פנימיות וחיצוניות | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום כנרת בטבטיה בנייה זכות זיכוי הרבים תעמוד לה ושהמחלה תסתלק במהרה ולא תצטרך לעבור ניתוחים אמן

נפש חטאה ועשתה אחת מכל מצוות אדוני אשר לא תעשינה ולא ידע

מהשם

ונשא עוונו

אם נפש

חטאה

ועשתה

אחת ממצוות

השם אשר לא תעשינה

ולא ידע

והשם

ונשא עוונו

התורה תובעת מן האדם

שיהיה פנימי

שכל גדרי התורה יהיו פנימיים בו

ולא חיצוניים

זאת אומרת

התורה הקדושה תובעת מאיתנו שכל דבר יהיה אצלנו פנימי פירושו מושרש בנו

אי אפשר לעבור על זה

לא דבר חיצוני

דבר חיצוני, בקל אפשר להעביר אותו

אתה עוד לא מוחזק בו לגמרי

אדם

שהוא שומר שבת באמת

הוא אף פעם לא יגיע למצב שהוא יהיה קרוב לחילול שבת

אדם שהוא קרוב לחילול שבת הוא חיצוני

השבת עוד לא מושרשת בו

אם הוא מגיע קרוב לשבת עוד עם מלאכות וכל מיני דברים נספיק להספיק

הוא לא חרד מן השבת הוא לא מופנם עדיין אצלו לגמרי השבת נכון הוא לא רוצה לחלל

אבל הוא עדיין לא

כשאדם אצלו דבר פנימי הוא רחוק מאוד מלעבור על דבר

זה לא ייתכן אצלו

לא ייתכן

אבל אם זה חיצוני

יש לו את הידיעה, יש לו את ההבנה, יש לו את הכול אבל יכול לקרות שהוא לא בדיוק יעשה או שהוא ישכח או שהוא ייכנס בגדר הספק או כל מיני דברים

התורה תובעת מאיתנו שנהיה פנימיים

שכל גדרי התורה יהיו פנימיים בו, לא חיצוניים

מאיפה לומדים את הדבר הזה?

מגדר עונש השוגג

יש עונש לשוגג

לכאורה תמוה,

מכיוון שעבר מבלי דעת

מדוע נענש

מילא אדם עשה עבירה במזיד

מגיע לו עונש, אתה מרים יד בתורת השם, אתה עושה דברים נגד השם,

אתה עושה בידיעה ברורה במזיד

מגיע לך עונש

אבל אם בן אדם שגג,

שכח,

לא שם לב,

לא ידע

למה הוא צריך לקבל עונש?

מכיוון שעבר מבלי דעת,

מדוע נענש?

ואף על פי כן מוצאים אנו תמיד בתורה שכתוב

ולא ידע

ואשם

ולא ידע מה דינו בהשם.

מה אמר בלעם?

חטאתי

כי לא ידעתי.

אפילו בלעם אמר

הלא ידעתי זה חטא.

זאת אומרת

ולא ידע והשם

או הודה אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קורבנו.

אז מה אנחנו שומעים?

פירוש

או יישא את עונשו על שגגתו

או שהוא יקבל עונש על השגגה

או יתכפר בקורבן.

או שאם הוא רוצה שיתכפר לו והוא לא ייענס, אז שיביא קורבן.

אבל מגיע לו עונש.

זה שהשם מתרצה בקורבן שאדם מביא,

אז התורה מצאה לו פתרון.

מה זה שגגה?

אם היית נותן דעתך והיית פנימי,

לא היית צריך עכשיו לקחת ממון,

לקחת עין ולעלות לירושלים וללכת להקריב אותו ולעבור את כל תהליך ההקרבה.

נסמך ידיו על ראש העין ואחר כך יתוודה ויקבל תוכחת מוסר ודברי כיבושים מהכהן,

ואחר כך יתלווה ויראה את כל מה שקורה שם, מה שהיה צריך להיות בגופו ולנתח אותו לנתחים וכו' וכו' ולהשליך אותו על האש.

כל זה בשביל מה? בגלל שאתה חיצוני, משגגת.

הרמב״ן

בויקרא ד'כב'

פירש עוד שם

כי שם אשם

מורה על דבר גדול

ולא ידע בהאשם.

הוא אומר

כי שם אשם מורה על דבר גדול

אשר העושו יתחייב להיות שמם נאבד בו.

זאת אומרת, מי שאשם,

אז פירושו של דבר

שזה עונש גדול מאוד,

עונש גדול מאוד,

העושה אותו מתחייב להיות שמם

ונאבד בו.

