פרשת מסעי - ג | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום להצלחת התלמוד תורה החדש שנפתח והסמינר לבנות בעזרת השם שיהיה בהצלחה גדולה.

חלק ג' פרשת מסעי.

למה זכו להיכתב בתורה כל המסעות הללו

על אשר קיבלו את ישראל?

ועתיד הקדוש ברוך הוא ליתן שכרן.

כל המסעות התפרסמו בתורה

בגלל שהמקומות האלה קיבלו את ישראל,

והשם ישלם להם שכר על זה שהם קיבלו את ישראל.

ככתוב,

יסוסום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת,

פרוח תפרח ותגל.

היה פעם שיר, אתם זוכרים?

יסוסום מדבר וציה ותגל תגל ערבה.

ובכן,

מה המדבר על שקיבל את ישראל כך?

כך יהיה שכרו.

המקבל תלמידי חכמים בתוך ביתו,

על אחת כמה וכמה, מה יהיה שכרו?

אפילו שהמקומות האלה הם דוממים.

וכל מה שקיבלו את ישראל,

זה בכלל לא תלוי היה ברצונם.

הם גם לא יכלו להתנגד,

אלא זה גזירת המקום,

מכל מקום.

זקף הקדוש ברוך הוא זאת לזכותם,

ועתיד ליתן להם שכר.

לכן הונצחו להיכתב בתורה לנצח.

שהם קיבלו את ישראל שעברו בתוכם, נסעו וחנו וחנו ונסעו וייסעו ויחנו.

אז על אחת כמה וכמה אדם שיש לו בחי רעה,

והוא מקבל בני אדם בתוך ביתו בפנים יפות.

כל שכן, אם הוא יודע להעריך ולקבל כראוי תלמידי חכמים,

ודאי שהוא וביתו יונצחו בתורה נצחית לעולם.

הדגלים במדבר,

לפי הסדר,

שבט דן בצפון.

למה?

משם החושך.

משם החושך יוצא לעולם, מצד צפון.

וחנק דן

שבט דן.

למה שבט דן?

כיוון שהוא החשיק את העולם בעבודה זרה,

שעשה ירבעם

שני עגלי זהב.

בעבודה זרה זה חושך.

אבל לכאורה ירבעם בן נבט משבט אפרים,

לא משבט דן.

למה אם כן ייחסו אותו אחרי שבט דן?

אלא שהוא חיפש מקום איפה להעמיד את העגלים.

פנה לכל השבטים,

כולם סירבו להעמיד עגלים בתחומם.

ולא קיבלו ממנו אלא שבט דן.

שנאמר, וייבעץ המלך,

ויעש שני עגלי זהב

ואת האחד עשה בדן.

ולכן ציווה הקדוש ברוך הוא שיחנה דן בצפון,

משם החושך.

ויעקב

נשא סוכותה

ויבן לו בית,

ולמקנה הוא עשה סוכות.

על כן קרא שם המקום סוכות.

אור החיים הקדוש מפרש.

מה הטעם של קריאת השם סוכותה?

בשביל שלמקנה הוא עשה סוכות.

אז אם הוא עשה בשביל הצאן שלו והמקנה סוכה,

אז נקרא למקום סוכותה?

אלא

אולי כי עשה דבר חדש.

בחמלתו על המקנה, מה שלא עשה חן אדם קודם,

שיכין סוכה לבהמות.

ולשינוי החדש קרה מקום עליו.

זאת אומרת, רואים שהמקומות מקבלים שמות

לפי הדברים שנעשים בהם.

יעקב אבינו, איש האלוהים,

ליבו פועם בחסד ורחמים.

יש בו מידה כפולה ומשולשת

של רחמים שבאה אליו מאביו יצחק ומזקנו אברהם.

רחמים מאברהם, דין מיצחק.

והוא עצמו תיתן אמת ליעקב.

רחמיו

מקיפים מגדול ועד קטן לכל יצורי הבריאה.

גם לבהמות וחיות יער.

ומתעוררת חמלתו על המקנה ועל הבהמות.

ועשה סוכות

ובנה בית.

לא רק לו ולילדיו, אלא גם לבהמות,

כדי להגן עליהם.

מרעמים, סופות גשם, קור, חמה.

עד כדי כך הגיעה חמלתו.

זאת אומרת, רואים מפה

שמעשה כזה לבנות סוכה לבעלי חיים, מה שלא היה נעשה עד אז,

זה מצדיק שהכתוב יכתוב את שם המקום על שם המעשה סוכותא.

כתוב שהקדוש ברוך הוא לא מעלה אדם לגדולה, אלא אם כן בוחן אותו בדבר קטן.

במה בחן

את דוד המלך, במה בחן

את משה רבנו?

בזה שהם חמלו על הצאן.

משה, הסיפור שברח, טלה אחד והוא רדף אחריו להעזירו לעדר,

שהיה צמא למים.

ודוד המלך, שהיה מוציא אותם בסדר כדי שלא יכלו

את העשבים, אז היה מוציא קודם את הטלאים הקטנים,

שיאכלו את הרך,

אחר כך מוציא את הזקנים,

שיאכלו את הבינוני,

ואחר כך את הצעירים, שיאכלו את הקשה.

אז בדקן בצאן,

אם אתה חומל על בעלי חיים,

קל וחומר על בני אדם.

והכתוב מספר לנו, כאשר שלח יעקב את יוסף לדעת את שלום אחיו,

לא שוכל להזכיר את שלום הצאן.

וחכמים זיכרונם לברכה אומרים,

את שלום אחיך נייך.

מה זה ואת שלום הצאן?

עדעדה אמר

שאדם צריך לשאול בשלום דבר שיש לו הנאה ממנו.

אמרתי לכם שאימא שלי המנוחה הייתה אומרת לבית שלום.

כשהיינו יוצאים, נוסעים לאנשהו,

שלום בית.

חוזרים, שלום בית.

צריך אדם לשאול שלום לדבר שיש לו הנאה ממנו.

אז תשאל את שלום הצאן.

לא יאומן כי יסופר.

יעקב עשה חשבון עם לבן, זה עשרים שנה אנוכי עמך.

רחלך ועזך לא שיקל וטרפה לא הבאתי לך.

אנוכי אחתנה מידי תבקשנה.

אמרו חכמים,

אני הייתי חוטא על הארי.

שכך גזר הקדוש ברוך הוא לארי שיהיה טורף ואוכל מצאנו של לבן כל יום.

ומיום שיעקב רואה צאנו לא אכל הארי ממנו כלום.

אז יעקב חטא לארי,

מנע ממנו לאכול מהצאן של לבן.

חמלת יעקב מגיעה לכל הברואים

במקומות שבהם נתגלתה, חמלתו נכתבו והונצחו בתורה.

לכן נקרא מקום סוכותה

על שם חמלתו על הצאן שעשה להם סוכות.

מה למדנו?

למדנו שהמסעות נכתבו בשביל לתת שכר, ללמד אותנו

שאם המדבר שהסכים לקבל

את עם ישראל,

אפילו שהוא דומם ואין לו דעת ואין לו שכר ואין לו עונש ולא כלום,

השם

מבטיח שיסוסו מדבר וצייה ותגל ערבה ותפרח כעבצלן וכו',

רואים שהקדוש ברוך הוא משלם שכר אפילו לדומם.

אז קל וחומר ועל אחת כמה וכמה למי שמכניס לביתו תלמידי חכמים,

שהוא ייכתב ויונצח בתורה ובמשפחתו.

ושכרו לעד,

ורואים שאם עושים הפוך, משתמשים במקום

לדבר לא טוב, אז דן שהסכימו לתת

אפשרות במקומם

להניח את העגלים

של ירבעם,

אז לכן היה המחנה שלהם בצד צפון, שמשם יוצא החושך, להראות שמעשיהם נעשו כחושך עבודה זרה,

ולכן מיקומם היה בצד צפון.

ויעקב אבינו,

שחמל על הצאן,

שם המקום נתקבל על שם המעשה הנפלא שעשה, סוכותה, על שם שעשה סוכות למעלה חיים.

תראו איך הקדוש ברוך הוא

מחשב ומתחשב בכל דבר ודבר שנעשה,

ואינו מקפח שכר כל ברייה אדם בעל חי ודומם,

וצומח.

אז תארו לכם שכל מעשה שלנו,

שנעשה ברצון וחפץ,

כמה הקדוש ברוך הוא מעריך אותו לפניו.

ואם על קוץ מכריזים בשמיים,

כשאתה עושה מעשה חשוב וראוי,

איזה שמחה יש בפמלייה של מעלה, כמו שכתוב בהרבה מקומות,

שהקדוש ברוך הוא קורא לפמלייה של מעלה, וראו,

ראו,

ראו בראייה זו שבראתי,

מה הוא עושה,

מה הוא אומר,

מה, מה, מה, מה וכולי.

נו,

מעכשיו כדאי לשים לב לכל דבר שאנחנו עושים, כי זה נרשם

לעולם ולעולמי עולמים.

שיעור הבא בעוד כמה דקות.