ללמוד מפר מקדש שם שמים | הרב אמנון יצחק

 

- - - לא מוגה! - - - 

והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם ואיבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי מסכותם תאבדו

ואת כל במותם תשמידו

מובא במדרש

אמר הקדוש ברוך הוא

לימדו מפרעה של אליהו ומן העורבים

ואל תפנו אל האלילים להסתכל בהם

יש איסור אל תפנו אל האלילים

יש איסור של עבודה זרה,

יש איסור ללמוד מן הגויים

אמר הקדוש ברוך הוא לימדו

מפרעה של אליהו

ומן העורבים

ואל תפנו אל העניינים להסתכל בהם.

מניין?

ממה שקראנו בעניין

והורשתם

את כל יושבי הארץ מפניכם

לא להניח אחד מהם.

זהו שאמר הכתוב באיוב ל״ה

מלאפינו מבהמות ארץ ומעוף השמיים יחכמנו

אמר להם הקדוש ברוך הוא

לימדו מפרעה של אליהו

שבשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל

בחרו לכם הפר האחד

ועשו ראשונה כי אתם הרבים

נתקבצו 450 נביאי הבעל

ו450 נביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלם מן הארץ

עד שפתח אליהו ואמר לו לך עימהם

עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אמר אליהו לעם ישראל

אם השם הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו

ואז הוא אמר שיעשו

אות ומופת בהר הכרמל

כל אחד יבנה מזבח

בהוראת שעה

ויקריב קורבן

ואז לא ישימו אש

ולמי שתרד אש מן השמיים

האלוהים שלו הוא אמת

היו שם 900 נביאים

נביאי שקר נביאי בעל ונביאי אשרה

וכנגדם עומד נביא אמת אחד אליהו

וכל עם ישראל מסביב ממתינים לראות כיצד ייפול דבר

הם בוחרים

שניים פרים שהם תאומים

מהם אחת שבים בקומה, במראה, בדמים,

אין שום חילוק בהם

מפילים גורל

אחד הולך לשם

ואחד הולך לבעל

אליהו לוקח את שלו והוא הולך אחריו

ואילו הפר שלהם לא רוצה לזוז ממקומו

כולם מנסים למשוך אותו מרותק לאדמה

לא זז

מה קרה?

אליהו פונה אליו

ואומר לו כשם שיתקדש שם שמיים על ידי הפר שלי יתקדש גם שם שמיים על ידך

כי ברגע שיראו שהם לא נענים

ואצלי כן נענים אז יהיה קידוש השם משניכם, משני הפרים

השיב לו הפר ואמר

לעיני כל העם

הפר דיבר

אני וחברי יצאנו מבטן אחת

מפרה אחת

וגדלנו במרעה אחד

והוא עלה בחלקו של מקום

ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו

ואני עליתי בחלק הבעל

להכעיס את בוראי

רק מזה היו צריכים לחזור בתשובה כולם

אמר לו אליהו

פר פר אל תירא

היה בו גלגול של נדב ואביהו פר פר אל תירא

לך עמם

בעל ימצאו עלילה שכשם ששמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש על שאותו עמי

על אותו שעמי

כך מתקדש עליך

אמר לו בכך אתה מייעצני?

זו עצה הגונה שאתה נותן לי?

שבועה

איני זז מכאן

עד שתמסרני בידם

אני אלך מרצון

רק באונס

שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם

מי נתן? אליהו הנביא

הם לא יכלו לקחת אותו

רק אחרי שהוא נתן להם

אז מלפינו מלפינו מבהמות ארץ

אנחנו צריכים לראות וללמוד אפילו מהבהמות

מהפר

איך להתרחק מעבודה זרה ומתרבות הגויים

הוא מובא בספר המאורות הגדולים

בשם הגאון רבי יצחק בלאזר זכר צדיק לברכה

כי יש ללמוד מידה זו מפרעה של אליהו

שאף שהייתה לו הבטחה מהנביא אליהו

שיתקדש שם שמיים

על ידי הליכתו

לצד נביאי הבעל והאשרה אף על פי שהוא הולך איתם בצדם

יתקדש שם שמיים על ידו מבטיח הנביא

בכל זאת

כיוון שהפעולה חיצונה עצם ההליכה איתם היא רעה ונשחטה

לא חפץ הפר לזוז

עד שמסר להם אותו בעל כורחו

זאת אומרת אפילו אם הפעולה בפנימיותה,

בערכה,

במהותה היא קידוש השם

אבל אם כלפי חוץ היא נראית

רעה ונשחטה הפר לא רוצה

מרצון הוא לא רוצה

באונס אין לו ברירה

כך אומר רבי יצחק בלאזר

צריך האדם להיזהר

שלא להיות להוט יותר מדי

ולא להיסחף

אפילו לשם קיום מצווה

שיכול להיות בה אבק של נטייה עצמית ורדיפת כבוד

מה המסקנה?

כך צריך ללמוד אדם מהפר

להיזהר

לא להיות להוט יותר מדי

ולא להיסחף

אפילו לשם קיום מצווה

שיכול להיות בה אבק של נטייה עצמית

ורדיפת כבוד

אתם יודעים עכשיו

יש הרבה אנשים שמנצלים את זה שהתשקורת

מצלמת בכל מקום

והרבה אנשים מתרוצצים ממקום למקום, מבתי חולים, לחיילים, לכל מיני מקומות

כדי לתפוס איזה frame שיראו שהם כאילו עושים בשביל כלל ישראל וכולי וכאילו הם דואגים לפצועים ולחולים

ולחיילים וכולי וכולי כדי לקדם את האג'נדה שלהם

או את המיקום הפוליטי שלהם

וכולי וכולי, בין דתיים בין חילונים.

אם היינו רואים אותם במשך ימות השנה גם עושים כן,

אז היינו מבינים שכך הוא הדבר.

היה פעם נשיא מדינה שקראו לו עזר ויצמן

והוא היה מקפיד,

מקפיד

שכל פצוע בצה״ל, הוא היה הולך לבקר אותו.

כל ימות השנה,

לא במבצעים, לא בתמרונים ולא במלחמות.

כל הזמן.

או!

אז זה יודעים שזו השיטה שלו,

הוא הולך לעודד תמיד את החיילים.

אבל אם רק מתי שיש טמבלוויזיה שמסקרת ואז כולם מופיעים עם הגלימות, בלי הגלימות,

עם מדים, בלי מדים, עם ככה וככה,

אז זה לא לשם שמיים, כמו שאומרים.

צריך להיזהר ללמוד מהפער.

צריך האדם להיזהר שלא להיות להוט יותר מדי,

ולא להיסחף אפילו לשם קיום מצווה שיכול להיות בה אבק

של נטייה עצמית

ורדיפת כבוד.

זאת אומרת, אם נראה את אותו אדם או בני אדם או אנשים

או אישים וכו', שהם

הולכים למקומות שדווקא אין תשקורת,

או!

פה זה פחות החשש של אבק של נגיעה עצמית וכבוד.

אבל אם הם מוודאים קודם איפה יש תשקורת,

אז זה ודאי לא לשמה.

והערה עמוקה עוד יותר,

כי אם כך הוא,

בעת שהנביא מבטיח שיהיה קידוש השם,

כל שכן

בעת שאיננו שומע הבטחה מאף אחד,

אז מה אתה ממהר כאילו, אתה בטוח בקידוש השם?

כשהנביא אומר שאתה תעשה קידוש השם,

צריך שאתה תבדוק אם אין לך אבק נגיעה

של כבוד עצמי או אינטרס אישי.

אם לא אמר לך הנביא,

אז על אחת כמה וכמה אם אתה לא שומע הבטחה מאף אחד.

רק הוא בעצמו חושב והוגה,

כך בלבו,

שאפשר.

ואין זה אלא שגגה ותרמית

כדי לחפות ולהסתיר נגיעתו ורצונו.

והוא מדמה לעצמו שיש במעשה משום קידוש שם שמיים.

כי אז בוודאי זה מחייב להיזהר שבעתיים

שלא להיות להוט יותר מדי אחר דבר כלשהו.

ולא להיסחף למקום מפוקפק וחשוד

עד שיברר היטב אם צריך וראוי לעשות את הדבר.

זאת אומרת, צריך לשקול את הדברים באמת, כי בסוף

את השכר או את העונש מקבלים בשמיים.

ושם אי אפשר להערים.

אי אפשר להסתיר, כאילו, מה, אני התכוונתי לבוא לעזור וזה? מה פתאום? איזה כוונות? מה פתאום?

הרי יראו לה בדיוק מה היה בלבו.

חופש כל חדרי בטן, רועך להיות בלב.

טוחן ליבו את השם.

אז לכן

אין טעם לעשות פה זאת.

אבל מי שלא מאמין בשם שהוא בוחן ורואה,

וחושב, מה אכפת לי מה הוא רואה? העיקר, כרגע אני מקדם את האינטרס שלי?

אז מה זה מעניין אותי? העיקר, אני ארוויח את התפקיד, את הג'וב, את הכבוד, את הפרסום, וכן הלאה. מה אכפת לי מה הקדוש ברוך הוא שם? אחר כך נסתדר.

ועוד יש להתבונן

במה שדרשו בדברי הפסוק

מלפינו מבהמות הארץ.

כי כמו שהשור טען,

אני וחברי יצאנו מבטן אחת

והוא עלה בחלקו של מקום

ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו,

ואני עליתי בחלק הבא להכעיס את בוראי,

כן יעשה האדם חשבון עם עצמו, כמו שהפרס עשה.

מה יעשה חשבון?

כי תמיד ישנם, ברוך השם, אנשים בעולם שמקדשים שם שמיים.

כמו שאמר הפר.

מה אמר הפר?

אני וחברי יצאנו מבטן אחת, נכון?

אז לכאורה שנינו בעלי אותו גורל.

הוא עלה בחלקו של מקום,

ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש עליו.

אז כל בן אדם יחשוב,

יש הרי תמיד אנשים, ברוך השם,

שמקדשים שם שמיים בעולם.

וגם לו יש כוחות כאלה,

ויכולו להגיע לידי כך.

ומדוע, איפה יעשה את ההפך מזה?

למה שיאמר עליו, אני עליתי בחלק הבא להכעיס את בוראי?

למה שתאמר ככה? אתה לא עלית בחלק זה.

למה?

כיוון שיש לך בחירה בגורלך.

אתה יכול להחליט לאן אתה מטה את עצמך.

לשור לא הייתה ברירה. הוא עלה בגורל, אין לו בחירה.

אם הייתה לו בחירה

הוא לא היה מסכים.

עובדה שהוא לא הסכים בלי בחירה.

אבל הוא אמר, אם זה יהיה בו אונס, בסדר.

אם זה יהיה בו אונס, בסדר.

אין לי מה לעשות נגד אונס.

כי הכל בידי שמיים, חוץ מיראת שמיים.

אז לבחור בטוב,

ולקדש את שמו יתברך באמת?

כל אחד יכול, אם יעשה כן, לנקות את לבבו מהנגיעות,

ויתקן את מידותיו.

וכל הזמן, לא בעת אירועים כאלה מיוחדים שיש תשקורת ומופיע בשטח,

אלא כל הזמן הוא יעבוד לשם

קידוש השם.

או,

זה יהיה טוב, אתה יכול להחליט, כי הכל בידי שמיים. חוץ מיראת שמיים זה ביד שלך.

תחליט.

אבל בוא נראה אותך עקבי כל הזמן.

אותה פעולה כל השנה, כל השנים.

עוד מצינו במדרש?

העורבים לא היו רוצים להיכנס בביתו של אותו רשע אחאב,

להוציא משולחנו כלום

בשביל אותו צדיק.

הקדוש ברוך הוא אמר לאליהו שיברח

מאחאב ואיזבל שרדפו אחריו בגלל שהוא גרם

שלא יהיה שלוש שנים טל ומטר.

הוא אמר לו, תלך לנחל כרית

ואני אשלח את העורבים שיכלקלו אותך.

והם חלקלו אותו לחם ובשר שחרית,

לחם ובשר ערבית.

מאיפה הם הביאו לו את האוכן?

אז הם לא הסכימו להיכנס, העורבים.

מדעתם ומעצמם

בביתו של אותו רשע אחאב

להוציא משולחנו כלום בשביל אותו צדיק.

למה? כיוון שהיה בביתו עבודה זרה.

שאיזבל הייתה עובדת עבודה זרה לבעל ולאשרה,

והיא גרמה לו,

לאחאב גם כן, לעבוד עבודה זרה. הייתה מרשעת גדולה.

ממש איזבל.

מפה רואים גם

מעוף השמיים יחכמנו.

אז לא רק מנלפנו תלמד אותנו מבהמות ארץ כמו מהפר,

אלא גם מעוף השמיים יחכמנו.

יש לנו ללמוד ולהתחכם גם מעוף השמיים, אלו העורבים שקלקלו את

אליהו הנביא ולא רצו להביא משולחנו של אחאב.

ומהיכן היו מביאים לו לחם ובשר?

מביתו של יהושפט, שהיה מלך צדיק.

אם כן,

יש ללמוד מכך עד כמה חשוב להתרחק

יותר ויותר ממקום התורפה,

מסכנת מכשלה ומירידה.

אז אם העופות האכזריים, שאפילו לבניהם אינם דואגים,

והם יוצאים מגדרם לדאוג לאליהו בציווי השם,

נגד טבעם,

הם בוחרים להביא לו אוכל כשר במיוחד.

אז אם אנשים חושבים שהם מקדשים שם שמיים כל כך

בזה שהם הולכים

לכל מקום בשעה שיש תמרון צבאי כדי להצטלם,

למה הם לא מקפידים כשהם נמצאים בחתונות

לבדוק את הכשרות שהם יושבים ואוכלים,

ומי הזמרים הפסולים שמנגנים שם?

הרי צריך להיות קידוש השם אם נמצאים במקום כזה שזה לא הכי,

או שמקדשים חתן וכלה ויש פריצות נוראה מהכלה ומהסובבים,

אז איפה קידוש השם?

אז לכן צריך לבחון את האדם בקידוש השם לא בדבר אחד,

לא במעשה אחד ולא בתמרון אחד,

אלא כל יום, כל ימי חייו, בכל הנושאים והעניינים.

שם הוא ייבחן, ולא לאור הזרקורים.

רבי חנניהו בן אקשיאו אומר, עושו הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפיקו חרבו לעולם תאורו ומשואו שנאמר אדם חפץ למחן שדגו יגדיל תאורו ויאדירו.