אין להאמין בדבר רק בגלל האומרו ואפילו אדם גדול

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מאמר לרבי אברהם בן הרמב״ם, זיכרונו לברכה.

רבי אברהם

פותח

להסביר את עניין המדרשות והאגדות

שהרבה טועים מהם ולא מבינים אותם,

ומסיקים מסקנות,

לפי מי שאמר,

וכולי וכולי, הוא אומר שזו לא הדרך הנכונה,

ואנחנו נבין מה הוא אומר תכף.

הרמב״ם, בזמנו,

כשכתב פירוש למשנה,

אמר שהוא יכתוב פירוש גם על האגדות ועל המדרשים,

ובסוף נתן את זה,

ובנו הרבי אברהם בא ונתן כללים קצת ופרש קצת.

אבל בתחילת דבריו

הוא אומר ככה, זה מופיע גם בהקדמה לעניין יעקב,

אפשר לראות שם.

כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה מלסף עיני ומרע,

ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לעניין אותו דעת,

אם אמת יתאם לו,

שזה מן הדעות הרעות,

הוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל.

אז הוא אומר,

אדם שירצה לקיים ולקבל דעת ידועה מלעמידה,

ולשאת את פני האומה,

דהיינו לקבל את דבריו מחמת שהוא אדם גדול,

ולקבל דעתו בלי עיון והבנה מעניין אותו דעת,

הוא לא נכנס לבדוק,

לחקור ולברר את אותה דעת שאמר אותו חכם גדול,

אם אמת יתאם לו,

אלא הוא נושא לו פנים ומקבל אותה כמו שהיא,

אז הוא אומר,

זה מלדעות הרעות.

והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל.

זאת אומרת, אין להאמין לדבר

בלי לברר ולעקור וכו'.

ואינו ראוי, לא מדרך השכל ולא מדרך התורה, וזה אסור.

ואינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון

בהתבוננות מה שצריך להאמין בו.

אתה לא יודע מה הסיבה, למה אמרו,

למה אומרים שככה צריך לעשות וכו' וכו'.

לקבל את זה אתה נמצא נגרע וחסר.

לכן אינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון בהתבוננות

מה שצריך להאמין בו.

צריך להתבונן על הדברים,

מעין מוצאם, מקורם וכו'.

אז זה מדרך השכל, זה אסור.

ומדרך התורה, למה אסור?

מפני שנוטה מדרך האמת,

ונוטה מעל קו היושר.

אתה לא בחדת את הדברים,

אז מנהל לך זה אמת.

אתה מאמין,

שמעתי.

אמרו לי כמו שאומרים אנשים.

אז איך אתה מאמין ישר?

איך אתה לא מוכן ולא בודק?

ומדרך התורה זה לא נכון ואסור, מפני שנוטה מדרך האמת,

ונוטה מעל קו היושר.

ועל זה הוא מביא רעיון בפסוקים,

אמר השם יתברך, לא תישא פניה דל.

באים לדון בדין,

והוא עומד לפני הדיינים עם אדם דל.

אסור לשאת לו פעמים.

אסור לרחם עליו להגיד, מסכן,

הוא אדם דל, זה...

אלא, אתה צריך לדון בלי להתחשב במי הוא.

אז לא רק פני דל לא תישא, גם לא תיעדר פני גדול.

אסור לך להיעדר פני גדול ולומר, הוא אדם גדול, לא יכול לשמוש ששקר, לא יכול לשככה, לא יכול לשככה,

כל מיני חשבונות.

אתה צריך לדון על מיטה של תורה.

אתה צריך לבחון את הדברים,

לבדוק אותם, לדון,

ואחר כך להחליט על פי האמת,

על פי הסברה ועל פי האמת.

זאת אומרת,

לא תישא פניה דל מצד אחד,

ולא תיעדר פני גדול מצד שני,

אלא בצדק תשפוט...

אני איתך.

ומשפט זה היה צריך להיות, לבחון את הדברים הנאמרים לפניך,

העובדות וכו', ואז להחליט.

ואמר, לא תכירו פנים במשפט

על אותו עיקרון.

אין להכיר פנים במשפט. מבחינתך, כאילו עומדים שני רבותים ומדברים, אומרים את הטענות, ואתה צריך לדון.

אין להכיר פנים לאחד יותר מהשני וכו'.

זה ייסויים.

התורה אוסרת.

אוסיף ואומר,

ואין הפרש לקבלת אותו דעת העמידה בלא ראייה,

או בין שנאמין לאומה ונישא לו פנים,

ונטען לו כי האמת איתו בלא ספק, מפני שהוא אדם גדול,

כי האמן בכלכל ודרדע.

שכל זה אין לו ראייה,

אבל אסור.

אז הוא אומר, אין הבדל.

אם אתה מקבל את הדעת הזאת ששמעת,

להעמיד אותה ולקיים אותה בלי ראייה,

אין הבדל.

ככה אתה מקבל את הדעה הזאת ואומר, כן, אם הוא אמר את זה לא בגלל האיש, בגלל הדעה, ככה אתה אומר.

אתה מעמיד אותה בלי ראייה.

העובד שנאמין לאומה ונישא לו פנים ונטען

כי האמת איתו בלא ספק. שמע, זה אדם גדול. אם הוא אמר, נגמר. מה יש לו לדבר?

אם הוא אמר, נגמר.

אין הבדל בין זה לזה.

אם אתה מקבל דעת בלי

להעמיד אותה

בלי ראייה,

אם אתה מעמיד אותה בלי ראייה, זה בדיוק כמו שאתה מאמין לאדם גדול,

ואתה אומר, ודאי שהאמת איתו בלי ספק.

ואיזה גדול?

כי האמן.

מי זה האמן? אומרים חכמים.

משה רבנו שהיה נאמן.

וחלקל מי זה?

יוסף הצדיק,

שחלקל את כל מצרים.

מדרדה זה דור דעה.

הכי גדולים בעולם.

הוא אומר,

אז אסור לך אותו דבר. אם תאמין לאומה ותישא לו פנים, תטען כי האמת איתו בלי ספק, בפני שהוא אדם גדול.

כי האמן, וחלקל מדרדה,

שכל זה אינו ראייה, אבל אסור.

זאת אומרת, אתה צריך להביא ראיות.

אין לך ראיות, אסור לך להאמין, סתם, בלי ראיות.

צריך לחקור ולדרוש.

אז דוגמה בעניינים שאנחנו מביאים ראיות ועובדות והכול,

מנסים להוריד אותם בשטויות.

ולהגיד, הוא אמר, שאלתי את זה והוא אמר, אז מה אם הוא אמר?

אז מה אם הוא אמר?

הוא יכול לסתור ולפרוח את מה שאמרנו?

הוא יכול להביא ראיות הפוכות וחידויות הפוכות?

הוא יכול לסתור לאנשים בעלי אינטרסים שלוקחים שוחד,

כי השוחד הוא עבר.

אדם שעובד בזה הראום שוחד.

מה הוא יגיד? שהוא מאכיל לבנות וטרפות?

אתה שואל את זה שהוא חשוד?

אבל יש לנו ולכל נבון וחכם להתבונן כל דעה וכל מאמר על דרך שיש להתבונן אותה.

פה מדובר,

כל נבון וכל חכם,

אם יש בינינו כאלה,

הוא צריך להתבונן.

כל דעה וכל מאמר,

מדובר פה בגמרא,

שאמרו תנאים, אמורו אמוראים,

כל מאמר וכל דעה צריך להתבונן עד דרך שיש להתבונן אותה.

פירושו בלי משוא פנים, מי אמר מה אמר.

ולאמת ולקיים מה שראוי לקיים,

ולבטל מה שראוי לבטלו.

ולעמוד מלפסוק הדין במה שלא הוכרע, אחד משני ההפכים,

אמרו מי שאמרו.

זאת אומרת,

ואם אין לנו הכריע לאחד משני ההפכים,

אחד אומר בכו ואחד אומר בכו,

ואין לנו הכריע.

לא יכולים להכריע שזה צודק יותר מזה,

לא בסברה ולא בראיה.

אז מה עושים במקרה כזה?

כתוב שאסור לנו

לפסוק הדין במה שלא הוכרע.

הכרעה פירושו שהגענו למסקנה.

אי אפשר לפסוק דין במה שלא הוכרע.

האחד משני ההפכים אמרו מי שאמרו.

זה לא משנה מי אמר.

כאשר אנו רואים אותם זכרונם ללכה שאמרו,

אם הלכה נקבל,

דין לדין, יש תשובה.

אם זה הלכה,

וההלכה היא כך,

מפורסמת וידועה,

אז אנחנו נקבל, אין מה להתווכח. זו ההלכה.

נגיד להלכה למשה מסיני,

אי אפשר להתווכח בצורות שחורות.

מההלכה למשה מסיני.

יש להתווכח? יש משא ומתן? אין.

אם ההלכה נקבל,

יש לשון אחרת מהחכמים.

אם קבלה, נקבל.

ואם לדין, יש תשובה.

מה זה מקבלה?

קבלה, אם כך איבדו ליבותינו איש מפי איש,

אז אנחנו ממשיכים לקבל,

כי הקבלה היא אמיתית.

אבל אם לדין יש תשובה, אבל אם זה דבר

שניתן למשא ומתן, לבחון את הדברים וכו' וכו',

יש תשובה, אתה יכול להגיד כך,

ואני יכול להגיד כך.

זה הכל על הכרח של סברות, אם אין לנו הלכה יצוקה, מה שנקרא.

אז הם בעצמם אומרים,

שאם הלכה נקבל,

ואם לדין יש תשובה, וכן הם עושים

במה שלא הוכרע אחד משני ההפכים,

שמעמידים אותו באומרם בו, תיקו.

תשמעי, תתארץ קושיות ובעיות.

אין לנו כרגע פתרון, אין הכריע,

שום צד לא יכול להכריע את הצד השני,

אז זה נשאר מצב כזה שיבואו, יתארץ קושיות.

אז זאת אומרת,

דבר שאין לו הכריע,

אז אתה לא יכול להכריע לאיזה צד, בגלל גודל האדם שאמר, או פה ושם. אין.

וחוזרים להם מדעת שנתעמת להם.

הרי כל מי שאמר את מה שאמר,

היה בטוח במאה אחוז שזו האמת מצידו.

וגם השני שאמר כנגדו,

אמר את האמת מצידו.

אבל ברגע שראו שאין הכריע לאף אחד,

חוזרים להם מדעת

שנתעמת להם,

באומרם בהרבה מקומות,

חזר בו רבי פלוני מדברם.

חזרו בית הלל להורות,

כדברי בית שמאי.

וגדול מזה בהוראתם

ואהבתם דרך המשפט,

לראות עד כמה אבו את הצדק במשפט,

אמרו,

או כי רבא אמורה עליהם,

ודרש.

ואמר,

דברים שאמרתי בפניכם, טעות הן בידי.

זאת אומרת,

האמין הרבה רבא אמורה,

מתורגמן ודרש,

דברים שאמרתי בפניכם, טעות הן בידי.

חזרו בהם גם

מדברים שהיה בהם טעות.

ועניינים אלו וכיוצא בהם,

אין להבינם להתבונן אותם

מפני שהיה גדול העצה והחוכמה,

אלא מפני הראיות והמופתים

שיש עליהם.

זאת אומרת, כל העניינים האלה, נגיד, בדרשות ובאגדות של חכמים וכו',

אין להבין אותם להתבונן מפני שהיה גדול העצה והחוכמה.

הכוונה, מי שאמר אותם היה כזה אדם עצום וגדול שאמר.

אלא

מפני הראיות והמופתים שיש עליהם.

אלא מפני הראיות והמופתים שיש עליהם.

אם יש עליהם ומופת חותך, דהיינו הוכחות

חותכות

אז מקבלים.

אבל לא בגלל מי שאמר.

רבי עקיבא טעה בבר קוזיבא, הוא חשב שהוא משיח.

רבי עקיבא, גדול מאוד,

רבן של כל בני הגבולה,

והוא טעה בו.

וכמדומני שרבי יוחנן בן אוריה אמר לו,

ועוד יעלו עשבים מלחייך עד שיבוא משיח. זאת אומרת, אתה תמות,

תהיה בקבר,

וכבר יהיו עשבים יצאו מלחייך ועוד לא יבוא משיח.

חכה, יש עוד הרבה זמן.

אז זאת אומרת, מה?

רבי עקיבא אמר.

נכון, הוא אמר.

אז הוא היה בחזקת משיח, נגיד.

אבל הוא לא היה משיח.

וכן אמר אבא מורי,

אומר רבי אברהם בשם אבי, וכן אמר אבא מורי, הרמב״ם,

זיכרונו לברכה באורה,

גם הוא אומר שזה הבאור,

והוא דבר מבואר בעניין קל בעיני כל נוטה מעל תאוות גופו.

אתם שומעים מה הוא אומר?

מי אלה שלא מקבלים את הדרך הזאת לברר הכל

בהוכחות חותכות שאני מתאמץ על כל דבר שאני אומר להביא ראיות?

מי אלה?

אלה שלא נוטים מעל תאוות גופם.

ומה לנו יותר בעניין הבשר בעופות?

אתה רואה הגדולים החכמים העצומים שמגיעים לבשר,

פלפולים ופלפולי פלפולים, הכול בשביל שהבטן היא תקבל את מה שהיא רוצה,

כי זה האלוהים שלהם.

ואתרוג, אוי אוי אוי אוי, יש פה בלטל,

לא לוקחים.

יש פה זה, אה, לא נראה מודר, אה,

ככה אה,

כל דבר,

לא רוצים יותר, יותר, יותר, יותר. מגיעים לבשר,

אפילו ספק, אפילו חשש לראות רפואות, אין בעיה.

למה?

כשאלתי את גלוני, הוא אמר לי שהכל בסדר.

אז כשאלתי את גלוני,

מה זה השטויות האלה?

כששאלתי את גלוני,

אז כששאלתי את גלוני, הנה תשמע מה כתוב.

ותקשיבו טוב, הוא באמת נקרא אדון זה רבנו הקדוש.

מי נקרא אדון זה רבנו הקדוש?

כי כשהאדם

שישליך מעל פניו השקר

ויקיים האמת

ויכריענו לאמיתו,

ויחזור בו מדעתו, כי יתברר לו ההפך,

אין ספק כי קדוש הוא.

אתם יכולים לקרוא רבנו הקדוש

למי שמשליך מעל פניו השקר, לא מוכן לקבל שקלרים.

שקר זה גם כל מה שעדיין לא יתברר לך שהוא אמת.

זה בחזקת יותר שקר מאשר בחזקת אמת.

כי בשביל לברך שזה אמת צריך הוכחות וראיות.

כי האדם שישליך מעל פניו השקר

ויקיים האמת,

יש כאלה גם שלאיים את האמת לא מקיימים,

ויקיים האמת, לא רק בקיום מעשי,

אלא בעולם הוא לא מקבל דבר שקר,

ורק מעמיד ומקיים את האמת,

ויכריענו לאמיתו בהכרעות עובדתיות,

הוכחות,

מופתים,

כמו שאמרנו,

ויחזור בו גם צריך להיות אדם שיחזור בו בדעתו,

שיתברר לו ההפך.

אם יתברר מה אתה מתעקש להחזיק עדיין בדעה שלך.

וגם אם מוטל ספק בדבר מסוים, שטילו ספק,

אז אתה לא יכול להכריע על האמת.

איך אתה מכריע אם אין לך הכרעה?

אם אין לך עובדה, אין לך מופת, איך אתה מכריע?

אדם כזה, אין ספק כי קדוש הוא.

והנה נתברר לנו כחכמים זכרונם וברכה,

אינם מעיינים הדעות

ולא מביטים אותם,

אלא מצד אמיתתם

ומצד ראיותיהם,

לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה.

אז החכמים, חכמינו זכרונם ברכה,

התנאים הקדושים האמוראים,

אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותן, אלא מצד אמיתתם.

רק אם זה אמת,

ומצד ראיותיהם,

רק מפני זה,

לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה.

זאת אומרת, לא מאמין בגלל שהאיש קוראים לו פלוני

ואומרים עליו שהוא ככה וכמה דעות. לא.

מפני הראיות והמופתים ומצד האמת ומצד הראיות בלבד.

ומי שרוצה יקרא את כל המאמר שלו, הוא ארוך,

והוא מביא את החילוקים בדרשות ואיך צריך להבין אותם, הכול יצא נדהם

כמה אנשים שוגעים באמנת המדרשים והאגדות,

משהו לא יאומן.

אבל מפה יש לנו לקחת ולהבין

איך מתייחסים לכל דבר,

ולזכור את הפסוקים האלה.

לא תשא פני דן ולא תעדר פני גדול,

בצדק תשפוט עמיתיך ולא תכירו פנים במשפט.

וכשמדברים איתך על דין והלכה,

ומדברים איתך על מציאות,

אתה צריך לחבר ביניהם,

לראות שהמציאות היא כמו ההלכה.

וההלכה מתייחסת רק למציאות אמיתית,

אבל לא למציאות מזויפת.

אל תפיל על ההלכה דברים שאינם במציאות,

ותגיד שזה המציאות.

אתה צריך לברר מהי המציאות.

אז לכן כל זמן שאנחנו אומרים את הדברים עם הוכחות, עם עובדות,

עם ראיות,

עם פוסקים,

עם ספרים,

עם הסרטות, עם הקלטות,

במשך שנה.

ואנשים לא מפריחים אותם,

לא מוכיחים אחרת,

אלא סומכים על סמוך.

אז שירוש הדבר הזה, המאמר הזה, מדבר נגדם,

ומעמיד אותם כשותים שאינם נוטים מתאוות ליבם.

בגופם ובטנם אלוהיהם ותו לא.

איך אמר הרב יעקב עוסף? יצר הרע יש להם,

לא יצר הטוב.

מי שעושים דברים כמו שעשו לי בזמן הבחירות, יצר הרע עושה להם, והם לא גדולי דור.

רבי יחנין אומר למי שאומר, עושות ברוך הוא זכרות ישראל,

להפיק כוח ארבענו דברים מספורט שנעמור אדם ארבענו סבבה.