פרשת בלק. הבנות בענין בלעם - א | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציב יום להצלחת

כל המחפשים את האמת באמת

ולברוח מן השקר,

שיכירו איך בלעם היה שקרן במהותו

ולכן נכשל במה שנכשל.

ברוך הוא ה' אלוהינו.

מה הלכו ענו?

שהכל נהיו בדבורו. אמן.

ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתני בלק מלוא ועתו כסף וזהב לא אוכל לא אוכל

לעבור את פי אדוניי.

חולה כסף היה בלעם.

לכן הוא אומר, אם יתן לי מלוא ועתו, מה זה מלוא ועתו?

לא סטיפה על השולחן.

מלוא ועתו זה כל הבית רצוף מטבעות. כל הבית מלא מלא מלא מלא מלא מלוא ועתו. אין מקום אפילו

שיתוש ייכנס.

איך הגעת לציור כזה? מלוא ועתו, מלוא ועתו.

חמדאן היה.

אז הוא אומר, אפילו ייתן לי מיליארדים.

לא אוכל לעבור את פי השם. אוי ואבוי, איך אתה מבקש ממני דבר כזה? הוא אמר על פי השם.

כשמתבוננים בפרשת בלעם, עומדים על עניין נפלא מאוד.

מתחילה אמר כמה פעמים,

לא אוכל לעבור את פי השם.

היכול אוכל לדבר מאומה?

איך אני יכול להגיד משהו שהשם לא אמר לי להגיד? הרי אני נביא.

הדבר אשר ישים אלוהים בפי, אותו אדבר.

מה, אני יכול להגיד משהו שהשם לא שם בפי?

מה קרה לכם? אני נביא.

סוף סוף,

הרי הלך עם האנשים ועבר את פי השם,

ופתאום נהיה יכול.

האוכל, האוכל נהיה יכול.

איך זה?

הלוא היה זה שקר

אם

במציאות היה ככה.

אבל זה לא יכול להיות שקר,

כי התורה מעידה,

והתורה הקדושה לא אומרת שקר.

ואם כן,

כשהוא אמר לא אוכל,

זה היה אמת כשהוא אמר.

ולפי זה זה פליאה עצומה.

אם הלא אוכל,

אמת הוא,

כי התורה מעידה שהוא אמר היכול אוכל לדבר מאומה,

לא אוכל,

אמר במפורש זה אמת מה שכתוב בתורה,

אז איך אחר כך באמת הוא היה יכול?

איך באמת אחר כך הוא נהיה יכול?

קודם אמר שהוא לא יכול,

אחר כך נהיה יכול.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,

הסתכלו בשמיים,

שבראתי לשמש אתכם,

שמא שינו את מידתם?

שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח

בעיר לכל העולם?

אתם ראיתם שפעם אחת השמש ככה החליטה לנוח,

הבוקר אין לה כוח לקום, חמש דקות.

אתם רואים עוד חמש דקות, עוד חמש דקות,

ואחריו בחמש דקות ראיתם פעם דבר כזה.

הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם,

שמא שינתה מידתה,

שמא זרעתם אותה ולא צימחה.

ומה אלו?

השמיים והארץ, שנעשו,

לא לשכר

ולא להפסד.

אין להם שכר

ואין להם הפסד, אם הם ישמעו או לא ישמעו.

אם זוכים,

אין מקבלים שכר,

ואם חוטאים,

אין מקבלים פורענויות.

והם לא שינו את מידתם.

אתם,

שאם זכיתם

תקבלו שכר,

ואם חטאתם

תקבלו פורענות.

אז על אחת כמה וכמה שאתם לא צריכים לשנות מידותיכם.

מה אתם צריכים לעשות למה שנבראתם?

ונשאלת השאלה, לכאורה, מה ראייה משמיים וארץ?

הם מוכרחים במעשיהם.

יש להם ברירה אחרת?

הם מוכרחים.

אבל ביארנו שסוד ההכרח,

מה שכל הנבראים מוכרחים המה,

אינו כמו שמדמים אנחנו את העניין של ההכרח,

שזה מוכרחים

ואינם יכולים אחרת.

לא, כי ראינו שהאדמה שינתה

מרצון השם.

הוא ביקש שהיא תוציא עץ שטעמו כטעם הפרי, והיא לא הוציאה.

אז מוכרחים,

זה לא מוכרח באופן כזה שאינו יכול אחרת.

אלא שסוד ההכרח של הבריאה

הוא מצד רצונו יתברך,

שהם עושים באימה רצון קונם.

בצד זה,

זה שלא ישנו את תפקידם.

