"ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה, ויאמר, כה תאמר אל בני ישראל, אהיה שלחני אליכם". מובא בחכמים ז"ל, מהו אהיה אשר אהיה? זה אחד משמותיו של הקב"ה, אהיה, מה זה אהיה אשר אהיה, כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עימך. איך שאתה תהיה איתי, אומר הקב"ה, ככה אני אהיה איתך. אם פותחים את ידיהם ועושים  צדקה, אף אני אפתח את ידי, שנאמר "יפתח לך ה' את אוצרו הטוב", אתה פותח מלמטה ונותן צדקה, פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך, אם אתה פותח את ידך לצדקה אני אפתח את האוצר הטוב שיש לי בשמים, ואם אינם פותחים את ידיהם מה כתוב שם, הן יעצור במים ויבשו, הקב"ה יכול לעצור את ה מים לא יהיה גשמים וייבשו, יכול שהנחלים לא יעבירו מים, אז זה תלוי, אם אתה פותח אני פותח, איך שאתה הווה עימי אני הווה עימך. אדם מראה אצבע מראים לו אצבע, מראה יד - מראים לו יד, כמה שאתה פותח, כמה שאתה פועל, בהתאם תקבל.

וזה כלל גדול בהנהגת הקב"ה עמנו, שכל ההנהגה העליונה תלויה במעשים שלנו, כמו שאומרת המשנה, דע מה למעלה ממך, הפשט תדע, מה למעלה ממך, יש אלקים, יש השגחה יש דינים יש הכל. אבל מדייקים חכמים ואומרים, דע מה שלמעלה יורד למטה זה ממך, אתה הגורם, אתה הגורם מה יש למעלה, מה יורד עליך. אמר רבה, כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, פששששש אדם מלא פשעים יכול למחוק את כל הפשעים, על ידי זה שהוא מעביר על מידותיו, אז יעבירו לו על כל פשעיו, זה לא מחיקה גמורה כמו שאמרתי אבל זה העברה עד שלא מזכירים לו כלל מי פשעיו, שנאמר "נושא עוון ועובר על פשע", למי נושא עוון, למי הקב"ה נושא את עוונו ולא מפיל עליו את הוענש מה שמגיע לו? למי שעובר על פשע, מי שעושים לו פשע והוא עובר עליו, מעביר עליו. המעביר על מידותיו שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו, ציערו אותו והוא לא מחזיר צער כנגד הצער שציערו אותו, הוא מעביר על המידה שהיה ראוי להחזיר להם במידה שהם עשו לו, המעביר על מידותיו שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו, הוא מניח מידותיו והולך לו, כאילו לא פגעו בו ולא עשו לו שום עוול, מניח את מידותיו לא נותן להם להשתלט עליו ולפעול, והולך לו, כמו אין מעבירין על המצוות, אין מעבירין על האוכלים, מניחן והולך לו. מעבירין לאדם כזה על כל פשעיו.

ז"א צריך שאדם לא יעביר על המצוות, לא יניח אותם ילך, צריך שאדם לא יעביר על האוכלים, רואה אוכל מונח על הרצפה לא ילך ויניח את זה אלא יגביה את זה וכו'. אז אדם כזה שהוא מניח על המידות ולא נותן להם לפעול מעבירין לו על כל פשעיו. אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת. גם מידת הדין לא תפגע באותו אדם כמו שהוא הניח את המידות שלו, ולא פעל כפי שהמידה מחייבת להחזיר למי שעשה לו ע וול, ככה גם מידת הדין תניח לו ותלך, ולא תתן לו מה שמגיע לו על פי דין, מידה כנגד מידה.

וזהו פתח תקוה נכבד מאד לקראת יום הדין, הנה, יש לנו עכשיו פתח גדול לתקוה וימים אלה לקראת יום הדין. כי מה נעשה עם רוב פשענו אם ידקדקו עמנו בדין אוי ואבוי.

וגילו לנו חכמים ז"ל, כי גם זה תלוי בהתנהגות שלנו, כי מתנהגים עמנו בדין כפי שאנחנו מתנהגים עם אחרים, אם אנחנו מעבירים על מידותינו עם בני האדם שציערו אותנו, לא ידקדקו גם עמנו בדין, זה מחייב זהירות עצומה במידות בהכנה ליום הדין, ובימי הדין עצמם, שאנחנו בימים האלה צריכים לדקדק מאד במידותיו, להתרחק מכעס ומהקפדה בימים אלה, כדי שלא יכעסו עלינו גם בשמים ויקפידו עלינו. אם אנחנו אומרים "כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון" גם האדם האומר זאת צריך להיות סולח ומוחל.

הרי עצם הדין מחייב חיזוק במידות הטובות, גם בקבלת מלכות שמים  מחייבת מידות, כך אמרו בספרי, "ויהי בישורון מלך" שישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח מלמעלה, שאנחנו נעשים אגודה אחת אז ה' שמח ומשתבח בנו, שנאמר "ויהי בישורון מלך" עם ישראל נקראים ישורון, עם ישר, ישרים, בני ישרים האבות הקדושים, "ויהי בישורון מלך", מתי הקב"ה ימלוך? "בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל", כששבטי ישראל נעשים אגודה אחת יחד, ולא נעשים אגודות אגודות, אז "ויהי בישורון מלך" נזכה לראות מלכותו יתברך עלינו. אז גם לקבל עול מלכות שמים צריך מידות, כי בלי מידות של ויתור, ולא לקנא ולא לשנוא ולאהוב אחד את השני ואחדות, זה צריך בשביל קבלת עול מלכות שמים.

רבי שמעון בן יוחאי אומר, משל לאדם שהביא שתי ספינות והקשרן בעוגנין, זה העוגן, ובנה עליהם פלטרין, כל זמן שהספינות קשורות פלטרין קיימים, פרשו הספינות - אין פלטרין קיימים. כל זמן שהספינות הן צמודות אחת לשניה והן  מעוגנות, אתה יכול לבנות על זה מה שאתה רוצה על שתיהן, אבל אם הן נפרדות הכל נהרס, ברגע שנפרדים הכל נהרס. כך כשישראל עושים רצונו של מקום, "ואגודתו על ארץ יסדה", הרי אין מלך בלא עם ואין עם בלא אחדות, ואי אפשר לגשת ליום מלכנו כשיש פירוד לבבות בינינו, זה מטיל עלינו חיוב נורא להתחזק באהבת הבריות לקראת יום הדין. ואני שמח שפה בקהילתנו ובית מדרשנו יש אנשים שבאמת אוהבים אחד את השני ונמצא כחבורה שהיא כמשפחה. זה דבר שקשה למצוא במקומות אחרים, לצערנו הרב.

מובא בספרים בשם האר"י זללה"ה, שיש להתחזק במצות ואהבת לרעך כמוך לפני כל תפילת שחרית, כי אם אין לאדם אהבת הבריות אין תפילתו עולה לרצון לפני הבורא. ומובא בספרים שישראל נוהגים באמרם, זה לפי הנוסחה האשכנזית, "נקדש את שמך בעולם", שפונים אנה ואנה. והטעם לזה כי המלאכים בשמי מרום מקדישים את הקב"ה ויש שלום ואחדות ביניהם, בין המלאכים למעלה, כשאנחנו רוצים לקדש שמו יתברך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום, זה הנוסח האשכנזי בקדושה, צריך שגם בינינו תשרה האחדות והשלום, לכן אנו פונים לפני הקב"ה לכל צד, כדי לבדוק אם אנו אוהבים את כל הנמצאים יחד איתנו. אם כך בכל תפילה ובכל קדושה אז בראש השנה על אחת כמה וכמה. אז אם הנוסח הזה והכוונה הזאת צריך להיות בכל ימות השנה, קל וחומר ועל אחת כמה וכמה בראש השנה שצריך להיות אהבת הבריות.

הרי שהמידות הטובות אינן רק פתח תקוה לזכות בדין אלא גם קבלת מלכות שמים לא תתכן בלעדיהן בלי המידות הטובות, הרי הכרח כפול להתאמץ בחודש אלול, להתנהג בכל מידה טובה, לרחק את השנאה והקנאה בתכלית הריחוק, ומן הראוי שנקבל על עצמנו לפני תפילת שחרית אהבת הבריות, ולהיות מעבירים על מידותינו בכל הענינים המעשיים הדרושים לנו בימי הרצון. יתכן שאין חודש אלול הזמן להתלמדות בעניני העבודה כדרכנו בכל השנה, באלול הימים מכריחים ההתנהגות במידות טובות, הזהירות בזה צריכה להתפשט על כל היום ועל כל מצב, לא כמו בשאר ימות השנה, עכשיו זה הרבה יותר, נו, וכי זו מילה קטנה שאנו הולכים לקראת יום הדין הנורא? יום הדין הנורא, הנורא כי אדם לא יודע מה יהיה איתו, ומה יהיה בדינו.

יום הדין הקב"ה בא לתוך הליבות של בני האדם, שזה מעין גילוי שכינה בלב, ואנו צריכים לקבל אותו, אולי זהו עצם הדין, כיצד אנו  מקבלים אותו יתברך. איך כל אדם מקבל את הקב"ה בתוך הלב. ויתכן כי באופן שאנו מקבלים אותו יתברך בליבנו, מקופלת התנהגותנו של כל השנה שעברה, מי שהיה במשך כל השנה במצב של התקרבות לה' יתברך, אז הוא ודאי ידע לקבל את הגילוי של השכינה בליבו כיאות בראש השנה, מי שהיה במשך השנה במצב של התרחקות, איך יכול פתאום לקבל ביום הדין את בואו כראוי? הרי הוא לא הכשיר את עצמו לזה, הוא גם לא היה מעוניין בתהקרבות, לכן הוא היה בהתרחקות, אז עכשיו הוא יקבל עול מלכותו יתברך כמו שצריך?

כתב הט"ז, הטורי זהב באו"ח קי"ח ס"ק י"א. אנחנו אומרים המלך המשפט, לא אומרים המלך השופט, המלך המשפט, היה ראוי לומר המלך השופט. תירץ הרב מנוח שאין לומר כן, דלשון זה משמע שהוא עצמו הוא המשפט, כמו שאנחנו אומרים שה' הוא החכמה הוא המדע, אנחנו לא אומרים על הקב"ה שהוא חכם ומבין, כי אם נגיד שהוא חכם ומבין אז זה ישתמע כאילו קונה חכמה ובינה ממישהו אחר, כמו שאתה אומר חכם זה קנה חכמה, מאיפה קנה? אם אתה אומר שאדם מבין אז פירושו של דבר מבין דבר מתוך דבר, אבל הקב"ה הוא לא אחד שנצרך למישהו או למשהו, הוא החכמה, הוא המדע, הוא הבינה הוא המשפט, הוא אלהי המשפט.

הרי ניתן לומר כי עצם גילוי מלכותו יתברך עולם, גילוי מלכותו זה המשפט. וכמה צריך להיות נזהר בשני הימים של ראש השנה, גם בכל עשרת ימי תשובה, להזהר שיעברו בלי שום מכשול כלל, שני ימים אלה צריכים לעבור בשלמות ממש, לא להכשל חס ושלום במידה רעה, או בדיבור בטל, ואין צריך לומר בדיבור אסור חס ושלום או במחשבה זרה, יש להזהר לא לשבת בבטלה, לא לבטל זמן בימים אלה, ועד היכן הדברים מגיעים? נראה מעשה רב, הגאון אב"ד דבריסק מרן הגרי"ז סאלאביצ'יק זצ"ל, היה רגיל לגמור בראש השנה כל ספר  תהילים. כששאלו למה אינו עוסק בתורה? בימים אלה בראש השנה, ענה אם לומדים גמרא צריך מידי פעם לקום ולקחת גמרא מהארון, ויש חשש שברגעים של לקיחת ספר מתבטלים מלחשוב בתורה, ואין כדאי שיעבור יום הדין רגע אחד בלי תורה, אז לכן כשאומרים תהילים אומרים ברצף, ואין הפסק. עד כדי כך צריך לשמור את הימים האלה שלא יאבד רגע.

אמרו חכמים ז"ל, כל שנה שרשה בתחילת מתעשרת בסופה, רש"י מסביר, שנה שהיא רשה בתחילתה, פירושו שישראל עושים את עצמם רשים - כמו רש ועני, רשים בראש השנה לדבר תחנונים ותפילה, כמו עני שהוא מתחנן על נפשו, ככה האדם צריך שבתחילת השנה יהיה רש מדבר תחנונים ותפילה לפני ה', כמו שכתוב בפסוק "תחנונים ידבר רש", יש להבין, בזה שאדם בהתנהגותו בראש השנה זורע את כל מה שיצמח לו בראש השנה, בראש השנה אתה זורע את הצמחים מה יהיה איתך בראש השנה, ומכל מה שהוא עושה, כל מה שהוא מדבר, כל מה שהוא חושב בימי הדין יצמח לו משהו בראש השנה, צריך לשלוט על המעשה דיבור והמחשבה. והרי על המאכלים של ראש השנה נאמר סימנא מילתא, גם כשאנחנו לוקחים את הדברים לסימן שהתפוח בדבש תהיה לנו שנה מתוקה, סימנים אנחנו עושים, סימן זה דבר, זה ענין, זה עני ןשפועל פעולה, גם כשעושים לסימן, ונפסק בשו"ע סימן תקפ"ג, שאוכלים דב רים מתוקים דוקא בראש השנה, וכך המנהג שלא לאכול דברים חמוצים, גם את הלחם טובלים בדבש ולא במלח. והנה אם באוכל סימנא מילתא, בדיבור ובמעשה על אחת כמה וכמה, וצריכה גם כל ההנהגה שלנו בראש השנה להיות מתוקה, אם בראש השנה אנחנו זורעים את כל מה שיצמח לנו במשך השנה, אז יש לזרוע רק פירות טובים. מעשים טובים, דיבורים טובים, מחשבות טובות, וזה יצמיח לנו במשך השנה כעין הזריעה.

גרסינן בגמרא בראש השנה ט"ז, למה תוקעים ומריעים כשאין יושבים? ותוקעין ומריעין כשהם עומדים, כדי לערבב השטן, ובתוס', כדאיתא בירושלמי, "והיה ביום ההוא ייתקע בשופר גדול", כד שמע שיפורא, זימנא חדא היל ולא בהיל, כשהשטן שומע פעם ראשונה את השופר הוא נבהל ולא נבהל, וכד שמע תניין אמר ודאי זהו שיפורא דיתקע בשופר גדול, כשהוא שומע פעם שניה הוא אומר עכשיו זה ודאי כבר השופר הגדול שעתיד להתקע באחרית הימים. ומתא זימני למיתבלא ומתערבב ולית לפניא למהוות קירטרוגא, ואז הוא אומר, הגיע הזמן שהוא יכלה מן העולם ואז הוא מתערבב מתבלבל ואין לו פנים לעשות קטרוג מרוב שהוא מבוהל על עצמו. שופר הוא סימן להתגלות, זהו היה ענין של מעמד הר סיני כיון שהיתה התגלות השכינה במעמד הר סיני לכן היה שופר גדול, זה הענין של "תקע בשופר גדול לחירותנו" בימות המשיח שאז יהיה הגילוי הגדול יתגדל ויתקדש שמיה רבה, וזה גם תקיעת שופר בראש השנה שיש בה מעין התגלות. בראש השנה אינו זמן לתקיעת שופר גדול כמו לעתיד, אבל זה בחינה מזה, ויש בחינה של התגלות בתקיעה, והירושלמי מגדיר את הבחינה הזאת שלעתיד לבוא יתבטל הרע לגמרי, ובילע המוות לנצח, ובראש השנה אין הרע מתבטל לגמרי, אבל מלכותו יתברך נהיית יותר מוחשית ועל ידי זה השטן מתערבב. וכידוע החזית במלחמת השטן מתפוררת, כי אם הוא מבולבל והוא לא יכול ללחום את מלחמתו הרי כל מה שהוא אסף עלינו את העוונות וקטרג, עכשיו זה היום שהוא צריך להביא את כל הדוחות כדי לחייב אותנו, מה אנחנו עושים? מבלבלים אותו עם השופר, מזכירים לו שיגיע היום והוא מפחד אולי זה היום שהגיע, ואז ממילא הוא לא מגיש את הדוחות, החזית שלו מתפוררת, זה כמו שמפציצים פתאום מחנה וכולם מתפזרים לכל עבר אז הם לא יכולים להות בהתקפה, הם גם אפילו לא במגננה, הם פשוט בורחים על נפשם, ובכל מלחמה הם מצליחים להכניס אי סדר בחזית של האויב, זו התחלת מפלתו. כך בכל ימות השנה, כך בכל ימות השנה, חזית היצר הרע היא חזקה מאד, אבל בזמן תקיעת שופר היא מתרופפת, וזה הזמן שמסוגל שאנו נוכל לכבוש שטחים בחיינו שבהם היצר שולט עד כה. בימות השנה קשה לאדם לקבל החלטות, התחייבויות, קבלות, שהוא רוצה להתנתק מהיצר, כי הוא שולט עליו, הוא רוכב עליו, הוא מדריך אותו, הוא מחליט בשבילו, אבל ברגע שתוקעים בשופר בראש השנה והחזית שלו מתפוררת והוא מניח אותנו, ואז באמת אנחנו מרגישים קבלת עול מכלות שמים ושרוצים להדבק באלקי אמת, אותה שעה זה הזמן לגנוב מאצלו את מה שהוא לקח לנו את השלל ולהתחייב ולקבל קבלות ולכבוש שטחים שהוא כבש לנו ולשלול שלל ממנו ואז להשתחרר ממנו מה שאפשר ברגעים האלה.

אז צריך קודם כל להכשיר את הקרקע במידות טובת, באחדות, באהבה, שלא יהיה קטרוג, שידונו אותנו לפי המידות שלנו הטובות, מידה כנגד מידה, ולנצל את חולשתו של היצר הרע ביום הגדול הזה ולקבל עול מלכות שמים ולהחזיר לשליטתנו את מה שהוא לקח מאיתנו במשך השנה עם קבלה אמיתית וחזקה נזכה לצאת זכאים בדין אמן כן יהי רצון.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות....