מסכת ברכות - ו: | הרב עמנואל טולדנו [021]

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ראובן

ראובן זה שם של ראובן הבכור של יעקב אבינו

אמר רבי אלעוזר אמרה לאה

הרב רק עכשיו התחלתי

מה? עכשיו רק לחצתי על זה

אז אני מתחיל הנה כאן

אמרתי אני יכול לחזור

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי

מיום שברא הקדוש ברוך את עולמו לא היה אדם שהודה לקדוש ברוך

עד שבא תלאה והודתו

שנאמר הפעם מודה את השם

זה לא דבר פלא

מיום שברא הקדוש ברוך הוא היה האדם הראשון ועשרה דורות ונוח

ונוח לא הודה לא הוא הקריב קרבנות אחרי זה כשהוא יצא

מבהמות הטורות

שבעה

הוא הקריב קרבן זה

אולי קרבן זה לא בגדר תודה לא היה קרבן תודה

זה היה קרבן לפייס את הקדוש ברוך הוא

אף אחד לא היה מתבונן בטובותיו של הקדוש ברוך הוא אתה רואה בן אדם

ימלא חסדים של הקדוש ברוך הוא

מלא ידינו מברכותיך

יש לו כל כך הרבה ברכות מהקדוש ברוך הוא

‫כל כך הרבה והוא לא מודה.

‫למה לא מודה? ‫כי הוא לא מתבנן.

‫הוא חושב שהכול מגיע לו, ‫לא חושב בכלל.

ככה.

‫וצריך להכיר טובה לקדוש ברוך הוא ‫על כל לחם שאוכלים, ‫על כל פרי שאוכלים,

‫על כל טובותיו של הקדוש ברוך הוא.

‫פילי פלואים, איך הוא מגדל את הצמחים,

‫ונותן לנו לאכול.

‫ולא להודות לו,

‫אבל אולי הפירוש הוא,

‫אולי הפירוש הוא,

‫לא אמרו בלשון הודאה, ‫מכירים טובותיו של הקדוש ברוך הוא,

‫אבל הודה את השם הפעם, ‫הודה את השם.

‫להודות לשם.

‫ראובן,

אמר אבו אל-עוזר, ‫אמרה לאה, למה קראה לו לרעובד?

‫אמרה, ראו מה בין בני לבין חמי.

‫דאילו בן חמי,

‫אף אגב, ‫מדעתי זבנה לגבירותי בן חמי זה אי-סוף.

‫חמי זה יצחק... מי זה חמי?

‫חמיה של לאה.

‫חמיה של לאה.

‫מי זה חמיה של לאה?

‫יצחק אבינו. ‫לאה הייתה אשתו של יעקב.

‫אז מי זה חמיה?

‫זה אבא של החתן.

‫אז יצחק אבינו.

‫דאילו בן חמי,

‫ועשו ובנו של חמיה.

‫דאילו בן חמי, אף אגב, ‫מדעתי זבנה לבחירותי,

‫הוא מכר את הבכורה ליעקב מדעתו,

‫שנאמר, וימכור את בכורתו ליעקב.

‫טוב, הוא הציע לו, הוא רצה אוכל, ‫הוא כמעט הלך למות.

‫נתן לו נזיד עדשים,

‫אבל הוא רצה מחיר.

‫העיקר לסלק את הבכורה מההוא,

‫שהוא לא מתאים לעבוד עבודה.

‫אז טוב.

‫אף על גב נמידעתת זבנה לבחירותיה,

‫דכתיב וימכור את בכורתו ליעקב.

‫חזו מכתיבי ויסתום עשו את יעקב.

‫יותר מזה, הוכתיב,

‫אחי קרא שמו יעקב ויעקביני, ‫זה פעם, כל הזמן הוא מזכיר

שזה רמאות,

‫ובאמת,

‫אבל אתה מכרת מדעתך.

‫אבל הוא נשאר.

‫ואילו בני,

‫אף על גב דעל כרחי שקלה יוסף,

‫לבחירותיה מיניה, אף על פי שיוסף לקח,

‫בעל כרחו של ראובן לקח יוסף את הבכורה של ראובן,

‫בעל כרחו לקח לו יוסף את הבכורה.

‫דכתיב, ובכללו יצועי אביו,

‫ניתנה בכורתו לבני יוסף.

‫זה פסוק בספר דברי היומים.

‫התורה מספרת בדברי הימים.

‫למה לא שכחו המחבר של דברי היומים,

‫מי זה היה המחבר של דברי היומים?

‫לא שכח להזכיר

‫את החטא של ראובן. ‫ראובן הוא...

אתה שומע מה היה עם ראובן?

‫הוא נותן דעות לאבא שלו.

‫אבא שלו רוצה להישאר,

‫והמיטה שלו הייתה בבית בילו.

‫הוא התרגז, אימא שלי...

‫טוב, רחל הייתה צרה של אימא, ‫בסדר, אבל מילה

‫תהיה צרה של אימא?

‫-בכלל הכעס הזה.

‫אז מזכירים לו את העוון הזה,

‫שהוא חילל יצועי אביו,

‫לכן ניתנה בכורתו לבני יוסף.

‫ואפילו אחי לא יקנה בו,

‫הוא לא כינה בו דכתיב ‫וישמע ראובן ויצילו מידם.

‫היה לי קשה פה פשט.

‫היה לי קשה...

‫הרי הווישמע ראובן ויצילו מידם, ‫זה היה מעשה לפני

‫ובחלל לו את שרעי אביו.

‫רגע,

‫ומתי הוא חילל את שרעי אביו? ‫כשמתה רחל.

טוב,

‫וכשבא יוסף, בן 17 שנה,

‫הוא בא לאחים,

‫אז הם,

כשהוא בא לאחים,

‫אז הם רצו להרוג אותו, שמעון ולוי.

‫ויאמרו, הנה, בעל החלומות על הזה בא,

‫ועתה באו ונהרגהו.

‫וישמע ראובן ויצילה ומידם.

‫זה היה בזמן שיוסף הלך לבקר את העם.

‫אבל מתי

ראובן חילל את שרעי אביו?

‫הוא באמת חילל קודם.

הרי ידוע שעברו חזל,

‫איפה היה ראובן ‫בשעה שהם מכרו אותו לישמעאלים?

‫ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו

‫על עבירה שהוא לא נזהר בכבוד אביו.

‫אז זה היה לפני המכירה של יוסף,

‫לפני שיוסף הגיע לשם.

‫אז הסיפור, וישמע ראובן,

‫ויצילה ומידם היה, ‫אחרי הוא חלל את שרעי אביו.

‫נו, אז זה טוב. ‫אז מה? רגע אחד, מה אני מתכוון לשאול?

‫הרי הוא, יוסף לקח את הבכורה שלו,

‫בגלל שהוא חילל את שרעי אביו,

‫ובכל זאת ראובן לא קינא ביוסם,

‫אבל לכאורה, מתי הורידו לו את הבכורה?

‫מתי הורידו לו את הבכורה לראובן?

‫זה בפרסת וייחי,

‫כשיעקב אבינו נתן את ה...

‫אז הוא הוריד לו את הבכורה.

‫אז כנראה,

‫תראה, בספר דברי הימים כתוב, ‫ובחל אלו את שואי אביו,

‫ניתנה בכורתו לבני יוסף.

‫ומה שכתוב בפרסת וייחי,

‫שפעז כמיים, נתלמנו מלכות וכהונה,

‫זה בבייחי כתוב.

‫אבל הבכורה שעברה ליוסף,

‫זה עוד לפני כן.

‫אמר יעקב אבינו,

‫אפרים ומנשה, קירובן ושמעון יולי,

‫הם לקחו שני נחלות בארץ.

‫זה היה מיד, מיד, זה,

‫כשהוא חילל את שואי אביו.

‫אמנם נכון הסיפור, מה שיעקב אבינו אמר, ‫שהוא לא יקבל את התכונה ולא את המלכות, ‫בכלל שהוא פעז כמיים, הוא קצן.

‫מי שקעסן,

‫בכלל שהוא קסן.

‫אבל זה מלכות וכהונה.

‫אבל להיות,

לקבל פי שניים בנחלה,

‫וכיוון שארץ ישראל,

‫הייתה ירושלנו מאבותינו,

‫כי מיד כשאברהם אבינו מלא את עצמו,

‫מיד הוא זכה בארץ ישראל.

‫ואחרי כן קיבלנו את ארץ ישראל בירושה.

