איך הספיקו? | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים.

נתבונן.

הפסח הוא הקורבן היחיד

הנעשה לאחר הקרבת קורבן תמיד של בין הערביים,

שנשחט בשבע שעות ומחצה ביום.

וקרב בשמונה ומחצה.

נותרו איפה שלוש וחצי שעות הקרבה.

דהיינו, היום הוא 12 שעות,

והוא נשחט בשבע שעות ומחצה.

דהיינו, נגיד, משש בבוקר שבע שעות ומחצה.

וקרב בשמונה ומחצה.

ונותרו שלוש שעות ומחצה שעות הקרבה.

ולא ניצלון עד תום.

אף פעם לא הגיעו עד הרגע האחרון.

לא זו בלבד

שעם חשיכה לא נותרו יהודים שלא הקריבו,

אלא שבכת השלישית

כמעט ולא נותרו מקריבים.

זאת אומרת,

הספיקו כל עדת ישראל להקריב קורבן פסח.

כמה קורבנות

הקריבו באותן שלוש שעות

בערב פסח,

כולל

כניסת ההמונים ויציאתם,

שגם זה אורך זמן.

הגמרא בפסחים סד עמוד ב'

מסופר שבימי ינאי

היו מיליון ומאתיים אלף.

הווי אומר,

כ-400 אלף בשעה.

כשבעת אלפים בדקה.

למעלה ממאה בכל שנייה.

דהיינו, מאה שחיטות

בכל שנייה.

כולל

קבלת דמים,

הולכתם,

זריקתם,

הפשטת העור,

הוצאת אמורים,

מליחתם

והעלאתם למזבח.

מאה בכל שנייה.

כיצד

אבל מצינו במשה רבנו

ביום האחרון לחייו.

אומנם לא כהתה עינו ולא נס לחו,

אבל הלך לכל משפחה ומשפחה מישראל להיפרד.

וילך משה אל כל ישראל.

וכינס אותם.

וקרא בפניהם שירת האזינו.

ולימד אותם את עומק משמעותה.

ושיננה עימם.

שנאמר למדה את בני ישראל,

סיימה בפיהם.

וכתב שלוש עשר ספרי תורה.

האחד הוא שם בצד ארון ברית ה'

ואחד ניתן לכל שבט.

והשמיעה פרשת וזאת הברכה.

איך?

איך הספיק כל זה ביום אחד?

רואים

שאם האדם רוחני הוא מספיק,

כי הרוחניות היא מעבר להגבלות הזמן.

אם אדם הוא רוחני הוא מספיק.

ובשחיטת קורבן הפסח הגיעו לדרגה זו.

ואם אתה טמא על כך,

בואו ראה.

הקרבת קורבן התמיד ארכה כשעה.

והקרבה תמיד של בין הערביים בכל ימות השנה הייתה בשמונה ומחצה.

דהיינו, בשמונה ומחצה מן היום.

הרי שהיו כשבע וחצי שעות הקרבה.

כשיצאו ישראל ממצרים,

מציין הכתוב

שעלה איתם

צאן ובקר מקנה כבד מאוד,

והיו 600,000 זכרים מגיל 20 ומעלה.

הווי אומר,

600,000 משפחות,

וכידוע נאסרו במדבר

באכילת בשר תאווה.

כל מי שרצה לאכול בשר, שור, כבש או עז,

חייב היה להביאם כקורבן

שלמים ולהקריב החלב והדם

על מזבח השם.

ואם לא עשה חן,

הוא שחתם בחוץ,

חייב כרת.

זאת אומרת, בשר תאווה היה אסור במדבר. מה זה בשר תאווה? מה שאנחנו אוכלים היום.

אבל אם הוא היה מקריב קורבן שלמים,

ומקריב את החלב והדם על מזבח השם,

אז בקורבן שלמים גם בעלים אוכלים.

אז הוא היה יכול לאכול.

אבל אם הוא היה שוחט

לא כקורבן שלמים,

אז הוא היה חייב כרת.

השלמים,

מה דינם?