הצד הזה זה שלא ישנו את תפקידם. רצון השם שלא ישנו את תפקידם, והם עושים באימה את רצון קונם שלא ישנו את תפקידם.

זה הסוד שנמצא ברצונו יתברך.

הכרח כל כך גדול הוא רצון השם.

עד

שבההכרות הכי קטנות ברצונו יתברך,

הכרות של דוממים

ובעלי חיים

מן הנמנע הוא לעבור

עד שזה הופך להיות בגדר מוכרח.

זאת אומרת, אפילו בעלי חיים ואפילו דומם שיש להם צד של הכרה ולו קטנה ברצון השם,

זה כבר הופך אצלם להיות הכרח, כגדר הכרח, לא הכרח שהם אנוסים ואין להם ברירה,

הם לא רובוטים,

אבל זה בגדר מוכרח.

הסתכל בארץ שמא שינתה את מידתה,

לא מפני שאינה יכולה.

מה אתה אומר לי אם היא שינתה את מידתה וכי היא יכולה לשנות?

אם היינו אומרים שהכרח זה אונס,

זה כמו רובוט,

אז מה אתה שואל אותי האם היא שינתה את מידתה?

זה כאילו, אני אגיד לך, ראית פעם את התיבה הזאת הולכת הביתה?

חוזרת ליער?

כי זה עץ, ראית פעם?

ממתי טבע יכולה לזוז?

אז מה אתה אומר לי, האם היא שינתה מידתה?

אם אתה אומר לי על השמש,

האם ראית שפעם שינתה מידתה, משמע שהיא יכולה?

אבל היא לא עשתה ככה.

שהרי באמת מצינו שגם הארץ חטאה ושינתה,

כמו שאמרנו, הרי שהיא יכולה לשנות.

ואומנם אינה יכולה, פירושו מחמת הסוד הזה של ההכרח,

מחמת רצונו של הקדוש ברוך הוא,

שהוא המכריח. לא מכריח בכפייה שאין שום ברירה,

אלא מספיק הרצון,

ויש לך הכרה שזה רצון הבורא,

זה כבר מספיק לייצר הכרח.

הכרח לא גמור,

לא הכרח של אונס,

אבל כאילו איך אפשר לעבור על פי ה'?

אם זה מה שה' רוצה, איך אפשר לעבור?

אז השמש בארץ,

לא משנה מידתם, לא בגלל שלא יכולים,

בגלל שזה רצון ה'. ברצון ה' זה הכרח.

זאת אומרת, אני יכול לעבור על רצון ה'?

מה, השתגעת?

לפי זה,

אם סוד

של הכרח כזה מונח

בחול הבריאה,

שאין לעבור על רצונו יתברך בשום אופן,

אז איזה מוכרח צריך להיות האדם

שהוא הכי גדול בהכרה שלו,

שלא לעבור בשום אופן?

עם קרקע,

שעכשיו אנחנו שומעים שיש לה משהו בידיעת הבורא,

זה לא סתם דומם, סתום.

אז אם יש לה הכרת מה?

עם שמש.

יש לה הכרת מה? ככה אומר הרמב״ם.

הרמב״ם אומר שיש להם השגות.

הם שכלים, יש להם שכל, שכל, שכל, שכלים.

לא בסמך, בסין.

אז אם יש להם הכרת מה? אין להם הכרה כמו האדם.

האדם הוא המכיר הכי גבוה שיש בבריאה.

בעל ההכרה הכי גבוה בבריאה.

אז איך שאנחנו מכירים יותר, אם הם לא שינו מידתם,

איך אנחנו משנים?

ממידתנו שאנחנו צריכים לעשות את רצון הבורא במאה אחוז.

ואם כן, סוד הבחירה שבאדם מה הוא?

סוד הבחירה שבאדם מה הוא?

צריכים לדעת שבאמת כך.

האדם,

בכל חלקיו,

גם אחרי חטא של האדם הראשון,

מוכרח הוא.

גם לאחר החטא של האדם הראשון

ישנו המצב של קודם החטא.

קודם החטא,

אדם היה מוכרח,

כמו שאמרנו, יש לו אפשרות לחטוא,

אבל הוא מוכרח מצד רצונו יתברך, כי מי שמשיג את רצונו יתברך לא יכול לעשות אחרת.

איך יכול לעשות אחרת?

אם זה רצונו יתברך.

זה כמו שאדם,

רצונו לחיות.

אדם שרצונו לחיות,

אפשר שהוא יעשה אחרת?

הרי כל רגע הוא ירצה להינצל מכל צערה, מכל תסוקה, מכל פחד, מכל דבר, הוא רוצה להינצל.

למה? כי רצונו לחיות.

