מחלוקת קרח ועדתו - הלל ושמאי | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כל מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים,

ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים?

זו מחלוקת הלל ושמאי,

ושאינה לשם שמיים זו מחלוקת קורח בכל עדתו.

משנה באבות,

פרק ה'

אף שבכל המצוות

הכלל הוא

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות

אפילו שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה בא לשמה,

ככתוב בפסחים נון,

במחלוקת,

אפילו במקום שהיא מצווה,

כגון לחלוק על הרשעים והכופרים וכיוצא בהם,

או לחלוק

בהלכות התורה,

מצוותה היא רק לשמה,

ושלא לשמה אסורה היא איסור גמור.

אני חוזר,

במחלוקת

לא אומרים את הכלל

מתוך שלא לשמה בא לשמה,

במחלוקת אפילו במקום שזה מצווה. איפה זה מצווה?

לחלוק על הרשעים והכופרים זה מצווה,

וכיוצא בזה,

או לחלוק בהלכות התורה,

יושבים חכמים בבית המדרש,

לא אנחנו,

מדברים על אלה שהיו בזמן התנאים האמורים,

וחולקים בהלכות התורה,

להעמיד את התורה על מתכונתה,

נעשו כי שמעת אליבא דילקתא.

אז שם צריך שיהיה מצווה רק לשמה,

ושלא לשמה אסור באיסור גמור.

מה הטעם?

מפני שבמחלוקת

אין הכלל שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה,

אלא שמתוך שלא לשמה תתגבר המחלוקת

ואש המחלוקת

ותחריב את העולם.

זהו שמסיימת המשנה.

כי רק מחלוקת שהיא לשם שמיים סופה להתקיים,

שמביאה לדברים רצויים,

ושני הצדדים חיים ומתקיימים על ידה.

מה שאין כן במחלוקת שאינה לשם שמיים,

אין סופה להתקיים.

אפילו בסופה אין תקווה שיבואו ללשמה ויהיה ממנה קיום.

שממנה אין באיני ידי לשמה לעולם,

וממילא לא יצא מזה קיום, אלא חורבן והרס.

ולפיכך אסורה היא המחלוקת,

כשהיא לא לשם שמיים,

באיסור גמור.

איי, איי, איי, יש לי הרבה דוגמאות לזה,

אבל זה לא עכשיו.

אלא שיש לשאול.

מה ראתה המשנה להעמיד זה לעומת זה את מחלוקת הלל ושמאי במחלוקת קורח?

תנאים

גדולים

לעומת

רשעים גדולים.

לכאורה קורח יותר גדול מהתנאים.

בהרבה.

אבל ברגע שהוא הפך להיות רשע,

אז כבר לא אומרים כלום, אומרים רק רשעים.

נכלל בכלל הרשעים.

תנאים גדולים

לעומת רשעים גדולים.

ואחי, רק מעלת לשמה הייתה חסרה להם לקורח ועדתו?

זה כל הבעיה שהייתה להם. בשביל זה הם נפלו ונקראו רשעים?

הלא הם מרדו במשה רבנו.

הלא הם ניאצו את השם, הם נהיו לרשעים גמורים.

ואיך אפשר ללמוד מהמחלוקת שלהם את הגריעותה של שלא לשמה במחלוקת?

ושאין במחלוקת הגדר של מתוך שלא לשמה.

זה מה שבא ללמד אותנו המשנה.

מה כתוב במשנה? נחזור.

כל מחלוקת שהיא לשם שמיים,

סופה להתקיים.

ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים. הם מביאים את הדוגמאות.

מילל ושמיים וקורח ועדתו. זה כל מה שבא ללמד אותנו. מה, מה?

אכן נראה שהמשנה מלמדת אותנו שהתורה ירדה לסוף דעתם של קורח

וכל עדתו

מהייתה תחילתם.

כמו ששאלו חכמים, זיכרונם לברכה.

קורח שפיקח היה,

מה רעה לשטות זו?

וגם הרי העידה התורה שהיו אנשים גדולים,

נשיאי עדה,

קריאי מועד,

אנשי שם,

כמו שפירשו חכמים, זיכרונם לברכה, בסנהדרין קופיון.

מה הייתה גדולת מעלתם?

ואיך הם ירדו למדרגה שפלה כזו?

וגילתה לנו המשנה, סוד הדבר.

כי רק כשלא לשמה הוא היה בעוכריהם.

כי גם מחלוקתם

לא הייתה בתחילה מחלוקת בעלמא

של בקשת שררה וכבוד.

כי היא מחלוקת של בקשת המעלה.

כי חרה להם על מה שנשללה מהם, מעלת כהונה גדולה.

ולא זכו אליה,

כמו שזכה לה אהרון,

לו ולבניו אחריו.

ותדע לך,

בתחילה לא הייתה זו רדיפה אחרי גדולה ושררה,

אלא רדיפה אחרי בקשת המעלה.

שררה הגמרא בסוטה י״ג אומרת,

רב לכם, בני לוי,

כך אמר להם משה רבנו.

וביקשתם גם כהונה?

רב לכם.

מה שהטיל עליכם הקדוש ברוך הוא, על השבט הקדוש הזה,

שבט לוי, לא די בזה,

אתם נושאי הארון וכו'.

רב לכם, בן הלוי. וביקשתם גם כהונה.

זאת אומרת,

הם מבקשים את המעלה של הכהונה.

אז הוא אמר להם, רב לכם, בן הלוי.

טניה.

אמר רבי לוי,

ברב בישר,

ברב בישרו.

ברב בישר,

משה רבנו בישר אותם ברעב.

אמר להם, רב לכם, בן הלוי.