נאכלים לשני ימים.

מי שרצה לאכול בכל יום בשר,

הוא צריך לשחוט

שלושה וארבעה קורבנות לשבוע.

זאת אומרת, כיוון שהוא יכול להשאיר את השלמים יומיים,

הם נאכלים ליומיים,

אז שלוש פעמים או ארבע פעמים.

הוא ככה הוא יוכל לאכול כל יום,

מי שרצה.

אבל נניח ששחטו רק פעם בשבוע.

אכלו בשר יומיים בשבוע בלבד.

גם אז

יש לנו 600,000 קורבנות

בשישה ימים.

600,000 קורבנות

בשישה ימים.

100,000 ליום.

לחלק

לשבע וחצי שעות.

למעלה מ-13,000 קורבנות לשעה.

כמה כהנים היו שם?

אהרן

ושני בניו.

שחיטה

אומנם כשרה בזר.

גם זר יכול לשחוט, לא צריך כהן.

אבל קבלת הדם,

הולכתו וזריקתו

והכתרת אמורים אינם כשרים אלא בכהן.

אז לכל אחד מהם

כ-4,500 קורבנות לשעה.

75 בדקה

בעבודה רצופה של שבע וחצי שעות בלי הפוגה.

לא.

זה אפשר? אפשרי?

כבר עשינו הנחה.

רק יום אחד בשבוע אוכלים.

22,000 לויים היו.

זה היה מספר הלויים במדבר.

22,000.

ומשה ואהרן הניפו אותם

בזה אחר זה.

בכל תנופה

מוליך

ומביא לארבע רוחות השמיים,

מעלה ומוריד.

דהיינו, תופס את הלוי,

ארבע רוחות השמיים, מעלה ומוריד כל לוי.

ובזה נתפרסם בגבורה גדולה

מכוח עצום

שיניף את כל הלוויים,

שהיו 22,000,

ביום אחד הוא לבדו,

אהרן הכהן.

או היה זה בדרך נס,

אומר רבנו בחייא,

או שבזה מתפרסם בגבורה גדולה

בכוח גדול,

כוח עצום,

שיניף את כל הלוויים שהיו 22,000 ביום אחד הוא לבדו,

או היה זה בדרך נס. זאת אומרת רבנו בחייא לא שולל

את האפשרות שזה נעשה באופן טבעי.

אם כוונת רבנו בחייא

שאהרן הניף את 22,000 הלוויים ביום אחד,

היינו שהוא עמל בזה ברציפות

במשך

12 שעות מבוקר ועד ערב.

הרי שהניף בלא הרף

30 לוויים בדקה.

מוליך ומביא,

מעלה ומוריד.

אם ב-24 שעות רצופות,

אז רק 15 לוויים בדקה.

אפשר?

כבר אמרנו,

הרוחניות היא מעבר

להגבלות הזמן.

פעם עשיתי את החשבון הזה לבד,

והגעתי

למסקנה מאיפה למדו

1, 2, 3,

הופ.

1, 2, 3,

הופ. כי זה יוצא בדיוק ארבע שניות.

1, 2, 3,

הופ.

אבל צריך גם לעשות

ארבע רוחות השמיים עליו הובעה ולתפוס עוד לוי.

והיכן דיורי בעשרי?

ובמהירות כזאת

24 שעות ללא הפוגה.

יש אומרים שאהרון הכהן היה בגובה של משה רבנו.

אז הוא היה חמש מטר.

נו.

חמש מטר, אם הוא צריך להרים כהנים,

אז זה כמו קש קצת כזה. כן? כן, אנשים.

נורמליים. אם היו ממוצעים מטר שמונים, שתיים עשרים.

הרמב״ם אומר שהיו ארבע עמוד.

אז ארבע.

נו. אז חונג'ה רבאסטרי אפשרי אפילו כך.

אבל זה הכול כשהוא רוחני ממש.

אז אין הגבלה.

הוא לא עייף.

אדם עייף.

כשזה לא מצווה הוא עייף. עייף. גם מצוות אנשים עייפים.

