פרשת מסעי - ז | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לטובת כל עם ישראל, שיעזרו בתשובה שלמה, אמן.

והורשתם את כל יושבי הארץ, אנחנו בחלק זן, פרשת מסעד.

והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם,

ואיבדתם את כל משכיותם ואת כל צלמי מסכותם.

והורשתם אותם מיושביה,

ואז וישבתם בה תוכלו להתקיים,

ואם לאו

לא תוכלו להתקיים בה, חייבים להוריש את יושבי הארץ,

שבעת העממים היושבים כאן.

התורה מזהירה מפני הסביבה.

כשיגיעו ישראל לארץ ישראל,

חייבים לדאוג לסלק את כל הגויים כדי שלא ישפיעו עליהם,

בזה תלוי קיומם בארץ.

ואם לאו,

לא יוכלו להתקיים בה.

בעוד מקומות התורה מזהירה לא להתחבר לעם כזה או אחר.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

צריכים להתרחק מסביבה רעה,

ומכל סיבה עלולה להשפיע עליהם לרעה,

ובפרט אל תתחבר לרשע וכו'.

ותמוה מאוד מדוע התורה לא מצווה על העיקר

להילחם ביצר הרע.

אם ינצחו את יצר הרע,

יהיו מוגנים מכל השפעה.

ולא יוכלו, לא שכנים ולא סביבה,

להפריע להם.

כמו שאמרו חכמים בברכותי, לעולם ירגיז אדם יצירתו על יצר הרע.

רש״י אומר, מה זה ירגיז?

יעשה מלחמה עם יצר הרע.

זה התכלית.

אבל באמת,

למלחמה זו צריך כללים.

צריך לדעת אותם כמו בכל מלחמה.

נפעמים שני בני אדם,

רבים בתגרת ידיים ורגליים

או רבים בפה.

והם כבר מכירים כל אחת את התנאים של המלחמה,

אופני התגובה.

אבל איך מנהלים מלחמה ביצר הרע?

לא כל בני אדם שווים.

כשם שפרצופיהם שונים, דעותיהם שונות.

אצלנו לומדים מוסר,

אז יש לנו קצת מושג במלחמה הזו.

כמו שאומר בשמחה זיסל, זכר צדיק וברכה.

כמו שצריכים ללמוד במשך שש שנים,

צריך שש שנים ללמוד איך ללמוד.

יש כאלה שמתפללים במהירות

כדי למנוע מיצר הרע לטפס עליהם בזמן התפילה.

כמו עגלה ממארת

שהיא לא נותנת לילדים לטפס עליה, כי אם היא

נוסעת לאט,

יכולים לקפוץ עליה.

אבל מה נעשה אם כשמתחילים את התפילה יצר הרע

כבר נמצא בתוך העגלה.

וגם אותו אנחנו מובילים במהירות,

והוא מתענג מזה.

אז רבי ישראל סלנטר, זכר צדיק וברכה, לימד אותנו איך צריך כל אחד להתמודד לפי כוחותיו,

לפי נטיותיו ויצר רע שלו,

איזה ספר ללמוד, באיזה פרק, איזה מאמר,

עד שימצא את המילים המדברות אל ליבו ומתאימות למצבו הפרטי.

בזה הוא יכול להתרגש,

בזה הוא יכול לדבר אל קונו ולבקש עזרה,

עד שיזכה לדרגה אשרי יילוד אישה שזכה ששכינה מדברת איתו בכל עת,

זה משה רבנו עליו השלום.

המלחמה ביצר הרע דומה

למלחמה בין שני עמים.

צריך לדעת היכן להילחם,

היכן להטיל את הפצצות,

סתם לזרוק פצצות, אין תועלת.

וייתכן זה עוד יזיק,

כמו ביבי שמפציץ מדי פעם שטחים ריקים.

צריך ללמוד מוסר,

אבל אם אתה לא מברר את המצב ואתה לא יודע מה ללמוד ומה מועיל,

זה לא יועיל.

אם תיכנס לבית מרקחת ותיקח סתם כדורים, תן לי מהצהוב, תן לי מהירוק,

תן לי מהכחול.

תהיה רציני, נו.

בעולם הרפואה

נלחמים נגד חיידקים.

חשוב גם לעשות צילומים.

צריך לדעת איפה יש את הדלקת וכו'.

צריך לדעת מאיזה סוג החיידקים.

כדי לכוון במלחמה לבטלם.

כך בלימוד מוסר חשוב לדעת את המחלה ואיך ללחום בה.

דוד המלך אמר, רפאה נפשי כי חטאתי לך.

החטא הוא מחלה,

וצריך רפואה בסייעתא דשמיא.

על כן התורה לא ביקשה רק ללחום נגד היצר הרע,

אלא גם לארגן את הסביבה,

בצורה כזו לא לתת ליצר הרע להיכנס.

זו גם מלחמה ביצר, זו מלחמה יסודית.

לא לתת לו לעלות על העגלה,

כי אחר כך הרבה יותר קשה ללחום ולבטל אותו, לגרש אותו.

וזה אמר הגאון,

יש שני סוגי יצר הרע.

יצר הרע חיצוני

ויש פנימי.

החיצוני,

צריכים לברוח מפניו. הוא חזק מאוד, לא לתת לו להיכנס.

וזו הסביבה.

ואין עצה אחרת.

לברוח מהסביבה הרעה.

גם בזמן לימוד מוסר,

גם באמצע תפילת שמונה עשרה, גופו כאן, אבל ראשו באספמיה,

בספרד.

כמעט ואין בחירה, שבויים ביד היצר.

היצר הרע החיצוני גורם להתעצמות של היצר הפנימי.

ההשפעה מבחוץ גורמת לאסון בפנים.

הסביבה משפיעה, כמו שדיברנו היום בבוקר.

נשים שקוראות מהסביבה על העצמה נשית וכו',

זה מפתח את היצר הרע שלהם, למרוד

ולעשות ככל העולה על רוחן.

ואז אדם בגדר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני.

יכול להיות שעוד הוא התנהג כלפי חוץ כאילו בסדר,

אבל בפנים כבר הכל רקוב.

ולמלחמה כזאת נכנסים כמנוצחים מראש.

כי הראש כבר נתון במחשבות זרות,

ואין לו כבר רצון וחשק ללמוד,

אין לו רוח חיים.

ועל זה כתוב, ובשיקוציהם נפשם חפצה.

זהו, אדם כבר הסתבך, יצר רע נכנס, חדר,

והוא רק חושב עכשיו על שיקוצים ועל דברים גרועים ביותר.

משל, מה הדבר דומה לתולעת שנמצאת בתוך הצנון?

והיא מרגישה את כל התענוגים,

אבל היא לא מעלה על הדעת שיש תפוח.

יש אננס,

יש מנגו.

זוהי שאיפת, נהיה ככל הגויים.

אבל לא חושבים שיותר נפלא להיות הן עם לבדד ישכון.

ולכן לא מרגישים שום התחלפות, שום התעלות.

תמיד נמצאים בתוך הצנון.

אולי לפעמים נעשה טובה ונעבור לצנון אחר.

אבל העיקר, בתוך הצנון.

והתורה מבקשת שנברח מהשפעה מבחוץ,

ונדבק בעולם מיוחד בסביבה גבוהה, כמו שאומר הרמב״ם, מחיר שאין בה יראת שמיים יעבור להר שיש בה נראת שמיים,

ואם לא ילך למדבר.

העיקר לא להיות בסביבה רעה משפיעה.

ידוע העניין שאם יבואו כמה בני אדם בעיצומו של יום ביות השמש בצהריים אל אדם אחד,

ואומרים לו, לילה טוב,

למה אתה לא הולך לישון?

בהתחלה הוא מתנגד,

אבל אם יתרבו אנשים ושוב אמרו לו, לך לישון,

בעיצומו של יום הוא ילך לישון,

ויקבל שהיום לילה.

ומה שעיניו רואות,

כנראה שהוא טועה.

לא נורמלי,

אבל זה כוחה של השפעה.

אמרתי לכם שפעם היה ניסיון שיראו דף ועוד דף גדול וקטן,

ואמרו איזה גדול, איזה קטן,

ונתנו לשלושה הראשונים, ארבעה הראשונים, בכוונה שיגידו שהקטן הוא הגדול והגדול הוא הקטן,

והחמישי והשישי והשביעי גם אמרו אותו דבר, אפילו שהם רואים הפוך.

זה כוחה של השפעה.

זו עובדה.

העין רואה והלב חומד וכלי מעשה גומרים.

קשה לעמוד בפני השפעה.

ומתעלמים מן האמת,

ולא שמים לב למציאות של חטאים, תרדף רעה.

ממילא כמה זמן מחייב, כמה זה מחייב אותנו ללחום נגד יצר רע חיצוני.

צריך לכוון את הפצצה

למקום הנכון, ולא לזרוק סתם באוויר.

וכך

היה אומר רבי ישראל,

סלנטר, זכרונו לחיי העולם הבא. ‏בתחילה כשלמדתי מוסר,

רגזתי על העולם כולו ודנתי את עצמי לזכות.

למדתי יותר מוסר ורגזתי גם על עצמי וגם על העולם כולו.

למדתי יותר מוסר?

רגזתי רק על עצמי ודנתי את כל העולם כולו לזכות.

ככל שלומדים יותר מוסר,

נעשים פיקחים ומבינים יותר איך מנהלים מלחמה.

זוהי מלחמת היצר האמיתית.

רגזתי רק על עצמי,

כי כשאדם רוגז על אחרים הוא מתנחם שהוא יותר טוב, ואז הוא לא מטפל בעצמו,

כי הוא כל הזמן מטפל באחרים,

והוא עצמו על הפנים.

מלחמת היצר האמיתית, רגזתי על עצמי.

אנחנו נמצאים בעולם מיוחד, בסביבה מיוחדת,

רחוקים מכל השפעות,

כנישתא הדא,

אבל מרגישים את זה כפת בסלו,

אבל לא מעריכים את זה כראוי.

על כן עלינו להתעורר, לנצל את האפשרות הזו שלפנינו,

ולהתפלל לסיעתא דשמיא,

שנזכה לכוון אל האמת ולנצח את היצר

ואם נרצה באמת,

השם יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן ואמן.

רבי חנן יאמר, רגשיו אומר,

רוסו הקודש ברוך הוא זה קודש ישראל,

הפיקו חרבנו עם תורו ומשוות,

שנה אמר אדוני יחפש למען סדגו יגדיל תורו יד.