שתי שבתות לפני ראש השנה | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בכבוד.

אמרו חכמים זיכרונם לברכה

אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות

מיד היו נגאלין

רואים מזה כוחן של שתי שבתות

וזכות שמירתם

על כן

ראוי להשתדל בשמירת שתי השבתות שלפני ראש השנה ביתר שאת

להרבות זכויות ליום הדין.

השבת שקולה כנגד כל התורה כולה

לכן ראוי להתחזק בה.

הסבא מקלם זיכרונו לחיי העולם הבא היה אומר

שכל פרט ופרט הנעשה בשבת

שקול כנגד כל התורה כולה.

תפילת שבת,

לימוד בשבת.

כל הנעשה בשבת יש לו כוח השבת ושקול כנגד כל התורה.

אז מעתה כמה ראוי להתחזק בזה?

והגמרא אומרת

בקושי התירו לומר שלום בשבת.

הרי לנו חומר דיבור בטל בשבת.

אם אדם מדבר דיבור בטל,

דברים בטלים בשבת,

זה חמור מאוד.

אם שלום

בשבת

בקושי התירו,

אז כל שכן דברים בטלים.

בקדוש ברוך הוא כתוב שהוא שבת ביום השביעים מכל מלאכתו אשר עשה.

ממה הוא שבת?

ממלאכתו אשר עשה.

מה הייתה מלאכתו?

דיבור.

ויאמר השם יהי אור, ויאמר השם ייקבעו המים, ויאמר השם תדשי הארץ.

בעשרה מאמרות

נברא העולם. איך נברא העולם? בדיבור.

אז הוא שבת ביום השביעים ממלאכתו.

מה הייתה מלאכתו? דיבור.

אז כל השביתה

הייתה מדיבור.

אז שבת,

דיבור לא יהיה דיבורך בשבת כדיבורך בחול.

צריך האדם להיזהר בדיבור.

בקושי התירו להגיד שבת שלום.

בקושי.

רק כששלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא,

אז אתה אומר שבת שלום.

הרי לנו חומר דיבור בטל בשבת, והפלא שהדבר הפוך אצלנו.

דווקא שבת,

הזמן שמרבים לדבר דברים בטלים וליצנות וסיפורים מהשבוע ועל דאעש

ועל מעש ועל כולם.

הכל משאירים לשבת.

ויש כאלה קוראים עיתונים, רחמנא לצלן,

עיתונים דתיים כאילו, עם פוליטיקות וכולי.

כללה דמילתא זה לעומת זה עשה אלוהים.

כאשר תרבה הקדושה יגדל כוח היצר,

כיוון שהקדושה רבה מאוד בשבת,

היצר בא, עם הצעות חלופיות.

נו, אנחנו כבר שבועיים כמעט באלול,

ובכל זאת יש לרפיון שליטה בזמנים אלה,

דווקא באלול.

רואים שבתי כנסת לא מלאים בתחילת אלול בסליחות.

לא באים לסליחות, כאילו זה בסדר, מה, אני צדיק, לא?

מה, אני צריך לבקש סליחה? על מה אני צריך לבקש סליחה?

לא באים,

במקום להתבונן,

להתיש את כוחו,

להיות כל-כולו מסור לחודש אלול,

לנצל את הזמן כל רגע לתיקון כל השנה.

דווקא יש רפיון,

וכגון בערב שבת.

רפיון דווקא ביום זה.

ואנשים לא מסוגלים לשנות את ההרגלים הרעים, אז איך הם יבואו לפני השם ויגידו

שאנחנו חוזרים בתשובה? הנה, חודש אלו, השתניתם.

במה?

קיבלתם את השבת לפני, השבת מנוצלת רק למטרות השבת,

רק קודש, רק דברים של דברי תורה,

בלי דיבורי חול, בלי ליצנות, בלי כלום. איפה השינוי?

אז מה אתה הולך להבטיח לשם?

מה אתה הולך להגיד לו בראש השנה?

