15-12-14

"ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עימה. כשכתוב בפסוק "ויבוא" הכוונה יוסף, "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", רב ושמואל נחלקו, מה זה מלאכתו, אחד אומר מלאכתו ממש, מה שהיה התפקיד שלו בבית, וחד אמר מלאכתו זה לעשות צרכיו עימה, לשמש עמה. אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, אמר לו יוסף, עתידין אחיך שייכתבו על אבי אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? רש"י בסוטה ל"ו. אז מי הציל אותו? דמות דיוקנו של אביו. יש אומרים שבא אליו, ויש אומרים שראהו כך. יש עוד כמה דרכים, מכל מקום אומר לו יוסף עתידים אחים שלך להכתב על אבני האפוד של הכהן הגדול, יוסף אומר לו עתידים בניך שייכתבו על אבני האפוד ואתה ביניהם, זה נכון אם לא תעשה עבירה, אבל רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא מה שאמרנו? נפלא הדבר, נפלא הדבר, איך שיוסף שכל כך סבל בידי אחיו שגנבוהו מכרוהו וגרמו לו את כל הצרות, יחזיק אותם עדיים לבני עליה שהם ראויים להחקק על אבני האפוד ולעצמו לא מצא שום הצדקה והרגיש שאחת דתו אם הוא יעבור את העבירה הוא ימחק מהאפוד. וכי לא היה לו לטעון שאחיו שמכרוהו הם אשמים בכל? שאם הוא יעבור את העבירה מי אשם? הם שמכרו אותי, ואני נמצא בבית כזה מטונף. ואפילו אם יחטא, הרי הכל באשמתם, ככה הוא יכול לומר, ומדוע הוא יחשוב שרק הוא יידחה מאבני האפוד? הם יהיו למרות כל מה שעשו, והוא לא, בעבירה אחת. מה יותר גרוע, שהם מכרו אותו, רצו להרוג אותו, או מה שהוא עלול פה באונס מה שנקרא, באונס, והרי בן נח לא מחויב לקדש שם שמים, למסור את עצמו על קידוש ה'. אז למה הוא חושב ככה שהוא יידחה והם לא יידחו מעל אבני האפוד?

יוסף בעצמו ידע שאחיו טעו במה שחשדו אותו, על אף שהם דנו אותו על פי דין, והכניסו את הקב"ה בחרם, שלא יגלו שום דבר, בודאי כבר הבין הוא בעצמו שהוא אשם, כיון שהוא סיפר עליהם לשון הרע, וחשד אותם בדברים בלתי נכונים, הוא לא עשה שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק, הוא לא בירר איתם, לפני שאתה הולך למסור לאבא מה שאתה ראית שהם עושים, היה עליך לברר איתם, שהרי כל מה שהם עשו - עשו על פי ספר יצירה, ולא היה להם שום עוון, כמו שהסברנו בדרשות הקודמות. אז לכן היה צריך, הוא היה אשם בזה שהוא מסר לאבא את הדברים, זה ברור שמה שהוא ראה זה נכון, אבל ההבנה שמאחורי הדבר זה לא נכון, הם באמת אכלו אבר מן החי, אבל מי שעושה בספר יצירה בעל חי הוא לא חנות אפילו בשחיטה. זה נכון שהוא ראה שהם מסתכלים או מתלוים עם בנות הארץ, שהם עשו אותם בספר יצירה, זה נכון שהוא שמע שכאילו הם אומרים שהם מזלזלים בבני השפחות, בגלל שרק המיוחסים יכולים היו לעשות בספר יצירה, ובני השפחות שרצו גם לעשות דברים בספר יצירה לא יכלו, כי יעקב לימד רק את בני לאה. אז מה שהוא שמע וראה זה נכון, לכן כתוב ויבא דיבתם, לא יוציא דיבתם לא הוציא דיבה רעה אלא הביא את הדברים כמות שהם, אבל הוא לא ברר איתם, היה צריך לברר איתם ולא היה מתגלגל כל הדבר.

אז הוא ידע שהדין שלהם לא נכון כי הוא לא היה רודף והוא לא חיפש אותם והוא לא רצה להדיח אותם מהעולם הבא, הוא התכוון לטובתם, בשביל שהאבא יתקן אותם במעשיהם, אבל הוא לא ברר, הוא לא בירר.וחשד אותם בדברים בלתי נכונים.