מלשון ויאשמו נאות מדבר

וכן תאשם שומרון כי מרתה באלוהיה.

לכן אשמים אנחנו הוא.

פירושו נענשים.

אז זאת אומרת, אם בן אדם שגג

הוא אשם

וצריך להביא קורבן.

עכשיו תשמעו.

ולא עוד,

אלא אף אם לא ברור לאדם שחטא

זה אמרנו שהוא חטא

והשם

ונשא עוונו.

עכשיו לא עוד,

אלא אפילו אם לא ברור לאדם שחטא.

כגון שיש לפניו

חלם

שזה באיסור כרת משומן,

שזה מותר,

והם נראים אותו דבר.

לא כל אחד יודע להבחין בין חלב לשומן.

חלב זה יותר מוצק

מאשר השומן יותר רך.

חלב ושומן

מונחים לפניו,

והוא סבור ששתיהן היתר.

כמו אלה שאוכלים היום נביילס וטרייפס.

הוא סבור שזה היתר,

אבל אמרו לך שזה לא היתר.

אמרו לך שזה נביילס וטרייפס.

אפילו אם יש שמועה כזאת,

אז מה שמותר לפניך

זה ספק.

או שזה כן או שזה לא.

מה הדין?

כגון חלב ושומן לפניו.

אחרי סבור ששתיהן היתר.

מאכל את האחת.

מה אכל?

הוא לא יודע מה אכל.

מעכשיו הוא לא יודע אם זהו של חלב או של שומן, מה הוא אכל?

מה דינו?

התברר לו ששתי החתיכות שהיו לפניו,

אחת הייתה חלם,

ואחת הייתה שומן,

והוא לא יודע מה הוא אכל.

הוא לא יודע.

הרי זה מביא

אשם תלוי.

הוא צריך להביא קורבן

שנקרא אשם תלוי,

המגין עליו

בפני העונש.

אז זה בינתיים הקורבן הזה יגן עליו מפני העונש, כי אמרנו, אם הוא אשם,

בנשא עוונו,

הוא צריך לקבל עונש.

על מה?

על שגגה.

אז עכשיו האדם הזה צריך להביא בינתיים.

אם נודע לו אחר כך שבאמת

הוא אכל איסור,

דהיינו שהוא חטא,

אז הוא צריך להביא עוד קורבן, קורבן חטאת.

יבא ביי, איזה נזק,

איזה צער.

הרי כי גם הוא ראוי לעונש חמור ממי ששגג.

עכשיו בואו נבין קצת מה זה.

מה זה אשם תלוי?

הרמב״ם מסביר

כל חטא

שחייבין על שגגתו חטאת קבועה,

חייבין

על ללא הודעה שלו אשם תלוי.

יש חטא

שאם אתה עובר

עליו בשגגה,

אתה צריך להביא

חטאת.

אבל אם לא נודע לך,

אתה חטאת או לא חטאת?

אתה לא יודע.

עכשיו אתה מסתפק כמו הסיפור שאמרנו.

מה הדין עכשיו?

הוא אומר צריך להביא אשם תלוי.

מה זה לא נודע?

לא נודע זה אם נסתפק לו אם הוא שגג בדבר הזה.

הוא בספק אם הוא שגג.

אם הוא שגג זה חטאת.

על שגגה מביאים חטאת.

אדם שיודע שהוא אכל עכשיו דבר איסור בשגגה,

צריך להביא קורבן חטאת אם הוא שגג.

אבל

אם הוא מסתפק אם הוא מסתפק אם הוא שגג בדבר זה או לא שגג,

מצווה להקריב אשם

שנאמר ולא ידע בהשם

ונשא עוונו

והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם.

וזהו הנקרא אשם תלוי,

מפני שהוא מכפר על הספק

ותולה לו

זה עדיין לא גמר

ותולה לו

עד שיוודע לו בוודאי שחטא בשגגה ויקרים חטאתו.

כל זמן שהוא לא יודע זה אשם תלוי,

אז זה תולה לו ומכפר על הספק.

אבל אם נודע לו שבאמת בסוף הוא חטא בשגגה

אז הוא צריך להביא קורבן חטאת.

קורבן אשם בא על ספק חטא.

כלומר במקרים בהם האדם מסופק

האם עשה עבירה שמחייבת אותו להביא קורבן חטאת.

ולמה זה נקרא תלוי?

כי הדבר תלוי ועומד בספק.

לדוגמה

אדם עשה מלאכה בשוגג

בזמן

בין השמשות.

כך שאין הוא יודע אם המלאכה נעשתה בשבת

או ביום חול.

בין השמשות

זה זמן שהוא מסופק מצד עצמו.

האם זה יום? האם זה לילה?

אז הוא בספק.

זה נקרא מצב של ספק.

עכשיו,

מה קורה?

חכמים זיכרונם לברכה עמדו על כך. למה התורה החמירה כאן

בספק

יותר מאשר בוודאי?

האשם,

כאמור, הוא איל

בערך של שני שקלים.

לא שקלים של היום.

בעוד שלחטאת,

התורה לא קבעה ערך מסוים.

זאת אומרת, החמירה יותר בספק

מאשר בוודאי.

רבנו יונה גירונדי, למדנו את זה פעם,

הסביר זאת.

מפני שעל הוודאי משימה אדם את החטא על ליבו.

הוא יודע שהוא ודאי חטא.

אז הוא שם את החטא אל ליבו ודואג ומתחרט עליו

וחוזר בתשובה שלמה.

אבל על הספק

עושה סברות.

ואומר,

אותה חטא חטא שאכלתי אולי הייתה מותרת.

ועושה ספק ספקה.

ועושה כל מיני דברים.

ולא ישית אל ליבו לשוב,

כי אומר בית הזיה,

מותר בזה, ולזה החמירו בו יותר.

זאת אומרת,

כשאדם הוא נקלע למצב של ספק,

מצבו יותר חמור בעונשו מאשר הוודאי.

כי ודאי אדם ירא שמיים

חוזר בתשובה.

מה זה? הוא מתחרט, הוא בצער,

איך עשה, ואיך נכשל, ואיך נפל.

אבל כשהוא בספק,

אז הוא אומר לו, בטח אני אכלתי יותר.

כמו כל אלה שעובדים על עצמם, האוכלים נבלות

וטרפות למהדרין.

הם חותמות.

עכשיו, למה זה ככה?

מסביר לנו המפתר מאליהו, הרב דסלר, זכר צדיק ברכה.

העניין הוא

שכל אשר נמצא באדם,

בעצם פנימיותו,

לא יטעה בו

ולא ישכחנו,

כי זוהי מציאותו.

ואם שכח

או טעה באיזה דבר,

זה לאות

שהגדר הזה עדיין חיצוני בו.

ואם כן,

קרובו לאבדון, חס ושלום, כמו שכתב הרמב״ן.

מה אמר הרמב״ן? נחזור על דבריו.

ולא ידע

והשם מועדה אליו פירוש או יישא את עונשו על שגגתו או יתכפר בקורבן, אומר הרמב״ן.

כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר העושו

יתחייב להיות שמם, נאבד בו.

אבדון.

למה אתה אדם חיצוני?

אם אדם אצלו חומרת נבלות וטרפות זה בפנימיות,

אז הוא לא נוגע בשום דבר עד שהוא עושה בירור גמור

שברור לו שמה שהוא הולך לאכול

זה ודאי

לא סמוך על סמוך.

אלא בבירור.

אם צריך סמוך על סמוך, לא סומך.

סומך נופלים, לא סומך.

רק דבר שהוא בריא לו כאחותו.

כמו שברור לך שאחותך זה אחותך ויש איסור עריות באחות,

זה ברור לך, זה אין ספק, נכון?

ככה צריך להיות ברור לך.

ברור שמה שאתה אוכל,

זה ברור שזה כשר ב-100% בבירור גמור.

לא אל תיגע.

תבלינים, אתה יודע אם בדקו או לא בדקו, עשו או לא עשו,

אל תיגע.

כל דבר שאתה לא יודע, אם זה בפנימיות שלך,

אם זה בהוויה שלך,

אם זה חלק ממך,

אם אתה יודע גודל האיסור של אכילת מאכלות אסורות,

ודאי שאתה לא תיגע בשום דבר שיש בו ספק.

ואז אתה לא תגיד,

תראה, איך כולם, אז מה כולם יכולים לומר את העולם, אז ככה, אז מה כולם יכולים לומר את העולם, חביבי, שמעת?

זה אשם תלוי וזה ראוי להיאבד מן העולם.

ויותר חמור ממי שעבר עבירה, ודאי,

כי על ודאי הוא חוזר בתשובה אם הוא ירא שמיים.

אבל על ספק הוא אומר, לא, זה בסדר, זה בסדר, זה בסדר.

זה מראה שכל האנשים האלה הם אנשים חיצוניים.

זה במקרה הטוב, חיצוניים. אבל יש כאלה שהם מרשיעי ברית ממש,

עוברים על ברית התורה,

והוא אומר, הכול מוטורים לו חם, הכול.

אז רואים פה,

אומר הרמב״ן,

שאם הוא במצב כזה של ספק,

ספק אם הוא חטא,

ספק לא חטא.

חטא זה שגגה,

חטא זה על שגגה.

עכשיו מדברים יותר רחוק, רק ספק אם חטא.

וספק אם חטא יותר חמור מחטא.

וצריך להביא אשם תלוי. ואם יתברר לו שבאמת אחר כך הוא חטא, עוד קורבן חטאת.

גם הנזק והוצאות.

והוא ראוי לעבדון, חס ושלום.

כי החיצוניות נוחה להתבטל

על ידי פיתויי יצר.

כי מישהו חיצוני יצר, אומר לו, עזוב, מה אתה זה, אתה זה,

מה, השם לא יכשיל אותך.

צדיק אתה, לא יאונא אבן לצדיק, מה פתאום, שום דבר אתה שמור מן השמיים.

אתה, מן השמיים לא ייתנו לך להכשיל,

מה זה, אתה צדיק.

יצר הרע, אלוף העולם, להטעות את בני האדם.

אבל את מי הוא מצליח להטעות את החיצוניים?

אלה שהם שייכים לחיצוניים גם.

בנזה רמז הרמב״ן

במה שכתב,

כי אשום אשם לאדוני היודע כל תעלומות.

השם יודע למה אתה מחפף,

כי אתה חיצוני.

למה אתה בספק מה אכלת? למה בספק?

למה נגעת?

למה נגעת אם אין לך ברור גמור?

למה אתה נוגע בדבר שאין לך ברור גמור?

קודם אתה אוכל, אחר כך אתה שואל,

מה, מה היה פה?

תגיד לי, תקרא למשגיעה.

תגיד, על מי אתה צוחק?

יודע כל תעלומות.

יודע שהבטן אמרה לך קודם תאכל, אחר כך תשאל.

אחרת יכול להיות שלא תאכל בסוף,

אז תאכל קודם, אחר כך תשאל.

אשום אשם לאדוני

היודע כל תעלומות.

ואם כן,

מה עושה השם?

יש צורך לעורר אותו מן השמיים על ידי איסורים.

והאיסורים יוכיחו לו שעליו להתקרב אל הפנימיות.

מה גרם לך איסורים? בגלל שאתה חיצוני.

ואתה לא שם לב,

אז השם שולח לך איסורים, מה לא?

תתקרב,

תתקרב.

ואם לא יעורר את עצמו על ידי קורבן התקרבות ויתכפר לו.

הרי שיש חובה תמידית.

על האדם להפך את עצמו ממצב של חיצוני להיות פנימי בכל ענייניו.

דבר שאתה לא בריא לך כאחותך,

אל תיגע, אל תעשה.

דברים ברורים אתה צריך לעשות.

כל דבר לברר, אל תהיה מכפף.

חפיף.

הכול אתה מחפף, קוראים לזה.

לא, אתה צריך להיות מדוקדק.

כל דבר עושה בוודאי.

כשאדם הולך

באיזשהו מקום ויש חשש שיש התמוטטות,

הוא דורך לאט, בודק. אפשר לדרוך, אי אפשר לדרוך, שלא חלילה ייפול.

אדם עולה על סולם, בודק אם הוא יציב או רעוע או משהו, הוא לא רוצה, לא אומר, סולם, יש סולם, מה אני,

יכול להיות ששמו סולם והוא לא יציב?

איך יכול להיות?

הוא עולה תחתיו, מתחרבש, ונופל, שובר את האגן, וזהו.

אדם אחריי, כל דבר לפני שהוא עושה, הוא בודק שהכול בסדר, שהכול זה,

שוען, מברר, עד היכן שידו מסגת.

ואם הוא לא משיג, אין עד מי לשאול. לא עושה.

מה קרה?

לא עושה.

לא יודע.

לא יודע.

צריך לדעת דברים.

שגגה מביאים קורבן חטאת.

ואם אתה בספק, אם שגגת עוד יותר גרוע המצב שלך, למה תיכנס למצב כזה של ספק?

תברר כל דבר.

מה, אתה בא ורואה לפניך בשר, אתה יודע מה זה? מי שם? מי שחט? מה עשו?

יש משגיח? אין משגיח? מה?

מי בדק סכינים?

מה היה? אתה יודע?

לא יודע. אז למה אתה אוכל?

סמוך על סמוך.

יהודים יקרים,

התורה מודיעה לנו,

אל תהיה חיצוני.

אתה חייב להיות פנימי.

אם לא, אני מגלה לך

שעל ספק שגגה תצטרך להביא השם תלוי.

תודה.

כדי שיתכפר לך ולא תקבל את העונש.

אם לא תביא,

אתה תקבל עונש.

יבואו איסורים לעורר אותך, שאתה עדיין חיצוני.

איסורים לא באים סתם,

באים לעורר את האדם.

תפסיק להיות בערך.

ספק זה עמלק.

אתה צריך להיות ודאי.

עמלק מקרר אותך,

יצר הרע מקרר אותך.

אומר לך, הכול בסדר.

מועמך כולם סאטיגים.

פושעי ישראל מלאים מצוות קרימון,

וכל מיני משפטים, חבל לך על הזמן.

סיפרתי לכם שפעם אחת דיברתי

בארצות הברית, היה אולם גדול, מלא.

היה שם חב'דניק אחד שלא אהב, באו עם טנק בחוץ, לא אהב את זה.

שאני אומר תוכחה לציבור וכולי וכולי.

כמובן, בחב״ד שם הכול זה אהבת ישראל.

אין תוכחה בכלל.

אסור להגיד ליהודי מה לא בסדר.

שהכול בסדר.

צדיק, צדיק. מניח פעם אחת תפילין בתחנה מרכזית, הוא צדיק.

אני לא יודע למה אנחנו עובדים קשה.

אפשר להניח פעם אחת לנסוע לתחנה מרכזית,

לקבל אישור שאנחנו צדיקים,

ואפשר להמשיך הלאה.

קיצורו של דבר,

הוא צועק לי מתוך זה,

פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

למה אתה אומר להם תוכחה?

פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

כל מה שעבדתי שעתיים,

הבן אדם רוצה להפיל לי ברגע אחד,

וכמובן שאלה שהתוכחת

דיברה אליהם או פגעה בהם,

או

הזיזה להם,

פתאום שומעים גיבוי.

מה זה פושעי ישראל? אני אומר, או!

או!

מה אתה עושה במצב כזה?

אמרתי לו, אתה צודק,

רק אתה לא מבין את המשמעות,

שאפילו אם אתה מלא מצוות כרימון,

אתה יכול להיות פושע ישראל.

יצר הרע רוצה לראות רק את הצד הזה,

פושע ישראל מלא מצוות כרימון.

כן, אבל מה כתוב?

כתוב שאפילו אם אתה מלא מצוות כרימון,

קוראים לך פושע ישראל.

נו,

אז זה לא צדיק שמניח תפילין מתחנה המרכזית.

אפילו אם אתה מלא מצוות כרימון,

אתה יכול להיות פושע ישראל.

אז איך נהיה צדיק ממצווה אחת?

או עבריין שתורם כסף, אז הוא נהיה צדיק וחסיד ונדיב ויושב ליד הרב

והוא משבח אותו בגלל שהוא נותן כסף.

וזה כסף, יכול להיות מפרוטקשן,

כסף מגזל, משודים,

מסמים, ממה לא.

זה בטוח שמותר לקחת כסף כזה?

ישאל כבוד הרב שאלת רב.

אבל,

חיצוניות, הכל חיצוניות. הכל בחיצוניות.

מספיק יש לך את הפוזה,

יש לך את החליפה,

יש לך את הכובע,

יש לך את הזה.

מה צריך יותר? פנימיות?

אחר כך באים ייסורים, משפטים בלידעום,

חקירות, שוחד, בלאגנים.

נתפסים על דברים איומים ונוראים אשר לא שערום אבותיכם.

ומה מתברר? שהאנשים האלה הם חיצוניים,

חיצוניים, אין פנימיות.

אז השם שונה איסורים לעורר.

אז פעם היה קורבן

שהיה יכול להגן עליך

על ידי האשם תלוי,

על מה זה, בגלל שאתה ספק אם שגגת,

ואם נתברר לך שאתה שגגת באמת זה כבר לא ספק,

ועשית איסור בשגגה,

אתה צריך להביא עוד קורבן, חטאת.

אבל הספק הוא יותר חמור.

עין, שני שקלים,

חטאת, בלי שיעור,

גם פחות.

זאת אומרת, התורה מחמירה במי שהוא חיצוני.

תיזהרו,

דבר שהוא לא ברור ומבורר,

לא נוגעים.

עד שמבררים ודאי

בכל כלי הבירור שהתורה מבקשת מאיתנו.

לא בערך,

ולא ספק,

ולא שגגה.

דבר שהוא פנימי,

לא טועים בו.

רבי חנניה בן רגשי אומר,

עושה גדול שבחוז ובחוזות ישראל,

לפי כוח ובואנות על המשוות שנה אמור אדוננו ואפס למען סמגו,

יגדיל תאורו ויאדיר.