רפיון בתוכחת | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

וידבר אדוני אל משה לאמור, נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים

אחר תאסף אל עמך

איתא במדרש

אין וידבר אלא לשון עוז

שנאמר וידבר העם באלוהים

ולמה דיבר עמו בלשון עוז, לשון עז?

לפי שלא מיחה בשבטו של שמעון

אמר לו הקדוש ברוך הוא

ומה אם בזמן שעמדו כל ישראל בצד אחד בשעת העגל

ולא היה עמך אלא שבטו של לוי בלבד

עמדת ומחית בכל ישראל

עכשיו שכל ישראל עמך

ולא עמד בצד אחד אלא שבטו של שמעון

לא היה לך למחות?

מה טוען הקדוש ברוך הוא על משה רבנו?

אומר לו בזמן העגל כל העם לא היה איתך

היה בצד של העגל

רק שבט לוי בא אליך

ועמדת ומחית בכל העם

ופה עכשיו

כשכל העם עמך

ורק שבט שמעון עומד ממול ונגד

איך לא מחית?

וצריך להבין

הלא גם הטענה על משה רבנו

שהוא לא מיחה בשבטו של שמעון

טענה היא בפני עצמה.

צריך לשאול את משה רבנו למה לא מחית בשבט שמעון. שאלה?

לשם מה צריך לחזק את הטענה בעובדה

שבמעשה העגל הוא כן מיחה בכל ישראל?

הרי גם בלא זאת

נשארת אותה טענה למה לא מחית בשבטו של שמעון?

למה צריך להביא דוגמה מזה שאתה כן מחית בעגל?

ועוד שההלכה היא הבועל ארמית קנאים פוגעים בו

ולא זקוקים לשום הוכחות שצריכים למחות

במקרה כזה. לא רק למחות,

צריך לפגוע גם.

אבל העניין הוא בא ללמדנו

כי טבע האדם הוא תמיד לתרץ את מעשיו, תמיד.

למה לא קמת יום מוקדם?

לא העירו אותי.

מי אמר שצריכים להעיר אותך?

לא, לא העירו אותי.

איזה מין טענה זאת?

ואם הייתה לך עסקה גדולה והיית צריך לקום והתחייבת,

היית אומר לא העירו אותי?

אחד שעובד בבנק והוא צריך לפתוח את הקופה.

אנשים עומדים בתור, מחכים ליד הקופה, רוצים לקחת כסף.

הוא מגיע בתשע. מה קרה? הוא אומר,

לא העירו אותי.

פעם שמעתם בבנק תירוצים כאלה? לא העירו אותי?

למה לבית כנסת זה טוב?

לא העירו אותי?

אלא טבעו של האדם הוא תמיד לתרץ את מעשיו, תמיד.

ובעת שהוא מתרפא במלאכתו,

יש לו על זה תירוצים ואמתלאות וחשבונות,

בהיותו סבור שהאמת איתו.

יש כאלה תמיד נרדמים בשעת השיעור.

עד לפני השיעור הם מדברים מה שהם רוצים, ויש להם דוגמאות גם.

מתחיל השיעור עם נרדמים.

נרדמים. מה קרה שאתה נרדם?

לא, לא ישנתי בלילה.

אבל בדיחות סיפרת לפני דקה.

אה, נגמרו הבדיחות אז אתה נרדם.

זה קשור ללילה.

תורה זה קשור ללילה, לבדיחות זה לא קשור.

היי, כל הזמן תירוצים תירוצים.

שערי תירוצים לא ננעלו.

אולם למעשה אין הדבר כן.

כמו שאנו רואים,

שהיו טענות כנגד משה

על שהוא לא מיחה בשבטו של שמעון,

הוא לא מיחה בשבטו של שמעון,

והיו עליו טענות.

לכן נצטרכו להוכחה שבמעשה העגל כן מיחה.

הוכחה וראיה של משה, היו כוחות לזה למחות.

וממילא יוצא כי מה שהוא לא מיחה בשבטו של שמעון,

זה בבחינת תתרפית ביום צרה.

צר כוחיך,

זה התרפו, התרפו ידיו.

אתה לא יודע למחות?

אתה עמדת נגד כל ישראל בעגל,

כשהם חוגגים באקסטזה, במחולות,

ושם עמדת,

במי להשם אלי,

והרגו איש אחיו.

אה,

איך יכולת למחות?

ועכשיו כל ישראל בצד שלך ושמעון בצד השני רק.

איך לא מחית?

אלא התרפית ביום צרה.

וכך צירפו לו שתי טענות.

אחת, שלא מיחה בשבטו של שמעון,

ושנית, אם תגיד שלא יהיו לך כוחות לזה,

יש כוחות לזה, כמו שמוכח מעשה העגל.

וכבר אמרו שכל ישראל ערבים זה לזה,

ועל סמך זה תובעים מכל מי שיש בידו למחות,

ואינו מוחה.

אז כבר אמרו לנו חכמים שכל ישראל ערבי זה לזה.

אי אפשר שאדם ייפטר ממצוות תוכחה.

אם אדם רוצה להיפטר ממצוות תוכחה,

הוא ייתפס,

הוא ייתפס על מה שהוא לא הוכיח.

זאת אומרת, חובה להוכיח כדי להיפטר מדין ערבות.

אם אתה לא מוכיח,

אתה תבוא במקומו כערב.

כי ישראל ערבים זה לזה.

אחד לקח הלוואה והביא ערב.

אם הוא לא משלם, ייקחו מה ערב.

ישראל ערבים זה לזה.

אתה רואה עובר עבירה ואתה לא מוחה בו,

אתה תיתפס עליו.

וכשלו איש באחיו,

וכשלו איש בעוון אחיו.

זאת אומרת,

אי אפשר להיפטר.

והנה, משה רבנו, שלימדנו עליו זכות,

כך כתוב בספרים,

שנתרשלו ידיו בגלל הטענה,

אתה לקחת מדיינית. למה אתה אומר לי שאני לא אקח מדיינית?

אפילו שהטענה היא שטותית, כאילו, מה שאמר זמרי. הוא גייר אותה,

את ציפורה.

אתה לוקח אותה למעשה זנות.

מה דומה? מה הצד השווה?

אבל עצם זה שהעם שומע מדיינית, מדיינית, אתה, אני, ב, ב.

התרשלו ידיו.

למה?

חשבונות.

יגידו, אה, זה לא קנאות אמיתית. זה חשבון לסגור איתו עכשיו על העניין שהוא דיבר עליו.

כשמתחילים להיכנס לחשבונות,

יהושע בן ינון,

אה,

יהושע בן ינון,

האריך את המלחמה.

הוריד לו הקדוש ברוך הוא עשר שנים מחייו.

והיו לו חשבונות טובים וצודקים.

מה החשבונות שלו?

החשבונות שלו היו שישראל,

בזמן שהיה משה רבנו, שהוא היה כאור רחמה,

אז הם לא היו במדרגה כל כך, והיו חוטאים קצת.

הוא, שהוא כאור הלבנה בסך הכול,

אם הוא לא ישמור עליהם, ואומנם הוא הצליח,

אז כל ימי הזקנים הם שמעו בקולו.

עד הזקנים שהאריכו ימים, לא שנים.

מכל מקום הוא פחד.

אם הוא יקצר את המלחמה, כמו שעשה משה רבנו,

אז אוי ואבוי.

מה יקרה? הם יחזרו לסורם, כמו שהיה באמת.

אחרי שהוא נפטר והזקנים, הם יחזרו לסורם.

נו, אז מה?

אז החשבון שלו, לכאורה, היה אמיתי.

כן, אבל נשאלת שאלה, משה רבנו עשה ככה,

ואתה עושה אחרת.

למה אתה לא עושה כמו ריבך?

ריבך תלו את מיטתו בנקמה במדיין,

והוא לא עיכב.

גם לא היה יכול להיות חשבונות כאלה, להגיד לי, כל זמן שאני פה הם עוד שומעים בקולי, אם אני לא, אז

אם אני חמה וזה, אז מה יהיה אם יהיה לבנה?

לא עשה חשבונות.

ממילא,

אלא יש ממליצים על יהושע בן נון,

שהוא היה כמו דניאל וירמיה,

שלא אמרו האל הגדול, הגיבור והנורא.

למה הם לא אמרו? כל אחד השמיט.

כי אמרו אויבים מקרקרין בהיכל,

וכל מיני טענות כאלה, איך אנחנו נגיד?

אז מה, מה פירוש?

איך אתם יכולים לשנות מה שנאמר על ידי משה רבנו, האל הגדול?

הגיבור והנורא, אלא הם ידעו, ככה כתוב התירוץ, הם ידעו שהקדוש ברוך הוא האמיתי והם לא כזבו בו.

לא יכולים לחזר.

והם יודעים שהוא האמיתי והוא יסכים איתם.

מה פירוש? מה זה כזבו בו ולא כזבו בו?

יש הבדל בין שקר לבין כזב.

שקר זה כשאדם

לא אומר את האמת.

בהגדרה הפשוטה

יכול להיות ששקר זה גם אמירת האמת, כמו בלשון הרע.

אבל בעיקרון שקר זה מי שלא אומר את האמת.

מה זה כזב?

כזב

זה שהפה והלב לא שווים.

נגיד הוא יגיד, האל הגדול הגיבור והנורא,

אבל הוא אומר, אויבים מקרקרין בהיכלו,

איפה הוא ירוי, איפה הוא נורא,

איך אני יכול להגיד דבר כזה?