אבל בכל זאת עדיין אי אפשר לזכותם לגמרי, היות ומתחת ידיו יצאה תקלה גדולה של פסק דין הריגה כנגד אחיהם. אז למה בכל אופן אותם הוא משאיר על החושן, על האפוד, ואילו הוא לא, אם הוא יעבור עבירה.

פשר הדבר הוא שיוסף ידע להעריך את החשיבות של חבורה של צדיקים כשהם בצילו של יעקב אביהם ותחת הדרכתו התמידית, שבודאי הם יתעוררו לתשובה גמורה, והם יעמדו על טעותם, ואם יינחמו ממעשיהם, הם יתחרטו על המעשים שלהם, ובאמת כך היה, כמו שאמרו חז"ל, שהתחרטו אחי יוסף והחליטו לרדת למצרים לחפש אותו, אז מה מגלה לנו יוסף? שכל זמן שיש חבורה של צדיקים ביחד ויש להם רב חשוב ואמיתי כמו יעקב אבינו, "תתן אמת ליעקב" אז ממילא אז ז"א חבורה של צדיקים עם רב אמיתי כמו  יעקב אבינו, "תתן אמת ליעקב", גם אם הם טעו ונכשלו ודאי שהם יעשו תשובה ויעמדו על הטעות ויתחרטו על המעשים, כמו שראינו שבאמת הם התחרטו, והחליטו לרדת למצרים לחפש אותו.

אבל במה שנוגע לעצמו, למה הוא לימד על עצמו חובה שאם הוא יכשל יהיה מצבו כך? כי הוא יודע שבנוגע לעצמו הוא מקף מזאבי טרף עובדי עבודה זרה, ואם הוא רק יחליק לציפורני היצר ויפסיד את מדרגתו הגבוהה של הקדושה והטהרה שבה הוא שרוי עד עתה, הוא הבין שלא תהיה לו שוב תקומה ואז יישאר כל ימיו רועה זונות. אם הוא רק יחליק פעם אחת לעבירה. ללא ספק היה יוסף נמצא במצב של פיקוח נפש, כל עוד שהוא סרב לדרישת אשת אדונו הוא היה במצב של פיקוח נפש, כי היא איימה עליו במפורש שהיא תהרוג אותו, אם הוא לא יציית ויישמע לה היא תהרוג אותו. ובן נח אינו מצווה על קדושת ה', ולא היה מוטל עליו להיהרג כדי להמנע מעבירה זו, ואם כן לא היה צריך להפסיד את מקומו על אבני האפוד, לא היה צריך להפסיד. אבל יוסף הבין היטב שלא פעולה אחת שלע בירה היא הנידון, אלא שיטה של עבירה, כי זה שיטה, זה שיטה יהיה אח"כ. לא פעם אחת הוא הנידון אלא זה יהפוך להיות ש יטה, משום שעבירה אחת גוררת את השניה וכך יישאר שקוע בעבירה.

אפילו בשאר מצוות שלא נתחייבנו למסור את נפשנו, היינו על פעולה אחת לבד, אבל על שיטה של עבירה נהרגים אפילו בשאר מצוות. ז"א יש שלש מצוות יהרג ולא יעבור, ועל אלה צריך למסור את הנפש ולא לעבור, שפיכות דמים עבודה זרה וגילוי עריות, שאם יחייבו בן אדם לעבור את העבירה, הוא צריך ומצווה למסור את נפשו ולמות. לא עובר את העבירה. אבל בשאר מצוות אין לנו את החיוב הזה, כל זה מדובר אבל שאנחנו לא מחוייבים למסור את הנפש על פעולה אחת, אבל אם זה כבר שיטה של עבירה נהרגים אפילו בשאר מצוות. וזה מוכח מגמרא בגיטין נ"ו סבו רבנן למקרי  משום שלום מלכות אמר להם זכריה בן אביקולוס, יאמרו בעלי מומין קרבין לגבי המזבח. ז"א היה קרבן שהיה בו מום, ולא מקריבים קרבן שיש בו מום, ואמרו חכמים משום שלום מלכות, להקריב את זה שלא תהיה עלילה למלך כנגד ישראל, אבל זכריה בן אבקילוס אמר - לא! צריך לא להקריב. למה כי אם נקריב יגידו אח"כ שהם מקריבים בעלי מומין לגבי המזבח. ז"א שמזה יצא כל חורבן בית המקדש. אז מה רואים מפה? רואים שזה אם יכול להפוך להיות שיטה שמזה ילמדו שאפשר לעשות את העבירה הזאת כל פעם בחשבונות כאלה ואחרים, אז עדיף למסור את הנפש.

