http://live.shofar-tv.com/videos/4090

17-7-14

"וידבר ה' אל משה לאמור נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך". איתא במדרש, אין וידבר אלא לשון עוז, שנאמר "וידבר העם באלהים", ולמה דיבר עמו בלשון עוז, לשון עז, לפי שלא מיחה בשבטו של שמעון, אמר לו הקב"ה, ומה אם בזמן שעמדו כל ישראל בצד אחד בשעת העגל, ולא היה עמך אלא שבטו של לוי בלבד, עמדת ומחית בכל ישראל, עכשיו שכל ישראל עמך ולא עמד בצד אחד אלא שבטו של שמעון, לא היה לך למחות? מה טוען הקב"ה על משה רבינו, אומר לו בזמן העגל כל העם לא היה איתך, היה בצד של העגל, רק שבט לוי בא אליך, ועמדת ומחית בכל העם, ופה עכשיו כשכל העם עמך ורק שבט שמעון עומד ממול ונגד, איך לא מחית? וצריך להבין, הלא גם הטענה על משה רבינו שהוא לא מיחה בשבטו של שמעון טענה היא בפני עצמה, צריך לשאול את משה רבינו, למה לא מחית בשבט שמעון? שאלה, לשם מה צריך לחזק את הטענה בעובדה שבמעשה העגל הוא כן מחה בכל ישראל, הרי גם בלא זאת נשארת אותה הטענה למה לא מחית בשבטו של שמעון, למה צריך להביא דוגמא מזה שאתה כן מחית בעגל?

ועוד שההלכה היא הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, ולא זקוקים לשום הוכחות שצריכים למחות במקרה כזה, לא רק למחות, צריך לפגוע גם, אבל הענין הוא א ללמדנו כי טבע האדם הוא תמיד לתרץ את מעשיו תמיד. למה לא קמת היום מוקדם? לא העירו אותי. מי אמר שצריכים להעיר אותך? לא לא העירו אותי, איזה מן טענה זו? ואם היתה לך עסקה גדולה והיית צריך לקום והתחייבת, היית אומר לא העירו אותי? אחד שעובד בבנק והוא צריך לפתוח את הקופה, אנשים עומדים בתור מחכים ליד הקופה רוצים לקחת כסף, הוא מגיע בתשע מה קרה אומר, לא העירו אותי, פעם שמעתם בבנק תירוצים כאלה לא העירו אותי? למה לבית כנסת זה טוב לא העירו אותי? אלא טבעו של האדם הוא תמיד לתרץ את מעשיו תמיד. ובעת שהוא מתרפה במלאכתו יש לו על זה תירוצים ואמתלאות וחשבונות בהיותו סבור שהאמת איתו, יש כאלה תמיד נרדמים בשעת השיעור, עד לפני השיעור הם מדברים מה שהם רוצים ויש להם דוגמאות גם, מתחיל השיעור הם נרדמים, מה קרה שאתה נרדם? לא ישנתי בלילה, אבל בדיחות ספרת לפני דקה, אה נגמרו הבדיחות אז אתה נרדם, זה קשור ללילה, תורה זה קשור ללילה, בדיחות זה לא קשור. אי, כל הזמן תירוצים תירוצים. שערי תירוצים לא ננעלו.