כאילו, די לכם, מספיק לכם.

ברב בישרו. הקדוש ברוך הוא בישר אותו גם כן באותה לשון.

דכתיב ויאמר ה' אליי,

רב לך.

אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה.

הרי רואים שנטבע משה רבנו

על מה שאמר לקורח ועדתו,

רב לכם.

ואם הייתה כל כוונתם מתחילה ועד סוף רק שררה וכבוד ולא עניין אחר כלל,

איך ייתכן שייטבע משה רבנו על מה שאמר להם רב לכם, אם הוא צודק?

באיזו מידה כנגד מידה היא לומר למשה רבנו, רב לך, זה דומה?

הוא מבקש את מעלת ארץ ישראל להיכנס לבפנים, לקיום מצוותיה וכו'.

אז איך עושים לו הענשה במידה כנגד מידה שהוא מנע מהם?

אם הוא צודק והם חיפשו כבוד, הוא לא חיפש כבוד כשהוא נכנס.

אז מה מידה כנגד מידה?

אלא כמו שהוא רצה מצוות, גם הם רצו.

ופה רואים שמה?

שהם לא ביקשו שררה וכבוד סתם, ביקשו את המעלה של כהונה.

אז איזה מידה כנגד מידה היא לומר למשה רבנו, רב לך?

והלא בקשת משה רבנו הייתה רק רדיפה אחרי המצוות,

ובקשת המעלה כמפורש,

בסוטה יד.

ואיך ייתכן לומר לו, רב לך?

פירוש, ולא תחפוץ מעלה זו.

למה?

כי גמול על מה שאמר

רב לכם,

שלא יבקשו שררה.

אז אם כן, היוצא לנו שבאמת הם ביקשו בתחילה מעלה.

ואדם

רשאי וזכאי

לבקש את המעלה, מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי, אברהם צחק יעקב.

אלא על כורחנו שגם הם בתחילה ביקשו מעלה רוחנית.

ועל זה אמר להם משה רבנו,

שאין להם לבקש גדולה יתרה רוחנית שלא ניתנה להם.

ויש להם להסתפק במעלתם שזכו אליה.

ואף אמנם שהם לעצמם, היה להם לחשוב כן,

ולא לבוא מתוך בקשתם זו לחלוק על משה רבנו,

מכל מקום נטבע משה רבנו על שהוכיח אותם על כך בלשון

רב לכם.

מפני שלא ייתכן לומר

לשום אדם מישראל

שרב לו במעלתו שזכה אליה עד היום,

ואין לו להגביה על ליבו בדרכי השם

לבקש מעלה יותר גדולה.

איך אמר לי שויטה אחד מארצות הברית?

גמרנו, סיימת את התפקיד, תפנה את המקום, עכשיו אני נמצא.

ומכל שכן

לאנשים גדולים

ביחידי סגולה בישראל,

אי אפשר להגיד להם,

כי אין גבולים בזה.

וכל אדם מישראל חייב שיהיו ענוהים מטייפים למעלה למעלה.

כמו שאמרו חכמים,

מתנא דבא אליהו חייב אדם לומר,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי?

אברהם, יצחק ויעקב,

אולי בכל זאת תעלה בידו.

וכזו הייתה תביעה על משה רבנו, עליו השלום, שאמר לבני לוי, רב לכם.

על זה ענו לו במידה כנגד מידה.

גם לא אמר הקב' הוא, רב לך.

אל תבקש מעלה כזו,

שכבר נגזר, שלא תגיע אליה.

הרי

שגם במחלוקת קורח ועדתו

היה עניין של בקשת המעלה ורדיפה אחריה.

ולא עוד.

אלא שאנו לומדים בפרשה שם, שהיה משה רבנו מתיירא,

שלא תעמוד להם גדולתם.

ולא אך מפני קורח לבד היה מתיירא,

אלא גם מפני דתן ואווירם.

שהם בעלי מחלוקתו עוד ממצרים.

וכל נצים וניצבים זה דתן ואווירם, כמו שכתוב בנדרים סד.

גם עליהם נאמר

וייחר למשה מאוד,

ויאמר אל אדוני,

אל תפן אל מנחתם.

מבקש משה רבנו והקב' ברוך הוא שלא ישמע

אל המנחה שלהם.

יש איזה,

הווה אמנה שהוא ישמע הקב' ברוך הוא על שעים שחולקים על משה וחולקים על השם,

אל תפן אל מנחתם.

וכתב הרב אברהם אבן עזרא,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

דתן ואבירם היו אנשים גדולים.

והקריבו מנחה, קודם זה המעשה.

וזה טעם אל תפן אל מנחתם,

ופנה אליי.

הרי שנתיירא משה רבנו

שתתקבל מנחתם

ותדחה בקשתו,

ולכאורה איך עלה על דעתו כן?

הרי זבח רשעים תועבה,

גם אם יביא רשע זבח לפני ה',

נחשב אצל הקב' ברוך הוא תועבה.

אז איך תתקבל מנחתם?

אלא על כורחנו,

שעד גמר המעשה,

לא חרץ משה רבנו את דינם לרשעים

אלא לטועים,

וחזר וחיזר אחריהם להחזירם בתשובה.

ולכן היה חושש.

אולי תעמוד להם זכותם שתתקבל מנחתם,

כי היו אנשים גדולים.

ואם היותם בעלי מחלוקת,

היו להם גם זכויות גדולות,

עד כדי כך שמשה רבנו היה מתיירא ומתפלל שלא תעמוד להם זכותם ולא תצא תקלה לישראל.

אז רואים זה לא פשוט.

