פרפראות חידושים לפרשת שופטים חלק ד' תשפ"ו

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום

רועי בן מרים רפואה שלמה בכל האיברים והגידים

ויסיר ממנו את הכאבים

ויפתח לו שערי ישועה, ישוב הדעת, בריאות איתנה וזיווג הגון מהרה, אמן.

פרפרות וחידושים לפרשות שופטים חלק ד' שנת תשפוא.

והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו.

הפסוק הזה מדבר על מלך בישראל שצריך שיהיה לו ספרי תורה.

שאלה

למה פתח בלשון נקבה והייתה עמו,

וממשיך בלשון זכר, וקרא בו

והייתה נקבה.

בו זכר.

מה קרה?

אפשר ליישב על פי הגמרא בסנהדרין כא,

והובא ברשי כאן בפסוק

שלמלך היו שני ספרי תורה.

אחת מונחת בבית גנזיו

באחת שנכנסת ויוצאת עמו.

ובדעת זקנים מבעלי התוספות

הבין שהספר תורה שהיה תלוי בזרועו

לא היה כתוב בו אלא עשרת הדיברות בלבד.

מה שאין כן,

מה שהיה מונח בבית גנזיו היה ספר תורה שלם ובו היה קורא.

וזה רמזה לנו התורה.

מה שהיא אומרת והייתה עמו בלשון נקבה זה לא ספר תורה שלם, זה רק פרשה אחת.

אז על פרשה אומרים לשון נקבה.

וספר שהוא קרא בו זה הספר תורה שלם שהיה בבית גנזיו הוא נקרא ספר בלשון זכר כי הוא ספר שלם מלא ספר אומרים זכר

פרשה אומרים נקבה ומכאן עוד ראייה לתינוק

שהוא לא ידע את הדין

והייתה עמו וקרא בו כל ימי חייו

למה לא כתוב והייתה עמו וקרא בו כל ימיו

ימיו זה חייו לא? למה צריך להגיד ימי חייו?

ואז איזה ימים מדובר? רק הימים שהוא חי

אלא זה בא לרמוז

שמי שדבק בתורה

הימים שלו הם ימים של חיים

כי הרשעים בחייהם קרויים מתים אף על פי שהם חיים הם מתים

אבל מי שקורא את התורה והייתה עמו כל הזמן

והוא קורא בתורה אז זה נקרא ימי חיים ימי חייו זה לא סתם ימים

וכמו שכתוב עץ חיים היא ולכן העוסק בה נקרא חי

ולכן אומר רבנו חיים ויטל נאמר בפסוק כל ימי חייו להדגיש זה ימים של חיים

רבי סוכר בר מריטובה המגיד

באר את הפסוק הזה על פי הגאון מווילנה

הגאון מווילנה אומר שכל העולם והמאורעות נכללים בתורה

ורמוזים כל המקרים והמעשים של כל איש ואיש

בכל עת ובכל שעה גם מי שהגיע עכשיו כתוב במפורש

זאת אומרת

הכל הכל הכל

כל פרטי הפרטים של כל אדם ואדם בכל רגע כתוב בתורה

אמרנו על זה ראיה יש את הגורל הגרע

שמשתמשים בו בעת צרה לציבור או במקרה של פיקוח נפש

דברים כאלה מיוחדים אסור להשתמש בזה סתם

ומה עושה הגורל הגרע? יש לך בעיה אתה לא יודע מה לעשות

נגיד במלחמה היו שאלות האם לברוח או להישאר במקום עם הישיבה או לא לברוח

שזה פיקוח נפש של ציבור שלם.

ואז היו עושים גורל הגרא, וגורל הגרא מביא פסוק,

והפסוק הוא המענה לשאלה.

אז מה אתה רואה?

שהתורה עונה לך על הרגע, על השאלה שמתקיימת בך ובציבור שכרגע,

ותמיד זה קולע מאה אחוז.

זאת אומרת, זה נמצא בתורה הכל.

בשביל למצוא את זה,

אחת הדרכים זה זאת.

אז עכשיו בואו תשמעו, לפי זה אומר המגיד מריטובה,

הגאון אומר שכל העולם וכל המאורעות נכללים בתורה, ורמוזים מקרים ומעשים של כל איש ואיש, בכל עת ובכל שער.

וקרא בו כל ימי חייו.

פירוש לכן צריך המלך

שיהיה עמו ספר תורה בכל מקום,

על מנת שיקרא בו כל ימי חייו.

רוצה לומר,

את כל מה שיהיה בכל ימי חייו.

כי על ידי זה ידע איך לשמור את עצמו בכל מעשה ודרכיו.

זאת אומרת,

מי שקורא בתורה תדיר.

הראש שלו נהפך להיות דעת תורה.

הוא עצמו הופך להיות דעת תורה.

וכשהוא מתבונן בתורה,

והיו הרבה חכמים שכשהייתה שאלה סמוכה או משהו, מעבר לדינים,

היו פותחים ספר תורה ויודעים מה לעשות.

או כשהיו הולכים לרומי,

פותחים את הפרשה של יעקב אבינו ועשיו,

ועוד פעם מתבוננים ומקבלים משם מה הדרך,

איך להתנהג וכו'. אפילו שהדברים הם כאילו כתובים אותו דבר, לא משתנים הפסוקים.

אבל מה שעולה להם מתוך זה, כמו בורים ותומאים,

שיוצא לך בדיוק התשובה, מה שצריך לצאת.

ועל זה היה אומר דוד מלכנו,

גל עיני ואבית נפלאות מתורתך.

מה זה גל עיני?

כתוב שהאור הראשון,

שנברא בעולם, ויהי אור,

זה לא שמש וירח וכוכבים.

זה ביום רביעי.

האור הזה אפשר היה להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו.

אבל כיוון שעלולים הרשעים להשתמש בו, אז השם גנז אותו.

איפה גנז אותו בתורה?

אז לכן והער עינינו בתורתך, שמה נמצא האור.

ועל זה אומר דוד המלך, גל עיני ואבית נפלאות מתורתך.

אז זאת אומרת, הכל נמצא. אז מי שקורא בתורה בכל עת, כמו המלך,

אז אם גלה לו בדיוק מה לעשות.

זה מה שאמר דוד המלך,

חישבתי דרכי ואשיבה רגליי אל עדבותיך.

פירשו חכמים במדרש,

כי יום הייתי מחשב אם במקום פלוני אלך.

ברגלי היו מוליכות אותי אל בית המדרש.

אז כולם מבינים, על פי הפשוט של המדרש,

שהוא היה מתכוון,

ותמיד מתוך ההרגל ללמוד וללכת לבית המדרש, הוא היה הולך אוטומטית לשם. חשב ללכת לפלוני או לשם,

והוא הולך לבית המדרש.

אומר אבל המגיד מריטובה,

הוא אומר,

כוונתו בזה שכל יום,

כאשר דוד המלך חישב את דרכיו אם ללכת או לא ללכת,

הוא הלך לבית המדרש להביט בתורה,

אם ימצא בה הוראה להילוכו,

ואז הוא יודע שבדרך ישר הוא הולך או לא הולך,

אם הוא לא מצא,

הוא ידע שזה לא דרך השם, ומנע את רגליו מהלוך בה.

מדהים.

לכן והיית עמו, וקרא בו,

את כל ימי חייו הוא קורא שם,

את כל ימי חייו, כל מה שצריך להתנהג וללכת

בכל ימי חייו.

מדהים.

מדהים.

החתם סופר הקדוש.

אומר לבלתי ירום לבבו מאחיו,

ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל.

כותב

חכמים זיכרונם לברכה אמרו

המתגאה כאילו עובד עבודה זרה.

ואמרו חכמים זיכרונם לברכה

בילקוט שמעוני

אין צו אלא עבודה זרה.

כשאתה מוצא את הלשון צו, במקומות מסוימים זה עבודה זרה.

צו לצו, קו לקו.

תחליט

הענווה

ההפך מהגאווה

אמרנו כל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה

וצו זה לשון עבודה זרה

אבל מה התכלית הצד השני זה ענווה, מה התכלית?

זה אתה מגיע למדרגה של מה

ואנחנו מה?

לא תולעת ולא עפר ואפר, מה?

זה שיא הענווה

וגאווה זה ממש כעובד עבודה זרה.

עכשיו אומר החתם סופר הקדוש

בטובה מצווה מצווה

אם תסיר ממנה את האות הימנית שזה מ'

ותסיר את האות השמאלית שזה ה'

מה הסרת?

את האותיות מה?

אם אתה מסיר מה מהצדדים מה נשאר באמצע? צו!

שזה רומז על עבודה זרה שכל המתגאה כאילו עובד עבודה זרה

וזה רמוז בפסוק

אם אתה רוצה לבלתי רום לבבו מאחיו אתה לא רוצה

להיות בעל גאווה אז אתה צריך ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל

אל תסיר מה מצווה את מה שכתוב מימין ומשמאל

מה כתוב מימין? מ׳

מה כתוב משמאל? ה׳

אם לא תסיר את זה

אז יהיה מצווה

אבל אם תסיר את זה יהיה צו

אתה תהיה כעובד עבודה זרה

אז אם אדם מקיים מצווה שופוני בשביל גאווה זה עבודה זרה הוא הסיר את הממב״א שזה ענווה

מה מצווה מוקפת בענווה במה?

ואז לא יוצא האופציה של עבודה זרה

כי אדם שרוצה כבוד

אז הוא רוצה להעבד שיעבדו אותו

שיכבדו אותו

מכבדים את העבודה זרה אפילו שהיא פסל

מכבדים מרבצים אז הוא רוצה שיכבדו אותו אז הוא כמו עבודה זרה

לא יהיה בך אל זר

זה החתם סופר הקדוש אומר זה לא יאומן כי סופר

חברי חכמים שכל המתגאה הוא כעובד עבודה זרה מרומז פה בפסוק במפורש

כל הדרשה הזאת

ועוד אומר החתם סופר הקדוש

יש לנו ללמוד רמז גם מהפסוק הזה ומהמשכו

כתוב ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל למה?

למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל.

אז רומז לנו הכתוב אומר החתם סופר

שדוד המלך עליו השלום לא דרש סמוכין.

מה זה סמוכין?

שואלים מדוע נסמכה פרשת יפת תואר לפרשת בן סורר ומורה?

שכל הלוקח יפת תואר יהיה לו בן סורר ומורה.

אבל אם אתה דורש את הסמוכין למה נסמכה פרשה לפרשה? יש קשר לא סתם הסמיכו פרשה לפרשה

יש לדרוש

מה הכוונה? מה אומרת הפרשה? נגיד

שילוח הקן מיד אחרי זה כתוב עשית מעקה לגגיך

אז זאת אומרת יהיה לך דירה, יהיה לך גגיך שלך

כמו שאני זכיתי לדירה אחרי חודש משילוח הקן

אז זאת אומרת

הוא לא דרש את הסמוכין אם היה דורש את הסמוכין

לא היה מוליד בן שרצה להרוג אותו, את אבשלו

כמו שמבואר בסנהדרין קובזן

עכשיו שימו לב מה כתוב פה

אומר החתם סופר זה כתוב פה בפסוק, כתוב

הוא אומר

פסוק קודם מה אמרנו?

אמרנו שהוא צריך לכתוב לו את משנה התורה

וקרע בו כל ימי חייו

צריך שאדם יהיה לו ספר תורה מלך

וקרע בו כל ימי חייו, למה?

לבלתי סור מן המצווה

ימין ושמאל

מה פירוש?

אל תסור מן המצווה ימין ושמאל תסתכל את הפרשה שאתה לומד אבל תסתכל גם מימין איזה פרשה יש ותסתכל גם משמאל

איזה פרשה יש?

בשביל לדעת את הסמיכות, למה שמחו זה לזה.

ואז אם אתה תלמד ככה,

שאתה קורא בתורה כל יום, כל חייך,

ואתה לא תסור ימין ושמאל, אלא תשים לב לימין ולשמאל,

אז מבטיחה תורה, אתה תאריך ימים על ממלכתך, ויהיו לך בנים בקרב ישראל, ולא ימרדו בך.

אם היית עושה את זה,

לא היית מגיע למצב שאבשלום רוצה למרוד בך.

ככה אומר החתם סופר הקדוש.

זאת אומרת, מפורש כתוב,

לא לסור מן המצווה.

אתה קורא מצווה בתורה, פרשה מסוימת,

תסתכל ימין, תסתכל שמאל, למה שמחו זה לזה?

יש דרשות של חכמים שמסבירים למה נשמחה, למה נשמחה.

למה נשמחה פרשת מרגלים לפרשת מרים,

שהיו צריכים לקחת מוסר ולא לקחו.

למה נשמחה ולמה נשמחה.

אז אם אתה מסתכל ימין ושמאל, מובטח לך אתה, מלך,

מובטח לך תאריך ימים על ממלכתך, אתה ובניך.

אבל אתה לא הסתכלת, לא דרשת סמוכית,

אז יצא אבשלום,

כי הסמיכות של יפת תואר באה אחרי זה, בין סורר ומורה.

זה החתם סופר הקדוש, לא יאומן כי יסופר.

אני רוצה להשאיר את זה טעים ומתוק ככה,

ולכן אני לא מוסיף עוד דבר שלא להעביר את הטעם.

יישמחו במלכותך שומרי שומרי שמרי שבת,

וקוראי עונש שבת,

ובת, ובת, יישמחו במלכותך שומרי שומרי שמרי שבת,

וקוראי עונש שבת.

אה, מקדשה, מקדשה, מקדשה, שביעי שבת.

אה, מקדשה, מקדשה, מקדשה, מקדשה, מקדשה, שביעי שבת. הריני מכבד.

מקיים צוות חכמים דאורייתא, בשמחה,

דאורייתא גומל נפשו שחסן דאורייתא כבד את אביך ואת אימך דאורייתא לעשות נחתרו על הקדוש ברוך הוא

בלעשות נחתרו על התנא הקדוש יהיו שפתותיו דובבות בקבר