מסכת ברכות - ב. | הרב עמנואל טולדנו [001]
תאריך פרסום: 02.11.2016, שעה: 20:45
- - - לא מוגה! - - -
ממתי קוראים את שמה בערבין, אני חושב שצריך לומר.
זאת אומרת, בלילות,
בערבין.
ממתי קוראים את שמה בערבין?
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם.
ועד מתי?
עד סוף השמורה הראשונה.
דברי רבי אליעזר
והחכמים אומרים עד חצות.
החכמים חולקים רק על עד מתי.
על ממתי הם לא חולקים.
יש במשנה שני חלקים.
מתי מתחיל הזמן שאפשר וכבר חייבים לומר קריאת שמה?
טוב, יש זמן עד סוף השמורה הראשונה.
ממתי
קוראים שמה בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם.
זאת אומרת, הרי יש,
מי זוכר, בצעירותי
היה פה רב ניסים גאון על הדף
בשאס אחרת. כן, יש.
והוא מביא שלושה פסוקים.
מתי הטמא יכול לאכול קודש?
פסוק אחד,
מיד שטבל יכול לאכול קודש.
סוור הרטמן מראיין את גולמיט.
דו הרסט לא שחזוג. אתה שומע מה אני אומר?
פסוק אחד אומר
שטמא,
שטבל, אוכל קודש.
פסוק אחד אומר
ובא השמש ותאר,
ואחר יאכל.
ופסוק שלישי אומר,
אחרי שיביא את הקורבן,
אז יאכל.
אז שלושה הפסוקים האלה הגמרא דורשת ביבמות.
שיש בזה,
יש הרי מעשר שני,
יש תרומה ויש קורבנות.
בשר על קורבנות, קודשים.
זה נקרא קודשים.
נגיד אדם מביא תודה.
זה שלומי.
זה קודשים.
הבשר הוא שלמים, או מביא אסם, ואטת.
הבשר,
שמה אז הבשר נאכל לכהנים.
לא לבשר של העשן.
ושל האטאת
נאכל לכהנים,
אבל בשר של שלמים, הבעלים מוכרים אותו, גם בישראל.
אבל זה קודשים.
ואם הוא היה טמא וטבל,
לא מספיק לו, עד שיעריב שימשו ועד שיביא קורבן אם הוא היה חייב קורבן.
למשל, אם הוא מצורע או זב,
אז צריך
גם לטבול ביום השביעי,
ויעריב שימשו, ומחר יביא קורבן, ואז יאכל את הקודשים.
אבל הפסוק שאומר שאוכל אחרי שבע השמש
זה על תרומה.
והפסוק שאומר שאחרי הטבילה יכול לאכול,
זה מדבר על מעצר שני.
הרי מעצר שני כתוב בתורה,
לא אכלתי באוני ממנו ולא אכלתי ממנו בטמא.
אסור לטמא לאכול מעצר שני.
אבל אם הוא טבל,
מיד הוא יכול לאכול מעצר שני. זה קל.
הקדושה של מעצר שני היא קלה,
לא כמו של תרומה.
אבל בשביל לאכול תרומה, זה קודש יותר גדול,
אז צריך לא רק לטבול,
שיעריב השמש.
שהשמש ישקע,
עד שאת הכוכבים.
אז כאן אצלנו מדברים, משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרום מתן,
לא במעצר שני, מעצר שני יכול גם בבוקר,
אטבול ויאכל.
אבל בערב,
בלילה, ממתי קוראים את שמה בערבין?
מתי קוראים קריאת שמה של הלילה?
משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרום מתן. הגמרא מסבירה שזה הוצאת הכוכבים.
בעמוד ב', הגמרא מביא אז זה הוצאת הכוכבים.
אז הכוהנים יכולים, שטבלו באותו יום,
יכולים לאכול
תרומה
אחרי צאת הכוכבים.
אפילו אם הוא כזה טמא, שצריך גם להביא קורבן,
אבל בשביל תרומה לא צריך את הקורבן.
רק ערב שמש.
זה נקרא ערב שמש.
כמה זה יפה לראות את רבינו ניסים גאון פה
מביא את כל הפסוקים ולקחת חומש ביד,
לראות את הפסוקים, והוא אומר שלוש דרגות של קדושה.
מעצר שני,
תרומה וקודשים,
בשר קודשים.
בשר תודה או לכהנים אפילו, בשר אשם.
ישראל לא יכול לאכול בשר אשם, זה רק לזכרי כהונה.
אז מה כתוב במשנה?
באותו זמן שהכוהנים נכנסים, הגמורה שואלת למה צריך לומר ככה?
יגיד, תגיד לנו בצאת הכוכבים,
מה אתה צריך לומר לי? לתלות לי את אכילת,
את קריאת שמע באכילת התרומה של הכוהנים.
אז הגמרא אומרת להשמיענו דרך אגב שאפילו אם יש חובת קורבן,
הקורבן לא מעכב.
זה הגמרא למטה.
הקא נשמאלן דכפרה לו מעכבה.
כדתניהו בא השמש וטהר,
בעיד שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה.
בעין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.
אז מאותה שעה שהכוהנים שהיו טמאים טבלו
והעריב שמשן,
אז זאת אומרת צאת הכוכבים,
מאז זה הזמן של קריאת שמע.
ועד מתי?
עד סוף השמורה הראשונה.
דברי רבי אליעזר.
והחכמים אומרים עד חצות.
וחכמים מודים ברשע.
מאימתי? גם הם מודים.
זה הריב. הרב אלפש מדייק את זה.
שחכמים חולקים רק עד אימתי.
אבל מאימתי? כולם מודים זה מצאת הכוכבים.
ו... ו... ו... ו... ו... מתי? לפי רבי אליעזר עד שליש הלילה.
כי שלוש השמורות עברו הלילה.
משמרות של כוכבים שאומרים שירה לקדוש מלכו.
אז שלוש השמורות.
עד סוף השמורה הראשונה זה שליש הלילה. עם שלוש השמורות בלילה.
אז השמורה הראשונה זה שליש הלילה.