וכשנתבונן ונעמיק בפרשה הזו ונסתכל בה באספקלריה של חכמים זיכרונם לברכה, נמצא,

אין כאן מחלוקת רגילה של אנשים פשוטים.

אלא התורה העידה לנו בפירוש

שהאנשים שקמו לפני משה

היו נשיאי עדה,

קריאי מועד,

אנשי שם.

כשהתורה כותבת את זה, זה ממש כך.

זה לא כמו היום,

רבנות של פוליטיקאים,

אנשי שררה שמקבלים בכוח, בקומבינות, בכסף וכו' וכו', משפחה

בדאגה לבני הבית.

לא,

זה לא מפלגה שמעמידה אנשים ושולחת את זה להיות כך ולהיות כך.

אלא התורה אומרת שהם היו נשיאי עדה, קריאי מועד ואנשי שם.

ופרשו חכמים זיכרונם לברכה, מה זה אומר?

הגמרא בסנהדרין קוף יוד אומרת, נשיאי העדה

זה המיוחדים שבעדה בדור דעה.

קריאי מועד

שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חודשים.

אנשי שם שהיו דור דעה,

שהיו מהיושבים בסנהדרין ושמם היה הולך לפניהם בכל העולם.

וכנראה שנוסף על השם והשבח שהיה לדור דעה בעולם בכלל,

יצא להם שם מיוחד שכל כך גדלו והתנשאו

ועלו למעל הראש והתפרסמו בשמותם המיוחדים בכל העולם.

ולא לחינם עלה בידם להקהיל את כל העדה

ולעמידם לפני משה ולדון ולהתריס כנגדו.

כי גדול היה קורח,

ודבריו היו נשמעים כדברי הלכה מפי השמועה.

כאילו הוא שמע את ההלכה מפיו של הקדוש ברוך הוא.

אומנם בדרך כלל מפי השמועה

זה מפי משה רבנו, מפי הגבורה זה מפי השם,

אבל להגיד כדברי ההלכה מפי השמועה פה הכוונה לא כך.

הוא כבר הביא יחסית בעל אשלה בסידורו.

רמז הארי הקדוש, זיכרונו לברכה, הצדיק כתמר יפרח,

סופה תיבות קורח.

ואם כן, הלא נאמר עליו בסופו של דבר,

צדיק כתמר יפרח.

אז מה נשגבים הם הדברים?

עכשיו, על פי הדברים האלה תתיישב השאלה.

איך העמידה המשנה מחלוקתו של קורח בהשוואה למחלוקתם של הלל ושמיים?

אמרנו, תנאים קדושים ורשעים גמורים.

ואיך אפשר ללמוד ממחלוקת קורח ועדתו,

מהי מחלוקת

שלא לשם שמיים?

כי באמת היה כל האסון במחלוקתם בתחילתם,

רק בשלו לשמיים, שם שמיים.

כשירדה תורה לסוף דעתם התועה,

כי עם כל הרדיפה אחרי המעלה,

לא היה הכול לשם שמיים.

בתוך, בתוך, בתוך

לא היה לשם שמיים גמור.

סוף-סוף,

הרי הם היו הנושאים של המחלוקת.

הם לא חלקו על משה שהוא עשה משהו למישהו.

הם היו הנושאים במחלוקת. הם רצו שהאהרון לא יקבל את הכהונה הגדולה, שהם יקבלו. זאת אומרת, הם דיברו על עצמם.

זו לא מחלוקת

על הלכה.

ההלכה לא שלך ולא שלך.

אז אתה חולק האם הדין כך או הדין כך. זה לא שלך.

אבל אתה אומר, אני רוצה, לא אתה תקבל וכולי. אתה נושא במחלוקת, אתה צד במחלוקת.

אתה לא מסתכל מהצד על דבר ומברר אותו או נלחם על צדקתו.

אז לא הייתה פה כאן מחלוקת מופשטת בהלכה.

איך, באיזה צורה תהיה מעלת הכהונה הגדולה,

לדון בזה.

אלא היו כאן אנשים נושאים חיים.

והדיון היה מי הוא ראוי להיות כהן גדול.

האם רק אהרון הכהן שבחר השם,

או גם אחרים?

וגם אלו שחולקים בכלל, גם הם אומרים שהם ראויים.

מפני שכל העדה,

כולם קדושים ובתוכם השם.

גם אנחנו שמענו אנוכי ולא יהיה לך.

כל העדה כולם קדושים

ובתוכם השם, השם דיבר לכולם.

כלומר, השכינה שורה בתוך כולם ולפיכך כולם ראויים לשרת

בכהונה גדולה, אז למה נבחר הארון דווקא?

וכאן היה המקום שהתגנב לליבם אשר לא לשמה.

וכמו שאמרו זיכרונם לברכה,

שעינו התעתו שראה שושלת גדולה.

העין שלו התעתה אותו.

למה?

כי הוא ראה שושלת גדולה יוצאת ממנו.

הוא היה בעל רוח הקודש, הוא ראה שייצא ממנו שמואל הנביא.

אז הוא חשב, אם אני חולק,

לא יכול לקרות לי כלום, איך ייצא שמואל הנביא?

אם אני אמות, אז אני לא אצא שמואל הנביא. הוא לא ידע שמהבנים שלו, שבסוף הם פרשו מהמחלוקת,

ייצא שמואל הנביא.

זה הוא לא ידע.

זה נקרא מחלוקת

שלו על שם שם.

כמוד אני צעקני.

כשדני צעקני אמר בבחירות, אני לשם שמיים, אני לא צריך כלום משס.

אני לשם שמיים.

אין שם שמיים, אני לא צריך שום דבר משני, אני לא קיבלתי מי ולא, אה, רק מאה אלף דרעי נתן לי וזה וזה,

אבל אני לא, שם שמיים!

איזה פוזה, יפה, יפה.

מה עכשיו, מה הוא טובע בעכו״ם?

לשם שמיים!

שם שמיים!

אלי דדון

וראש העיר זייבארט,

הם חילקו לעמותות שהם בנו ככה-ככה, ונתנו לעצמם, וחילקו לעצמם.

הם לקחו שטחים, לקחו זה, הקצאות.

ממה איתו?

שם שמיים!

אבל רגע, אתה נוגע בעניין כמו קורח.

אתה לא אומר, זה לא צודק,

לא נתנו לפלוני.

איך אתם לוקחים ועושקים את פלוני?

אתה מבקש בשביל עצמך.

אתה בדיוק כמו פה.

כאילו לשם שמיים.

דני! לא לצעוק.

תשים לב מה אתה אומר. אתה מוסרט?

מה אמרת קודם?

מה אתה אומר עכשיו?

תקרא מה כתוב.

זה לא לשם שמיים, זה לשם עצמך.

וְאַיְנּו אַנּו אֶתַּּעַתּוּ.

דרך אגב, אותו אלי דדון בא אליי גם כן. בזמנו, כשהחליטו שהשטח הזה, יבנו שם את הכול, מה שבונים,

אז הוא בא, שאל,

אתה צריך הקצאה, הקצאה?

יש הקצאות עכשיו, זה פה ושם.

תראו, ארגון שופר עושה משהו קצת בבני ברק. בכל אופן, זה ארגון חשוב, מכובד.

כל העולם מכיר, ויושבים פה בבני ברק,

אף אחד לא מציע לנו אפילו מטר.

אבל אם יש הקצאות, למה לא, למה לא? ראית אותו מאז?

מישהו צלצל אליו להגיד לו, הלו, מה עם הקצאות?

הבדיחות ידועות.

אבל דני חשב שאם הוא יצעק,

אני לא צריך בש״ס! אז הם ירדפו, לא! כך, כך, כך! כן.

כמו מורי עסגו.

תוך שלושה חודשים ייתנו לו בניין וייתנו לו הכול.

עברו שלוש שנים,

עוד לא נתנו לו מטר.

ככה זה.

פוליטיקה.

והיינו שעינו התעטו,

שלא ראה שהוא דן מכבוד עצמו וגדולתו,

ודימה בנפשו

שהוא דן שאלה מופשטת במשפטי הכהונה בישראל.

ומחלוקתו עם משה רבנו דומה למחלוקת של הלל ושמאי.

בסופה להתקיים.

ולהביא קיום וברכה לעולם,

כמו המחלוקת של הלל ושמאי.

סופה להתקיים ברכה וקיום לעולם.

אך טעה בזה?

ולא ראה את ליבו באספקלריה המאירה

שראוי לגדולי עולם שיסתכלו בה.

ולא ירד לחמקי לבבו על דרך אני אדוני חוקר לב ובוחן כליות.

והוא לא ראה את ליבו כמו שראו אותו בשמיים.

הוא לא בדק, לא בחן, לא חקר.

וכבר אמרו חכמים זיכרונם לברכה ויקח כורח

לקחו ליבו.

כלומר שלא היה בזה ליבו ברשותו כדרכם של הצדיקים

אלא הוא היה ברשות ליבו כדרכם של הרשעים.

והתעהו ליבו לחשוב כי דינו דין אמת

ורק על האמת כל מבטו ומגמתו ואין לו במחלוקתו שום עניין אחר

אלא להעמיד את האמת על תלה.

כבר נעשו סרטים עם כל מיני רבנים גדולים וחשובים בדור הזה,

לא דור דעו.

איך הם משנים בדיבורם לפי האינטרסים המזדמנים?

בלי שום בושה.

בלי שום בושה.

היום הוא אומר כך, מחר הוא אומר הפוך מכך

בטענות כאלה ואחרות.

מדהים.

כאילו הוא לומד סוגיה, מהפך בה.

ככה, ואחר כך הוא חוזר בו ככה, אפשר לומר ככה, אפשר לומר ככה, אפשר לומר ככה, אפשר לומר ככה.

וזה תמיד ככה.

אבל באמת זה לא היה כך.

אלא היה ברשות ליבו.

בליבו הייתה כוונת תמירה ונעלמה של תשוקה להיות כהן גדול.

נו, מה אתה רוצה?

בן אדם יש לו הכל.

יש לו רוח הקודש, מרומה מעל כולם.

חשוב מאוד בשבטו.

עשיר

כמו קורח.

שליש העולם בידו. שליש עושר העולם בידו.

מה עוד הוא יכול לבקש?

שיהיה לו יכתה?

במדבר אין.

אבל

נשאר עוד דבר אחד.

כהן גדול.

יפה ביי.

מלרשת שררה וגדולה בישראל.

אבל הוא עצמו, אם הוא עצמו מעורב כבר בדבר,

כבר אין זה לשם שמיים אלא לשם עצמו.

אמרתי לכם שפעם נסע איתי מישהו לחוץ לארץ ואמר שהוא בא איתי לשם שמיים לאנגליה, בא איתי לשם שמיים לשם שמיים, בסוף התברר שלשם שמיים זה השם של אשתו שמיים.

למה? כל היום היה בסוף עושה קניות לאשתו.

והיה אומר לי, אני באתי רק לשם שמיים.

אז אמרתי לו, קוראים לי שטחת שמיים.

ואומרים בשם הגאון רבי ישראל סלנטן,

זכר צדיק לברכה,

כי על האדם להיזהר מאוד

שלא יתחלף לו קידוש שם שמיים

בקידוש עצמו.

בכל מחלוקת

שאינה לשם שמיים, אין לה קיום ותקווה, והיא עלולה להביא חורבן נורא.

וכאשר היה באמת

שמחלוקת קורח ועדתו הביאה חורבן לכולם,

עד שהם נהיו בלועים ושרופים,

וירדו חיים שאולה,

ונידונים עד היום בכל מיני דינים.

ולחדמן דאמר הם גם נעבדו מהעולם הבא.

זה נקרא מחלוקת דזי וחבריו.

מה זה מחלוקת קורח ועדתו? היה צריך להגיד מחלוקת קורח ומשה.

אבל לא הייתה בכלל מחלוקת

בין קורח למשה. משה לא חלק עליהם והם לא נחלקו עליו.

הם דאגו לעצמם מי יקבל. הרי הם רבו מי מהם יהיה כהן גדול.

מחלוקת קורח ועדתו הם נחלקו ביניהם.

זה מחלוקת דזי וחבריו.

למה?

הם ביניהם מוסרים אחד את השני ומגלים אחד על השני,

והוא מקלל אותם והם מקללים אותו והם אומרים עליו עם הארץ, הוא אומר עליהם בני במבומבים,

וכל מיני, מה?

זה מחלוקת דזי וחבריו.

הם לא חולקים, מה הם חולקים?

על מה יש לכם לחלוק?

אחד המציא המצאה והחליט ללכת איתה עליו, הוא אומר, מה? הוא אמר לי להקליט רבנים.

איך הוא אומר לי להקליט רבנים?

בניף שפתיים כתוב שאסור להקליט רבנים.

מה הוא עושה כל היום? מקליט אותם.

ולא רק מקליט, הם אומרים לו אל תפרסם.

והוא משמיע שאומרים אל תפרסם ומפרסם.

תעביר על ניף שפתיים!

אז רואים שהכל שקר, הוא קורא לעצמו כל האמת.

כאן כל האמת.

אתם שומעים? אמרתי לכם שבדור הזה החוצפה גדולה שהשכקר יכול לקרוא לעצמו אמת.

בני קורח לא מתו.

והבן אדם הזה כותב לעורך דין,

מה אתה חושב שאני מויסר?

שאני אמסור?

כשהוא ראה שהעורך דין לא עונה לו ולא זה,

אז הוא קורא, בוא, אתה מויסר!

אחרי שהיה המשפט

האחרון בהרצליה,

ששם הוא שיחק אותה,

מתעלף ומחייך,

כאילו עבד על השופט.

אחרי כל זה הוא כותב, אני יכול להביא לך ראיות שזמיר כהן

ויוסי מזרחי שילמו לי כסף בשביל לעשות את כל זה.

מויסר או לא מויסר? מה פתאום?

זה טעון מקלדת.

אבל אחרי זה הוא גם שלח

שיחה שלו

עם שלמה כהן,

אברך אצל רובי.

גם כן מויסר.

מויסר את מויסר.

אז הוא מקליט אותו ומפיל אותו ומפליל אותו ומפליל את בן זמרי ומפליל את דקל ענקי מרחובות,

נושא הספרים של מורי עיסגו,

והוא מפליל ומפליל ומפליל, ואומר לו גם תיתן תצהיר לרב אמנון יצחק,

ואני מהיום קורא לו הרב אמנון יצחק,

כי הוא צודק והם רק נקמה והם קנאים.

ואני לא מויסר!

והוא מסר לנו את הקלטות.

מסר לנו את הקלטות של כל מה שהוא מדבר איתו, והעפיל אותם.

חבל על הזמן. הוא לא מויסר!

אתם שומעים איזה אנשים?

הוא ימכור את כולם,

העיקר לצאת מהתיק הזה,

ואחרי זה עוד פעם.

פעם הוא אומר, אני לא מויסר.

ואחר כך הוא מויסר.

אחר כך הוא אומר, מה פתאום? זה רק צחוק עשיתי.

אז איך בצחוק זה עבר?

זה לא כמו שאתה אומר תמיד.

לא, אני אמרתי סתם, אני אמרתי ככה, בשביל להפיל אותם, אני אמרתי ככה.

פה אתה מסרת בדיוק, ושכנעת את שלמה כהן,

שמה?

שייתן תצהיר. הוא אומר, ודאי אני אתן תצהיר. נגד מי? נגד דוד בן זמרי.

איזה ברכות הוא נותן לו, יא בה ביי.

ולכל רבני ש״ס, יא בה ביי.

זה,

אחרי שהוא אמר להם, מה פתאום?

אני אמרתי, כל מה שאני אמרתי להם זה רק הצגה, בשביל שהם יחשבו שאני איתם, וזה וזה וזה.

ואחרי שהוא אמר את זה, הוא שלח את זה.

העיקר, תורידו אותי מהתיק.

אתם שומעים?

זה מחלוקת לשם שמאי.

הכל בנוי על חרטא.

והוא אמר לי להקליט.

שויטה שבעוילום, השמענו את כל ההקלטות.

כל ההקלטות, אתה התחלת למד, הפלת את מסרחי,

הפלת את הזמיר בכספים,

עשית הכול,

הפלת את כולם.

בסוף אמרתי לך, כשאתה עולה לירושלים,

אז גם תקליט, גם.

שיהיה ראייה, אחר כך הוא יגיד, לא היה ולא נברא, מה פתאום, מה אתה מבלבל?

אז אם כבר הגעת להוכחה כזאת, לפחות שיהיה לך ראייה ביד.

