טועה והשני צודק, מה אני טועה? בעיה. ובין לבין ירימו את הקול עליו  ויגידו לו אתה נוטה לכיוון הזה ולפעמים אפילו  יבזו אותו ויקללו ותעוף מפה ותעזוב אותי ולא רוצה לשמוע אותך. נו, אז אדם משפיל את עצמו והולך אצלם, הולך אצלם להשכין שלום, צריך להיות שפל רוח בשביל זה. זו היתה אומנותו של אהרן הצדיק.

לכאורה הדברים מתמיהים, אם אנו לומדים ענווה ממשה רבינו ניחא, כי כך נאמר עליו בפירוש, "והאיש משה עניו מאד", אבל מה שאנו למדים מידת שפל רוח מאהרן הכהן מנין לנו את זה? הרי בכל הפסוקים שמזכירים חכמים ז"ל, לא מוזכרת מילה על מידת שפל רוח שבו, ומה זה שאמרו ואין לך שפל רוח  יותר מרודף שלום? וחשוב בדעתך איך הוא רודף שלום אם אינו שפל רוח? מה הקשר בין זה לזה?

אלא לעניות דעתי יש חידוש גדול שהודיעו לנו בזה חכמים ז"ל, מצינו, אמר רבי טרפון, תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך, אמר רבי אלעזר בן עזריה, תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח, ולולא פירוש רש"י יודע להוכיח דרך כבוד שלא יהיו פניו משתנים, ואפשר עוד לפרש בכוונה את רבי אלעזר בן עזריה שמאחר שמי שמוכיחים אותתו יכול למצוא פגם במוכיחו ולהגיד לו טול קורה מבין עיניך, אם כן אין להאשים את מי שמוכיחים אותו למה אינו מקבל דברי תוכחה, ה' הוא המוכיח שלפני שהוא מקשט את אחרים יקשט את עצמו, ומכאן שאין בכח איש לתקן חסרון של אחרים במה שהוא בעצמו לקוי.

אתם יודעים, הגמרא הזאת בערכין ט"ז יש הרבה אנשים טיפשים אומרים שאין מי שיכול להוכיח, מה אתה אומר לאנשים מה לעשות, מה אתה לא יודע גמרא ערוכה, אמר רבי טרפון תמה אני אם יש מי שבדור הזה מקבל תוכחה, כבר בזמנם לא קיבלו תוכחות, איך אתה בא להוכיח אנשים ואומר להם מה צריך לעשות מה לא, ומביאים לו אם יאמר לו טול קיסם מבין שיניך יאמר לו טול קורה מבין עיניך, ורבי אלעזר בן עזריה אומר תמה אני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח, אז מה זה הקשקשתה הזה שכל אחד הולך ומוכיח אנשים? וכמובן שכל אחד רוצה להבין את הגמרא איך שהוא רוצה להבין את הגמרא ולא לזה התכוונו לא רבי טרפון ולא רבי אלעזר. הם לא אמרו שלא צריך להוכיח, הם לא עקרו מצות הוכח תוכיח, הם לא עקרו, יש מצוה הוכח תוכיח את עמיתך, זו מצוה דאורייתא, והתורה לא פסקה בזמן מסוים, והמצוה קיימת תמיד. הם אמרו, רבי טרפון אמר תמה אני אם יש מי שקמבל תוכחה, למה? כי לקבל תוכחה צריך להיות איש אמת שמבקש את האמת, ואנשים לא אוהבים ביקורת ותוכחה, אז ישר שהמוכיח מוכיח הוא מחפש אצלו מומים ופגמים, מה אתה בא להוכיח אותי, מי אתה בכלל? אתה אומר לי טול קיסם מבין שיניך, אתה שומע על מה אתה מדבר איתי? אתה מדבר איתי אני בקדיש דיברתי קצת ואתה עושה לי שששש שששש מוכיח אותי לפני כולם, זה נקרא אצלו כמובן, זה נקרא קיסם בין השיניים, כמה זה קיסם בין השיניים - מילימטר, אבל אתה יש לך קורה בין עיניך, תראה איזה עובי של עוונת, אתה בא להוכיח אותי? אז איך הוא יקבל ממנו תוכחה? והרי אמרו חכמים קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. למה הם אמרו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים, לא שאסור לך להוכיח גם כשאתה לא מקושט, אלא מי יקבל ממך, יגידו לך טול קורה מבין עיניך, הוכח תוכיח תמיד קיים. אז לכן תמהני, תמהני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה. ורבי אלעזר בן עזריה אמר, תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח, להוכיח חייבים, אבל מי ידוע להוכיח? אומר רש"י שלא יהיו פניו משתנות, ז"א שיתקבלו הדברים, לא העיקר לצעוק על הבן אדם אאאא אתה עושה ככה ככה ככה, לא, אלא שהדברים יתרצו ויתקבלו על ליבו, אז אחד צריך אחד שמוכן לקבל, ואחד שיודע להוכיח. ושניהם אמרו שהם תמהים אם יש כאלה, אחד שמקבל תוכחת ואחד שיכול להוכיח.