מכאן לומדים את גודל החשיבות של רב ושל חבורה בעבודת ה', ז"א כמה חשוב שכל אחד מאיתנו יהיה מחובר לרב צדיק אמיתי ויהיה תמיד בחבורה של צדיקים עובדי ה'.

בזה שהיה יוסף בטוח בצדקת אחיו, אודות לשתי המעלות האלו שהיה להם, שהם היו חבורה של צדיקים והיה להם את האבא הרב, התלמיד חכם הצדיק האמיתי. וכבר הפליגו חכמים ז"ל בשבח התקשרות של רב. לעולם ידור אדם במקום רבו, דהיינו אדם צריך לדור במקום שרבו דר שם, שהרי כל זמן שהיה שמעי בן גרא חי, הוא היה ראש הסנהדרין לפי רש"י, לא נשא שלמה את בת פרעה, הוא גם היה הרב של שלמה המלך, כל זמן שהיה שמעי בן גרא חי לא נשא שלמה את בת פרעה, ז"א הוא לא נשא נשים נכריות, כמו שמופיע בברכות ח'. והדבר הזה מבהיל על הרעיון שהרי אמרו חכמים ז"ל, כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, כמו שכתוב בשבת נ"ו, ומה שהוא לקח את בת פרעה זה היה בכמה חשבונות של היתר, כמו שכתוב ביבמות נ"ו. ובכל זאת כל זמן שהיה רבו חי לא היה לוקח על עצמו את האחריות. כל זמן שרבו חי הוא לא לקח על עצמו את האחריות, למרות שכתוב שהוא לא חטא וכל האומר שהוא חטא טועה, ולמרות שהיה לו היתר, כמה צדדי היתר לשאת את בת פרעה, עם כל זה בגלל שרבו היה חי הוא לא העיז לקחת מבנות העמים. ואיזה רב זה שמעי בן גרא? שאבא שלו ציוה אותו, את שלמה המלך להוריד את שיבתו בדם שאולה, כי שמעי בן גרא כשברח דוד המלך מפני אבשלום בנו, הוא קילל אותו קללה נמרצת וסקל אותו באבנים את דוד המלך, ואבישי בן צרויה רצה להרוג אותו, ודוד אמר לו הנח לו, זה לא הוא, זה מן השמים. ז"א אח"כ הוא בא עם אלף אנשים וביקש לפייס את דוד המלך כשהוא חזר אח"כ, והוא סלח לו דוד המלך, אבל הוא נתן הוראה בשביל שהוא לא יפסיד את העולם הבא נתן הוראה לבנו שלמה שיחפש לו עלילה איך להוריד אותו שאולה, ושלמה שהיה חכם מכל אדם גזר עליו שהוא ידור רק בירושלים ואסור לו לדור בירושלים, אם הוא יצא הוא יהרג, הוא יהיה נקרא מורד במלכות. שלש שנים הוא החזיק מעמד עד ששני עבדים ברחו לו, הוא יצא מירושלים ואז קיבל את העונש.

מכל מקום גם רב כזה, יש שדנים אותו שהיה רשע, אבל מכל מקום רב כזה, כל זמן ששלמה החכם מכל אדם היה דר ליד רבו, לא העיז לקחת מנשות האומות אפילו שהיה לו היתרים. רואים מה זה השפעה של רב כשדרים לידו.

