לכל רגע צריך פסוק | הרב אמנון יצחק

בס"ד 22/08/2018 ספר דברים - פרשת שופטים: לכל רגע צריך פסוק

נציב יום: רפואה שלימה במהרה ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ליוחאי בן אסתר ובנימין שהקב"ה יהפוך לבבו לתשובה שלימה אמיתית שזכות זיכוי הרבים תעמוד לו ולמשפחתו לעד אמן! 

"ואמר אליהם אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם" יש פה ארבע (4) אזהרות כנגד ארבעה (4) דברים שמלכי הגויים היו עושים. 1.    מגיפין בתריסיהן, כדי להקישן זה לזה. תריס זה היה מגן, והיו מקישים אותם אחד (1) בשני (2) זה עושה רעש ומבהיל כדי להשמיע קול כדי שיחפזו אלה שכנגדם וינוסו. כמו שאתה שומע טנקים מתקרבים ושרשרות וזה זה מטיל מורא.

2.    היו רומסים בסוסים ומצהילים אותם להשמיע קול שעטת פרסות וסוסיהם, 3.    וצווחים בקולם כמו אינדיאנים, 4.    ותוקעים בשופרות ומיני משמעי קול. כל זה בשביל להרתיע. 

ולכאורה לא מובן, למה צריכה התורה להזהיר על כל דבר ודבר בפני עצמו? הלוא היה אפשר להזהיר על זה באזהרה אחת (1): "אל תירא מפניהם"!. זאת אומרת: הם עושים את כל התכסיסים תגיד לי באופן כללי "אל תירא מפניהם".

למה התורה אומרת לנו ארבע (4) אזהרות נגד ארבע (4) התכסיסים שהם משתמשים בהם? אומרת לנו: 1.    "אל ירך לבבכם, 2.    אל תיראו, 3.    אל תחפזו, 4.    אל תערצו מפניהם", למה צריך? מכאן רואים איך שחילקה התורה לאופניו,

1.    "אל ירך לבבכם": מצהלות סוסים, צהלות הסוסים יכולה להביא מורך בלבו של האדם, "אל ירך לבבכם". 2.    אחר כך כתוב: "אל תיראו": מהגפת תריסין, לא לפחד לא לירוא. יתכן שהגפת תריסין תשנה את כל המצב ממה שהיה קודם ממצהלות הסוסים, קודם היה מצהלות סוסים התגברת, הלב שלך לא נהיה רך, אבל אחר כך בהגפת תריסין - יכול להיות שפה כבר תתחיל לפחד אז אומרים לך "אל תירא",

יש פה משא ומתן במצב זה כיון שמצב זה הוא אחר לגמרי ממה שהיה קודם, זה כמו תגיד: אתה שומע עכשיו טנקים, ואחרי זה אתה נרגע ואתה אומר: "השם שומר" וכו' וכו', ופתאום מטוסים באים יה בה בי עכשיו אתה שומע מטוסים מה תעשה? איזה פסוק? מה תעשה? אז לכל דבר ודבר זה שינוי. ולא די בגורם הקודם שהועיל לו למשול ברוחו ולכן לא חסה תורה שהיא מקמצת על קוצו של יו'ד והוסיפה אזהרות חדשות, רק משום זה בלבד. ללמד אותך שכל רגע יש שינוי במצב, וכל רגע אתה צריך חיזוק מחדש, וזה לא מצב כללי "אל תפחד" אלא כל מצב צריך פסוק חדש. כל דבר כל מצב דורש הבטה חדשה ומיוחדת במצב ולשאוב כוחות! ממה שהשם אומר.

"אל ירך לבבכם, אל תיראו, אל תחפזו, אל תערצו", לכל דבר יש פסוק שממנו אתה שואף את הכח לא לפחד! במצהלות סוסים: צריך לשנן את הפסוק: "אל ירך לבבכם", בהגפת תריסין: כבר לא תועיל האזהרה הזאת צריך לשנן "אל תיראו", וכך לכל אופן ואופן האזהרה שהתאימה לו התורה הקדושה כיון שהיא יודעת את כוחות הנפש של האדם.

תראו: הזקנים תמיד היה קורה משהו - היו אומרים פסוק, היו אומרים איזו אמירה. היו עוברים ביניהם היה משהו של בהלה - תררר "שמע ישראל". ישר שולפים "שמע ישראל" הגנה וכן הלאה, כל דבר היו שולפים פסוק.

וידעה התורה את הפסוק שנצרך לכל מצב ומצב, מכאן היסוד שעל כל חוט השערה המצב משתנה. אין רגע אחד (1) דומה למשנהו, אין רגע דומה למשנהו וכל רגע משתנה. והזהירה התורה במצוות ואזהרות מיוחדות שאתה צריך להיות לכל מצב ומצב ולשאוב כח וביטחון מן התורה ומן הפסוקים.

כתוב בתורה: "איש אמו ואביו תיראו", רש"י אומר: "כאן הקדים את האם לאב, למה איש אמו קודם ואחר כך אביו תיראו? ולמה ב"כבד את אביך", הקדים את אביו לאמו? לפי שגלוי לפני השם יתברך שהבן ירא את אביו יותר מאמו, הילדים פוחדים מהאבא יותר משפוחדים מאמא, אז לכן התורה אומרת: הלוא, איש אמו ואביו תראו.

ולכאורה מי יודע דבר כזה אם ישאל האדם אם אמא שלו אוהבת אותו יותר מאביו האם תוכל לענות על זה בחיוב? נראה ששניהם (2) אוהבים אותו אותו דבר והכל נראה אותו דבר, אין זה אלא לכאורה עניין ילדות, אף על פי כן הקדימה התורה: מורא אם לאב ובכבוד הקדים את האב לאם למה?

כי גלוי לפניו כי הבן מכבד את האמא יותר מאביו למה? "מפני שהיא משדלת אותו בדברים", נותנת לו כל מיני דברים: עוגה וזה ופיצוחים ו.... אז הוא אוהב את אמא יותר יש מה לקבל, לא אבא ---- אז הוא יותר. וכאן בולט היסוד הזה "משום שהיא משדלת אותו בדברים" לכן אין הכבוד שווה, הוא לא מכבד אותם אותו דבר,

והתורה הצריכה אזהרה חדשה: אל תזלזל, "כבד את אביך ואת אמך". וביראה, אתה חסר ביראה מהאמא, ולכן התורה אומרת: הלוא, תירא את האמא אתה.... אל תחשוב שיש פערים פה אתה יכול לשחק איך שאתה רוצה לפי המצב שנוח לך.

וכן מצינו בתורה: התורה אומרת: "לא תקלל חרש", מה זאת אומרת רק חרש אסור לקלל? אסור לקלל שום אדם, אז למה התורה אומרת חרש? למה היא אומרת חרש? 

אמרו חכמים זכרונם לברכה: "שלא דיבר הכתוב אלא בהווה", יותר קל לאנשים לקלל את מי שלא שומע, הם גיבורים כשהוא לא שומע, וחרש לא שומע אז מקלל אותו! אתה מבין, אז התורה מדברת כנגד מה שרגיל אדם בהווה,

ולכאורה הרי זה כח מושחת עד מאוד, כח מושחת עד מאוד, דאם משום זה שהוא אינו שומע מותר לקלל אותו? ואף על פי כן הזהירה התורה על זה בהזהרה מיוחדת. הרי ברור שאם אתה תגיד שלא תקלל אז זה את כולם זה כולל חרש ולא חרש, למה התורה דוקא מציינת את ה"חרש",

היא אומרת: בגלל שהכוח הזה הוא כח מושחת של המקללים. {כמו דייזי גייזי וחבריו} אז זאת אומרת לכן התורה אומרת ש"חרש" זה עוד יותר השחתה שאתה מקלל אותו והוא לא שומע. יורדת לעומק נפשו של אדם וראתה את הכח המושחת הזה, והוצרכה להזהיר על זה "לא תקלל חרש".

אותו דבר: "לפני עיוור לא תיתן מכשול", ולאדם שהוא לא עיוור מותר לשים לו מכשול שהוא יפול? למה אמרה התורה "לפני עיוור" דוקא "לא תיתן מכשול"? בדיוק אותו דבר, ברור שאסור להכשיל אף אחד (1), אבל הכח המושחת הוא שמכשילים עיוור זה עוד יותר השחתה! שהוא לא יכול בכלל אפילו לפקח על מעשיו. 

הרב יצחק בלזר זכר צדיק לברכה: היה דרכו שלא לדבר מראש חודש אלול עד אחרי יום הכיפורים ארבעים (40) יום תענית דיבור. אומר המחבר: "בעת שזכיתי לשמש אותו שבעת שהתחיל לדבר גדל פחדו ומוראו עלי יותר". זאת אומרת: פחדתי ממנו עוד יותר ממה שהייתי פוחד ממנו גם ככה סתם בגלל היראה, יראת הכבוד, אדם עצום וגדול.

ולכאורה מה הטיב של התוספת של היראה שפתאום אחרי שהוא התחיל לדבר אחרי ארבעים (40) יום פחדתי ממנו יותר? והיה לי יראה ממנו יותר? משום שכך תכונתו של אדם, יש חילוק גדול בין מדבר לבין שותק, ואזהרת יראה ממדבר לא תספיק עדיין בכדי לירוא משותק.

זה מצבים שונים, מצבים שונים, וזה באמת רואים כשאדם הוא חברה'מן יותר מידי ופה ושם אין שום יראה ממנו, נהיה סחבק כאילו, כשיש דיסטנס - זה שומר יותר ומשאיר את הפרופיל נכון, אבל ככה זה עובד, יש הבדל בין מצב למצב, כל רגע ורגע אתה משתנה ואתה כבר נמצא בדבר אחר, בין רגע, בין רגע.

שעיר עצרת שני למה קרב? על טומאה שארעה בין זה לזה, אמור מעתה היו ישראל ראויים להקריב קורבנותיהן בכל עת ובכל שעה, אלא שחסך הכתוב: "דאין דומה רגע למשנהו, מציאות רגע זו היא משונה מחברתה, וכל רגע ורגע צריך שעיר אחר,

וזה מה שגם אנחנו אומרים: 1.    "בשבתך 2.    בביתך, 3.    ובלכתך 4.    בדרך, 5.    ובשכבך,  6.    ובקומך. שש (6) מצבים אני שומע, על כל מצב ומצב צריך פסוק מיוחד, "והיו הדברים האלה על לבבך", למה ומתי הם צריכים להיות? בששת (6) המצבים האלה. לכל מצב יש פסוק, לכל מצב יש פסוק.

ועל היסוד הזה סובב והולך הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" ואומר: "הרוצה לפקח על עצמו, שיתבונן בשעת מעשה, ושלא בשעת מעשה". מעולם לא עמדנו על כוונתו כשאמר הרוצה לפקח על עצמו. זאת אומרת: יש אדם המפקיד את עצמו חושב שכל המצבים וכל השעות אותו דבר, והוא אדם ירא והכל בסדר וזהו, ומספיק לו פסוק לזכור יציאת מצרים שהשם הוא המשגיח והוא המנהיג והכל והוא יש לו את כל הכוחות כולם והכל יפה וזה מספיק לו לכל היום וזהו ושלום.

לא! לא, לא. אומר הרמח"ל: "צריך לפקח", אדם לפקח כמו להבדיל שצריך לפקח בכשרות ואין כאלה, אז צריך לפקח, לפקח על רגע ורגע כי כל רגע משתנה המצב! איך אמר הרב בן ציון מוצפי עכשיו בסברא האחרונה שלו: כשהוא עונה לשואל, "איך אני יכול להגיד לך מה מצב הכשרות? כל רגע ורגע זה משתנה, כל רגע ורגע יכול להיות משהו כל רגע ורגע זה משתנה. אז איך אני יכול להגיד לך מה קורה שמה ואני יכול להעיד לך על דבר שלא ראיתי ולא פיקחתי איך אני יכול להגיד לך אם זה כשר או לא כשר?! איך אני יכול לעשות כזה דבר?!".

ממש כמו שכתוב פה, שכל רגע ורגע יש מצב משתנה, ואם אין פיקוח בשטח כל הזמן, אז איך אתה יודע מה קרה? איך אתה יכול להגיד "זה כשר?" דברים של טעם!. אז אומר המסילת ישרים: שהרוצה לפקח על עצמו, צריך שיתבונן בשעת מעשה, ושלא בשעת מעשה - ושלא בשעת מעשה כי זה מצבים שונים לגמרי.

והיסוד של הדברים זה בואו חשבון: צריך אדם לחשוב היטב ולפקח על עצמו ועל מעשיו, כי אין הרגעים ואפילו חוט השערה בין מצב למצב דומים. הנה נצייר לנו ציור: אתה ניגש ללמוד תורה, ניגש ללמוד תורה זה מצב אחד (1), פותח את הספר מצב שני (2), יושב ללמוד מצב שלישי (3) ואף על פי כן אינו בטוח, ועל כל רגע ורגע צריך אזהרה מיוחדת.

עוד פעם: ניגש ללמוד, פותח את הספר ומתיישב ללמוד, ואז יצר הרע אומר לו: "רגע לפני שאני יתחיל ללמוד אני אצלצל לזה שאני לא ישכח" ואז הוא מתחיל זה ואז הוא נגרר... איפה "הניגש ללמוד"? איפה ה"פתח את הספר?" איפה "יושב ללמוד"?, הנה! נהיה מצב חדש לגמרי, התרחק בכלל משלושת (3) המצבים! שהיו אמורים להביא אותו ללמוד, מה 'קרה? אין רגע ורגע דומה למשנהו, וגם מה שהחלטת הרגע מה יהיה בעוד רגע? ומה יהיה בעוד רגע. 

על אמיתת הדבר הזה שאנחנו לומדים כרגע הורונו חכמים זכרונם לברכה בהמלכתו של שלמה המלך, שאמר דוד המלך לבניהו בן יהוידע: "והורדתם אותו אל גיחון" ששם צריך למשוח את המלכים ליד הנהר, "ויען בניהו ויאמר: "אמן יאמר השם", מה פירוש? אמן! שיאמנו דברי האומר שיתקיים! מה מה מה מה פירוש זה בידך אתה הולך מפה, עד לגיחון זה כמה עשרות מטרים, אתה יורד לבית המקדש, ואתה מושח שמה את שלמה,

מה עונה לו? "אמן יאמר השם!". מה אני שומע? שזה לא בטוח בכלל!, שהוא יכול להגיע למצב שלא תתקיים בכלל המשיחה! אלא הרבה קטגורים יעמדו מכאן ועד גיחון; נכון! עשרות מטרים, אבל כמה קטגורים יכולים לעמוד בדרך עד שיתקיים הדבר? פששששש.

יש אנשים היום אומרים את זה בלשון השאלה ולא יודעים מקור לדבר, אומרים אווווו "אתה יודע עוד כמה מים יעברו בירדן עד אז?" זאת אומרת לא יודעים אפילו מה אומרים. המקור הזה זה פה המקור הזה של פה שאפילו בזמן טווח קצר בהחלטה ברורה גמורה בהוראת מלך, לבצע את מה שצריך, עשרות מטרים, אפשר שזה יתבטל אפשר שזה לא יתקיים, אפשר שיהיה תהפוכות בעולם, כמה קטגורין יכולים לעמוד מכאן ועד גיחון.

מכאן ועד גיחון זה מהלך רגעים בלבד, וחכמים אמרו "הרבה קטגורין", מי יודע כמה זה הרבה, מה הכמות? כי כל המצבים והרגעים אינם שווים, וצריך כל רגע ורגע! אזהרה מיוחדת, ורואים אנו זאת מאזהרת התורה, "אל תיראו!" על כל חוט השערה אזהרה מיוחדת, כמו פה שלמדנו בתחילה על הפסוקים שהתורה מבקשת: "אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו", על כל מצב שונה עכשיו במלחמה עוד ניתוסף כל חדש! כבר צריך אזהרה אחרת זה לא אותה אזהרה כמו שהיה קודם, זה לא אזהרה כללית, כל מצב דורש פסוק אחר, כל מצב דורש התבוננות אחרת ופיקוח אחר ולדעת איך להתגבר על המצב.

מכאן יוצאת לנו הערה גדולה: עד כמה אנחנו רחוקים מהתורה הקדושה, כי האדם רוצה להסתפק בפסוק אחד לכל השנה "ביציאת מצרים" תספיק לו.

 זאת אומרת: הוא אומר מה אתה רוצה אני מאמין מה? תשאל אותו אני מאמין? כן, זהו, על מה אתה סומך? אי - יא מצרים, מצרים, זכר ליציאת מצרים, אתה מה היה ביציאת מצרים? אתה יודע מי זה האלוקים? עשה לנו בריאת העולם חדש ביציאת מצרים, מה זה היה מצב של אפס (0) סיכויים לצאת והוציא אותנו ביד רמה, פה פה פה ויוווו ויספר לך את הכל, זה מספיק לך בהההה מסודר לכל החיים.

אומרת לנו התורה: זה לא הולך ככה! לכל רגע ולכל מצב צריך פסוק. אתה צריך לדעת מאיפה לשאוף כי כל מצב הוא שונה, כל מצב הוא שונה. היסוד אם כן שצריך אדם לדעת שאין מצב אחד (1) דומה למשנהו, יתכן, תקשיבו: כשאדם ניגש לחברו בפנים יפות ונפרד ממנו ברוגזה, שמעתם? יתכן כשאדם ניגש לחברו בפנים יפות ונפרד ממנו ברוגזה כי הלה לא קיבל אותו כהוגן לפי דעתו,

"אהלן! מה נשמע?".... וההוא היה טרוד נגיד, לא שם לב אליו כל כך, או שענה לו בזריזות ככה "ברוך השם והמשיך", 

-      "מה? ככה עונה לי? אני פתחתי ידיים וזרועות ואמרתי... וככה הוא עונה לי?!" ומתרגז עליו וכבר בלב שלו יש לו עליו זזזזה. לא יאומן כי יסופר, זאת אומרת אין מצב אחד (1) דומה למשנהו (2).

הנה תראו גייזי סטייקי, בגלל שפעם לא עניתי לו בווטסאפ! הוא כבר שנים מדבר עלי ומעליל עלילות והכול בגלל פעם אחת (1).

נסים סבאג הדיסלקט מעשן הסמים, מה קרה? למה הוא יצא? והכול אחרי שהוא ביקש ממני מחילה ובא להרצאה ומגיל שמונה (8) הוא שמוע אותי מתחת לשמיכה במסירות נפש בישיבה! לא יודע באיזה ישיבה בגיל שמונה (8) הכניסו אותו, כנראה רצו להתפטר ממנו! אין ישיבות בגיל כזה, יש תלמוד תורה חוזרים הביתה, הוא היה בישיבה, ותחת השמיכה ולא משנה, ועשרים ושמונה (28) שנה הוא שומע אותי רצוף וכו' וכו' ומבקש סליחה על שהוא ואשתו דברו כנגדי, ואחר כך הוא חזר בו ונהיה מה שהוא כרגיל,

איך זה קרה לו? לא ענו בווטסאפ פעם אחת (1), מי אומר את זה? אשתו אומרת את זה בתצהיר לבית משפט, זה הסיבה, ובשביל זה עלה על זה ויצטרך לשלם עשרות אלפי שקלים כמובן כמו שהשופט כבר אמר להם שהולך להיות.

מה עשיתי לאסף סובעי הרשע הוא ואשתו גילה? שקיבלו פרנסה והכל ובאו לפה בשביל לעשות עסקים וכו', מה עשו להם: הם פשוט החליטו לא לבשל בפורים את מה שהתחייבו והם לא עשו ומזה הם פתחו מערכה והתחברו לדייזי קרייזי.

ומה נעשה למשה לוי התימני עם הפאות שפתח "חד פעמי", מה קרה אתו? שום דבר לא עשו לו שום דבר רע, רק בגלל שהוא גזלן ובשעות העבודה היה הולך למכור "חד פעמי" והוא החליט שהוא עוזב פתח את הפה בכת הכתות וכו' וכו'.

ומה עשינו לאליהו חיימוב שישב פה בשורה הראשונה מאלעד? מה עשינו לו רע? קרבנו אותו ועזרנו לו וטיפלנו בילדים ונתנו להם צעצועים בחינם, ואפילו לא אמר "תודה!" כי זה ברור לו שצריכים לתת לו, לתת הוא לא צריך אבל לתת לו ודאי שצריכים, מה עשינו לו? וגם פתח את הפה לדייזי קרייזי גייזי,

ועוד כאלה. אנשים נבובים ופחותים ויוליס קיסר שעוזר להם מאחורי הקלעים ומסייע והכל, האיש שכל הזמן עם אקדחים ויריות והוא יירה בהוא ויעשה ככה, ויעשה ככה וככה. מה, מה כל האנשים האלה, מה קרה, מה עשו להם? מה, מה פגעו בהם, מה מה השתנה בן רגע לרגע? מה קרה? וכולם פתאום אומרים: "מעולם לא היינו פה ומעולם לא החזקנו ממנו ומעולם..."

לא הבנתי, אז מה עשיתם פה כל התקופה? ניצלתם! ניצלתם, חיפשתם לנצל? מה, מה עשיתם פה? אם "מעולם לא הייתם, ומעולם לא חשבתם, ומעולם" מה.... מה, מה הולך פה? זה מה שאומר פה, זה מה שאומר פה אומר: יתכן שאחד (1) ניגש אל חברו בפנים יפות ונפרד ממנו ברוגזה.

יש אישה משוגעת בשם יסמין ליבוביץ; בשביל להתגרש מבעלה שש (6) שנים עוד לפני שהוא היה פה בכלל, שש (6) שנים מלפני היא רוצה להתגרש, ושמה לו תמונות של הגרוש הקודם שלה על המקרר, ואומרת לו: "הוא יותר טוב ממך, הוא יותר טוב ממך, הוא יותר טוב ממך", אישה משוגעת! והולכת ל"כת הכתות"  ואומרת: "שאנחנו לא בסדר שאנחנו השפענו על בעלה",

מה השפענו על בעלה? בעלה בכלל לא היה אצלנו כשהיא רצתה להתגרש הוא היה "בכיסא רחמים" בישיבה בכלל גם שמה היא רצתה להתגרש, והיא פתחה את הפה על כולם אז מה קרה? בין לרגע לרגע אנשים משתנים מרגע לרגע, זה אי אפשר להבין אי אפשר, בן אדם זה פקעת! פקעת של מידות שכל רגע זה משתנה, אל תצפה,

כתוב: "אל תאמין בעצמך - עד יום מותך!", גם צדיק הכי גדול יכול להשתנות ברגע, כל שכן הטיפשים והרשעים וששורשם רע שבאים מבתים מקולקלים, אז ודאי שהמידות שלהם יתפחו על פניהם, והיצר הרע יסית אותם ברגע ויוריד אותם לשאול תחתית.

אז אפילו בן אדם גדול אומרים לו: "תשמע! על כל מצב פסוק אתה צריך אם אין לך פסוק - אין לך הגנה!. אין לך הגנה, על מה תסמוך? על אופן כללי? אין דבר כזה", אומר הרמח"ל "צריך לפקח על מעשיו בכל רגע ורגע" צריך לפקח במעשיו בכל רגע ורגע.

אז אמרנו יתכן שאחד (1) ניגש אל חבירו בפנים יפות ונפרד ממנו ברוגזה משום שהלה לא קיבל אותו כהוגן או משום שהפסוק שהוא היה צריך לשנן אחר גישתו הוא אחר לגמרי מהפסוק הראשון! (1) זאת אומרת: כל אדם צריך לדעת מצבך משתנה מרגע לרגע, תהיה מוכן להפתעות! אל תסמוך על אף אחד (1) וגם לא על עצמך, אם אין לך בסיס מן התורה - אתה על כרעי תרנגולת.

"בשכבך", די לו בפסוק זה, "בקומך" צריך לפסוק אחר, זאת אומרת לכל מצב אתה צריך פסוק, כי כבר השתנה המצב: הלכת לישון - זה מצב אחר, קמת אם קמת - זה מצב אחר, אתה הולך - מצב אחר, אתה יושב - זה מצב אחר, כל רגע מצב אחר. כל אחד (1) כזה צריך פסוק, לכן התורה אומרת: "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", כל מצב "והיו הדברים האלה" כל מצב זה משהו אחר, אתה צריך פסוק בשביל שאתה תוכל לקיים את המצב על הצד הנכון.

כל מצב כל רגע כל חוט שערה צריך לאזהרה ולזהירות מיוחדת, כתוב: "ואל הבקר רץ", זה פסוק מיוחד", "וימהר" זה פסוק מיוחד, אז לכל מצב: ריצה זה פסוק אחר, "וימהר" זה כבר פסוק אחר, ולכן כתוב פה: "אל תראו אל תחפזו ואל תערצו", כל מצב כל קול שאתה שומע כבר צריך פסוק אחר. זאת אומרת אין לבטוח במצבים ואין לחשוב למה שנכון עכשיו - יהיה נכון לעוד דקה, ודאי שלא לעוד שעה, וגם לא למחר.

אז לכן אדם צריך לדעת: הוא צריך לשאוב מן התורה את הכוחות, את הידיעות, לפקח על מעשיו, ולדעת לפני מעשה ואחר מעשה, "והסר השטן מלפנינו ומאחרינו", השטן לא רק מפריע בזמן המצוה, גם לפני המצוה הוא מנסה למנוע אותה, ואם אחרי המצוה אם כבר עשית הוא מנסה להפריע ולהגיד גאוה, עשיתי זה וזה כדי שתפסיד אותה כי השם מתעב בעלי גאוה.

אין מצב דומה למצב ועל כל מצב צריך זהירות וידיעה ופיקוח כדי שאדם יישמר וילך בדרך השם כפי שהוא רוצה. עכשיו אני רוצה להגיד עוד שאלה יפה: כתוב שהמשוח מלחמה אמר "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה, אל ירך לבבכם כי השם עמכם להושיע אתכם" וגם למעלה כתוב: "כי השם עמך המעלך מארץ מצרים", וכתוב: "לא יימס את לבב אחיו".

קשה! אם השם הולך עמם, אם השם מבטיח להושיע אותם, אז מה בכך אם יהיה אחד (1) מהחיילים שהוא מפחד והוא בורח מן המערכה והתורה מזהירה הוא עלול להמיס את לבב אחיו, הוא יכול לגרום בהלה במחנה שכולם יערקו פתאום, התורה מזהירה מזה!

אלא ודאי כי אין עזר השם עם האדם רק אחרי הכנת לבו, ואם יימס לבבם חס ושלום, זה מראה שהם לא הכינו את ליבם, ולכן הם לא ראויים את עזר השם. ברור שלקב"ה יש את הכח להושיע כי אם יש פחדנים גם אם כולם ברחו הוא יכול לטפל באויבים לבד הוא לא צריך אותנו,

אבל השם אומר: "לא! אני מצוה אתכם ש"לא ירך לבבכם", אני מצוה אתכם "אל תיראו", אני מצוה "אל תחפזו", אני מצוה "אל תערצו", זה תלוי בכם, אבל אם יש המסת הלב - סימן שלא הכנתם את עצמכם למלחמה כמו שאני ביקשתי, אתם לא בוטחים בי במאה אחוז (100%)! אז אתם לא ראויים לישועתי. לא שיש לי בעיה להושיע! גם אם אתם פחדנים ולא יהיה אף אחד (1), אבל אתם צריכים להכין את הלב, בשביל זה אני מצוה אתכם".

מבואר אם כן מהפסוקים האלה דבר נפלא: בכל דבר עזר מאת השם צריך האדם להכין את לבבו מקודם, כעניין: "תני בני לבך לי ועיניך", השם מצוה אותנו כמו שאומר שלמה המלך במשלי: "תנה בני לבך לי ועיניך", ועל זה אמרו בירושלמי: "אי יהבת לי לבך ועינך אנא ידע דאנת לי", אם אני רואה שאתה נותן את הלב שלך לי ואת העיניים שלך, עיניך צופיות אלי, ואתה מיחל לי - אני יודע שאתה שלי.

אבל אם הלב שלך תלוי ב"יש לנו כח מספיק להילחם", או אתה בוחן אם יש מטוסים וזה וזה ואם לא - אז אתה מפחד - אז אתה לא נותן את לבך לי אתה אתה בוטח ב-צה"ל! אתה לא בוטח בי, אה אם זה ככה - אתה לא ראוי לקבל ישועה ממני, רק אם אתה נותן את הלב והעיניים לי.

זאת אומרת לומדים מפה שבאמת לקב"ה אין בעיה הוא יכול להושיע אותנו, אבל הוא מצפה מאתנו לעשות מה שהוא מבקש, "אל תראו אל ירך לבבכם אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו", זה ציווי, התורה מזהירה אותנו לא לפחד מן האויבים, למה? כי השם הוא המושיע! אז מה אתה פוחד? מה אתה פוחד? הכל ביד השם, מה אתה פוחד? אבל אם בן אדם לא הכין את לבו ולא הכשיר את עצמו ולא מסתמך על הפסוקים המבטיחים לו את הישועה - הוא לא ראוי לה.

אז צריך הבן אדם ללמוד את הפסוקים השייכים לכל מצב ומצב ועל פי זה להלוך לפני השם - ואז יזכה לעזר השם! אמן.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות, (ישעיה מב, כא) שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.