מי הוא משה ומי בלעם בדורינו | הרב אמנון יצחק שליט"א
תאריך פרסום: 15.03.2013, שעה: 07:14
http://live.shofar-tv.com/videos/2795
15-3-13
"והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עיזים לחטאת וכיפר עליו הכהן מחטאתו".
כתב הרמב"ן, והנראה בעיני כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר ענשו יתחייב להיות שמם נאבד בו מלשון האשימם. וטעם האשם, וטעם אשם תלוי מפני שבעליו סבור שאין עליו עונש כי לא נודע שחטא. מפני זה החמיר עליו הכתוב בספקו יותר מודאי.
מתבאר מדבריו, דאשם בא על זה גופא, על אי ידיעתו מהחטא, דלהכי קרבן אשם הוא חמור מחטאת, משום שהחטא הכי גדול הוא אי הידיעה מהחטא, וכיון שאשם בא על עבירה שאינו יודע כלל שחטא בה, משום זה הרי הוא חמור ביותר, כי חטא שיודעים ממנו הרי ידיעת החטא מביאה לידי מעלות. אז ז"א, אשם חמור מחטאת כי בחטאת הוא יודע מה הוא שגג, הוא יודע מה החטא שעשה, ואשם הוא תולה שהוא לא אשם, זה ספק כזה. וזה העוון הגדול ביותר, שאדם לא מודע למעשיו.
כתב רבינו יונה בשערי תשובה, כי המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל ונגרע מערכו. מי שמכיר את הבורא הוא יודע שמי שעובר על דברי ה' שח ושפל ונגרע מערכו, והיינו מופסד ונפחת מערכו, כענין שנאמר "נבזה בעיניו נמאס" על כן יכנע ויהיה שפל בעיניו.
הנה הוא מונה הכניעה מעיקרי התשובה, שהחטא צריך להביא לידי כניעה, כי מי שאין לו חטא הוא מחזיק עצמו לצדיק זה עוד גורם לגאוה, ובחובת הלבבות