"כי המצוה הזאת לא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", ופירש הרמב"ם והספורנו ז"ל, שהכוונה על מצות התשובה, כי המצוה הזאת זה מצות התשובה, לא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, מה זה בפיך? וידוי דברים, ובלבבך - זה החרטה, ולעשותו זה לקבל עליך שלא לעשות יותר את העבירות ולקיים את המצוות. אז פירש הרמב"ם והספורנו ז"ל שהכוונה על מצות התשובה, ועליה נאמרה כל הפרשה הזאת, איזה פרשה? לא בשמים היא, ולא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר מאד, וכאן ישתומם כל רואה, אם כה קלה היא מצות התשובה וכה נח לקיימה, מדוע אין איש שב מדרכו הרעה? ובעלי תשובה מועטים נער יספרם, אתמול שאלה אותי אשה, אני כבר כמה שנים בתשובה ועדיין זה קשה וזה ומלחמה עם היצר וזה כל הזמן, אמרתי לה כי לא קיבלת על עצמך החלטה אמיצה, להשתחרר מהיצר וללכת עם ה' עד הסוף בכל מה שהוא אומר, עדיין יש לך פה נגיעות ,פה את רוצה קצת את הדברים האלה ושמה את אוהבת לצפות את זה ולראות את זה וקצת זה והחברות האלה וזה ככה וזה ככה, ויש לך אוירה כזאת או אחרת שאת לא מוכנה עדיין לוותר, זהו, כשאין החלטה עד הסוף אז תמיד יהיה מקום ליצר הרע, אתה משאיר לו מקום? משם הוא יחפור יחפור יחפור יעשה לך מנהרה. אין, יצר הרע תשאיר לו חביבי פתח קטן הוא כמו סכר גדול, אח"כ הוא עושה סדק והכל יתפוצץ, אסור להשאיר לו כלום, אל תפתח לו פתח, אל תפתח לו פתח הוא יושב על פתחי הלב ומחכה שתפתח את הלב, ברגע שתפתח לו את הלב הוא בפנים. אם אתה יודע שרוצח מחכה לך ליד הדלת, ומידי פעם צצ' הוא נותן יריות, אתה תפתח? אתה תשאל אותו מה אתה רוצה? מה פתאום, לא פותח בכלל, נשאר שמה במצור, לא פותח. מעלים לו לחם מהחלון, השתגע, אחד מדאעש מחכה לו בחוץ עם סכין ואומר לו אני מוריד לך את הראש, יצר הרע מכריז מפורש ואומר אני שם אותך בגיהינום, שתבין, אני פחות מגיהינום לא מוותר, זה לא מעניין אותי מי אתה, צדיק לא צדיק, אני זה התפקיד שלי, אני התליין העולמי, אני מלאך המוות, אם אתה לא יודע, אני יצר הרע, כשאתה קורא לי יצר הרע זה נשמע שם חמוד כזה, תדע לך, אני מלאך המוות. נו, מי לוקח את זה ככה?

מדוע אין איש שב מדרכו הרעה אם זה כל כך קל, ובעלי  תשובה מועטים נער יספרם, הן ודאי הרבה חוטאים יודעים כי עיוותו, ואין דרכם נ כונה, ומדוע לא יבחרו בדרך התשובה שכה קרובה היא לאדם, ואין אדם צריך אלא לומר בפיו ולהרהר בליבו והרי הוא כקטן שנולד, בן אדם חדש, אין את העבר הרע.

אלא כך הוא ביאור הדברים, אייי, אסונו של האדם שהוא מתרגל למצבו, והוא משלים עם מצבו בלי לחוש כי הסופה מתקרבת ובאה, ומי גרם לכך? ההרגל גרם, כי אילו היה רואה פתאום, פתאום אם היה רואה אנה הגיע, בודאי היה מתהפך לאיש אחר. בודאי היה מתהפך לאיש אחר.

אתמול נסענו מן ההרצאה, והנהג נסע קצת במהירות, ואני אומר לו משטרה, משטרה, משטרה, עצור, והוא ממשיך, ופתאום נדלק האורות אדום כחול ומסמנים לו לעצור ועכשיו יש לו שימוע בשעה תשע. למה הוא עשה את זה? אבל אני צועק שלש פעמים, עוד ממרחק ראיתי את הניידת שמה, תעצור, ההרגל, ההרגל, הוא לוחץ על הדוושה, דרנ דרנ דרנ דרנ, איייי, עד שאדם מחליט וקולט והכל, במקום, אומרים לך תעצור אז תעצור, אז אוטומט אתה צריך לעצור, משהו לעצור, לא זה הכל ככה בדלי דלי, כאילו מה לבלום את השחיטה, איך אני זה, כבר בהרגל כזה, אתה מבין, מה להוריד את הרגל רק ככה לעשות את הרגל ואין דוושה ואין רפורט לא שום דבר, אני כבר בשוונג, אתה מבין בשוונג ישר לבית משפט, בשוונג, אייי, אני אומר לו צעקתי לך שלש פעמים, הוא אומר לא חיפשתי את הניידת לא ראיתי, מה אכפת לך אני צועק לך תעצור, אייי איך יצר הרע, אייי. פעם ראשונה תפסו אותו, פעם ראשונה. הוא אמר פעם ראשונה, אני מקווה שלא יהיה פעם שניה, כן, להבין להבין איך פתאום, זה מה שכתוב פה, פתאום. אייי, אילו היה רואה פתאום אה, עכשיו הוא תופס איפה הוא הגיע, אם היה אדם רואה פתאום בודאי היה מתהפך לאיש אחר, אחרי זה הוא נסע כמו טטאלה, אבל כבר אין שוטר, לא לא, זהו, נגמר, עכשיו הוא נוסע יפה. אייי.

משל לאדם שלא ידע ולא שמע כי סוף כל אדם למיתה, כאילו אנשים הולכים בעולם והם לא שמעו כאילו, מתים? מי מת? איפה מתים? הוא לא שמע בכלל, ולפתע נזדמן לו לראות מיתת אדם, הנה אתם רואים, העולם כל הזמן שומע על טרור, שומע שרוצחים, שומע שמחפשים לפוצץ ערים ובירות ואנשים, ולא מזיז לעולם עוד הם אומרים לישראל אתם מותקפים לטרוריסטים אתם פושעי מלחמה שאתם עונים להם, מה אתם עונים להם בכלל, תמותו בכיף, מה קרה לכם, אבל פתאום אזרח אמריקאי שחטו אותו, אהה אמריקה הזדעזעה, מה זה, הורגים, מה ההבדל אם הורגים עם כדור בראש או שוחטים או זורקים אותו לנהר, מה ההבדל, זה מת זה מת זה מת, יה, שוחטים בא הנה זהו, עכשיו קואליציה של ארבעים מדינות הסף הפחדן אובמבה שכולם יילחמו בדאעש ועשרים אלף לוחמים כולם פרזיטים כאלה קופצים ככה בקושי יודעים להלחם טקטקטקט בלי  טקטיקה בלי כלום בלי שום דבר, והם רק מטילים פחד, פחד. פחד. ובפחד הם מנצחים כי כל הצבאות בורחים, יו יבואו יוריד לו את הראש, טרררר בורחים, אם היינו לוקחים את השטן דאעש זה כבר היה מספיק. אבל אנחנו לא לוקחים אותו, הוא יותר גרוע, הוא שלח את דאעש, זה החבר'ה שלו, ושום דבר, בן אדם עם יצר הרע מסתדר, מסתדר, מסתדר, הוא לא מבין שזה דאעש, כמו שהם נתנו לעיתונאי, תגיד לאובמבה שזה דרשה, תגיד לו שזה הכל ככה, לא אמרו לו אם תגיד ככה נחון אותך, נחתוך אותך גם, והוא עושה את העבודה, והוא אומר אובמבה, אתה לא בסדר, הכל זה בגללך, אני הולך למות בגללך וככה ממש מחונך, חינכו אותו, הוא אומר את הדרשה ואחרי זה השני השד גם כן אומר, אובמבה את השומע ככה, ואח"כ תופס לו את הראש ומתחיל לחתוך אותו כאילו הוא מנגן בכינור ומוריד לו את הראש, שם לו אותו על הלא משנה ושלום, ואז אמריקה אההה זה יכול להגיע אלינו, אה, ציור אחד, תראו מה זה, ציור אחד שהם ראו שינה את העולם, אירופה התעוררה, המערב הקריר התעורר, מה קרה? שחטו אחד. ומי היה השוחט? בריטי משלהם, פפפם, בריטי משלהם, פששששש גם היצר הרע השטן מלאך המוות הוא נראה משלנו, כאילו זה יצר הרע שלי, יצר הרע שלי זה בריטי, והבן אדם מתרגל, מתרגל, הולך א יתו על הכיפאק, יש לו הצעות ופיתויים וכל מיני והוא אומר לך זה לא נורא, זה לידינו, זה בסדר אל תדאג.

אייי, אבל אם יבוא פתאום והוא יראה את זה לאן הגיע בודאי היה מתהפך לאיש אחר. משל לאדם שלא ידע ולא שמע כי סוף כל אדם למיתה ולפתע נזדמן לו לראות מיתת אדם, האם לא יזדעזע האיש ההוא? הלא יהפך לבבו להיות בעל תשובה גמור, הנה זה בדיוק הציור של דאעש ואמריקה, אתם רואים מה זה, מה שכתבו חכמים ממש ממש זה הסיפור של אמריקה ודאעש עכשיו. משל לאדם שלא ידע, ולא שמע כי סוף כל אדם למיתה, ופתאום נזדמן לו לראות מיתת אדם, לראות, האם לא יזדעזע האיש ההוא? הלא יהפך לבבו והיה לבעל תשובה גמור, וזה מה שקרה עכשיו לאמריקה. מה הם לא ראו מה הם עשו להם בתאומים? איך הם רצחו אלפים, מה הם לא ראו מעשי טרור? מה הם לא נלחמו באלקעידה, מה לא היה כל המלחמות באפגניסטן ובעירק והכל? לא הם לא ראו את זה כמו הציור האחרון עם העיתונאי, שהוא כורע על הברכיים בצע תפוז, שזה בולט, ולידו בשחור עומד שד גבוה ונותן לו לכרוע ברך ונותן לו לדבר, והכל נראה באוירה כזאת שקטה ורגועה, ופתאום הוא שוחט אותו ואין ראש, הראש מונח במקום אחר, מה זה, פתאום הם תפסו עד כדי כך, עד כדי כך, אבל זה מיתה, אתם בעצמכם הרגתם אנשים עם טילים עם פצצות עם הכל, מה אתם לא יודעים מה זה מיתה? מה התחדש? או, הציור הזה הוא חדש, זה זעזוע שאי אפשר לעמוד מולו, זה הופך את אובמבה לבעל תשובה. הוא מה שאמרו ז"ל בשבת ל"א. אמר רבא, מאי דכתיב זה דרכם כסל למו? יודעים רשעיםש דרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם, כה נתרגלו לכך עד שאין המיתה עושה עליהם רושם כלל. לפני כמה ימים נפטר, מת, נהרג, לא משנה, מני פאר, אחד הבדרנים והזה, לא משנה, ושאלו אותו אתה פוחד מהמיתה? אומר לא, המיתה זה לוקח דקה, זה צ'יק צ'ק זה לא מפחד מזה. זה נכון, יכול להיות שהמיתה לוקחת דקה, יכול להיות, הוא סבל גם יסורים עד הדקה הזאת אבל המיתה היא דקה, בסדר? ומה אח"כ? לזה לא היה לו ציור. הוא בנה על ציורים שהוא רצה, כמו שהמוסלמים בונים על 72 שמה למעלה, כל אחד בונה על ציורים שהוא רוצה, וככה זה נגמר, ובן אדם לא זכה לעשות תשובה.

אמר רבה, זה דרכם כסל למו, יודעים רשעים שדרכם למיתה ויש להם חלב על כסלם, על הכליות שלהם יש להם חלב, הרי כתוב שהכליות יועצות, אין להם שום עצות משמה, מהחלב מרוב החלב שיושב להם שמה שום עצה לא יוצאת. כה נתרגלו עד שאין המיתה עושה עליהם רושם כלל, עוד הם מתבדחים על זה. שמא תאמר שכחה היא מהם, אולי הם שוכחים, לא זוכרים שיש מיתה, בסדר, אם בן אדם לא זוכר אז הוא לא זוכר. אומר לא, לא, מה אתה חושב שהיא שכוחה מהם ואז יש להם תקנה? לא, אתה חושב שאם הם יראו אחד מת או יזכירו להם את יום מיתה הם יהפכו לבעלי  תשובה? לא, תלמוד לומר "ואחריהם בפיהם ירצו סלה", הם בעצמם שגור על פיהם שיש מיתה, אז לכן אין להם תקנה, כי אם הם לא חוזרים אז הם רגילים, כן מתים נכון, מה נעשה, מה נעשה מתים.

איתא בגמרא בסוטה י"ג. ויעל יוסף לקבור את אביו, כיון שהגיעו למערכת המכפלה בא עשיו והתחיל לעכב והסיפור ידוע נקצר, ואמר אני רוצה אגרת תראו לי שזה המערה שלו ואז אני אתן לכם לקבור אותו, והוא מעכב את אחיו, אחיו עומד בחוץ מת יעקב אבינו, והוא מחיל משא ומתן איתם, מי אמר, מה אמר, אני מכרתי בכורה, אבל זה לא מכרתי אומרים לו כן כן, בקברי אשר קריתי וכו' וכו', ודיונים, היה שמה חושים בן דן, הוא שואל מה קורה פה, מה, סבא מוטל על הרצפה מת, מה זה? מה זה, אמרו לו לא הוא מערער על הזה, מערער? פח הוריד לו את הראש, העריפות התחילו כבר אז, טוז, הוריד לו את הראש. הוריד לו את הראש, למה? כי הם מרוב שמדברים התרגלו כבר לזה שהאבא מוטל על הרצפה, ועוד הולכים לשלוח את נפתלי אילה השלוחה למצרים ועוד הולכים שמה להביא את ההוכחה הכתובה שאכן נקנתה המערה נקנתה והכל כדין וכו', מי יכול לחכות את כל זה? איך יכול להיות שהאחים מסכימים לכזה דבר? זה כוחו של הרגל, תארו לכם, אבא שוכב על הרצפה, גדול הדור, רגל במרכבה, ובגלל משא ומתן אומרים שאלה תשובה עונה פה שם, כן צודק הוא זה צריך הוכחות צריך להוכיח צריך זה צריך בית משפט פפפם בינתיים זה, הוא לא שמע, טוז הוריד לו את הראש.

ז"א, כשנודע לו פתאום על מה קורה פה, למה זה מתעכב, כשזה בא פתאום אז הוריד לו את הראש, אבל אם הוא גם היה מתרגל אז גם הוא היה נכנס לדיון, אבל כשזה בא פתאום. זה מה שקורה לאנשים, למה לפעמים אנשים חוזרים בתשובה, כי זה בא להם פתאום, אבל חזק, ציור חזק, תמונה חזקה, מצב חזק, צרה כזאת או אחרת, אז זהו הוא עומד, זהו, הציור הזה כבר חי חזק מידי, אי אפשר לדחות אותו, אי אפשר לדחות אותו, זה לא כמו מת, כן כולם מתים, מה אתה רוצה רק אני, כולם מתים, מה מה מה מה וככה הוא מרגיע את עצמו.

במדרש מובא עוד מעשה, ובילקוט גם בתולדות ברמז קט"ו, על יקום איש צרורות, סיפרנו לא נחזור על זה עוד פעם, שבן אחותו יוסף בן יועזר איש צרידה היה מוצא להורג והוא לגלגל עליו ואמר לו, הסוס שהרכיב אותי האדון שלי כאילו הגוי, ואתה הסוס שלך תראה איך גורר, הקב"ה נתן לך שיגררו אותך למיתה וזה פה ושם, בסוף הוא אמר לו, אם ככה לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו, אם ה' עושה חשבון איתי שאני יוצא ככה וככה וככה, אם זה מה שהוא עושה לאלה שעושים את רצונו אז מה מחכה לאחד כמוך שהוא ממכעיסיו, פשששש והוא תפס את התמונה הזאת, לא יכול להשתחרר, עכשיו הוא הבין את עומק הענין והלך וקיים מעצמו ומרצנו בעצמו ארבע מיתות בית דין והקדים את דודו יוסף בן יועזר לגן עדן בשעה קלה. ז"א תשובה לפעמים תופסים ברגע קטן, לפעמים תפיסה של רגע קטן יכולה להציל את חייו של האדם לגמרי, בעוד שהתשובה נמצאת בכיס כל היום, כי קרוב הדבר אליך בפיך ובלבבך לעשותו בכל זמן, אדם לא עושה בגלל שהוא רגיל, רגיל, יש לו מהלך של חיים, קמים אוכלים שותים הולכים חוזרים וזה, זה מה יש לומר, זהו, והוא חושב שהוא טוב הוא בחור נחמד והכל בסדר, תשאל תשאל עלי תראה מה יגידו עלי אנשים, לא מזיק לא כלום, אני בסדר, ואני לומד יותר מההוא ואני מקיים מצוות יותר מזה ואני  מבין יותר מההוא ואני זה וזה וזה וזה, זה מספיק, מה עוד צריך, אם זה שהולך עם חליפה גדולה וכובע והוא לא מבין הרבה ואני אפילו עם חליפה קצרה ואני מבין יותר, אז מה יש לי לחוש, וככה האדם מחרתת את עצמו כל היום ולא מסתכל מה התורה תובעת, מה אכפת לי מי האנשים, מה אכפת לי מה הם עושים, את מי זה מעניין, תסתכל בספר החוקים וזה הכל. למה הנהג אתמול לא אמר לו לשוטר, מה אתה תופס אותי, אתה יודע כמה נסעו במהירות פה? מה, אני היחידי בארץ שנוסע מהר? כולם נוסעים מהר, בפרט בחושך, מה אתה תופס אותי? למה אף אחד לא אומר טענה כזאת? כי הוא מבין שזה אסור, מתי הוא מבין שזה אסור? הוא מבין כל הזמן זה אסור, אז למה אתה נוסע מהר, למה אתה נוסע מהר? כי לי זה לא יקרה, אני כבר רגיל, מה יש לי סבלנות לנסוע מהר, מה יש לך אלף תירוצים עד השוטר, כשהגעת לשוטר זהו, עכשיו הציור הוא אחרת, פתאום מדבר לאט, פה מחפש תירוץ, לא ידעתי זה אוטו חדש, אני לא רגיל זה, זה לא זה, כל מיני שטויות, אני יודע מה, מהר אשתי הולכת ההוא הלך ההם נסעו, התבלבלתי, חשבתי, מה אתה מחרת, אומרים לך תחתום ושלום יאלה. איייי.

רבי אלעזר בן דורדיא, מה עורר אותו? הוא עושה עבירות עושה עבירות, והוא מאמין, הוא מאמין, הוא מאמין, אבל מה הוא לא יכול, שטף שטף שטף החיים ככה הוא חי, אבל עד שהעליבה אותו אשה פחותה וזולה, לא שמע מוסר מגדול הדור, לא שמע ממגיד, לא שמע, שמע מאשה הכי נאלחת, שמע ממנה הערה אחת, אתה לא תהיה בעולם הבא, עם דוגמא מאד משפילה, ומאותו רגע כמו ארס של עכנאי נכנס בו וזהו, אותו רגע על המקום בוכה גועה בבכיה עד שיוצאת נשמתו מרוב התשובה שעשה, וזכה לעולם הבא. למה אדם צריך לחכות עד שיגיע חס ושלום כשזה מונח לך בכיס, מה יותר ברור, בא נעשה חשבון, בואו חשבון כתוב, בואו חשבון, בואו נעשה חשבונו של עולם, שכר מצוה כנגד הפסדה וכו', בא נעשה חשבון, משתלם או לא משתלם איך שאתה חי? הוא לא רוצה, למה הוא לא רוצה? כי ההרגל ממית את כל רגשי הקודש, וכל התעוררות שבאה לשנות לאורח חיים חדש ההרגל ממית, ואין אדם צריך אלא התעוררות פתע שתוציא אותו מן ההרגל והשגרה, בפיך ובלבבך לעשותו.

על המקרא הזה מובא במדרש דברים ל' שבעה דברים אמר שלמה על העצל, אמר עצל ארי ברחובות, טמן עצל ידו בצלחת, כדלת אשר יסובב על צירו כך עצל על מיטתו, שבעה פסוקים אמר שלמה המלך דרגות של עצלות בעצל, אבל מה שאמר משה היה גדול מכולם, כלומר, יש שבע דיוטות, אחת פחותה מחברתה, ושלמה הראה במידת העצלות שבע דרגות, אבל הפחותה מכולן היא הדיוטה, המדרגה שדיבר עליה משה רבינו ע"ה שאמר "בפיך ובלבבך לעשותו", זה יותר גרוע מטמן עצל ידו בצלחת נלאה השיבה אל פיו, ז"א אדם לא צריך לטרוח, לא צריך לזרוע ולקצור, לא צריך אפילו לקנות במכולת, לא צריך אפילו לערוך את השולחן, לא צריך להכין תבשיל, רק לשבת ליד השולחן השולחן ערוך ויש לך צלחת מוכנה וכפית בתוכה והיד שלו כבר בצלחת תופסת בכפית והוא נלאה להשיבה אל פיו, אין לו כח. הוא עייף אפילו להביא את הכפית אל הפה שלו, איזה עצלן, הכינו לך כבר את הכל.

אותו דבר, פעם היה צריך ללמוד את כל הגמרא כולה בשביל לדעת להוציא דינים משם, אז בא הריף ועשה לנו עבודה ובא הרא"ש ובא הרמב"ם ובאו כולם ובא שולחן ערוך והכין לנו הכל מסודר וכל דין ודין בכל ענין וענין מהשכמת הבוקר עד יום המיתה, הכל כתוב מה עושים בדיוק, מה אתה צריך, השו"ע, תפתח ישר סימן כך וכך תראה מה כתוב, יש תוכן הענינים, תמצא כל דבר, אתה קורא בדיוק דקה - אתה יודע מה עושים. לא פתח ספר, אין לו כח ללכת עד הספריה לקחת ספר להסתכל, אז הוא משאיר את זה לא משנה, פעם בהזדמנות אני אסתכל, עכשיו לא, אבל יש לך שאלה, יש לך דבר שאתה לא יודע, אתה צריך לברר, אין לי עכשיו זמן, אין לי כח, אני אשאל את אחי כשאני אגיע לזה אני אשאל אותו.... פשששש שולחן ערוך כבר הכינו לך, עבודה של אלפי שנים, ריכזו לך את הכל מוכן. יש היום אפליקציות, "בלכתך בדרך", אתה פותח בזמן שאתה מבלבל לאנשים כל הזמן אס אם אסים, תלחץ טוז, חיפוש, תשאל את השאלה טרררר מביא לך את התשובה, גם זה הוא לא עושה, גם זה הוא לא עושה. זה נראה עצל עצל, הא? אבל יותר מזה זה מה שאמר משה רבינו, "בפיך ובלבבך לעשותו", לא צריך ללחוץ על מקש ולא צריך לגשת לספריה ולא צריך שום דבר, אתה אתה, אתה תדבר, תדבר ובלב תחשוב וגמרנו. זהו. כמה זה לוקח? כהרף עין. גם זה לא. גם זה לא.

הפחותה מכולן, הדיוטא שדיבר עליה משה רבינו ע"ה, בפיך ובלבבך לעשותו, שזה שלא חוזר בתשובה עצל הוא, כי הגורם שלא יתבונן ולא יתעורר פתאום זה העצלות, והצעלות הזאת היא הגדולה מהכל, זהו. כל מסכת חייו של האדם זה מסכת של עצלות, כי למה שהוא רוצה הוא זריז מאד, אם יש הזדמנות של רווח, הנחה, פרנסה, רווח גדול, הוא מוכן לטרוח לקבוע פגישות לכתוב הצעות, הכל, מה פירוש, הוא מוכן כי יכול להיות שיהיה רווח. ה' מבטיח לך, יטמבל, הוא מבטיח לך עולם הזה בשפע רב מכל הבחינות, עולם הבא, הכל הוא מכין לך, אז למה שם אתה לא רואה? כי אתה כופר, אתה לא מאמין בכלל, אתה בכלל לא מאמין, אתה דתי חרטה, אם היית מאמין היית עושה תשובה, למה? להוריד את החובות ולקנות זכויות. הרי זו המטרה, למה אתה דתי? איזה דתי אתה? מה זה דתי? דתי זה מי ששומר על החוקים, ודתיהם שונות וחוקיהם שונים, אתה תהיה אדם חוקי, אתה הולך בחוק בזה אתה נקרא דתי, ואם עוד קוראים לך חרדי, אז אתה בכלל אתה חרד על דבר ה', לא רק שאתה מקיים חוקים, אתה גם חרד על דבר ה', איפה זה. תשובה תעשה. אפשר לספור על יד אנשים שעושים תשובה אמיתית מא' ועד ת' ומתכוונים באמת להשתנות ומה שהם אמרו בראש השנה קיימו ושנה הבאה קיימו וקיימו וכל הזמן עולים ועולים ועולים ועולים. אנשים עצלים וכתוב שהם רשעים, הם יודעים שדרכם למיתה אלא חלב על כסלם והם לא עושים תשובה, גם מה שהם אומרים תשובה ומילים זה טקסטים כאלה שהם מבינים שצריך להגיד בראש השנה צריך להגיד כמה מלים, וחודש אלול הם באים והים שרים גם כמה סליחות, אדון הסליחות יבבבבי, איזה כיף לנו, תנננתינתן, איזה חזן היה, פששששש, ומה עם התשובה של תוכן הדברים? זה בראש השנה בעזרת ה' בראש השנה, יבבי, צריך להתחיל חשבונות לסדר הכל, אם לא תסדר את הכל לא תגמור את החשבון, לא תסגור את החשבון הוא פתוח, הוא לא רק פתוח הוא מקטרג, כי כל זמן שאדם מתעכב ומתאחר בתשובה אומר רבינו יונה אז עוונו יגדל, ופשעו כבד, אז למה לסחוב משא של עוונות? למה? למה? למה? למה? למה? למה? אפילו גנב, גנב מנסה להסתיר את הגנבה, לא הולך איתה בריש גלי, סוחב את הגניבה עליו, אז למה בן אדם נושא את העוונות שלו, מה הוא השעיר לעזאזאל? ונשא את עוונות ישראל, מה קרה לך? למה אתה לא משתחרר? בפיך ובלבבך לעשותו.

נו, יהי רצון שבעזרת ה' נראה את יצר הרע כמו דאעש, אולי יש סיכוי.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.