אבל יש אנשים שכשיש מצווה הם זריזים למצוות.

והם עושים את זה ברוחניות.

אין להם מגבלה. הם לא מרגישים זמן, עייפות, בהכול.

הרי כתוב שאם עייף,

ולא ירא אלוקים.

אם ירא אלוקים, לא עייף.

לא עייף.

אז אם זה רוחניות, אין עייפות.

אין מושג.

אל תמדוד את זה לפי מה, איך הוא יכול. פשוט. רוחניות זה מעל הטבע.

הרוחניות עצמה.

טוב,

תשמעו עוד דוגמאות.

באותו הלילה

שברח דוד מפני שאול,

למד משמואל הנביא

מה שאין תלמיד ותיק לומד

למאה שנה.

תשים בן אדם

וילמד מאה שנה רצוף,

ומה שלמד

דוד משמואל הנביא

בלילה אחד,

זה היה מה שאין תלמיד.

אין. לא שהוא ילמד מאה ויהיה.

אין תלמיד לומד במאה שנה.

רבי אליעזר הגדול

לא אמר מימיו דבר

שלא שמע מריבותיו.

גמרא בסוכה כד.

אז כל מה שאמר רבי אליעזר הגדול,

הוא אמר רק

מה ששמע מריבותיו.

ואלמלא נעשים כל האילנות שבעולם קולמוסים.

קח את כל האילנות שיש בעולם,

מיליארדים, מיליארדים, מיליארדים, מיליארדים של עצים.

תפרק אותם לקולמוסים.

וואי, יוגאי, כמה קולמוסים יצא לך מכל עץ.

אז תאר לך כמה מדובר.

ואם כל הימים יהיו דיו,

יואו, שני שלישי עולם ים,

הכל דיו,

לא היו מספיקים לכתוב כל מה שדרש.

מסכת קלה,

וו.

איך אפשר להספיק כל כך הרבה ולעשות זה, זה, זה?

יש אומרים

שמה שהוא דרש הכיל בתוכו את מה שהתכוונו ריבותיו וכולי,

שהתורה היא בלי גבול הרי.

אז אם היו צריכים לכתוב את כל מה שהיה טמון בכל מה שהוא דרש,

גם אם היית לוקח את כל האילנות קולמוסים ואת כל הים דיו,

לא היית יכול להספיק.

ולא חיסר מריבותיו

אלא ככלב המלקק מן הים.

זה גמרא בסנהדרין ס.ח. זאת אומרת,

אחרי כל מה שאמרנו,

כל מה שהוא הצליח לקחת מריבותיו, הוא לא אמר דבר שלא מריבותיו,

יש ים אוקיינוס

וכלב הגיע והתחיל ללקק. כמה הוא יכול לקחת?

כמה הוא חסיר?

מהים, מהאוקיינוס?

ככה

למד

רבי אליעזר הגדול מריבותיו.

לא ככלב המלקק מגיגית או מאגם,

מהאוקיינוס.

אם כן,

מי היה רבן יוחנן בן זכאי ריבו?

אז הוא לפחות אוקיינוס.

הוא ידע את כל התורה כולה, כמו שכתוב בסוכה כ',

ואמר,

ואמר,

אם יהיו כל השמיים יריעות,

השמיים, עכשיו אנחנו הולכים.

קח את כל השמיים, תהפוך אותם יריעות, קלף,

לכתוב

וכל האילנות קולמוסים

וכל הימים דיו,

אין כדי לכתוב את חוכמתי שלמדתי מריבי

ולא עצלתי מחוכמתי

לא ככלב המלקק מן הים,

אלא כשם שזבוב וזאת טובלת בים הגדול ומשהו מחסרו.

כמה זבוב יכול לטבול בים ולהוציא מהים איתו? כמה הוא חסר?

זה אומר רבן יוחנן בן זכאי

ביחס לריבו.

מתי הספיק ריבי לעזר ללמוד כל כך?

וריבו,

שהיה לעומתו קיים,

לעומת לקוק מה?

מתי הספיק ללמוד כל זאת?

וריבו שלו,

הלל הזקן,

שהיה לעומתו קיים הגדול,

לעומת ריסיס גל הנספח

לכנף הזבוב.

מה הולך פה?

אבל כשמעפילים לרוחניות

אין הגבלות.

אין הגבלות.

יש להיקלט את מעט המחזיק את המרובה.

תשמעו אותה.

שם יש בהרחבה דוגמאות רבות ונוספות.

מקובלים קדושים, בעלי עומק מחשבה,

זיכרון מופלא וכישרונות אדירים,

יגיעים כל ימיהם על כתבי הארי הקדוש,

לא מדברים בדורות שלנו, כן?

מקובלים קדושים,

בעלי עומק מחשבה,

לא תוכי שקורא ואומר וזוכר מה שאומר.

וכאלה עם זיכרון מופלא וכישרונות אדירים,

יגיעים כל ימיהם,

כל ימיהם,

על כתבי

הארי הקדוש,

זכר צדיק וברכה,

כפי שסידר אותם תלמידו,

הגאון הקדוש,

רבנו חיים ויטל,

זכר צדיק וברכה,

ודאי

שאין הם אלא רסיס טיפה מן הים מחוכמת הארי הקדוש.

יום אחד

אמרו לו תלמידיו,

רבנו,

נר ישראל,

למה לא יחבר ספר מחוכמתו להאיר עיני הדורות הבאים?

אמר להם,

אילו יהיו

כל הקנים קולמוסים,

לא יספיקו

לכתוב קול חוכמתי.

וכשאני פותח ומצטנע,

הוא אומר, כל הקנים,

לא כל האילנות,

כמו הראשונים, רק הקנים שיש בסוף ככה, אילו יהיו כל הקנים קולמוסים,

לא יספיקו לכתוב קול חוכמתי.

וכשאני פותח את פי,

להסביר לכם איזה סוד שבתורה,

השפע מתרבה בי כמו נחל שוטף,

ואני מבקש

כמה מיני תחבולות,

מהיכן אפתח לכם צינור אחד דק וקטן,

כדי שתוכלו לשאת?

להבדיל שנבין,

יש תינוק בקבוק,

יש לו תינוק,

לתינוק בקבוק חלב.

אז עושים לו חור קטן עם מחט,

שייצא לו קצת קצת חלב, כי אם יהיה חור יותר גדול הוא יחנק.

ואם הוא ייתן את החוכמה כמו שהוא שופע אותה כל רגע,

לא יבינו שום דבר.

אנשים

יאבדו את שכלם.

שאם ארבה עליכם, תפסידו הכול.

כמו התינוק הנחנק בגרונו מרבת ריבוי החלב אשר בא לו בפעם אחת.

אתם שומעים? זה בדורותינו, כמו שאומרים, לפני חמש מאות שנה בסך הכול.

ופעם אמר, מעיד אני עלי שמיים בארץ,

כי אילו הייתי חי שמונים שנה רצופים,

בלי גוזמה,

לא הייתי יכול לומר

מה שלמדתי בזו הפעם במטיבתא דרכיעא,

בפרשת אתונו של בלעם.

המעשה היה שבשבת

הוא ישן

ואחד מהתלמידים נכנס, נדמה לי זה היה רבי אברהם גלנטי,

והוא שמע אותו ממלמל.

אז הוא התקרב ככה להקשיב מה הוא ממלמל.

והוא התעורר.

אז הוא שאל אותו מה כבודו למד,

אז הוא אמר לו את זה.

שמה שלמדתי עכשיו בשינה הקלה הזאת בשבת, הוא היה מקפיד לישון, הוא אמר שינה בשבת תענוג, לא מהסיבות שאנחנו

מתעטפים בשמיכה והכרית.

הוא אמר זה מהסיבות שבאותה שעה הוא יכול לקנות

תורה מאותן שעות לעלות למטיבתא דרכיעא ולקבל תורה בכמויות כאלה ובסודות כאלה.

אז הוא למד

קטע קטן בסוד פי האתון, בסוד פי האתון,

שאם הוא צריך להסביר אותו, להגיד מה הוא למד עכשיו, ייקח 80 שנה להסביר

מהו בפרק הזמן הקצר,

שהוא ישן,

שלימדו אותו במטיבתא דרכיעא בסוד פי האתון.

כמה האתון דיברה? כמה משפטים?

80 שנה.

רק

קטע קטן מסוד פי האתון.

ייקח להסביר מה הוא למד עכשיו במטיבתא דרכיעא. זה לא מזמן,

500 שנה.

הגאון מווילנה גם אמרו לו, הוא בגיל מסוים כבר לא יכול לכתוב שום דבר, לא יכול. גם ראיתם איך הוא כותב, הכל בקצרה.

הכל בקצרה.

אין פירושים עם הרחבה. הכל בקצרה, בקצרה, בקצרה, בקצרה.

למה המוח עומד, כמעיין המתגבר.

מי שלומד תורה לשם שמים, אומר רבי מאיר,

כמעיין המתגבר.

אז הוא לא יכול.

איך הוא יכול לכתוב?

הוא לא יכול.

והגאון היה יכול לכתוב

שני נושאים בשתי ידיים בעת ובעונה אחת.

ולא יכול. לא יכול, לא יכול.

מה יכתוב?

עד שהוא בא לכתוב את זה כבר עבר נער נוסף.

ומה יכתוב, איך יכתוב, היד לא יכולה להספיק בכלל.

זה הגאון לפני 250 שנה.

וכל מה שמסר

מארי הקדוש לרבנו חיים ויטל,

וכל מה שרבי חיים

עמל לסדר כל ימיו,

וכל המקובלים עמלים כל ימיהם להבין,

את הכול הוא מסר לו בשנה ועשרה חודשים.

כל פרק הזמן שהם היו ביחד,

וארי הקדוש אמר לו, כל מה שבאתי לעולם,

בשבילך באתי.

ורק שנה ועשרה חודשים הם היו ביחד.

ולא יכול היה רבנו חיים ויטל לקבל את התורה שהושפיעה לו כמו תינוק,

דרך בקבוק.

לא יכול.

לא יכול.

עד שהוא לקח אותו לבארה של מרים בטבריה והשקעו מבארה של מרים ואז הוא הצליח לקבל את ההשגות

שהוא הקנה לו.

רק אז

התאפשרו השגות הארי הקדוש

רק לאחר ש...

נטהר באפר פרה אדומה,

כמו שכתוב במדבר קדמות להחידה במערכה א' ועוד כ׳.

כי זה הכלל.

ככל שמעפילים ברוחניות פורצים גבולות גשמיים

והגבלות של השגה.

ואז אדם יכול להספיק מה שאחרים לא יכולים להספיק במאות שנים ביחד.

יש לכך אין-ספור דרגות.

זו למעלה מזו אין-קץ.

והדברים אמורים לנו ולגבינו.

אתם שומעים?

זו דרשה לא עליהם שהיה פעם, זה עלינו.

מה עלינו?

המדרש אומר בויקרא רבה יטב.

הטיפש מה אומר?

מי יכול ללמוד את כל התורה כולה?

והחכם אומר,

שתי הלכות היום

ושתי הלכות למחר,

עד שאני שונה את כל התורה כולה.

רבי עקיבא מעם הארץ בגיל 40 למד 24 שנה והקיף את כל התורה

ונהיה רבן של כל ישראל.

אז בתוך הזמן שאנחנו חיים אפשר כמה פעמים.

אבל אם מנצלים 24 שנה רצוף,

בלי שלום עליכם באמצע,

בלי שלום עליכם באמצע,

כי כתובו קרעים תלביש נומה.

כל מי שלומד ומפסיק ולומד ומפסיק ולומד ומפסיק,

עליו נאמרו קרעים תלביש נומה.

תורתו נעשית קרעים-קרעים.