הסבא ז"ל החזיק לעיקר שהצלחתו של מבקש השלמות, מי שבאמת עובד ה' ורוצה ומבקש שלמות, הוא לא רוצה פחות מזה, כל הזמן להשיג את הכל בשלמות, ההצלחה שלו תלויה ביכולתו להשתלב בתוך חבורה קדושה. וכבר האריך הרמב"ם בגודל מעלת החבר, כשאהבה של אחד לשני מאהבת המעלה שכל אחד רוצה להעזר מחברו בהגיע הטוב לשנמיהם, והוא האוהב שציוה התנא לקנותו באמרו קנה לך חבר. קנה לך חבר זה לא ללכת איתו לסרט ולקניון, זה לא שיהיה לך לספר לשון הרע והוא יספר לך את שלו, זה לא לעשן ביחד וללכת לבית קפה, זה שיש לך חבר שהוא בעל מעלה, הוא מבקש השלמות ואתה מבקש השלמות, אחד כזה תקנה אותו בכל מחיר. למה כי ככה תוכלו להתעלות. הרמב"ם אומר שמעלת החבר כשאהבתם זה לזה הוא מאהבת המעלה שכל אחד רוצה להיעזר מחברו בהגיע הטוב לשניהם, והוא האוהב אשר ציוה התנא לקנותו באומרו וקנה לך חבר. מה רב יקרת ערכו של אפילו  חבר אחד שידרוש טובתו בלי נשיאת פנים. ז"א לבקש טובתו של חבר ולא לשאת לו פנים זה גם להוכיח אותו ולומר לו מה הוא צריך לתקן. ומכל שכן אם אדם זוכה להיות בחבורה שלמה כזו, מה רב ערכה. אז גם אם אדם חלילה נכשל ודאי שהוא יתוקן בתוך החבורה, כי כל אחד לא נושא פנים לשני ואומר מה צריך לתקן, זה השמירה הכי גדולה שיכולה להיות. גם חבורה קדושה וגם רב קדוש וצדיק ואמיתי.

הסבא היה אומר בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל, שפעם אחת היה עוסק הסבא, אה, בתורה בעליה ומרוב שהיה שקוע בלימודו כאשר רצה לרדת, לא שם לב למדרגות וירד באויר בלי לנפול, ועל זה מעיר הגאון רבי ישראל סלנטר שדבר כזה הוא הנהגה ניסית ולמעלה מהשגתנו. לעסוק בתורה בעליה, מרוב שהוא שוקע מתוך הלימוד, רוצה לרדת במדרגות ופספס את המדרגות, והוא לא נפל, ירד באויר בלי ליפול. שמעתם פעם דבר כזה? וכמו שכתוב, רגלי חסידיו ישמור, ה' שומר את הרגליים של החסידים שלו, שלא יישברו, רגלי חסידיו ישמור. אבל לא רק שלא יישברו אלא שומר שלא יהיה להם שום מכשלה. אבל הוא אמר ככה רבי ישראל, אם היה קורה עובד הזאת אצל השלשה חסידים מרייסינג שהיו חסידים ופרושים, זה לא היה נכנס אפילו בהנהגה ניסית, זה היה הנהגה טבעית אצלם, משום שהם היו חבורה וזכות חבורה הוא למעלה מדרך הטבע. חבורה קדושה - למעלה מדרך הטבע. ואם אכן כה גדול כוחה של חבורה אז עוד יותר יפה כוחו של ציבור.  מצאנו בגמרא שאין תפילתו של יחיד נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו, שנאמר "נשא לבבנו אל כפיים" ומקשה מזה שכתוב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, אז כתוב שעם ישראל מפתים לקב"ה בפיהם, ובלשונם יכזבו לו, ז"א הם מתפללים אבל מתפללים בלי כוונה, הכל זה פיתוי שפתיים מה שנקרא, וכזב בלשונם, הרי הם לא מתכוונים בדיוק למה שהם אומרים. בכל זאת מה כתוב אחרי זה, והוא רחום יכפר עוון, והקב"ה מכפר להם על עוון, מה התירוץ? כאן ביחיד כאן בציבור. והוא רחום יכפר עוון זה לציבור אפילו שהציבור נאמר עליו "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו" אבל יחיד אם הוא לא ישא את נפשו בכפיו בשעת התפילה, שהתפילה תהיה ממש מעומקא דליבא כמו שצריך, לא תשמע תפילתו.

זה הדבר שהשיג יוסף הצדיק, שעל צדקת אחיו הוא לא הסתפק שהם יהיו בחושן ובאפוד, למה? בהיותם חבורה וציבור שלם שהסתופפו בצילו של אביהם יעקב הצדיק האמיתי, "תתן אמת ליעקב" אבל הוא, הוא מסכן היה, הוא היה צריך זכות בתור יחיד, אפילו אם הוא צדיק, אבל הוא בן עובדי עובדה זרה באוירה מטונפת עם כזאת מרשעת, הוא היה זקוק לזהירות יתרה שלא יכשל אפילו פעם אחת, אפילו פעם אחת, שאם יפול מי יודע אם יוכל לשוב ולקום.

