פרפראות חידושים לפרשת שופטים חלק ב' תשפ"ו

 

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום, לעילוי נשמת זכריה בן סלם, מנוחתו עדן, בתוך שאר נפטרי עמו ישראל, אמן.

אמן, אמן.

פרפראות

חידושים לפרשות שופטים חלק ב' תשפוא

צדק צדק תרדוף

רמז לאדם שיתנהג בכל יום במידות אלו שהן האותיות של צדק

צדיק כנגד תשעים אמנים,

ד'

כנגד ארבע קדושות

וק' כנגד מאה ברכות.

אז אדם ירדוף אחרי צדק צדק, דהיינו תשעים אמנים,

ארבע קדושות ומאה ברכות.

לא תיטע לך אשרה כל עץ.

אמר אש לקיש, כל המעמיד דיין שאינו הגון,

כאילו נוטע אשרה בישראל,

שנאמר שופטים ושוטרים תיתן לך, וסמיך לה לא תיטע לך אשרה כל עץ.

אז כל המעמיד דיין שאינו הגון הוא כאילו נוטע אשרה בישראל.

בספר ערוך לנר

במסכת סנהדרין מבאר

מה הדמיון בין העמדת דיין שאינו הגון לנטיעת אשרה?

למה זה דומה?

רש״י מבאר

לחייבו עליה משעת נטיעתה,

ואפילו לא עבדה עובר בלא תעשה על נטיעתה.

משמע שאיסור נטיעת אשרה

הוא קודם שנעבדה.

משעת הנטיעה כבר הוא מתחייב.

זאת אומרת, לא צריך להגיע אפילו למצב שהוא יעבוד בשביל להתחייב, כבר קודם לכן, משעת הנטיעה.

זה ביקשו ריבותינו ללמד, שאיסור מינוי דיין שאינו הגון,

זה עוד קודם שהוא דן דינים לא כראוי.

עצם המינוי יש בו איסור חמור, לכן זה דומה.

כמו שבאשרה זה משעת הנטיעה, גם פה זה משעת המינוי.

כמו ששם לא עבדו עדיין את העשירה ופה אפילו עוד לא דן שום דין.

עצם המינוי של דיין שאינו הגון זה כנוטי העשירה בישראל ויש כאלה בלעין הרע.

בשם רבי חיימא בריסק

מובא לבאר את הדמיון

של דיין שאינו הגון לעשירה דווקא.

למה דווקא לעשירה? למה לא לעבודה זרה?

אומר כל עבודה זרה היא ניכרת לכל.

עבודה זרה כשאתה רואה, אתה רואה פסל, אתה רואה זה, אתה יודע, זו עבודה זרה,

אין מה להתבלבל.

אבל עשירה זה עץ,

עץ ככל העצים.

הצורה החיצונית לא מעידה על המהות.

והאדם לא יודע שזה עץ של נעבד, זה עשירה.

לא יודע איזה עבודה זרה.

אותו דבר דיין שאינו הגון,

מהחיצוניות הוא הלך עם פרק ועם מגבט, עם גלימה, עם מה שאתה רוצה.

לא מכירים את המהות שלו.

למה?

אפילו שהוא לבוש, אצטלד רבנן, אבל בפנימיות הוא נגוע.

טועה ומטעה את הרבים.

זאת אומרת, יש אנשים שכותבים פסקי הלכות,

אבל מעתיקים את זה ממחשבים והכל,

וקוראים לזה אלקוטים וכל מיני דברים.

וטועים ומטעים.

יש אחד, למשל, שכתב

פסק דין בתוך הספר שלו, בשני מקומות, לא במקום אחד, שמי שקורא לרבנים דודי ורובי זה אפיקוירס.

אבל מה נעשה שהוא קרא בעצמו לרב שמואל אליהו שמוליק?

ככה הוא היה קורא לו כל הזמן בישיבה ומלגלג עליו.

אז הוא אפיקוירס.

וילך ויעבוד אלוהים אחרים.

כידוע, מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה,

ונותן עליה שכר הגם שלא יצאה לפועל.

אבל מחשבה להרע, אין נענשים עליה,

כי אם על מעשה העבירה.

אבל יוצא מן הכלל זה חטא של עבודה זרה,

שגם אם אדם חושב לעבוד עבודה זרה ועדיין לא עבד,

הוא נענש עליה.

לכן כתוב בפסוק, וילך ויעבוד. גם ההליכה לעבודה זרה עוד לא הגיעה ועוד לא עבד, נחשבת לו לעבון.

זה שונה.

מחשבה רעה

אינה מצטרפת למעשה, זה בשאר העבירות, אבל בעבודה זרה

זה נחשב מעשה ממש.

על פי שניים עדים או שלושה עדים יובת המת.

פה כתוב בפסוק שניים עדים,

אבל בפרק יט טו כתוב על פי שני עדים או שלושה עדים יקום דבר, לא כתוב שניים אלא שני.

אז פעם כתוב שניים ופעם כתוב שני.

למה?

תראה צבי אליעזר סילבר.

לפני 200 שנה בערך.

היה אדם חשוב מאוד בארצות הברית.

הוא אומר, כל מקום שנאמר שניים,

הכוונה, השניים שווים לכל דבר.

כמו שכתוב במלאכים א', יח',

בעניין

הר הכרמל,

שאליהו ונביאה בעל

הקריבו

על מזבח,

אז כתוב,

וייתנו לנו שניים פרים, שניים פרים,

שהם היו מאימא אחת וגדלו במרעה אחד.

זאת אומרת, שלא יהיה שוני, ואז יגידו, אה, זה היה פעם, זה היה ככה, זה.

בדיוק, שניים, כמו שאומרים, תאומים.

אז זה הלשון שניים. שניים זה שווים.

במראה, בקומה, בד...

שמים וכל דבר שווים

זה כשאומרים שניים

אז כשמדובר בדיני נפשות

שכתוב

יומת המת

ואמרו במסכת מכות ו'

שעדות מיוחדת

כגון

אחד רואה מחלון זה והשני מחלון אחר פסולה בדיני נפשות

פסולה

בדיני נפשות פסולה

אבל כשרה בדיני ממונות

לכן כתב שניים

על פי שניים עדים או שלושה עדים מיומת המת בשביל להמית

זה צריך שיהיה שניים שווים בעדות

ללמדך שצריכים לראות יחדיו ממקום אחד

מה שאין כן להלן שמדבר בדיני ממונות אז גם שני עדים לא חייבים להיות

שווים בעדות מאותו מקום וכו'

אפילו שהם לא מאוחדים בדווקא והם לא ראו ממקום אחד את העניין של הדיני ממונות הם כשרים

והוא השמיע את הביאור הזה לפני רבי מאיר שמחה מדווינסק והוטב בעיניו

זאת אומרת לכן הכתוב משנה בין שניים לשני

בשניים העדות צריכה להיות בשביל להמית מת

צריך שיהיה העדות ממקום אחד

על פי שניים עדים או שלושה עדים מיומת המת

כתב אור החיים הקדוש מה לשון איומת המת

לימדה אותנו התורה כי אדם העובר עבירה

אשר עליה מתחייב בנפשו

הרי הוא כמת מיד

הרי הוא כמת מיד עוד לא עשו בו שום דבר

שום דבר ברגע שהוא עבר עבירה

שהיא מחייבת אותו בנפשו כבר מרגע זה שעשה את העבירה הוא נחשב מת

אלא דין הוא שאם יש עדים אז דיינים מצווים להעמיד את המת בעצמם

ואם אין עדים

ולא הייתה התראה

אין חיוב על בית דין של מטה להורגו

אבל מכל מקום הוא נקרא גברה קטילה, הוא נחשב אדם מת

יומת המת

כי הרוב כמת

מן השמיים כבר יסדרו את הכל איך הוא ימות

אבל הוא כבר נחשב מת

ולכאורה זה אורח חיים הקדוש ולכאורה כוונתו לגמרא בברכות דף יח שהגמרא לומדת ששושעים בחייהם קרויים מתים

מאיפה לומדים? הפסוק הזה על פי שניים עדים ושלושה עדים יומת המת

הרי ברור שהוא חי

אלא הוא מת מעיקרא

מההתחלה הוא כבר נחשב מת בעצם כשהוא עבר את העבד

על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת

מה עשה ברבנו הגאון

שנכח בבית דין בווילנה

בעת שהעידו שני עדים

ותכף כשהם סיימו את העדות קרא עליהם עדי שקר אין מה

הוא לא היה דיין, הוא היה רק נוכח

והביא ראיה

למה הם עדי שקר

המשנה אומרת

כיצד בודקים את העדים

היא אומרת כך וכך וכך וכך

ואם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת זאת אומרת בדקו, בדקו, שאלו, חקרו, דרשו

ונמצא ששניהם אומרים אותו דבר זה עדות קיימת

למה צריך להגיד

אם נמצאו דבריהם מכוונים עדותן קיימת?

תגיד, אם דבריהם מכוונים,

עדותן קיימת למה אם נמצאו

אם נמצאו

אלא ללמדך שרק

רק

אם נמצאו דבריהם מכוונים על ידי הדרישה והחקירה על דבריהם

אז העדות קיימת

אבל

אם בשעת אגדתם היו דבריהם מכוונים ממש

ולשון הדברים היה זהה ומדויק בפי שניהם,

אנחנו יודעים שהם זייפנים ותיאמו את הדברים קודם לכן.

אז רק אם נמצאו,

לא הם כמו תוכי, שניהם אומרים אותו דבר.

אם הם אומרים שניהם באותו דבר,

זה תיאמו הכל ואמרו אנחנו נגיד ככה וככה וככה.

זה לא טוב.

אם רק אחרי דרישה וחקירה,

אז יוצא שהדברים מכוונים ואז העדות קיימות.

ברגע שהוא ראה אותם אומרים כמו תקליט הכל,

אמר אלה עדי שקר על פי המשנה, מה לעשות?

כי יפלא ממך דבר דם משפט בין דם לדם, בין דין לדין ובין נגע לנגע.

רבי מרדכי בנט,

רבה של ניקלשבורג היה אומר שההתנכלויות מצד אומות

העולם צריכות לעורר את עם ישראל להתחזק באחדות ובאהבת ישראל,

ואז הם יהיו מוגנים מכור רע.

מאיפה הוא לומד את זה?

מהפסוק?

כי יפלא ממך דבר למשפט.

כאשר אתה מתעורר בלבך בפליאה גדולה,

למה אומות העולם מפלות בין דם של יהודים לדם של גויים?

למה יש אפליה בין דין של יהודי לדין של גוי?

למה יש אפליה בין מזרחי לאשכנזי?

למה?

למה בין ימין לשמאל?

למה?

עליך לדעת שהסיבה זה דברי ריבות בשעריך.

בגלל שיש מחלוקות ומריבות בתוך עם ישראל,

זה גורם שתהיה אפליה.

כאשר יש אחדות פנימית בתוך העם,

אז גם אומות העולם יסייעו ליהודים למלא את תפקידם וייעודם.

אבל אם יש עמותות שמאלניות שמוסרות

את היהודים ומעבירות מידע ואומרות שיש פה רצח עם ויש רמטכ״לים כאלה וכל הזמן, איך לא ישנאו הגויים את היהודים?

איך לא יהיו פוגרומים?

איך לא יהיה את כל ההפגנות בכל העולם והאנטישמיות והכול?

אז אפילו אם רק היה מריבות,

שמאל וימין, אזרחים אשכנזים,

אפילו אם זה,

יש פה מלשינים שהולכים ועושים את זה לעיני כולם,

בלי להתבייש,

מתראיינים בחוץ לארץ,

רמטכ״לים לשעבר ואומרים דברי בלע על היהודים, על החיילים.

היו רמטכ״לים אומרים על החיילים,

איך בכלל נתנו להם להיות כאלה? זה לא יאומן כי סופר.

אנחנו חיים בנס,

בנס.

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

אומר רשי, אפילו שהוא אומר לך על ימין שהוא שמאל,

או שמאל שהוא ימין.

לא פה אושה דבר הזה.

כולם יודעים, זה ימין וזה שמאל. הוא אומר לך, לא, זה שמאל זה ימין. הוא אומר, תשמע, לא.

מה זה הדבר הזה?

אז דברים ברורים שזה לא נכון.

מה זה? איך אתה אומר כזה דבר?

לא תסור מן דבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.

אז רשי אומר,

שאפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל,

על שמאל שהוא ימין.

ומאיסר זלמן מלצר

אומר חכמים זיכרונם לברכה.

רוצים לבטא את גודל החיוב באמונת חכמים הראשונים, כן?

והם אמרו, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין.

למה לא אמרו, אפילו אומר לך על יום שהוא לילה ועל לילה שהוא יום?

למה דווקא דוגמה מימין ושמאל?

הוא אומר,

חכמים לא נקטו כאן מליצת משל בלבד,

אלא הם הגדירו את המהות של אמונת חכמים.

אדם,

פנה מועדות

כלפי צד מזרח

אין פה המזרח

מה יש לי מימין?

צד דרום

מה יש לי מצד שמאל? צפון

ככה זה הולך

ואם אני למערב

אז צד ימין? צפון

וצד השני? דרום

אז תלוי איפה אתה עומד, מאיפה אתה מסתכל

לאן אתה מסתכל?

וזה לא סותר

אחד אומר, שמע,

הדרום זה מימין, אומר לו מה פתאום?

אומר לו זה משמאל,

אומר לו תלוי איפה אתה עומד, לאן אתה, מה הכיוון שלך?

אז זה תלוי איך מביטים ואיך מסתכלים

גם באמונת חכמים

אצל החכם

בדעת התורה, תאורה ואזעקה שיש לו ללא נגיעה ונטייה כלשהי.

העניין יכול להשתנות וקערה תיהפך על פיה.

הבטאת החכם בעניין מסובך

היא שונה מהבטאת השואל.

הוא שואל מנקודה שלא אינטרסנטית,

הוא מצפה לתשובה כמו שהוא רוצה.

אבל החכם, אין לו את הנגיעות שלו.

אז לכן הוא נדהם, איך הוא אומר אחרת?

כן,

הזווית של החכם היא זווית של התורה,

לא הזווית שלך והאינטרסים שלך.

זה אומר באיסר זלמן מלצר.

בשער בת רבים אומר, מדוע נקטו חכמים

את המשל הזה על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין?

האם ייתכן שסנהדרין יטעו בדבר פשוט בין ימין לשמאל?

אפילו שהם יגידו לך, איך הם יכולים להגיד דבר כזה? מה, הם לא יודעים איפה ימין ואיפה שמאל?

אתה צריך להאמין להם? אפילו הם יגידו, איך הם יכולים?

יעלה על הדעת שהם לא... עם זה הם לא יודעים איפה ימין ואיפה שמאל?

איזה דינים הם כן יודעים?

הרי זה דבר שלא נברא, לא ייתכן דבר כזה.

אלא באה התורה לרמוז ולהזהיר.

אתה צריך לשמוע ולקבל את דרשות חכמינו זכרון לך אז.

אתה נעים ו...

המוראים.

אפילו אם אין הם מוכרחים מתוך הפשט.

אתה קורא את הפשט

ולא יוצא מה שהם אמרו.

לא יוצא.

איך זה?

למשל,

הם אמרו אסר תעסר.

מה אמרו?

אסר על מנת שתתעשר. מאיפה הגיעה השירות פתאום?

מעסר תעסר.

מאיפה הגיעה עכשיו השירות? מאיפה הם הוציאו שעכשיו מי שיעסר יתעשר?

מאיפה הם הוציאו את זה? כתוב עשר, תעשר.

נגיד חומש, שתי איסוריות, בסדר.

אבל מאיפה יוצא להם שאם תעשר תתעשר?

אלא מה?

הם הפכו,

הם הפכו

שין שמאלית

לשין ימנית.

תעשר בשין, איפה הנקודה?

בצד שמאל.

הם העבירו אותה לצד ימין, אז זה עושר במקום אסר אשר.

אז אפילו אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין,

שמזיזים נקודה מפה לפה,

אתה צריך לדעת שאם הם אמרו ככה, אתה צריך ללכת עם זה בביטחון שזה מה שהתורה מכוונת.

ולכן רמזה התורה בדבריה וחייבה להיזהר בדבריהם ולא לעשות מהדרשות שלהם.

אפילו אומרים לך על ימין, הכוונה על שין ימנית

שהוא שמאל, שהיא שין שמאלית.

מה שהם אמרו,

אתה תקבל.

תשמעו עכשיו דבר מדהים, מציאות, לא יאומן כי יסופר.

ריבי מאיר שמחה כהן מדווינסק,

בעל האור שמח.

היה לו ידיד תלמיד חכם

והיה מבקר אותו לעיתים תכופות.

והיו משוחחים בדברי תורה ארוכות.

פעם,

כשהוא בא לדווינסק,

הלכו לבית הכנסת

ושם התקיים שיעור

לפני בעלי בתים פשוטים

ומגדיד השיעור

לא תלמיד חכם מובהק.

בסדר, בשביל להגיד שיעור, אבל לא תלמיד חכם ובא.

רבי מאיר שמחה ישב ועיין בספר,

והידיד שלו התיישב להאזין

לשיעור של הרב הזה.

ואיך שהוא התחיל בשיעור,

ישר התחיל התלמיד חכם להקשות עליו קושיות,

כיוון שהפשט שהוא מסביר לא נכון.

ואותו המגיד שיעור

לא ידע להשיב.

מקשה לו קושיות, הוא לא ידע להשיב.

וכל המשתתפים הרגישו לא נוח,

לא נוח,

שראה רבי מאיר שמחה מה שקרה כאן,

קם,

ואמר לעבר ידידו,

אתה שאינך יודע להבחין בין ימינך לשמאלך מקשה קושיות על הרב?

וואי וואי וואי,

ידיד שלו, חבר שלו, אין נחמנות,

אומר לו אתה שאינך יודע להבחין בין ימינך לשמאלך מקשה קושיות על הרב?

כל הציבור שמח.

הנה תמיכה מהרב הגאון.

הצדק עם הרבי שלנו.

ניגש התלמיד החכם הזה, ידיד,

לרבי מאיר שמחה, מופתע,

תמה,

אומר לו הקשיתי קושייה נכונה על דבריו.

השיב לאור שמח.

אגמורה במסכת מועד קטן, היי,

דורשת על הפסוק בתהילים נכג,

בסם דרך אראנו ביש האלוהים,

אל תקרא סם מלשון סימה לשים, אלא משם,

משם לשון שומה.

שומה זה הערכה לעריך דבר, לשום אותו.

ומבארת

כל השם אורחותיו בעולם הזה,

זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

זאת אומרת,

אדם שמחשבן את הדרכים שלו בעולם הזה, הוא יזכה לרעך.

בישועת השם דבריו.

זאת אומרת,

בפסוק כתוב הוא שם דרך,

חכמים דורשים ושם דרך, ואז הראינו ביש האלוהים, הוא זוכה,

מי ששם את אורחותיו בעולם הזה.

ומביאה דוגמה הגמרא,

כגון אותו תלמיד

שהיה בכל שעה מקשה ושואל את ריבו,

מלבד בשעת הרגל,

שהמון מתאסף

ויש חשש שמא ריבו לא ידע להאשים ולהתבייש.

זה,

לחשבן.

יש בזמן שיעור,

כשתלמידים נמצאים,

אז מקשים קושיות, בסדר.

מצביעים,

מקשים רשות,

ומקבלים אפשרות, שואלים, ומתרצים להם.

זה בסדר.

אבל בשעה שיש רגל,

והרב נותן דרשה,

ופתאום עכשיו ייכנס התלמיד הזה שרגיל תמיד לקשות ויקשה קושייה,

הוא יכול לבייש את הרב.

כתוב אין מקשין על הדרשן.

אז זה נקרא שהתלמיד הזה הוא חכם.

זה נקרא שהוא שם אורחותיו.

מחשבן בדיוק מתי כן לקשות, מתי לא לקשות.

עכשיו שאל רבי שמחה

את האורח,

איך לא הבנת שאין לקשות על אותו מגיד שיעור בפני בעלי הבתים הפשוטים?

הרבה הזה זה כל היהדות שלהם.

זה כל היהדות שלהם.

ואם יפריך אותו ויבייש אותו ברבים, מה יישאר להם עם היהדות? הם יגידו, הנה, גם הרב לא יודע שום דבר. זמן יושב פה,

מבזבז את הזמן וזה, ובסוף הוא לא יודע כלום.

לכן היה עליך לשום את דרכיך לפני שבאת להקשות עליו ולבייש אותו בפניהם.

ואם לא נהגת כך, זה מה שאמרתי לך,

שאתה לא יודע להבדיל בין ימינך לשמאלך.

אתה לא יכול להבדיל בין שין ימנית לשין שמאלית,

שזה מה שכתוב.

ושם ושם.

אם היית יודע את הדרשה הזאת,

לא היית מקשה עליו קושייה ומבייש אותו.

אז מפה אנחנו רואים,

אפילו אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל,

השמאל שהוא ימין,

אתה צריך לקבל את דבריהם וכולי וכולי וכולי.

כתוב בחידושי הרים

וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד.

רש״י מפרש וכל העם ישמעו ויראו.

מכאן שממתינים לו עד הרגל.

ויענשו אותו במיתה המגיעה לו,

בכדי שיהיה פומי גדול

לעונש לעובר על דברי השם.

רש״י אומר,

וכל העם ישמעו

ויראו

ולא יזידונם.

הוא אומר, זה שהתחייב מיתה,

לא הורגים אותו מיד.

מנתינים עד הרגל שכולם עולים לירושלים.

ואז עונשים אותו במיתה המגיעה לו,

וזה בשביל שיהיה פומבי גדול בפרהסיה לעיני כולם,

שידעו וייראו.

ולא יזידון עוד, ולא יעשו עוד מעשים כמו שהוא עשה.

מקשה המזרחי.

מדוע?

לא פרש רש״י.

בכל ישראל ישמעו וייראו שנאמר אצל בן סורר ומורה.

למה שמה לא כתוב שממתינים לו עד הרגל?

שמה יכולת כבר להגיד את זה.

למה פה חיכית עד לפה על ספר דברים בפרשה הזאת?

להגיד את הדברים.

למה?

אלא אמרו חכמים,

זיכרונם לברכה,

זמנו של בן סורר ומורה הוא רק שלושה חודשים.

רק בתקופה הזאת של שלושה חודשים הוא נקרא בן סורר ומורה.

לפני לו ואחרי לו.

לכן אי אפשר להמתין לפעמים עד הרגל.

כי אם נגמר דינו נגיד

בחצי חודש סיוון,

אם ימתינו עד חג הסמוך,

שזה חג הסוכות,

אז יעברו השלושה חודשים שלו ואי אפשר להוציא אותו להורג.

וכל שכן, אם נגמר דינו אחרי סוכות,

עד הרגל הבא זה פסח זה חצי שנה כמעט.

אז גם כן אי אפשר לקיים.

לכן רשי לא כתב את זה אצל בן סורר ומורה.

כי אי אפשר להמתין עד הרגל.

אבל בשאר האחרים, שלא תלויים בפרק זמן שהם נקרעים בן סורר ומורה,

ממתינים עד הרגל,

ואז בפרהסיה עושים את הדבר שכל העם יראו וישמעו וייראו ולא יהיה זידון עוד.

לא כדאי להגיע לזה, נכון? לא כדאי.

גם לא כדאי להגיע למצב שנראה דברים כאלה, נכון?

אז צריך ללמוד את ההלכות ואת הדינים ולהיזהר ולשמוע למה שאמרו חכמים הראשונים,

תרנאים ואמוראים,

שבהם נאמר לו, תסור ימין ושמאל.

ולא כל אחד פה שהחליט שהוא רב מטעם,

כן? רב שכונה או רב עיר או אני לא יודע מה,

שהוא אומר, תשמעו לי,

וגם אם אני אגיד ככה או ככה, אתם צריכים לשמוע לי, כי אני סנהדרין נהייתי.

כל זה נאמר בסנהדרין, אומר הרמב״ם, וזהו.

זאת אומרת,

סנהדרין פסקו,

צריך לקבל את הדין,

וזהו.

כי יש דברים שהם מחודשים.

מה זה מחודשים?

מגיעה סיטואציה מסוימת שלא הייתה קודם.

אז צריך לדעת את הדברים האלה וכולי.

מכל מקום,

אביברנו.

‫וואוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו

הרי אני מכוון כאמצעות חכמים דאורייתא ובשמחה דאורייתא

גומר נפשו איש חסד דאורייתא כבד את אביך ואת אמך דאורייתא

לעשות נחת רועה על הקדוש ברוך הוא ולעשות נחת רועה על התנא הקדוש שיהיו שפתותיו דוברות בכבד