אולם למעשה אין הדבר כן, כמו שאנו רואים שהיו טענות כנגד משה על שהוא לא מיחה בשבטו של שמעון, הוא לא מיחה בשבטו של שמעון, והיו עליו טענות, לכן נצרכו להוכחה שבמעשה העגל כן מיחה, הוכחה וראיה של משה היו כוחות לזה למחות, וממילא יוצא כי מה שהוא לא מיחה בשבטו של שמעון זה בבחינת התרפית ביום צרה. צר כוחך,  זה התרפות, רפו  ידיו, אתה לא יודע למחות? אתה עמדת נגד כל ישראל בעגל, כשהם חוגגים באקסטזה במחולות, ושמה עמדת, ומי לה' אלי, והרגו איש אחיו, אה, איך יכלת למחות? ועכשיו כל ישראל בצד שלך ושמעון בצדה שני רק, איך לא מחית? אלא התרפית ביום צרה. לכך צירפו לו שתי טענות, האחת שלא מחה בשבטו של שמעון, ושנית אם תגיד שלא היה לך כוחות לזה, יש כוחות לזה כמו שמוכח במעשה העגל. וכבר אמרו שכל ישראל ערבים זה לזה, ועל סמך זה תובעים מכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה. אז כבר אמרו לנו חכמים שכל ישראל ערבים זה לזה, אי אפשר שאדם ייפטר ממצות תוכחה, אם אדם רוצה להפטר ממצות תוכחה הוא יתפס, הוא יתפס על מה שהוא לא הוכיח, ז"א חובה להוכיח כדי להפטר מדין ערבות, אם אתה לא מוכיח אתה תבוא במקומו כערב, כי ישראל ערבים זה לזה, אחד לקח הלוואה והביא ערב, אם הוא לא משלם יקחו מהערב, ישראל ערבים זה לזה, אתה רואה עובר עבירה ואתה לא מוחה בו אתה תתפס עליו, וכשלו איש באחיו וכשלו איש בעוון אחיו, ז"א אי אפשר להפטר. והנה משה רבינו שלימדנו עליו זכות, ככתוב בספרים, שנתרשלו ידיו בגלל הטענה אתה לקחת מדינית למה אתה אומר לי שאני לא אקח מדיינית? אפילו שהטענה היא שטותית כאילו מה שאמר זמרי, הוא גייר אותה את ציפורה, אתה לוקח אותה למעשה זנות, מה דומה, מה הצד השווה? אבל עצם זה שהעם שומע מדיינית, מדינית אתה אני זה זה, נתרשלו ידיו. למה? חשבונות, יגידו אה זה לא קנאות אמיתית, זה חשבון לסגור איתו עכשיו על הענין שהוא דיבר, כשמתחילים להכנס לחשבונות יהושע בינון אה, יהושע בינון האריך את המלחמה, הוריד לו הקב"ה עשר שנים מחייו, והיה לו חשבונות טובים וצודקים, מה החשבונות שלו? החשבונות שלו היו שישראל מזמן שהיה משה רבינו שהוא היה כאור החמה, אז הם לא היו במדרגה כל כך והיו  חוטאים קצת, הוא שהוא כאור הלבנה בסך הכל, אם הוא לא ישמור עליהם ואמנם הוא הצליח, אז כל ימי הזקנים הם שמעו בקולו, עד הזקנים שהאריכו ימים, לא שנים. מכל מקום הוא פחד, אם הוא יקצר את המלחמה כמו שעשה משה רבינו אז אוי ואבוי, מה יקרה? הם יחזרו לסורם כמו שהיה באמת, אחרי שהוא נפטר והזקנים חזרו לסורם. נו, אז מה, אז החשבון שלו לכאורה היה אמיתי. כן, אבל נשאלת השאלה, משה רבינו עשה ככה, ואתה עושה אחרת, למה אתה לא עושה כמו רבך? רבך תלו את נקמתו בנקמה במדין, והוא לא עיכב, גם לו היה יכול להיות חשבונות כאלה להגיד כל זמן שאני פה הם עוד שומעים בקולי, אם אני לא אז, אם אני חמה אז מה יהיה אם יהיה לבנה, לא עשה חשבונות, ממילא אלא יש מליצים על יהושע בינון שהוא היה כמו דניאל וירמיה, שלא אמרו האל הגדול הגיבור והנורא, למה הם לא אמרו, כל אחד השמיט כי אמרו אויבים מכרכרים בהיכל, וכל מיני טענות כאלה איך אנחנו נגיד? אז מה, מה פירוש, איך אתם יכולים לשנות מה שנאמר ע"י משה רבינו, "האל הגדול הגיבור והנורא", אלא הם ידעו כך התירוץ, הם ידעו שהקב"ה הוא אמיתי והם לא כיזבו בו, לא יכולים לכזב, והם יודעים שהוא אמיתי והוא יסכים איתם, מה פירוש מה זה כיזבו בו ולא כיזבו בו? יש הבדל בין שקר לבין כזב, שקר זה כשאדם לא אומר את האמת, בהגדרה הפשוטה, יכול להיות ששקר זה גם אמירת האמת כמו בלשון הרע, אבל בעקרון שקר זה מי שלא אומר את האמת. מה זה כזב? כזב זה שהפה והלב לא שוים, נגיד הוא יגיד האל הגדול הגיבור והנורא, אבל הוא אומר, האויבים מכרכרים בהיכלו, איפה הוא ירוא? איפה הוא נורא? איך אני יכול לומר דבר כזה? ז"א הפה אומר דבר כזה והלב לא מסכים איתו, למה הוא לא מסכים. קשה לו, קשה לו איך זה יכול להיות, הנה רואים שהם לא יראים מהקב"ה, אז איך אפשר להגיד הנורא? אמנם אנשי כנסת הגדולה החזירו עטרה ליושנה ואמרו אדרבה, זה נוראותיו, זה גבורתו, שהקב"ה מתאפק ועצם זה שהוא שומר אותנו כבשה בין שבעים זאבים וכו', מה זה? אבל מכל מקום הם שלא הרגישו לא רצו לכזב, ואמרו כיון שה' אמיתי הוא אז הוא לא אוהב כזב ממילא הוא יסכים איתם דבר.

