עין רעה של בלעם | הרב אמנון יצחק שליט"א

"לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו". מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של בלעם הרשע עין רעה. והנה יש להבין, הגדר של עין רעה, כי אמרו חכמים ז"ל, יודע היה בלעם לכוון את השעה אימתי ירתח הקב"ה. גמרא בברכות ז'.

והקשו בתוס', כיון שזעמו של הקב"ה רגע אחת, מה יכול לקלל ברגע אחד? התוס' מקשים, אם כבר הזעם של הקב"ה הוא רק רגע אחד, כמימרא, מה יכול לקלל ברגע אחד? עד שאתה פותח את הפה כבר נגמר הזמן.

ותירץ, שיכול לומר כלם, כלם זה תכלה אותם, כלם. וצריכים להבין, וכי בשביל שאין לו זמן לומר קללה קטנה אלא כלם, תתקיים קללה גדולה כזאת שבאמת הקב"ה יכלה אותם? ובכלל צריכים להבין, למה צריך המקלל לכוון קללתו בשעה שרתח הקב"ה? אם הקללה ראויה למה צריך לכוון דוקא באותה שעה, הקללות שהם במקום שזה לא בדיוק מתי שהוא רתח זה לא מתקיים. אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך כתוב, אז למה צריך דוקא באותה שעה בדיוק באותו רגע. אם יש כח בפיו להזיק בקללתו גם בכל זמן שרוצה יכולה הקללה להתקיים.

אמנם ענין הדבר הוא, כי המקלל צריך לדעת השעה שרתח הקב"ה, כי אי אפשר לקלל בלי טעם וחשבון, אחד יושב כל היום ומקלל אנשים, קללת חינם תבוא עליו, מה זה מקלל, סתם מקלל אנשים? בלי דין בלי חשבון בלי הצדקה בלי שום דבר? אלא הקללה צריכה להיות בכוונה של דין, ז"א שעל פי הדין ראוי להיות המקולל, כי כל קללה שיוצאה מפיו של המקלל בכוונה של רצון וכעס אין זה כלום, רק בשעה שיוצאת בכוונה של דין שמחייב את חברו, הדין מחייב את חברו בשביל איזה חטא קללה ועונש, שהחטא שלו גורם קללה ועונש, אז דוקא יש מקום שתחול קללתו. כמו אותו אחד שביזה את הרב שפירא ואמר עליו דברים שהם לא יתכנו, ואז אמרתי לו מה שאמרתי לו, או שלשת הרודפים שהוציאו את המכתב השקרי והמזוייף ואמרתי שימותו במיתה משונה. וכל שכן שיש מקום לומר שגם הקב"ה מסכים לקללה הזו, ואז בודאי הסכנה גדולה. אז כל שכן אם יש לנו מקום גם לומר שהקב"ה מסכים לקללה כזאת שאדם כזה ראוי להתקלל, כמו שעם ישראל עמדו בהר עיבל ובהר גריזים ואמרו ארור האיש אשר וארור האיש אשר וארור האיש, אז יש דברים שראוי לקלל עליהם שאם אדם עושה אותם הוא עובר עליהם וכו', אז בודאי יש סכנה גדולה לאדם המקולל. אז קודם כל שזה על פי דין, ושהחטא שלו מחייבת אותו הקללה, וכל שכן אם יש מקום לומר שהקב"ה גם מסכים לקללה כזו על אדם כזה בעת הזאת על מה שעשה וכו', שאז זה סכנה גדולה מאד.

והנה מצינו, שאמרו חכמים ז"ל, בתחילה עלתה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמם מידת הרחמים, וצריכים להבין, מה הענין של שיתף מידת הדין עם מידת הרחמים? כמו שני שותפים שעושים הסכמה ביניהם, חצי יום ינהל אחד את החנות חצי יום ינהל השני, כן יתכן מה שאמרו חכמים ז"ל שיתף עמם מידת הרחמים, היינו, שימו לב, שכל היום ינהיג הקב"ה את העולם במידת הרחמים חוץ מרגע אחד שמנהיג הקב"ה את העולם במידת הדין. זה השיתף, לא חצי חצי אוי ואבוי, כל היממה הקב"ה מנהיג את העולם במידת רחמים, יש רק רגע אחד שמידת הדין. ויתכן שזה שאמרו חכמים ז"ל, שזעמו של הקב"ה רגע אחד, שברגע זו מנהיג הקב"ה את העולם במידת הדין, ברע זו מנהיג הקב"ה את העולם במידת הדין.

והנה על פי מידת הדין מובן שכל העולם בסכנה באותו רגע, כל העולם בסכנה, כמו שאמרו חכמים ז"ל, שהראה הקב"ה למשה רבינו דור דור ודורשיו והראה אותו את רבי עקיבא ושמח בתורתו. אח"כ הראה לו את מיתתו שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל, אז אמר מה, מה, זה תורה וזה שכרה? ארבעים שנה עם הארץ, שמונים שנה למד ולימד, והיה רבן של כל ישראל, זה תורה וזה שכרה? אמר לו הקב"ה שתוק, כך עלתה במחשבה. מה הוא אמר לו?

המהר"ל מפראג זצ"ל מפרש, שהמכוון על פי מה שאמרו חכמים ז"ל, מתחילה עלתה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, ובאמת העולם מתנהג במידת הדין, והעולם לא יכול להתנהג במידת הרחמים כי אז לא יהיה דין וה' הוא אלקי המשפט, אז העולם נברא במידת הדין, וכך עלתה במחשבה, אז תחילת הכוונה וככה זה נשאר, שהעולם מתנהג על פי דין, ורק מפני שראה שהעולם אינו מתקיים על פי דין, שיתף עמם מידת הרחמים. הקב"ה לא ידע מראש שהוא צריך אח"כ רעה? לא זה אותו דבר, אלא הוא צריך לברוא קודם, והיות והוא יודע שהעולם לא יעמוד בזה אז הוא צריך לשתף, אבל הוא רוצה שהעולם יתנהג על פי דין, ואליו הוא ישתף את מידת הרחמים. וזה שייך לרבים, הרבים אינם יכולים לדקדק כל כך, לכן העולם  מונהג רובו ברחמים. אבל היחידים שהם יכולים להתקיים על פי מידת הדין, כמו רבי עקיבא, מתנהג הקב"ה עמהם במידת הדין, הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, למה הוא מדקדק? כי איתם הוא הולך במידת הדין, כי הם יכולים לעמוד במידת הדין, כי הם מדקדקים על כל שריטה בכסא ועל כל חתיכה ועל כל אובדן ועל כל נזק, איתם הקב"ה מדקדק מיד מיד מיד מיד מיד. לכן רבי עקיבא שהוא מן היחידים, הקב"ה מתנהג עמו כמו שעלתה במחשבה לפניו, היינו במידת הדין. וזה שאמר, שתוק בני, כך עלתה במחשבה לפני, כשאתה שואל אותי איך עם תורה כזאת זה השכר? שתוק, אתה מנוע מלדבר, שתוק, מנוע מלדבר, אתה יודע מה התכניות שלי? מה אני עושה? למה אני עושה? שתוק, כך עלתה לי במחשבה, שעלה במחשבה לברוא את העולם בראתי אותו במידת הדין, ועם רבי עקיבא אני הולך במידת הדין, אז לכן כך עלתה לי במחשבה אני דן אותו כמו שעלתה לי במחשבה, לא כמו שאתה רגיל לראות את העולם מתנהג במידת הרחמים. היינו עמו אני מתנהג במידת הדין. רואים מכאן כמה גדול כח מידת הדין אשר לפי מידת הדין גם רבי עקיבא חייב מיתה כל כך קשה מכל חבריו. מה הוא כבר עשה? מה הוא כבר עשה שחייבו אותו במיתה כזאת קשה ואיומה, מה הוא כבר עשה? מה יכול לעשות? זה מידת הדין, זה כשמגיעים לדיני שמים ככה מגיעים, כשאומרים לך שדנים אותך, לא דנים אותך בדיני אדם, אבל בדיני שמים אתה חייב, זה לא רק על זה דנים אותך, אתה יודע על מה דנים אותך? עד גיל עשרים לא דנים מן השמים בכלל, אבל כשאדם מגיע למעלה דנים אותו גם כשהוא היה תינוק, אתם יודעים שדנים את האדם גם כשהוא היה עובר? גם כשהוא היה עובר. אתם יודעים? אתם לא יודעים, זה פסוק בנביא, שיעקב עקב את אחיו בבטן אז הקב"ה אומר שיש לו חשבון גדול עם יעקב, יש לו חשבון גדול עם יעקב, עקב את אחיו בבטן, בבטן, מה זה עובר מסכן קטן לא מבין לא יודע מה הוא עושה, כן אבל אתה גרמת על ידי זה שאתה תפסת לו את העקב צער, נכון? גם על זה דנים. כשהגיע