פרשת מסעי - ב | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת קהילות פז בארצות הברית בהקמת הרדיו החדש בעזרת השם אמן מהרה

אלה מסעי בני ישראל חלק ב' פרשת מסעי אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם

שוב אנחנו אומרים שהתורה חתומה ניתנה

כולה כללים

הררי הלכות תלויים בסערה

עד שאפילו הלקות שבת החמורות שבתורה

תלויים בגזרה שווה ממלאכת המשכן.

וכאן מעריכה התורה בפרשת מסעי ישראל במדבר כל כך

והדבר מטמיע.

וכבר עמדו על זה ריבותינו זיכרונם לברכה במדרש רבה בראש פרשת מסעי

ואמרנו בדרשה הקודמת קצת מן הדברים.

יעקב,

דוד ומשה

ברחו מפני שונאיהם.

מה כתוב ביעקב? ויברח יעקב

וכן במשה

ויברח משה

וכן בדוד?

ודוד ברח וימלט.

וכן הוא אומר בישעיה כו

לך עמי פה בחדרך כלומר גם עם ישראל.

ההצלה לפעמים היא לברוח מלהיחבא

עד יעבור.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל

כל גדולי העולם

יעקב, דוד, משה

ירעו וברחו מהשונאים.

ואני,

כל ארבעים שנה שעשיתם במדבר

לא הנחתי אתכם לברוח

אלא הייתי מפיל שונאיכם לפניכם

במה שהייתי עמכם.

לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, כתוב את המסעות

שנסעו ישראל במדבר כדי שיהיו יודעים מהניסים שעשיתי להם.

משל למלך

שהיה בנו חולה,

בואו לכל מקום אחר לרפאותו.

כשחזרו,

התחיל אביו מונה כל המסעות

ואומר

כאן ישבנו,

כאן חששת את ראשך,

כך אמר להם הקדוש ברוך הוא.

מנה להם כל המקומות.

לכך נאמר, אלה מסעי בני ישראל

אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם.

הולכים צבאות-צבאות, כמו מצעד צבאי,

מסודרים,

ואף אחד

לא הבריח אותם,

לא ברחו, לא נחבאו, לא שום דבר.

גדולי עולם ברחו.

בישראל,

ארבעים שנה,

שונאים מוקפים, נחשים ועקרבים,

כל מרעין בישין שיש במדבריות,

והם מוגנים.

חכמים באו ללמד אותנו שפרשת המסעות באה על שני דברים.

אחד, לפרסם כמה השם אוהב את ישראל,

אהבת השם לישראל,

ונפלאות השגחתו עליהם כל השנים שעשו במדבר,

מה שלא זכו כל גדולי עולם

שהם הוצרכו לברוח כדי להינצל משונאיהם.

ואת דור המדבר,

שאמר הקדוש ברוך הוא כבבת עינו.

אז זה דבר אחד שאנחנו לומדים מזה.

דבר שני,

גילוי אהבתם של ישראל לקדוש ברוך הוא,

שנתפרסמה בעצם הליכתם במדבר.

עד שהשם כל הזמן מזכיר זאת ואומר,

זכרתי לך חסד נעורייך,

אהבת כלולותיך,

לכתך אחריי במדבר בארץ לא זרועה.

אז גם אהבת ישראל לקדוש ברוך הוא זה מן הזיכרונות שאנחנו מזכירים ביום הזיכרון,

כדי לזכות על ידי זה בדין.

מי יהיה מוכן ללכת מיליונים למדבר צחיח,

כשהוא לא יודע מה צופן בחובו המדבר,

ומה יהיה,

וכמה זמן,

ועם ילדים קטנים,

כשאין לך שום תנאים, שום תנאים, רק שמיים וחול.

לאן? מה?

אחריות קצת, מה קורה פה?

אך לא רק מה שאירע לאבותינו באה התורה ללמד,

אלא שמהם התחילה האהבה הזאת,

והיא נמשכת והולכת,

כי מעת מתן תורה אנו כבנים לקדוש ברוך הוא והפכנו להיות סגולתו.

וגם אנחנו בעיני המקום,

כמשל המלך ובנו שהוא מונה לו את כל מסעותיו.

וכך כתוב בפסוק,

מי אדוני מצעדי גבר והאדם,

מה יבין דרכו?

למדו חכמים זיכרונם לברכה בחולין זן

מהמקרא הזה,

שאין אדם נוקף אצבע מלמטה,

אלא אם מכריזין עליו מלמעלה.

מאדוני מצעדי גבר והאדם, מה יבין דרכו?

זאת אומרת, מה אתה יודע בכלל?

הרי מי אשם מצעדי גבר. זאת אומרת,

כל מה שקורה איתך זה מי אשם.

אפילו אם אתה נוקף אצבע,

מכריזין בשמיים על זה מלמעלה.

זאת אומרת, אין דבר שקורה לאדם שלא בהשגחה מאת ה' יתברך.

אבל תשמעו מה כתוב פה בעצם.

בואו ראה כמה חביב האדם הישראלי בעיני הקדוש ברוך הוא.

כל נקיפת אצבע,

כל שריטה, כל קוץ,

כל דבר, ולו הקטן ביותר, שקורה לאדם,

מכריזים עליו מלמעלה,

שאותו אדם, באותו מקום, באותה שעה,

נקף את אצבעו.

וזה עולה על המשל של המלך,

שאם הוא הולך עם הבן שלו לרפאותו,

כשהוא חוזר הוא אומר לו, פה היינו, פה עשינו, פה זה.

למה?

כי גם מלך

ששולט בכיפה בכל העולם כולו,

לא יעלה להכריז בדעתו בכל המדינה,

מודיעים בחדשות,

סתם אני אתן דוגמה מצחיקה,

אני אצחיק אתכם קצת, ביבי מודיע בחדשות,

עכשיו התקלפה לי הציפורן.

מודיעים

כולם להיכנס לתפילות והוא נקף את הציפורן.

או הבן שלו

עשה איזה משהו וניהל לו שריטה,

אז מודיעים בחדשות והוא מודיע בעצמו בקולו, בא חמור סבר ואומר, אתם יודעים מה קרה? וזה וזה.

ואם היה עושה ככה, היו קוראים לו משתולל, זה לא,

מה קרה לו?

אבל הקדוש ברוך הוא לישראל אין אוכן, אלא מכריז בעולמות העליונים

שיקרה לפלוני מאורע

של נקיפת אצבע.

אין אדם נוקף אצבע מלמטה,

אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה. זאת אומרת, כל השמיים שומעים?

עכשיו הולך פלוני אלמוני לנקוף את האצבע.

אתם שומעים איזה חביבות, איזה חשיבות,

עד שצריך להכריז על הדבר הזה.

ואם אדם ישים את זה אל ליבו,

יכיר כי הוא טועה במחשבתו.

אדם חושב שהוא אוהב את עצמו.

אין הדבר כן.

כי אין לך אדם שמתוך אהבת עצמו יתפנה כל כך,

שיראה בנקיפת האצבע כמאורע, ראוי להכריז עליו.

אמא, את יודעת, נכנס לי קוץ ביד.

אבא, אתה יודע.

אחי, אתה יודע מה קרה? נכנס לי קוץ ביד.

אחותי, דוד שלי, סבתא שלי.

יכול להיות דבר כזה שמישהו אוהב את עצמו עד כדי כך שהוא ישתף את כולם בדבר הזה.

אין דבר כזה.

אם כן,

אדם צריך לעטות בושה על מחשבותיו שהוא חושב שהוא דואג לעצמו.

עד כמה שירבה באהבת עצמו,

לא יגיע לתחילת ראשית אהבת השם אותו.

עד שהשם צריך להכריז בשמיים בבית דין של מעלה שיצא פסק דין שפלוני צריך לנקוף את האצבע וייכנס לו קוץ.

באיזה מקום, באיזה שעה,

באיזה עומק, כמה טיפות דם יהיו, מתי זה יחלים.

הכל מכריזים, ישבו בית דין, ודנו, והכול.

והגיעו למסקנה שאין ברירה, חייב להיכנס קוץ.

אתם שומעים כזה דבר?

ולכן אם יבין זאת,

ודאי שיוכל להשליך את יהבו על הקדוש ברוך הוא, שהוא יכלכל אותו.

זה מה שכתוב בסוף הפסוק.

ואדם מאי יבין דרכו?

אם ילמד היטב את הלימוד הזה, שמאדוני מצעדי גבר יכיר כי הוא אינו מבין דרכו כלל.

ואדם מאי יבין דרכו, לא מבין כלום.

ורק מהשם יספור צעדה.

רבות מחשבות בלבי איש.

אבל רק עצת השם יתקום.

מהשם מצעדי גבר קוננו.

וזה אנשים לא קולטים בכלל.

אבל יש כתוב בתהילים.

מאדוני מצעדי גבר קוננו ודרכו יחפץ.

זה עניין אחר.

בא ללמד אותנו עכשיו

על המאורע עצמו.

הכתוב במשלי שאמרנו קודם מלמד אותנו את הערך

של בעל המאורע,

מה החביבות שלו בעיני המקום עד שהקדוש ברוך הוא מכריז בשמיים מה יקרה איתו וכו'.

מה פירוש המילה קוננו?

היא מבארת את עניין וערך המאורע.

זאת אומרת הפסוק הראשון שלמדנו ממשלי

מאדוני מצעדי גבר קוננו, מאדם מצעדי גבר ואדם יבין דרכו

זה על חשיבות האדם עד כמה בשמיים מכריזים וכו'.

אבל מזה שכתוב בתהילים מאדוני מצעדי גבר קוננו קוננו ודרכו יחפץ מה זה קוננו?

זה בא להגיד

את עניין וערך המאורע כי מצינו שהלשון קוננו הוא על מעשה גדול ביותר

כגון

מעשה המקדש

ככתוב מקדש אדוני קוננו ידיך

זאת אומרת זה נקרא מכונן

וכן התחנן משה רבנו והיא נעם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו קוננה עלינו ומעשה ידינו קוננהו

וזה היה תפילת משה רבנו בשעת חנוכת המשכן

כינון

זה מעשה נעלה ביותר

וכינון כזה נאמר מאדוני מצעדי גבר קוננו

כי יש מצעד גבר כזה שהוא לא רק מאורע אישי

אלא הוא מאורע עולמי

בשעה שהקדוש ברוך הוא חפץ את דרכו

ודרכו יחפץ

אז הקדוש ברוך הוא מכונן את הדבר, את העניין והמאורע שיהיה עולמי

כי הוא רואה בזה מילוי חפצו ורצונו

הקדוש ברוך הוא רואה שהאיש הזה עושה חפצו ורצונו

אז הקדוש ברוך הוא מכונן את דרכו של האיש הזה

זה מה שכתוב בסוף הפסוק, ודרכו יחפץ. כלומר,

לפיכך, מאדוני מצעד גבר קוננו לתכלית נעלה ונשגב,

מפני שדרכו יחפץ,

כי בדרכו של האדם הזה מתקיים חפץ השם.

אם כן,

נעלמים מהאדם

שני הערכים האלה גם יחד.

אחד, זה ערך עצמו וחביבותו בעיני המקום,

שאדם לא יודע עד כמה חבים בעיני השם שצריכים להכריז בשמיים על כל מקרה ומאורע קטן ביותר שיקרה איתו,

ואין אדם אוהב את עצמו בשיעור כזה,

והשם אוהב אותו עד כדי כך.

ודבר שני שנעלם מהאדם,

זה ערך המעשים שלו,

כי יש במצעדי גבר שלו,

יש פעמים ערך,

כשהוא חפץ, בדרך השם עושה את רצונו,

ערך של מאורע עולמי,

ולא רק ערך אישי,

וההשלכות יהיו של מעשיו על כל העולם כולו.

אז אם כן, אנחנו רואים פה שהמסעות האלה התפרסמו,

לפרסם את אהבת השם כמה הוא אוהב אותנו,

וגם לפרסם את אהבת ישראל שהלכו במדבר בלי שאלות.

וראינו

שלא רק זה באה התורה ללמד אותנו,

ושמאז האהבה והפכנו להיות בנים ועם סגולה לקדוש ברוך הוא,

אלא שהקדוש ברוך הוא משגיח עלינו על כל פרט,

ויש הכרזות בשמיים על כל דבר שיעשה עימנו,

ושגם הקדוש ברוך הוא, כשרואה שמעשי האדם

הם נעשים כרצונו,

אז הוא יכול להפוך מאורעות ומעשים שלו להיות מעשים עולמיים,

שכל העולם כולו ייהנה מהם.

אז לכן התורה מפרסמת

את כל המסעות,

את כל החביבות.

פה היינו, פה אכלנו, פה שתינו, פה חששתם,

בראשך, פה ככה, ככה.

לפרסם את האהבה של השם,

שדאג לנו ארבעים שנה במקום צחיח,

צייה ושממה,

והעניק לנו גן עדן עלי אדמות.

מצד שני, את אהבתנו לו,

שהלכנו אחריו בעיניים עצומות, בביטחון מלא וכו'.

בעוד כמה דקות שיעור שלישי.

ואן ג'ורי חונדרי.