אותו דבר עשה מה? יהושע בינון, אמר אני יודע שהם לא יהיו בסדר אם אני אפטר מן העולם, אז איך אני יכול לעשות שקר בעצמי כאילו לא לדאוג ולא שום דבר ולעשות אתה מבין את המלחמה בקיצור לסיים אותה ואח"כ ככה, אבל הלב שלי יודע שזה לא נכון לעשות ככה, כי אז אני אגרום נזק, שעם ישראל יחטאו. אז הוא מבחינתו כאילו לא רצה לכזב. אז מה היתה הטענה עליו, אם החשבון הוא צודק ונכון, הרי דניאל וירמיה לא נענשו, אז למה הוא נענש שקיצרו לו עשר שנים? התביעה עליו היתה למה לא עלית למדרגה של משה רבינו שלא תעשה חשבונות, גם משה רבינו היה יכול לעשות חשבונות והוא לא עשה, למה אתה עשית את החשבונות? אז אם אתה אומר שאתה לא שלם בלבך עם מה שיקרה לאחריך היית צריך לעלות למדרגה של משה רבינו שהוא לא עשה את החשבון הזה, הוא עשה את רצון ה' ואחר תאסף ועשה הכל מיד. אז רואים שהדברים הם לא כל כך פשוטים כמו שאדם חושב, לאדם יש שערי תירוצים, ואפילו אם תירוצים נכונים, אפילו תירוצים נכונים, אפילו תירוצים נכונים, מה לעשות, אבל יש חובות יש מטלות, יש משימות, יש מצוות, מה נעשה, אתה צריך להיות ערוך ומוכן לכל זה, שלא יהיה תירוצים, אתה צריך להיות ערוך שלא יהיה תירוצים, תמיד יהיו תירוצים צודקים ולא צודקים, אבל זה לא מועיל, זה לא מועיל. אחד פספס את הטיסה, יש לו תירוץ למה הוא פספס, נו, מה זה משנה עכשיו את העובדה, כרגע אתה נשאר בארץ ואתה לא נכנס, זהו, לא אבל יש לי תירוצים מוצדק, זה בעל המונית, הוא טיפש, הוא נסע לאט, כי הוא רב איתי הוא רוצה עוד כסף, הוא רוצה עוד ככה, בינתיים עשה לי הפגנה ופה ושם, מה אני אשם? אדוני, המטוס טס, זהו, איבדת, שלום. תירוץ יפה יש לך, בעל מונית, חרית, מה שאתה רוצה. אתה צריך לצפות מראש, היה לי סיפור כזה עם נהג מונית, לא תאמינו, בבוקר כבישים ריקים, ארבע בבוקר נוסעים לשדה התעופה, הבן אדם נוסע לי על שבעים, אני אומר לו אני מפספס את הטיסה, אני מפספס את הטיסה, אני לא עובר על החוק! אמרתי לו אבל מותר לך על תשעים, זה בסדר אני נוסע בסדר. מה אני יעשה עם אחד כזה, עוד מעט זהו, חמש דקות הפרש אני איבדתי הכל. אמרתי לו אני אוסיף לך עשרה שקלים, 120 על המקום הוא נסע, בעשרה שקלים. לא יאומן כי יסופר. עשרה שקלים, לא תגיד אמרתי לו מאה, עשרה שקלים. אין חוק ואין בטיח ואין כלום. נוסע. איייי. תירוצים הכל, תירוצים, אני לא עובר על החוק.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.