חוניו ודא רעי | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

ויאמר אברהם אל מלך סדום ארימותי ידי אל אדוני אל עליון.

רש״י אומר ארימותי ידי לשון שבועה.

וברמב״ן וכן בספרי

מצינו בכל הצדיקים שמשביעים את יצרן של לא לעשות,

שדרכם של צדיקים להשביע יצרן.

אחרי כל החשבונות שהיו לאברהם אבינו עליו השלום,

שלא לקחת מאומה מסדהום,

לא סמך על עצמו כי אם על ידי שבועה.

אז הפסוק הזה מלמד אותנו

שאברהם אבינו לא רצה לקחת

מחוץ ועד צרוך נעל.

והחשבונות שלו היו ברורים אצלו

ונהירים לו

שהוא לא רוצה לקחת,

למרות שזה היה מגיע לו בדין.

אבל הוא לא סמך על עצמו,

למרות שהוא היה אדם החלטי ביותר,

ונשבע

הרימות ידי

אל אדוני ה' העליון אם אקח מחוץ ועד צרוך נעל.

שהצדיקים משביעים את יצרם לא לעשות דבר שהם לא רוצים לעשות.

לא נותנים לו פתחון.

נשבע, גמרנו, נשבעתי, שלום, אין לך עם מי לדבר.

חבל על הדיבורים, נשבעתי, גמרנו, סגרנו את הדלת, שלום.

איתא במנחות קט,

כשמת שמעון הצדיק,

אמר

חוניו בני ישמש תחתיי.

כששמעון הצדיק

הרגיש

שהוא הולך למות,

אז די כשיהיה לו מחליף.

ואמר

שחוניו בנו ישמש תחתיו.

ולא קיבל עליו חוניו.

חוניו לא הסכים.

כיוון שהיה שמעי אחיו גדול ממנו,

הרי זה מעשה של רחל אמנו

לא לנגוע בכבוד אחיו,

שרחל ויתרה לאחותה הבכירה,

ללאה,

וויתרה על יעקב אבינו.

שלא לנגוע בכבודה, שלא תבוש.

אז זה המעשה שלו, מעשה גבורה מאין כמוהו,

כי לא בנמצא פה מישהו

שיהיה מוכן לוותר בגלל שיש מישהו יותר חכם ממנו, יותר גדול ממנו,

יותר ראוי ממנו, אין דבר כזה.

הרי כל אחד צוחק, חנים לו, חנים לו, חנים לו, חנים לו, חנים לו.

ובכן, מסר לו את הכהונה הגדולה.

מסר לו את הכהונה הגדולה, שהוא יהיה כהן גדול.

התפקיד הכי רם שיש בעם ישראל.

ואף על פי כן,

שהוא נתן וויתר מעצמו וברצונו,

נתקנא בו חוניו בשמאי אחי.

אחרי שראה את אחי

בלבוש מלכות,

כהן גדול,

נתקנא בו.

גילים לי.

אמר לו, בוא ואני אלמדך

סדר עבודה.

ילבישו באונקלי,

זה בגד מעור

של נשים,

וחגרו בצלצול,

שם לו חגורה באזור מותניו,

שיהיה מהודק,

ועמידו אצל המזבח,

כמו גברת.

אמר להם לאחיו הכהנים,

ראו מה נדר זה,

וקיים לאהובתו.

הוא נדר נדר והבטיח לאשתו,

אותו יום שהשתמש בכונה גדולה,

אלבוש בונקלי של לייכי ואחגור בצלצול של לייכי.

של לייכי.

קיצורו של דבר, הוא נדר נדר,

שביום שהוא יתכהן בכונה גדולה,

הוא ילבש את הבגד עור שלה ואת החגורה שלה,

וקיים את הנדר.

כששמעו חכמים בדבר אמרו,

ומה זה שברח ממנה

כך

המבקש לרד לה על אחת כמה וכמה.

ומה זה

שברח ממנה

מהשררה,

מהכבוד,

מהכהונה.

ברח, לא רצה חוניו. אבא שלו אמר, אתה תשמש אחריו. לא רצה.

אמר, לא יפה.

שומעי אחיו הגדול,

הוא ישמש.

אבל אחרי אשרת הכבוד שהוא מקבל ואיך הוא נראה וכו',

נתקנא בו.

רצה להפיל אותו.

עשה ממנו פדיחה.

שם אותו ליד המזבח.

בצורה כזאת השם מרחם.

אז כשהוא קרא לחכמים שיראו, אז הם הבינו מה קרה פה.

אז אמרו, ומה זה שברח ממנה חוניו שברח מהכהונה,

מהכבוד ומהשררה?

כך עשה לאחיו, ביזה אותו לפני כולם, והעמיד אותו ליד המזבח ככה לעיני כולם.

המבקש לרד לה,

מי שרוצה את הממלכה ואת המלוכה ואת השררה

ואת הכבוד על אחת כמה וכמה. עיין ערך דור רעי.

מה הוא מוכן לעשות בשביל להשיג את מה שהוא רוצה?

איי, איי, איי, איי, אתם רואים מעשה זוועה.

זוועה.

נו, כיצד נבין זאת?

אחרי מעשה כזה למסור את הכהונה הגדולה,

לא לפגוע בכבוד אחיו.

יכול להפוך את הכול ולעשות מאחיו היטול ולעג,

היטול ולעג.

מעמיד אותו אצל המזבח,

מלבין את פניו בפני עם הכהנים.

בלעם הרשע

היה לו רצון לקלל את ישראל,

אבל הייתה לו נבואה שאמרה לו,

לא תלך עמאים,

לא תאור את העם,

כי ברוך הוא.

והדבר מובן,

כי אחרי שקיבל הנבואה,

לא תאור כי ברוך הוא,

החליט כי לא ייתכן

לאור את העם,

וכי ודאי לא ילך.

בכל זאת הלך.

וגם אחרי.

ויהי חרף אלוהים, כי הולכו.

ואחרי כל המעשה שבא המלאך לשטן לו.

ואחרי כל הניסים והנפלאות שראה את מי שם פה לאדם

ונתן לאתון לדבר.

וגם החליט ואמר, ועדתיים רע בעיניך, אשוב עלי.

בכל זאת לא חזר.

וכל הזמן עמד עם פניו להמשיך בדרכו הלאה.

מאחרי הכל ניסה כמה וכמה פעמים לקלל,

עד כי לא הייתה לו ברירה אחרת.

וירא כי טוב בעיני אדוני לברך את ישראל,

ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשי.

נו, ואיך אפשר להבין דבר כזה?

נביא שבגויים, הקדוש ברוך הוא מדבר איתו. הוא אומר לו, אני לא רוצה, והוא הולך.

רואה שחורה אף השם, וממשיך.

השם שירה לו מלאך שעמוד לו לשטן,

והוא ממשיך.

הוא אומר, אם לא נוח לך אני אשוב, וממשיך.

הוא רואה שהוא מקלל וזה לא עוזר,

וממשיך.

מה זה? איך אפשר להסביר את זה?

אלא זה סוד הדברים.

סוד הדברים

זה להמית את היצר,

זה להמית את הרצון.

צריך להמית את הרצון עד שלא יקום נתחייה.

אבל זה מיני נמנעות.

קשה מאוד לעשות דבר כזה.

לכאורה, אחרי קבלת נבואה,

או אחרי מעשה רב כזה, למסור את הכונה הגדולה כדי לא לפגוע בכבוד אחים,

נדמה לכאורה כי היצר כבר מת ממש.

מה עוד יש?

ומתגלה כאן סוד שהיצר לא מת בכלל,

בעוד כוחו עמו להפוך את הכול באותו עניין ממש,

להפוך את הכול באותו עניין ממש.

עד שהלביש אותו והעמיד אותו אצל המזבח

ואמר לאחיו הכהנים,

ראו זה, נדר לאהובתו וקיים.

מעליל עליו עלילה, מלבין עליו,

מלבין את פניו, עושה הכול.

מי שבעצם נתן לו מרצון.

פרעה רשע.

סילקו אותו מהכיסא שלושה חודשים.

למה הוא לא רצה להרע לישראל? הוא אמר, איך אני אהרע לישראל?

הרי יוסף הציל את מצרים בשנות הרעב. איך אני אעשה כזה דבר?

איך אני אעשה כזה דבר?

אני יכול להרע לעם שלו, של יוסף, שאנחנו חייבים לו את כל הכלכלה המצרית העולמית?

איך אני יכול?

80 שנה הוא שימש פה בנאמנות, לא לקח שקל.

איך אני יכול?

אז אמרו לו שיקחו לו את הכיסא ועושים בחירות מחדש. אמר, טוב, טוב, טוב, טוב, טוב,

וגזר להרוג את כל הילדים.

איך אפשר להאמין דבר כזה?

בגלל הכרת הטוב, היה מוכן שידיחו אותו, אבל כשאמרו לו שעכשיו הולכים לסלק אותו סופית,

אמר, רק רגע, רק רגע, אני חוזר.

כמו קריספל באלעד,

שהרב עובדיה יצא נגדו, והוא יצא נגד הרב עובדיה,

וזרקו אותו מהתפקיד,

עכשיו החזירו אותו בחזרה,

והוא כבר מספר סיפורים שהכתיר אותו הרב וכולי,

חרד ברית.

איך אפשר להבין דבר כזה?

זה דור רעי, זה מוח של דור רעי,

זה לא סתם.

זה חוני או בריבוע.

זהו סוד הדברים.

להעמיד את היצר,

להעמיד את הרצון, עד כדי כך שלא יקום נתחייה,

זה מן הנמנעות.

לכאורה אחרי קבלת נבואה או אחרי מעשה רב כזה, למסור כהונה גדולה כדי שלא לפגוע בכבוד אחים,

נראה לכאורה שהיצר כבר מת ממש.

אבל מתגלה לנו סוד שהיצר לא מת בכלל,

ועוד כוחו עמו להפוך את הכול באותו עניין ממש,

עד שהלביש את אחיו והעמיד אותו אצל המזבח וביזה אותו ליד אחיו הכהנים.

הפתגם אומר, נחש אי אפשר להמית,

גם אם תחתוך אותו לעשרה חתיכות, הוא עדיין חי.

אולי בגלל זה נקרא יצר נחש.

אתה חושב שאתה חותך אותו,

והוא עוד יקיש אותך.

בעל חובת הלבבות אומר בייחוד המעשה פרק ה'.

ומן אתם, אחי,

כי כל אויב,

כשתנצח אותו פעם או שתיים,

ירף ממך,

ירפה ממך,

יעזוב אותך,

ולא יעלה עלי בו להילחם בך.

למה? לדעתו, יתרון כוחך על כוחו. הוא כבר מבין,

אין מה לעשות, הוא יותר חזק ממני.

והוא מתייאש מניצוח אותך ומגבור עליך.

אבל היצר אינו מספיק לו ממך ניצוח פעם ומאה פעמים.

כי אם ניצח אותך פעם אחת, ימית אותך.

ואם תנצחו פעם אחת, יארוב לך כל ימיך לנצח אותך.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך,

כי סוף סוף

ייתכן ויצר הרע יעמוד לתחייה.

על כן לא סמכו צדיקים לעולם על עצמם,

ודרכם היה להשביע את יצרם.

כי על ידי השבועה היצר לא יקום לתחייה יותר.

כוח השבועה הוא כל כך גדול וכל כך חמור,

שהצדיקים בכל מחיר לא יעברו על השבועה,

וממילא פה הם נעלו אותו ברב בריח.

הנחש לא יצא יותר.

אז הם לא סמכו על עוצמתם וכוחם ואמיצותם וכו',

הם עוד השביעו את יצרם.

מה יוצא לנו מזה?

אדם יכול לעשות מעשה של צדקות גדול מאוד,

ואפילו יעשה מעשה של שבירת הרצון הכי גדול.

אבל אם אך אינו עושה באופן של דרכן של צדיקים להשביע את יצרם,

עדיין אינו בטוח כלל וכלל מה שיוכל לעשות עוד באמצע הדרך.

אדם יכול לעמוד על יסוד זה מהרגעים הטובים שלו.

בהתחלה הוא מסכים כבר בהסכמה גמורה

לעשות איזה דבר טוב.

ואחרי רגע הוא רק מגיע לפה, תופס בלטה, כבר הוא חולה, רוצה ללכת.

ואחרי רגע כבר הוא נשכח ממנו הכול.

ואת התרגיל הזה כבר עשה לו יצרנה לפני יומיים,

ועוד פעם הוא חוזר.

אולם אם אדם לא יתנהג בעניין הזה לפי היסוד של דרכן של צדיקים להשביע את יצרם,

ייתכן עוד שיוכל להפוך כערע על פי ה...

זה כוחו של יצר הרע,

אלוף ואלופים, נחש של נחשים.

הוא שהביא מיטה לעולם, בעצה אחת שנתן לה חווה.

והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע. פששש, איזה הבטחות.

והרג את כולם,

עצה אחת.

ראיתם איזה יועץ?

זה יועץ טרים.

אז רואים אברהם אבינו, שאברהם אבינו, התורה מעידה עליו שהוא לא שמח.

לא שמח.

ויאמר אברהם אל מלך סדום,

ארימות ידי אל השם אל עליון.

נגמר, אני לא לוקח כלום.

זהו.

נגמרה הזכות.

יש זכות עד תאריך מסוים. ברגע שהיא נגמרה, היא לא חוזרת.

נגמר.

ככה צריך אדם לדעת.

אם אברהם אבינו היה צריך להשביע את יצרו,

ככה נקטו הצדיקים,

אז אנחנו צריכים לדעת ששום החלטה שלנו,

אמיצה ככל שתהיה, לא טוען אם לא נשביע את יצרנו.

אבל אצלנו יכול להיות חשש שנעבור גם על השבוען.

אצל הצדיקים הם לא עוברים על השבוען.

לכן כתוב במשנה, נדרים מסייג לפרישות.

שאם אדם רוצה לפרוש מדבר עבירה, הוא נודר נדר.

אמרתי לאחד, אתה רוצה להיות בטוח שתקום בנץ?

תנדור נדר, שאם אתה לא קם,

אתה מתחייב בנדר 100 שקלים לצדקה.

לצדקה.

אני מבטיח לך שזה יקפיץ אותך מהמיטה.

כי אם לא תקום 30 יום זה 3,000 שקל.

ואם לא תקום 20 יום זה 2,000 שקל.

ולא חבל על 1,000 שקל?

אז אתה תקום או לא תישן.

ועם 100 שקל אתה יכול לנצח את יצר הרע.

עם 100 שקל אפשר לנצח אותו.

אבל כשזה בנדר,

כנדרים,

סייג לפרישות.

צריך תכסיסים נגד יצר הרע. למה? הוא מתכסס עלינו כל היום.

לכן,

כל אדם צריך לראות

איך הוא מנצח את יצרו לפני שהוא ישכיב אותו.

כי הוא צופה רשע לצדיק ומבקש להמיטו, ולא פחות.

לא פחות.

איי, איי, איי, איי.

יש אנשים מעשנים סיגריות.

ואומרים להם, אבל זה מביא מחלה בלב,

מחלה בריאות, מחלה פה, מחלה שם.

אומרים נכון, מה לעשות?

כאילו מתאבד בסבבה.

כאילו, מה לעשות?

נכון?

מה לעשות?

תחתום, מתאבד.

אתה עשן.

אז כולם יבינו למה אתה מעשן. כי אתה מתאבד.

יש אחד קופץ קפיצה אחת.

יש אחד לאט לאט מתאבד.

מייצר הרע אומר, לא כולם מתים.

לא כולם מתים.

ומספיק שיש לו איזה טיעון קטן,

אז נתלים בטיעון הזה, וזהו.

איי, איי, איי, איי.

אבל אם היו אומרים בן אדם שיש עכשיו

ברחוב הזה משתולל רוטוויילר,

כלב גדול,

בו עכשיו נשך ילדה

ושבר לה את העצם.

ואתמול הוא תפס אישה

ואכל לה את האצבעות.

ושלשום הוא התנפל על גבר

ונגס לו בצוואר.

נו, לך תעבור.

מי יעבור ברחוב כזה?

מקיף את העיר.

וזה כלב רוטוויילר.

וכל יום הוא תפס רק אחד.

אז בטח שאתה סטטיסטית יכול לעבור פה.

ומלאך המוות, הוא יצר הרע, הוא השטן, נותן לך לעשן,

להרוג אותך לאט, שלא תרגיש בבת אחת.

מכניס לך את הרע לאט, לאט, לאט. הוא אומר, זה כיף, נכון?

תעשה עוד פעם.

תעשה טבעות, תעשה

טבעת חנק.

תעשה.

ככה הורג את הבן אדם בכיף.

ונותן לו לשלם 25, 32, 48 שקל על קופסה,

קופסת מוות.

אז היא קופסת מוות, מוציא סיגרית מוות,

והם עשן, וגם ממין את הסביבה.

זורק עליהם סם מרעיל,

כימי, כימי.

ולא קוראים לו אסד.

לא קוראים לו אסד.

בקיצור, צריך להשביע את יצרו ולנדור נדר. אם לא,

עבר הזמן.

אבל צריך לפחד שלא לעבור עליהם.

אם עוברים עליהם עוד יותר גדול.

רבי חנין יאמר לגשיום,