מלאכת המשכן וחשיבותה | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום אלעד בן פנינה חזרה בתשובה שלמה שיזכה לעשות את רצון השם יתברך

ויזכה לזיווג הגון משורש נשמתו מהרה אמן

כתב הרמב״ם במורה נבוכים חלק ג' נב

אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו

כישיבתו ותנועותיו ועסקיו לפני מלך גדול

ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך

ומפני זה מי שיבחר בשלמות האנושי ושיהיה איש האלוהים באמת

יעור משנתו וידע שהמלך הגדול המחופף עליו והדבק עמו תמיד

הוא גדול מכל מלך בשר ודע

ודע

כי כאשר ידעו זה השלמים תגיע עליהם מן היראה והכניעה ופחד השם

וזה העניין אשר העירותיך עליה הוא הכוונה ממעשי התורה כולם

אומר הרמב״ם

אדם כשיושב בתוך הבית שלו

לבד

אז הוא מתנועע ומתעסק בכל מיני דברים

כמי שנמצא בבית לבד

ככל העולה על רוחו

אבל

הוא לא יתנהג באותה צורה

ולא יישב ויתנועע לפני מלך גדול

שם הוא צריך לשמור על הכבוד, על היראה מפני המלך

לא זע ולא זז

הכל מחושב בדרך ארץ גדולה

עוד דוגמה ולא דיבורו

והרחבת פיו כרצונו

והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך

בבית הוא יכול לצחוק, להרים את הקול,

לעשות מה שהוא רוצה, לדבר בכל נושא

אבל כשהוא במושב המלך

כמו דג

לא יכול לדבר, לא יכול לזוז,

שום דבר

אתה נפנה מלך

זה לא הבית שלך

ומפני זה

אומר הרמב״ם מי שיבחר בשלמות האנושית

רוצה להיות שלם

מה שאדם יכול להשיג שלמות הוא רוצה להשיג כשלמות

והוא רוצה להיות איש האלוהים באמת

עבד אמיתי לאלוהים

איש האלוהים שהוא יקרב

יעור משנתו רוב האנשים הם ישנים

עורו עורו ישנים משינת חם מוה גיסו נרדומים מתרדמת חם

זה אומר הרמב״ם

אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו עורו עורו ישנים

אנשים ישנים כל חייהם

אז הוא אומר יעור משנתו מי שבאמת רוצה להיות איש האלוהים מי שרוצה להגיע לשלמות האנושית

יהיה עור משנתו

וידע

שהמלך הגדול המחופף עליו

והדבק עימו תמיד הוא גדול מכל מלך בשר ודם

אם לפני מלך בשר ודם אתה לא יכול לזוז אתה לא יכול לדבר

כמו בבית זה ברור לך

אז לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא

שהוא חופף עליך כל הזמן

והוא דבק עימך כל הזמן

איך אתה יכול להתנהג כך

עכשיו הוא אומר

ודע כי כאשר ידעו זה השלמים

ברגע שהם קוראים את זה מבינים את זה שומעים את זה

תגיע אליהם מן היראה והכניעה ופחד השם

יואו השם מסתכל עליי עכשיו השם רואה אותי השם איתי

איך אני יכול להתנהג כמו שאני מתנהג

אומר וזה העניין אשר העירותיך עליה הוא הכוונה ממעשי התורה כולם

כל מעשי התורה כולם הם מובילים לדבר הזה לשלמות האנושית

ולזכור שהשם חופף עליך

מסתכל במעשיך ודבק עימך

כבר באר השם יתברך

כי תכלית מעשי התורה כולם הוא להגיע אל האדם הזה ההתפעלות

זאת אומרת כל מעשי התורה צריכים להביא את האדם להתפעלות מה זה התפעלות? לא להתפעליה, וואו, לא

להיות נפעל מכל המצוות,

מתפעל, פועל פעולות,

לא קורא, לומד, יודע, הבנתי,

לא לקום מהספר וישר לקיים, להתפעל מן הדברים

וכבר מצינו להרמה שהעתיק את דברי הרמב״ם אלו מראש שולחן ערוך

ופתח דבריו לאמור שיביתי אדוני לנגדי תמיד

וכלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוהים.