‫אז היה צריך להיות שראובן יקבל פי שניים.

‫אברהם נפטר,

ירס אותו יצחק,

‫ארץ ישראל ירס אותו יצחק, ‫אחרי כן יצחק נפטר,

‫ירס אותו יעקב אבינו.

‫יעקב נפטר, צריך,

‫הבכור ייטול פי שניים.

‫וכבר,

עוד לפני כן אמר ראובן ושמעון,

‫אפרים בנשיק ראובן ושמעון יולי, ‫זה בתחילת פרשת פייחים,

‫שהביא אותם יוסף לברך אותם.

‫אז זה היה,

כבר מיד כשבחלה לא יצאו היה אביו,

‫זה נגז... ניקחה ממנו הבכורה.

‫אבל...

אבל מה שלקחו ממנו, ‫את ה... נהיו...

‫את הפי שניים לקחו ממנו.

‫לירש פי שניים,

‫זה לקחו ממנו.

‫לירש פי שניים, זה לקחו ממנו.

‫אבל...

‫אבל את ה...

מה שלקחו ממנו הבכורה, ‫זה באמת

מתי שאברהם...

‫מתי ש...

יעקב אביב נעשה את הצבא,

‫אבל מה שלקחו ממנו, את הפי שניים, ‫זה כבר מיד.

‫זה כתוב בפירוש.

‫ובחל אלו יצאו האבים ‫ניתנה בכורתו לבני יוסף.

‫משמע, מיד.

‫לא מתי שנפטר יעקב אבינו.

‫אז היא אומרת, לאה אומרת,

‫ראו מה בן עשו לבני ראו בן.

‫עשו מכר מרצונו את ה... נכון, הוא...

‫נזיד עדשים היה שווה לו.

‫הוא עמד למות, הוא הציל אותו.

‫הוא עמד למות מאחזו בולמוס,

‫לעשו.

‫הלעיתני נמנם אדם מהאדם הזה,

‫כי עייף אנוכי, הוא כבר...

‫אז מה?

‫הוא מכר מרצונו את הבכורה. ‫גם הוא לא צריך בכורה,

‫ויזבה עיניו את הבכורה, ‫אבל הוא נתן מרצונו.

‫אחרי כן הוא בא בטענות.

‫את בכורתי לקח,

‫ועקבני זה פעמיים,

‫ועכשיו גם את ברכתי.

‫רות,

מהי רות?

‫אמר רבי יוחנן,

‫שזכתה ויצא ממנה דוד,

‫שריבהו לקדוש ברוך הוא ‫בשירות ותשבחות.

‫ריבהו הוא.

‫נתן לו רוויה של שירות ותשבחות.

‫כל כך הרבה תשבחות ושירות, ‫שהוא כאילו, כביכול,

‫סטה מים,

‫כמו צמא שוטה מים.

‫מנה לן דשמא גרים,

‫מאיפה אנחנו יודעים שהשם גורם?

‫מצאנו שהשם גורם,

‫מנה לן דשמא גרים.

‫דאמר קרא לכו חזו מפעלות השם,

‫אשר שם שמות בארץ.

‫אל תקרא שמות

אלא שמות

שהשם גורם.

‫זאת אומרת,

למה נקרא שמה רות?

‫מי קרא לה רות?

‫היא הייתה מלידה, כן, מלידה, ‫היא הייתה כשהיא באה.

רות, זה היה מלידה באמת, פלא.

‫אצל גויים קראו רות.

‫למה עשה הקדוש ברוך הוא שתקרא רות?

‫כי זה מרמז שעתיד לצאת ממנה נכד,

‫שירווה את הקדוש ברוך הוא ‫בשירות ותשבחו.

‫והגמרא קוראה לזה, שמה כגרים.

‫זאת אומרת, בגלל השם גורם, ‫כיוון ששמה היה ככה,

‫לכן זכה דוד המלך

‫לומר הרבה שירות ותשבחות להקרות ברוך הוא.

‫ריבהו,

כמו מים,

‫נותנים מים לאדם צמא, כמה שישתה.

‫ככה הוא ריבהו בשירות ותשבחות.

‫אמר רבי יוחנן, משום רב שמעון בן יוחאי,

‫כשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם,

‫יותר ממלחמת גוג ומגוג.

‫מה זה תרבות רעה? ‫אם לבן אדם יש בן

‫שהוא לא מחונך טוב,

‫תרבות רעה, מה זה תרבות? ‫תרבות זה חינוך.

‫תרבות רעה

הוא לא מחונך טוב, ‫יש לו חינוך,

‫הוא מקולקל.

‫אז זה יותר כואב לאדם,

‫יותר ממלחמת גוג ומגוג,

‫שנאמר,

‫מזמור לדוד

‫בבורחו מפני אבשלום בנו,

‫וכתיב בתראה,

‫אשר מרבו צרי,

רבים קמים עלי,

‫ואלו גבי מלחמת גוג ומגוג,

‫כתיב, למה רק שגויים ולאומי מהגוריק,

‫ואלו מרבו צרי, לא כתיב.

‫רואים שתרבות, אבל יש לכאורה פלא,

‫אבשלום,

‫הוא רדף את אביו,

‫אז הוא אומר, מרבו צרי, ‫אבל גוג ומגוג, ‫לא היה בזמן דוד,

‫זה היה בזמן המשיח.

‫אז לכן הוא לא אמר, מרבו צרי.

‫מה, אבל פשוט להם לחז״ל,

‫שדוד הפנים את הצרה של,

‫הצרות של נכדיו.

‫המשיח הוא נכד של דוד המלך.

‫המשיח הוא נכד של דוד.

‫אז הוא בוודאי הפנים הצער של נכדו,

‫המשיח,

‫והוא לא אמר מרבו צרי.

‫כך צריך לפרש. ‫אז אתה אומר, מה השאלה של הגמרא?

‫מר אבו צרי זה אבשלום, ‫הוא רדף את אביו.

‫אבל גוג ומגוג זה בזמן המשיח דוד.

‫אז למה הוא לא אמר מרבו צרי? ‫כי הוא לא,

‫הוא לא עשו לו את הצערות.

‫זה לנכד.

‫אבל הוא כל כך בלי ספק,

‫הוא כל כך כמו הסבא שלי, עליו השלום,

‫כמה אחריות

הייתה לו על הצאצאים.

‫היה מרגיש אחריות

על כל צאצאים שלו.

‫הוא היה מתפלל כל יום על יד המזוזה,

‫עם תפילין בראש ובזרוע, ‫לפני שהוא יוצא להתפלל.

‫ומתפלל בבחיות

‫שלא יצא שום פסול ‫בזרעי וזרע זרעי עד עולה.

‫ויקרא בהם מקרא שכתוב,

‫ישראל אשר בך את פאר.

‫היה מרגיש אחריות על הנכדים שלו.

‫אז אם כך סבא חושקן דוד, בטח.

‫היה מרגיש,

‫מרגיש את צעריו, מרגיש... ‫אז למה לא אמר מרבים?

‫למה לא אמר השם מרבו צריי?

‫אלא ראייה שתרבות רעה, ‫אבשלום היה תרבות רעה.

‫אז זה יותר קשה לבן אדם ‫ממלחמת גוג ומגוג.

‫קשה תרבות רעה בתוך ביתו של האדם ‫יותר ממלחמת גוג ומגוג.

‫שואל את הגמור, מזמור לדוד,

‫בברכו מפני אבשלום לו, ‫מזמור לדוד?

‫כינא לדוד מבעלה.

‫מה הוא מזמר?

‫שיש לו צרות מן הבן שלו?

‫אמר רב שמעון בן אבי שלום,

‫מסע למה דבר דומה.

‫לאדם שיצא עליו שטר חוב.

‫קודם שפרעו היה עצב,

‫לאחר שפרעו שמח.

‫למה?

‫התפטרתי מן החוב.

‫לאחר שפרעו שמח,

‫אב כן דוד.

‫כיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫הנני מקים עליך רעה מביתך, היה עצב.

‫אולי עבד או ממזר הוא דלא חעיס עליי,

‫לא ירחם עליי.

‫כיוון דחזה דאבשלומו שמח,

‫הוא חשב שהבן ירחם על אביו.

‫אבל הוא הלך כמעט,

‫הוא הרי התייעץ עם אחיתופל,

‫והאחיתופל אמר לו, ‫עכשיו נרדוף אחריו ונהרוג אותו.

‫אחיתופל,

‫אחיתופל רצה להרוג את אדוננו דוד.

‫גם הוא מורד במלכותו,

‫אבל הוא הרג את עצמו לבד.

‫ראה שהעצה שלו לא עזרה. למה?

‫כי דוד המלך התפלל לקדוש ברוך הוא ‫להפר את עצת העטופל,

‫והתקבלה תפילתו של דוד.

הוא רצה להרוג אותו בחרב,

‫והוא הרג אותו בתפילה.

‫על מה הוא התפלל?

‫שאפר ארצות העטפל.

‫והוא הלך לבד והחנק את עצמו.

‫שלא שמעו לו,

‫יכול להיות שהוא חנק את עצמו,

‫כי הוא בטח, דוד ישמע מן העצה ‫שנתן לאבשלום.

רק, איך קוראים לו ההוא,

‫שהפר את עצת עצת החטופל?

‫חבר של דוד.

‫הוא בטח, לא, בטח הוא סיפר את זה לדוד.

‫שתגידו לו לדוד, ‫שכך וכך יעץ החטופל,

‫וכך וכך יעצתי אני,

‫ולכן תגידו לו שיברח עכשיו מן המקום.

‫שלא יישאר קרוב,

‫ברח לעבר הירדן,

‫דוד.

‫אז הוא דדע מן ה... עכשיו, אחיתופל

‫ראה שלא נעשתה עצתו,

‫ובין כה הוא פחד שדוד יחסל אותו, ‫אז הוא הלך ונחנק לבד.

‫כיוון שאמר לו הקדוש ברוך הוא,

‫הנני מקים עליך רעה מביתך,

‫היה עצב,

‫אמר שמעבד וממזרות לא אכעיס עליי,

‫כיוון דעזה דאבשלומו, שמח.

‫משום הכי אמר מזמור,

‫ואמר רבי יוחנן,

‫משום רב שמעון בן יוחאי,

‫מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה,

‫שנאמר,

עוז ותורה יעללו רשע, ‫ושומרי תורה יתגרו בם.

‫הוא אמר שמותר להתגרות ברשעים

‫בעולם הזה.

‫כן.

‫תניא נמי אחי,

‫רב דוסטאי בר מתון אומר, ‫מותר להתגרות ברשעים בעולם הזה. ‫שנאמר על זה תורה, יעללו רשע,

‫ואם יש אחשך אדם,

‫מישהו ישאל עליך קושייה,

‫והאל כתיב, אל תתחר במרעים,

‫אל תתחרע עם האנשים הרעים,

‫אל תקנא ועושה עוולה.

‫אמר, אמור לו, תענה לו,

‫מיש ליבו נוקפו, אומר כן,

‫אלא אל תתחר במרעים,

‫להיות כמרעים,

‫לא תתחרע איתם להיות כמוהם,

‫ואל תקנא ועושה עוולה, ‫להיות כעושה עוולה,

‫אבל להתגרות בהם אפשר.

‫ואומר, אל תקנא ליבך בהטאים, ‫כי אם ביראת השם כל היום.

‫אין היא.

‫ואמר ביצחק,

‫אם ראית רשע,

‫ששעם משחקת לו,

‫אל תתגרע בו.

‫כשנאמר יחילו דרכיו בכל עת,

‫הוא יצליח... מה זה יחילו דרכיו?

‫הוא יצליח...

‫-כן, תודה רבה.

יחילו יצליחו,

אומר רשי,

וחברו על כן לא יחיל טובו.

יחילו דרכיו בכל עת,

ולא עוד אלא של זוכה בדין,

שנאמר מרום משפטיך מנגדו.

המשפט

של הקדוש ברוך הוא לא חל עליו.

הוא מעליו, אבל לא עליו.

מסלקין דיניך ורחוק ממנו.

ולא עוד אלא שרואה בצריו.

הרשע רואה בצריו.

שנאמר, כל צורריו יפיח בהם.

אם כן, פעם כתוב שמותר להתגרות בו. פעם כתוב לא להתגרות בו.

אז הוא אומר, לא קשה, הבי מילי די,

הבי מילי דשמיא.

אם זה עניינים שלך,

עניינים שלך.

אז אל תתחרמו. אבל אם זה במילי דשמיא,

מותר להיגרות בו.

הם היו מעשים.

בי ועת אימה,

ההוה ההוה מילי דשמיא.

ולא כאשר ההוה רשע שהשם משחקת לו,

ההוה רשע שנשה משחקת לו.

אז לפי הטעם הזה,

הרי היום עושים הפגנות

נגד ומדברים נגד הרשעים,

שהם עושים צרות. זה במילי דשמיא. הם לוקחים בחורים לצבא

ומחללים שבת בירושלים,

והם מתגרים בהם. הם הולכים

ועושים... נלחמים נגדם.

אבל במילי דשמיא, קודם אמרנו,

במילי דשמיא מותר להיגרות פרשיים.

אבל בתירוץ הזה כתוב,

אפילו במילי דשמיא,

הברסה שנשה משחקת לו,

הברסה שנשה משחקת לו.

על שבת, אני חושב,

לא, שם, אני לא יודע מה היה בירושלים.

זה צריך למחות.

אבל נגד הצבא למחות,

להתגרות,

השאה משחקת להם?

די ועתימה והאוור, השאה משחקת לו,

ולא כשהא וצדיק גמור, אבל צדיק שאינו גמור.

צדיק גמור יכול להתגרות בהם.

צדיק שאינו גמור לו, דאמר אבו נא,

מאי דכתיב, למה

תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו,

וכי רשע בולע צדיק?

והכתיב השם לעזבנו בידו,

וכתיב לא יאון אל הצדיק כל אבן,

אל הצדיק ממנו בולע.

צדיק גמור אינו בולע.

אם הוא רק צדיק ממנו,

הרשע יכול לבלוע את הצדיק.

הוא רק צדיק ממנו.

אבל אם הוא צדיק גמור,

הוא לא יכול לבלוע אותו. והיא תימשה משחקת, לא משנה.

ואומר רבי יוחנן,

משום רב שמעון בן יוחאי, כל הקובע מקום לטבילתו,

אוי ואב נופלים תחתיו,

שנאמר ושמתי מקום לעמי לישראל ומתעתיו ושכן תחתיו,

ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עוולה לענותו,

כאשר בראשונה.

אחרי ששכן תחתיו, אם אדם

קובע מקום לטבילתו,

אוי ואב נופלים לפניו.

רב הומה הרמי,

רב הומה המקשה,

כתיב לענותו

וכתיב לכלותו.

בתחילה לענותו ולבסוף לכלותו.

כי תמיד הבני עוולה מתחילים

בהתחלה עושים צרות, אחרי כן הם רוצים להרוג אותם.

אמר רבי יוחנן, משום

רבי שמעון בן יוחאי,

גדולה שימושה יותר מלימודה,

שנאמר

פה אלישע בן שפט

אשר יצק מים על ידי אליהו.

למד לא נאמר

אלא יצק, הוא

שפך מים על ידי אליהו.

מלמד שגדולה שימושה יותר מלימודה.

אמרנו אז, במדרש כתוב מאיפה היה לו מים?

הרי אז היה בצורת, לא היה מים.

אליהו אומר לא תמלאו את המזבח מים וגם את תעלה.

מאיפה היה לו מים?

אז כתוב ברשי על הפסוק הזה אשר יצק מים,

זה פסוק, איפה?

במלוכים.

חבוב.

היי, כולי היי.

מהי דכתיב ואני תפילתי לך שם עת רצון בדף ח עמוד א

אימתי עת רצון?

בשעה שהציבור מתפללים.

אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתאמן.

מה זה ואני תפילתי לך שם עת רצון?

יש עתים של רצון, יש עתים שלא של רצון.

אז זה אומר זה הזמן שהציבור מתפללים.

רבי ישיב ארבי חנינא אמר מאחה

אז מה זאת אומרת? שאדם יתפלל, אפילו אם הוא לא יכול להתפלל בציבור

זה טוב להתפלל בבית אבל בזמן שהציבור מתפללים

רבי ישיב ארבי חנינא אמר מאחה

כה אמר השם

בעת רצון עניתך

משמע יש עת של רצון, יש עת של לא של רצון

רבי אהה ברבי חנינא אמר מאחה

אין כל כביר לא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרוב לי

כי ברבים היו עמדי

אחי יש לי אך יותר צעיר ממני

ראש ישיבת זוהר התורה בירושלים

והיה לו בעיה

היה לו גידול בחניכיים

ונסע לבוסטון

ושם טיפלו בו ברוך השם יצא מזה

אבל אני הרמתי לו טלפון מכאן

לאמריקה

דיברתי איתו, אמרתי לו

פדה בשלום אבשי מקרוב לי

כי ברבים עמדו עמדי

איך כתוב, אתה רואה?

כי ברבים היו עמדי

פדה בשלום נפשי

בגלל שהרבה מתפללים עליך

כי ברבים היו עמדי

ואדם חולה

וטוב שהתפללו עליו

זה עוזר

פדה בשלום נפשי מקרוב לי

שהם לא יתקרבו אליי הרשעים

להזיק אותי

מדוע? כי ברבים היו עמדי

כי הרבה מתפללים עליי

אז הם הקדוש ברוך הוא פדה בשלום נפשי

וכאן רואים

וגם כתוב מקודם אין קל כביר לא ימאס

וכתיב

אם רבים מתפללים איתי

אה אבל הפשוט כי ברבים היו עמדי

לא שרבים התפללו עליי

ובשלום נפשי מקרוב לי הפשט הפשוט בגלל שרבים התפללו עליי אבל

הגמרא מביאה את זה

להתפלל בזמן שהציבור מתפללים

אפילו כל אחד מתפלל העניינים שלו

אבל בזמן תפילת הציבור

אז התפילה מתקבלת

אבל אני אז אמרתי לו לפי הפשט

פנדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי מה זה היו עמדי

הגמרא מביאה כי כשאני התפללתי היו עוד הרבה מתפללים אבל על עניינם שלהם

זה הגמרא מביאה אבל כאן

אבל אני אמרתי הפשט הפשוט הוא בכלל שהם

כי ברבים היו עמדי שהם

מתפללים עליי

תניאנע מאחי רב נורסון אומר

ממיניים שאין הקדוש ברוך הוא

מואס בתפילתם של רבים

שנאמר אין כביר לא ימאס

וכתיב פדה בשלום הנפשי מקרוב לי אמר הקדוש ברוך הוא

כל העסק בתורה ומגיבות עשד ומתפלל עם הציבור

מעלה אני עליו כי לבדעני לי ולבוניי מבין אומות העולם

אמר רשלה כי כל מי שיש לו בית הכנסת ועירו

ולא נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר השם על כל שכניי הרעים

הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי

את ישראל

ולא עוד אלא איך משמע מן הפסק שנקרא שכניי הרעים

אבל מי אומר שזה בכלל שלא יתפלל עם הציבור?

מה זה שכניי הרעים?

מי אומר ששכניי הרעים?

ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו

שנאמר ענייני נוטשם מעל אדמתם

ואת בית יהודה יטוש מתוכם.

אמרו אלה רבי יחנן

עיקץ אבי בבבל

יש זקנים בבבל

טמא ואמר בפסוק כתוב למען ירבי ימיכם

וימי ביניכם על האדמה

אבל בחוצה לארץ לא

כיוון דאמרי ליה

מקדמא ונעשכה לבית כניסתא אמר היינו דעני אליהו

כי דאמר רבי ישועבי לוי לבניה

קדימו וחשיכו ועלו לבית כניסתא

ככי דתורכו חייהם.

עשרה אדם שומע לי לשקוט עדת אותה יום יום

לשמור מזוזות פתחיי וכתיב בטרק עם מצאיי מצא חיים.

אומר רב חיסדא לעולם ייכנס אדם

שני פתחים בבית הכנסת

שני פתחים שקדעתך

הפירוש ייכנס שני פתחים

רוחב ייכנס

לפנים שלא ישב סמוך לפתח

ונראה עליו כמסוי

והוא יהיה מזומן,

הוא רוצה להיות על יד הדלת כדי שיוכל לצאת מהר.

אז זה לא טוב.

ייכנס בפנים אליו עם השיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל.

אז לא תתפלל,

טוב זה כבר העניינים האחרים,

אז לא תתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא.

אמר בי עניין את מצאו זו אישה שנאמר מצא אישה מצאתו.

במערבה כי נסיף יניש איתתה

אמרי לאחי מצא ומוצא.

מצא דכתיב מצא אישה מצאתו

ואפק רצון מהשם.

מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממוות את האישה.