וירעו אותנו המצרים = חיבור לגוים | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

השיעור לרפואת הנפש למשה בן מזל, נציב יום

וירעו אותנו המצרים

פרשו בו שעשאונו רעים וחטאים

לא כתוב וירעו לנו המצרים שעשו לנו רעה

וירעו אותנו המצרים

שעשו אותנו רעים וחטאים

איך עושים כזה דבר?

איך הופכים בן אדם להיות רע וחוטא?

זו לא שאלה כי הפסוק אומר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו

ברשי מפרש

מגיד שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל האומות

ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל

זאת אומרת ערוות הארץ, שיא הטומאה היה שם

גם הם מקולקלים ומעשיהם מקולקלים וגם המקום עצמו מקולקל ומי שנמצא במקום כזה

אומר הרמב״ם

בלכות דעות פרק ו' הלכה א'

דרך ברייתו של אדם

להיות נמשך אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו

זאת אומרת

מדרך

הבריאה של כל אדם באדם

זה שהוא נמשך

אחר הרעים והחברים

מתמזג בדעות,

בתרבות, בהנהגה כמנהג אנשי מדינתו

אז אם אתה בא למקום של רעים אתה תהיה רע

אתה תבוא למקום של טובים תהיה טוב

איך אמר שלמה המלך הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע

הולך את חכמים

הוא טיפש

אבל הוא הולך את איתם עם החכמים, הוא יהיה חכם שומה הוא שומע כל הזמן חכמה חכמה חכמה הוא יהיה חכם

ורועה כסילים ירוע, אפילו הוא חכם,

אבל הוא יתרועע עם הכסילים,

הוא ירוע בסוף.

ככה ההשפעה.

אז מה הפלא שהם החטיאו אותנו המצרים?

הלא נראה שלפני היציאה למלחמה מכריז הכהן

איש הירא ורחל לבב

מהעבירות שבידו,

ילך מישוב לביתו

ואמרו שחוזר אף על עבירה מדרבנן.

מי שעבר עבירה מדרבנן פטור, משוחרר,

לא הולך למלחמה.

מה זה עבירת דרבנן?

כגון שסח בין תפילין של יד לבין תפילין של ראש.

אסור להפסיק בדיבור

בין תפילין של יד לתפילין של ראש והוא סח, דיבר.

זה נקרא עבירת רבנן. אה, עשית עבירה כזאת?

אתה לא כשר ומוכשר להיות במלחמה.

אתה תלך הביתה, אתה לא נלחם.

או שהוא מדבר בין ישתבח ליוצר.

הרי

מדובר בצדיק גמור.

חוץ מהדבר הזה הדרבננצ'י כזה אין לו כלום הכל מאה אחוז.

לא עבר מימיו עבירה מדאורייתא.

יש לו רק דרבנן אחד.

נו אדם

כזה חוזר.

אז אלה שיוצאים

אין להם אפילו דרבנן אחד.

שלמים ומושלמים יוצאים למלחמה.

אז איך הוא חוזר עם גויה?

יפה תואר.

איך הוא חוזר עם גויה?

שיקצה.

לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע.

אבל כל חייו הוא התגבר על יצר הרע.

לא עבר שום עבירה.

אז מה קרה עכשיו?

יצר הרע לא הצליח.

כל ימיו לחטיא אותו.

וכאן,

אם לא נתיר לו אשת יפת תואר,

הוא ייפול שדוד.

מה הפלא?

מה הפלא?

אם פגע בך מנוול זה,

מי זה קיבל את התואר הנפלא הזה?

יצר הרע.

מושכהו לבית המדרש,

אם אבן הוא נמוח,

אם ברזל הוא מתפוצץ.

בין כותלי בית המדרש אפשר להיות צדיק גמור.

אבל כשיוצאים מבית המדרש,

או-אה,

עלולים לחזור כבר עם אשת יפת תואר.

כשאתה כבר לא נמצא במסגרת,

כשאתה נמצא כבר במלחמה בין הגויים, אתה רואה את כל מה שקורה וכל מה שעובר.

אתה כבר לא תחת השפעת התורה בדיוק כמו בבקוטלי בית המדרש.

אז כבר נאמר, וראית,

וחשקת,

ולקחת.

זה אם יוצאים מבית המדרש אפילו למלחמת מצווה.

איך אמרו בני ישראל למשה רבנו?

לא עשינו שום מעשה אסור חס ושלום, אבל מידי הרהור לא יצאנו.

ולשלוט על ההרהור, בפרט שרועים,

רועים, אתה יוצא מבית המדרש, אתה רואה גויה.

עכשיו היא לא יכולה לעשות כלום, אתה גיבור, אתה שולט,

אתה מנצח בקרב.

ויצר הרע עובד. הוא אומר, או,

הוא עבר עכשיו לצד שלי, הוא בצד שלי עכשיו.

שם הוא פיצץ אותי,

מחה אותי,

אבל אני מחכה לו שיצא מבית המדרש.

איך אמר יצר הרע,

כשראית רבים תיא בן חרש בתוך בית המדרש,

ואיש מלחכת מסביבו ולומד. הוא אומר, אפשר שזה לא חטא?

אה?

אה?

אני אשאיר אחד שלא חטא.

ישר בא והזדמן לו, כמו אישה יפה.

ניצח אותו אבל.

רבים תיא בן חרש. סיפרנו את הגלגול שלו, כן? אתם זוכרים?

אז כמה יש להיזהר לא לצאת מן התיבה אל המבול.

מה היא משמעה שלא לצאת אל המבול?

הגמרא אומרת

שלדעה אחת בארץ ישראל לא היה מבול,

שנאמר לא גושמה ביום זעם.

ככה אומר יחזקאל הנביא,

פרק כב, שארץ ישראל לא גושמה,

לא ירד בגשמים, ביום זעם, ביום המבול.

והרי כתוב,

כל אשר נשבעת רוח חיים באפיו,

מכל אשר בחרבה מתו.

אז התיאור אומרת שלא נשאר שום אדם ביקום על כדור הארץ חי, כולם מתו, כל מי שהיה בחרבה מתו.

אז מה זה מועיל שלא גושמה ביום זעם?

אז אם לא היה שם מבול, למה לא נשארו שם אנשים?

אז הגמרא אומרת, משום הבלע,

המבול היה ברותחין,

והוא העלה עדים רעילים,

והם חלחלו גם לארץ ישראל,

ורק בתיבה נשאר אוויר זך,

ואפילו הראם,

כמו שאומרת הגמרא בזבחים קייג,

ששייט מחוץ לאב,

הכניס ראש חותמו לתיבה שיוכל לנשום.

מה רוצה הגמרא לומר?

שאוויר צח וזח

יש רק בטבע.

באוהלי התורה והיראה,

שם יש אוויר זח וצח.

אתמול היו פה שניים,

אחד חסיד,

ואחד מתחזק,

שבאים מהרצליה ללמוד פה.

אומרים, יש פה אווירה מאוד מיוחדת,

אני לא יודע למה,

אבל יש פה אווירה מאוד מיוחדת, מכל בתי הכנסת של בני ברק,

אנחנו באים רק לפה ללמוד.

כנראה שהם מריחים אוויר זך, צח.

כשיוצאים,

אומר רבי יעקב גלינסקי, זיכרונו לחיי העולם הבא, כשיוצאים,

גם אם לרחובות עיר חרדית,

גם אם אין שם מחזות פריצות ומראות מקוממים,

ההבל מחלחל והאוויר מורעל.

רוב הרחובות

הם תרבות הגויים,

כמו שדיברנו על הנצרות הפרוטסטנטית,

ונדבר גם בשבוע הבא ביום שלישי,

בשעה שמונה יהיה פה הרב דוב ברקוביץ שוב. ביום ראשון. איך?

ביום ראשון.

ביום ראשון?

ביום ראשון, שעה שמונה בעזרת השם יתברך.

אז תקשיבו טוב, אמת,

זה כבר אמר הרב יעקב גלינסקי,

הגויים והתרבות הגויים הם המחתיאים,

בגינם המבול וההבל.

ועל כן נאמר, ונשא שעיר עליו את כל עוונותם.

והמדרש אומר,

השעיר זה עשר.

שנאמר, איש שעיר.

את כל עוונותם זה עוונות של איש תם.

מי זה איש תם? יעקב אבינו.

אז ונשא שעיר עליו,

אדום יקבלו את החבית חבית

של העוונות של איש תם.

תמה הגאון רבי יהונתן אייבשיץ, זכר צדיק לברכה, בתפארת יהונתן.

מה,

ראשו של עשיו זה פח אשפה של העוונות של יעקב?

אבל משפטי השם אמת,

כי הוא האשם בהם,

בעטיו הם חוטאים.

וכמו שנאמר בתהילים סט,

תנא עוון על עוונם,

הוסף את עווני על עוונם.

אז את אומרת,

בעוון הגויים אנחנו מושפעים.

ואתם יודעים שהיום מדברים כולם שצריך להיות כמו תרבות המערב וצריך להיות פתוח.

אתם שומעים את המושגים? תפסיק להיות סגור, תפסיק להיות נעול, תפסיק להיות קיצוני.

מה כולם מעודדים אותך?

שתיפתח. למי להיפתח? למי? למי? למי?

לתרבות המערב, לנצרות הפרוטסטנטית. תיפתח, תהיה פתוח.

עכשיו הודיעו היום שצה״ל החליט להוסיף עוד גדודים מעורבים,

עוד.

מה? חיילים וחיילות ביחד, בטנקים, לוחמים ביחד, שומרים ביחד,

הכל ביחד,

לא נשואים, לא זוגות נשואים, כן?

הכל ביחד.

תהיה פתוח, תהיה פתוח, הכל פתוח.

פתוח זה עשו,

איש ציד,

איש שדה,

פתוח.

יעקב, איש תם, יושב אוהלים, סגור.

לא מעניין אותי העולם,

אני נמצא בעולם, זה העולם, עולם התורה,

זה העולם, מפה אתה מציץ לכל העולם בלי לצאת החוצה. אתה יודע בדיוק

מה מימו, הכל אתה יודע.

אבל צריך לדעת שיש השפעה,

יש רעלים בחוץ, רעלים מלא מלא רעלים.

סיפר לי יהודי קשה יום

על

שאלה.

היה לו עגלה וסוס,

והוא סובב ברחובות למכור חלב, זה בזמנו, כן?

הפרנסה של פעם.

הבן שלו למד בישיבה ועבר משבר, הפסיק ללמוד.

חשב,

אם בן כהוא לא לומד, אז שיבוא, יעזור לי לפחות בפרנסה.

הלך ושאל את מרן החזון, איש זכר צדיק לברכה,

וענה לו, בדורנו חייב אדם למסור נפשו

שבנו ישהה בישיבה אפילו אינו לומד בה.

רק יושב שם.

זה החזון, איש הבין. היום ראשי הישיבות לא מבינים ככה.

הם, כל מי שלא לומד אפילו כמו שצריך, הם מעיפים אותו החוצה לרחוב.

זה בעיה.

ואחר כך מה הם הולכים?

ללמוד שם באקדמיה.

ואחר כך מה הם נהיים?

סוניים. ואז הם מרחילים עוד יותר.

ואז הם באים ואומרים כמה כיף שם וטוב שם וכמה מרוויחים שם.

וככה מעלים רעיונות, וזה גולגל הולך וחוזר.

בעניין השפעת החברה,

הגמרא במכות ט'

שאלו מדוע נקבעו שלוש ערי מקלט בעבר הירדן,

כאשר בכל ארץ ישראל,

בכל ארץ ישראל, יש שלוש ערי מקלט.

אז תרצו שבגלעד שכיחים רוצחים,

דהיינו מצויים הרבה רוצחים,

ונצרכות שם ערי מקלט רבות,

ותמוה.

הרי ערים מיועדות

לקלוט רוצחים בשגגה.

אז מה לנו הם מצויים שם רוצחים רבים במזיד?

התשובה היא שבחברה שבה מצויים רוצחים רבים יש זילות בחיי אדם,

וממילא אין נזהרים,

ומתרבים מקרי רצח בשוגג.

למה?

לא חסים כבר על חיי אדם.

בעיתונים החרדים, במרכאות,

לא מפרסמים, לא מפרסמים

מקרים של רצח

או דברים ברוטליים אחרים וכו' וכו'.

והסיבה ברורה,

אם תכניס את זה, תהיה קהות חושים וזילות לחיי אדם.

פעם, כשהיו מלחמות נגד ניתוחי מתים,

והמדינה עשתה כבשלה,

כל גופה שהגיעה לידה, פירקו אותה לחלקים. הוציאו את העיניים, שמו במקרר, הוציאו זה, הוציאו איברים, הכל הכל, והיו מחזירים הכל ככה, תאמין, משהו

שאין בפנים כלום.

אז כמה אמיצים

הגיעו לאבו כביר, שם זה היה,

ופרצו לשם, והסריטו בתוך המקררים חלקים של בני אדם.

והם פתחו במקום אחד, מקרר אחד, כולו עיניים.

אש ומפחיד.

והכל זה לניסויים והשתלות וכל מיני דברים ש...

והביאו את זה לרבנים פה בבני ברק,

והראו להם את הזוועה.

אז הם אמרו לא לפרסם את זה.

למה? אם אנשים יראו את זה, כבר לא יהיה להם ערך לחיים.

ברגע שאדם רואה, תראו מה קורה בדאעש, מה קורה בכל העולם. גמרנו.

ברגע שהתפרסם ששוחטים אנשים והכול,

כולם קפצו, מאירופה. גם אני רוצה לשחוט, גם אני רוצה לשחוט.

כולם הולכים, כולם שוחטים, כולם עם גרזינים, כולם עם זה.

עכשיו בשגב שלום, היה עכשיו שם קטטה בין בדואים לבין זה לבין שם, כולם צינורות, תח תח תח.

למה? רואים, אתם רואים מקרה אחד התאבד, אחר זה אתה שומע עוד אחד התאבד, עוד אחד התאבד, עוד אחד התאבד. אתה רואה, אחד זרק את הילד מהזה, והוא זורק גם כן, והוא זורק,

והוא זורק.

אחד עשה ככה וזה, כל מה שעושים, מה שמתפרסם, הכל חוזר וחוזר וחוזר.

אז העיתונים לא מפרסמים, חרדים. אבל האתרים,

או האתרים החרדים, חרדים,

אתמול היה פה מקרה, אתם יודעים, שבא אחת קצת לומאה ורצה פה לתקוף וכל מיני דברים.

כולם צלצלו, מה היה? מה היה? רוצים תגובה, רוצים תגובה, רוצים תגובה.

החזרנו עשרה אנשים, עשרים אנשים, שלושים אנשים בתשובה, אף פעם לא צלצלו.

40 שנה לא צלצלו.

לא מעניין אותם. חזרו בתשובה, לא חזרו. עם ישראל מתקרב לגאולה, לא מתקרב. לא.

אם אדם נשך כלב, או חדשות, מה? מה?

איך נשכת אותו? מאיפה? מאיזה צד? למה? איך זה?

כלב נשך חמישה אנשים?

מה זה? זה פשוט, כלבים נושכים.

ככה זה עובד.

זה התרבות של המערב, זה התרבות של הנצרות הפרוטסטנטית.

אז לכן,

כל מקום שיש רוצחים,

יש זילות חיי אדם.

אז ממילא צריך הרבה ערי מקלט.

טוב, הרווחנו מזה פשט בדברי המשנה.

המשנה אומרת, אמר רבי יוסף בן קיסמא,

פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ופגע בי אדם אחד,

יש שאומרים, זה היה אליהו הנביא,

ונתני שלום,

והחזרתי לו שלום,

אמר לי, רבי רצונך שתדור עמנו ואני נותן לך אלף אלפים דינרי זהב?

אמרתי לו, אפילו אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם

איני דר אלא במקום תורה.

יש להבין,

מה הבעיה?

תיקח אלף אלפי דינרי זהב,

תייסד שם ישיבות

וכוללים לאברכים,

מה הבעיה?

כן, אבל יהיה זה חוסר אחריות.

להביא בחורים ואברכים למקום שאינו מקום של תורה,

זה אחריות גדולה מאוד.

עשו כזה, וולפסון עשו,

שלקחו אברכים מפה, מבני ברק,

ומכל מיני מקומות חרדים, ולקחו אותם לתל אביב, ולכל מיני מקומות שילמדו שם עם כל מיני וכולי וכולי. מה התוצאות?

נו, לא שמענו דברים גדולים כל כך, אבל

צריך אחריות.

מה קורה אחר כך?

והרגילו אותם לאלף דולר.

כל אחד קיבל אלף דולר בשביל זה.

אבל פתאום הפסיקו.

והמסכן הזה,

אחרי שספג את כל מה שספג בתל אביב, צריך לחזור, ואין לו לאן לחזור.

וכל מיני דברים כאלה.

אחריות, יש אחריות, צריך אחריות.

אז רואים שהוא לא רצה.

סיפרתי לכם בזמנו שאחד מתלמידי החכמים בכולל חזון איש,

שישב שם,

ואתם יודעים,

אברך צעיר זה בן 60, 65, 70,

והוא אברך צעיר.

אבל הגיע לפרקו, כמו שאומרים, שכבר רצו אותו ראש ישיבה בצרפת,

וייתנו לו כמובן את כל התנאים, דירה ומכונית וכסף ומשכורת חודשית והכל מסודר, הכל יפה, רק בוא תנהל את הישיבה ותהיה ראש ישיבה וכולנו.

הוא לא הסכים, אפילו שהוא היה זקוק מאוד לכסף,

ופה זה לחם צר ומים לחץ.

לא הסכים.

שאלו אותו למה? גם זיכוי הרבים, גם זה, לא חסר כלום, גם גשמיות, גם רוחניות,

להעמיד דורות ישרים וכולי וכולי, כל הסיבות.

אמר, אני לא מסכים.

אמרו לו, למה?

הוא אומר, אני מוותר

על הגן עדן

של העולם הזה.

אני נכנס כל בוקר

ואני רואה את הרב קניבסקי,

ורואה את הרב קריריץ,

ורואה את רבי יודלין,

ורואה את הרב זה, ואת הרב זה, ואת כולם. בין כל גדולי העולם אני יושב פה ולומד כל בוקר,

ויש לי שאלה, אני ניגש אליהם, ואני זה,

ומצטופף בצלם של החכמים.

זה כמו בישיבה של מעלה.

אני בעולם הזה נמצא בגן עדן.

אני אוותר על הדבר הזה בשביל ללכת? לך, ספק, תצליח, לא תצליח, יצא, לא יצא, מה יהיה? יעמדו במילתם, לא יעמדו, כל מיני שיקולים, לא משנה.

אבל לא, לא מוותר על זה, ולא ויתר, ונשאר.

אז זאת אומרת, לא רק רבי יוסף בן קסמאי, יש כאלה שגם בימינו מבינים

את הערך של מקום תורם, מקום תורם, מקום תורם.

ועד היכן חברה רעה יכולה להשפיע?

עד כמה השפיעו עלינו המצרים?

עד כמה עשו אותנו רעים, וירעו אותנו המצרים? עד כמה?

נראה מה אמר משה רבנו לפני פטירתו.

לפני פטירתו, ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים,

הוא אומר לעם ישראל כך,

כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים,

ותראו את שיקוציהם

ואת גילוליהם. איך קוראה להם התורה? שקצים, גילולים, גללים,

שמות מאוסים, שכבר השם עצמו עושה ייחס.

והוא אומר, למרות כל זאת,

מזהיר את עם ישראל פן, פן יש בכם

איש או אישה או משפחה או שבט, אשר לבבו רק בלב בינתיים,

לא בחוץ,

לבבו פונה היום מעם השם אלוקינו,

מה עולה בלבבו?

ללכת לעבוד את אלוהי הגויים ההם.

אתם שומעים? עברו ארבעים שנה.

מה קרה בינתיים?

בינתיים ראו את כל המכות שמצרים קיבלו,

את השפטים שעשה באלוהיהם.

ראו את זה בעיניים,

ראו שאין בהם שום ממש.

עברו קריעת ים סוף,

מתן תורה, אכילת המן,

בעירה של מרים, ענני כבוד, שכינה,

הכל ראו.

אפשר עוד לחשוב על עבודה זרה מלפני ארבעים שנה, שראו

זה ההשפעה.

זו ההשפעה של חברה רעה.

אז תאר לך מי שרואה את הטמבלוויזיה,

או מי שמשוטט בפלאפון בכל מיני מקומות, רחמון ורצלן.

אז מה נשאר מבן אדם כזה?

איזה לחלוחית של קדושה יכולה להיות בו?

איזה עלייה? איזה שאיפה?

איזה מה, מה, מה, מה, מה?

הרי כל המחשבות טסות, טררר, כהרף עין.

ויותר מזה אנחנו נראה,

נראה,

למרות שעם ישראל נקראו דור דעה,

ולא היה דור כזה, אומר רבי שמעון בר יוחאי, ולא יהיה כזה.

אבל בואו תשמע עד איפה ההשפעה של ראייה,

סביבה,

כמה יכולה להשפיע.

עשיו נשא נשים בהיותו בן ארבעים,

ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה.

הנשים שהוא לקח גרמו למורת רוח.

ליצחק ולרבקה

ליצחק יותר מרבקה

לפי שרבקה הייתה רגילה באביה ובאחיה שהיו עובדי אלילים

אתם שומעים?

נתבונן רבקה הייתה בת שלוש בנישואיה

והיא צדקת

ולא למדה ממעשיהם.

כעבור עשרים שנה ילדה ועשו היה בן ארבעים שנה בנישואיו

ומה שראתה שישים שנה לפני כן השפיע עליה שלא הזדעזעה כל כך.

לא כמו יצחק.

אתם שומעים?

והיא כשושנה בין החוחים היא גדלה שמה ולא למדה ממעשיהם ולא כלום.

אבל להזדעזע זה כבר לא כמו מי שלא היה בדבר כזה, לא רגיל בזה וכו'.

וסיפרנו את מה שסיפר החפץ חיים על עצמו שפעם אחת הוא הלך ופעם ראשונה בחייו הוא ראה חילול שבת

בדרך לישיבה והוא בא לישיבה ובכה ובכה

לא יכול לדבר

ואחרי דקות רבות

הצליח לדבר וגמגם את מה שהוא ראה ומה עובר עליו ואיך ולמה מן השמיים הראו לו כזה דבר והתחיל ועשה תשובה והוא האמן.

אחרי כמה שבועות עוד פעם הוא עבר ועוד פעם הוא ראה חילול שבת

ועוד פעם הוא בא ובכה ובכה וחזר אותו תסריט

אבל בסוף הוא אמר להם

הפעם זה לא היה כמו בפעם הראשונה, כבר לא.

זה לא אותו דבר.

זאת אומרת זה כבר נהיה כהה.

אז אם בן אדם רגיל כמה פעמים למשהו,

גמרנו, אבוד.

לך תוציא את זה.

איך תוציא?

אז לכן אנשים אומרים לך, מה?

אתמול אתה היית ככה, פתאום נהיית לי צדיק,

קדוש, פתאום זה, כן, כן.

הפוך, צריך בגלל שהייתי ככה, בגלל שבאתי משם,

להסתגר, כמו שאומרים, להיכנס לאוהל, להיות סגור ומסוגר, לא לתת עוד פעם

להשפעה החיצונית לחלחל ולתפוס מקום שביתה אצלנו.

נו, מה לעשות?

אתם יודעים איך אומרים היום אנשים, בכל דבר.

נו, מה לעשות? ככה זה הילדים היום.

נו, מה לעשות?

ככה זה. נו, אתה יכול לשנות את זה? אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

אין מצב שאנחנו אומרים, ככה זה. אין ככה זה.

אין ככה.

אנחנו משנים ונשנה.

אין, אנחנו לא מסכימים.

מה שלא טוב על פי התורה,

לא מעניין אותנו אם יש הסכמה של כל הציבור.

אנחנו לא מסכימים.

גם אם נהיה אברהם העברי בעבר אחד וכל העולם בעבר השני.

מה זה עניין את אברהם אבינו?

מה, הוא עשה הצבעה, יש לו רוב,

ואין לו רוב? את מי זה מעניין?

אמרנו, הרש״ר הירש,

שהיה תלמיד חכם עצום, והוא נלחם ברפורמים,

ובכל הלאומנים, בלאומיים, בכל מה שהיה שם,

הייתה לו קהילה גדולה מאוד,

יחסית.

11 איש בלבד.

כל הקהילה של הרש״ר הירש

היו 11 איש.

אתם שומעים?

באירופה.

צ'מבורי.

נו, אז הוא אמר, מה,

בואו נאסוף עוד, נגיד להם כמה דברים יפים פה, שם, נתמתן פה, נעגל פה, לא.

שלא יהיו.

כמה יהיו לאברהם אבינו?

318 בני ביתו, זה הכול.

כמה התלוו לדוד המלך?

600 איש.

כמה אמרו שיכולים להישאר בסופו של דבר? 7,000 שלא קראו לבעל. 7,000 מכל ישראל לא קראו לבעל.

ויש מצב שגם 300,

וזהו.

והקדוש ברוך הוא לא מחפש כמות, איכות הוא מחפש.

אבל מי שמחובר לגויים, שידע, יש להם שליטה עליו.

מי שלא מחובר לגויים,

לא תהיה שליטה עליו.

וזה כתוב בספרים הקדושים.

בגוג ומגוג.

לא תהיה שליטה לגויים על מי

שלא נהנה מהגויים, לא משתתף בתרבותם, לא מתחבר אליהם ולא כלום.

לא תהיה להם שליטה.

אבל מי ששייך אליהם במשהו, יש להם אחיזה בו.

אז לכן צריך לדעת,

וירעו אותנו המצרים,

זה בכל מקום.

איזה סביבה שאתה נמצא,

היא משפיעה עליך.

אז אם אתה מתחבר באחד הצינורות אליי, אם זה רדיו,

או טלוויזיה,

או פלאפון,

או כל דבר, או עיתונות, או לא משנה מה, אפילו קריאת מודעה שלהם בחוץ.

כל דבר שזה, זה משפיע. אין דבר שלא משפיע.

זה נשאר לך שם למטה, למטה, למטה, למטה, ויום אחד זה יצוף.

כמו שהיה פה בן אדם אחד, הגיע,

לא מאה כל כך, אבל הגיע,

והחליט שהוא רוצה להתחזק, והכול, וזה, פה ושם.

והתחזק, וגידל זקן, ודיבר, וזה, והתפעל, והכול, ופה ושם.

ופתאום,

פתאום הוא החליט, לא,

הוא עובד רק את האלוקים, לא אנשים, ולא כלום, ולא שום דבר.

לא רוצה לשמוע רבנים, הם אומרים מה שהם רוצים, אני רק מה שהתורה אומרת. יותר גרוע מקראי.

הוא רק מה שהתורה אומרת, רק מה שהתורה אומרת. אתה יודע מה התורה אומרת.

זה כמו אחד יגיד, אני לא, לא מאמין יותר לרופאים,

אני רק מאמין למה שהרפואה אומרת.

למה הרפואה אומרת?

לא יודע, אני אקרא ממה שהיא אומרת, ואני...

אז אתה לא תלך יותר לרופא אף פעם. למה? כי אחד אומר לו, אתה צריך, תחבוש את השני, אומר את הניתוח.

אתה, אין לך סיכוי, אתה תגמור עוד כמה חודשים.

אתה צריך אימו, אתה ככה, אתה הלך הביתה, אין טעם, אתה ככה. מה הוא מחליט? מה הוא אלוקים? מה הוא מחליט?

הוא מחליט מה שהוא רוצה, אחד מכניס אותו לניתוח, אחד אומר לו ככה, אחד אומר לו ככה.

מה זה הדבר הזה? אני לא שומע לו. מי הוא בכלל? אני שומע רק לרפואה.

אין קוקו יותר מזה.

כן?

אז הוא שולל את הסמכות של רבנים. רבנים לא יכולים להגיד מה הם חושבים שהם אלוקים. זאת אומרת, מי שאומר מה שהתורה אומרת הוא אלוקים.

אסור לו להגיד, רק אלוקים ידבר איתו אישית,

ירים לו טלפון ויגיד לו, תשמע, מר חוניירי,

אני אומר לך היום לעשות ככה וככה.

זהו.

כן, יש מעופפים, אתם יודעים,

יש מעופפים נכנסים בחוץ, יושבים לך על הצלחת, טועמים קצת, מבסוטים, בולכים.

יש כאלה ככה, נכנסים בית המדרש, סופגים קצת, פתאום מחליטים, אופ, אני חוזר להיות יתוש, בולכים.

זהו, ואחרי זה מבחוץ הם עוקצים,

ואומרים, זהו.

אז אם כן רבותיי, צריך לדעת שיש השפעה רעה מסביבה רעה.

אבל יש אנשים שהם רעים ונכנסים לסביבה טובה וגם נשארים רעים,

כי הם לא מוכנים להשתנות.

הם מאן דה עומר.

אז ממילא זה בעיה.

מכל מקום,

אדם לא יסמוך על עצמו, על כוחו,

לא יחשוב שאני לא, ואני מסוגל להתמודד עם כל מצב, אני מבין, כן, אל תדאג, אין דבר כזה, אין דבר כזה.

אדם מושפע.

אדם מושפע.

אתה תראה אדם ניגשים, ניגש אחד, נגיד כופר, ניגש, וניגשו אליו כמה דתיים, ואמרו, או, שולמליכם, שולמליכם.

הוא כבר לא יוכל להחמיץ פנים ולהסתכל עליו ככה או כאילו כועס על זה שהוא אפיקוירס וזה, פה ושם.

עושה כזה חצי פרצוף כזה חמצמץ לו, כזה, אבל כבר הוא, כבר הוא,

כי הוא ראה שכבר כמה ניגשו אליו, מה, הוא יצא כאילו הפוך על הפוך.

קשה, קשה לבן אדם. זה צריך להיות, בן אדם, משהו מיוחד.

משהו מיוחד. אם אתה לא מיוחד, מיוחד, מיוחד, זה לא.

אז לכן צריך להתרחק מכל דבר שעלול להשפיע נגד התורה.

נגד מה שאתה צריך ללכת על פי התורה.

אם התורה אמרה ככה, זהו, זה מוחלט.

שלום.

אמרנו על נוח, נכון?

נוח, היה נוח לשם ונוח לבריות.

נוח, נוח, כתוב פעמיים.

נוח לשמיים ונוח לבריות.

אבל גם נוח, נוח, שהיה נוח לבריות,

הוא היה תמיד במקום שהיה נוח לבריות ונוח לשם,

הוא היה נוח לשם.

לכן הוא היה הצדיק היחידי שניצל.

כי הוא לא נמשך אחרי בני דורו.

אתם יודעים איזה גבורה זאת?

כל הדור ההוא חוטאים בכיף, בכיף.

עושים מה שהם רוצים.

את האלוקים התהלך נוח.

נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו.

את האלוקים התהלך נוח. אלה תולדות נוח. נוח איש צדיק היה תמים בתורותיו.

את האלוקים התהלך נוח.

אלה תולדות נוח. נוח.

נוח נוח.

נוח

לבריות ונוח לזה.

אבל כשהיה שאלה,

עכשיו זה מתנגש.

יש חתונה.

צריכים ללכת לחתונה.

להיות נוח לבריות.

מצד שני יש.

נוח להשם, האם החתונה היא כשרה במאה אחוז או לא?

אז צריך להחליט.

את האלוקים יתהלך נוח. כשיש שאלה כזאת,

אז הוא הלך עם הצד של האלוקים. מה השם רוצה, שאני אלך או אני לא אלך?

שיראו אותי שם או לא ייראו אותי שם?

מה יגידו שהייתי שם ולא זה?

מה אני אוכל להגיד לאחרים אחר כך על זה שהייתי שם ולא זה?

את האלוקים יתהלך נוח. אז גם נוח, שלא יצליח להזהיר אחד בתשובה.

אבל דבר אחד כן,

לא ללמוד ממעשיהם זה הוא הצליח.

חנוך גם לא למד ממעשיהם. חנוך, הוא היה צדיק גדול חנוך.

אבל השם פחד שהוא יתקלקל, הוא עמד להתקלקל.

אז לקח אותו השם לפני שהתקלקל.

לקח אותו, כי לקחו השם.

לקח אותו.

והוא היום שר, מ, ט, ט.

והוא הפך להיות מלאך.

למה שמו אותו שם, המלאך?

כי מלאך לא יכול להבין מה שקורה פה.

אם הוא לא היה פה,

אז לקחו עד שהיה פה.

ועשו אותו מלאך.

עכשיו הוא מבין

מה קשה פה לאנשים שנמצאים פה.

אז יותר קל למלאך הזה להמליץ על אלה שנמצאים פה.

אז לקח אותו השם.

את ירבעם לא לקח השם.

הוא רצה לקחת גם את ירבעם.

אבל המלאכים אמרו, יש לך אדם גדול כזה, כולם כעשווה.

השדה לידו.

אז הקדוש ברוך הוא, אתם יודעים שהוא נמלח במלאכים,

ונמלח, נמלח,

והוא לא לקח אותו.

ומה יצא ממנו?

מחטיא הרבים הכי גדול.

אז זאת אומרת, השפעה של חברה זה דבר

שאין מה לעשות.

הרמב״ם קובע במסמרות,

והוא אומר שככה הוא המצב,

שמדרך בריאתו של אדם

להיות נמשך

כמו מגנט

אחר רעיו וחבריו,

ונוהג כמנהג אנשי מדינתו.

לכן צריך להיזהר להיות תמיד רק בחברה טובה.

אמן.

רבי חנניהו ברגשיהו אומר עושות כל ישראל לפי כוח

הרבו לעם תורה ומשמות שנה אמור אדנו עפש למען סבגו יחדיל תורה ויהאדיר.