פרה אדומה

 

- - - לא מוגה! - - - 

מציבי יום

יהונתן שלמה בן שולמית חווה יזכה לחוכמה בתורה ויעשה נחת להורים ולקדוש ברוך הוא,

אמן.

אמן.

אפרת בת שולמית

חווה בריאות בהצלחה ותעשה נחת לקדוש ברוך הוא ולהוריה,

אמן.

אמן.

מנשה מאיר בן שולמית חווה יזכה להיות חכם בתורה ויעשה נחת לקדוש ברוך הוא ולהורים,

אמן.

אמן.

אהרן בן שולמית חווה יזכה לחוכמה בתורה ויעשה נחת לקדוש ברוך הוא ולהורים,

אמן.

אמן.

מרים בת שולמית חווה בריאות והצלחה ותעשה נחת לקדוש ברוך הוא ולהוריה במהרה אמן.

פרה אדומה

מדרש רבי יטג שלמה המלך אמר

על כל אלה עמדתי

בעל פרה אדומה חקרתי שאלתי פשפשתי אמרתי החכמה והיא רחוקה ממני.

שואל הבן איש חי

למה שלמה המלך מעריך לומר חקרתי שאלתי פשפשתי החכמה?

יש בתורה ארבעה חלקים

פשט רמז דרש סוד

המצוות נחלקות לשתיים

יש מצוות שכליות

ויש מצוות הנקראות חוק

ללא טעם והסבר

בשכליות ארבעה חלקים

פרדס פשט רמז דרש סוד

בחוקים. בחוקים הפשט חסר.

למה? כיוון שזה חוק

ללא טעם.

על כל פנים נשאר רמז, דרש וסוד של המצווה.

אבל בפרה אדומה זה שונה מכל החוקים.

ולכן נקט שלמה המלך ארבע לשונות

ללמד אותך שכל הפרדס

בעניין פרה אדומה נעלם ממנו.

אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.

ועוד במדרש רבה יט״ו.

ויקחו אליך פרה אדומה, ויקחו אליך

לך למשה אני מגלה טעם פרה,

אבל לכולם היא תישאר רחוקה. זאת אומרת, משה רבנו ידע לעשות פרה אדומה.

עוד במדרש רביו יט״ו מקשים חכמים.

מדוע כל קורבנות ציבור

הם זכרים ופרה אדומה נקבה?

אלא, משה לבן שפחה שטינף את הפלטין.

תבוא אמו ותקנח צועת בנה.

כך בדיוק, תבוא פרה אדומה ותכפר על חטא העגל.

זאת אומרת, בן של שפחה שטינף פלטין של מלך,

נו, מה עושים עם מה שהוא לכלך?

תבוא האמא ותקנח

את צועת הבן. ככה תבוא הפרה האדומה

ותכפר על חטא העגל.

שואל המדרש,

למה דווקא פרה אדומה?

כיוון שחטא העגל היה מזהב שצבעו אדום,

אז לכן פרה אדומה על הזהב האדום.

ועוד הקשור חכמים.

למה צריך שהפרה לא יעלה עליה עול?

לפי שפרקו מעליהם עול מלכות שמיים ונתנו עליהם עול של העגל.

אז הם פרקו מעליהם עול שמיים,

אז לא יעלה עליה עול.

ולמה שתהיה תמימה בלי מום?

לפי שישראל בתחילה היו תמימים ונעשו בעלי מומים.

ופרד ומה פוסל אפילו עול כלשהו,

כל מסוי

שישימו עליה.

פוסל.

למה?

כיוון שגם בחטא העגל חלק מעם ישראל חטאו ממש בכל שהוא.

ומשום שזבחו לעגל

ונשפך דמם של ישראל על ידי העגל,

מתו כשלושת אלפים איש,

לכן גם הטהרה באה על ידי שחיטה ודם

ושחט אותה אל עזר

והיזה מדמה.

קושייה עצומה.

ולקח אל עזר הכהן מדמה.

אל עזר שרף את הפרה

והיזה מדמה.

מדוע לא אהרן אביב?

כל תשעת הפרות האדומות האחרות

בהמשך

נעשו רק על ידי כהן גדול.

אהרן כהן גדול

ולא אל עזר.

אז למה נעשה על ידי בנו?

בפסיקתא דרב כהנא,

תרצו,

אהרן לא יכול להתעסק בטהרת הפרה כיוון שהייתה לו שותפות בעגל.

אז שפתי החכמים מוסיף לחדד שמצוות פרה לדורות

היא על ידי כהן גדול,

ורק הפרה האדומה הראשונה

לא על ידי אהרן הכהן הגדול.

ומבארים רשי ורבנו בחייה במילים ברורות

לפי שאין קטגור נעשה סנגור.

לאור המדרשים האלה

מתעוררת מי הגדולה?

אם לאהרן הכהן לא נתנו לעשות את הפרה על מנת שקטגור לא יהיה סנגור,

מדוע מביאים בכלל פרה שתכפר על בנה העגל?

הרי אין קטגור נעשה סנגור.

אז למה לוקחים פרה אדומה?

זה מזכיר

את חטא העגל.

אז מכאן מוכח שהכלל אין קטגור נעשה סנגור משתנה ומתהפך.

פעמים אסור שהקטגור...

גור יהיה סנגור,

ולכן אהרון לא ישרוף את הפרה.

ופעמים הפוך,

דווקא כדגור יהיה סנגור,

שהפרה תכפר על בנה,

ושתהיה אדומה לכפר על הזהב של צבעו אדום.

ובמדרש רבה פקודי אמרו חכמים,

יביאו עם ישראל זהב למשכן,

ויכפר על זהב שעשו בו את העגל.

מקשה הערוך לנר, אין קטגור, נעשה סנגור.

איך אתה מביא את הזהב שמזכיר את הזהב של העגל?

מתרץ במסכת ראש השנה כו,

כתוב שעדיף לשוב בתשובה בדיוק באופן שבו חטא.

אם כן, שומה עלינו לחקור ולדרוש.

אחרי כלל ברור,

מתי אין קטגור, נעשה סנגור,

ומתי הפוך.

שאדם ישוב בתשובה דווקא באופן שבו הוא חטא.

בספר נהרות איתן מביא תירוץ.

במסכת ראש השנה כו מבואר שהכהן הגדול ביום הכיפורים מחליף את בגדיו חמש פעמים.

מדוע?

כיוון שעל הכהן הגדול להיכנס לקודש הקודשים פעמיים,

הוא צריך להסיר לפני כן את בגדי הזהב וללבוש בגדי לבן.

לפי שאין קטגור, נעשה סנגור, לא להיכנס עם זהב לקודש הקודשים.

כי זה מזכיר את עוון העגל.

ועוד מוסיפים בגמרא דעת רבנן.

כל השופרות כשרים חוץ משל פרה,

שפרה מזכירה את חטא העגל.

מקשים בגמרא.

הרי הכהן לובש את בגדי הזהב בהיכל מחוץ לקודש הקודשים.

בעלו גם שם מזכירים את עוון העגל,

כי אם הוא עם זהב זה מזכיר את עוון העגל.

אז למה בהיכל

הוא יכול להיות עם זהב, בקודש הקודשים לא?

בתקיעת שופר זה בחוץ, זה לא בקודש הקודשים.

אז למה השופר הוא דווקא

קטגור שלא יכול להיות סנגור.

אלא הגמרא אומרת שבעבודת פנים,

בקודש הקודשים, אין קטגור נעשה סנגור.

שם לא מכניסים זהב,

כי זה מזכיר את עוון העגל.

אבל בהיכל, חוץ לקודש הקודשים,

אפשר ללבוש בגדי זהב.

ולא זו בלבד,

אדרבא, יש עניין שהכהן הגדול לבנות שם בגדי זהב,

כמו שנצטוו עם ישראל לתרום זהב לבנות משכן עם כלים מזהב,

כדי לכפר על חטאם בזהב.

שוב,

מקשים בגמרא, הרי השופר

הוא מצווה מחוץ לקודש הקודשים,

אז מדוע אסור לתקוע בשופר של פרה?

והתירוץ הוא כך,

שופר,

סגולתו כל כך גדולה,

כי הוא נועד לזיכרון של עם ישראל לטובה לפני הקדוש ברוך הוא,

ולכן הוא כמו עבודת פנים.

כתב הרטבה,

שהשופר נועד להכניס את התפילות

לפניי ולפנים,

ולכן אסור לתקוע בשופר של פרה.

מעלתו של השופר בראש השנה,

כמו עבודה בקודש הקודשים,

וזה כמו כהן גדול ביום הכיפורים

שנכנס לפניי ולפנים.

זאת אומרת שמורי מרשה הוא כמו כהן גדול.

לאור הדברים הללו

מובן הכלל הברור הראשון.

אין קטגור נעשה סנגור.

זה תקף

לגבי מה שנעשה בפנים, בקודש הקודשים.

ולכן,

דבר ראשון, כהן גדול לא ילבש בקודש הקודשים בגדי זהב.

שם אין קטגור נעשה סנגור.

שתיים,

לא תוקעים בשופר של פרה,

כיוון שגם תקיעת שופר לזיכרון ומעלת התפילה לפניי ולפנים.

ושלוש, בקודש הקודשים,

עומד ארון עם קירובים

ומדוע יש קירובים

לפני ולפנים

הגמרא בחגיגה יג

הקשו לגבי הסתירה הקיימת בדברי הנביא יחזקאל

כשהוא מתאר את מעשה המרכבה

הוא אומר שיש ארבע דמויות

אדם

אריה

נשר

ופעם אחת הוא כותב שור

ואחר כך הוא כותב כרוב,

שזה הכוונה תינוק, קירביה, תינוק.

למה הסתירה הזאת פעם אחת הוא אומר שור ופעם אחת הוא אומר כרוב?

מתרץ את הגמרא.

בהתחלה באמת היה שור.

יחזקאל הנביא ביקש רחמים,

אמר ריבונו של עולם,

מחיק קטגור, נעשה סנגור,

השור מזכיר עגל

ונהפך לכרוב שמזכיר ילד.

לפיכך לפני ולפנים יש דמות קרובים

להודיע על אהבת הבורא לעם ישראל כרחם אב על בנים.

וכיוון שבפנים לא מזכירים עוונות,

לכן לא לובשים בגדי זהב

ולא תוקעים בשופר,

אבל בחוץ אדרבא יביאו זהב לכפר על העגל,

ולכן עם ישראל תרמו זהב למשכן לכפר על העגל,

והכלים ובגדי הכהן הגדול

בהיכל היו מזהב לכפר על העגל.

והפרה האדומה

שהיא נעשית מחוץ למקדש

צריכה להיות דווקא נקבה

כדי לכפר על החטא של בנה העגל,

והיא צריכה להיות דווקא אדומה

לכפר על הזהב האדום,

שכן בחוץ הכלל הפוך,

שקטגור

הוא סנגור.

במה שחטאו זה הדבר הטוב ביותר להביא כדי לכפר.

מה נשאר תמוה?

מדוע אהרון לא עשה עבודת פרה אדומה?

הלא הפרה האדומה נעשית בחוץ.

ואמרנו שבחוץ קטגור נעשה סנגור.

אז יש לייסד עוד כלל,

מתי אין קטגור נעשה סנגור?

הגמרא בירושלמי, סוכה ג',

מבואר שלולב הגזול פסול.

מדוע? כיוון שאין קטגור נעשה.

סנגור.

הלולב הזה גזול, זה עוון.

אתה רוצה עם העוון שהוא יהיה סנגור?

אין קטגור נעשה סנגור,

כשאתה משתמש בעצם הדבר.

אבל לולב זה מצווה שנעשית מחוץ לקודש הקודשים.

ואמרנו,

רק בפנים אין קטגור נעשה סנגור.

ואם זה בחוץ, אדרבא.

אמרנו, קטגור נעשה סנגור, אז למה לעולם הפסול?

לעולם הגזול פסול.

ובפרט,

בשולחן ערוך, אור החיים קו כח,

למ' ה',

פסק

אם כהן הרג את הנפש

לא יישא כפיו.

שאומר הנביא ישעיה א' ט' ו'

ובפרס כפיכם

אעלים עיניי מכם.

מדוע?

מפני שידיכם דמים מלאו.

ועל כן פסק השולחן הארוך שאפילו אם הרג הכהן בשוגג,

וגם אם עשה תשובה,

לא יישא כפיו.

הקדוש ברוך הוא מעלים עיניו מתפילתו של רוצח.

בהרמה

מקל

אם עשה תשובה.

ובמשנה ברורה, קו ל' א', מבאר,

שאפשר להקל רק כשהרג בשוגג.

זאת אומרת,

אם בזמננו כהן נהג ברכב והיה שותף לתאונת דרכים,

פעמים הוא אנוס לגמרי.

אז למה שיפסיד נשיאת כפיים?

זה לפי המשנה ברורה.

אז עולות שלוש קושיות.

כהן שהרג,

לעולב הגזול,

בפרה אדומה

שנעשתה על ידי אלעזר ולא על ידי אהרון. כל אלה לא עושים אותם בקודש הקודשים.

אז למה גם אלה אין קטגור נעשה סנגור כמו שלמדנו?

זאת אומרת, הרצח הגאון החידה זה חצדי וקדוש ברוך הוא.

אם באותו החפץ ממש נעשתה העבירה,

אין קטגור נעשה סנגור. זה כלל בכללים של המדינה.

זאת אומרת, לא לאו שנגזל,

אי אפשר להביא לפני הקב' להתהדר בו כמצווה, הלא הוא גזלה.

אז זאת אומרת, נעשתה העבירה בחפץ עצמו.

אז החפץ עצמו לא יכול להיות סנגור.

וכהן שהרג במו ידיו את הנפש,

לא יכול להיות שבידיים האלה הוא יישא כפיים לברך את ישראל.

וגם אהרון הכהן,

שבמו ידיו יצר את העגל,

אומנם זה היה במסירות נפש ובאונס,

אי אפשר שבידיים האלה ייזה מפרה אדומה.

אך לעומת זאת, הפרה האדומה

שהיא משהו אחר מהעגל.

זה לא אותו דבר, זה לא אותו דבר שנעשה בו עבירה. העבירה נעשתה בעגל, לא בפרה. פרה זה משהו אחר.

פרה אדומה שהיא חפץ אחר מהעגל,

היא תבוא ותכפר על חטא העגל.

וזהב שתרמו, זה לא אותו זהב של העגל, זה זהב אחר.

יבוא ויכפר על חטא העגל.

ועושים כלים למשכן ובגדי זהב לכהנים וכולי.

כלומר,

אם זה דבר דומה מחוץ לקודש הקודשים,

זה מכפר.

אבל אם זה אותו דבר שבו חטאו,

זה לא מכפר.

ולפניי ולפנים,

אפילו דבר דומה אי אפשר להכניס לשם, להזכיר בכלל את החטא.

לסיכום, שני כללים.

מתי אין קטגור נעשה סנגור?

אחד,

בפנים, בקודש הקודשים, לעולם לא מזכירים עוונות.

ולכן,

הכהן הגדול לא ילבש בגדי זהב בפנים,

ורק דמות הקירובים תופיע שם להזכיר את עם ישראל לטובה.

וכן שופר,

שהסגולה שלו כמו לפניי ולפנים לא יילקח משל פרה,

לא תוקעים בשל פרה.

ושני,

אם באותו חפץ נעשתה עבירה,

אי אפשר לקיים באותו חפץ מצווה.

לכן לולב הגזול פסול.

כהן שרצח

בידיו, כמו שאומרים, לא יישא כפר.

ואהרן הכהן עצמו לא יכול להזות מהפר.

רק כשמדובר בחפץ שונה מעבירה

ושנעשה מחוץ לקודש הקודשים,

אם אז עדיף לכפר דווקא במה שמזכיר את החטא.

ולכן יביאו פרה לקנח צועת בנה,

ושתייה אדומה

לכפר על זהב אדום,

ואף כלי המשכן ובגדי הכהן הגדול עשויים זהב לכפר על הזהב.

הגאון רבי יצחק בלזר, זכר צדיק וברכה, אומר,

עפר פרה, כידוע,

מטהר את הטמאים

ומטמא את הטהורים.

מי שיש לו טומאת מת,

עפר הפרה מטהר אותו כשמזהים עליו,

אבל באותה שעה הוא מטמא את הטהורים את מי שמזה.

יש בו סוד נוסף.

מספיק הזאה של טיפה אחת בלבד

ביום השלישי וביום השביעי,

כדי שאדם יטהר מטומאת מת.

מה שנשאר לו לטהרה גמורה זה לטבול במקווה ביום השביעי.

אבל הזאה מספיק טיפה

בשלישי ושביעי.

וראו פלא,

הזאה מאפר הפרה

והטבילה במקווה הפוכים זה מזה, מקצה אל קצה.

הטובל במקווה צריך שייכנס כל גופו למים.

ואם סערה אחת יצאה,

כאילו לא טבענו.

בעפר הפרה הדין הפוך.

מספיק טיפה

שתיגע בגופו,

בואו נטער.

איך זה דבר בהיפוכו?

אלא באורו,

אדם טמא מת

הוא טמא בטומאה החמורה ביותר.

כדי לצאת מטומאה זו

די בטיפה אחת

שמביאה אותו למצב ביניים.

היא מוציאה אותו מטומאת מת.

אבל כדי לטהר אותו לגמרי,

הוא צריך טהרה בכל גופו ממש.

בכל גופו צריך להיכנס

בימי המקווה.

בזה מבארים קושייה נוספת.

במסכת קידושין מ״ט,

אדם שקידש אישה

בתנאי שהוא צדיק גמור,

הקידושין תפסו

מספק

שם מהרהר תשובה בליבו.

אם כן יוצא

שהדין הוא שמספיק הרהור תשובה להיכרע צדיק.

וזה תמוה.

חכמים זיכרונם לברכה.

ובהרמב״ם,

בהלקו תשובה מפורש,

שצריך ארבעה

חילוקי כפרה.

ארבעה חלקי תשובה?

לא. ארבעה חלקי תשובה.

חרטה,

וידוי,

עזיבת החטא

וקבלה לעתיד.

כלומר, חייבים

לפשפש בכל עבירה ועבירה עד שיסיר אותה מליבו.

בכדי לשוב בתשובה ולהיות צדיק.

ולא עוד, אלא שצריך יודע תעלומות הקדוש ברוך הוא להעיד שהוא לא ישוב לחטא בזו עבירה.

אז איך אפשר שככה אומרת הגמרא,

שבהרהור של רגע הוא צדיק והקידושי...

תפסו מי ספק.

התירוץ הוא כמו בטהרת הגוף,

כך בטהרת הנפש.

יש שני מצבים.

כדי לצאת מגדר חוטא,

די בהרהור קל.

כמו שמספיקה הזעה של טיפה אחת מפרה אדומה,

ואתה יוצא מכלל תממת.

אבל לצחצח את נפש האדם לגמרי מן החטא

צריך ניקיון יסודי ועמוק,

חרטה בלב ונפש,

כמו הטבילה במקווה,

המטהרת רק

כשמטביל האדם את כל גופו במי המקווה.

אז רואים שאדם,

שמהרהר תשובה,

זה בחינת צדיק.

הוא עוד לא משלים בזה את התשובה לגמרי,

אבל זה הגדר, שהוא יצא כבר

מגדר טמא

ונכנס לגדר צדיק.

כמו בעזה, הוא יוצא מגדר תממת,

שזו הטומאה הכי חמורה שיש. הוא יוצא מזה,

אבל עדיין צריך טהרה של מקווה.

זה חסד אדיר,

מה שהקדוש ברוך הוא עושה. זאת אומרת, אדם הרהר בתשובה ונפטר,

הוא בחינת צדיק. זה שהוא לא הספיק לעשות,

זה לא עליו, הוא לא אשם שהוא נפטר.

לכן יש עניין

שאנשים שהם גוססים או אומרים שכבר אין להם זמן, נעשות איתם בידוי,

ולהגיד להם שיקבלו עליהם תשובה.

אפילו אם הם לא יודעים לענות ולדבר וכולי, הם שומעים לפעמים שהם ללא הכרה.

ואם הם עושים כדבר הזה,

אז חונג'רי בסטרי.

וסיפרתי לכם, והתפרסם בעיתונות,

ורואים בהרצאה גם את העיתונאי החילוני שחזר בתשובה בעקבות המעשה, שהיה

ילד

שסיירה קרעה אותו לגזרים,

מעשו לו שלושת אלפים תפרים, הוא היה חסר הכרה כמה ימים.

ובדיוק הגעתי לחוץ לארץ, ואז ביקשו ממני אם אני יכול לבוא לברך את הילד, ואז נכנסנו סיפור שסיפרנו,

ואמרנו לילד שאם הוא לא יכול לדבר

אז שיחשוב על מה שאני אומר.

שיחשוב מה שאני אומר. אם הוא יכול להגיד, שיגיד. אם הוא לא יכול, אז שיחשוב על מה שאני אומר.

אמרתי לו, שמע ישראל,

תקבל עול מלכות שמיים.

שמע ישראל,

השם אלוקינו שמחן,

לא יאומן כי יסופר, הילד הזה,

רואים פתאום את השפתיים שלו, כשהכל דברים, כל הפנים,

כל הגוף ככה, הוא עושה ככה.

הרופא שהיה שם, הגוי,

היה בהלם.

הוא לא הגיב עד עכשיו בכלל, פתאום

הוא עושה ככה.

הוא ניסה לעשות, הכל היה דבק, זה דם, הכל דבק.

כאילו,

בסיכומו של דבר,

אמרתי לאבא, הוא היה שחקן כדורגל, אמרתי לו, אם אתה לא תוותר על החילול שבת,

אני מצטער, אבל אם אתה תתקבל עליך שבת,

הילד הזה יצא החוצה. אמרתי לו שהוא הגיב,

הוא לא האמין לי.

רק הרופא אמר לו שכן.

קיבל על עצמו. הילד הוא יום חי גדול, בוגר למעלה מ-20 שנה.

אז גם אם לא שומעים,

כאילו, כאילו,

שומעים.

באים אדם,

אומר למישהו

שיקבל תשובה והוא הרהר בתשובה הרהר, הוצאת אותו מגן.

ישמחו במלכותך לשמרי שמרי שמרי שבת וקורת עונשבת

שבת ישמחו במעלבו כבש שומרי שומרי שומרי שבת וקוראים שבת אה מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי מקדשי שביעי שבת

ברוכים תהיו שבת שלום