איי, איי, איי, איי, אבל זה סופם של הרשעים,

שהם יפלו בגיהיני גיהינום, ויש מנדע אמר שהם גם יאבדו מן העולם הבא.

אפיקורסים.

אפיקורסים.

זו הלימוד שלימדה לנו המשנה,

מהי מחלוקת שלא לשם שמיים.

כי גם מחלוקת כזו של קורח ועדתו,

שלא קמו בדורות שאחריהם גדולים כמותם בגדולתם,

שהיו נשיאי עדה,

קריאי מועד,

אנשי שם,

בדורו של משה,

וראייתם ראיית רוח הקודש,

גם הם.

כיוון שנתגנבה בהם מתחילה מחשבה פסולה

שלא לשם שמיים,

מה עלתה להם

ומה היה בסופם.

עד היום הם נצלים בגיהינום וצועקים משה אמת ותורתו אמת.

איך אמרנו?

Crazy Stakey?

כבר אמר כמה פעמים.

הרב אמנון יצחק צודק, הרב אמנון יצחק צודק.

זה הניגון שיגיד בגיהינום

עד לעולמות הבאים.

אמנון יצחק צודק, אמנון יצחק. הרב אמנון יצחק צודק, ואני רמאי אמנון יצחק.

איי איי איי.

וכל פעם הוא יזיז מפה גחל, מפה גחל.

יהיה מעלב ככה לקפוץ שם לראות מה קורה.

אולי ישלחו לנו הסרטר.

מכל מקום,

אז אם הם נפלו ולא מחלו להם,

הגדולים שבגדולים שהיו בדורדי עם,

וזה היה סופם,

זה לימוד נשגב לכל בעולם.

אל יתעלל חכם בחוכמתו,

ולא צדיק בצדקתו,

ולא חסיד בחסידותו,

ולא בעל רוח הקודש ברוח קודשו.

לדמות בנפשו,

כי ראוי הוא להחזיק במחלוקת,

כפי שתעלה על דעתו.

כי כל המעלות המנויות כאן היו אצל קור עבודתו, ותראה מה היה בסופם.

סיפרתי על שויטה אחד מבלגיה,

שאף פעם לא דיברתי עליו, למרות שהיה ראוי.

אדם שחזר בתשובה דרכי,

והזמין אותי בהיותו צעיר, בן עשרים פלוס,

הזמין אותי לבלגיה לתת הרצאה,

ועשיתי לו שם גדול שם,

כי היה אולם מלא,

ומי ארגן?

הוא ארגן, זה לא הוא.

היה שם אחד,

דוד, ועוד כמה חבר'ה שהם תרמו והם עשו, אבל לא משנה, הוא יזם את זה.

והיה צריך,

כפי ההסכם,

לשלם 10,000 דולר לשופר ממה שיש שם מההכנסות,

לפי ההכנסות שיהיו שם,

חלק של שופר.

ולא שילם, אמר, עוד לא גייסתי את הכספים,

ועוד לא זה, ועוד לא זה,

אני אשלח את זה יותר מאוחר, תוך חודש, חודשיים, אני... עד היום זה לא הגיע.

ופתאום

הוא פתח שם ארגון העתק כמו שלנו, בשביל שהוא יזם.

ואז הוא קרא לו ארבע כנפות.

ככה הוא אומר, שהוא פתח איזה ארגון שקוראים לו ארבע כנפות.

לפני שנים אני הוצאתי עיתון שנקרא ארבע כנפות,

והוא התחיל לדבר על הלשון הרע, הוא גנב לי את השם.

הוא גנב לי את השם, ארבע כנפות.

איך הוא יכול לקחת את השם?

לא הבנתי.

כתוב בתורה ארבע כנפות,

כתוב בסידור ארבע כנפות,

כתוב תקע בשופר גדול לחירותנו,

מסנס לקבץ גלויותנו מארבע כנפות הארץ.

מאותו מקום שלקחנו את השם שופר,

תקע בשופר גדול לחירותנו,

בהמשך כתוב מארבע כנפות.

אז לקחנו ארבע כנפות עיתון.

מה קשור ארגון לעיתון?

ואם ירצו לכתוב פה עכשיו שם של רחוב ארבע כנפות, גנבתם לבלגי!

איך אתם קוראים? הוא הראשון שכתב.

מאיפה הראשון?

כתוב בתורה,

כתוב בסידור,

כתוב בקריאת שמע

של אבא שלך ארבע כנפות.

לא הבנתי, המילים האלה שמורות, רשמת עליהן פטנט?

גם אם יש מותג, נגיד מותג,

קוראים לך ניקול,

נו,

אז כתבת,

רשמת את השם של המותג, אז יכול להיות שאם רשמת את השם של המותג, זה

ואתה, איך קוראים לך? יוסף.

אז אם קוראים לך יוסף, הלו,

איך אתה גונב את השם של יוסף מהשבטים?

ביקשת רשות?

באיזה רשות קראת לעצמך יוסף?

תגיד, אתה נורמלי? בן אדם עושה עליי מחלוקת,

מדבר עליי כל הזמן,

מפיץ עליי כל הזמן עלילות דברים,

משקר שקרים,

ואין.

וזו מחלוקת לשם שמיים,

כי הוא תפס אותי בדבר שעשיתי שלא כדין.

איך העזתי לקרוא לזה ככה?

והוא הלך לרב שלי עם אבא שלו.

נסע מבלגיה, הגיע לרב שפירא, זרק אותם מכל המדרגות.

והוא מספר שהרב שפירא אמר,

מה אתה רוצה ממני? הוא לא שומע לי.

אתם שומעים?

וככה הוא מפרסם בכל מקום.