ונשאלת השאלה מה פירוש שהוא בא למלאכתו, למאן דאמר הוא בא לעשות צרכיו עמה, מה פירוש? אלא היא ידעה באיצטגננות שלה שהיא צריכה להעמיד זרע קודש מיוסף, או היא או בתה, אבל היא דאגה שזה יהיה היא, וכל יום כל יום היתה מנסה לפתותו, כשהיא לא הצליחה היא יצאה מרשעת, היא התכוונה בהתחלה לשם שמים, אבל בסוף אמרה אם אני לא, זה לא אני זה  בתי אז שילך לאלף עזאזל כמו שאומרים. אז זה מה שהיא עשתה.

עכשיו גם הוא ידע מזה שאכן יש את הדבר, והוא הגיע למצב שהוא אומר שאם זה ככה והיא כל כך לוחצת, אז אפשר שזה מן השמים כמו מעשה יהודה ותמר וכמו מעשה בועז ורות, כמו ששמה זה מוזר, איך יכול להיות? איך יכול להיות? אבל ממנה צריך לצאת משיח בן יוסף. אבל זה לא היה ממנה, זה היה מהבת שלה, ואז באה דמות דיוקנו של אביו להזהירו, למה כי זה לא היא, הוא כבר לא יכול לעמוד בלחץ, אז הוא אמר נו, אם זה מן השמים נגזר שצריך להיעשות בדרך כזאת כמו שני המקרים האחרים, אז הוא כבר בא לעשות צרכיו. לא חס ושלום למלא תאוותו, אלא למלא את השליחות, אבל מן השמים נעשה לו חסד להזהירו שזה לא זה, זה נסיון מצד היצר הרע, זאת הדובה כמו שלמדנו בשיעורים הקודמים שנשלחה בגלל שהיה מסלסל בשערו. ולמה היה מסלסל בשערו? זה מתאים ליוסף הצדיק שיסלסל בשערו? למה הוא מסלסל בשערו? כי למעשה י וסף היה צריך להיות נקבה, ודינה היתה צריכה להיות זכר, והם נתחלפו, ולכן לדינה היה טבע של זכר שהיתה יצאנית, כי מטבע הגברים לצאת, "ותצא דינה", והוא היה לו טבע של נקבה, לכן היה מסלסל ומתנאה. אבל זה על פי הסוד וזה ידוע, גם חכמים אומרים את זה שדינה שקלה, היא יש לה ששה בנים, לשפחות ארבעה, רחל אחותה נותרו לה שתיים בשביל שיהיו 12 שבטים, והיא היתה בהריון והיא עשתה חשבון, אם עכשיו ייוולד לה עוד זכר, אז לאחותה יהיה רק שבט אחד, והיא תקופח, אז היא התפללה לה' שיחליף לה את העובר לבת, וזה היה ההחלפה, ולכן הטבעית נשארו. זה ההסבר למה הוא מסלסל ולמה היא יצאנית כאילו, במושג כאילו היא יצאנית.

מכל מקום רואים פה שיוסף הצדיק לא חיפש להאשים את אחיו ולומר מה פתאום שהם יהיו על החושן? אני אהיה על החושן, אני הצדיק, אני המקופח, אני שעשו לי עוול, אני צריך להיות על החושן, לא, הוא אומר נכון שהם טעו בי, אני שגיתי, אני שגיתי הכל התגלגל, אבל הם טעו בדין ורצו להרוג אותי. לכאורה הם לא צריכים להיות על החושן, הוא אומר לא, אבל יש להם יתרון עלי גדול ועצום, הם חבורה של צדיקים מלוכדת יחדיו, והם מחוברים לתלמיד חכם עצום אבא קדוש, ואני פה בודד, ואם אני אכשל פעם אחת מי יעמיד אותי? אבל בחבורה של צדיקים אפילו אם אחד נכשל החבורה תעמיד אותו, הרב יעמיד אותו, כמו שראינו אצל שלמה, שכל זמן ששמעי בן גרא היה חי אז הוא לא התחתן עם נכריות.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה...