מסכת ברכות - ב. | הרב עמנואל טולדנו [002]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אתמול רצינו לראות את רבנו ניסים גאון מביא את הגמרא ביבמות עין ד',

שמביאה שלושה פסוקים שלכאורה סותרים אחד את השני,

ועל זה הגמרא מיישבת יפה מאוד.

יש פסוק אחד,

הנה,

נפש אשר תיגע בו

נגעה בשרץ

וטמאה עד הערב.

שרץ,

יש שמונה שרצים בתורה,

יש שמונה שרצים שמטמאים, ואני אבלץ להם את טמאות.

אז נפש אשר

תיגע בו

וטמא עד הערב

ולא יאכל מן הקודשים,

כי אם רץ בשרו במים.

הפסוק הזה משמע שאם הוא טובל, כבר יכול לאכול בקודשים.

אחרי כן כתוב פסוק,

ובא השמש וטהר,

ואחר יאכל מן הקודשים,

לא מספיק משהו טבל. יואיר,

אני אחזור בשבילך.

הבאנו פסוק,

נפש אשר תיגע בו.

זאת אומרת שנגעה

בשרץ טמא,

בשרץ שנבלתו מטמאה.

כך כתוב מקודם, או איש אשר ייגע בכל שרץ

אשר יטמא לו, או באדם אשר יטמא לו, לכל טומטה נגע באדם,

שנגע באמת

אז הוא נטמא עד הערב.

המת הוא אבי אבות הטומאה.

ומי שנגע בו הוא אב הטומאה. ומי שנגע בו הוא ראשון לטומאה.

ראשון לטומאה יום אחד,

טובל בו ביום

עד הערב.

נפש אשר תיגע בו וטמאה עד הערב, ולא יאכל מן הקודשים,

כי אם רחץ בשרו במים.

משמע שעיקר הטבילה, אם הוא רחץ,

יכול לאכול מן הקודשים.

אחרי כן כתוב,

ובאה שמש וטהר,

ואחר יאכל מן הקודשים.

עד שיהיה ערב שמש, לא מספיק הטבילה,

שיהיה, נגמר היום, יצא את הכוכבים,

ואחר יאכל מן הקודשים.

סתירה, מקודם כתוב,

ולא יאכל מן הקודשים,

רק אם רחץ במים.

תלה האכילה ברחיצה.

אחרי כן

תולים את הטהרה, ואחר יאכל מן הקודשים, ובאה שמש.

אחרי שקיעת ההמה, ובאה שמש.

זה נקרא יערב שמש.

שהשמש,

ועוד יש פסוק,

יש עוד פסוק.

ואחי אמרינן ביבמות.

עד התנן, התשובה היא,

על זה,

יש שלושה דרגות של קדושה.

יש קדושה,

מעשר שני.

מעשר שני קדוש, אסור לאכול בטומאה.

אבל אם טבל,

יכול לאכול מעשר שני.

אפילו לא יעריב שמשו.

ויש תרומה יותר קדושה

ממעשר שני.

תרומה

עד שיעריב שמשו.

ויש קורבנות,

קודשים.

קורבנות עד שיביא כפרה למחר.

אם הוא חייב כפרה, אם למשל היה מצורע

או זב שצריך להביא כפרה ביום השמיני.

מלבד הטבילה,

לא כולם חייבים כפרה. תמי מת לא חייב כפרה.

תמי מת צריך לעשות הזאה

ממחטאת.

מחטאת לוקחים את הפרה האדומה,

האפר שלה, שמים במים מן המעיין,

ומן המים האלה מזים עליו ביום שלישי וביום שביעי.

אחרי זה הוא טובל

ואז הוא מתור במעשה שני.

בערב מותר בתרומה.

וגם בקודשים, כי אין קורבן.

באמת לא חייב שום קורבן.

אבל אם הוא מצורע הוא חייב קורבן, עד שיביא הקורבן אז מותר בקודשים.

קודשים זה הקורבנות. בשר הקורבנות.

אדם מביא תודה.

קורבן תודה להשם.

זה שלומים.

הוא יכול לאכול את זה. הבעלים, הבעלים, לא צריך כהנים.

אז הבעלים אוכלים קודשים בטהרה.

אז צריך טהרה יותר גדולה מטהרה לגבי תרומה.

לגבי תרומה מספיק טבילה וערב שמש.

לגבי קודשים, אם הוא חייב כפרה עד שיביא כפרתו. עד מחר בבוקר.

אבל לתרומה לא באה עינם כפרה.

לא צריכים כפרה.

רבי ניסים גאון מביא כאן את הגמרא עם הסתירה בפסוקים.

והוא מביא את היישוב. אני אקרא לכם.

הנה פה. אתמול,

בדפוס הזה, אין רבי ניסים על הגל,

על הגיליות.

אבל

כאן ראינו עם הרב ניסים גאון נתפס עמוד קודם.

כאן אני רואה

אבל בססים יש לי, יש לי, נו, יש לי.

להקליא, להקליא את הרב ניסים גאון.

איפה יש? זה יש, כן. זה דפוס יסן.

זה דפוס מעולה וחדש. אז הם סידרו את רב ניסים גאון בנפרד.

זה לא קל לקרוא ככה, ויש אותיות יותר גדולות.

אמר רבה אמר רב חידה

שלושה קראי כתיבי.

זה במסכת יבמות דף עין דלת עמוד בית.

לא יאכל מן הקודשים כי מרחץ בשרו

במים

תלה הדבר ברחיצה בלבד.

וכתיב ובא שמש וטהר.

עד שיהיה ערב שמש, זו סתירה.

ואחר יאכל מן הקודשים.

תלה הדבר גם בביאת אור השמש, שישעץ את הכוכבים.

וכתיב וכיפר עליה הכהן וטהרה.

תלה גמירות הטהרה גם בהקרבת הקורבן.

כתוב בפסוק, בפרק י״ב, ביובי יקרוא.

וכיפר עליה הכהן וטהרה.

זה על יולדת.

תלה גמירות הטהרה גם בהקרבת קורבן.

אז זה בשביל קודשים.

קודשים זה קדושה יותר גדולה. צריך

לא רק טבילה

וערב שמש.

ואם יש קורבן, היא יולדת חייבת להביא קורבן עד שתביא את הקורבן למחר.

אז היא תוכל לאכול בקורבן עוד.

כאן מדובר על תרומה במשנה שלנו, משום שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומת עם.

אז זה מספיק ערים שמש.

ומאותו רגע שערים שמשן,

אותו רגע זה הזמן של קריאת שמע.

צאת הכוכבי.

עכשיו רצינו לראות את הרש״י,

על הסיפא של המשנה. נמשיך את המשנה.

עד מתי?

מתחיל הזמן משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתן.

עד מתי? עד סוף האשמורה הראשונה.

דברי רבי אליעזר.

שליש הלילה.

שלוש אשמורות עבור לילה,

אז אשמורה אחת,

אשמורה הראשונה זה שליש הלילה.

זה ארבע שעות של הלילה.

זה מתחלק לפי שעות זמניות.

למשל, לילה ארוך

של תבת,

אז אתה מחלק את השעות

ל-12 ולוקח ארבעה.

זה שליש.

אבל כלפי השעון יכול להיות שזה

ארבע עשרה שעות יש בלילי תבת או 15. אתה מבין באיזה אזור פה בארץ 15. אבל יש אזורים,

כמו באנגליה בצפון,

שהלילה הוא ארוך מאוד.

בשביל זה שם קר.

איפה שהלילה ארוך,

אז השמש לא שועה הרבה על כדור הארץ. אז זה לא מחממת.

אין חום.

אז מחלקים את הלילה,

לוקחים שעון רגיל,

מחלקים הלילה ל-12,

ואז יודעים כמה השעה זמנית.

ואז מצאת הכוכבים,

נגיד ארבע שעות זמניות.

רמון.

רואים כמה שעה זמנית ביחס לשעון,

יותר או פחות.

ואז אתה עושה חשבון כמה זה שליש לילה.

זה רבי אליעזר.

אחרי הזמן הזה אי אפשר לקרוא קריאת שמע, לפי רבי אליעזר.

תקרא כמו קורה בתורה.

מותר לך לקרוא בתורה, אבל זה לא מצוות קריאת שמע.

מצד כזה, תשמע, זה מציאה מיוחדת, כתוב בתורה,

ודיברת בום בשוכבך ובקומך.

ורב אליעזר סובר זמן שהולכים לישון.

מה נקרא שוכבך?

לא זמן שוכבים.

שוכבים כל הלילה, שוכבים.

אבל זמן שהולכים לשכב.

זמן שהולכים לשכב זה תחילת הלילה.

עד שליש.

אז זה רבי אליעזר אומר, שהזמן של קריאת שמע ודיברת בם בשוכבכו when you go to sleep מתי שאתה הולך לישון מתי שהולכים לישון לא מתי שיושנים.

אבל רבן גמליאל אומר עד עמוד השהר כי הוא סובר מה זהו שוכבך זמן ששכובים

לא זמן שהולכים לישון.

זמן שסוכבים.

כל הלילה זה זמן שכיבה.

לכן הוא אומר עד עמוד השחר.

עכשיו אמרנו אתמול כבר

חכמים אומרים עד חצות אז הגמרא אומרת

שרבן גמליאל אמר להם

שחכמים סוברים גם כן כמוהו כל הלילה.

רק למה אמרו עד חצות?

להרחיק את האדם מן העבירה.

אבל להרחיק את האדם מהעבירה זה רק לכתחילה.

אומרים לבן אדם אסור לך לאחר אחרי חצות.

אתה צריך לומר כעד שמע לפני חצות.

אסור לאחר עד אחרי חצות.

אבל אם קרא היה בחתונה ולא התפלל מערים

וחזר לעתונה מאוחר כמו הבנים של רבן גמליאל

הם חזרו מהחתונה עד אחרי חצות הלילה.

ואמרו לו לא קראנו את שמה.

אמר להם אם לא עלה עמוד הסחר חייבים אתם לקרוא.

אבל לרבנן אמרו רק עד חצות.

אז אמר להם מה שרבנן אמרת חצות זה רק להרחיק את האדם מן העבירה שלא יעבור לו כל הזמן.

אבל האמת הוא מן הדין גם רבנן מודים כל לילה אפשר לקרוא.

ולא זו בלבד אמרו אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות

מצוותן עד שיעלה עמוד הסחר.

לא רק בדבר הזה אמרו עד חצות שלא יעבור שמאי כל הלילה לא יגיד לא יתפנה וישכח

לומר קריאת שמע.

לכן אמרו עד חצות

כדי להרחיק את האדם מן העבירה. אבל לא זו בלבד. יש הרבה הלכות

שמנה דין זמנם כל הלילה

ורבנן אמרו עד חצות להרחיק את האדם. למשל,

ולא זו בלבד אמרו

אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות

מצוותן עד שיעלה עמוד הסחר.

אז כאן כתוב לכאורה דוגמה.

הקטר חלבים באיברין מצוותן עד שיעלה עמוד הסחר.

הרי בקורבנות

מקריבים

את החלבים.

יש חלבים שכתוב בתורה מלא הקריב על המזבח, אלה.

וחוץ מזה, בעולות,

עולות, עולה,

קורבן עולה,

מקריבים כל הבהמה.

אז מה הזמן של קטרת האיברים והחלבים?

גומרים.

אם למשל תמיד של בין הארבעים

שוחטים ומקטירים את העולה כולה.

לפעמים היא לא נאכלת כל הלילה, לא נאכלת עד הבוקר.

אז היא נשארת עד הבוקר.

ואם שכחו להקטיר את זה מיד,

וכבר שתיים עשרה בלילה,

אז הקטר חלבים באווים עם סרטן כל הלילה.

רש״י מפרש

שזו דוגמה שמביא רבן גמליאל,

מביא דוגמה שיש הלכות,

יש דינים,

שמעיקר הדין כל הלילה זה מתייסר. אפשר להקטיר איברים.

כתוב בפירוש בפסוק,

היא העולה על מוקדה,

על המזבח, כל הלילה עד בוקר.

אז למה עד חצות?

להרחיק אדם מן העבירה.

למה אמרו עד חצות?

להרחיק את האדם מן העבירה.

זו דוגמה אחת, חלבים ואיברים.

הקטר,

להקטיר על המזבח נחושת.

חלבים ואיברים.

לכתחילה צריך להקטיר עד חצות.

עובדי עבד עד שיעלה עמוד השחר.

ואחרי כן כתוב,

וכל הנאכלים ליום אחד מצוותן עד שיעלה עמוד השחר.

אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות?

כדי להרחיק את האדם עברה.

מה זה כל הנאכלים?

למשל, קורבן תודה.

נאכל יום אחד.

ביום השחיטה

אני מביא תודה הבוקר.

כל היום אני יכול לאכול את הבשר,

וגם בכל הלילה.

אבל מצוותן אציעה לעמוד השחר.

ולמה אמרו חכמים עד חצות?

כדי להרחיק אדם מן האוויר.

אז באמת ברמב״ם כתוב,

גם הקטר חלבים באיברים,

וגם קורבנות שנאכל הבשר

אוכלים את הבשר יום ולילה.

אומר הרמב״ם מן הדין כל הלילה.

אבל מדרבנון גזרו עד חצות ותו לא.

גם אכילת קודשים

או למשל אשמות

וחטאות שהכוהנים מוכרים את הבצע.

גם כן מצוותן עד שאנון שעב ומדרבנון עד חצות.

וזה המשנה היא טוב מאוד עכשיו. המשנה אומרת לנו דוגמאות

של דברים שדינם כל הלילה.

ומדרבנון אמרו עד חצות.

הרבנון אמרו עד חצות להרחיק את האדם מן העבירה.

שלא יבואו להשאיר את הבשר ועמוד השחר יהיה נותר,

יהיה פסול ואסור לאכול נותר חיוב כרת.

בשר קודשים שנותר אחר זמנו אסור באכילה וחייבים כרת.

אז כדי שלא יבוא אדם

הוא עלול לא לאכול, יתרשל ולא יאכל כל הלילה

ואז

זה נהיה נותר.

לכן אמרו

עד חצות.

אבל מעניין שברש״י כתוב רק הקטר חלבים ואיברים

אמרו בו רבנן עד חצות.

ההכתרה.

אבל האכילה של הבזר קודשים לא אמרו בו רבנן עד חצות.

וברמב״ם בפירוש המשנה אומר גם על אכילת קודשים

אמרו רבנן רק עד חצות.

מחלוקת רש״י והרמב״ם.

אני אקרא את הרש״י.

חלבים של כל הקורבנות.

הקטר חלבים ואיברים

של קורבנות שנזרק דמן ביום.

מצוותן לעלות כל הלילה ואינם נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר.

אם עלה עמוד השחר אז הם פסולים, הם נפסלים בלינה.

הם נפסלים בלינה.

בזה שהם לנעו חוט שלין המזבח, נפסלים.

דכתיב לא ילין חלב עגי עד בוקר.

חלבים של כל הקורבנות, אסם, חטאת, החלבים.

אבל מה זה האיברים?

האיברים זה של העולות.

בשלמים לא מקריבים איברים. גם בחטאת ואשם לא מקריבים איברים.

מקריבים את החלבים.

נגרס.

החלבים. כתוב בתורה איזה חלבים להקריב.

אבל לא מקריבים רגל או ראש. לא מקריבים.

אבל בעולה מקריבים כל הבהמה. חוץ מן האיברים,

האיברים שמים על בית השחיטה לכסות את זה בשום כבוד שלא יראו את הדם.

אבל כל האיברים מקריבים.

אז אומר רשי,

הקטר חלבים זה בכל הקורבנות.

אבל איברים בעולות.

ועל זה כתוב שמצוותן כל הלילה.

ואינם נפסלים. בלינה עד שיעלה יעמוד השחר.

ואין למטה מן המזבח.

אז הם נפסלים.

אם השאירו את הבשר הקרבה ולא הקריבו אותו,

בשר צריך להקריב, נגיד עולות.

לא הקריבו אותו?

נפסל.

הבשר פסול צריך לשרוף אותו.

מה שנפסל, כל שפסולו בקודש,

באש ישרף.

כל שפסולו בקודש, באש ישרף.

מפסחים דוכף דלת.

לומדים מפסוק, כל שפסול לו בקודש,

אם הוא נפסל בתוך המקדש,

יש לפעמים שהפסול הוא קדם למקדש.

למשל, היא מסור נגח אדם, והרג אדם.

פסול להקריב את הנוגע.

אבל זה פסול שקדם להקדש.

אבל יש פסול שבקודש נהיה, למשל, נטמא בצער או נפסל בלינה.

אז זה כל שפסולו בקודש, באש יצרבו.

הגמרא בפסחים דף עובדלת לומדתי את זה מפסוקו,

שפסולו בקודש, באש יצרבו.

עכשיו מוסיף רשי, וכל הנאכלים ליום אחד,

קורבנות שאוכלים את הבשר שלהם יום אחד,

כמו אשמות

וחטאות ותודה.

רשי מוסיף, וכבשי עצרת ומנחות.

גם מנחות מביאים מנחה.

מנחה אדם עני מביא מנחה.

אחרי שעושים את הקמיצה וההכתרה של הקומץ,

השאר נאכל לכהנים.

אז גם כן, מתי נאכל? כל הלילה.

מצוותן, זמן אכילתן,

עד שיעלה עמוד הסחר.

והוא מביאה להיות נותר.

דלתי בתודה לא יניח ממנו עד בוקר.

וכולם מתודה למדנו שהם נהיים נותר בעמוד השחר.

אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות?

אומר רשי,

אומר רשי בקריאת שמע,

הוא מכילת קודשים.

אבל לא בהכתר חלבים ואיברים.

בהכתר חלבים ואיברים לא גזרו רבנן.

למה? באמת אינני יודע.

רשי אומר, באכילת קודשים.

אבל רבנן צריך לאכול לפני חצות.

שלא יבוא לידי נותר.

אבל הכתר חלבים ואיברים,

טוב, לא יהיה נותר, לא יהיה איזה...

הוא יבוא, רק הוא עלול לפסול את הקורבן, לפי שאם נשאר הקורבן בחוץ,

הוא נפסל בלינה.

בזה שהוא אולן בחוץ מן המזבח,

נפסל.

למה שמה לא גזרו?

וברמב״ם כתוב

גם בהכתר חלבים ואיברים עד חצות.

רמב״ם בפירוש המשנה.

מפשטות המשנה משמע ככה.

המשנה, רבן גמליאל,

מביא לנו דוגמאות

שכל מה שאמרו חכמים עד חצות,

מזוטה נצייה לעמוד א-סער.

למשל,

הכתר חלבים של כל הקורבנות ואיברים שלה עולות,

מצטנת שעל ונושר,

וכל הנחלים מצטנת שעל ונושר. למה אמרו חכמים עד חצות?

בקריאת שמע

ובאכילת קודשים,

כשצריך עד חצות

כדי להרחיק אדם מן העבירה והסירום באכילה קודם זמנם,

כדי שלא יבוא לאוכלן לאחר עמוד הסיר.

אסור לאכול אחרי חצות.

למה אסרו? כדי שלא יבוא להשאיר אותם עד אחרי עמוד השחר.

שמאי ישאיר אותם ויתחייב קרא,

וכן מקרא את שמא לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות,

ומתוך כך יעלה עמוד השחר,

ועבר לו הזמן.

והכתר חלבים דקטני עכה לא אמרו בחכמים עד חצות כלל.

ולא נקטלעו עכה אלא להודיע שכל דבר המגבלה כשר כל הלילה.

וחינם מביא את המשנה במגילה שכתוב כל הלילה כשר להכתר חלבים.

למה לא כתוב שעשו

רק עד חצות? רואים שלא צריך עד חצות.

אבל כבר אמרתי,

כבר אמרתי,

כבר אמרתי שברמב״ם בפירוש המשנה כתוב גם על הכתר חלבים לכתחילה עד חצות.

הרקטר חלבים באיברים בקטני עכה לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל ולא נקט לוחה אלא להודיע שזמנם כל הלילה.

אני לא יודע להסביר את הרשי.

אולי לגבי הנאכלים,

הרי אם זה יישאר עד הבוקר,

עלול לאכול את הבשר,

וזה כבר נותר, וחיוב כרת.

אבל הכתר חלבים, מה יכול להיות?

אז הוא לא יקטיר.

אז ייפסל הקורבן, ייפסל הבשר.

הבשר ייפסל, לא הקורבן, כי כבר זרקו את הדם.

אז היתר חלבים לא מעכב בדיעבד.

נדמה לי, זו גמרא בפסחים,

רב סומך.

תאמין, לא מעכב.

אבל נותר,

אם אדם יאכל נותר, חיוב כרת.

לכן גזרו בני החלים שלו לאכול רק עד חצות.

אסור לאכול אחרי חצות.

כדי שאדם יאכל לפני חצות

ולא יתרשל ועלול לבוא לידי נותר.

הוא אומר, יש לי זמן. בכל דבר אדם אומר, יש לי זמן.

ובסוף הוא נכשל במעבר הזמן.

אולי גם תאווה,

ואדם רוצה לאכול, לאכול, לאכול, להמשיך לאכול.

לא רק לאכול.

לפעמים אדם, אין לו גוף נקי.

הוא לא יכול ללבש תפילין.

טוב, מה הוא יעשה? אז הוא מתפלל בלי תפילין.

להתפלל הוא יכול.

מדובר שהוא לחוץ, אבל אם הוא לחוץ אסור לו גם להתפלל.

אבל הוא לא נקי.

בסוף הוא אומר, אז מתי נלבש תפילין?

ואחרי כן, כשאני יושב ללמוד,

בסוף בא מישהו, דיבר איתו,

הלך וככה, ושוחח. כל היום שוחח, רחמנו ליצלן,

שוחח, אני אבס תפילין.

השם אצלנו לא מסכן, הוא מסכן.

האדם הזה הוא קצת מסכן, קשה לו.

לא יכול, אין לו גוף נקי.

אבל לבוס תפילין, תפילין צריכים גוף נקי.

אז הוא צריך שאסור להפיע, ואסור.

הוא צריך

לדעת איך לאכול,

כדי שלא תהיה עצירות.

כשאדם כל בוקר יתרגל,

אם אדם אוכל הרבה ירקות,

אז הוא קל לו לצאת.

ככה אני זוכר שהרמב״ם פוסק עליו, שיוכל לקרוא את דברים המשלשלים.

ככה הוא פוסק בגלל זה. נכון, נכון.

אז ראינו מה רש״י אומר.

רש״י אומר,

נמשיך את הרש״י כדי להרחיק אדם מהעבירה ואסרום באכילה קודם זמנם,

כדי שלא יבוא לאוכלן לעמוד המשחר ויתחיו כרת.

וכן מקראת שמע לזרז את האדם.

שלא יאמר, יש לי עוד שו״ת,

ובתוך כך יעלה עמוד השחר.

גם עלול להירדם

בלילה עייפים.

אם הוא יטעיל לומר, יש לי עוד זמן, בסוף הוא יירדם ולא יאמר קראת שמע.

אבל אומר רש״י,

בהקטר חלבים

ואיברים

וקטני אחה לא אמרו בהם רבנן עד חצות כלל,

ולא נקט לאורך רק לומר זמנם כל הלילה.

אז מה ההבדל? למה אקטר חלבים לא אמרו עד חצות?

אז אמרתי,

אכילת קודשים יש חשש כרת,

וקריאת שמע,

גזרו

שיאמר לפני חצות.

בקריאת שמע, אולי

כיוון ש...

מה ההבדל בין אקטר חלבים?

למה בקריאת שמע כן גזרו

ובהקטר חלבים לא גזרו?

אפשר היה לומר,

במושה אקטר חלבים ואיברים

זה דין על הכהנים.

והכהנים

הם לא עצלים.

זריזים מהם.

הם יודעים שצריך להיזהר.

אבל כל הנאכלים,

האדם הביא תודה, בעל הבית יהודי פשוט כמוני יכול לאכול בשר.

יכול להיות שאם הוא...

נגיד לו, אתה יכול לאכול,

כל הלילה יש לך זמן.

אתה יכול לאכול, אחרי חצות גם. אם היינו אומרים לו ככה,

אמרנו, יש לי זמן.

בינתיים הוא יירדם,

או הוא ישכח, או יתרשל, ועבר,

ונהיה נותר.

ושמה זה...

אמנם באכילת בשר חטאת ובשר אשם, זה גם כן רק ללילה,

יום ולילה.

זה שמה זה כהנים אוכלים.

ועלולים לבוא,

זה כהנים אוכלים.

אולי שמה בגלל שיש כרת, החמירו.

אבל בהקטר חלבים,

כיוון שזה ניתן לכהנים,

אז כהנים זריזינן.

רשי אומר, בהקטר חלבים לא גזרו בכלל.

בנאכלים, באכילת קודשים, גזרו.

וגם בקריאה עצמה.

אז הייתי אומר שבאכילה יש חשש כרת,

אבל בהקטר חלבים גזרו. אז מה יקרה?

לא הקטירו את החלבים. מה יקרה?

זה לא מעכב את הקורבן.

אבל מה ישנה מקרת שמע?

אם בו לא כרת,

אבל אתה מבטל מצוות עשה?

אז גם פה, בהקטר חלבים, אתה מבטל מצוות עשה. צריך להקטיר.

לא להשאיר את זה בחוץ.

גם יש להב, לא ילין.

לא ילין חלב עקי עד בוקר.

אומנם לא נהיה נותר בכרת אחרי זה,

אבל יש איסור להלין, לא ילין חלב עקי עד בוקר.

אז למה בהקטר חלבים לא גזרו עד חצות,

ובקריאת שמע כן גזרו?

זה, אמרתי, חילוק

בין אכילת קודשים,

כיוון שיש בזה כרת.

אבל בהקטר חלבים,

אין בו כרת.

לא נורא. אם יישאר מקרה, זה נפסל, הבשר נפסל.

אבל יש שלב, לא ילין חלב עקי עד בוקר.

טוב, אבל הוא עושה את זה בשוגג.

הוא חושב שיש לו זמן,

ופתאום הוא מעיין באיזה סוגיה,

הוא שוכח איפה הוא נמצא,

ושוכח להקטיר.

ושוכח להקטיר.

אז זה לא נורא.

לא גזר הבנן לומר, רק עד חצות אתה יכול להקטיר.

יותר לא כדי,

שהוא ישים לב שהזמן קצר, ויהיה...

לא אמרו את זה, אז על עומר השם.

אבל ברמב״ם, בפירוש המשנה,

כתוב גם הקטר חלבים.

יש משניות של פיעור המשנה לרמב״ם.

פיעור המשנה לרמב״ם.

אף צריך לראות בכל דפוס למצוא איפה נמצא.

הנה, מצאתי את הרמב״ם.

סליחה, פירוש המשנה.

הרמב״ם אומר בפירוש המשנה,

הנה,

כבר ביענו פתיעת דברינו.

מה טעם התחיל?

בזו המסכת.

למה התחילו בברכות?

זה הוא פירש בהקדמה.