ולפי דברי רבי טרפון יש לנו לימוד גדול, מה הלימוד? רבי טרפון אומר שצריך האדם לאהוב את התוכחות ולקבל דברי ביקורת אפילו במקום שיכול לומר למוכיח טול קורה מבין עיניך, כי מה איכפת לך פגם של זולתו, מה אכפת לך, אחד אומר לך, סליחה יש לך כתם בחליפה, הוא אומר לו אתה מדבר עלי, אני יש לי כתם בחליפה, תראה איך אתה נראה, מוסכניק, תראה תראה, כל הבגדים שלך כתמים של גריז והכל, מה אכפת לך? מה אכפת לך שהוא מוסכניק ויש לו גריז? הוא אומר לך שיש לך כתם בחליפה, אז מה, זה לא אומר שאתה צריך לנקות? מה לא טוב מה שהוא אמר לך? מה אתה מתנפל עכשיו על הבגדים שלו, מה אכפת לך, תרויח את מה שהוא אמר לך. רבי טרפון אומר, צריך אדם לאהוב את התוכחות ולקבל דברי ביקורת אפילו במקום שיכול לומר למוכיח טול קורה מבין עיניך, כי מה אכפת לי הפגם של זולתו, הרי אומרים לו דבר לתועלתו ותקוותו וקבל את האמת ממי שאמרה. אפילו מילד ואפילו מגוי, מה זה משנה מי אמר לך, אם זה האמת זה האמת. אבל טבע האדם לא כך הוא, וכל הנגעים אדם רואה, ושונא לשמוע דברי תוכחה וביקורת, אז אדם אין רואה חובה לעצמו, וכל הנגעים של חברו הוא רואה, ושונא לשמוע דברי תוכחת וביקורת, ואפילו אם מוכיחים אותו רק על מגרעת דקה וסמויה מן העין כמו קיסם בין השיניים, יכעס ויאמר, הרי יש בך חסרון גדול וגלוי כמו קורה בין העיניים, שאת המציאות של עצמו אין האדם רואה ולא רוצה לראות, ואף שמציאות זו מוכיחה על פגם גלוי וגדול כמו קורה בין העיניים, אבל בנוגע לזולתו האדם כל כך חריף ויודע להכיר גם חסרון סמוי ונעלם וקטן כמו קיסם בין השיניים.

לא רק שזה עם הקיסם לא מקבל תוכחת, זה שיש לו קורה בין העיניים, עבירות כאלה בפרהסיא גם הוא בעצמו לא מקבל תוכחת, והוא מחפש מומים אצל השני שיש לו משהו פיצי מן הפיצי, ואצלו שיש כך וכך הוא נשאר עם הקורה בין העיניים עם העבירות ולא מתקן את עצמו. מה אתה מתקן אחרים כשאתה בעצמך כזה?! אבל זה לא אומר שמצות הוכח תוכיח לא קיימת.

והנה הרואה שני בני אדם שמריבים זה עם זה, ויש להם תרעומות ושנאה זה על זה, ויש להניח שהגורם למריבה הזו היא שאחד פגע בכבודו של חברו או בגלל ענינים שבממון וכדומה, סכסוך ממוני או פגיעה בכבוד, עכשיו רודף השלום צריך להסביר לשני הצדדים שלא כדאי לריב על דברים כאלה ולהסיר את התרעומות, אבל אם הוא עצמו אינו מנוקה מהקפדה על כבודו ועל ממונו, הוא בעצמו כל מי שפוגע בכבודו הוא יורה חיצים ומוות, ולא שותק ולא מוחה ולא כלום, או אם נוגעים לו בממון הוא חביבי מגיע לתגרת ידיים, נו, אדם כזה יכול לבוא לעשות שלום בין אנשים שנפגעו אחד מן השני או שיש סכסוך כזה וכזה? כמו אחת אשה טיפשה מטופשת שנתנו לה ברדיו ובטמבלויזיה תכנית, גרושה שלש או ארבע פעמים, והיא משכינה שלום בין האנשים והנשים ובד"כ היא אומרת, תתגרשי, בשביל מה את צריכה אותו, והיא מגרשת אנשים ונשים בסיטונות. משהו לא יאומן.

ואם יארע לו נסיון כזה לא יוכל לעמוד בו ולהיות מעביר על המידות, הוא בעצמו המשכין שלום הזה שדיברנו הרי יחסרו לאותו רודף שלום הסברים לבטל את מידת הכבוד המדומה אצל השני, ושאין אדם נוגע במוכן לחברו בעניני ממון, ושאין התועלת והנזק ביד הנברא, ממילא אם הוא הזיק אותך זה מהשמים ולא ממנו, איך הוא יוכל להסביר דברים כאלו שהוא בעצמו לקוי על זה והוא מתרעם על כל דבר, איך הוא יוכל לומר שהכל בידי שמים? איך הוא יוכל להגיד רעיונות מוסריים להקטין את הנסיון ולהגביר את היראת שמים של השניים הרבים? אין ספק שאלו שמדבר עליהם ימצאו פגם בדבריו ויאמרו לו עד שאתה מקשט אחרים קשוט את עצמך, ודבריו לא יתקבלו כלל. זה בדיוק כמו אבו מאזן, שמעתם על אחד כזה אבו מאזן איש השלום מקבל פרס הנובל העתידי? שמעתם עליו? הוא עוד לא קיבל? אם הוא לא קיבל הוא יקבל, למה? כי הוא צדיק בסדום, הוא אומר מה שישראל מבצעת זה רצח עם, הא, אבל הם שיורים כל הזמן על מנת לרצוח עם, רק לא הולך להם, מה לעשות שהקב"ה איתנו ולא איתם למרות שהם צועקים אלה ווקבר והוא לא שומע להם בכלל, אלה ווקבר אלה ווקבר ולא מצליחים, נו, והקב"ה איתנו, אבל הם רוצים לרצוח עם שלם, הם יורים לכל הערים כמויות אדירות לרצוח עם שלם, אין להם בעיה עם זה, והצדיק הזה בסדום אומר שאנחנו מבצעים רצח עם, שמעתם? נו, אז אנחנו אמורים לקבל מוסר ממנו, לא? טול קורה מבין עיניך, אתה אומר זה רצח עם, אתם משתמשים במגן אנושי, אתם רוצחים את העם שלכם, אתם מוכנים שימותו כמה שיותר אצלכם כדי שתשיגו את המטרות, אתה לא מתבייש, אתה אומר רצח עם? אתה שותף הרי בממשלת החמאס, אתה התחברת אליהם, ועכשיו ממשלת החמאס בראשותך יורה את ה טילים על מנת להרוג יהודים, ואתה אומר רצח עם? מי מבצע את הרצח עם? מי התחיל לירות טילים? זה נקרא רודף שלום, הוא יקבל פרס נובל, הוא יקבל פרס נובל, כמו ערפאת, ערפאת היה שוחר שלום מאין כמוהו, אתם לא זוכרים כמה הוא דאג לשלום, כשהביאו לו כבר הסכם שלום חתום לשביעות רצונו ולפי דרישותיו ובקשתו בצרפת, העט ביד לחתימה, קם וברח. כי הכל נושא השלום זה בלבלבלבלבל, בלבלבלבל, מה פירוש, לא שלום, שלום זה רק שלב בתכנית להעיף את ישראל מכאן. לכן אם הוא יחתום נגמר הסיפור, אי אפשר לבוא עוד בטענות על ישראל, חתמנו נגמר, אח"כ ודאי הם יתחילו עוד פעם אז העולם יגיד הגזמתם הפעם, אבל כל זמן שלא חתמו הדרישות תמיד יבואו. מי שישמע את הקלטות הראשונות שלי, כבר אמרתי מראש, בהתחלה היה פדאיון ואח"כ היה פתאח ואח"כ נהיה החמאס, ואמרתי אח"כ יהיה חומוס ואח"כ  יהיה טחינה, ויחליפו שמות כל הזמן, וכל שם יבוא ויגיד מה פתאום, מה הוא מסכים על חשבוני, אני לא מסכים, אז מה שההוא השיג הושג, ומכאן השגות חדשות, יבוא זה יגידו אנחנו מה פתאום, אנחנו מג'הידים, יגמרו עם אלה יבואו הג'יהאד, יגמרו עם אלה יבואו דעש, אלקעידה, כל מיני, כל יום שמות חדשים צצים ולך תגמור, אתה לא תגמור. אלא מה, ביבי אתם מכירים אותו, ביבי, כבר אמרתו לו לפני כמה ימים לך הביתה, תעשה טובה, אתה לא מכריע כלום, אתה רק מאיים, אתה בדיוק כמו שהם, הם אומרים תזהרו בשעה תשע יהיה עכשיו טיל חדש, יבבי, אנחנו רוצים לעשות כך וכך ואתם תראו ותברחו וזה וזה והכל חרית. אותו דבר ביבי, אנחנו לא זה עד שיהיה שקט ועד שיהיה ככה, ומאחורי הקלעים הוא מחפש לחזור להסכמות של 2012 בלי התניה נוספת בלי כלום, לא מבין, לא מבין מה אתה עושה ביבי, בשביל מה יש לך צבא? את המעצמה אזורית, מה אתה עושה, ארגון קטן מצליח לטרטר אותך מדינה שלמה בושה וחרפה בכל מקום אחר אחרי יום יומיים  מעיפים ראש ממשלה כזה הביתה, אומרים לו אדוני לך הביתה, אתה לא מסוגל לקבל החלטות, אתה פוחד מועדת חקירה, אתה פוחד שתפסיד את הקדנציה, אתה פוחד שיהיה הפסד, נו, אז מה אתה עושה תגיד, מה אתה עושה על הכסא, ומודיע להם אנחנו הולכים לעשות ככה, מה אתה מודיע? מי  מודיע איפה כח ההפתעה, מה אתה מודיע, סיכנתם עכשיו את השייטת, מה אתם מודיעים תפנו כי אנחנו ר וצים להכנס ואנחנו רוצים זה אז מחכים לכם, מחכים כמו שבזיקים חיכו לקומנדו שלהם, חיכו גם עכשיו לשייטת, כי מה לא יודעים שיבואו מהים. זה השכל הישראלי, זה היכולות? מחפשים פוזות להראות משהו הירואי, ברמבו, ביבי לך הביתה, בחיאת ביבי, אמנם אתה היית גם כן ביחידה מובחרת אבל אתה כבר זקן, ביבי לך הביתה.

אז אמרנו שאבו מאזן הוא גם כן משכין שלום אזורי, כן, כמו שפה אנחנו לומדים, והוא ודאי שפל רוח, וזהו עומק הכוונה שאמרו ז"ל, ואין לך שפל רוח  יותר מרודף שלום, כי לא זו בלבד שלפעמים אין זה לפי הכבוד להתעסק במריבות שבין אחרים, לפעמים זה לא כבוד, זה כבוד ללכת להתעסק במריבות שבין אחרים? אלא חשוב בדעתך איך הוא רודף שלום אם אינו שפל רוח, רודף שלום זה אחד שלא מוותר, רודף שלום, לא רק אוהב שלום, רודף, רודף, לקיים את השלום. לא אצלו, אצל אחרים, איך יכול להיות רודף שלום אם אינו שפל רוח, והא כיצד, אם אדם מקללהו וודאי שיהיה כזה, אומר לו שלום עליך כי אם הוא יחזיר לו איך הוא ישכין שלום, הוא בעצמו יחפש את אבו מאזן שישכין שלום, מי ישכין שלום אם הוא בעצמו לא מוחל על כבודו. אם אדם מריב עמו שותק, רק אחד כזה יכול להשכין שלום, נעלב ואינו עולב, איש כזה אם רואה שניים רבים ביניהם יש בו את התכונות לרצות את הניצים, אבל אם הוא עצמו נמנע מלהקדים שלום למי שמקללו, מי שקילל אותו הוא לא אומר לו שלום, הוא לא מקדים לומר לו שלום, אתם שומעים, אבל הוא יענה לו אם הוא יגיד לו שלום, אחד קינא לו ואמר לו שלום הוא יענה לו, אבל אם הוא לא מקדים שלום למי שקילל אותו והוא לא ישתוק למי שבא אליו בריב אלא יתווכח איתו ויענהו כמידתו, הוא לא ראוי בכלל לאיצטלה של רודף שלום. וכיון שאהרן הכהן קדוש ה' הגיע לדרגה של תיקון הנפש בשלמות, והוא שמח בגדולת אחיו ולא העלה על דעתו שיש כאן מקום להקפדה, איך אתה מעיז משה הקטן, אחי הקטן, לקחת לי את התפקיד ולהסכים, איך? איך? לא, הוא לא מקפיד לא כלום, שמח, אח שלו זכה במנהיגות להיות גואל, גואל, אתם יודעים מה זה גואל, התפקיד הכי הכי גדול שיש בעם ישראל, הגואל, והוא לא מקפיד, זה רק בגלל שהוא שפל רוח, עליו נאמר בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון, אי אפשר להשיב רבים מעוון, נגיד קורה שבן אדם הצליח להשיב אחד שניים שלשה, אבל רבים להשיב מעוון צריך להיות שפל רוח. כי תוקעים אותך ואומרים עליך וחושדים בך וכל מיני דברים, אתה שומע אנשים מנאצים ומחרפים ומגדפים וכו' וכו', ואם הצלחת להשכין זה אז ההורים כועסים כי הילד שלו חזר בתשובה נגד רצונו, אוה, כמה צריך לעבור בשביל להשיב רבים מעוון, זה לא אנשים מסתכלים על ההצלחה, אבל לא רואים בדרך מה קורה, עד שמגיעים לאיזה הצלחה.

אז לכן נאמר עליו בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון, וממנו לומדים תלמידי חכמים את הדרך שילכו בה, ושפל רוח מאהרון. אז אתם זוכרים שהתחלנו שלדרכם של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח, איך מזהים תלמיד חכם, אם הוא עניו כמשה ושפל רוח כאהרן, אם אין לו את זה אז הוא לא תלמיד חכם. ידיעות זה לא קובע שהוא תלמיד חכם, ידיעות אפשר לקרוא לו למדן, מבין, זכרן, כל מיני שמות, מתמיד, אבל להיות תלמיד חכם הדרך היא עניו ושפל רוח. וממנו לומדים תלמידי חכמים את הדרך שילכו בה ושפל רוח מאהרן.

הלקח הגדול שיוצא לגבנו, שצריך אדם לעמול על תיקון נפשו ומידותיו, ולהיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, ואז יזכה להיות מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. מי זוכה לקרב רבים לתורה? מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, זה המטרה בסוף.