זאת אומרת, הפה אומר משהו

והלב לא מסכים עם זה.

למה לא מסכים?

קשה לו,

קשה לו.

איך זה יכול להיות? הנה, רואים שהם לא יראים מהקדוש ברוך הוא.

אז איך אפשר להגיד הנורא?

אמנם אנשי כנסת הגדולה, אז הירו עטרה ליושנה ואמרו,

אדרבה,

זו נוראותיו,

זו גבורתו,

שהקדוש ברוך הוא מתאפק

בעצם זה שהוא שומר אותנו כבשה בין 70 זאבים וכו',

מה זה?

אבל מכל מקום הם שלא הרגישו, לא רצו לכזב.

ואמרו, כיוון שהשם אמיתי הוא,

אז הוא לא אוהב כזב,

ממילא הוא יסכים איתם בנדמה.

אותו דבר עשה מה?

יהושע בן נון.

אמר,

אני יודע שהם לא יהיו בסדר אם אני אפטר מן העולם.

אז איך אני יכול לעשות שקר בעצמי כאילו לא לדאוג ולא שום דבר ולעשות, אתה מבין,

את המלחמה בקיצור,

נסיים אותה ואחר כך ככה. אבל הרב שני יודע, זה לא נכון לעשות ככה,

כי אז אני אגרום נזק,

שעם ישראל יחטאו.

אז הוא מבחינתו כאילו לא רצה לכזב.

אז מה הייתה הטענה עליו אם החשבון הוא צודק ונכון?

הרי דניאל וירמיה לא נענשו,

אז למה הוא נענש שקיצרו לו עשר שנים?

התביעה עליו הייתה, למה לא עלית למדרגה של משה רבנו שלא תעשה חשבונות?

גם משה רבנו יכול לעשות חשבונות, והוא לא עשה.

למה אתה עשית את החשבונות?

אז אם אתה אומר שאתה לא שלם בלבך עם מה שיקרה לאחריך,

היית צריך לעלות למדרגה של משה רבנו,

שהוא לא עשה את החשבון הזה.

הוא עשה את רצון הבורא,

ואחר תיאסף, ועשה הכול מיד.

אז רואים שהדברים הם לא כל כך פשוטים כמו שאדם חושב.

לאדם יש

שערי תירוצים,

אפילו אם תירוצים נכונים,

אפילו תירוצים נכונים,

אפילו תירוצים נכונים.

מה לעשות? אבל יש חובות,

יש מטלות,

יש משימות, יש מצוות.

מה לעשות? אז אתה צריך להיות ערוך ומוכן לכל זה.

שלא יהיו תירוצים.

אתה צריך להיות ערוך שלא יהיו תירוצים.

תמיד יהיה תירוצים, צודקים ולא צודקים,

אבל זה לא מועיל.

זה לא מועיל.

אחד,

פספס את הטיסה.

יש לו תירוץ, למה הוא פספס?

נו,

מה זה משנה עכשיו את העובדה?

כרגע אתה נשאר בארץ ואתה לא טס.

זהו.

לא, אבל יש לי תירוץ מוצדק, זה בעל המונית, הוא טיפש, הוא נסע לאט,

כי הוא רב איתי, הוא רוצה עוד כסף, הוא רוצה ככה.

בינתיים עשה לי הפגנה, ופה ושם, מה אני אשם?

אדוני, המטוס טס.

זהו.

איבדת.

שלום.

תירוץ יפה יש לך.

בעל מונית, חריץ, מה שאתה רוצה.

אתה צריך לצפות מראש.

היה לי סיפור כזה פעם עם נהג מונית.

לא תאמינו.

בבוקר, כבישים ריקים,

ארבע בבוקר, נוסעים לשדה התעופה,

הבן-אדם נוסע לי על 70. אני אומר לו, אני מפספס את הטיסה.

אני מפספס את הטיסה.

אני לא עובר על החוק.

אמרתי לו, אבל מותר לך 90. זה בסדר, אני נוסע בסדר.

מה אני אעשה עם אחד כזה? עוד מעט, זהו. חמש דקות הפרש, אני איבדתי הכול.

אמרתי לו, אני אוסיף לך עשרה שקלים.

120, על המקום הוא נסע.

בעשרה שקלים.

לא יאומן כי יסופר.

עשרה שקלים, לא תגיד אמרתי לא 100. עשרה שקלים.

אין חוק ואין בטיח ואין כלום.

נוסע.

איי, איי, איי. תירוצים הכול.

תירוצים. אני לא עובר על החוק.

רבי יחנניהו בנגע שיראה ממנו.

מסוע הגוזש בואו נחזקות ישראל, דווקא מה הוא צריך לשמוע.

שנעמון הזה נעמון עשה מעסיק ירדין טוב, יהיה עדין.