כשאתה חוזר בתשובה, אה?

ומה עכשיו שנתתי לך חודש ימי רצון בשביל שאתה תוכל להתקרב, להראות לי

שאתה מתכוון ברצינות? איפה זה?

ובוודאי זה לא רק בשבת,

אלא כל המצב הוא על הפנים.

כי קשה לשנות איזה הרגל רע.

בוודאי כך הוא המצב בכל הפרטים של החיים.

קשה לשנות הרגל רע.

ואפילו התעוררות של חודש אלול, אם יש דבר כזה בכלל,

אין בכוחה לשבור את ההרגל הרע.

ומה נורא מצא שעבוד כזה להרגלים רעים?

הלא כתב רבנו יונה שאפילו בפרט קל אחד,

אם פרק אדם עולו ממנו

נורא מצבו,

כך מתאר

רבנו יונה משחרי תשובה.

וכן חזר על דבר זה כשמדבר על פורקי עול נורא מה שכתב בזה.

והנה כבר חלפו יותר משבועיים באלול.

האם יש בידינו איזו עצה לשינוי המצב?

שנוכל לקוות שבשנה הבאה

לא נהיה יותר במצב זה שבו אנו נמצאים עתה.

ולא דבר קל למצוא עצה לזה.

גם מי שבמשך כל הזמן עסק בחיפוש עצות,

עדיין אינו מוכרח שמצא עצה.

תראו, אחרי

ראש השנה מסתכלים על הבן אדם.

אם אני לא מכיר אותו,

סימן שהוא השתנה.

אם אני מכיר אותו והוא נראה לי אותו דבר,

אחת משתיים.

או שהוא היה צדיק גמור שלא צריך להשתנות,

או שהוא לא חזר בתשובה.

אז מה תקנתו?

אז הוא הונה את הקדוש ברוך הוא.

הוא הונה את הקדוש ברוך הוא.

נו, אז מה הוא חושב?

שהקדוש ברוך הוא לא מבין, לא רואה,

והוא סומך על זה שתהיה עוד שנה, שמשהו גם יונה את הקדוש ברוך הוא.

והוא לא מבין

שכשגוזרים על בן אדם,

אז כתוב שרשעים

נחתמים לאלתר למיתה.

ואנחנו לא רואים שהם מתים מיד.

כתוב לאלתר, זה מיד.

אז היו צריכים בראש השנה

לפועל חללים-חללים בבתי כנסת.

למה לא מתים לאלתר?

איך זה מתקיים?

מתים, מתים לאלתר.

המיתה לאלתר פירושו שמקצרים לו ימים.

יש מיתת שנים.

בראש השנה גוזרים שמורידים לו חמש שנים.

שנה הבאה מורידים לו שבע.

שנה אחרי זה מורידים לו שבע.

שנה אחרי זה והוא נפטר בין עשרים וכמה.

בין שלושים וכמה.

אה,

מה קרה לו עבר חצי ימיו?

הוא מת כל שנה.

כל שנה עשו לו סיכום,

ראו מה קורה,

ופסקו לו מיתה לאלתר.

אבל לא מיתה לגמרי, מיתת שנים.

הורידו לו מהשנים.

יש מיתות שונות אחרות,

כגון עוני,

עני חשוך כמת, חשוך בנים חשוך כמת,

אב שכול,

הורידים לו בנים, רחמנא ניצלן.

מצורע

וכולי,

בעל ייסורים.

זה גם כן מיתות, וזה לאלתר.

אבל מה אדם לא מבין בזה? הוא חושב, לא, זה מקרה, זה טבע, זה פה היה מלחמה,

שם הייתה תאונה, פה היה ככה, זה לא ניזהר, ההוא ככה.

הכול זה שטויות, הכול זה בראש השנה.

מעטים האנשים שנחתמים לחיים.

מעטים האנשים שנחתמים לחיים.

מה זה לחיים?

שהם ישלימו את מכסת חייהם

כמו שהשם ציפה ואיווה ורצה.

מעטים האנשים שנחתמים לחיים.

וביום הדין הכול נקבע במשפט.

עניין המשפט אינו נתון לשינוי.

אין מקום למחשבה על ויתור.

הקדוש ברוך הוא מלך אוהב משפט הוא

ועוז מלך משפט אהב

המתנה שהקדוש ברוך הוא חיפש ומצא, ניתנה לישראל אהוביו

היא המשפט

שהוא אוהבו כמובן בחכמים זיכרונם לברכה כמו שהסברנו את זה באריכות בהרצאה בחיפה

ויותר מזה אמרו חכמים זיכרונם לברכה משעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה

מאליה באה הטובה לעושה טוב והקללה לעושה רשעה

מאליה

אתה הוא הגורם עשית טובה עשית טוב תקבל טובה עשית רע תקבל קללה

לבד לבד אתה לחצת על הכפתור

גדר הברכה והקללה הונהג כטבע לשמירת התורה והקללה לעוזביה

אז הגדר של ברכות וקללות זה בטבע

ברכות זה לשומרי תורה קללות זה לעוזביה

וכאילו לא מיד הקדוש ברוך הוא באים מהם

אז מה שייך ויתור בזה

הכל נגזר בראש השנה

גם החיים עצמם

אף על פי שאנו איננו חושבים כך

החיים עצמם נידונים ונגזר דינם בראש השנה

מספרים על הגאון רבי ישראל סלנטר זכר צדיק ברוך הוא שהיה מאריך ביותר

בתפילת ראש השנה בזוכרנו לחיים היה מאריך

כי לא פשוט הוא להרגיש

שהחיים עצמם נידונים בזה היום

באריכות יתר צריך לבקש זוכרנו לחיים מלך חפץ בחיים

הבעיה שהמשך אנחנו אומרים למה אנחנו רוצים בכלל חיים

למענך

אלוהים חיים בשביל מה אנחנו רוצים חיים חס ושלום בשבילנו מה פתאום

למענך

המכרית הזה מתכוון לעצמו

עובדה היא שאנו מתהלכים ברגשה כאילו השנה טובה כבר נתונה לנו

אה עוד פעם נאכל תפוח ודבש נגיד ברכות סימנה מלתאי אה איזה יופי תקיעת

יש לנו חזן על הכיפאק יש לנו זה תוקע יש בית כנסת מפואר יש חבר'ה טובים איזה יופי איזה חוויה הלו

הלו

אתה מועמד למיטה בשביל לצאת מהמיטה אתה צריך להוכיח שאתה ראוי לחיים

ואתה צריך לבוא עם מעשים

עם החלטות עם קבלות

ושיהיה להם פירעון

הרי יודעים בדיוק מה הבטחת בשנה שעברה ומה עשית

אצל אנשים שעברו כבר כמה וכמה פעמים את יום הדין ראש השנה

נוצרת הרגשה כאילו יום הדין אינו נורא כל כך

אפשר לעבור אותו

אפשר להמשיך לחיות

אולם צריך לדעת שמזה שממשיכים לחיות אין זה ראיה

שזכינו לחיים

אומנם לזכות לחיות את השנה הבאה

זו הבקשה הראשונה

אולם זה עדיין לא סוף דבר

אפשר לחיות שבעים שנה

ואת בשרו הוא אוכל רחמנא ליצלן

כשיגיע זמנו

יישאר

עירום ועירייו הריק מכל מצוותיו שכבר קיבל שכרם בהאכלם

בחיותו כאן

אדם בשכר מצוותיו

ומעשיו

יכול לאכול את כל שכרו של העולם הבא פה

אז זה נקרא אוכל את בשרו?

אז מה אם אתה חי 70, 80, 90, 100 אבל נותר לך משהו שאתה יוצא או שאכלת את כל מה שמגיע לך?

הבקשה שלנו היא לזכות לחיים מעת השם במתנה

לא חיים בשכר המצוות שעשינו

כדי לזכות לחיים במתנה צריך לצאת זכאי ביום הדין

איי איי איי איי

בשנה שעברה נתנו דרשה

מה ההבדל בין יום ראשון של ראש השנה ליום שני של ראש השנה

דין הקשיא ודין הרפיא

אה על פי הזוהר הקדוש

נחזור על זה השנה עוד פעם

איי איי איי קשה מאוד מצבנו

כפי שמתבאר בתורה ובספרים הקדושים

רחקנו מלהיות זכאים בדין

אחת היא לנו

כך משמע מדברי הגאון רבי ישראל סלנטר

כי לזכות בדין הוא רק

על ידי שנמצא חן בעיני השם יתברך

ושנזכה לבחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו הגון

שהרי נאמר בחנותי

את אשר אצטרך עוד לחון פעם אחרת

שנזכה לזה אף על פי שאינו הגון

צריך למצוא חן אבל בעיני השם

לא דבר פשוט למצוא חן בעיני השם הרי משה ביקש

אמנם מצאתי חן בעיניך

אחרי שהוא משה

אחרי שהוא במדרגה הכי גבוהה

עדיין הוא מבקש

אמנם מצאתי חן בעיניך

חובתנו לטכס עצות לזה

אז חכמים זיכרונם לברכה גילו לנו

כל שרוח הבריות נוחה הימנו

רוח המקום נוחה הימנו

אז עלינו לשים לב

שרוח הבריות תהיה נוחה הימנו בתורה ומצוות

צריך לקבל כל אדם בסבר פנים יפות

וזו עצה ליום הדין

אם רוח הבריות תהיה נוחה הימנו שהוא מקבל על פי תורה כל אדם ואדם

אז רוח המקום תהיה נוחה הימנו

במה יתרצה עבד אל אדונו

אם לא בשברון לבב

איך העבד יכול להיות רצוי

אצל האדון

בשברון לבב

וחכמים זיכרונם לברכה אמרו

כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה

ופרשו הראשונים

בזכות השברון לבב שבראש השנה כשאדם עומד ביום הדין לפני

כס המשפט בשברון לבב

בזה אפשר לזכות לחן בעיני השם יתברך

ולרחמים ממנו

בקשה מיוחדת יש בפינו

ותננו

לחן

ולחסד

ולרחמים בעיניך ובעיני כל רוענו

ולזה צריכים אנו לזכות ביום הדין שהשם

ייתן אותנו לחן לחסד ורחמים בעינם

מה פשוט הוא

שאין ראוי לנו ללך

בלב שקט ובוטח לקראת יום הדין

זה פשוט

שלא ראוי

שנלך בלב שקט ובוטח לקראת יום הדין

אדם שכל תקוותו בדין

הוא החן שימצא בעיני המלך

אם אתה רוצה תקווה שתהיה לך אתה צריך למצוא עצה איך למצוא חן בעיני המלך

ומצד עצם הדין

המצב קשה

אז איך לא ייגש לדין בשברון לבב?

הגאון רבי ישראל סלנטר זועק

שאין לנו עצה אחרת

אלא לקבוע עצמנו יום-יום ללימוד המוסר

להתחזק בתפילה

וזוהי עצה נכבדה

בכוח זה לחזק את יסודות האמונה

אם אדם לומד

מוסר

כמו עכשיו

הוא מתעורר להביט להתבונן להבין להחליט החלטות אמיצות בתפילה כל יסודות האמונה שם רק להבין מה אומרים

זה ספר מוסר

בחיזוק אפילו במקצת מיסודות האמונה דבר

גדול למאודו,

ובפרט אם הוציא את זה לפועל.

אז לכן,

אילו שמרו ישראל שתי שבתות,

מיד היו נגענים.

רואים מזה את הכוח של שתי שבתות

וזכות השמירה שלהם.

לכן ראוי להשתדל בשמירת שתי השבתות

שלפני ראש השנה ביתר שאת,

להרבות זכויות ליום הדין, אמן.

רבי חנניהו בן אדם שאומר.