בני ברק - אם אין אני לי מי לי

- - - הדרשה ע"פ הספר 'מידות דיליה' באדיבות המחבר הרב אברהם חנונו שליט"א מלייקווד - ישר כוחו! לכתבה על ספריו - לחץ כאן - - - 

אם אין אני לי - מי לי /

תוכן ענינים: פתח דבר / "צריכים חיזוק" - שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו / החיזוק מבחוץ - "ארגז כלים" באמצעותו יוכל להתחזק / "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר - חזק/ " "וחזקת והיית לאיש" - בזה נכלל כל ההצלחה / את הפסיעה הראשונה - ניתן לצעוד רק לבד / מדוע אנשים רבים נופלים ברוחניות? / אם האדם לא יעורר נפשו - מה יועילוהו המוסרים?! / יצר הרע מיוחד - לגרום לחיזוק שלא יחלחל פנימה / "אין הדבר תלוי אלא בי" / "ואיש כי לא יהיה לו גואל - והשיגה ידו" / "ועשיתם אתם" - "אתם תעשו את עצמכם" / "לעולם ירגיז אדם" - האדם בעצמו / ""עמוד" והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם" / "ויותר יעקב לבדו" / הגר"א זצ"ל: "במלחמת היצר רק לעשות תחבולות מעצמו" / על האדם להחליט: "אם אין אני לי - מי לי" / מה הדמיון ל "גן המבוכה"? / היציאה מה"מבוך הרוחני" - דרך ה"בואו חשבון!" / מי יכול לנקות את התרנגולת? / אתה צריך להתחיל לעבוד לבד!

"אם אין אני לי מי לי" - פתח דבר:

כמדומני שמה שהולכים לדבר עכשיו הוא, אם לא הדבר הכי חשוב שכל עובד את השם צריך לדעת, הוא מהדברים היותר חשובים בלי ספק. ומפאת חשיבותו הרבה של דבר זה היצר משקיע את כל מירצו כדי שהאדם לא יוכל להתבונן בזה כי זה המפתח של כל ההצלחה של האדם העובד את הקב"ה והשואף להתעלות מעלה מעלה במעלות התורה והיראת שמים.

"ארבעה צריכים חיזוק" - שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו

יש גמרא מפורסמת מאוד שרובם מכירים אותה אמנם מועטים הם הלומדים ממנה הלימוד העצום אשר ניתן ללמוד ממנה.

הגמרא במסכת ברכות (דף לב:) אומרת: ת"ר ארבעה צריכים חיזוק ואלו הן תורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ.

וכשרואים דברי הגמרא הללו, כל אחד שואל את עצמו: זה נכון שדברים אלו טעונים חיזוק אבל כמה זמן יש להתחזק בזה, האם מספיק פעם בחודש, או אולי צריכים להתחזק פעם בשבוע או שלוש פעמים בשבוע, ושמא פעם ביום וכדומה. ועל זה בא רש"י זצ"ל (ד"ה צריכים חיזוק) ואומר: שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו.

כלומר, שהחיזוק שצריכים לעשות לתורה ומעשים טובים תפילה ודרך ארץ, אינו חיזוק המספיק רק פעם בשבוע, בחודש או אפילו ביום. אלא זה דבר שטעון חיזוק "תמיד" ובכל כוחו.

וחלק זה הוא החלק שכולנו מכירים ומבינים מדברי רש"י זצ"ל, אבל מה שלא כולם מכירים הוא מה שיש לדייק מדברי רש"י זצ"ל במה שהוא כתב - "שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו", כי בזה הוא התכוין ליסוד גדול מאוד בעבודת השם והוא: "כי על האדם לעבוד לבד, ולדעת שהחיזוק היחיד שיועיל לו הוא החיזוק של עצמו ושאר הדברים לא יועילו לו כדי להתחזק".

דברי התוכחה שהאדם שומע מהווים לו ה"כלים" שאיתם יוכל לעבוד

ואם שהדברים נשמעים מוזרים, כי הרי מצינו כמה פסוקים המדברים שאחד מקבל חיזוק מחבירו. וכגון הפסוק בישעיה (מא, י): "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", וכן בספר יהושע כשהקב"ה אומר ליהושע שהוא יעבור את הירדן להנחיל את העם את הארץ, אומר לו (יהושע א, ו): "חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם זה את הארץ". וכמו כן מנהג ישראל מדורי דורות הוא לשמוע דברי חיזוק והתעוררות מכל המשפיעים הראויים לומר דברי תוכחה, ועד היום הזה בכל מקום מוצאים שיטות מוסר וועדים מוסריים ודרשות לכל מיני ענינים. וכן ידוע מהגר"א זצ"ל שהיה קורא להמגיד מדובנא זצ"ל כדי שיגיד לו דברי מוסר. ואם כמו שאמרנו שרק חיזוק שאדם מחזק את עצמו מועיל, אם כן למה כל הני דברים?...

אמנם, כשנעיין בדבר נראה שאין בזה שום סתירה אלא אדרבה דברים אלו מועילים לאדם כדי שיוכל לעבוד בעצמו. והרי זה דומה למי שצריך איזה עבודה של שיפוצים ותיקונים בתוך ביתו. שהרי לא מספיק שיהיה לו הרצון לעשות אותם תיקונים אלא שצריך הוא גם ל"כלים" - כלי עבודה כדי לבצע את אותם תיקונים כי בלי פטיש ומסמרים וכו' אי אפשר לו לעשות שום תיקון. 

וכן הוא גם בעניננו, שלמרות שהאדם רוצה להתחזק בעצמו אבל לפעמים חסרים לו ה"כלים" המתאימים לעשות את התיקונים הדרושים לנפשו, ו"כלים" אלו הם המאמרי חז"ל שהוא לא מכיר, הדברי מוסר שהוא לא יודע, ולכן כשבאים לתת דרשה ודברי חיזוק לציבור, מה שרוצים הוא לתת להם את ה"כלים" הדרושים להם כדי שהם עצמם יוכלו לעבוד, אבל זה ברור שאף אחד לא יוכל לעבוד בשבילך במקום עצמך. 

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"!

והנה, גם מה שהבאנו מהפסוקים שנראה סתירה לדברינו, אם נעיין היטב נראה שההיפך הוא הנכון והדברים מכוונים בדיוק למה שאמרנו.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" - הכונה הוא שאחד אומר לחבירו - "חזק", כלומר אתה בעצמך צריך להתחזק ולהיות חזק! אבל ברור שעיקר החיזוק מגיע מהאדם עצמו.

וזהו גם כונת הקב"ה באומרו ליהושע "חזק ואמץ" וכפירושו של המלבי"ם זצ"ל דהיינו שאמר לו הקב"ה על זה צריך שתתחזק ותתאמץ. אבל ברור שהחיזוק זה מה שהאדם מחזק את עצמו.

וזה מה שלומדים מלשונו של רש"י זצ"ל שכתב: "שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כוחו".

"וחזקת והיית לאיש"

בספר דעת חכמה ומוסר (ח"ג עמ' רעו) מופיע מכתב נפלא של המשגיח רבי ירוחם ממיר זצ"ל בו הוא מביע את שמחתו ואת התפעלותו לבני החבורה שמטרתם היתה להתחזק ולהשאר "בן ישיבה" ובין השאר כותב להם הדברים הללו: דוד המלך ע"ה צוה לבנו החכם מכל אדם לפני הפרדו ממנו צואה קטנה בכמותה אשר נכלל בה כל הטוב באיכותה - "וחזקת והיית לאיש" (מלכים א' ב, ב) וזו היא כל הצואה לפני הפרדו ממנו, ואם כן צ"ל שנכלל במילה זאת כל ההצלחה.

ולפי דברינו מובן מאוד, כי משפט זה הוא משפט בעל משקל כבד מאד. האדם צריך לדעת שאם רוצה להצליח בחיים האופן היחיד שיוכל להגיע לזה הוא על ידי עבודת עצמו.

העיקר הוא שהאדם יוכל ללכת לבד!

המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל היה מרבה לדבר על זה (עי' לקט רשימות בעניני תפילה עמ' קכח) והיה אומר שזה דומה לילד קטן שמלמדים אותו ללכת, מחזיקים לו את היד, מוליכים אותו, מעמידים כסאות מסביבו. וכל התכלית הוא, כדי שהוא יפסע את הפסיעה הראשונה לבד!

וכמו כן ברוחניות, כל ההכנות מסביב, כל המסייעים, ישיבה טובה, אווירה טובה, חברותא טובה, סביבה טובה וכו'. הכל הוא כדי שהאדם יוכל ללכת לבד, בכוחות עצמו, בלי סיוע.

האדם מעצמו הוא צריך ללמוד מוסר, מעצמו הוא צריך להתפלל, מעצמו צריך ללמוד ומעצמו צריך לשמור את הסדרים. וכל הדברים שמסביב הם רק הזדמנויות כדי שהאדם יוכל לעשות את הדברים לבד.

ומאידך גיסא, היה אומר בכאב גדול, שראה עשרות בני תורה שהלכו לאיבוד בעולם, כי כשיצאו מהישיבה ונכנסו קצת למצב אחר, לסביבה אחרת, נאבדו! והסיבה לכך כי בשעה שהיו בישיבה לא למדו ללכת לבד! מאליו!

וזאת היא הסיבה שמליוני יהודים חרדים שהגיעו לאמריקא נאבדו רח"ל, כי לא היה להם הסביבה כמו שהיה להם באירופה, וכיון שלא ידעו ללכת לבד, הכל נתבטל!

ואם תרצה לשאול ולומר: מהיכא תיתי לומר שכל העבודה מוטלת על האדם עצמו ומה שישמע מאחרים או מה שהאנשים יחזקו אותו לא תועיל. ומי יכול לומר דבר כזה?!... 

אם האדם לא יעורר נפשו - מה יועילוהו המוסרים...

אמנם כדאי לצטט מדברי הרבינו יונה זצ"ל בשערי תשובה (שער שני אות כ"ו) שדבריו הם כקילורין לעינים. וז"ל: 

היה הלל ע"ה אומר (אבות א, יד): אם אין אני לי - מי לי? באור הדבר: אם האדם לא יעורר נפשו - מה יועילוהו המוסרים, כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו, ישכחם היצר ויעבירם מלבבו. אכן צריך האדם בשמעו המוסר לעורר נפשו ולשום הדברים אל לבו, ולחשוב בהם תמיד. ועליהם יוסיף לקח, ומלבו יוציא מלין, ויתבודד בחדרי רוחו, וישוב יהפוך יד תוכחתו על נפשו. ולא יסמוך על תוכחת המוכיח לבדו.

מבואר מדבריו ז"ל כמו שאמרנו, והם הם הדברים.

יש יצר הרע מיוחד שנקרא "יצר הרע שלאחר הנס"!

ובסיבת הדבר מדוע זה כך שיש יצר הרע המשכיח מהאדם את דברי המוכיח ששמע, וכמו שכתב הרבינו יונה זצ"ל וזה"ל: "כי אף על פי שנכנסים בלבו ביום שמעו, ישכחם היצר ויעבירם מלבבו". ראיתי שבפירוש משיבת נפש על הספר שערי תשובה רצה להסביר סיבת הדבר על פי מה שאמר החזו"א זצ"ל, שיש יצר הרע מיוחד הנקרא "יצר הרע שלאחר הנס" כי הרי בכל נס נגלה יש בכוחו להשפיע לטובה על האדם עד שיבטל ממנו הבחירה. ועל כן נוצר יצר הרע מיוחד לבטל ממנו הרושם של הנס כדי שישאר בעל בחירה. 

ועל דרך זו יש לומר הוא הכונה כאן, דיש כח מיוחד להיצר הרע להשכיח ולבטל רושם ההתעוררות שנתעורר האדם מן המוסרים ששומע ולא יעשה עליו רושם אם לא ישתדל בעצמו אחר כך להחזיק אותו הרושם וההתעוררות.

הפלא ופלא!

אין הדבר תלוי אלא בי!

יש מעשה בגמרא במסכת עבודה זרה (דף יז.) המלמד אותנו בענין זה דבר נפלא, וזה לשון הגמרא: אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות, בשעת הרגל דבר הפיחה (רוח) אמרה - כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלים אותו בתשובה.

ממשיכה הגמרא ומספרת: הלך וישב בין שני הרים וגבעות ואמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו. אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.

לומד מכאן המשגיח רבי חיים פרידלנדר זצ"ל (שפתי חיים מועדים ח"א עמ' ח) יסוד גדול בכוחות הנפש של האדם: כל עוד שהאדם תולה אפשרות תיקונו באחרים, בסיבות חוץ ממנו, לא יוכל להצליח.

טבעו של האדם, כשאינו שבע רצון ממצבו הרוחני נוהג הוא להשקיט את מצפונו, ולתלות את הדבר בסיבות שונות. "אילו היה לי חבר טוב, חברותא טובה, שכן טוב, אוירה טובה וכו' הייתי לומד יותר טוב", ובאמת אין אלו אלא "תירוצים"... 

מצב זה מסוכן הוא עד מאוד, כיון שבכך נאבד כל הדחיפה לשינוי עצמו, שהרי לדעתו מצבו הרוחני תלוי בסיבות שאינן בשליטתו.

וזה מדרכי היצר הרוצה להרגיע את האדם בסברו שאין הדבר תלוי בו, והוא עצמו אינו יכול לפעול מאומה בנידון.

אין לומר "אילו היה לי", כי מחשבות כאלו רק משתקות את האדם ומפריעות לעלייתו, אכן, הישועה האמיתית של האדם הוא כאשר מגיע להכרה ש"אין הדבר תלוי אלא בי", שאז יווכח שכל התירוצים תירוצי שוא הם.

ולכן כשמכיר שהכל תלוי בו ואין תקוה מכל ה"מסביב" אז האדם נאלץ לעזור לעצמו, ואז הוא יגלה בתוכו כוחות אדירים שלא היה מודע לקיומם.

ועל דרך המוסרי זה נרמז בפסוק (ויקרא כה, כו): "ואיש כי לא יהיה לו גואל והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו". כלומר, מי שיכיר שאין לו על מי לסמוך ואין מי שיכול לגאול אותו, רק אז, "ימצא כדי גאולתו". כי ההכרח יביא אותו להתאמץ ואז יראה שבכוחות עצמו יכול להצליח.

ולימוד נורא זה לומדים ממעשה של רבי אלעזר בן דורדיא שכל זמן שקיוה לעזרת אחרים לא התאמץ לעבוד לבד ורק כשראה שאין לו עזרה מאף אחד אמר - "אין הדבר תלוי אלא בי" ואז הצליח!

"ועשיתם אתם" - אתם תעשו את עצמכם

יסוד זה שהאדם צריך לעבוד בעצמו רואים אותו בכמה מקומות. ונביא הגמרא במסכת סנהדרין (דף צט:) שמביא את הפסוק (דברים כט, ח): "ועשיתם אותם" דהיינו לעשות את המצוות, אמנם מילת "אותם" כתובה בלו וי"ו - אתם - ולכן דורשים חז"ל: "ועשיתם אתם" - אתם תעשו את עצמכם.

ומכאן היה אומר הגאון רבי אביגדור מילר זצ"ל שהאדם צריך לעבוד לבד כדי לעשות עת "עצמו" כי אם יחכה האדם למדריך ומורה דרך, יחכה זמן רב... ישנם צדיקים רבים, אך הם לא מאמצים ילדים ומדריכים אותם. לכן, על כל אחד ואחד להחליט לאמץ את עצמו.

לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע

ועל פי מה שאמרנו עד כאן אולי אפשר לומר פשט בדברי הגמרא במסכת ברכות (דף ה.) שהגמרא אומרת: אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר (תהלים ד, ה): "רגזו ואל תחטאו". אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה. אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה.

ראשית כל יש לדקדק שהלשון "לעולם ירגיז אדם" (יעשה מלחמה עם יצר הרע רש"י זצ"ל) משמע שהעבודה היא על האדם עצמו - "ירגיז אדם". וכן יש לדקדק בכל העצות שנתנה הגמרא שהם דברים שהאדם עושה אותם בעצמו ולא על ידי אחרים - "יעסוק בתורה, יקרא קריאת שמע, יזכיר לו יום המיתה". וזה בא ללמדנו שכדי לנצח את יצרנו הרע צריכים ללחום לבד, בעצמנו. בלי לחכות שאחרים יעזרו לנו.

"עמוד" והתחזק בה ואתה נוטל שכר כולם!

עוד אפשר להביא ראיה לסוד זה מדברי הירושלמי במסכת ברכות (פט, ה"ה) שאומר: תני רבי שמעון בן יוחאי אומר אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאוד עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם.

מבואר מהירושלמי שבעת שיש מצב של רפיון כללי העצה היחידה כנגד זה היא - "עמוד והתחזק בה". דהיינו, עמוד אתה בעצמך ואל תחכה לאחרים, אל תחכה שהמצב ישתפר, אל תחכה עד שיהיה חיזוק כללי. אלא מיד אתה לבדך עמוד והתחזק בה - ואתה מקבל שכר כולם!

"ויוותר יעקב לבדו"

יש בענין זה שיחה נפלאה (ספר עבודת חיים עמ' קמו) מראש ישיבת אופקים הגאון רבי חיים קמיל זצ"ל ונביא חלק מדבריו.

"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (בראשית לב, כה) ודרשו על זה חז"ל במדרש (בראשית רבה עז, א) את דרגתו של יעקב אבינו ע"ה על הפסוק (דברים לג, כו): "אין כאל ישורון" - אין כא-ל, ומי כא-ל? ישורון. ישראל סבא. ופירשו מפרשי המדרש שעל פי דרשה זו נקרא הפסוק בב' חלקים "אין כאל", אבל "ישורון" הוא כאל. וסיימו שם חז"ל: מה הקב"ה כתיב בו (ישעיה ב, יז) "ונשגב ה' לבדו" אף יעקב "ויותר יעקב לבדו". חז"ל דייקו לישנא דקרא "לבדו". ללמד על מעלתו של יעקב אבינו ע"ה. שכשם שנאמר על הקב"ה "ונשגב ה' לבדו" כך נאמר על יעקב אבינו ע"ה "ויותר יעקב לבדו". והוא המעלה שיעקב אבינו ע"ה קנה אותה במלחמה זו עם המלאך.

במלחמה זו של יעקב אבינו ע"ה עם שרו של עשו, נאמר בשם בעל הבית הלוי זצ"ל וכך ביאר גם הכלי יקר זצ"ל שעמד כל העתיד של עם ישראל.

אלא שיש לעיין איך יתכן שדוקא בשעה זו של מלחמה מכרעת לכלל ישראל, מהלך ההנהגה היה להשאיר את יעקב אבינו ע"ה לבדו...

תשובה לדבר הוא ללמדנו, שקניניו הרוחניים של האדם הופכים להיות לחלק ממציאותו ולקנין נצחי עבורו, רק כאשר הוא קונה אותם ביגיעה וללא עזרה ושותפות.

מציאות זו של קנין מכח העמל עצמי, היא שהביאה למעלתו של יעקב אבינו ע"ה. וכלשון הפסוק (בראשית לב, כט): "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". המלחמה התייחסה רק אליו "כי שרית" - נלחמת בכח עצמך, ובכך זכה לעלות לרום המעלה שנחקקה בשמו "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל".

וכבר פירש רש"י זצ"ל שהמלחמה עם האנשים היינו "לבן ועשו" כלומר שגם בכל השנים הארוכות בהם היה בבית לבן, הצליח לגמור את התורה בלי להכשל במאומה. וכמו שכתוב "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי" (רש"י זצ"ל בראשית לב, ד) וזהו היה מכח ה"לבדו". שידע לעבוד לבד למרות שהמצב והסביבה לא עוזרים לו בכלום, ואכן לא רק שלא עוזרים אלא מונעים ומעכבים ומפריעים לו.

וזה מה שכל אחד מאתנו צריך ללמוד, שהדרך לקנין המעלות הרוחניות הוא כאשר האדם עומד בפני חומה של מונעים ומעכבים לעבודתו, ולמרות כל זה הוא ממשיך ללחום לבדו, שרק כך יהיה להאדם אפשרות להשיג מעלות ולהצליח.

מדברי הגר"א זצ"ל: במלחמת היצר רק לעשות תחבולות מעצמו

מציאה נפלאה מצאתי בדברי הגר"א זצ"ל בספרו אבן שלמה (פ"ד אות כ"ב) שכותב וז"ל: בדרכי השם צריך לדרוש אצל החכמים, אבל במלחמת היצר אין די לו בעצה לבד, רק לעשות תחבולות מעצמו.

אם אין אני לי מי לי?...

אחרי שראינו את כל זה וביארנו הצורך להתחזק ולעבוד לבד, מעצמו, בלי לחכות לגורמים מן הצד, השאלה המתבקשת היא: כיצד עושים חזוק? כיצד אפשר להתחזק בעצמו בלי עזרה מבחוץ?

אמנם התירוץ הוא פשוט, דבר ראשון כדי להצליח במשימה זו היא על ידי החלטה חזקה - קביעת רצונו להתחזק. להיות מוכן לעבוד ולהתייגע. ורק כך יוכל האדם לעזור לעצמו, וזהו - "אם אין אני לי מי לי".

לימוד נפלא מהספר מסילת ישרים

ראיתי הערה נפלאה בקטע אחד של מסילת ישרים, שאולי זה קטע שכל אחד ואחד כבר עבר עליו עשרות פעמים או מאות פעמים ואעפ"כ לא הבנו בדיוק מהו הלימוד שמלמד אותנו הרמח"ל זצ"ל.

כתוב במסילת ישרים (פרק ג') וז"ל: והוא מה שאמרו ז"ל (ב"ב דף עח:) "על כן יאמרו המושלים באו חשבון (במדבר כא, כז) - על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. וזה כי העצה האמיתית הזאת לא יוכלו לתת אותה ולא לראות אמיתתה אלא אותם שכבר יצאו מתחת ידי יצרם ומשלו בו. כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש. והנה הוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולות ואין עיניו רואות אותם.

הא למה זה דומה? לגן המבוכה - הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, בהתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם. 

ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה, ואמנם ההולך בין השבילים, הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית, שהוא האכסדרה. 

והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם, לומר, זה הדרך לכו בו!

והנה  מי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו. כן הדבר הזה, מי שעדיין לו משל ביצרו, הוא בתוך השבילים, לא יוכל להבחין ביניהם, אך המושלים ביצרם, שכבר הגיעו אל האכסדרה וכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין.

ואמנם מה היא העצה שהם נותנים לנו, "בואו חשבון" - בואו ונחשב חשבונו של עולם! כי כבר הם ניסו וראו וידעו שזה לבדו הוא הדרך האמיתי להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה. עכ"ל.

מהו הדמיון שבין המשל לנמשל?

שואל על זה הגאון רבי בן ציון ברוק זצ"ל (הגיוני מוסר ח"ג) שאלה נפלאה: מהו הדמיון שבין המשל לנמשל? הלא במשל, הנבוכים מקבלים עצה של ממש, מראים להם את הדרך הנכונה שבה ילכו. אולם מה אומרים המושלים ביצרם לאותם אנשים התועים בחשכת העולם הזה, ומה העצה שהם נותנים לנו - "בואו חשבון" בואו ונחשוב. הרי הם אינם נותנים עצה ברורה והדרכה, ואינם מצביעים על הדרך הנכונה לכאורה הם אינם מוציאים את האדם מן המבוך, אלא, רק אומרים לו "בואו חשבון" וכי בזאת יוושעו השואלים בעצתם?!...

הלא למה זה דומה? לאדם שנקלע למצוקה כספית ובא אל חבירו לבקש ממנו עצה כיצד להיחלץ מן המיצר, והלא עונה לו "אתה צריך לחשוב מה לעשות". וכי לזו יקרא עצה?!... 

אבל לימוד עמוק יש כאן, הרמח"ל זצ"ל מחדש לנו כאן, שהדרך האמיתית לצאת מכל המבוכות תלויה אך ורק באדם עצמו. משום שבסופו של דבר רק ההתעוררות של האדם להתגבר נגד טבעיו היא שיכולה לעזור לו, כי אין מי שמכיר את האדם כמו הוא בעצמו, הוא היודע את נגעי לבבו ומכיר את רצונותיו וחולשותיו, לכן רק הוא יכול למצוא את הדרך כדי להתגבר על יצרו.

וזהו מה שמייעצים "המושלים ביצרם", אלו שנחלצו כבר ממאסר טבעם, הם נותנים עצה לאדם. "עצור וחשוב" תחשוב אתה בעצמך, ואז תראה אור ותצא מהאפילה.

משל התרנגולת

וכדאי להוסיף על זה את המשל הידוע, לתרנגולת שמתנערת מעפרה ומהלכלוך שעליה, שאם ירצה האדם לנקותה, לא יעלה הדבר בידו, כי כשירצה להעביר כתם אחד רק יגרר אותו למקום אחר, אך כאשר התרנגולת מתנערת בעצמה, יכולה היא בניעור אחד להסיר את כל הלכלוך שעליה. כמו כן הוא בעניננו, שתוכחת האחרים לא יעזור לאדם כמו שאם הוא עצמו מתעורר ופועל בכוחות עצמו. 

אתה צריך להתחיל לעבוד לבד!

לסיים נביא מעשה עם המשגיח רבי נתן וואכטפויגל זצ"ל, פעם אחת היה עסוק עם חולה אנוש, שהיה במצב של ייאוש רח"ל והיה בסכנה מחמת יאושו. המשגיח זצ"ל נסע אליו, ושהה עמו שעות ארוכות עד שעלתה בידו לחזקו ולאמצו. נתן לו המשגיח זצ"ל כמה עצות אמנם למחרת הודיעו החולה שזה לא עזר לו. הלך אצלו המשגיח זצ"ל וישב איתו ג' שעות. ואמר לו, יאוש זה שיטה חדשה! התישבתי בענין וגמרתי בדעתי, שאין לי סכין לחתוך מלבך את היאוש, אתה צריך להתחיל לעבוד לבד!

אז סיפר לו המשגיח זצ"ל ואמר לו: הייתי אצל החפץ חיים זצ"ל פעם אחת, ושמעתי ממנו יסוד גדול, שהאדם צריך לעבוד ולעמול לבד, וזה מה שיעזור לו בחיים! החפץ חיים זצ"ל שינן שוב ושוב צריכים לעבוד לבד, להתפלל לבד, ללמוד לבד, אליין! (לבד!) אין עצה אחרת.

יסוד זה שביארנו היום, אם נצליח לעכל אותו ראוי ונחליט שרוצים להתעלות ולהתחזק לבד בלי שישנה האוירה איפה שהוא נתון בה, הסביבה שלו, החברים שלו, החברותא שלו. ואז יראה שיתרומם ויתחזק ויקויים בו הפסוק - והתחזקת והיית לאיש!

- - - שאלות ותשובות - - -