זה יחזיר אותי בתשובה.

בקיצור שולחן ערוך של הרב גנצפריד הוא פותח גם כי עם זה שיביתי השם לנגדי תמיד

זה כלל גדול במעלות הצדיקים וכולי.

ומי שקורא את זה

מיד יבוא עליו יראה וכניעה מלפני השם יתברך כי הוא קולט שכרגע מסתכלים עליו ורואים בכל מעשיו.

אז איך הוא יכול להתנהג כמו שהוא התנהג רגע לפני כן?

נתבהר לנו בדברי הרמב״ם

כי הדרך להגיע לדרגה זו של שיביתי השם לנגדי תמיד

הוא על ידי מעשי התורה כולם.

ואשר תכליתם להביא את האדם

להרגשה נעלית

של דע לפני מי אתה עומד

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אמנם חייב האדם תחילה לשקוד לגלות את כבודו יתברך על ידי מעשי המצוות שלו.

השם ציווה אותנו ציוויים ועל ידי שאתה מקיים את הציוויים האלה ואתה שוקד לגלות את כבוד השם

על ידי מעשי המצוות האלה.

ומזה תבוא בו הרגשה החושית

בכבודו יתעלה

עד שאדם יגיע להרגשה חושית שהוא ממש כאילו חש ורואה את השם לידו

ויחוש כי המלך הגדול חופף עליו תמיד.

זו בחינה של שיוויתי השם, אני רואה את השם

נגדי תמיד.

אמרנו

שהיה פעם קורבנות תמיד,

קורבן תמיד בשחרית,

קורבן תמיד בין הערביים,

וזה היה מכפר על ישראל.

אין לנו יום תמידין,

אז מומלץ להשתמש

עם שני תמידים של דוד המלך.

שיוויתי השם לנגדי תמיד וחטאתי לנגדי תמיד.

אם אתה רואה כל הזמן

את השם לנגד עיניך,

ומצד שני חטאתי לנגדי תמיד,

אתה יודע שאתה נכשלת ואתה עלול להיכשל ואתה לא רוצה להיכשל,

כן,

אז החטא יהיה לנגד תמיד,

כדי לא לבוא עוד פעם לידי חטא.

אז זאת אומרת, ככה צריך אדם לשים לגבילו,

ואלה שני השיוויתי והחטאתי לנגדי תמיד

מכפרים לאדם

על כל העוונות.

הוא יישמר מכל דבר.

וכן מצינו בדברי הרמב״ן בסוף פרשת בוא,

כי תכלית כל המצוות,

מה התכלית של כולן?

שנכיר בהן את אלוהינו.

על ידי המצוות נכיר את הקדוש ברוך הוא.

וזה לשונו.

וכוונת כל המצוות

שנאמין באלוהינו

ונודה אליו שהוא ברענו.

והיא כוונת היצירה.

זאת הכוונה ביצירה. שנכיר את אלוהינו

ונודה לו ונאמין באלוהינו.

ונודה לו על זה שברא אותנו.

וזה כוונת היצירה.

לפיכך אמרו, הביא זהיר במצווה קלה כבחמורה,

שכולן חמודות

וחביבות מאוד.

שבכל שעה אדם מודה בהן

לאלוהיו.

כל מצווה, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי העץ, בורא פרי.

מודה לקדוש ברוך הוא על כל הבריאה ועל מה שברא אותנו ועל הכל.

שכל המצוות חמודות וחביבות מאוד,

שבכל שעה אדם מודה בהן אלוקיו.

כל המצוות חמודות מאוד,

אבל מצינו שהדגישה התורה,

חביבות מלאכת המשכן יותר משאר המצוות.

את הדבר הזה אנחנו למדים

ממה שהעריכה התורה בסיפור המלאכה.

וחזרה וכפלה את הדברים בפרטות ובכללות.

כמו ארבע הרמב״ן,

פרק ל״ו פסוק ח׳ בזה לשונו.

והנה החזיר בתורה מלאכת המשכן חמש פעמים.

כל זה דרך חיבה ודרך מעלה

לומר כי חפץ אדוני במלאכה.

ומזכיר אותה בתורתו פעמים רבות.

להרבות שכר לעוסקים בה.

כעניין מה שאמרו במדרש.

יפה שיחת עבדי אבות

לפני הקדוש ברוך הוא מתורתם של בנים.

שערי פרשת אליעזר,

שניים ושלושה דפין היא אמורה.

וזה מראה שכמה שהקדוש ברוך הוא מראה, מרבה

להביא את הסיפורים של עבדי אבות,

זה מראה

כמה יפה לפניו שיחתן וכמה לימוד יש ממנה, מוסר וכו'.

מהמצוות עצמם,

שלומדים אותן בריבוי וייתור.

בקצרה, לא השקיעה התורה בהם אפילו משפט,

פסוק.

ואילו בשיחת עבדי אבות

משקיעה שניים-שלושה דפין.

אז רואים את החשיבות?

התורה מעריכה בסיפור הדברים החביבים מאוד לפני הקדוש ברוך הוא,

ושונה בהם כמה פעמים.

אפילו שגופי תורה לא באו בכתובים כי אם בדרש של ריבוי וייתור.

הרי שבסיפור מלאכת המשכן מעריכה תורה מאוד

כדי להודיע לנו חיבתן ושכרן של העוסקים בה לפני השם.

אז זה מראה כמה שכר מגיע לכל אלה שעוסקים במלאכת המשכן.

מלאכת המשכן הייתה שם, אבל יש גם מלאכת המשכן עכשיו.

ובאמת, אריכות הכתב בסיפור המלאכה,

עצם זה שזה כתוב, זה עצמו כבר תשלום לעוסקים בה.

מאיפה נלמד?

צא ולמד ממה שנאמר בשלמה.

ויהי לעת זקנת שלמה,

נשב איתו את לבבו.

ויעש שלמה הרע בעיני אדוני.

מלאכים א', יא'.

וכתוב במסכת שבת נ״ו,

אמר רבי יוחנן, אמר רבי שמואל,

אמר שמואל,

נוח לו לאותו צדיק,

שיהא שמש לדבר אחר,

ואל ייכתב בו ביעש הרע בעיני אדוני.

הרי לנו שעצם הדבר שהפסוק כתב עליו,

שהוא עשה את הרע,

זה היה כבר לשלמה המלך כעונש,

עד שהעידו עליו חכמים זיכרונם לברכה, כי נוח היה לו להיות חוטף עצים לעבודה זרה,

מאשר ייכתב עליו בכתבי הקודש

ויעש הרע בעיני אדוני.

אם התורה כתבה,

אז זה גנאי לעולם.

ארבע מילים.

ועדיף היה לו לא להיות מלך

ולא הבן של דוד,

ולהיות חוטף לעבודה זרה עצים ולא ייכתב עליו.

ומעתה אנחנו נלמד.

כתוב שמרובה מידה טובה אחת על חמש מאות ממידת פורענות.

מידה טובה היא פי חמש מאות ממידת פורענות.

אז אם כתוב עליך ארבע מילים בתורה,

מה גודל השכר פי חמש מאות?

ואם כתוב חמש פעמים פרשת מלאכת המשכן,

אז כמה גודל השכר שמצפה להם, לאלה שהם עושי המלאכה?

ואם כן, כשאנו מוצאים בהרחבה כמה וכמה עמודים בתורה שנכתבו על אודות מלאכת המשכן,

הרי עצם הכתובים הם מתן שכר לעושי המלאכה.

ומכאן אנחנו באים

להכרה בגודל חיבתן ומעלתן של העוסקים בה.

מהו יסוד מלאכת המשכן?

שכה רבה החיבה יותר מכל שאר המצוות?

כבר נתבהר לנו שבהקמת המשכן הקדוש ברוך הוא ביקש שיעשו בית לשכנו יתברך בתחתונים.

הקדוש ברוך הוא ביקש שיעשו לי קיתון אחד קטן

שאני אשכון ביניכם.

וזכו בזכות המשכן ישראל לגילוי כבודו יתעלה בפרהסיה.

לעיני כול.

וזהו תכלית כל המצוות.

וזה סוד היצירה הראשונה.

וכיוון שנתברר לנו כי כל המצוות חביבות מאוד,

מפני שבהן זוכה האדם לגלות את כבודו יתברך

ולהגיע להכרה של שיביתי השם לנגדי תמיד,

הרי קל וחומר למצווה של בניית בית לשכינת כבודו,

שהיא חביבה מאוד ויקרה בעיני השם.

כי כאן במשכן יתגלה כבודו לעין כול.

ובו יגיעו ישראל להרגשה שהמלך הגדול חופף עליהם תמיד.

ויבואו מזה לידי יראה ופחד השם.

זה מה שכתב הרמב״ם, שצריך כל אדם להשיג על ידי כלל התורה והמצוות.

והם זכו לזה בחוש.

כיוון כשהם עשו את המשכן שרתה שכינה לעיני כולם בחוש וראו שהוא חופף.

וזה מביא ליראה ופחד מפני השם.

הכנעה מפנם.

וזה הנדרש.

וכל המצוות עושות זאת.

אבל ביותר מלאכת המשכן. למה?

כי שמה זה בחוש ממש. אתה רואה שכינה לנגד עיניך.

מעתה,

כיוון שנתבהר לנו כי תכלית כל המצוות והמעשים

היא להכיר את כבודו יתברך וגילויו,

ולהרגיש אותו בגלוי,

שיחוש אדם בשעת מעשה כי הוא עומד לפני מלך גדול,

כשאתה עושה כל מצווה.

אתה לא בפני הקהל פה בית כנסת.

השם מסתכל עליך, איך אתה מבצע את המצווה,

איך אתה מברך.

האם אתה מתכוון בשמו הגדול או לא?

והמלך עומד עליו

ורואה ובוחן את כל מעשיו.

וזהו כלל גדול בקיום כל התורה.

כמו שאמר הרמ״ה,

שכלל גדול במעלת הצדיקים

אשר הולכים לפני ה'.

כלל גדול, שיוויתי השם לנגדי תמיד.

כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני ה'. הם תמיד רואים שם לפני ה'.

אמנם קיום מצוות,

בלי שימת לב לפני מי הוא עמל,

ובלי שאיפה להגיע לידי תכלית המצוות, שזה גילוי כבוד ה',

יש בה סכנה גדולה מאוד.

מזה מובנת התביעה הגדולה של הנביא בדבר ה'.

בפיו ובשפתיו כיבדוני

ולבו רחק ממני.

ואנשים מוצאים בפה את שם ה',

אומרים ברכות,

אומרים פסוקים.

בפיו ובשפתיו כיבדוני.

אבל הלב, הלב, איפה הוא? רחק ממני.

הלב חושב את מה שהוא רוצה, הוא בכלל מקום אחר.

זה רק

בתהי יראתה מותי מצוות הנשים מלומדה.

הכל זה מכוח הרגל.

אז מה כתוב?

איזה עונש?

לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.

מכות על מכות הם יקבלו על זה.

ועבדה חוכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר.

פשיעי זה עונש.

לחכמים לא תהיה חוכמה וכל הנבונים תסתתר מהם הבינה.

חושך וצל מוות.

אין מי שידריך אותך בדרך האמת.

וכל כך למה?

כי בקיום מצוות בבחינת מלומדה מפסיד האדם את כוונת התורה בעשיית המצוות.

הרי כל כוונת עשיית התורה והמצוות זה להרגיש את גילוי השם

לנגד עיניך.

אבל אם אתה עושה את זה מלומדה,

אז הפה שלך מדבר.

אבל אין לב.

אתה בכלל לא רואה לפני מי אתה עמל, לפני מי אתה עומד.

וכתב בספר חסידים בסימן מ״ו.

כשהוא נוטל ידיו

או מברך על הפירות

או על המצוות השגורות בפי כל אדם,

יכוון ליבו

לברך לשם בוראו

אשר הפליא חסדו עמו.

הרי כשאדם מקבל

איזו מתנה ממישהו, הוא אומר לו, תודה רבה, תודה רבה.

הוא לא אומר,

תודה רבה.

ואם זה מתנה,

שתהיה בריא, כמה טרחת, איזה מתנה.

אתה לא אומר לו ככה.

אז הבורא נתן לך חיים, נותן לך עיניים.

פוגע עיוורים. אז איך אתה צריך להגיד פוגע עיוורים?

פוגע עיוורים. פוגע עיוורים. פוגעים כפויים.

ככה, ככה.

מקבלים עיניים.

אדם היה עיוור.

אחרי ניתוח החזירו לו מאור עיניו.

מה הוא יגיד

למנתח?

מה הוא יגיד לו?

תהיה בריא, תודה רבה.

מי ילך?

אז אנחנו, בלי ניתוח,

נתן לנו עיניים. בלי ניתוח.

אז איך צריך להודות לו על פוגע עיוורים?

איך על זוקפקפופים?

איך?

כל ברכה צריכה להיות פנינה.

להודות למי שנתן.

אז כשהוא נוטל ידיו או מברך על הפירות או על המצוות השגורות בפי כל אדם,

יכוון לבו לברך לשם בוראו אשר הפליא חסדו עמו.

ולא יעשה כאדם העושה במנהג ומוציא דבריו בלא הגיון הלב.

אתם רוצים לבחון אם בן אדם יש לו

יראת שמיים, אם הוא נקרא תלמיד חכם בכלל.

תראו איך הוא מברך, זה הכול.

זה הכול.

מפה אתה יודע כבר הכול עליו.

ועל דבר זה אומר בספר חסידים,

על דבר זה חרא אף השם

ושלח לנו ביד ישעיה ואמר

ראה מעשי בניי

כי אינו אלא לפנים ומחזיקים בה כאדם שמחזיק ונוהג מנהג אבותיו בידו לא בלב שלם

אף בעת שהם מברכין אינם מתכוונים לברכני.

לכן, על זה חרא פה

ונשבע בשמו הגדול לאבד חוכמת חכמיו.

לפיכך, הזירו חכמים ואמרו, עושה דברים לשם פועלם.

כשאתה עושה את הדברים,

אתה מקיים את המצוות,

לשם פועלם.

מי פעל את כל העולם? מי פעל את הדברים?

הבורא יתברך.

אז כשאתה עושה דברים צריך שתכוון לעשותם לשם פועלם.

ומכאן חובתנו

לחזק את עצמנו

בקיום כל המצוות,

לעשות אותם לשם פועלם,

מתוך תחושה של שיביתי השם לנגדי תמיד.

ובמיוחד צריכים אנחנו חיזוק

בתפילה ובברכות.

לבל תעשינה בבחינת מלומדה, על זה יש עונש גדול ביותר, עונש גדול ביותר.

נשבע השם בחרה פה.

אלא צריך לעשות בהרגשה מלאה של דע לפני מי אתה עומד.

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

איזה זכות שיש לך לעמוד לפני המלך, לשרת לפניו

ולעשות את רצונו.

שכן כל מהותם ושורשם של תפילה וברכות

זה להגיע לקרבת השם.

אז חייב אדם לומר בכל יום מאה ברכות.

יש אומרים שזה מצוות עשה.

אז זאת אומרת מאה ברכות,

מאה פעמים אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא

ורואה שהבאתי השם לנגדי תמין.

ויודע לפני מי אתה עושה זאת.

איזה אושר זה שאתה זוכה לשרת את מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אז למה אתה לא נותן דעתך?

למה מלומדה? למה חפיב?

למה שהקדוש ברוך הוא יצטער ממך ויעניש אותך בשביל לכוון אותך לתלם?

לא כדאי שתעשה זאת לבד.

והפתיחה הזאת

של שיבעתי השם לנגדי תמין,

הפתיחה הזאת עשתה את אמנון יצחק.

הייתי חילוני,

לא הייתי דתי.

הרמב״ם אומר,

ודע כי כאשר ידעו זה השלמים,

תגיע עליהם מן היראה וכניעה ופחד השם.

לא הייתי שלם, הייתי חילוני.

אז השלמים יגיעו מזה ליראה וכניעה ופחד השם,

ויעשו את כל מה שהוא אומר על פי מה שהוא אומר.

תראו כמה כוח יש במה שכתב הרמב״ם.

והעתיק אותו הרמו,

ופתח איתו את השולחן ארוך.

והרב גנץ פריד גם,

ובזכות

הפתיחה הזאת

אני חזרתי בתשובה על המקום.

על המקום.

פתאום תפסתי שהוא מסתכל עליי,

ואתה גמדניה, גמד.

אתה לא יכול לזוז.

אתה יכול ללכת לדבר אותו דבר, אתה יכול לעשות אותו דבר. אתה לא יכול, נגמר, נגמר הסיפור, זהו.

בן אדם שנכנס לאיזשהו מקום, יש לו מחשבות,

לקחת מאיזשהו מקום משהו,

ופתאום הוא רואה מצלמה עליו, והוא הולך פתאום כמו צדיק.

לא, לא יכול לזוז.

גמרנו, הוא רואה מצלמות עליו,

הוא רואה זום נפתח, מכוונים עליו.

מה יכול לעשות?

לא יכול לזוז, לא יכול לזוז.

הבעיה היא שאנשים שוכחים.

אבל הקב' ברוך הוא באחרית הימים עשה שיהיה מצלמות בכל מקום.

בכל בית כמעט יש מצלמות כלפי חוץ,

ופה, חנויות, ובכל מקום.

אדם לא יכול גם היום לזוז. גם אתה עושה שוד, עושה פה, אתה עכשיו לא רואים אותך? מצלמים, ואם לא, האוטו שלך נוסע דרך רחוב זה,

מהמשטרה יושבת לראות את כל המצלמות, לוקחת את כל המצלמות,

מוציאה ורואים איפה נסעת, לאן הלכת, ואיפה פנית, ומה עשית.

קשה מאוד לברוח.

והיום יש לוויינים מלמעלה מסתכלים עליך, ורואים גם מה אתה קורא.

אז הכל מצולם, מתועד, בשביל שתזכור

שיש מי שלפני כן כבר

צילם אותך, תיעד אותך, הקליט אותך,

הכל מתועד,

ועל הכל יביאו אותך בחשבון.

וישמעו לך כל ברכה, כל תפילה,

ואיפה הלב שלך היה, ואיפה הפה שלך היה.

וואי, וואי, וואי, איזה פדיח עוד זה יהיה.

ואחר כך הבן אדם מתפלל, למה השם לא שומע בקולי? אני מבקש, מבקש, הוא לא שומע.

ואתה שומע לו?

אם היית שומע לו, היה שומע לך.

אתה לא שומע לו, גם לא שומע לך.

נו.

אבל גודל השכר,

תארו לכם מה זה.

לא כדאי שהפסוק הזה ידבר עלינו.

בתהי ראתם מצוות אנשים מלומדה, על כן הנה יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.

בעבדה חוכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר.

כדאי שזה יהיה כתוב עלינו? הרי כתוב ארבע מילים.

ביעש הרע בעיני השם שלמה היה כדאי לא להיות.

חוטב עצים לעבודה זרה, והיה להיכתב עליו. אז אנחנו, כדאי לנו שייכתב עלינו פסוק כזה ארוך,

שהוא מדבר עלינו.

אוי ואבוי, איזה פעם מחכה לנו.

אבל יותר טוב שיהיה לנו פסוקים כמו מלאכת המשכן.

כי הכתוב, עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכם, בלב של כל יהודי.

אז אם אתה עובד על בניית המשכן אצלך,

שהשם ישכון עליך ושכינה תחפוף עליך,

אתה עושה את מלאכת המשכן בכל הדפים שנכתבו במשכן, זה עליך.

אז כמה שכר מגיע לך? פי 500.

על כל דבר ודבר לא כדאי?

במקום פסוק שחלילה אומר עלינו גנות,

פסוקים שאומרים עלינו שבח.

נו, והחכם ישכיל,

תן לחכם, יוסיף דען,

ובעזרת השם יתברך,

אולי יצא מזה עוד יהודי אחד שיקבל על עצמו שביתי השם לנגדי תמין.

רבי יחנניון בראשי אומר, אסון הקודש ברוך הוא לזה כל נסרויין,

להביא כוח אחר בעולם תרום מסורת שנאמור עלינו וסלומן שאת גו ירדיל תרום יענין.