והנה לעשות שלום בין השבטים בזמן שחשדו ישראל את שבט ראובן ודן על עשותם את המזבח, כמפורש ביהושע כ"ב, זה לא דבר קטן, לא דבר קל, לא כל אחד ראוי ומסוגל לדבר גדול כזה, להשכין שלום בין שניים זה מסובך. להשכין שלום בין משפחות שהן מריבות מסובך מאד, להשכין שלום בין שני גושי בני אדם או בין שתי מפלגות, לך תיישב עכשיו בין המערך לליכוד, לך תיישב ביניהם, בין הבית הלאומי היהודי לבין לפיד, יש עתיד עלק, יש עתיד, אין לו עבר איך יהיה לו עתיד? ובכל אופן זה קשה, לא? עכשיו קח שני שבטים שהם מונים לפחות מאה אלף איש, וקח עכשיו את עשרת השבטים שהם מונים עכשיו לפחות מיליונים, ותשכין שלום. אתה יודע כמה דעות יש בצד אחד וכמה דעות בצד שני, מי יכול להשכין שלום עכשיו ביניהם? זה יקפוץ יגיד מה פתאום התנאים האלה לא מוצדקים, הטענות האלה לא נכונול, מה פתאום הם לא התכוונו לכך, לא מקבל את זה אני לא חושב, יתסיס מפה יתסיס משם, מתי זה ייגמר? זה לא פשוט.

לכן זה לא דבר פשוט ולא כל אחד ראוי ומסוגל, לא כל אחד ראוי ומסוגל לדבר גדול כזה. אבל זכה פנחס שבדבריו ובהשפעתו נתברר הכל והושם השלום ונתרצו לו אז כל ישראל, כל ישראל נתרצו לו. והנה זכה פנחס לשכר גדול, והאריך ימים הרבה מאד, עד שהיה משמש במשכן שילו בזמן פילגש בגבעה, שהיה בלי ספק אחרי מות יהושע ושאר הזקנים, והיה בזמן שכתב יפתח למלך בני עמון וחשבון ובנותיה שלש מאות שנה. וכל שכן לדברי האומר אליהו זה פנחס, והוא עדיין חי וקיים. וכל הכהנים הגדולים עמדו מפנחס, שמונים כהנים בבית ראשון ושלש מאות בבית שני כולם מזרעו, מה זכה פנחס.

ואמרה תורה, "ושם איש ישראל המוכה" להגיד שבחו של פנחס שאע"פ שזה היה נשיא לא מנע את עצמו מלקלל לחילול ה', לכך הודיע הכתוב מיהו המוכה. הרי הפסוק הזה נאמר לשבחו של פנחס, ולא רק זה, עוד פסוק שלם, להגיד מי המוכה, לומר שהיא בת מלכים, והוא לא עשה חשבון כמו ביבי, בת מלכים, נשיא, לא מעניין, מה יאמרו האומות, מה יאמרו בישראל המפלגות, לא מעניין, מה נכון לעשות. דם יהודי עומד להשפך, ועכשיו עושים חשבונות מה האומות יגידו מה לא יגידו, זה ייראה טוב, לא ייראה טוב, יישמע טוב לא יישמע טוב, מה הולך פה? הוא לא עשה חשבון, הוא נכנס במסירות נפש על דעת לא לצאת משם חי, אבל כיון שהוא עשה לכבוד ה' יתברך, לא לכבוד כיפת ברזל, מכל המלחמה הזאת בסוף יצא מכירות רק לכיפת ברזל, אבל המצב יישאר יותר גרוע ממה שהתחילו. אז לכן הוא לא עשה חשבונות רק חשבון אחד, יש בורא בשמים והבורא רואה שיש חילול ה' ומישהו פה צריך לקום מתוך העדה ולעשות מעשה, "ויקום מתוך העדה ויקח רומח בידו וקינא לה' וה' מודה לו בקנאו את קנאתי ולא כילית את בני ישראל" הוא הציל את כל עם ישראל כשלא עשה שום חשבונות והפסוקים נאמרו לכבודו.

והנה מצאנו בענין זה דברים מפליאים בזוהר הקדוש וזה לשונו: ושם איש ישראל המוכה, אמר רבי יצחק, איה קרא הכי הוי למיכתב, ושם איש ישראל אשר הכה פנחס, לא המוכה אשר הוכה ולא נאמר מי הכהו, אלא באורח סתום. אלא הכי אמר רבי אלעזר, כיון דסלקי קודשא בריך הוא לפנחס לכהנא רבא לא בעא לדקורא ליה לפנחס בקטלנותא דברנש, דהא לא איתחזי לכהנא רבה עד לא סלוק לכהנא רבה אידכר ליה. ואמר, וירא פנחס ויקח רומח וידקור את שניהם, כיון דסלקי לכהנא רבה לא אידקר שמי בקטלנותא וחס עלי קרא דקודשא בריך הוא דכהנא רבה לא איתחזי ליה את קרא בקטלנותה עד כאן לשונו.

אז מה אומר הזוהר הקודש, שהצניעו והסתיר הקב"ה את שמו של פנחס שהכה את זמרי, למה? כיון שהקב"ה רוצה לעשותו כהן גדול, אז הוא לא רוצה להזכירו על ההריגה, כי אמרנו שכהן שהרג את הנפש אז הוא פסול לכהונה, אמנם הוא עשה לשם שמים וזה לא נקרא הריגה, אלא זה שליחות, זה קידוש ה', זה לעשות במקום הקב"ה, אבל מכל מקום שלא יישמע שמו על ההריגה כיון שהוא מעותד להיות כהן גדול, אז קודם לכן אפשר להגיד "וירא פנחס ויקח רומח וידקור את שניהם, זה עדיין אפשר כי הוא עוד לא כהן, אבל אחרי שהוא הרג הוא נתכהן, אחרי שהוא נתכהן כבר לא הזכיר, לכן האיש המוכה אשר הוכה, לא כתוב מי הכהו, הצניע את הדברים. והדברים מפליאים ומעוררים להתבוננות עמוקה.

אז אם כן ראינו פה כמה דברים חשובים, עם ישראל אמרו, חביבי, לא בטוח שהוא עשה את הקנאה הזאת קנאת שמים אמיתית, אלא יתכן שזה בן פוטי, זה בגלל הסבא שלו יתרו אז היה לו משמה שורש לא כל כך טוב, אז לכן צריך לדעת שצריך בדיקה והם המתינו לו לפי התוס' עד שנכנסו ישראל לארץ ורק אז נתכהן כשהשכין שלום, והרווחנו ללמוד שמעלתו של אהרן היה רודף שלום וכו' והיה שפל רוח ומשה עניו ודרכם של תלמידי חכמים להיות ענווים ושפלי רוח ונמקנו באריכות מדוע שפל רוח חייב להיות מי שמשכין שלום ורודף שלום, והבנו ברוך ה' ולמדנו גם שצריך לקבל ביקורת ותוכחת אפילו אם יש לנו מה לטעון כנגד המוכיח, ואז אנחנו נהיה חכמים כי נרויח את התוכחת ונקבל את האמת ממי שאמרה, וגם מי שמוכיח שידאג לעצמו שיהיה מקושט כדי שלא ידחו את תוכחתו ויפסיד, שיכול לתקן אחרים, ואם אתה רוצה לתקן אחרים אז אל תחפש מומים רק באחרים תקן גם את עצמך, וצריך לדעת להוכיח, שלא יתכרכמו פניו ולא יתאדמו פניו אלא להשתדל להביאו לטובתו להכרתו שכדאי לו, הוכח לחכם ויאהבך, תאמר לו שהוא חכם, למה אתה בחור חכם כזה עושה דברים כאלה, לא חבל, אז הוא יקבל הוא יאהב אותך, אל תוכח לץ פן ישנאך, אל תאמר לו לץ אתה רשע אתה, הוא ישנא אותך, אלא אדם צריך בחכמה לדעת להוכיח, ורבים השיב מעוון זה רק רודף שלום. במישור הלך איתי ורבים השיב מעון.

נו אז יש לנו מה ללמוד מפה, צריך לתקן אתה מידות, לעבוד עליהם לאט לאט ולהגיע לדרגות המתבקשות ולא להיות קנאי עצבני כזה עם פאות מפוזרות וצועק על כולם ובסוף מזמין זמרים פסולים וכו'.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות....