תמלול
מי כמכה באלים = באלמים | הרב אמנון יצחק
- - - לא מוגה! - - -
ומרים בת סימא
יזכו לילדים צדיקים ויראים ומזכים את הרבים,
ובת שבע אסתר בת מרים תהיה צדיקה ונבונה ובעלת חסד, אמן.
מי כמוך באלים, אדוני, מי כמוך הנעדר בקודש,
אדוני ימלוך לעולם ועד.
בתפילת שחרית
בברכת אמת ויציב
ובתפילת ערבית
בברכת אמת ואמונה מוזכרים רק שני פסוקים מהשירה.
מי כמוך באלים
ואדוני ימלוך לעולם ועד.
צריך להבין
למה מכל פסוקי השירה
בחרו חכמים זיכרונם לברכה דווקא בשני הפסוקים הללו.
אלא על כורחנו מפני שהם מבטאים
וכוללים את ההכרה הגדולה והבהירה
באמונה בשם יתברך
בדרכי הנהגותיו
שהגיעו אליהם על ידי קריעת ים סוף.
צריך לבאר
מהם הלימודים היסודיים באמונה שאנחנו למדים משני הפסוקים הללו.
הלימוד מהפסוק, אדוני ימלוך,
זה שהשם יתברך מנהל את כל המאורעות ואת כל הבריאה
לקראת התכלית.
דהיינו שעל ידם
יתגלה בסוף שלטון השם ומלכותו הבלעדית בבריאה.
ויתרבה כבודו
ובזה תגיע הבריאה למטרתה
לכבודי ברטיב.
הכנתי לכם דרשה מיוחדת,
ליקטתי ואספתי מכל מיני מפרשים, מכל מיני עניינים,
להסביר את הפסוק הזה שלכאורה הוא קשה כל הנברא לשמי ולכבודי ברטיב יצרתיו ואף עשיתיו.
אז אנחנו נחזור. מה זה אדוני ימלוך
לעולם ועד?
הלימוד מזה שהשם יתברך מנהל את כל המאורעות
ואת כל הבריאה
לקראת התכלית. יש תכלית לבריאה.
זה שכל העולם יכירו וידעו את השם יתברך,
כי בסוף יתגלה שלטון השם ומלכותו הבלעדית ייחודית.
השם שהוא אחד בין זולתו בבריאה
ואז יתרבה כבוד השם
ובזה תגיע הבריאה למטרה לכבודי ברטיב.
עכשיו
נראה לבאר את הלימוד מהפסוק מי כמוך.
פסוק זה נאמר אחרי הפסוק
צללו כעופרת
במים אדירים
ולפני כן נאמר
ירדו במצולות
כמו אבן
יאכלמו כקש
הפסוקים
לכאורה סותרים אחד את השני
אלא באמת טבעו המצרים בשלושת האופנים הללו
כי כל אחד נידון כפי רשעתו
ונידון בהשגחה פרטית מדוקדקת
כמו שאמרו חכמים במחילתא
הרשעים שבהן
היו מטורפים כקש
הבינוניים
שקעו כמו אבן
והפיקחים כעופרת. מהר צללו למטה
אך לא רק כשהשם יתברך דנת מצרים מידה כנגד מידה בדקדוק
אלא שהראה זאת לבני ישראל
כי כל אחד מישראל ראה את העונש למצרי ששעבד אותו והציק לו
כמו שכתוב בחכמים במדרש תהילים מזמור כב
כיוון שנשתקעו בים
רמז הקדוש ברוך הוא לים והשליחן ליבשה
והיו ישראל רואין אותן מתים
וירא ישראל מצרים מת
מה היו עושים להם?
היו כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו
והולך נותן רגלו על צוואר המצרי והיה אומר לכלב תאכל מהיד שלו הזו שהשתעבדה בי
ותאכל את המעיים הללו שלא חסו עליי
יתרה מזו
כל אחד מישראל ראה את המצרים כאשר הם סובלים מהאנשים לפני מותם
כי הים פלט אותם ליבשה בעודם חיים
כמו שמפורש בחכמים זיכרונם לך במחילתא בשלע פרשה ו'
כתוב מת על שפת הים
לא מתים היו אלא מתים ולא מתים גוססים
אבל מאיפה הם מתו? מת על שפת הים, כלומר
הם נזרקו בשלבים האחרונים לפני המוות
ואז הראה השם יתברך לבני ישראל את הייסורים של המצרים
ואת הסבל לפני שמתו,
כשכל אחד נענש כפי רשעתו.
כמו שאמרו חכמים במכילתא,
וירא ישראל מצרים מת מיתות משונות,
מיתות חמורות זו מזו.
הנציב מבאר, משמעות מת, שהולכים למות.
אבל עוד היו מפרפרים בחיים.
וזה גרם
שעם ישראל ראו את היד הגדולה במיתות משונות שהגיעה לכל אחד מרודפי ישראל.
מיתה משונה לפי מעשיו,
לפי מה שהרע לישראל
כשהיו בקרבם.
מזה,
באופן הפרטי הזה, נודע להם השגחת השם בפרטות על כל יחיד,
אפילו על הגויים.
כי כל אחד קיבל מה שמגיע לו בדיוק.
אז מי כמוך באלים,
אדוני, מי כמוך
נעדר בקודש.
כשראו בני ישראל באופן ברור כל כך את הגבורה של הקדוש ברוך הוא והשגחתו הפרטית
לתת לכל רשע כרשעתו,
הבינו למפריע מה ששתק הקדוש ברוך הוא על מעשי המצרים במשך שנות השעבוד המרות במצרים.
86 שנות שעבוד.
זה לא נבע חלילה מחולשה,
חוסר יכולת להגיב,
או מתוך חוסר תשומת לב,
אלא מתוך סיבות אחרות.
אדרבה,
ההתאפקות, לא להגיב,
זוהי הגבורה.
כמו שאמרו חכמים זיכרונם לך ביום הסט,
אדרבה, זוהי גבורתו שכובש את כעסו ונותן ערך אפיים לרשעים.
לכן,
לאחר שראו את גבורת השם הגלויה בים סוף,
והבינו את גדלות ההנהגה בעבר במצרים,
אמרו, אמרו מי כמוך באילים אדוני,
שכלול בזה מי כמוך באילמים אדוני,
שומע את העלבון של בניך ושותק.
זה מחילתא
השירה פרשה אחת.
שגם בהנהגה זו של הסבלנות,
מסיבות שונות,
שהתבהרו הלאה,
אין דומה לקדוש ברוך הוא,
אבל אין זו תוצאה של חולשה חס ושלום,
כמו שבערו שנאמר בפסול מישעים.
יו דלת
החשיתי מעולם
אחריש
את הפק
לשעבר אחריש את הפק,
מכאן ואילך אפעה אחריב.
זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מחליט מתי ואיך מסיבות הידועות לו.
בתומר דבורה גם הקדוש ברוך הוא נקרא מלך עלוב
שהמלאכים קוראים לו מלך עלוב. למה? כי אנחנו עושים נגד רצונו, משתמשים בכוחות שהוא נותן לנו נגדו והוא שותק.
ערך אפיים רב חסד ואמת.
אז זה לא שהקדוש ברוך הוא לא יכול, מוגבל, הרי ברגע אחד הוא יכול להסיר את הכוח מהבן אדם,
כריש דם אחד או סטרוק אחד בלב ושלום על ישראל, וזה הופך להיות כמו שק תפוחי אדמה או שק מלט וזהו.
אין אדם לא שווה כלום, חתיכת בשר עם עצמות,
יאללה, תאסוף אותו בתוך שקית ותיקח.
זאת אומרת,
לקדוש ברוך הוא יש חשבונות,
וזה שרואים אותו כאילו דומם, שותק, החשתי,
זר הוא יכול אפעה,
הוא יכול פתאום
להראות לך מה זה וירוס קטן, קטן,
ותראה איך כל העולם עסוק כל הזמן בווירוס הזה שהוא שלח.
כולם פותחים את החדשות, סוגרים את החדשות,
מדברים הכל רק על הווירוס.
כשכל פעם מתגלה
שעוד דבר לא ידעו, עוד דבר לא ידעו, עוד דבר לא ידעו, עוד דבר לא ידעו.
הוא ילווה אותנו עוד הרבה זמן.
הרבה זמן.
אז הנה,
הרמ״ק,
זכר צדיק וברכה, בתומר דבורה,
הוא אומר, מי אל כמוך?
הוא מעריך לבער את מעלת הסבלנות המופלאה
בהנהגתו של השם יתברך על בריאותם,
ובתוך דבריו הוא כותב
מעולם לא חטא אדם נגדו יתברך,
שלא יהיה הוא יתברך באותו הרגע ממש,
שופע שפע קיומו ותנועת איבריו,
ועם כל זה שהכוח בידו להחזיר את הכוח הנשפע ההוא,
והיה לו לומר
כיוון שאתה חוטא נגדי,
תחטא בשלך, לא בשידי.
לא מפני זה מנע טוב מן האדם
ולא סבל עלבון.
הוא ממשיך לתת את הטוב לאדם, וסובל עלבון,
ומשפיע את הכוח,
והיטיב לאדם טובו.
הרי זה עלבון וסבלנות, מה שלא יסופר.
הרי אמרנו דוגמאות כאלה בהרצאות, אני אעזור על אותן דוגמאות שתיזכרו.
אחד שבא
לחברו נותן לו מתנה,
עוגה
ליום הולדת,
והוא לוקח את העוגה ומדביק לו אותה בפנים.
הוא יכול לשתוק?
הוא יסבול את העלבון?
הוא ייתן לו עוד?
ברור שלא.
אז איך אתה מקבל כוח מהבורא ואתה משתמש איתו נגדו,
והוא ממשיך להשפיע עליך את הכוח, ואתה עוד משתמש נגדו, ועוד עוגה, ועוד עוגה, ועוד עוגה? מה זה?
איך אפשר?
זה עלבון וסבלנות, מה שלא יסופר.
על זה קוראים הלכי השרת לקדוש ברוך הוא מלך עלוב.
כך כתוב בפרקי ההיכלות, פרק כה.
וזה מה שאמרו, מי אל כמוך?
אתה אל
בעל חסד המטיב
אל זה מידת רחמים.
אדוני, אדוני, אל רחום וחנון.
אל נא רפא נא לה, רחמים.
אבל זה גם כוח.
אל זה בעל כוח.
אלוהים,
לשון רבים, אל ברבים, אלוהים, זה בעל הכוחות כולם.
והשם אל הוא
שווה בכוונה הזו לאלוהים.
כמו שאומר
בשולחן ערוך,
כשמזכירים שם אלוהים,
יכוון שהוא תקיף,
באמיץ, בעל היכולת, בעליונים ובתחתונים.
כי אל זה לשון כוח וחוזק.
כמו שכתוב, ואת אלי הארץ לקח.
ביחזקאל י' ז' יג'.
כדי לנקם ולאסוף
את השפע שלך.
יכול הוא לקחת את הכל, את כל הכוחות שהוא נתן לאדם.
עם כל זה אתה סובל ונעלב עד שישוב בתשובה.
נמצא שהפסוק מי חמוך בעלים,
בעילמים, אדוני,
מלמד אותנו את ההכרה בהנהגת השם בעבר,
גם בכל התקופות של הסתר פנים,
כשהקדוש ברוך הוא מניח לרשעים ולרע לעשות כרצונם,
או כמו עכשיו שמתעלקים על החרדים והכול,
זה רק החרדים וסוגרים להם את החשמל בפתח תקווה ברחובות שהם נמצאים,
ולא נותנים להם לצאת, וסגר רק עליהם,
למרות שהם מקום 16 בני ברק ביחס לאלה
שיש להם נגיעות מהווירוס ה...
זה כמו שהתפרסם לפני יומיים וכן הלאה.
ואסור להתפלל אבל התזמורת של יום העצמאות מנגנת ברחבה לפני כולם ואנשים מתאספים
וכל הדברים.
זה הכל יבוא בחשבון. על זה שהקדוש ברוך הוא כרגע מניח להם
לעשות את מה שהם עושים זה הכל יבוא בחשבון.
מה שרואים שהוא אינו יכול להגיב כאילו כרגע
האמת שהוא הכל עושה בהשגחה מדוקדקת ובינתיים גם מתבררים כל הרבנים
שמתירים ויוצא כל הגשפט שלהם החוצה וזה מתיר זה וזה מתיר זה וזה אומר ככה ואומר בכלל זה לא כל כך חשוב ולא כל כך חמור ולא כל כך גם כל השנה אפשר לשמוע מוזיקה וזה אם זה מוזיקה כזאת או כזאת וזה
והכל מתברר הכל יוצא החוצה כל הגשפט
ויבוא חשבון, הקדוש ברוך הוא יבוא חשבון, מי שמחזיק, אתם זוכרים שאמרנו
שחבלי משיח יגיעו
והשם ינחר את כולם
וצריכים להחזיק, לא כולם יצליחו להחזיק, יש כאלה יורידו את היד ויש כאלה יגידו אם הוא רוצה לטלטל אותנו ככה
אז אנחנו בסדר, אז אנחנו מורידים את היד, הבנו,
והם לא הבינו וצריך להחזיק ומי שיחזיק
רק הוא ינצל
וכתוב שיבלבלה בסוף, אם אתם זוכרים שדיברנו
שאלה שצודקים וצדיקים
לא יישמע כביכול
להם אלא לצד השני ואז יהיה בלבול ויגידו נו הנה הקדוש ברוך הוא בצד הלא נכון כאילו
אז מה,
אז מה, אז בטח אלה טעו וטעו אותנו
תזכרו את זה
אמרנו את זה, זה כתוב
הדברים לפנינו וכל אחד יכול להבין בדיוק מה שהוא רוצה כי לאן שנפשו שואפת לשם הוא יגיע. עכשיו אני הבטחתי לכם, שהכנתי לכם
דבר שהוא קשה להבנה,
פסוק קשה ועכשיו זה ישלים לנו את הכול
בישעיה כתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בירתי ויצרתיו אף עשיתיו,
אז מי שקורא את הפסוק יכול לומר
איזה הקדוש ברוך הוא ברא את הכול בשביל שיהיה לו כבוד,
כל הנקרא בשמי ולכבודי בירתי ויצרתיו, אז מה זה, זה, זה, זה, קצת לא, לא, לא, לא מסתדר כאילו, כל הנקרא בשביל לכבודי,
מה זה לכבודי, כולנו שומעים,
לכבודי, תכבד אותי וזהו, אומרים, מחפש כבוד, מחפש כבודי.
מה הפירוש?
או, איזה דברים נפלאים.
אז קודם כל נתחיל
עם החידה.
חומת ענך,
הוא אומר, כל הנקרא בשמי
זה רמז לעולם האצילות.
ולכבודי ברטיב
זה רמז לבריאה.
יצרטיב
זה רמז ליצירה.
אף עשיתיב
רמז לעשייה.
יש ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה,
כולם נמצאים פה, שככה ברא קדוש ברוך הוא את העולם בארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, קודם כל.
עכשיו, המלבי מבאר את הדברים, את המילים, בישעיה.
מה זה ברטי, מה זה יצרתי, מה זה עשיתי.
ההבדל ביניהם,
ברא,
בריאה,
זה הוצאת החומר ועצם הדבר יש מאין.
לשון בריאה נופל על דבר שלא היה,
ויצא היש הזה מן האין הגמור.
זה נקרא בריאה.
הוצאת החומר ועצם הדבר יש מאין.
יצירה,
זו יצורה המתדבקת.
כל חומר יש צורה בסוף.
היום אנחנו מכירים את הצורות לפי מה שמונח לפנינו.
ועשייה ועושה,
זה הגמר של הדבר. גומר את הדבר ופועל את הצורה הבלתי מתדבקת.
וכל זה הבריאה, יש מאין ברטי,
הכל לכבודי.
ואחר כך תיקנתי ועשיתי וגמרתי הכל,
שיהיו כלים עוזרים להוציא
את עם ישראל.
זאת אומרת,
כשהקדוש ברוך הוא ברא לכבודו,
עוד לא היה אף אחד.
הבריאה יש מאין, בראתי הכל לכבודי.
אחר כך תיקנתי ועשיתי וגמרתי הכל, שכולם, כל הבריאה, תהיו כלים עוזרים להוציא את עם ישראל.
נמשיך לאט לאט נבין.
במצודות דוד על ישעיה הוא אומר, ולכבודי,
כל הנקרא בשמי
ולכבודי
זאת אומרת, הנעשה,
כל הנעשה להתכבד ולהתפאר בהם. במי?
ישראל אשר בך את
מתפאר, זאת אומרת הקדוש ברוך הוא מתכבד
בעם ישראל.
הרד״ק אומר
ולכבודי ברטיב
כמו שאמר
בפסוקים למעלה
ועתה
כה אמר אדוני
בו רעך יעקב
ויוצרך ישראל
אל תירא
כי גאלתיך
קראתי בשמך לי עתה.
מי שזוכר בדרשות הקודמות הזכרנו שהקדוש ברוך הוא אמר לכל הבריאה
מה אתם חושבים שאתם נבראתם בזכות עצמכם לצורך עצמכם או משהו?
אדוני בו רעך יעקב
ויוצרך ישראל
תדעו
שמי שברא אתכם זה יעקב
ומי שיצר אתכם זה ישראל. לסיבתם, אם אין אותם
אם אין ישראל ואין את התורה והם מחוברים ביחד אני לא בורא כלום
אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים ארצו סמכם
אז אנחנו חוזרים
ולכבודי ברטיב
בו רעך יעקב ויוצרך ישראל שהם מכירים ויודעים
כי האל בראם
וברא עולם
והם
מודים בזה
והנה הם נבראים לכבוד האל
כי הם מודים בו
ומודיעים שהשם ברא יצירת האדם מאין ליש
לא מאין ממש את האדם שהרי הוא נברא מן העפר
אלא כיוון שלא נברא מכמותו שהוא בשר
אז כאילו נברא מאין?
היצירה
זה תיקון האיברים
העשייה
זה תיקון המזונות וצורכי הגוף
לפיכך אמר עשיתיב
לפיכך צריך אדם להתבונן ביצירת האדם
ולהתבונן בתיקון איבריו איך נעשו בחוכמה
ובתיקון הפרנסה מיום היוולדו איך דאג לו עוד מהבטן של אמא שלו וכולי וכולי עד שהוא גדל וכולי ושממציא לנו את הכל ויש פירות ויש
אוכל ויש מים ויש אוויר וחמצן
וזאת החוכמה מביאה את האדם להכיר את הבורא
לשבח אותו להודות לשמו
וזהו כבודו של האל
לפיכך אמר
ישראל שברתיו
כבודי והוא מתבונן במעשיי ומודה על ייחודי
אם כן הדין הוא שאני אוציא אותו מהגלות זאת אומרת אם רוצים כולם לבוא עכשיו מהגלות
צריכים להכיר את הקדוש ברוך הוא כמו שלמדנו עכשיו
להודות לו לשבח לעשות את רצונו כפי שהוא מבקש
יוצאים מהגלות
אמר רבא אמר רבי יוחנן
עתידין צדיקין
שנקראים על שמו של הקדוש ברוך הוא
שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי
אז זה לא מתייחס אליו דווקא
כל הנקרא בשמי מי שאני אקרא אותו בשם שלי והוא עושה לכבודי
אז בראתי ויצרתי ואף עשיתי
הרי
שמי שנברא וגורם לכבודו של הקדוש ברוך הוא הוא נקרא בשמו
ואמר רבי שמואל בר נחמני,
אמר רבי יוחנן
שלושה נקראו על שמו של הקדוש ברוך הוא ואלו הם צדיקים,
משיח וירושלים
כל אחד מאלה נקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא ויש על זה פסוקים
הגור אריאז, המהרל מפראג על בראשית
אומר בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, בראשית בשביל ישראל ובשביל התורה.
במדרש
מסביר למה בשביל שני הדברים האלה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.
אז הפסוק במשלט טז
פרק טז פסוק ד',
כתוב שם כל פעל אדוני למענה הוא
כל הנקרא בשמי ולכבודי ברטיב
ואין כבוד מן הנבראים
אלא כאשר יקיימו מצוותיו ועובדים אותו
ואין זה רק באומה הישראלית
ועליהם נאמר עם זו עם זו יצרתי לי למה תהילתי יספרו
לכך יצרתי אותם כדי שיספרו את תהילתי
וישראל
אינם עובדים לקדוש ברוך הוא
אלא במצוותיו שמקיימים את התורה
וזהו שאומר בשביל ישראל
ובשביל התורה נברא העולם
וכל שאר ה...
עולם
על כל חלקיו וברואיו נברא בשביל ישראל.
אמנם עיקר הסוד הזה,
מה שנברא בשביל התורה,
מסביר המהר״ל מפראג, דברים יפייפיים.
הסוד.
למה נברא בשביל התורה ובשביל ישראל?
בשביל התורה,
כי היא ראשית כל הבריאה.
היא הייתה ונבראה קודם שנברא העולם.
ואין דבר שנברא באחרונה,
רק ישראל.
ב-2448 לבריאה.
שהרי לא הייתה אומה אחרונה לישראל,
כי ישראל הם אחרונים, כי אדום ומואב
נעשו לאומות קודם לישראל, וישראל באחרונה.
ומפני שהתורה היא ראשית הכל,
לפני הבריאה, וממנה נשתלשל הכל,
ובשביל זה, בשבילה נברא הכל,
כמו אילן שהוא נטוע,
אינו גדל רק בשביל העיקר.
שזה הראשית.
הוא בשבילו גדל.
מכל מקום, התכלית של הגידול שלו זה בשביל להוציא פירות.
בשביל זה, בשביל התכלית הזאת,
גדל וצמח,
שאם אין הפרי שיצא בסוף,
לא היה גדל.
וזה שגורם לגידול שלו.
וכן ישראל,
שיצאו באחרונה מכל הנבראים,
הם השלמות של העולם,
כי כל העץ עד שגדל.
מחכים עד שהוא יביא פירות, זו המטרה, זו התכלית של העץ להביא את הפירות.
אז ישראל הגיעו בסוף,
אז הם השלמות של כל העולם, כמו שהאדם הראשון.
כל העולם נברא, והוא בא בסוף.
האדם הראשון, הוא בא בסוף, יום שישי,
כשהעולם מוכן.
זאת אומרת, כל העולם בשבילו, כמו מלך. כולם מחכים למלך, והוא בא בסוף.
וכאשר יצאו ישראל אז הייתה שלמות כל העולם ואז עמדה הבריאה כבר והגיעה לתכלית של השלמות ועל זה יובן מה שנאמר
יום השישי
וילכו לשמיים בארץ
אם לא היו מקבלים ישראל ביום השישי בסיוון
בחג השבועות
הבא עלינו לטובה
לא היו מקבלים את התורה היה חוזר העולם לתוהו ובוהו כי לא הייתה סיבה לבריאה רק
ישראל
לפיכך,
בשביל התורה נברא שהתורה היא הראשית בהתחלה
ובשביל ישראל נברא כיוון שהם התכלית של הכל
ובשביל כך נקראו גם ישראל ראשית
כי התכלית
היא ראשית המחשבה.
סוף דבר במחשבה תחילה.
המחשבה תחילה זה התורה
וסוף דבר זה ישראל.
כללו של הדבר אומר המהר״ל מפרק
שהעולם נברא בשביל דבר
שהוא ראשית והתחלה לכל הבריאה
כמו התורה שהיה התחלה
כי ממנה נמשך הכל
וכן בשביל הדבר שהוא תכלית בשלמות הבריאה
שבו יושלם הכל והוא יבוא בסוף ואלו ישראל
ובשביל כך
היה דבר בישראל
שלא היה בכל האומות
כי לא תמצא אומה באחרונה כמו ישראל
אז זה מורה שישראל משלימים לכל העולם
ולכן הם באו באחרונה
עכשיו התבהר מה שאמרו חכמים זה פירוש חדש
שלא רגילים בו
אומר המהר״ל מפרק ביבמות סא כתוב
עכשיו יובן מה שהם אמרו חכמים, אתם קרואים אדם
שערי ישראל דומים לאדם, אדם הראשון
שכל בעלי החיים נבראו בראשונה
והאדם נברא באחרונה
כלומר שהאדם הוא השלים את הכל
וכן כל האומות
נבראו ראשונה וישראל באחרונה
ולכן הם קרואים אדם כמו האדם הראשון
כמו שהוא השלים את הבריאה
ככה ישראל משלימים את הבריאה, בדברים נסתרים הם ונפלאים מאוד
העמק דבר על בראשית אומר
והנה תכלית כל הבריאה
היא כבודו יתברך
כל הנקרא בשמי ולכבודי ברתי
אומר ביארנו בספר במדבר במאמר ה',
הפסוק אומר, ואולם חי אני
וימלא כבוד אדוני את כל הארץ
שזהו חיות של אני
שהוא הבריאה בשלמות
מתי זה קורה?
מתי שימלא כבוד אדוני את כל הארץ
והנה
אין מתגלה כבודו של הקדוש ברוך הוא?
אלא על ידי שנעשה שינוי בבריאה
אם לשעה
או לרוב הימים.
וזה נודע שהקדוש ברוך הוא הבורא
והוא המקיים בהשגחתו.
כשרואים שינוי בטבע, רואים שיש פה מישהו שמנהל את הטבע, בעלים על הטבע.
ולכן הוא עושה תמיד לפי צורך השעה.
כל זה נכלל בפסוק
אשר ברא אלוהים לעשות.
די, אתה עשית, זה סוף הפסוק. כבר אתה בראת את כל הבריאה בששת הימים. למה אתה ממשיך ואומר אשר ברא אלוהים לעשות?
כי נכון, הבריאה מסתיימת
מששת ימי בראשית,
באה שבת,
ברא אלוהים לעשות. למה לעשות?
כדי לשנות אותם, את כל הבריאה, לפי השעה בהשגחה פרטית.
והוא גמר תיקון.
באשר מזה מגיע לתכלית
שזה כבודו יתברך. כמו שהיה ביציאת מצרים, כמו שהיה בקריעת ים סוף.
הקדוש ברוך הוא ברא לעשות מתי שהוא רוצה, עושה מה שהוא רוצה, משנה פה, משנה שם.
להראות את השגחתו הפרטית ואת ייחודו יתברך שרק הוא ואין בלתו.
גיוונתי את זה בעוד כמה דברים שדיברו בזה באופנים אחרים,
אבל מזה נלמד עד כמה צריך לכבד את הקדוש ברוך הוא לכבודו.
בפירוש אין על לבנון, על אבות,
כתוב על בן עזאי.
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם
ואל תהי מפליג לכל דבר
שאין לך אדם שאין לו שעה
ואין לך דבר שאין לו מקום.
לא לבזות שום דבר.
הוא אומר, בן עזאי, לא לבזות שום דבר. לא דומם, לא צומח, לא חי.
כל מה שהשם ברא.
אל תהי בז.
אז בעל
תהי מפליג לכל דבר.
הוא אומר,
בא לפרש את הדבר בן זומא אומר,
המכבד את הבריות.
מאיפה אנחנו יודעים?
שאל תיבז, הרי כתוב אל תיבז לכל אדם
ומסבירים שלאף אחד אסור לנו לבוז.
אז הוא אומר, כי גם הוא אומר, בן זומא מכבד את הבריות.
לא אמר המכבד בן זומא.
בני אדם
בריות זה כולל את כל היצורים
אל יקטן דבר זה בעיניך ותחשוב
אה זה אין בו תועלת
כמו שדוד המלך אמר מה צריך עכביש מה צריך זה כל מיני שאלות
אין דבר שאין בו תועלת
כמו שאומר בתהילים כולם בחוכמה עשית
כולם עשויים בחוכמה
ולכן מפרש ואל תהיי מפליג
לכל דבר
מה זה מפליג?
אל תרחיק
כל דבר
כלומר
אל תרחיק דבר מדעתך ותאמר
אה מה יש לנו בדבר הזה? מה התועלת שיש לנו מזה?
ואין ראוי
לשים על זה לב
כי לא על אותו הדבר תלונתך כשאתה מזלזל במשהו מהברואים או ממה שקיים בבריאה
אתה בעצם מתלונן על מי שברא אותו
אבל
לא שייך ביזיון וכבוד ממש רק בבני אדם
בני אדם מרגישים ביזיון
בני אדם מרגישים כבוד
אבל האחרים הם לא בני ביזיון וכבוד
זאת אומרת אם תגיד לחמור חמור! טיפש!
אה, הוא לא מרגיש בזה
תגיד לו איזה חכם אתה! הוא לא מבין בזה
אלה לא. מה שייך ביזיון וכבוד בבני אדם? באחרים לא
לכן פירש בן עזאי
אל תהי בז לכל אדם
זה דבר ראשון
ועל שאר הבריאות מפרש
היות ואין בהם ביזוי
אז הוא אומר מה הכבוד שלהם?
אל תהיי מפליג לכל דבר
זאת אומרת אל תרחיק כל דבר
כי אם אתה מרחיק
מהדברים האלה
אתה בוזה את כבוד הדבר ההוא שהרי הוא נברא באמת לכבוד המקום ברוך הוא
הקדוש ברוך הוא לא ברא דברים לריק אין דבר שנברא לריק ללא תועלת ללא מטרה ללא תכלית
אין דבר כזה
ככתוב בישעיה כל הנקרא בשמי ולכבודי ברתי והדבר הקטן שהוא בעיניך
הוא חלק מהכל שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו
ולכן יפה
אמר בן זומא המכבד את הבריות
לא בני אדם
למה?
כל הבריות, כולל, דומם, צומח, חי וכו',
שעל ידי כך אתה מכבד למלך הכבוד.
כמו שאומר דוד מלכנו, הבו לאדוני כבוד ועוז.
עכשיו נראה מה המלבים אומר.
המלבים אומר על הפסוק שמשה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא ויאמר הראני נא את כבודיך
וביקש
שיראה לו את כבודו.
מה זה ראני נא את כבודיך? מה זה כבודיך?
כותב הרמב״ם
שכבוד השם יש לו שלושה שיתופים.
לפעמים הכוונה תבוא על האור הנברא,
כבודיך זה האור הנברא,
לפעמים
יבוא על התהילה והשבח שמהללים את השם, זה כבודיך,
תהילה ושבח שמהללים את השם,
ולפעמים יבוא כבודיך על ידיעת עצמותו.
עמוק מאוד.
והנה העניין שביקש משה לראות
על כורחנו שהוא ביקש להשיג את עצמותו.
כמו כן הרמב״ם,
כך כותב הרמב״ם,
קשה מאוד.
איך משה רבנו לא ידע שעצמות האלוקות
דבר שהוא נמנע מהשגה?
אלא אומר הרמב״ם, אני אומר שכבוד השם
יש לו עוד הוראה אחרת,
שכל הבריאה כולה אשר עשה
מראש ועד סוף
וכבוד השם.
פקקתו בישעיה הכל הנקרא בשמי ולכבודי בירתי ויצרתי ואף עשיתי.
שכל העולמות שאמרנו
אצילות בריאה יצירה עשינו כל העולמות שנאצלו ושנבראו
שנוצרו ושנעשו הם כבוד השם
והם המעידים על מציאותו,
חוכמתו,
יכולתו וטובו
וגם עצמותו נכלל בזה לפעמים
שבעצם זה שאני רואה את כל הבריאה אני כאילו רואה
קצת משהו מעצמותו כאילו של הקב' ברוך הוא.
ומשה רבנו הרב השלום ביקש להשיג מכבוד השם
את כל מה שאפשר בכוחו להשיג
מעבר למה שאנחנו רואים מעבר למה שאנחנו מבינים מעבר עוד עוד עוד
עוד קצת
וראשונה הודיעך
כי הכוונה הכוללת היא
להגיד
שהעולם לא נברא אלא לכבוד השם
והוא תכלית כוונת הבריאה
כמו שאמרנו את הפסוק כבר מספר פעמים בישעיה מ' ז'
כל הנקרא ושמי ולכבודי ברתי ויצרתי ועשיתי
ונאמר בירמיה הנביא ל״ג
אם לא בריתי יומם ולילה
חוקות שמיים וארץ לא שמתי
רוצה לומר
שלא נבראו הנמצאים כולם
כי אם מפני תכלית
ומהי התכלית?
שידע כל פעול או פעול
שהאל פעל אותו ויבין כל יצור
שהשם יצר אותו
ומזה הצד
הקדוש ברוך הוא פועל העולם
בצורת העולם בתכלית העולם
רוצה לומר כל התכלית היא שאליו יפנו הצדדים כולם
אז אם ככה התכלית הוא שידע כל פעול שהאל פעלו ויבין כל יצור שהשם מצרו ומזה הצד היה הקדוש ברוך הוא פועל את העולם בצורת העולם בתכלית העולם
רוצה לומר
התכלית שכולם יפנו, כולם אליו.
אם אדם לא ידע שהשם ברא את העולם,
לא תהיה לו בחירה לבחור בטוב וברע, ולא יגיע לחיי העולם הבא, לטוב שהשם ייעד לו והכין לו.
אם הוא לא מזהה שיש פה מישהו שהוא בעלים על העולם ומכוון אותו, ויש לו תכלית לעולם ולמה נוצרתי ולמה באתי,
ואם אני באתי לחיות אז למה אני מת, ואם אני מת אז למה אני חי.
אם אדם לא יתבונן בזה ולא יראה ולא יכיר ולא יכבד
את מי שברא את העולם הוא לא יעבוד אותו הוא יפסיד את תכלית שהשם ברא את העולם
אז הנה זה מתחיל בשולחן ערוך על הפתיחה מה שהרבה אנשים לא עושים כבר על הפתיחה
של השולחן הערוך
פוסק מרן
התגבר כארי
לעמוד בבוקר
לעבודת בוראו
שיהיה הוא מעורר השחר
אומר המשנה ברורה
מה זה התגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו
כי לכך נברא האדם לעבוד את בוראו
כמו שכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בירתי ויצרתי ועשיתי ואם ישענו יצרו בחורף לומר לו יו איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול
או אם ישענו בקיץ לומר
איך תעמוד ממיתתך ואתה עדיין לא שבעת מהשינה?
צריך להתגבר עליו
ולא ישמע לו.
ויחשוב בנפשו
אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם
כמה היה זריז וזהיר לעמוד בהשכמה להכין את עצמו לעבודתו?
כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר
לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אתם רואים שאפשר למלא תכלית כבר על הבוקר כשאתה קם,
כבר לכבד את השם,
כבר על הבוקר, בשביל זה נברא לעבוד את השם.
נו איפה אתה מראה לו את זה? שאתה ממשיך לחרוב?
אברבנאל בנחלת אבות על אבות אומר
חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה,
התורה הקדושה,
חיבה יתרה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה.
מה שבו נברא העולם,
שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם,
תורתי אל תעזוב.
אומר אברבנאל, נראה לי שהמפרשים לא ירדו לסוף דעתו של רבי עקיבא במשנה הזאת שהוא אמר אותה,
וגם לא לדעת רבי הושעיה ושאר החכמים.
ושכוונתם באמת היא
שהבריאה הכוללת
נעשתה ברצון פשוט מאיתו יתברך
שרצה וגזר בבריאת הנמצאות
כדי שיקנו מציאות טוב ושלמות.
כל מה שרצה הקדוש ברוך הוא
וכל הנמצאים שהוא ברא, שיקנו מציאות של טוב ושלמות, כי מדרך הטוב לעיתים
ויכוונו לעבודתו ולהידמות אליו.
כמו שאמר ישעיה הנביא
כל הנקרא בשמי ולכבודי ברתי וצרתי ואף עשיתים.
לכן תרגם הירושלמי בראשית ברא אלוהים מה זה בראשית בחוכמתה
שזה ציור קודם למעשה.
זאת אומרת הקדוש ברוך הוא קודם כל היה ציור לפני המעשה.
ואמר השלם רבי עקיבא
שכמו שהקדוש ברוך הוא בציורו ורצונו
נתן מציאות הדברים הנעדרים והשלים אותם.
וזה מה שכתוב, וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד.
והציור ההוא שרצה וגזרה חוכמתו
היה כלי
שבו נברא העולם
כדי להגיעו אל הטוב.
ככה
נתן לישראל את התורה
שאינה דבר מפועל השכל האנושי
אלא היא ציור אשר מתברך ברצונו.
כל זה היה כדי שבאותו ציור ורצון אלוקי אשר בידם
של בני ישראל
יגיעו ויבואו אל המציאות של הטוב האמיתי.
כך מסביר אברבנן.
רבנו יונה על פרקי אבות אומר,
מה שאמר בן זומא איזה הוא מכובד,
המכבד את הבריות,
שנאמר
כי מכבדי יכבד ובוזי יקל לו.
זה פסוק בשמואל א',
אז זאת אומרת,
הראיה של הפסוק הזה היא מקל וחומר.
איזה הוא מכובד?
המכבד את הבריות. מאיפה לומדים?
כי מכבדי יכבד, זה השם אומר.
מי שמכבד אותי, אני מכבד אותו. מי שמבזה אותי, אני אפילו לא מטפל בו, הם יקל לו.
היו קלים ומבוזים מעצמם.
אז איך לומדים איזה הוא מכובד, זה אדם?
זה שמכבד את הבריות, בני אדם.
ופה לומדים את זה כאילו מהקדוש ברוך הוא.
אז הוא אומר, זה לומדים מקל וחומר.
אם הקדוש ברוך הוא שכל בריותיו לא נבראו, אלא לכבודו כל המציאות שלנו בחיים זה שנבראנו לכבודו, להרבות כבוד שמיים, שבראנו לכבודו,
שנאמר ולכבודי פרטי,
ואנחנו חייבים בכבודו.
אבל לא היה בדין להחזיק טובה לנו,
כי לא נבראנו לדבר אחר, וזוהי מלאכתנו, ואין לנו רשות לעשות אחרת.
אז מה,
השם צריך להחזיק לנו טובה שאנחנו מכבדים אותו?
בשביל זה נבראת.
אבל אף על פי כן, מה אמר השם?
כי מכבדיי אכבד.
מי שמכבד אותי, אפילו שהוא חייב,
ואני לא חייב להחזיק לו טובה,
ואין לו רשות אחרת, הוא חייב,
בכל אופן אני מכבד אותו.
אז כל שכן וכל שכן, החברים שלו,
אם אדם
הוא לא חייב לכבד את החברים שלו,
והוא יעשה להם כבוד,
אז ודאי שאם עשה להם כבוד וכיבד אותם,
אז הם צריכים לכבד אותו, ועל כפיים לשאת אותו.
וגם,
במידה הזאת אין בה תורח
לכבד והיא נאה ומקובלת.
לכן כל המכבד את הבריות,
אמרנו,
איזה הוא מכובד?
הוא מכבד את הבריות.
עכשיו שנבין,
עוד את הפסוק שהזכרנו קודם, בזה נסיים.
כל פסוק.
אדוני למענהו וגם רשע ליום רעה.
זאת אומרת, גם הרשע ביום הרעה שהוא יקבל את מה שמגיע לו, גם זה הכל פעל השם למענהו.
מה זה למענהו?
רשי אומר, כל פעל אדוני למענהו הכל עשה בשביל קילוסו, קילוסו
לשבח את הבורא, לקלס.
דבר אחר,
למענהו זה להעיד עליו.
כל מה שעשה השם
זה עשה בשביל להעיד עליו על מציאותו.
כל פועלו מעיד על גבורותיו.
וגם רשע
עשה להניח אותו ליום רעה,
וכשיקבל את הרעה, גם זה קילוסו,
אומר השם.
הרלב״ג אומר,
כל פעל אדוני למענהו.
הנה כל אשר פעל השם יתברך
זה לתכלית ולתועלת.
וגם מה שתראה שיוזק הרשע ליום רעה, גם זה לתועלת.
מה התועלת?
לקחת מוסר.
רבנו יונה אומר,
והעניין שבראת האדם לעובדו את הכל ברא לכבודו.
כמו שאמר ישעיה, כל הנברא בשמי ולכבודי ברטיף.
וגם רשע ליום רעה.
גם הרשע שאינו עובד השם יתברך ומבקש להשבית את הכוונה בבריאתו.
הלא נכון הוא ליום רעה. הרי הוא מוכן ומזומן ליום רעה.
נמצא שגם בבריאתו של הרשע יגלה כבוד השם.
ככתוב, ככתוב,
ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע.
כשהקדוש ברוך הוא עושה דין ברשעים,
אז הוא מתעלה ומתקדש שמו.
וכמו שיהיה באחרית הימים עוד מעט,
בגוג ומגוג, והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים, ידעו כי אני אדוני.
וכמו שכתוב בישעיה, סמכי,
הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו.
הצדיקים ייהנו, לא יאסר להם קול.
פרשעים הפוך.
לסיכום אומר המלבים,
כל פעל אדוני למענהו ורוצה שכל מעשי האדם
יהיו מכוונים לכבודו ושיתקדש שמו בברואים, אמן ואמן.
אה...