למה ש״ס,

התלמוד,

רבנו הקדוש כתב

את המשניות.

הוא התחיל בברכות, וגם בתלמוד ביערו ברכות ראשונה.

הוא אומר שכבר ביערנו למה.

עכשיו הוא אומר, מה שיצריכו לדבר

על עונת קריאת שמע ערבית,

קודם שידבר על עונת קריאתה בשחרית.

והגמרא שואלת.

היא אומרת לנו מקודם זמנה של קריאת שמע של שחרית.

למה מתחיל עם קריאת שמע של ערבית?

זה נראה עוד מעט, הגמרא.

אז הרמב״ם אומר שכן מצינו בתורה, הוא אומר תראו את הגמרא.

כשהתורה חייבה קריאת שמע,

היא אמרה ושוכבך וקומך.

מקודם של ערבית, זמן של חייבה, אחרי כן זמן

של קימה.

רוצה לומר שהיא קרואה בשעת שנת

בני אדם ושעת קומם משנתם.

ורצה לומר

במה שאמר, משעה שהכוהנים נכנסים לאכול בתרומתם, משעה שייכנסו

כוהנים טבעים שטבלו לאכול בתרומתם.

וזה לא יהיה אלא ההר על כלות היום.

אחרי שנגמר הם צריכים ערב שמש.

אז באותה שעה שקלה היום,

כאשר אמר הכתוב וכל מי שאיתן מטומתו,

הוא בא, שמש,

ותאר.

וההר יאכל מן הקודשים.

ושהצריכו לומר, משעה שהקדמים נכנסים לאכול ולא המרמיצה את הכוכבים.

ואף על פי שעת אחד הוא. למה?

אומר לנו,

משעה שהקדמים נכנסים,

תגיד, משעצת הכוכבים.

הוא אומר, ללמד אותנו,

יש לנו מזה תועלת.

והוא, הוא שכוהן, טמא,

כשיטבול מותר לו לאכול בתרומה אחר ביאת השמש,

ואף אם עדיין הוא מחוסר כיפור.

אף אם הוא צריך להביא כפרה,

כי הכפרה לא מעכבת ואכילת תרומה.

והוא, שתהיה תביא לזוג

אחר

הסלמת הזיבה

או הצהרה שלא תאמר לא תעלה לו טבילה עד שיקריב הקורבנות.

הראוי אם לא.

ממה הורג.

ודיענוס, מותר לאכול תרומה קודם שיקריב הקורבנות.

שלא יקפיד באכילת התרומה אלא על ביאת השמש.

לא צריכים קורבן.

בשביל קודשים צריך להקריב את הקורבן שלה.

הטמא שהיה קורבן,

לא יכול לאכול בקודשים, עד שיקריב הקורבן שלו.

והאשמורת, שם שלישית הלילה אצלם.

ושאמר האשמורת השנה הוא השליש

הראשון של הלילה. מה זה עמוד הסער?

אומר הרמב״ם,

הוא האור הנוצץ בפאת מזרח,

בצד המזרח.

קודם עלות השמש.

יש בבוקר, לפני הנץ,

שעה לפני הנץ,

שעה וחומש,

שעה ו-12 דקות.

אם תסתכל במזרח,

אתה תראה קצת אור במזרח,

בשמיים.

זה נקרא עמוד הסחר. זה זמני? יש עוד זמניות?

אומר הרמב״ם,

ועמוד הסחר הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש,

בכדי שעה וחומש,

שעה מן הסעות הזמניות.

הרי זה מובן בשכל.

לא יכול להיות שבין

עמוד השער לעמוד השער לעיין עץ יהיה כל יום אותו דבר.

הרי למה היום מתארך? למה הלילה מתארכת?

בגלל שהשמש היא בכיוון הזה.

לא כל יום אותו סיבור.

אתה רואה,

בקיץ השמש יוצאת

ממזרח צפון.

השמש יוצאת ממזרח צפון,

ועולה

לשמיים לדרום,

ומקיפה את הדרום,

וחוזרת לצפון-מערב.

ולכן היום הוא ארוך מאוד.

כי השמש יש לה לעשות

ותקופתו על קץ אותם. איך הפסוק אומר?

ההקף של השמש,

או על קצות השמיים.

הוא לא הולך באמצע.

באמצע הוא הולך

ביומי ניסן וביומי תישראל.

אבל בחורף

השמש יוצאת מדרום-מזרח ושוקעת מדרום-מערב.

בקיץ היא יוצאת מן הצפון,

וסובב אל דרום, וחוזר לצפון.

לכן זה ארוך.

אבל בחורף, מדרום לדרום-מערב.

זה קצר.

אתה מבין, אם היה לנו כדור,

היינו רואים את זה.

אם הסמש יוצאת

מן הצפון,

הצפון זה שיכוני.

הצפון זה משיכוני. יוצא שמה ועולה ככה.

אז הוא ארוך, יום ארוך.

לכן חם.

בקיץ למה?

עד שמש שוער בעל כדור הארץ.

וזה ארוך היום, כי ארוך,

אבל בחורף יוצאת מדרום ושוקעת בדרום.

וקשת.

אבל לא כל ה...

לא עושה היקף גדול.

וביומי ניסן וביומי תשרי,

באמצע.

ביומי ניסן וביומי תשרי, באמצע.

אז לכן היום הוא חצי, חצי, חצי.

ביום,

ביום,

וחצי.

מה אמרתי?

בין החורף לקיץ,

זה באמצע, זה

יום ה-12 שעות, ולילה ה-12 שעות.

אז כאן אומר הרמב״ם,

שעמוד הסחר

לפני הנץ,

שעה וחמש,

אבל שעה זמנית.

לפי, שאם פעם,

בצעירותי אני לבד אמרתי שכך צריך להיות,

לפי החשבון.

איך יכול להיות?

הרי אם הלילה ארוכה מדי,

אז למה הקטע הזה שבין עמוד הסחר לנץ

יהיה קצר,

כמו כל יום, כמו ביום הקיץ?

משתנה.

והינה, זה רמב״ם מפורש כאן.

אתה שאלת את זה,

זה רמב״ם מפורש.

אני זוכר בצעירותי, שאלתי את רב חיים קנייבסקי.

מצד הסברה, שאלתי אותו,

ההפרש בין עמוד הסחר

לאנץ

מה תמיד תמיד אותו, אותו זמן, שעה וחמש?

זה לא מקבל על הדעת.

אבל לי באמת צריך זמניות.

הנה, רמב״ם מפורש בפירוש המשנה

אומר

מפני

למה עמוד הסחר קודם.

לטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ

תמיד אשר עלותם על הארץ

אחד וחמישים מילי.

לא יודע מה הפשט ברמב״ם.

הוא אומר שבשיש השמש תעלה

יש הרי

זה לא רואים פה בבני ברק,

אבל כשהייתי בהרי יהודה ראיתי מרחוק

איך עולים אדים, ועד יעלה מן הארץ,

איך עולים אדים עננים מן הארץ.

כי הארץ היא, היה לה

טל כל הלילה,

אז בבוקר הטל עולה מתאדה ועולים עננים.

אומר על זה הרמב״ם שהעננים האלה,

השמש בשביל לצאת, לעלות, לעבור את העננים האלה,

לוקח

זה שיעור אחד וחמישים מילי.

שישים קילומטר כמעט.

שישים קילומטר.

זמן של ללכת שישים קילומטר

לוקח

מכדור הארץ

לעלות את העדים האלה,

לעלות מעליהם.

לכן הדין הוא,

אין את שחמה, זה שעה וחומש,

עמוד השעה, שעה וחומש לפני הנץ.

אבל הוא אומר זמניות.

כמו שהתבאר בחוכמת

הלימודים,

בחוכמה של האסטרונומיה.

אני לא יודע איפה זה.

לא למדתי.

מי אומר?

אבל זה נכון שעדים עולים מן הארץ.

לא רק עננים שבעים מן הים,

מכדור הארץ.

אני הייתי בר יהודה.

והייתי רואה

שם איך בבוקר

עולים עדים מן העדים מן העמק,

מהעמקים שהיו קצת עמקים,

לא למה? כי הטל כנראה.

בכלל,

בטל יש איזו תכונה שהוא תמיד עולה.

רסי מביא בחומש

שאם תיקח בצע

ותוריק אותה כמובן מן התוכן, ממה שהיא מכילה,

ותמלא אותה טל

אומרת, מתי שמגיע השמש יוצאה לארץ אתה תראה

את הביצה עפה.

כי העדים עולים וגם הביצה עפה.

מעולם לא ראיתי דבר כזה,

וניסינו אפילו לעשות.

מישהו אמר לי שהוא ניסה לעשות, זה לא הצליח,

לא יצא.

למה? זה קשה מאוד?

איך תמלא ביצה מטל?

איך תמלא ביצה מטל?

ואחרי כן, בהן עץ,

היא עפה.

כי הטל,

טבעו לעלות בבוקר עם השמש,

הוא עולה, אז הוא לוקח את הקליפה של הביצה איתו.

הקליפה של הביצה

הוא לוקח את הקליפה של הביצה איתו.

כי הכיפה היא קלה.

מה זה?

בואו.

אהה, וואלה.

טריוויה.