נגיעתן של פוליטיקאים

כא' טבת תשע"ה - פרשת שמות  - נגיעתן של פוליטיקאים

"ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף".

והלוא עד היום מצרים יודעים חסדו של יוסף, אלא שהיה יודע וכפה טובתו, ולבסוף כפה טובתו של הקב"ה. 

למדנו שכפיית הטובה הוקשה לכפיה בעיקר, דהיינו: מי שכופה על הטובה {כפוי טובה} זה מוקש לכפירה בעיקר.

מצאנו, בתחילת הגזרות על ישראל חיפשו המצרים תחבולות להיות מנוקים מנקמת הקב"ה.

כמו שהמדרש שואל: למה ציווה להרוג את ילדי העברים על ידי המיילדות? כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהם. 

ומה הסיבה שהחליטו להטביע את ילדי ישראל במים? חכמים ביארו לנו כדי שלא יפרע מהם במים.

כיוון שהם ידעו שאין הקב"ה משלם: אלא מידה כנגד מידה, והיו בטוחים שלא יביא מבול לעולם, לכן גזרו להטביעם במים {אבל ידעו שיש מעניש ויש עונש והם ניסו להתחמק}.

ובסוף כאשר משה ואהרון התייצבו לפני פרעה, התחיל לצעוק "מי השם אשר אשמע בקולו!" ולא עוד אלא שנתייהר שהוא בעצמו אדון עולם, והוא ברא את הנילוס, ככתוב: "לי יאורי ואני עשיתיני" {פרעה הכיר היטב את הקב"ה אבל התנכר לגמרי לכפור בעניין}.

זה התחיל במה "לא ידע את יוסף" עד שאחר כך הוא לא ידע את השם כביכול, שכל הכופר בטובתו של חברו לבסוף כופר בטובתו של המקום. אז הוא כפר בעיקר {זה לא שהכופרים לא מאמינים, הם מאמינים רק הם כופרים}.

כן פרש הרמב"ן: למה המצרים לא ראו נכון להכות את ישראל בחרב? משום שזאת בגידה גדולה, אחרי שהטיבו להם כל כך יוסף, השבטים יעקב אבינו, ופתחו את הכלכלה המצרית והחיו אותם וכו' לבוא ולהרוג את העם הזה בחרב זה בגידה גדולה, להכות חינם את העם שבאו לארץ מצרים במצוות המלך {הוא קרה להם שיבואו} תקרא לאחיך ולאביך שיבואו לארץ מצרים ותן להם את מיטב מצרים וכו', וגם המצרים באותה שעה לא היו נותנים למלך לעשות חמס כזה, אז הם היו מרץ ממש לא היו מוכנים. 

ולכן הטיל עליהם מס מתחילה {הכביד עליהם מיסים} אחרי כן ציווה בסתר: קרא למיילדות העבריות שיהרגו את הזכרים {בלי שיידעו המצרים} ואחרי כן זה יצא בקול קורא: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" וכאשר הותרה כבר הרצועה, אז היו המצרים נכנסים בלילות ומוציאים את הילדים משם. 

הרי שכל המעשים היו בהדרגה, מהקל אל החמור עד שהתרגלו שתותר הרצועה לגמרי ואז זה הפך להיות שיטה: "רוצחים יהודים" אז כמו שהם לא העזו לכפור תכף ומיד בקב"ה אלא ביוסף תחילה "אשר לא ידע את יוסף" בסוף הגיעו בכפירה בעיקר, וכמו שזה היה כך, כך גם לא מילאם ליבם לפגוע באנשים נקיים עד שהוכשרה הקרקע וסרה מהם הבושה. 

גם בעולם זה מתפתח כך עכשיו: שבהתחלה לפני שנתיים פגעו בילדים יהודים בבית ספר בצרפת, ואחר כך התחילו להדליק בתי כנסת, ואדרבא יש תאוצה ואהדה ויש כאלה שלא מגנים ויש גם מעודדים והרשתות מלאים בכאלה וכאלה, אבל החכמים ישכילו ויצאו משם טרם - טרם מה שאמרתי שעתיד להיות מה שאמרתי להם.

 אם כן הנגיעה שיחדה את פרעה ואת עמו לכפור בטובתו של יוסף, כל הרצח עם היה פוליטיקה, הכל היה מהלך פוליטי, והמהלך הפוליטי הזה היה שפרעה מפסיד את הכיסא, ובכדי לא להפסיד והרחבנו ואמרנו כמה הוא הבליג והמתין שלושה חודשים שזה ממש דבר נדיר מכל מקום, הנגיעה בסוף היא שיחדה את פרעה ואת עמו לכפור בטובתו של יוסף, עד שהתרגלו לאט לאט בשקר משם הגיעו לשיא השקר, את האמת ידעו אלא שהתנכרו אליה.

זה כמו השסניקים בהתחלה היו בהלם: "מה? הקדיח תבשילו!" ואחר כך כבר לא היתה בעיה לדבר, ואחר כך לקרוע מודעות, ואחר כך לקרוע "גנזי המלך" דברי תורה, שלא לקרוע מצווה, ולזרוק דיסקים ואחר כך לבטל הרצאות, ולבא ולהפריע.

ועברו שנתיים וזה הפסיק? לא! הותרה הרצועה אז אפשר להמשיך בלי שום בעיה, וכשאני קורא בעדינות כמו "רובי" וצעקני וכו' הם בהלם: "תגיד! זה לא לשון הרע?" תגידו: מה זה הצביעות הזאת האם אתם שומעים בכלל את עצמכם, אבל זו שיטה מצרית ידועה, ברגע שהנגיעה עשתה את מהלכה, אז לא רק כופרים בטובתו של אמנון, אלא כופרים בטובתו של הקב"ה קורעים דברי תורה מונעים תורה, תורה שתביא בנים של הקב"ה אליו, הם אומרים לא צריך אותם הקב"ה לא צריך אותם, זה ממש המהלך.

הנגיעה שיחדה את פרעה ואת עמו לכפור בטובתו של יוסף, עד שהתרגלו לאט לאט לשקר עד שהגיעו לשיא השקר, את האמת הם ידעו אלא שהתנכרו אליה, וזה הטעם שבבוא משה ואהרון לפני פרעה: התחילו להתלוצץ מהם, והתחילו לחפש בספרים שלהם אם רשום שם השם, ומה הסיבה שלא מצאו את שם השם בתוך הספרים שלהם {זה כמו שאדם שהולך לחפש כהן בבית הקברות, כידוע שכהן לא ימצא בבית הקברות אז איך ימצא בספרים שלהם אלוקי אמת?} איך יכול להיות כולם עובדי עבודה זרה.

אז לא די שהם מתמכרים לתענוגי העולם, ומגבירים את התאווה על השכל, ובזה הם גרועים אפילו מבהמות שכל מי שמתמכר בתענוגי העולם ומגביר את תאוותו על שכלו, שכלו לא עומד מול התאווה, אדם זה גרוע מבהמה, שלא ניתן להם חוכמה, ולזה ניתנה חוכמה והוא מחבה אותה בתאווה, אלא שעוד מטשטשים את גבול האמת וממציאים פילוסופיות חדשות אשר בשקר יסודם להטעות את הבריות.

{איך אמר חיים רבי: שהרב עובדיה הוא מעל לשולחן ערוך}.

כלומר גדולי התורה לא חייבים לקיים "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" הם מעל התורה. וחירתת איזה ריטב"א שיש באיזה שהוא מקום שהרב יעקב התעלף כמעט מצחוק ושלל את זה לחלוטין ואמר שטויות! שכל זה היצר הרע שלהם וכו', וקרא לזה סנהדרין של אסאד {בערבית אסאד זה אריה, אריה דורעי סנהדרין של אסאד}.

וכבר כתב בחובת הלבבות אלה שהחליפו את האמת בתענוגי העולם שהם עושים ביתניהם אלוקיהם ותורתם מלבושיהם, חובת בלבבות כבר ידע מהמודה, הוא ידע מהתאוות של הזלילה, הוא אמר שמחליפים את האמת בתענוגי העולם, אז האלוקים של בעלי התאוות זו הבטן שלהם, והתורה שלהם הוא המלבוש שלהם.

והמציאו מאה וחמישים טעמים לטהר את השרץ איזה שרץ? של הקנאה, של התאווה והכבוד, ממציאים תירוצים למה מותר לקנא בלי להגיד שזה קנאה אומרים שזה מצווה, למה צריך למלא את התאווה, את הקנאה למה לרדוף אחר הכבוד,

{זה לא כבוד בשבילי הוא אומר אני עבד של הציבור, ואני מגייס את כל המשפחה ונותן להם משכורות שכולם יעבדו בשביל הציבור כולנו משרתי הציבור} ולא הועילו בזה כלום להסיר מהם את הטומאה, ורק סנוורו את עיני הבריות שלא יוכלו להבדיל בין טהור לטמא.

בשעה של ערפל וטשטוש מתפשט בעולם, מה יעשה מי שמבקש באמת את נקודת האמת כדי שיוכל להגיע למבוקשו?

{אדם אומר כל כך שקר יש בעולם הכול מעורפל בלבלה טשטוש לא ידוע מי צודק מה נכון מה לא, מה עושה האדם בכדי להגיע לנקודת האמת!}

אין עצה! אלא!! למסור את עצמו בכל יכולתו לבקשת האמת ואז! יקבל סיעתא דשמיא שלא יטעה, ויתרו יוכיח!

מה יתרו שמע? הוא שמע קריעת ים סוף, מעשה עמלק וזה הספיק לו, ההתבוננות בפרט אחד או שתיים והבין: רואים שלעם הזה יש אלוקים חיים, אייי! אני הולך להדבק בעם הזה וי וי וי !!

אז הוא עוזב את הכבוד את המעמד, כולם יוצאים נגדו בעירו, מבזים ומחרפים אותו ואת בני משפחתו, והוא לא חש לכלום, אפילו שהיה כהן און אפיפיור מקומי, וכולם האמינו בו, וכמובן שעד אז הוא הטעה את כולם, אך התברר לו שזה לא נכון, וראה שבכול העבודה הזרה אין תועלת, ולכן בעט בה, והלך למדבר ממקום שיש לו וילות ומטעים ומה לא, עזב הכול והלך לו למדבר, להיות גר! גר צדק.

 נו! אז יתרו הוכיח והוא הצליח, וגם חזר למקומו אחר כך וגייר אנשים נוספים, ומבני הקני חותן משה הצטרפו לעם ישראל.

אז איך בן אדם שבכלל מרוחק יכול לעשות מהלך כזה, זה מוכיח שמי שמוסר את עצמו לבקש את האמת בלי מחסומים {לא, אבל אני צריך לעבור דירה, לא, ואני צריך להעביר את הילדים, ולשנות עבודה לא עזוב, אני לא בנוי לזה עכשיו} רק אם אדם לא יעשה שום חשבון ויפקיר הכול בשביל האמת הוא יקבל סיעתא דשמיא שלא יטעה ויתרו יוכיח. 

ומה הטעם שאפילו בשעה שהשקר והחושך סוררים בעולם, אור האמת לא כבה, האמת נמצאת, נעדרת אבל נמצאת.

איך אנשים לא מבינים: בן אדם שדבוק באמת כל הזמן הפקיר הכל בשביל האמת, לא עשה חשבון לשום חשבון אישי, לא בנה לעצמו שום דבר, לא השתמש בכספי ציבור, רץ כל היום בשביל עם ישראל, והרב שטיינמן אומר עליו: "גברא דמריה סייעיה" זה אדם שהקב"ה מסייעו יש סיעתא דשמיא. 

מי זוכה לסיעתא דשמיא: זה שרודף אחרי האמת, מוסר עצמו בכל יכולתו לבקש את האמת מקבל סיעתא דשמיא שלא יטעה ויתרו יוכיח.

אז בא הרב שטיינמן בן תשעים ושבע אליו, מה זה? יש לך עדות יותר גדולה מזו!

 אבל אנשים נמצאים בחושך, הם לא מסרו את נפשם בשביל האמת, אז נוח להם בשקר, השקר לא מוגבל זה מרחבים אין סופיים.

שומעים את הרב יעקב יוסף מדבר ברור ובניו מעידים שהוא דיבר, אבל לא הם אומרים: היום אפשר לעשות כך וכך וכו', ובמקום שבאמת יש שקר שם דווקא מאמנים בלי בעיות.

אז מה עושים! מה עושים?! מי שמחפש את האמת בשעה שיש טשטוש וחושך וערפל, צריך פשוט: רק למסור את נפשו: זה או להדבק במי שהעידו עליו גדולי הדור שהוא הולך בדרך אמת, שיש לו סיוע משמים ורואים זאת על כל המהלכים.

להחזיר בתשובה הוא לא דבר פשוט. הקוצק רבה אמר: שזה מופת לא פחות מהמופתים שנעשו ביציאת מצרים.

ולמה? כי הטבע נשמע לצדיקים, כמו פנחס בן יאיר אומר לנהר: "חלוק מימיך" אין לא ברירה כי צדיקים שולטים על הטבע "ותגזור אומר ויקם לך" אבל שאדם ישלוט בבחירה של השני! {ויכול להחליף אותו כמו שאומרים} ועל פי הזוהר: ולהוריד לו נשמה חדשה {בעל תשובה שחזר בתשובה! זו נשמה חדשה שהוריד לו מהשמים} זה לא דבר טבעי, זה אפילו יעקב אבינו לא האמין שהוא ישנה את עשיו, ולכן התכונן לדורון למלחמה לתפילה.

לשנות טבעו של אדם זה לא פשוט זה מופת! מופת גדול.

אומר רבי יהונתן אייבישיץ: שזה יותר מתחיית המתים של אליהו ואלישע הנביא, כי זה תחיית הגוף ופה זה תחיית הנשמה, אם מחיים מת פה בעולם הזה זה אינו אומר שיש לו עולם הבא, אבל אם אתה מחיי את הנשמה אתה מוציא אותו מהגיהינום ומביא אותו לגן עדן, זה השבח הכי גדול שמתקליס בו הקב"ה, כי אתה כופה לסטרא אחרא: זה להיכנס לסטרא אחרא ולשדוד ממנה נשמות! להוציא מבילעה נשמות - ולהביא אותם להשם.

ואת זה שס - מכבים מכבים מכבים ומכחישים, שלא היה דבר כזה, שלא יהיה עבד להשם שיוכל לעשות את הפעולה הזאת, די! עשית מספיק די! רוצים לשכוח ממך! לא רוצים לדעת שאתה קיים מספיק!! לא יאומן כי יסופר, זה האינטרס של הסטרא אחרא לעשות כזה דבר, ודאי, ואלה השלוחים.

כאשר היו ישראל שקועים בתוך שעבוד מצרים, כעבדים לעובדי עבודה זרה, אמר משה לפני הקב"ה: כאשר אני בא אל בני ישראל בשליחות המקום ואמרו לי: מה שמו? מה אומר אליהם? ענהו הקב"ה: "אהיה אשר אהיה" {אהיה זה שם קדוש}.

פירש רש"י: באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו הקב"ה את שמו הגדול, וזה היה עניין השאלה, שמשה מבקש שהשם יודיע אותו את שמו הגדול, והשם עונה לו "אהיה אשר אהיה" אהיה עמכם בצרה זו, ואהיה עימכם בצרות אחרות.

מסביר הרמב"ן: משה ביקש מהקב"ה שיגיד את השם שמורה הוראה שלמה על מציאותו ועל השגחתו, והקב"ה משיב לו "למה זה ישאלו לשמי? אין להם צורך לראיה אחרת, כי אהיה עימהם בכל צרתם "יקראוני ואענם" זאת הראיה הגדולה שיש אלוקים בישראל "בכל קוראינו אליו ויש אלוקים שופטים בארץ".

 מה הראיה הכי גדולה שאני אהיה עמהם בצרה הזאת ואני יושיע אותם, ואהיה עמהם בצרות האחרות וגם יושיע אותם, אין לך ברור והוכחה אמיתית שיש אלוקים ויש השגחה אלא כשאתה רואה שהוא מחלץ אותך מצרה, לכן "אהיה אשר אהיה".

והמדרש אגדה אומר: מה זה "אהיה אשר אהיה" והוא עונה: "כשם שאתה הווה עימי כך אני הווה עימך" {איך שאתה כלפי אני כלפיך} אם פותחין את ידיהן ועושים צדקה, אף אני אפתח את ידי, כלומר: אם אתה נותן צדקה אתה מחיה את בני, ולכן גם אני אפתח את ידי להחיות אותך "צדקה תציל ממות" ואם אתה פותח את ידיך להציל את בני ממיתת הנפש והרוח והנשמה, אני אתן לך גם להחיות מתים, ואני אתן לך שגם אתה תצליח להביא חיים לעולם, מעוברות שיהיו ולא עקרות, רפואות לחולים חשוכי מרפא.

"איך שאתה הווה עימי אני הווה עימך", כמה שאתה תפעל לעשות לכבודי ולשמי כך אני אתן לך לעשות {אתה תיתן צדקה אני אפתח את ידי, אתה תציל נפשות אני יתן לך לעשות כהנה וכהנה} זה "אהיה אשר אהיה". 

וזה מבהיל על הרעיון: שבשעת הסתר פנים כזה שהיה גלות מצרים, שהרשעים שולטים בגופם וטפם, והם עובדים בפרך והם משקעים את בניהם בתוך הטיט, מה היתה התשובה של הקב"ה: שלא צריך שום ראיות ושום גילויים על מציאותו והשגחתו, למה? כי הכל תלוי בישראל, במידה שירצו לראות שיש אלוקים קרובים, ככה יוכלו לראות.

ובמיוחד שבשעת סבל כזה לא היה מספיק האמונה שקבלו מאבותיהם, והיו צריכים לאמונה חושית כדי שיוכלו להתגבר על המצבים הנוראים שהיו שרויים בהם, ועל זה ענה הקב"ה למשה: הכל תלוי בהם, "כשם שאתה הווה עימי כך אני הווה עימך" מידה כנגד מידה, והטעם של הדבר משום שעל ידי ביטחון מגיעים לאמונה חושית, כשלאדם יש בטחון בהשם הוא זוכה להגיע לאמונה חושית.

אם לי לא היה בטחון בהשם יתברך, לא הייתי רואה בחוש את כל מה שאני רואה וכל מה שהשם מסייע שאעשה, אי אפשר דבר כזה, רק בעל ביטחון יכול, חסר ביטחון לא יזכה לראות, גם לא יזכה להאמין כי הוא חסר ביטחון, הוא לא בוטח בהשם, אולי הוא מאמין אבל בהגבלה גדולה עד שזה מגיע לביטחון.

כי כבר כתב הרמב"ן: יתכן למאמין שלא יהיה בוטח, אבל לא יתכן כלל להיות בוטח ולא מאמין, הבוטח ודאי מאמין אבל המאמין לאו דווקא בוטח "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם והיה השם מבטחו" אם אתה בוטח בהשם, אז תהיה בטוח שהוא יהיה מבטחך, אבל אם אתה בוטח גם בעצמך אל תבטח שהוא יהיה מבטחך, זו ההקדמה של רבנו בחיי בשער הביטחון, שאז מסיר השם השגחתו ממנו ומניחו במי שבטח עליו.

שלימות הברכה טמונה דווקא במידת הביטחון, ודווקא הבוטח יזכה להכיר את השם שהוא מבטחו, וזאת האמונה החושית בחוש שמגיעים אליה על ידי ביטחון, שזה פשוט לבעל הביטחון שכך יהיה, כי הבוטח בהשם באמת בלא פקפוק ללא היסוס וללא הרהור, יזכה לראות באמונה חושית כמו שאנחנו זוכים לראות וגם אתם יום יום.

כל אלא שמגיעים להרצאות כל הרצאה סיפור שניים שלושה של ניסים של אנשים ששמעו למה שאמרנו להם ונושעו, על סמך מה? על סמך הביטחון שבכוח השם יתברך לשנות את הטבע בנקל כי אין טבע לפניו כלל, הכל כחומר ביד היוצר, הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אבל מי שנמסר אליו בביטחונו זוכה לראות באמונה חושית הכל.

נו! אחרי שאנו מבינים את הדברים צריך להבין כמה צריך להתרחק מהשקר, כי כשנמצאים שם לא זוכים לאמונה, ולא באמונת אומן ולא מאמינים בהשם, ומאמינים בשתויות והבלים ומה שנוח בכדי לקיים את הקנאה והתאווה והכבוד וזאת הדאגה, ולא דואגים לכבודו של השם להרבות כבוד שמים בעולם, אז ממלא לא יזכו לאמונה חושית לא יאמינו באמונה חושית וגם יכחישו את האמונה החושית.

כמו ששומעים בהקלטה שרובי שלצערנו הרב שומעים שם בדיוק מה מחשבותיו, לא מאמין בכלל, בכלל שרובי אמר: שחיה יחיה זה כישופים רק ומכשפים, 

איפה מה שכתוב בירמיה: "מוציא יקר מזולל כפי תהיה", גם זה מכחישים שזה גם לא היה "הניח תפילין פעם בכותל המערבי למישהו", זה נגרם כשחיים בשקר, אבל אם אדם היה מתמסר לאמת ומעצים אותה.

אני שלחתי אליו אלפים אם לא עשרות אלפים במשך השנים למעלה משלושים שנה, הייתי מעלה עם רכב לירושלים בסוף ההרצאות מסיים הרצאות ושולח לשם וגם אני בעצמי הייתי נוסע לפעמים, ומעלים ומעלים לשם תלמידים, האם פעם אחת הוא הזמין אותי לדבר לתת דרשה אצלו בישיבה במשך שלושים שנה? מעולם לא, מה יש לי למכור, יש לי משהו למכור? הוצאתי אלפי קלטות דרשות שונות. 

מכל מקום: כשחיים בשקר כולם מעצימים אותם לתורך המפלגה, מועצת הפוליטיקה שדואגים לפוליטיקה, כמה הם דאגו לעם ישראל! יראת שמים, לכתת את הרגלים יום יום בכל העולם, להרבות תורה בישראל יראת שמים בישראל, רק להגיד זה תבחר וזה לא תבחר ואם לא זה מנודה וזה מקולל וכו', בשביל זה יש מועצת חכמים? גדולי ישראל נועדו לקלל את ישראל אלה גויים, ואלה לא יהודים ואלה הקדיחו מה זו המטרה? במקום תלמידי חכמים: מרבים שלום בעולם מרבים מחלוקת וקטטה?

אותה נגיעה שהיתה לפרעה על כסאו, אותה נגיעה יש להם, פוליטיקה פוליטיקה פוליטיקה וזו תוצאותיה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.