כמו האדם שלומד ישן,

לומד ישן,

לומד מדבר,

לומד מדבר, לומד יוצא, לומד מעשן,

לומד זה.

זה הכל קרעים-קרעים.

נו,

אז המדרש אומר, לומד שתי הלכות היום ולומד שתיים למחר, וככה גומר את כל התורה.

ואומנם אפשר ללמוד את כל התורה משתי הלכות היום

ושתיים למחר,

אבל אם לומדים שתי הלכות

ונכנסים לעולמה של תורה,

אז כבר מתעלים.

ואם מתעלים,

הכלים מתרחבים.

ואז מבינים יותר,

ומשיגים יותר,

וזוכרים יותר,

ומספיקים את כל התורה כולה.

אבל צריך להתחיל,

וברצינות,

ובהתמדה,

ובשקידה,

ותראו שתשיגו.

אז איך הספיקו

פשוט מאוד, השקיעו.

מי שמשקיע באמת,

מספיק.

להבדיל.

תראו את החרוצים, החרוצים, אלה ששפר מזלם בעסקים.

כמה הם מספיקים.

עסקים, עסקים. קונים, קונים, קונים, קונים, קונים, מוכרים,

קונים, מוכרים, מוכרים, קונים.

ביל גייטס.

יותר ממדינות יש להם כסף.

מה זה?

כ-80 מיליארד

דולר עולה ויורד, עולה ויורד סביב הזה.

נתן קרן עכשיו 34 מיליארד תרומות, צדקות.

אבל יש מעשה נפלא.

הוא רצה בכנס מסוים

שיבוא מרצה יהודי חשוב מאוד שכתב ספר על נמרים. מהנמרים הוא לומד איך בעסקים להיות חרוצים,

איך לעשות כל מיני דברים.

אז הוא רצה אותו מאוד. אבל לא, הוא המנהל שלו.

אחד המנכ״לים של החברות רצה אותו לפתוח איזה כנס גדול,

והתברר שזה בשבת.

אז הוא לא הסכים.

אז הוא אמר לו אני אתן לך דאבל.

לא מסכים.

אתן לך פי ארבע.

עלה איתו לכמה פי ופי ופי אני לא יודע מה המספרים. המספרים אסטרונומיים.

והוא לא הסכים.

בסוף מה?

נאלצו לדחות במקום בשבת את הכנס ליום ראשון.

ואז הוא בא והכנס היה מוצלח, בפרט עם הפתיחה שהוא נתן את ההרצאה היהודי הזה וכולי וכולי וכולי.

ויום אחד במטוס בילגייץ יושב עם המנהל הזה, המנכ״ל שלו,

והוא מספר לו, המנכ״ל, אתה יודע,

הכנס הזה המוצלח שאתה מדבר עליו ומרוצה וזה,

אתה יודע למה הוא הצליח? בגלל היהודי הזה שהזמנתי וזה וזה.

מוסטיקיבי נדמה לי קראו לו.

אז הוא אמר לו,

אבל תשמע סיפור.

הזמנתי אותו וזה היה בשבת והוא לא רוצה לבוא והוספתי והוספתי והוספתי והוא לא הסכים.

עד שנאלצתי לדחות את זה ליום ראשון.

אז בילגייץ אמר,

עד היום הבנתי שהכל אני יכול לקנות בכסף.

אבל עכשיו הבנתי דבר שיהודי ששומר שבת אי אפשר לקנות בכסף.

נו,

הטוירה.

כשיש טוירה כל החומר מתבטל.

מתבטל כל החומר.

ואם אדם זוכה,

כמה יכול להשיג.

אין

מגבלות ברוחניות.

בהצלחה.

בוצ'בס.

רבי חנניהו בר-גשי אומר,

ראשו הקדוש ברוך הוא כל ישראל, אבי כוך,

ירבו לו אם תורו ומסבוד שנעמור,

אבל לא יחפש למען סבגו יגדיל תורו ויאדיר.

אמן. זה קבלה של שנה רבה. אמן. אמן. אמן. אמן. יא שמן רבו ונכון.

אמן.

אמן.