דברי רבי אליעזר, והחכמים אומרים מתחצות, רבן גמליאל אומר מתשעד גמר, זה הגמרא מבארת.
המחלוקת היא מה זה, מאיפה לומדים חובת קריאת שמע.
כתוב בתורה, ודיברת בם בשבתך ובביתך, ולכתך בדרך, ובשוך בך ובקומך.
מה זה ובשוך בך?
זמן שכיבה
או מתי שהולכים נשכב.
אז רבי אליעזר אומר מתי שהולכים לשכב.
אנשים מתאחרים לפעמים, אבל עד שליש הלילה הם כבר ישנים.
מזמן שהולכים לשכב.
אבל לפי רבן גמליאל שאומר עד שיעלה עמוד ה...
שער,
הוא אומר ובשוכבכך כל זמן שכיבה.
כל זמן שבני אדם שוכבים, זה כל הלילה.
והרבנן הגמרא מסתפקת אם הם מודים לרבן גמליאל
שזה זמן שכיבה כל הלילה, רק אמרו עד חצות להרחיק את האדם מן העבירה.
ככה כמבואר לכאורה במשנה.
מעשה באו בניו מבית המשתה,
אמרו לו לא קראנו את שמה.
בניו של רבן גמליאל
אמר להם, אם לא עלה עמוד השער, חייבים אתם לקרוא.
כי גם רבנן מודים שעיקר הזמן זה כל הלילה.
רק למה אמרו חכמים עד עצות להרחיק את האדם מן העבירה. אבל זה רק לכתחילה.
אבל דיעבד, גם לרבנן יכולים לקרוא כל הלילה
קריאת שמע.
אז כאן רשי עומד,
רשי שואל,
הרי ידוע איפה היה גר רשי?
בצרפת. בצפון צרפת.
בתרואה.
קוראים לעיר הייתה תרואה.
או באטוסון מביא תרואיש.
כי אטוסון מביא תרואיש.
תרואיש.
אבל היום קוראים לזה תרואה.
שמה ירש.
זה צפון צרפת.
זה צפון מזרח יותר, אבל העיקר שזה בצפון.
כמעט,
אפשר לומר, קצת למטה מפריז.
אבל כמעט הקו מפריז.
אני הייתי בפריז.
בקיץ יוצאתי הכוכבים ב-10 בלילה.
לפעמים ב-11 בלילה.
אז מה עושים היהודים?
כולם מחכים
עד 11 בלילה ושיתפלל לומר קריאת שמע בצאת הכוכבים.
הצאת הכוכבים זה ב-11 וחמש דקות. אני הייתי שם.
טוב, זה ביוני.
אבל לפני כן, ביוני ובמארס
ובמאי
יותר מוקדם, בתשע.
ובכל זאת, האנשים לא...
כל היהודים בצרפת
מתפללים מפלאגה מנה.
בעוד היום.
וגם הפועלים הולכים לישון.
ראיתי בעיר,
הם ישנים ב-17 ו-20 בערב. עדיין היא שמש.
הולכים לישון.
אבל היהודים, מצד קריאת שמע,
הם לא... אז איך הם יעשו?
אז לכן הם מתפללים מפלג המנחה.
פלג המנחה
זה שעה
ורביע לפני 12, לפני 12 שעות.
שעה, זאת אומרת 11 ושלושת רבעי שעה,
עשר ושלושת רבעי
זה פלג המנחה, שעות זמניות.
המנחה, מנחה קטנה זה שעתיים וחצי,
מתשע וחצי. יש מנחה קטנה,
יש מנחה גדולה.
מנחה גדולה זה מיד מיד הצהריים.
שמן הדין זה זמן של תומית, אפשר לשעות תמיד מיד בצהריים.
מיד כשמתחיל קצת השמש להעריב, זה 12 וחצי, כבר אפשר להקריא, מן הדין.
אבל בפועל הקריבו במציאות,
הקריבו בתשע וחצי.
הקריבו בשמונה, שחטו בשמונה וחצי והקריבו בתשע וחצי.
ואז זה זמן הריצוי, זמן
של זריקת הדם.
זה עד 12,
כמה שעות יש ביום?
12 שעות.
זמניות.
כל פעם משתנים גודל השעה בחורף,
גודל השעה היא קטנה,
ובקיץ יותר גדולה.
אז אומר,
פלאג המנחה זה חצי של מנחה קטנה.
זהו,
מאותו זמן מתחילים להתפלל מעריבה. בצרפת.
שוער רשי היא הרי קריאת שמע, צריך להיות מוצאת הכוכבים. הרי כאן כתוב,
בשעה שהקונה, אני חושב, מזיין יוצאת הכוכבים.
וגם רבנן מודים.
רבנן חולקים רק על הסוף, על עדי מתי.
אבל על מאי מתי רבנן לא חולקים.
אז כולם מודים זה מוצאת הכוכבים.
אז איך אנחנו, כך רשי שואל, איך אנחנו קוראים
בעוד היום?
אומר רשי
שאנחנו באמת לא יוצאים ידי חובה
בקריאת שמע. אם קוראים לפני קצת את הכוכבים, לא יצא.
רק אנחנו חוזרים וקוראים מקריאת שמע על המיטה.
אז באותה קריאת שמע שעל המיטה, אז יוצאים בידי קריאת שמע.
זה צריך ללמד ליהודים
שיכוונו לצאת במצוות קריאת שמע,
בקריאת שמע שעל המיטה.
אצלנו זה לא בעיה, אצלנו הזמנים,
ברוך השם אפשר להתפלל בצאת הכוכבים,
אבל בצרפת, באנגליה עוד יותר,
ובפולניה,
כל הארצות הצפוניות,
אז שמה צאת הכוכבים הוא
הוא מאוחר,
ואז הם היו מתפללים ביום,
אבל מפלג המנחה,
כי דעת רבי יהודה שמפלג המנחה זה כבר נגמר זמן מנחה.
זה לקמאן בפרק תפילת הסהר,
דעת רבי יהודה שזמן מנחה
עד 11, עד עשר ושלושת רבעי שעה.
נגמר הזמן של מנחה, ואז מתחיל מיד
זמן ערבית.
אז אנחנו מתחילים מזמן מפלג המנחה, אבל אומר רשי,
אבל לא יוצאים ידי חובה של קריאת שמע,
כי בקריאת שמע כתוב שוך בך.
בזמן שהולכים לשכב,
וביום לא הולכים עדיין לשכב,
אז רשי אומר שעיקר קריאת שמע זה מה שקוראים
אחרי זה על המיטה.
בואו נקרא קצת את הרש.
נקרא רש,
ממתי קוראים את שמע בערבים?
משעה שהכוהנים נכנסים לחו״ל בתרומתם, כוהנים שנטמעו וטבלו,
ואיפה לב, איפה הוא לב?
הוא ארגן את הכול והוא לא בא?
איפה הוא לב?
כוהנים שנטמעו וטבלו והעריב שמשן,
והגיע איתם לאכול ותרומם. מאותה שעה קוראים קריאת שמע.
למה קוראים קריאת שמע באכילת הכוהנים?
זה רק כדי ללמד אותנו עוד דבר,
שכוהנים יכולים לאכול מתרומה אפילו כשחייבים להביא כפרה,
כי כפרה לא מעכבת ואכילה תרומה, רק ערב שמש.
זהו צ'ת הכוכבים.
עד סוף ההשמורה הראשונה שליש הלילה
כדמפרש בגמרא,
ומשם ואילך עבר זמן דלא מקרה תו זמן שכיבה,
ולא קרין ננבה בשוכבך.
אחרי שליש הלילה זה לא הזמן שהולכים לישון
זה זמן ששוכבים אבל לא זמן שהולכים לישון
אנחנו צריכים זמן שהולכים לישון
לפי רבי לזר
ומכמה אחי נמי לפני צאת הכוכבים זה גם לא זמן שחיפה לא ישנים לפני צאת הכוכבים לפי כך
הקורא קודם לכן מי שקורא לפני צאת הכוכבים
לא יצא ידי חובתו.
אם כן, למה אנחנו קוראים אותה בבית הכנסת?
כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה.
ואחי, טניה בברייתא בברכות ירושלמי.
אם אנחנו לא יוצאים מדקרת שמע
לפני צאת הכל, אז בשביל מה קוראים את זה?
כדי לעמוד
לתפילה השמונה עשרה, מתוך דברי תורה.
זה ירושלמי אומר אז.
ולפיכך חובה עלינו לחזור ולקרוא אותה משתחסך.
ובקריאה פרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו, יצא.
אומר, ראשי, יוצאים בקריאת שמע שעל המיטה, ובקריאת שמע שעל המיטה
קוראים רק פרשת שמע ישראל.
ויהי אם שמוע לא אומרים.
זו גמרא מפורשת.
התוספות מביא את הגמרא.
לקמאן הגמרא אומרת בדף ס' עמוד ב'.
הגמרא אומרת בדף ס' עמוד ב'.
הנה,
הגמרא כאן אומרת, הנכנס לישון
על מיטתו
אומר משמע ישראל עד ויהיה אם שמוע.
זו גמרא מפורשת.
קריאת שמע על המיטה מספיק פרשה ראשונה, פרשת שמע ישראל.
אחרי כן כתוב בגמרא,
ואומר, צריך לומר, המפיל.
ואומר, ברוך המפיל חבלי שינה על עיניי, תנומה על עפפאי.
ומישון מטעין יהי רצון מפניך, אז תכיווני לשלום.
ותנחל כי בתורתך.
ותנחל כי
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת, נכון?
ותרגילני לידי מצווה ואל תרגילני לידי עבירה ואל תבינו
לא לידי חתר ולדיעבנו על ידי ניסיון ולדי מצוין
לשלוט ויצר טוב ולשלוט ויצר רע
את הציינזפ אומרים ברוך המפיל בסוף אומרים ברוך המטרזמא מאיר לעולם כולו וכבודו
אחרי כן מתחילה הגמרא שם
כשאדם מתעורר
אז הוא אומר אלוקי נשמה
אז ביקושה
מה?
זה רשי
זה רשי אומר, הסועלים הטוסות האלה לא אומרים רק פרשה קטנה
ומה אם שלוש פרשיות לכאורה קריאת שמע
זה שלוש פרשיות
לא יודע
יכול להיות שרשי סובר שרק פרשה ראשונה
היא דאורייתא
ולא רצו להחמיר על הציבור לקרוא עוד פעם כל הפרשיות
קוראים את זה מקודם
יש באמת
מקום להסביר שרק פרשיה ראשונה היא דאורייתא
מאיפה לומדים החיוב לקרוא קריאת שמע?
שכתוב ודיברת במ� בשוך וחבקומך
מה זה ודיברת במ�?
במה?
בממה זה בממ?
בפסוקים הקודמים שמע ישראל הראשון מקרא שמעיו
ואהבת את השם אלוקיך ואהבת במאי, צריך לדבר בפסוקים האלה
זה חוזר על מקודם
ודיברת במאי, מה זה ודיברת במאי?
מה זה ודיברת במאי?
תדבר בפסוקים שמע ישראל
ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובע נפשך
והיו הדברים האלה אשר נוחים צוויך היום על לבביך
ודיברת בם, תדבר בהם, מכאן לומדים מצוות עשי לקריאת שמע.
הפסוק אומר, על הפסוקים האלה, על פרשה ראשונה, אנחנו אומרים כל הפרשה, בסדר.
דיברת בם בפרשה הזאת,
אבל על והיה אם שמוע,
כתוב אחריכם, ודיברתם בם.
איך, וגם בוים שמוע כתוב.
מה?
לא כתוב שם בכל מקום אחר. מה לא כתוב שם? איך כתוב?
ולימדתם אותם את בניכם לדבר בו בשבטך ובביתך ולכתך בדרך ובשבטך ובקומך.
אבל כתוב, ולימדתם אותם את בניכם לדבר בו.
כאן זה לא כתוב חיוב
עליך לדבר בו.
תלמד אותם לדבר.
אז יש אומרים שרק פרשה ראשונה, דאורייתא.
וכיוון שהוא קרא כבר בציבור
שלוש פרשיות,
אז זה כאילו ליישב את רשי קצת,
שעיקר האיוב של דאורייתא בקריאת שמה זה רק פרשה ראשונה.
הקב'ה מצווה אותנו,
ויהיו הדברים האלה על לבביך
ייחוד השם, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
להבין
שמע ישראל, השם.
להבין שיש בורא עולם.
להבין שיש.
שמע זה מלשון הבנה,
כמו נעשה ונשמע.
מקבלים מה רצינו לעשות ואחרי כן להבין.
נעשה ונשמע, ואחרי כן נשמע.
אז שמע ישראל, השם, אדם יבין שיש בורא אלו,
שהוא נמצא.
אלוקינו, הוא מנהיג אותנו, השם אחד.
ואהבת את השם אלוקיך.
ואהבת את השם אלוקיך, אבי חלה ואהביך אמרו נפשו.
והיו הדברים האלה על לבביך, ודיברתם בהם.
הרי מאיפה, לגבי
התפילין,
ולגבי המזוזה,
מה עם הפרשיות שצריך לכתוב במזוזה?
פרשת שמע ופרשת ויין שמוע, נכון?
מאיפה ידיים יש רק שתי פרשיות במזוזה?
כי פה כתוב וכתב תם על מזוזות בדיחה.
וגם בויין שמוע כתוב וכתב תם.
אז שתי הפרשיות האלה זה דאורייתא ומזוזה.
שתי הפרשיות האלה זה דאורייתא ומזוזה.
אבל לגבי תפילין יש עוד פרשה והיה כביעך.
גם פה כתוב, קשרתם להיות עדיך.
וגם בפרשה שנייה הוקשרתם
ועוד בפרשת והיה כי הביאכה
ועוד איזה פרשה כמה פרשיות יש בתפילין? ארבע
שמע והיה עם שמוע קדש לי כל בכור
למה כל הפרשיות האלה צריכים לכתוב בתפילין?
כי בארבעתן כתוב וכתבתן
והוקשרתם לאות על ידיך
והיו לטוטפות בניה. הדברים האלה תקשור אותם על הידיים והיו לטוטפות בניה.
על המזוזה כתוב רק פעמיים וכתבתם בבעיה ובשמה.
מזוזה זה שתי פרשיות.
תפילין ארבע פרשיות.
מה שכתוב ארבע פעמים כתוב
וכשרתם לאות על ידיך?
זהו.
אז רשי אומר שבאמת לא יוצאים.
אבל תוספות מקשה אם ככה איך מועיל.
כאלה שמעל המיטה זה רק פרשה אחת. אני שבנו קצת, רשי צובר שרק פרשה ראשונה היא דאורייתא
ורק פרשה ראשונה דאורייתא והשאר דאורייתא והשאר דאורייתא.
התוספות מתרץ
תירוץ אחר.
התוספות אומר תירוץ אחר.
כי הרי יש מחלוקת לקמאן
בפרק תפילת הסחר.
יש מחלוקת
מתי זמן מנחה וגם זמן מעריבה ושניהם תלויים אחד בשני.
רבי יהודה אומר זמן מנחה עד פלג המנחה ולא יותר.
ומאז מתחיל זמן מעריבה,
זמן ערבית.
רבנן אומרים זמן מנחה עד השקיעה
ומאז מתחיל
זמן ערבית.
והגמרא שם אומרת
מאחר שלא נאמר הלכה כמו מי,
אם כמו רבנן
או כמו רבי יהודה,
דעבד כמרעבד, דעבד כמרעבד. כל אחד יכול לעשות
איך שהוא רוצה.
מה הביאור?
הוא מקבל,
לעניין זה אני תלמיד של רבי יהודה.
אפילו שרבונו אנחנו חולקים על רבי יהודה,
אבל לעניין זה אני מקבל את רבי יהודה כמו רבי,
רבי שלי,
וכתוב במסכת שבת
באתרי זה רב אליעזר, אם משחיזים סכין
ושבת בשל מילה.
איזמין למילה. למה?
כי מכשירי מילה דוחים את השבת. זה רב אליעזר.
אבל בכל החכמים חולקים.
אבל מי שנמצא באתרי במקומו של רב אליעזר,
עושה כמו רב אליעזר.
אז רואים מכאן שהאדם יכול לעשות כמו רבו,
אפילו להקל.
לכן, גם פה כאילו שיכול אדם לעשות
או כמו רבי יהודה ולהתפלל ערבית מיד מפלג המנחה,
או כמו רבנו.
רק אומר תוסף שלא יעשה תרתי דה סתרי.
וזה הם שואלים, שאנחנו הרי מתפללים מנחה אחרי פלג המנחה.
אז זה לא כרבי יהודה.
לרבי יהודה נגמר הזמן.
ומצד שני,
אתה רוצה להתפלל ערבית גם כן מפלג המנחה.
זה תרתי דה סתרי.
טוב, זה תוסף שואל שזאת אומרת באמת עדיף
שאדם או שכל הזמן יתפלל מפלג המנחה,
או יתפלל ערבית מפלג המנחה,
או יתפלל תמיד מנחה אחרי פלג המנחה זה כמו רבנון.
אבל לא לעשות יום אחד ככה ויום אחד ככה.
וכל זקן באותו יום עצמו, לעשות תרתי דה סתרי.
אדם מתפלל מנחה אחרי פלג המנחה ומיד מתפלל מעריב ועוד לא עוד.
אז ביום אחד אתה עושה
כרבי יהודה וכרבנן זה לא טוב.
זה לא טוב.
מה שעה כעת?
שש ועשרה.
מה?
שש ועשרה.
שש ועשרה.
מתי התחלנו?
חמש וחצי?
זהו. אז כאן
זה הראש. הראש
אומר שלא לעשות פעם ככה.
אבל על הטוב צריך ביאור.
הראש אומר לא לעשות יום אחד ככה ומעט ככה. גם זה לא טוב.
אבל זה יותר טוב מאשר באותו יום עצמו.
מה, לך נפסוק שכן אפשר. יום אחד ככה ומעט ככה.
אבל זה לא כל כך מובן.
זה לא כל כך טוב.
כי לא יכול להיות, כי אם ככה, מספיק פעם אחת בחיים הוא עשה... ברברו יצבור עשה יום אחד מחקרים כבר.
קשה להגיד את זה, כי אם פעם אחת בחיים הוא כבר עושה שיטה אחת, לא יכול לשנות.
אז הוא עבר משיבה לשיבה.
עכשיו הוא עבר... למד בשיבה ועבר לשיבה אחרת.
אז הוא עשה, עכשיו הוא עושה כמו הרב הזה.
גם מה שלא מובן בתוספות,
הרי קריאת שמע, אנחנו פוסקים קריאת שמע דאורייתא.
יש מחלוקת מה זה בדף כא,
אם קריאת שמע זה רבננו או קריאת שמע דרבנו,
אם דאורייתא או דרבנו, דף כא.
אבל אנחנו פוסקים קריאת שמע דאורייתא.
בדאורייתא לא צריך לומר,
דעביד כמרעביד, דעביד כמרעביד. הכולה הזאת
שאפשר להקל, פעם תעשה כך, פעם זה, בדרבנון.
למשל בערבית, ערבית, תפילת ערבית, היא דרבנון.
אבל בקריאת שמה שהיא דאורייתא,
איך תעשה פעם הזמן ככה, פעם הזמן ככה, פעם כרבי דאורייתא, פעם כרבנון.
בדאורייתא לשיח, הכולה הזאת כל כך. מה, יש אומרים שפלאג מנחה אפשר גם קריאת שמע?
הרי זה התוספות בל יושב.
איך בצרפת
וצפון צרפת מתפללים ערבית מפלאג המנחה?
אז שיטת תוספות זה גם בשביל קריאת שמע.
מה? ושיטת תוספות זה גם בשביל קריאת שמע.
על קריאת שמע מדברים. כל המשנה הזאת זה לא על ערבית.
המשנה שלנו,
ממתי קוראים את שמה בערבי?
על קריאת שמע מדברים, לא על התפילה.
על זה כתוב בצאת הכוכבים.
שואל רשי, אז איך אנחנו קוראים לפני כן?
אז תוספות אומר, כי לא קיימה לנו כמו המשנה הזאת,
אלא כמו אולי הלכה כרבי יהודה,
שנגמר זמן מנחה בפלאג המנחה, ומאז מתחיל
זמן ערבית.
רשית, מה זה נוגע? רשית קשה.
מה זה עניין לתפילה?
וכי, זמן קריאת שמע זה כתוב, ובשוכבך, בזמן שסוחבים.
בזמן שהולכים לשכב.
אז מה זה לרבי יהודה הולכים לשכב?
לפי רבו נעצת הכוכבים,
בזה אין מחלוקת.
המחלוקת היא לגבי מנחה ומערים,
אבל לא לגבי
זמן שכיבה.
לא מצאנו שהם נחלקו על קריאת שמע.
ועוד מסטוצות אומרת הכולה של דעביד כמרעביד,
זה מצאנו לגבי תפילת ערבית,
זה דראבונם.
אבל לגבי דאורייתא גם נעשה, הכולה הזאת פעם ככה.
בגלל זה הרבה מה שהם צריכים לחזור,
בגלל זה הרבה קודם, שהם צריכים לחזור לקריאת שמע שעל המיטה,
הם צריכים לחזור כי זה דאורייתא.
הם לא יוצאים לדוח אברהם. הם חייבים לחזור על זה בקריאת שמע.
כן, בטח, לדאורייתא באמת כתוב את זה ש...
לא, אפילו אם היד רבונו צריך לחזור,
לפי שלא, לא קראת בזמן.
אם הדין הוא צריך לקרוא בצאת הכוכבי,
אז מי שלא קרא בזמן הנכון צריך, כאילו לא קרא.
אז רגע, אז לפי זה יוצא שפרשה ראשונה אצלם לא מספיק, הם צריכים לחזור על כל ה...
לפי ככה הוא יוצא, ככה מובן. זה ככה תוספות מקשה. כל הקריאת שלוש. זה מקשה התוספות. על רשי, אנחנו חוזרים רק פרשה ראשונה,
הרי בקריאת שמע על המיטה
אומרים רק פרשה אחת.
זו גמרא מפורשת.
אז אם היה לא יוצאים לפני צאת הכוכבים,
אז לא היה מספיק לחזור רק פרשה ראשונה.
לכן אומר התוספות,
שאנחנו מקהילים כרבי יהודה,
שיוצאים את החובה במה שקראנו בבית הכנסת.
אבל המחלוקת של רבי יהודה ורבי בנן היא לגבי ערבית,
תפילת ערבית,
אבל לא לגבי קריאת שמע,
שזה תלוי בזמן סחיבה.
וכי נחלקו רבי יהודה ורבי בנן, מתי אנשים הולכים לשקף?
נתפוקו את נחזה, מה היה עמד הבר, בואו נצא עוצר ונראה מתי אנשים הולכים לשקף מוקדם טוב. היום השתנה קצת,
היום השתנה קצת בגלל החשמל,
אבל פעם כשהיה חוסך.
אז אנשים הלכו מוקדם הביתה.
לא...
היו יהודים שקצת למדו
בבית מדרש, ואחרי כן הולכים. אגב כן, זה לא היה מאוחר.
היום הולכים לשכב יותר מאוחר.
אבל זה לא טבעו של עולם.
טבעו של עולם זה איך שהבריאה הייתה.
אז לא היה הזמן.
אנשים היו הולכים לשכב מוקדם,
לא הולכים לשכב
ולהישאר בלילה עם נרות.
יצא אדם לפעולו ולעבודתו עד יערב,
ולא יותר.
זהו.
אז תראו, אני אגיד לכם קושייה שהרב סחי הקשה לי ביום ראש השנה
לפני
אולי עשרים שנה.
אני חושב שכבר זקן מופנק.
אבל אני הייתי בא לבקר אותו בכל שבת ובחר.
אז לראש שנה אחרי הצוהריים הייתי בא, מוצא אותו בישיבה,
חושב.
מה הוא היה חושב?
הייתה לו קושייה על המשנה הזאת.
הוא הבין
אכילה של הכוהנים בתרומה אחרי שטבלו. צריך ערב שמש,
צאת הכוכבים.
בשעה שאני מתחס לזה, זה צאת הכוכבים.
והרי באמת, זה ספק מתי זה צאת הכוכבים.
הרי יש בין השמשות.
התוספות מסביר בפסחים דף בית
שיש כוכבים כבר בזמן,
יש כוכבים,
מייד אחרי השקיעה יש כוכבים.
בשקיעה כבר יש כוכבים, רק הם קטנים, לא רואים אותם.
וזה הספק.
זה הרי ברור, כמו שנלמד בעמוד ב',
שהיום נגמר בצאת הכוכבים.
מן עמוד השער עד צאת הכוכבים זה יום. לומדים את זה מפסוקים בעמוד ב'.
אומרים זה צעצת הכוכבים אז נגמר היום.
רק השאלה היא איזה כוכבים?
הכוכבים שרואים או הכוכבים הקטנים שיש בשעת השקיעה?
שאנחנו לא רואים אותם.
זה ספק מהו,
איזה כוכבים
כיוון הפסוק.
אז אם ככה הוא שואל שאלה.
אדם,
הוא שואל, ברמב״ם כתוב בפרק א' מתרומות,
הרמב״ם אומר
שתרומה בזמן הזה זה דה רבונות,
אפילו בזמן בית שני,
בזמן שהיה בית המקדש
של בית שני שעזרא ונחמיה.
אבל לא עלו כולם.
ותרומה, חיוב תרומות ומעצרות,
צריך שיהיה ביעד כולכם.
שכולם יבואו.
אז בביאה ראשונה יהושע נכנס עם כל ישראל.
עברו את הירדן ודרכו על אדמת ארץ ישראל.
כל ישראל באו לכבוש את הארץ.
אבל בבית שני,
לא באו כל ישראל, לא כולם עלו עם בבל,
וחוץ מעשרת השבטים שלא ידעו, אמרו איפה הם.
גם שבט יהודה ובנימין שהיו עוד,
יהודה ושבט יהודה, גם כן לא עלו כולם.
אז כיוון שלא עלו כולם,
והתורה אומרת דווקא אם יש ביעד כולכם,
בבואכם אל הארץ, חלה תרימו תרומה.
וגם,
אז אם כן, אם, אם,
אם לא באו כולם,
התרומה היא דרבנון.
אם יהיה איזה טמא שטבל,
והגיעה השקיעה.
הוא לא יודע,
טפול יום,
אסור לו לאכול בתרומה.
עד שאת הכוכבים,
אבל אולי זה כבר צאת הכוכבים מיד בשקיעה.
הרי זה ספק, זה מנשמשות.
אולי זה כבר צאת הכוכבים.
ואז מותר לו.
רק מה, ספקא דאור הייתה לאחורה,
אבל היות ותרומה בזמן הזה דרבנון,
היות ותרומה בזמן הזה דרבנון,
אם תרומה דרבנון,
ספקא דרבנון לכולי.
טבול יום יוכל לאכול מן השקיעה בזמן הזה ובזמן הבית שני
כמובן שתרומה דה רבנון
ככה הרמב״ם פוסק
בסוף פרק א'
מהלכות תרומות ומאסרות
שתרומה בזמן הזה דה רבנון אפילו בזמן בית שני
אם כן המשנה הזאת מתי נכתבה?
בזמן בית ראשון?
נכתבה בזמן בית שני או אחרי כן?
זה רבנו הקדוש כתב את המשניות.
אז מה הוא אומר?
קוראים קריאת שמע בזמן שכהנים נכנסים לאכול ויתרומה.
הוא אומר שהכהנים יכולים להיכנס לאכול ויתרומה כבר מן השקיעה.
ואילו קריאת שמע שידי אור הייתה?
צריך לחכות עד צאת הכוכבים.
אז זה לא מתאים, המשנה לא בסדר.
בשעה שהכוהנים נכנסים לאכול את התרומה,
הדאור הייתה.
לא הדאור הייתה, משמע בפשטות.
הרי זה... זה הולך על התרומה האליטית.
אבל הרי משמע,
המשנה באה לומר לך, אתה רוצה לומר קריאת שמע?
תסתכל מתי שהכוהנים נכנסים,
תאמר קריאת שמע.
מה אומרת? רק בא ללמד אותנו, אגב אורחב, את הדין של
התרומה האמיתית, מתי נכנסים לאכול. לא, זו תרומה אמיתית. פשוט זה בא לגלות לנו מתי קוראים קריאת שמע? בזמן שהכוהנים נכנסים לאכול.
מה שואלים?
עירי הרדיקה, אתה שומע את הקושייה
של הרבי.
אם תרומה בזמן הזה, דרבנו, ניקח כתב הרמב״ם.
אז טבול יום שטבל,
אסור ללכות בתרומה.
עד שיעריב שימשה, עד שיצא את הכואבים.
אבל בין הסמשות,
ספק אם יצאו כואבים או לא.
וספקא דרבנון לכולי.
אז הוא יוכל לאכול תרומה דרבנון.
תרומה דאורייתא הוא לא יכול לאכול.
אבל בזמן הבית השני, בית שני,
הרמב״ם אומר שתרומה דרבנון.
אין בזה כי אין דאורייתא תעקול.
מה?
אין בזה כי אין דאורייתא תיקון.
אז ספקא דרבנון לכולה, גם בדברים שפעם היה דאורייתא.
לא, תרומה, שעשו תרומה, שתרומה דרבנון,
הם תיקנו שאפשר, תרומה דרבנון דרך רשימה. אז לא תיקנו כי אין דאורייתא?
שלא יתבלבלו בין דאורייתא לדרבנון?
תרומה דרבנון. תראה, למשל, תרומת ירת.
תודה רבה.
זה רבנון. זה רבנון בטח ספקא דבר ניקולא, זה משנה.
אנדרוגינוס כהן מאכיל בתרומה דה רבנון,
ואינו מאכיל בתרומה דה אורייתא.
משנה ביבמות דפי א',
אנדרוגינוס הוא ספק איש ספק אישה.
אם הוא קידש אישה,
אשתו אוכלת ותרומה, אשתו של כהן אוכלת ותרומה.
כי יקנה איש נפש וכהן, כי יקנה נפש קניין כספו,
הוא יאכל בו.
אבל אנדרוגינוס זה ספק איש, ספק אישה, ואם הוא אישה, זה הקידושים, זה לא קידושים.
אין פה אשת כהן.
אבל בכל זאת אוכלת בתרומה דה רבנון,
אוכלת בתרומה דה רבנון, אוכלת בתרומה דה רבנון.
וגם דבר שפעם היה דה רבנון,
אם עכשיו הוא דה רבנון,
זה משנה למלך מדבר על זה, אם אומרים בזה ספיקת רבנון.
אבל אני הבאתי בספר התיאור על תרומות ומעצרות
ראיות עצומות
שאומרים ספיקת רבנון נקולה, אפילו דבר שהיה פעם דאוריית.
ואחת הראיות עכשיו בראש שלי,
הטוסות עם נחות דו ס.ו, אומרים
שהיות וספירת העומר בזמן הזה דרבנון,
אפשר לצפור בין השמשות.
כספיקה דרבנון לכולה, הטוסות אומר,
היות וספירת העומר בזמן הזה דרבנון,
שאין עומר,
היום זה רק מדבר שם בגמור המחלוקת.
אז לכן אפשר לצפור מיד בין השמשות, מיד בשקיעה.
הטוסות מפורסם.
מרן אומר לא למהר, אבל
זאת אומרת שבין השמשות לארץ,
הרי ספירת פעם עומר, פעם הייתה דאורייתא.
והיה אז היה ודאי לא היה יכול לצפור בין השמשות.
ובכל זאת היום אומרים ספיקת רבנון לכולה.
אבל היה תלמידים גם, ביום השני.
מה?
ביום הראשון נענע גם בין השמשות, אם כולו נענע כל היום.
תתקרב קצת, אני לא שומע.
ארבעת המינים
ביום ראשון דאורייתא.
אז לנענע גם בבין השמשות.
חייב לנענע. חייב גם בבין השמשות לנענע.
חייב לנענע. אם הוא שכח.
מה?
הוא אומר שאם הוא שכח כל היום לנענע,
אז בבין השמשות הוא חייב.
חייב כן.
ספק גדולה איתה, אבל כשאנ הוא לא חייב, אבל טוב.
מה זה? דרבונן. זה עוד ראיה ליסוד של הרב עמאר. איך יש ראיה?
כי היום השני שזה דרבונן, אז בבין השמשות הוא לא חייב.
אבל היום זה דאורייתא, אתה אומר. יום ראשון הוא דאורייתא. וביום השני מעדין, שמבין השמשות הוא לא חייב.
לא, לא חייב. אפילו שזה בעצם המקור שלו,
ירושלים זה כן דאורייתא.
אז זה ראיה לדברייתא. אבל בגבולון העיקר הוא דרבונן.
ואם כל זה הוא פתור, אז איפה הוא אמר?
נו, טוב. וזה מי אמר לך?
מי אמר לך?
רגע, אולי גם יום שני צריך להחמיר.
אין על זה, לא כתוב על זה.
הראש כותב, ככה הראש כותב.
הראש?
הראש, נדמה לי, כותב שביום הראשון גם יברך בין השלושות.
נדמה לי, לא בטוח.
התוספות אומרת לברך על הספירת העומר.
אפילו זה ספק.
גם על זה אומרים.
על פי הספק הדברים כול אומרים, זה ודאי זמן.
אבל אתה מדבר על דאורייתא.
לברך בין השמסות על דאורייתא.
זה נדמה לי, אני לא בטוח בברכה.
אבל הוא חייב, הוא חייב. ביום הראשון הראש כותב שהוא חייב,
וביום השני הוא לא חייב.
אנחנו רואים פה שאפילו שתיקנו דבר שיש לו יסוד מהתורה,
כשפניה שלא חייב...
הקולפונים, יש ראיות ברורות.
יש בשח,
יש במסכת פסחים,
לגבי שיעור חלה.
יש שיעור, עומר,
יש שיעור.
ואם
הוא עשה פחות מכשיעור,
בבצק.
אבל הוא עשה כמה פסיקות.
אחרי כן שם אותן בסל,
הסל מצרף.
אז איך הדין, אם הוא שם על שולחן
שולחן
שאין לו לבזבז,
שאין לו מסביב.
מסגרת. זה ספק בגמרא.
אומר השח,
היום חלד רבונו, וכאלה במליקו.
אף על פשפעם היה דאורייתא חלם.
רבי חנניה בן נהקשי אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזעקת ישראל,
ובכך חייבה להם תורה ומצוות,
שנאמר...
בוקר טוב כבוד הרב. ב"ה ההרצאה בברוקלין מרגשת מאוד. כמעט כל הרצאה או שיעור ששמעתי באקראי זה ממש כמו אגרות קודש עונה לכל שאלה שבאותו רגע. תודה רבה ענקית. אין על רבנו הקדוש.🙏 הרב היחיד שדברי תורה חודרים עמוק לתוך הלב ופועלים. זה כמו איפוס ליאוש. ואז דף חדש הכל משתנה. רואים כל דבר בצורה נכונה. אין מילים.
🌹 מעלתה של הארת פנים 🌹״אם אדם לא מאיר פנים כל המתנות לא שוות כלום. אם הוא מאיר פנים נחשב שנתן הכל אפילו שלא נתן... אז מי שמאיר פנים לסובבים בנעימות ובנחת מרוויח בכפל לא רק מצווה חשובה בין אדם לחברו, אלא המצווה הכי גדולה בעולם, קידוש השם.״ ✨ הרב אמנון יצחק שליט״א ✨ ב"ה הרצאה מדהימה, תודה רבה 🙌
לרבנו היקר, אנחנו מודים לבורא עולם ששם אותך בעולמנו ונתן לנו שכל בינה ודעת להבחין ולהכיר בך ברב האמת. תודה שאתה מוסר נפש מדי שעה למען עם ישראל. יהי רצון וכל עם ישראל יזכה להכיר בך ולדבוק באמת. והשי"ת הטוב יאריך ימיך בטוב ובנעימים הרבה מזל טוב לרגל יום הולדתך, אמן! אוהבים משפחת ב. י .
שלום וברכה לרב היקר והאהוב! ב"ה קראתי בעיון רב את כלל הברכות והאיחולים המרגשים שגרמו לשמחה רבה. אני לא מכיר אישיות ראויה ממך לכול החום והאהבה מאנשים יקרים שכתבו, ברכו באפשרויות שונות וכאלה שברכו בליבם. בכל אופן, אני מצטרף ואם יורשה לי מוסיף שבעתיים על כל הברכות החמות והלבביות!!!🌹♥️🙏
לכבוד הרב היקר אמנון יצחק שליט״א, ליום הולדתך אנו רוצים להודות על אור התורה שאתה מפיץ , על הסבלנות על מאור הפנים ועל הדרך המיוחדת שבה אתה מקרב ומחזק את כולנו. יה"ר שהקב״ה ימלא כל משאלות ליבך לטובה ולברכה שיתן לך השי"ת כוחות איתנים להמשיך להנהיג את דרכנו מתוך בריאות איתנה שפע, שמחה ונחת מכל משפחתך. מזל טוב ואריכות ימים ושנים בטוב ובנעימים. מאחלים: משפחת מ. מיבנה, ההורים של נ. מ.
כבודו אבא היקר מפז יה"ר שהשי"ת ישמרכם ויברכם לעד אמן ואמן💐 רצינו לאחל לרב מזל טוב מעומק הלב בבריאות ואריכות ימים ושנים בהמשך עשייה מבורכת ונחת לבורא יתברך, תודה להשי"ת שזכינו בכם אין מילים לתאר את התודה הענקית על כל מה שאתם עושים עבור עם ישראל, תודה להשי"ת שזכינו בכם יה"ר שהשי"ת ישמרכם לאריכות ימים ושנים אוהבים אתכם מעומק הנשמה כל הישועות והברכות וההצלחות בבניין שופר הגדול במהרה ובביאת משיח צדקנו יחד עם כבודו אמן ואמן הרבה מזל טוב ומאחלים לרב שיזכה להיות שמח תמיד ויגשים השי"ת משאלות ליבכם לטובה משפחת א.🩷
תודה רבה לכבוד הרב על כל העשיה למען כבוד ה' יתברך, אנו בטוחים שבזכות העשיה של הרב מתמתקים הדינים מעל עם ישראל בכלל ובפרט, על השפלת השקר והעמדת האמת, על שמחזיר אותנו בתשובה יום יום, על שמלמד אותנו דעת בינה והשכל מא' ועד ת', מלמדנו לדייק בדברנו, על הדאגה והאכפתיות לכל יהודי ובפרט לנו, היריעה קצרה מהכיל את כל התודות שאנו חייבים וזה המעט שאנו יכולים להשיב כהכרת הטוב לרב. מאחלים לרב חודש טוב ומזל טוב עד 120 בבריאות שלמה ואיתנה, יהי רצון שחפץ ה' עליכם יצלח ותמשיכו בזיכוי הרבים ובהחזרת כל עם ישראל בתשובה שלמה לאביהם שבשמים, תזכו לנחת רוח מכל המשפחה והתלמידים ותזכו לראות בעבודת כהן גדול בבית המקדש ולחזות פני משיח צדקנו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון! נ. מ. ומשפחתו.
לכבוד הרב האהוב והיקר לי מכל. אני מאחל לך שאת כל הברכות שבירכת ואיחלת לכולם יה"ר שהשי"ת ישפיע מטובו ויברכך. לנחת מכל משפחתך, בריאות עד 120 שמחה והגשמת כל היעדים והמשאלות שיש לרב, בקודש - ומה שהוא רוצה בשביל עם ישראל. כי כזה אתה רבינו כל כולך זה נתינה לבנים של הקב"ה. אוהב מוקיר ומעריך, י. ח.
בס"ד, עליכם השלום והברכה מו"ר, רציתי לעדכן בקידוש שם שמים בזכות כבוד הרב. ב"ה עשינו השגחה של כשרות על אולם ארועים גדול. שזה כולל את כל הדרך של הרב: הכשרה של כל הכלים במטבח התעשייתי, בקיצור עשינו הכשרה כמו בפסח לאולם. והגיע צוות של כ-10 אברכים לבדוק את כל הירקות מתולעים על ידי שולחנות שיקוף באור, וחיתוך של כל הגמבות פלפלים ושיקוף. ובירור האורז והקוסקוס וכל הבדיקה של כל פרט ופרט עד גרגיר השומשום. וכמובן שהבאנו תבלינים ממשפחת ש. הי"ו אמן. וכל המשגיחים הן מטעם הרבנות והן מטעם כשרויות אחרות והספקים ועובדי האולם מאוד התפעלו לטובה ואמרו "שמעולם לא ראו דבר כזה אף כשרות ואף השגחה לא עושה כמונו!" וזה אולם שעובד עם כל ההשגחות החרדיות "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן" (תהלים פט, נג) תודה רבה לרב על הכל מכל כל, אשרינו שב"ה זכינו בזכותך.
לכבוד הרב היקר והאהוב, יום הולדת שמח! תודה מעומק הלב על הזכות שנפלה בחלקי להכירך, ועל כך שב"ה בזכותך זכיתי לחזור בתשובה, להתחזק באמונה ולגלות מחדש את הדרך אל השי"ת. אתה שליח נאמן של הקדוש ברוך הוא, המאיר את לבבות, מחזק את עם ישראל ומפיץ אור ותורה בעולם. מאחלת, שתזכה לבריאות איתנה, לאריכות ימים ושנים, לשמחה גדולה, לפרנסה טובה, ולנחת מכל יקיריך. שתמשיך להיות צינור של אור, אהבת השי"ת וקדושה, ושכל מילה טובה שתוצא מפיך תחזור אליך בברכה כפולה ומכופלת. ♡ מזל טוב, הרב היקר! שתזכה לראות את פירות עמלך, ולהמשיך להאיר את העולם כולו, אמן! בהערכה עצומה, באהבה ובהכרת הטוב.