הארי הקדוש לשמים אז הוא בא בחלום למרח"ו, והמהרח"ו שאל אותו רבינו, יש משהו שעוד אני צריך לתקן בעולם הזה? אמר לו כן, אתה צריך להתענות שלשה ימים יום ולילה 72 שעות לא לאכול ולא לשתות, על מה? שהיית תינוק אתה הכית את אמא שלך פה ככה עשית לה בתור תינוק, ועל זה אם אתה רוצה להגיע למקום הראוי לך בדיוק אתה צריך לצום שלשה ימים, זה הדין. מישהו מבין בכלל עומק הדין? תשמעו קלטת שלי מספר 51 עומק הדין תתחילו להבין קצת איפה אוחזים. אז כשה' דן את הצדיקים במידת הדין בעולם הזה זה הדבר הכי גדול שיכול להיות, כי הם יוצאים מפה נקיים נקיים נקיים, הוא לא משאיר להם שום דבר, ישר לגן עדן. אבל אם הוא לא מנקה אותם פה על פי הדין והוא הולך איתם במידת הרחמים אז מידת הדין תובעת למעלה, לכן יסורים של אהבה זה יסורים שהקב"ה בגלל שהוא אוהב את הצדיק הוא מייסר אותו על מה שהוא לא יודע בכלל שהוא חטא, כדי למרק אותו, כי אם הוא יגיע למעלה יגיד ריבונו של עולם, למה לא תקנת אותי למטה? אני צריך את הבזיונות האלה לעבור פה ושתגיד לי ככה ושאני יענש ככה וככה? אתה יודע איך רציתי לעשות הכל, אז קרה שלא שמתי לב, אז היית מתקן אותי. ז"א רבי עקיבא גם חייב מיתה כל כך קשה מכולם, למה? מפני איזה צד של חטא שאין צדיק בארץ שלא יעשה טוב ולא יחטא, אז על צד כזה שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז יש צד שהוא חטא, כמו שהוא רבי עקיבא בעצמו שראה את רבו רבי אליעזר, אז הוא צחק, כל התלמידי חכמים בכו, והוא צוחק, שואל אותו מה אתה צוחק? אומר כל זמן שראיתי שפשתנו לא לוקה וראיתי את יינו לא מחמיץ וראיתי וראיתי וראיתי שכל הזמן כל הזמן טוב, אמרתי שמא אכל רבי עולמו בחייו, אולי אין לו עולם הבא, נתנו לו את כל העולם הבא פה, אז קודם כל אפשר להבין שאפילו צדיק גדול כרבי אליעזר הגדול יכול לקבל את כל העולם פה, ואת זה הבין רבי עקיבא שיכול להיות שהוא מקבל, ואין לו עולם הבא, אז אמרו לו מה, וכי אני לא קיימתי דבר אחד שבתורה? אמר לו אתה לימדת אותי, אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז אם אדם לא יתכן שלא עשה איזה טוב ולא יחטא אפילו בטוב איזה משהו קטן בתוך הטוב, איך יכול להיות שאתה לא קיבלת שום עונש? אבל עכשיו שאני רואה אותך חולה אני שמח, אני יודע שרבי לא אכל עולמו בחייו. ז"א יש לך עולם הבא, כי אם אתה חולה, אפילו פעם אחת, אם אני רואה שאתה חולה פעם אחת סימן שמידת הדין שולטת, אז אתה כל מה שאתה לא קיבלת שום עונשים בגלל שהיית חלק, גלאט, אבל משהו הרי אתה אמרת שאין צדיק שלא יחטא, אז הנה על מה שיש לך איזה משהו קטן נתנו לך עכשיו את החולי הזה, אז הוא שמח, למה הוא שמח? כי הוא פחד שהרב שלו יגיע לעולם האמת אין לו כלום. זה אותו רבי עקיבא שידע איך העולם מנהיג את עולמו בדין. ודנו אותו גם על פי הדין, אז מה הוא עשה כבר ?מה הוא עשה? מה עשה רבי עקיבא, כל כך צדיק היה, הפקיר את כל העולם, עשה הכל, העמיד תלמידים הרבה, העמיד את כל העולם, כל התורה שלנו עומדת עליו, מה הוא עשה שמגיע לו כזה עונש? יש בחינה, כי אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, מי יודע מה היה החטא הקטנטן שלפי שיעור גדלו וקומתו הוא ראוי לעונש כזה כדי לנקותו. אבל מה שלא מנקים פה מנקים שם.

לפי זה נבין מה שאמרו התוס', שיכול לומר כלם, כיון שברגע זה שהקב"ה כועס זהו הרגע שהקב"ה מנהיג עולמו במידת הדין, ולפי מידת הדין גם רבי עקיבא חייב מיתה רח"ל, לכן מצא בלעם הרשע שבאותה שעה יכולים לקלל גם הקללה היותר גדולה לומר כלם רח"ל, למה כי מי לא ייתפס באותו רגע שבלאו הכי יש דין פרוס על כל העולם, הרי רבי עקיבא אפילו הוא במדרגתו ראוי לעונש, אז אין יהודי חלילה שלא יהיה ראוי לעונש, ואז אם הוא אמר כלם באותה שעה שהדין פרוס על העולם זה יכול לחול. מה עשה הקב"ה? הקב"ה לא זעם באותם ימים, איך הוא אמר - מה אזעום לא זעם אל, מה אקוב לא קבה קל מה עשה הקב"ה סילק את הזעם, כמה ימים לא זעם. מה הבעיה, למה צריך לשנות את הטבע? הקב"ה היה יכול פשוט מאד, כל פעם שהגיע הזמן להרדים אותו, ואז תמיד הוא יפספס את הזמן. להטריד אותו באיזה דבר, למה צריך לשנות את הטבע שהוא לא יזעם? מה, כל העולם הרויח בזמנו, למה הוא לא זעם? להראות את החביבות של עם ישראל, כמה ה' מוכן בשבילם לשנות את הטבע בשבילם, בשבילם מוכן הקב"ה לשנות את הטבע כדי שלא יוכל הרשע הזה לפגוע בהם. אתם שומעים כמה אנחנו חביבים אצל הקב"ה ואפילו שאנחנו לא כאלה צדיקים.

ומעתה יש להתפעל, הלא בלעם ידע את מידת הדין, הוא ידע, וידע גם כן את המעלה של ישראל שעל פי מידת הרחמים הם זכאים לגמרי, על פי מידת הרחמים, איפה יש עוד עם כזה? איפה יש עוד עם כזה בעולם? ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ורק על פי מידת הדין יש מקום לקלל אותם אם יכוון את השעה שהקב"ה זועם, לכן הוא חיפש דוקא את הרגע הזה. כיון שהיה כל כך בעל הכרה, נשאלת השאלה, אם אתה יודע שהם ראויים לכל הרחמים, ואתה יודע שה' אוהב אותם, אז אם אתה יודע את זה איך אתה מסכים לקלל אותם? הרי המקלל את הרבים קדושי עליון כישראל, גם על פי מידת הרחמים אחד כזה כמו בלעם חייב מיתה. אתה הולך לקלל את מי שראויים לכל הרחמים? אתה עצמך חייב מיתה. מי שיוצא נגד מזכה הרבים הוא בעצמו ראוי לקללות. מה, הוא לא ראוי לרחמים? פושעים ראויים לרחמים, אנשים פשוטים ראויים לרחמים, הוא לא ראוי לרחמים? שמקללים אותו, הם חייבים מיתה. ואם כן איך ראה חסרון ישראל שהיה כל כך דק מן הדק שרק על פי מידת הדין יש מקום להרגיש חסרונם, רק במידת הדין אפשר לבדוק אם יש חסרון או אין חסרון, אבל על עצמו שהוא חייב מיתה על עצם הרעיון, על עצמו הוא לא ראה, לא ראה שגם על פי מידת הרחמים יכולים להרגיש בחסרונו הבולט, זה הוא לא ראה. זו מידת עין רעה, שאדם רואה בעצמו הכל בסדר, באחרים הוא רואה רק חסרונות, זה עין רעה, אדם שדן אחרים לפנים משורת הדין שהם ידונו והוא בנוגע לממון שלו על פי דין, זה עין רעה. אדם צריך להבין, אתה לא יכול לראות חסרונות באחרים ואצלך אתה לא מרגיש בהם בחסרונות שלך, זה נקרא עין רעה, אתה רואה רק רע אצל אחרים, אתה לא רואה טוב, תמיד יש לך הערות רק רעות, הערות טובות - אין, אם יראו שאתה תמיד משבח את האחרים ואותך אתה תמיד אומר שאתה בעל חסרון, זה עין  טובה, זה מתלמידי אברהם אבינו. אחד שרק רואה רעות אצל אחרים ואצלו הוא רואה רק טובות - זה עין רעה, זה עינו של בלעם. על עצמו אינו רואה חסרונו גם אם הוא גדול כמו הר, על זולתו הוא רואה חסרון כל כך דק מן הדק, ולא רק זה, מי שמתעבר על ריב לא לו, ונכנס לדיון שהוא אפילו לא יודע את צדדיו מה לפני ומה אחרי, אין עין רעה יותר גדולה מזו. על מה אתה מתעבר על ריב לא לך, עם האשמות עם דיבורים. שרק על פי מידת הדין יכולים להרגיש, ומצינו על הפסוק "את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל" ככה משתבח, שקרן רמאי, אתה ערכת? אתה בלעם ערכת? זה בלק עשה את הכל, ואתה אומר ערכתי אחרי שאתה אומר לו שהוא יכין את הכל ויביא את הכל, אתה אומר אני ערכתי? ולא רק זה, אתה גם משתבח, למה אמרת שבעת מזבחות? למה ביקשת להפסיד אותו ממון הא, רצית שהוא יפסיד ממון כאילו שזה עבודה מסובכת כאילו לקלל צריך לערוך, אבל היה לו עוד חשבון, חוץ מזה שהוא רצה להפסיד את ממונו הוא גם אמר את שבעת המזבחות ערכתי, ולא רק זה, הוא גם מפרט ואעל פר ואיל, פירש רש"י ז"ל שאמר זכותי גדול מאברהם אבינו ע"ה, שמעתם מה בלעם אומר? איך גדול? שהם לא עשו אלא שלשה מזבחות, שלשת האבות עשו שלשה מזבחות  ואני לבדי עשיתי שבעה. הם לא הקריבו אלא איל ואני פר ואיל, פששש משבח את עצמו שהוא יותר גדול מהאבות.

ויש להתפעל, הלא כל עיקר שעשה שבעה מזבחות היה בכוונה כדי שיכול לומר אח"כ אני גדול מאברהם, ואם כן כל מעשיו היו רק רצון להתכבד בכבוד זולתו, כי אם אדם אומר לשני אתה צריך לנהוג לפנים משורת הדין הוא מתכבד בקלון חברו, אפילו אם הוא היה נוהג ככה, למה אתה צריך להעמיס על אחרים אפילו את מה שאתה עושה, אתה רוצה להגיד שאתה יותר טוב מהם, אתה יותר טוב מהם, כי אתה אומר שצריך להתנהג באופן כזה, זה נקרא מתכבד בקלון חברו שאין לו חלק לעולם הבא. ואם כן היה צריך להבין בזה גופא, שהמעשה של אברהם אבינו יותר גדול משלו, למה? כי הוא לא עשה בשביל לומר אח"כ אני גדול מבלעם. אברהם לא עשה את הקרבנות בשביל להגיד אני יותר גדול ממישהו, השגתי אותו, אני נשיא גינס, לא, הוא עשה את מה שראוי לעשות בלי חשבון מי עשה מה עשו איך עושים, הוא עשה מה שראוי לעשות. אתה עשית בשביל להראות שאתה טוב מאחרים, אתה אומר לכולם שצריך לעשות לפנים משורת הדין, אבל אתה בענינים שלך אתה מתנהג כך? וגם אם תתנהג כך אתה יכול להגיד לאחרים שיתנהגו כך, מה אתה מבליט, שאתה אדם שיותר רגשן יותר מבין, אתה גם יש לך עין רעה, להסתכל בכיס של אחרים, אבל יש לכם הרבה כסף אז למה אתם עושקים אנשים ונותנים להם פחות? אה, אתה גם מציץ לתוך הכיסים, אתה מתבונן כמה יש, אה מונח לך בלב הרבה דברים שאתה שם לב,  מאיזה עין זה טובה או רעה? מה אתה לא רואה שיש פה כספי ציבור שצריך לדאוג לקופת צדקה, צריך לעשות כראוי, צריך לעשות על פי דין, יש דין תורה, אפשר להזמין, אפשר לברר. לא, ישר פסק דין, כאילו ישב בבית דין 28 שנים.

אם כן גדול ודאי מעשה אברהם ממנו שלא עשה כדי שיאמר אח"כ אני גדול מבלעם, אלא שזה גופא מידת עין רעה, שעושה מהמעלה של חברו חסרון, ומהחסרון של עצמו הוא עושה מעלה. זה נקרא מתלמידיו של בלעם.

אז כל אחד יבדוק את עצמו איך הוא מסתכל על דברים, ואז יבחין אם הוא מתלמידי אברהם אבינו או מתלמידי בלעם. ולמה אני אומר את זה בקול ולא אומר את זה בשקט? כי מי שדיבר בקול צריך לשמוע בקול, ומי שדיבר ברבים צריך לשמוע ברבים.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם  תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.