איסור הניחוש | הרב אמנון יצחק

בס"ד 20/08/2018 ספר דברים - פרשת שופטים: איסור הניחוש

נציב יום: לרפואה שלימה במהרה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ליוחאי בן אסתר ובנימין שהקב"ה יהפוך את לבבו לתשובה שלימה אמיתית ושזכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולמשפחתו לעד אמן!

"לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ושואל אוב וידעוני". מתוך גנותם של אומות העולם הקדמונים אנו באין לידי שבחן, התורה אסרה והזהירה על כישוף, "מכשפה לא תחיה, לא ימצא בך מעונן ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים" כל אלה הם שמות של כישוף, כל שם הוא דבר לעצמו, כמו שמובא בסנהדרין סה'.

'מעונן היום, יפה לצאת לדרך', זה נקרא "מעונן" זאת אומרת הוא רואה לפי היום לצאת לא לצאת. 'מנחש' פתו נפלה מפיו, אז אומר 'זה סימן לא טוב' וכן כולם, 

והנה לנו הרי הזהרה זו מיותרת לגמרה, כי אנחנו לועגים להם שהם עוסקים בהבלים כאלה, אז התורה צריכה להזהיר אותנו משטויות כאלה שלא נעשה? והאיסור הוא חמור מאוד! יש בזה דברים שהעונש עליהם מיתה חמורה, ואנחנו לועגים לדברים האלה אז למה התורה מזהירה?

אבל אזהרת התורה מלמדת אותנו מנהג העמים ממי קדם. שלא היו יצאים לדרך בלי שישאלו קודם בכישוף, ולא היו עושים שום פעולה וזיז קודם לזה, ואם הורו להם 'לא ללכת' לא הלכו! נמנעו מזה.

אז מתוך גנותם אנחנו לומדים את שבחן של הקדמונים, הם לא סמכו כלום על הוראת שכלם, אלא בכל פעולה וזיז שהיו רוצים לעשות היו מנחשים תחילה מה יראה להם הניחוש, האם לעשות או לחדול, כי רצו על ידי זה להשיג את רצון השם על ידי מעשיהם, אז למה התורה אסרה את זה? מפני שזה לא דרך המובילה אל השם יתברך, זה דרך של טומאה, 

אבל הם היו מאמינים על דרך זה להשיג את רצון השם, האם יהיה לרצון מעשיהם לפני השם? או לא יהיה לרצון? האם כדאי לצאת כדאי או לא כדאי? כדאי לעשות את העסק או לא כדאי? והתנהגו כך אומות העולם הקדמונים שלא שום דבר שלא בדרך זו.

להבדיל! להבדיל להבדיל מה שנכון שהאדם עושה דבר שואל שאלת רב, שואל שאלת חכם, כן נכון לא נכון כדאי לא כדאי, אז הוא שואל בעצת השם, החכם אומר לו מה רצון השם על פי התורה הקדושה, זה טוב! זה מקרב את האדם אל השם והוא לא תולה "בכוחי ועוצם ידי",

אבל אלה שאומרים: 'יו עבר חתול שחור אני חוזר הביתה, די, בי בי בי בי זה סימן לא טוב', וכל מיני דברים כאלה זה הקדמונים, זה 'מנחש' אסור לנחש!, "ולא נחש ביעקב", לא נחש כזה {שמתפתל} ולא נחש - ניחוש, "ולא נחש ביעקב". והמתבאר מדבריו מהספורנו, תשמעו מה הוא אומר: יש לו תמיה על מה שאומרת הגמרה צה' "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש", איך היה באמת אליעזר מנחש?

ופירש וזה לשונו: "התפלל שיהיה כך, לא שסמך על הנחש", זאת אומרת: אצל אליעזר עבד אברהם אם יאמר לנערה "הטי נא כדך ואשתה והיא תאמר לו שתה וגם לגמלך אשקה, אותה הוכחתה ליצחק", זאת אומרת: הוא עשה את זה בגדר של תפילה, שהשם ימציא לו ויעזור לו להשיג. למה? כי הוא לא רצה שהמידות שלו יטו אותו להכריע לשלילה, שהרי מתחילה הוא העדיף שאברהם יבחר ליצחק את בתו, וכדי לסלק כל שיקול דעת שעלול להיות מוטה בגלל הרצון, אז הוא הטיל את זה על השם, בגדר של תפילה שהשם ימציא לו את מה שראוי לאדונו לאברהם אבינו, ולכן אמר את זה בגדר תפילה.

בגדר תפילה - אין בעיה! אתה מחובר להשם לא שאתה סומך על קונצים ופטנטים וכל מיני דברים ניחושים. אז הוא אומר: איך באמת אליעזר היה מנחש? אז פירש: התפלל שיהיה כך, לא שסמך על הנחש. וכן היה ביהונתן בן שאול, גם הוא עם הנער שלו כשהלכו והיתה צריכה להיות מלחמה, אם יגידו עלו או שהם ירדו, אז לפי זה ידעו אם השם מסר אותם בידם, זה גם היה בדרך זו.

ומה שאמרו זכרונם לברכה: "כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול אינו נחש", הכוונה היא שיאמר המנחש כדבריהם, אבל יאמר את זה שלא בדרך תפילה, אם יגיד את זה שלא בדרך תפילה זה יהיה נחש, אלא זה נקרא ניחוש, שאם יקרה כל הוא יעשה כך וכך, - זה לא טוב! אלא בדרך של תפילה,

יש עוד תירוצים על ההבדלים בין זה לבין זה ואומר את שני הצדדים ועוד כאלה דברים שהם באים בהיגיון שיכולים לקרות וכו' יש כמה תירוצים בגמרא. והמתבאר מדבריו: דמעשה אליעזר היה גם כן מנחש לפי הספורנו, והחילוק הוא רק בזה שהוא עשה את זה בדרך של תפילה וזה מותר. אבל הן היו עושים שלא בדרך תפילה, אלא בדרך נחש, ואת זה אסרה התורה.

נמצא למסקנה: באמת המעשה מצד עצמו ישר, זאת אומרת שבן אדם רוצה לדעת מה רצון הבורא, האם רצון הבורא שהוא יעשה או רצון הבורא שלא יעשה, יש דברים שפשוט, התורה מצווה לעשות כך ואין שאלות, אבל יש דברים האם להתנהג כך או להתנהג כך: ללכת לשם לא ללכת זה לא כתוב בתורה, לגור במקום כזה או לא לגור במקום כזה, לעשות עסק עם בן אדם כזה או לא לעשות עסק עם בן אדם כזה, לא בכל דבר יש תשובה ברורה, וצריך לדעת יש צדדים לכאן ויש צדדים לכאן, איך אדם ידע? איך אדם ידע??

זאת אומרת: מצד זה נמצא באמת שהמעשה מצד עצמו ישר, צריך לברר, אבל צריך להיות על צד הקדושה ולא ועל צד הטומאה. בצד הטומאה גילתה לנו התורה את דרכיהם של הקדמונים ואמרה: זה פסול ואסור!

בצד הקדושה, מי בא בסוד השם לדעת דרכים אשר בהם יתנהג? זאת אומרת: אדם לא יודע בדיוק איך על פי דרך הקדושה צריך להתנהג בכל עניין ועניין, אז לכן שואל אצל חכם, שהוא אומר על פי התורה מה נכון לעשות, אבל הדבר הוא אמת כמו שבארנו, שבעצם גם הם כיוונו מה רצון השם אבל זה בדרך שטות בדרך של הבל, כי לא היתה להם מסורת ולא דרך קבלה והם לא קבלו את התורה והם לא יודעים איך להתנהג, הם מאמינים בכוכבים באסטרולוגיה הם מאמינים בכל מיני שטויות כי אין להן חיבור לתורה אז מאיפה הם ידעו?

וכך הם טעו עוד מדור אנוש, "בהתחלה" אומר הרמב"ם "בהלכות עבודה זרה": כולם ידעו את השם מאז האדם הראשון, כל הראשונים עד דור המבול כולם ידעו את השם, ואז מה קרה? הם השתבשו, במה השתבשו מדור אנוש, את ראו את השמש והירח שמשים של הקב"ה, אז הם נציגים של הקב"ה, הוא גם ברא אותם, הם ידעו מה שאנשים גם לא יודעים, שיש שכל גם לשמש ולירח,

אתם ידעתם שיש להם שכל? שהם שכלים שיש להם גם ידיעה? לא ידעתם, אבל תקראו הרמב"ם, ואז הם יותר קל להם לעבוד מה שהם רואים בעיניים מאשר מה שהם לא רואים, מהנעלם, אז לכן הם אמרו היות והם השמשים שלו כמו שלמלך יש שר ואם מכבד את השר אז אני בעצם מכבד את המלך שהוא מינה אותו, אז הם אמרו אנחנו נכבד את השמש ואת הלבנה נכבד אותם ממלא אנחנו מכבדים את הבורא, רק יותר קל לעבוד מול משהו מוחשי גשמי שאנחנו רואים,

ואחר כך כבר ירדו יותר והדורות הבאים כבר התחרבשו ושכחו שזה כעצם על מנת לכבד את הבורא וזה כאילו לעבוד את הבורא רק דרך כאילו אמצעי, ואז עשו להם קרוב דמות חמה דמות לבנה והתחילו לעשות כל מיני דמויות, ובסוף שכחו את כל העיקר הראשון והתחילו לעבוד את אלה כאילו אלה בעלי כוחות! וככה הם השתבשו. אין תורה, אין חיבור לבורא, מאיפה הם ידעו? אז הם עשו לפי מה שזה.

מה זה ספר הכוזרי? שהיה אחד מלך כוזר והמלך הזה הוא הבין שצריך לעבוד את הכוח האלוקי העליון אבל הוא לא יודע איך עובדים אותו, הוא ידע שיש בורא לעולם הוא הבין מה שכל הדוקטורים והפרופסורים פה לא מבינים הוא הבין. הבין מעצמו! אז מה הוא עשה? הוא התחיל לעבוד כמו עבודה זרה, עשה לו מין עבודה זרה כזאת והיה עובד,

ובא לו מלאך בלילה בחלום ואמר לו: "מעשיך אינם רצויים כוונותיך רצויות!", הכוונות שלך רצויות, אתה רוצה לעבוד את הבורא, אבל לא ככה עובדים אותו המעשים לא רצויים. וכמה לילות בא לו המלאך בחלום ואומר לו והוא הבין, שמע יש פה משהו, זה לא סתם אני שומע בחלום כזה דבר. מה עושה בן אדם? הוא אמר: "אם ככה אני אבדוק מי אלה הדתות שיש ואני אבדוק".

אז יש את הנצרות ויש את האיסלם ויש את היהדות, נו, שואל את הכומר שאלות: "איך עובדים את הבורא? מה נכון? מה לא נכון" פי פפם פי פפם בסדר שאל אותו את הכל! ובסוף אמר: "עכשיו תגיד לי עכשיו שאלה: אם לא היה נצרות והיה רק איסלם ויהדות מה אתה היית בוחר?" אמר לו: "יהדות!" אמר לו: "למה?" אמר לו: "זה הדת הראשונה שממנה צמח הכל!".

-      "תודה".

הזמין את המוסלמי, קודם את הדתות הגדולות הרבות, מה תתת תתת תתת, בסוף שאל: "תגיד לי אם לא היה איסלם היה נצרות והיה יהדות מה אתה אומר?" אמר לו: "יהדות!" 

-      "למה?"

אותה תשובה. אמר: "אם ככה ישאל את הרב", הזמין את החכם שאל אותו תתת תתת תתת, ובסוף אומר לו: "תגיד לי אם לא היה יהדות היה רק איסלם ונצרות מה היית בוחר?" אמר לו: "זה נבלה וזה טריפה!" ואז הוא התגייר וגייר שש מיליון בני כוזר בתור מלך. הוא הבין הבין. 

זאת אומרת חיפשו את דרך השם אבל מה הם יודעים? מסכנים, אין להם מסורת אין להם קבלה, אין ממי לקבל אז כל אחד עובד את הבורא לפי מה שהוא מבין, תראו שחקני כדור רגל: בועטים ניכנס גול, עושים {מרימים ידיים ועיניים לשמיים} זה כאילו הוא תקע את הגול, מפסוטים, יש כאלה משתחווים לדשא, יש כאלה לוקחים חתיכה... יש כאלה זה, פעם היו שמים תהילים בגרביים כל אחד עם הז'ננה שלו, אבל אנשים מקושרים, אנשים מקושרים, רוצים לעבוד את הבורא אבל אין להם דרך, אז הקדמונים עבדו בדרכים האלה,

התורה אומרת: זה אסור! כל אלה אם אתה תעשה כמעשיהם אתה מתחייב מיתה, מתחייב מיתה, זה לא פשוט, זה נכון שצריך לבקש את רצון הבורא, אם נכון לא נכון כדאי לא כדאי וכו', אבל יש דרך, והדרך זה על פי התורה ואם אתה לא יודע לבד אז יש את החכם אתה שואל אז הוא אומר לך על פי התורה מה נכון ומה לא נכון לעשות. אבל הדרך בעצם החיפוש בדרך הניחוש היתה לה כונה טוב, אבל לא רצויה, כי זה לא הדרך

לכן, אם אדם בדרך של תפילה, מתפלל להשם שהשם ימציא לפניו אות וסימן שהוא הולך על דרך נכון כי אין לו את מי לשאול הוא נמצא עכשיו באיזשהו מקום והוא לא יודע, הוא מתפלל להשם שימציא לו איזה סימן שיהי לו ברור שכך היא הדרך הנכונה ועליו לנהוג כך וכך, זה לא נקרא ניחוש. אבל אם הוא אומר אם יהיה ככה והיה ככה הוא קובע אם יהיה ככה והיה ככה ויהיה ככה זה סימן ש.. מי אמר לך שזה ככה וכהה? אתה החלטת עכשיו שאתה אומר אם יהיה ככה והיה ככה, אם נפלה לי הפת זה סימן שלא, ואם... זה לא עובד ככה.

לכן התורה מזהירה: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ושואל אוב וידעוני" וכל השאר הנוספים.

אם כן צריך לשאול דעת תורה, צריך לדעת מה רצון השם בכל דבר שאנחנו עושים, חוץ מהמקומות שכתוב ברור מה צריך לעשות בלי לשאול מה יש לשאול? אם להניח תפילין או לא? זה מצוה יום יומית, מה שידוע וברור אין פה שאלות, מה שלא ברור מה שלא ידוע בדיוק מה שתלוי אז צריך לברר ואדם שהולך בדרך השם, השם לא מכשיל אותו, כשהוא מבקש את השם אז השם עונה לו,

אבל יש פסוק שהפסוק אומר: "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו", זאת אומרת עמי נכשלו בעבודה זרה היו עושים בונים פסל והולך ושואל את הפסל שלו שהוא בנה אותו: "מה אתה אומר אני יעשה ככה או אעשה ככה?" מתפלל אליו, תתפלל עלי תעשה טובה שיהיה ככה וככה, "עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו", מה זה "ומקלו יגיד לו?" השם יתן לו במקל הוא יסביר לו בדיוק את כל מה שהוא שאל,

אז המלבי"ם אומר: "עצו" הוא שואל בעצו "ומקלו", ומקלו של העץ, מקלו של העץ הוא ירביץ לו. מה הכוונה? אתה עושה עוון והעוון עצמו יכה אותך, זאת אומרת כשאדם עושה עבירה העבירה עצמה מענישה אותו, אז מעצם העבירה שאתה עשית שאלתה בעצך אז ממנו המקל שלו של העץ הזה הוא יכה אותך.

זאת אומרת: כן היו תקופות שישראל עבדו עבודה זרה בדיוק כמו הקדמונים, הרי אבותינו שהיו במצרים עבדו עבודה זרה, זאת אומרת אנשים נוהים אחרי מנהגים ומעשים ותרבות של אנשים בגלל שכנות, בגלל שהם נמצאים בסביבתם, "ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם".

אז זאת אומרת אדם שלא מחובר לתורה לא מחובר לחכם אמיתי - יכול להיכשל בכל החטאים!, והוא לא יודע אפילו שהוא עובר עבירות חמורות ביותר, נראה לו מה זה מה זה נראה לו אם יפול הפת אזה... ואם ..... כאילו איזה סימן, לא מתוק! תראה תראה תראה איך התורה מזהירה תזהר לך אל תמציא לך המצאות, יש שאלה? תשאל חכם! זהו, אבל בלי נחושים, אל תעשה ניחושים! זהו. 

רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, שנאמר: "השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".