ושתקתי מזה, לא דיברתי בכלל.

שמעתם ממני פעם? אף פעם.

אבל שנתיים הוא חופר לאחד שנמצא פה, בקהילות פז.

וחופר לו וחופר לו, תראה, תבדוק, אולי דייזי צודק,

אולי זה ככה.

זאת אומרת, הוא שומע את השוייט הזה,

וכאילו זה המנדה אמר, אני החזרתי אותך בתשובה, אתה עושה שם פעילות בגלל שאני לימדתי, אתה אומר דרשות,

ועוד עם אותן לשונות שאני אומר בדיוק.

רק מה, הוא החליט להיות מקובל.

והוא קורא ספרים,

והוא רואה על אנשים,

וכל מיני דברים.

יושב לו הכול עם לבן.

לבן.

אני אפילו מעלה בדעתי, לשים לבן אני לא אשים, שלא יחשדו אותי

שאני חושב שאני מקובל. היום כל מי ששם לבן הוא מקובל.

והוא הולך לראות אותם מן בגדי לבן, ויושב, ומספר סיפורים על הזוהר,

וכולם טועים, שאומרים שצריך עד גיל 40,

אסור, עד שימלא קריסו,

שס ופוסקים, וממציא איזה חידוש דבילי,

שכאילו זה לא הכוונה, מה שכל אלה, כל גדולי ישראל שאמרו את זה, לא הבינו בכלל.

מה שכתוב, ימלא קריסו,

שס ופוסקים,

ורק אז יוכל ללמוד קבלה,

זה הכוונה שאם אתה לומד שעתיים,

אז שעה וחצי תלמד, תמלא קריסך, שס ופוסקים, ורק אחר כך תוכל ללמוד זוהר מיד אחרי זה.

שמעתם?

ומה עם זה שכתוב עד גיל 40,

ושיהיה נשוי,

ושיהיה כל זה?

לא, זה לא נמצא אצלו, כי אמר לו תימני, בשם תימני מקובל, שהוא לא זוכר את שמם,

שככה זה הדין וככה זה הזה.

ולכן כל מי שאומר אחרת הוא טועה,

והוא לא מטעה,

והוא לא מבין.

ריבונו של עולם, יש גבול לשיגעון.

אבל הוא רוצה להיות כהן גדול!

הוא כמו כורח ועדתו, הוא רוצה להיות כהן גדול, כאילו הוא רוצה את המעלה של המקובלות.

צריך ללמוד איש מפי איש, הוא לומד ספרים, הוא לא יודע לקרוא פסוק,

הוא לא יודע להגיד,

פסוק הוא לא יודע להגיד.

שמעתי חצי דרשה שלא הלכתי להתעלף.

אם אני אנתח אותה, אומלל.

אבל מה לעשות,

עוד אחד שרוצה גדולה וגם כן עושה מחלוקת,

כאילו לשם שמיים, הוא תפס אותי בדבר איום ונורא.

גניבת שתי מילים ארבע כנפות.

תיזהרו לא להשתמש במילים האלה כי אתם גוזלים אותו,

את הבלגי.

אל תגידו, דלגו על זה בסידור.

אי אפשר להגיד את זה אחרי שהוא כבר פתח ארגון עם השם הזה.

לא יאומן כי יסופר איזה טענות יש לאנשים,

איזה טענות יש לאנשים.

ואין ראוי להחזיק במחלוקת אלא זה שבדק וחקר את לבבו חקירה אחרי חקירה ובדיקה אחרי בדיקה,

מאה פעמים ואחד.

ואז אם יעמוד על כנות לבבו

ויושרו

וימצא את מחשבתו טהורה ונקייה מכל שמץ פסול ונגיעה כלשהי,

ויהיה בטוח בתכלית הביטחון בלי שום ספק כלשהו,

גם הרחוק ביותר.

וכמו שהיה אצל קורח,

שהוא ראה שושלת והשושלת הזאת הלא הייתה אחרי כמה דורות.

אין לו שום נגיעה וחשש נגיעה אלא כולו טהור ונקי

ומכוון אל האמת ולכבוד שמיים ולא לכבוד עצמו כלל.

אז יוכל להכניס עצמו במחלוקת.

ומחלוקת כזו סופה להתקיים

כי סופה קיום ותקווה וחיים לעולם.

אז חובה לחלוק על הרשעים האלה.

חובה.

אבל צריך שיהיה נקי.

כל הדברים האלה זה רק בלשמה בלבד.

שלא לשמה יבוא לשמה, אין דבר כזה.

לכן רק מחלוקת הלל ושמאי סופה להתקיים, וזו התורה שלנו, היא בנויה על המחלוקת הזאת.

עלינו לקחת מזה מוסר השכל גם לנו.

כי כשם שחייב האדם לירוא שלא יסיתהו ליבו לעשות הרע,

יתר על כן צריך האדם לירוא שלא יטעהו ליבו,

לא יסית, יטעה,

ולא ייקחהו הלב לבקש את הטוב יתר על המידה,

ולא יעבור את התחומים שקבעה לו התורה.

ולא יסיג גבולי עולם שהציבה התורה.

וישמור נפשו שלא ייפול בפח ליבו הטועה ומטעה אותו בכל מיני טעות.

בין טעות של העלמה ובין טעות על ידי ראייה רחוקה מדי, כמו שראה

קורח את השושלת שעתידה לציל.

וכתוב שעינו התעטו

עד שפיקח גדול כזה נכנס לשטות זו,

וליפול מאיגרא רמא אל ברא עמיקתא.

או כמו בעל המחלוקת, השויטה, הנבל והמנוול,

שהוצאנו עליו דיסק בלית ברירה,

אחרי שתקף אותנו בבית שמש עם 100 מתלמידיו של רובי,

וירקו וקיללו והכול מוסרט. הוא גם אמר, אני עשיתי את זה לשם שמיים,

כל כולו לשם שמיים.

ואחר כך דזי מפרסם, גם בקלטת, שהוא מסר לנו,

שהיה לו עסק עם קטינה,

והם תכננו ביחד שהיא כאילו תעלה ותגיד, זה לא נכון,

וגם הוא יעלה ויגיד, זה לא נכון,

וגם זה שמסר את הקלטת יגיד, זה לא נכון,

והוא אומר, זה כן נכון,

המויסר דייזי אומר, זה כן נכון,

והיא אמרה לי שהוא ניסה וניסה,

רק בגלל שהוא זקן, היא לא רצתה.

אתם שומעים?

והוא נכנס למחלוקת, אתם שומעים?

מלך השאלים.

הוא אומר לכולם להתכסות,

והוא עם קטנטונת,

מפל הרוטט.

יבא ביי, מה זה? מה הולך פה? איזה דור זה?

דור של צדיקים?

כולם מחלוקת לשם שמי.

או לשם שמיים, זה שלי ושל דזי.

שמי כפול שתיים, שמיים.

הלא יחרד הלב בזכרו מה עלולו לעשות לנפש בעליו,

שעלולו להיות כאויב הגדול ביותר בעולם.

וידיעה איומה זו עלינו לשנן בלבנו,

שנזכור אותה תמיד,

ולא נסיח דעתנו ממנה אף לרגע,

כי רק היא דרך ההצלה היחידה להישמר מן הסכנה,

ולזה הרחיבה תורה וחכמים זיכרונם לברכה בפירוש הפרשה לכל צדדיה,

רוחבה ועומקה,

למען העמיד את האדם על האמת להעמיתו במצב לבבו,

בארשת התמונה לרגליו,

גם לגדול שבגדולים והקדוש שבקדושים,

כדי שהתורה תהיה נר לרגליו,

ולאורה יישא וילך בכל ימי חייו,

עד שיבוא בשלום למחוז חפצו לאור באור חיים עד העולם.

לסיכום.

אבל אומרים שאני בעל מחלוקת.

זה כמו שאומרים על משה רבנו שהוא גם בעל מחלוקת.

למה?

כי הוא הצד השני שחלקו עליו.

לא הבנתי.

טענו עליו.

אז מותר לו להגיב? מותר לו להוכיח שזה לא נכון? או אסור לו?

אתם יודעים עד איפה הוא הוכיח, משה רבנו, שזה לא נכון?

עד שהוא הרג אותם.

אמר להם במפורש. לא הבנתי.

אני מנסה להסביר לכם, אתם טועים. זה השם אמר, זה לא אני.

זה הרב אמר. אני לא הלכתי לבחירות סתם. זה הרב אמר. זה ככה, אתם לא רוצים להאמין. לא זה, לא זה, לא זה. מה עשה בסוף? אין ברירה.

כולם עומדים ואומרים נגדו, וזה, אף אחד לא עומד לצדו.

שום דבר. אפילו אהרון הפיל את פניו.

לא התערב. שתק. לא דיבר.

לא אמר, משה צודק.

וזהו יצא. למה?

בגלל שגם עליו יצאו. אז שלא יגידו שהוא כאילו מחזק את המצב שלו על ידי שהוא תומך באחים.

שתק.

נשאר משה לבד.

לא הייתה לו ברירה. מה הוא עשה?

ואם בריאה יברא השם.

ופתחה אדמה את פיה ובלעה את כל כורח ועדתו.

מותר או אסור להגן על השם שלו?

מותר או אסור? חובה?

אז יוצא הרבנים! אני יוצא, מה פתאום?

הם יצאו נגדי.

אני אחרי שנתיים רק התחלתי לענות.

אחרי שנתיים? הוא, איזה סבלנות.

אפילו משה רבנו לא חיכה לה שנתיים.

הוא ניסה, ניסה, הלך אליהם,

הלך לדתן ואווירם, והם עומדים ניצבים,

מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, העיני העדה תנקר!

אתה בא לעמוד עלינו.

בסדר, אין ברירה, אין ברירה.

עשה מה שעשה,

וקרה מה שקרה, וההמשך ידוע.

ומי צועק?

משה אמס ותורוסו אמס, משה אמס ותורוסו אמס.

היה כדאי להם?

לא היה כדאי.

והיה להם סיכוי משהו?

לא.

מתוך 250 יכול להיבחר אחד, אז 249 בטח מתים.

והם הולכים על זה?

כמה שנאה מעוורת,

כמה קנאה מעוורת,

כמה מחלוקת הורגת.

מחלוקת זה חלק מוות.

מי שנכנס למחלוקת, לא לשם שמיים באמת,

ולא יודע את כל הצדדים,

ולא בירר טוב מאוד.

איי, איי, איי, איי.

ויש לי עוד מה לדבר בכל פרשה ופרשה,

אבל זה על דרך הקצירה.

רק בגלל שאמרנו, אז אני אוהב ללמד גם הלכה למעשה,

ולראות גם מהחיים שהתורה עדיין קיימת,

והמציאות לא השתנתה, ואנשים לא לומדים,

והם סתם סוחבים זקן על הפנים.

רבי חנניהו ברגשיו אומר,

נושא הקדוש ברוך הוא של הקודם ישראל,

לפי כוח רבם תורו ומשמעות,

שנה אמור אוהד ונאפס למען סבגו יוביל תורו ויהאדיר.