---

"ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם", תניא רבי נהוראי אומר, אין לך אדם מתון בכל הכרכים יותר מסדומיים, שכן מצינו בלוט שחזר בכל ערי הככר ולא מצא מתונה כסדום, ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן, ויסע לוט מקדם, ויפרדו איש מעל אחיו, הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברהם ולא באלקיו.
כל הענין הזה של יציאת סדום מארצו והליכתו עם אברהם, אפשר לראות בזה נסיון קשה בדיוק כמו של אברהם "לך לך מארצך", גם הוא השאיר בארצו את קרוביו ועזב הכל ונמשך אחר אברהם, ומה גם שלא נצטווה. וכן ביאר הספורנו ז"ל, "וימות תרח בחרן", ולא השתדל להשיג מהש כיוונו להשיג בנסעם מאור כשדים, מה הם ניסו להשיג? הם ניסו להשיג הגעתם לכנען, ולא בא כלל אצל אברהם בהיותו בארץ כנען בקראו בשם ה', עם כל גדולת שמו אז, אברהם כבר התפרסם שמו בכל העולם ואבא שלו לא בא אפילו לכנען לראות אותו בשיא, כשהגיע אליו. והיפך זה עשה לוט זמן מה והמשיך עם אברהם, ולכן זכה הוא וזרעו בחלק ממתנות אברהם, ולא זכו לזה שאר צאצאי תרח הקרובים לאברהם, עד כאן לשון הספורנו.
ובכן כל התחברותו של לוט אל אברהם היא נושאת על עצמה אופי של התמסרות לרעיון הקדושה, ונכונות לנסיונות בהשתדלות להשגת האלוקות, וראוי הוא לוט לכאורה לשבח. אבל דא עקא, שההשתדלות מצידו של לוט היתה חולפת וזמנית, מתחילה לשעה ונפסקת ושוב מנצנצת, עד שהוברר שתפקיד של השגת האלוקות בדרכו ושיטתו של אברהם אבינו ע"ה ממנו והלאה מכל הבחינות.
והנה הגיעה שעת ההכרעה והפירוד, ולאו דוקא מצידו של לוט אלא גם מצידו של אברהם, כי נוכח שהנסיונות לא יהיו לו ללוט שלבים בעלייתו בקודש. הנסיונות זה שלבים בד"כ בעליה בקודש, אצל לוט זה לא יעבוד, אלא זה יהיה לו יסורים והתלבטות מרע לטוב, מטוב לרע ללא תועלת והישג, ודיבר איתו גלויות, "הפרד נא מעלי", איך אומרים באידיש, כליני. אמנם זעיר פה וזעיר שם משיג לוט עליה ומתרומם לשעה, אבל הירידות גורמות לו אכזבות מרות. הגשם העכור והישיגי האלוקות משמשים אצלו בערבוביה, ז"א הגשם העכור הכוונה לגשמיות העכורה, הגסה, חיפוש אחרי הגשמיות, היא גורמת לו לערבוביה עם ההישגים של האלוקות שמידי פעם הוא זוכה להם, ואז הוא ללא כל החלטה להכריע לצד הטוב ולהיאחז באור החיים, הוא לא מסוגל להכריע. ולוט זה, אחרי שנפרד מאברהם, היה הולך ובוכה הולך ומתייסר, כי מעט השגות שהשיג בהיותו בצוותא את אברהם, לא הרפו ממנו. ז"א אחרי שהוא נפרד מאברהם אז הוא לא שקט ולא שלו, היה לו בכי ויסורים, ממה? מאותן השגות שהוא כן השיג והם לא הרפו ממנו. ומידי פעם בפעם היה לו למזכיר עוון נפילתו, בכדי להשתחרר מהעינויים האלה חיפש לוט מפלט ומחסה, מקום מתון ושקט, שסערת ליבו ומאור פניו של אברהם תדעך ותשקוט כליל, וחיפש בכל ערי הככר ולא מצא עד הגיעו לסדום. סדום היתה עיר מתונה שאין דוגמתה, והסדומיים היו מתונים שאין דוגמתם. מתינותם של הסדומיים היא במובן המגונה והירוד ביותר, הם היו אבירי לב, לא רגישים לשום סבל וצער ומחשבה אנושית טהורה, אדישים וקרירים למראה רצח, וכל מעשה תועבה, אלה הסדומיים כבר כבשו את כל זיקי יצרם הטוב ואינם מתפתים ואינם מתבלבלים כלה אפילו למרדות בלב, אין להם תביעות מוסריות שצפות ועולות מידי פעם. אפילו בליבותיהם של הרחוקים מה' ותורתו, הללו כבר טמטמו ועקרו משורש ליבם כל מידה נכונה וכל ניצוץ של אמת. לא בכדי אומרים היום, אנחנו יורדים לסדום. כי כשמגיעים לסדום יורדים, ורק היורדים הולכים לסדום. ובהגיעו, כשהגיע לוט לאותה אוירה של סדום המתונה, שוויץ של ארץ ישראל דאז כי היא היתה עשירה מאד לאין שיעור, קיוה שכאן ימצא לו נופש ממצוקת נפשו. לסדום לא תגיע אליו עוד דמות דיוקנו לש אברהם, ככה קיוה, שכאן בסדום הוא הגיע אל המנוחה, ואברהם ואלקיו לא יפריעו את מנוחתו ושלות נפשו. אבל טעות גדולה טעה לוט, הוא לא ידע מהרשימות הקדושות שנרשמו בנפשו בהשפעת אברהם, אלה לא יעלמו ולא ירדו לטמיון עד נצח, זה חקוק בו לא יעזור. אלה יצירות שמימיות, ואפילו אם זעירות ביותר, לא יכולות להבטל כליל אפילו באוירה של סדום. וכעבור תקופה קצרה צפו ועלו ממעמקי נפשו הגעגועים הנוראים והעזים למעשה חסד, ולהכרת אלוקות שירש מאברהם. מתענה ומתייסר, ואינו יכול לקבל על עצמו מרוחם של אנשי סדום, קשה לו ההסתגלות הגמורה למנהגי המקום. וכיון שהכריזו אנשי סדום ואמרו, כל מי שהוא מחזיק בפת לחם עני ואביון יישרף באש, כל מי שנותן צדקה לעני יישרף באש, היה מתיירא לעשות ביום ועשה בלילה, אבל עשה, ועשה בלילה. כמו שכתוב בפרקי דרבי אליעזר כ"ה, ולבסוף היה צריך לברוח משם ושוב היה לו להמצא בצל כנפי אברהם המציל אותו, ומתעוררת השאלה, אם כן מה הרווחת אילות, מה הרווחת בכל שנות ההתלבטות כשנפרדת מאברהם ומאלקיו, הרי סוף סוף לא התמזגת עם השחיתות של סדום לגמרי, סוף סוף מוכרח היית לברוח מסדום הבוערת.
התורה מגלה לנו כאן את דמותו של לוט, זהו האדם הטועה השונה ופורש, יש הרבה לוטים. ואשר חשב שעוד מעט והוא יצליח להסתדר מחוץ לחיי התורה, הוא רק יצא לתקופה אחת ככה להירגע, לעשות קצת כסף ואח"כ הוא יחזור והוא ימצא כבר את המזיגה של מעט ריח תורה עם הרבה מחיי עולם הטבעי, והוא מפליג לחשוב שע"י הנהגה כזו גם יקדש שם שמים בדרכו וישפיע על כל בני האדם שייפגש עמם מרוח התורה והמוסר שבו, ועל ידי התערבותו עם אנשי העולם יפיח בהם רוח ונשמה מוסרית.
מה הסוף היה? שהוא נמחק ונדרס כאסקופה הנדרסת לרגלי החיים הזועפים והסוערים. ובמקום למשוך אליו בני אדם, הוא נמשך אחרי דעות ומעשי הוואי שלהם, בא ללמד ונמצא למד ומושפע מהם. ואחרי שהוא זוכר את תקופת תמימותו שהוא היה אז שלם בדרכו עדיין, הרי הוא מתלבט ומוכרח לברוח ולשוב למקומו הראשון, כי העולם הוא ים זועף ושוטף כל מידה יקרה, טוב יותר לא להפסיק ממשנתנו, מעיוננו, מאורח חיינו המוסרי, טוב יותר, כי אכזבות רבות ונכונות נועדות לבעל הנסיון וסופו כשלון והתלבטות, ובעל כרחו יצטרך לחזור לחיי התורה.
ואמרנו פה לפני מספר ימים שבא אחד לפני החפץ חיים שקיבל נדוניה גדולה, נדוניה גדולה, ואמר לחפץ חיים שהוא רוצה לצאת עכשיו עם הנדוניה קצת מלימוד התורה ולעשות קצת ככה לביתו איזה חבילה נאה, ואחרי זה הוא יחזור. וכיון שהוא היה למדן חשוב בראדין, אז החפץ חיים חס עליו ואמר לו, אתה רוצה את ברכתי, נכון? אז תשמע, אם אתה תצא עכשיו לעסקים ותפסיד את כל כספך, זה יהיה לך לברכה, כי אז תוכל לחזור מיד ללמוד תורה עוד שלא שכחת אותה ושעדיין היא באמתחתך ואז תוכל להיות ראש ישיבה, אבל יכול להיות שאתה תצא ובאמת תעשה הרבה כסף, אבל אחרי שנים שתחזור כבר לא תהיה בר אוריין ולא תהיה ראש ישיבה וכבר ישתכח תלמודך וכו' וכו' ותשאר חנווני, לכן אני מברך אותך שתפסיד את ממונך. ואכן הוא יצא והעסקה הראשונה הוא הפסיד את הכל וחזר ונהיה ראש ישיבה מצליח וגדול, וככה הוא זכה. אתם שומעים? אל תתאווה לשולחנם של המלכים, ששולחנך גדול משולחנם, מה אתה צריך שולחן של מלכים? מה חסר בשולחן של תורה? הרי בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות, כתר מלכות ניתן לדוד המלך ולזרעו אחריו, כתר כהונה ניתן לאהרן ולבניו אחריו, וכתר תורה מונח בקרן זוית, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, וכתר תורה גדול מהם. "בי מלכים ימלוכו", "בי שרים ישורו", בתורה זוכים לכל. אז מה אתה מתאווה לשולחנם של המלכים?
אבל מה לעשות, העולם זה העלם ולוט זה קללה - ארור, ומי שנדבק בו הארור קשה לו לברוח מזה, קשה לו, צריך בסוף אברהם שימלט אותו מן השריפה. אבל לא לכל אחד יש את אברהם שימלט אותו מן השריפה, לכן הרבה נשרפו בסדום, היה רק אחד שהיה לו יחסים קרובים מאד וקרבת משפחה עם אברהם אז הוא הציל אותו, אפילו אשתו לא ניצלה, כי הוא לא שמעה. מלאך אומר לה לא להביט אחורה, ואז אם מלאך אומר, אז מה אם הוא אומר, אבל היא רוצה לראות, "ותהי לנציב מלח". זה הבעיה, שאנשים חושבים שהם חכמים יותר מהקב"ה, יותר מהתורה, יותר מאברהם, יותר מכולם, כי יש להם מלך כסיל וזקן ששולט עליהם, קוראםי לו יצר הרע, והוא יושב על מפתחי הלב ומנגן להם מנגינות של דמיון מה יהיה להם אם יצאו לחיי הנופש, לעיר המכונה סדום.
רבי חנניה בן עקשיא אומר...