אז אם מהות חייו זה הרצון, והרצון זה לחיות,

אז הוא כל הזמן ישתמר מלהם.

סיפרתי לכם פעם שהיה אחת

שנגזר עליו למות.

מוציאים אותו לגרדום.

שאלו אותו מה הבקשה האחרונה,

אמר להם יאללה!

תזדרזו כבר!

המתח הזה כל הזמן,

שעובר עוד רגע, כל הזמן צעיר מחדש, איך הולכים לחרוף לו את הראש?

אז הוא ביקש שיוציאו אותו מהר,

לא להתעכב.

אז מה אתה אומר? שהאדם הזה כבר ויתר על החיים? יאללה!

תוריד את הראש, גמרנו.

בדרך שהם הלכו מהבניין נפל משהו, טז! הוא זז.

אתה לא מפחד מהמוות? אמרת, יאללה!

תורידו את הראש.

שמעת משהו נופל לכיוון הראש, מה עשית? טז!

כי במהות הוא רוצה לחיות.

אז זאת אומרת, רצון השם יתברך זה כמו הכרח,

אבל לא הכרח גמור של אונס כמו רובוט,

אלא זה מספיק.

עצם זה שהשם רוצה.

וכל אדם במצבו,

גם היום,

יש לו המצב של אדם הראשון קודם החטא.

שהאדם הראשון המפנחת בהכרתו ידע שאי אפשר לעבור על רצון הבורא.

זאת אומרת, מה זה אי אפשר?

אם זה רצונו, איך אפשר?

לא שבפועל אי אפשר,

אבל אם זה רצונו, איך אפשר?

הרי אפילו אדם טיפש,

שעובד אצל בעל הבית, אם הוא אדם ישר ונאמן,

אז הוא מבין שאם בעל הבית אומר לו לעשות משהו, הוא צריך לעשות.

איך אפשר אחרת?

מה, באת לעשות מה? מה שאתה רוצה או מה שהוא רוצה?

אתה רוצה כסף, הוא רוצה משהו אחר, שתעשה ככה.

בשביל זה תקבל כסף.

אז איך אתה תעבור על רצונו?

אם אתה נכנס לקהילת המודיעין,

אז ברור שאתה צריך לשמור סוד.

ואם אתה לא שומר, אתה מרגל.

איך אפשר לעבור?

זאת אומרת, הדברים פשוטים.

ברגע שיש הכרה,

מה רצונו יתברך, זה ממש כמו הכרע.

אז כל אדם גם בימינו,

בכל הברואים, כולל האדם ובפרט,

הוא גם במצב

שחלקים גדולים ממנו

הם מוכרחים בגלל רצונו יתברך.

ובאדם יש כמה עולמות,

כי המקובלים מחלקים את האדם

לחמש מדרגות,

נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה.

ועלינו לדעת

שבכל העולמות של האדם הוא מוכרח בתכלית.

בחוכמה הוא מוכרח בתכלית ההכרח.

זאת אומרת, כל חכם

שיש לו חוכמה,

החוכמה מכריחה אותו. מה פירוש?

אומרת לו בדיוק מה נכון לעשות.

זאת אומרת, היא מציפה לו

את מה שצריך שהוא ידע ויוציא לפועל.

אם הוא יוציא או לא, זה עוד משהו.

אבל החוכמה מוכרחת לומר את החוכמה.

ואינו יכול לעשות אחרת בשום אופן גם עכשיו.

אבל מה?

יש רק חוט סערה באדם.

הקליפה האחרונה שבבריאה

שבמצב הזה אדם נקרא בוחר.

עכשיו,

מה העבודה של האדם כשהוא בא לידי הנקודה הזו

שהוא בוחר?

ואיך יחזיק מעמד?

החוכמה אומרת משהו.

אז לכאורה אתה צריך לשמוע על השכל.

השכל אומר משהו, צריך לשמוע לו. הוא החכם, הוא יודע, הוא אומר לך את האמת.

אבל יש רצונות של החומר.

ועכשיו מתחיל דיסקוס.

מה לעשות?

נו, אז איך יתגבר האדם על הנקודה הזאת? וגם אחרי שיתגבר, איך יחזיק מעמד?

על זה נאמר בחכמים,

ובחרת בחיים.

פסוק.

אני מורה לכם

תבחרו בחלק החיים.

כמו שאדם אומר לבן שלו,

תבחר לך חלק יפה בנחלתי,

ואחר כך אומר לו גם מה החלק היפה,

ומצביע לו עליו, ואומר, זה תבחר.

על זה אמר דוד מלכנו,

אדוני, מנת חלקי וחוסי,

אתה תומך גורלי.

אתה הנחת את ידי על הגורל הטוב לומר את זה, קח לך.

ואת זה גילו לנו חכמים, זיכרונם לברכה.

המצב הנורא של נקודת הבחירה,

שם עובדים כל החוכמות שבעולם. שם עובדים. זה כמו חור שחור שבולע את הכול.

חושך בתכלית.

אפילו זערורית של חוכמה אין שם.

וצריכים להחזיק ביד ולראות.

את זה ברור לך.

וזוהי העצה במצב של מחיר רע.

ראיתם?

קודם השמעתי לכם קלטת.

לפני הקלטת סיפרתי לכם סיפור.

ועשיתם וואו.

ואחרי הוואו.

אמרתי לכם, אתם רוצים לשמוע? כולכם רצתם לפה לשמוע.

למה רצתם? מה קרה? מה ההבדל בין מה שאמרתי קודם

למה שאתם שמעתם אחר כך?

רוצים?

ברור. תראה לי בדיוק, בדיוק, בדיוק.

אז כל זמן שלא ראית בדיוק,

עדיין אתה במצב של בחירה. בסדר, שמעתי. הוא אמר, אמר, אולי לא דייק. אולי לא אמר בדיוק. אולי הוא לא זוכר.

אולי ככה.

אולי ככה נשאר עדיין איזה ספק,

משהו לבחירה שאפשר לנטות.

אפשר להתקפל מזה. אפשר לעשות עם זה אחר כך מיש-מש לפי הרצונות.

אבל אם שמענו,

אני שמעתי באוזניי.

אני ראיתי בעיניי.

אההה.

אבל יש שקרנים שהבחירה שלהם לא מסתיימת אפילו בברור. גם בברור הוא אומר, אההה.

לך תדע, אני יודע מה, אולי עשו ככה.

כמו דורעי השקרן, הרמאי,

שאומר שהקלטת שהרב עובדיה אומר על אוסלו, שזה הוא בחר להחליט על אוסלו, והוא לא יודע, לא מבין בזה וזה.

אז הוא אומר, הכל ערוך, הכל זה.

מה ערוך טמבל? אנחנו יודעים מה זה לערוך.

אתם ערכתם קלטות נגדי, כן? זה רואים את החתיכה שחותכים בין תמונה לתמונה, בין פרם לפרם.

אבל שמה רואים ברצף,

איך הוא מדבר?

ברצף מילה אחרי מילה, איזה בלוף, איזה בלוף. אתה בלפן, יא בלפן, אתה איש הבצל,

על מי אתה מבלף?

אז רואים שגם בלפן כזה,

אין לו בעיה להגיד לכולם, לעיני כל התאמת,

זה הכל, עשו ככה עריכה וזה וזה וזה.

אדם יכול להכחיש את החי. בגמרא כתוב שאין החי מכחיש את החי. בדור שלנו,

החי עומד מול החי ואומר, איפה אתה?

אז זאת אומרת,

צריך

במצב של בחירה,

לדעת שיש סכנה גדולה,

שמה החוכמה לא מתפקדת כל כך.

כשיש לאדם בחירה,

אז החוכמה זה בגדר איזה עצה כזאת, כאילו.

כאילו החוכמה אמרה זה עצה כזאת.

לא מכריחה אותו.

כאילו, עכשיו יש לי בחירה.

שמעתי, שמעתי. טוב, בסדר.

מה אמרת?

נבלות, רבות, ספק דאורייתא, לחומרות. שמעתי, שמעתי, שמעתי.

אבל יש על מי לסמוך.

תראה, כולם אוכלים, בולעים, שותים, הכול. מה, מה, מה?

אז הבחירה כבר מסבכת לו את הכול, ושם,

בחור השחור,

הוא נשאר.

מעתר מבואר בלעם,

כשאמר, לא אוכל לדבר מאומה,

זה היה אמת.

זה היה אמת, כי הוא מוכרח.

אם רצון השם ככה, אני יכול לעשות נגד רצון השם?

זאת ההכרה האמיתית שאי אפשר לעבור על רצון השם.

בחוכמה גם עכשיו אדם,

אותו דבר כמו בלעם,

הוא מוכרח.

ואינו יכול בשום אופן לעבור את פי השם.

אולם כל זה רק עד שלא נגע בגוף.

אבל כשהשאלה מגיעה כבר לגוף,

וזה נוגע לגוף,

מייד כשמגיע לגוף,

ועוד אלף מיל קודם, כבר מתהווה חושך ואפלה,

וכבר כל החוכמות שבעולם נאבדים,

ויכול לעשות כל מה שהוא חפץ.

אם זה בחלק של החוכמה,

אז אתה תראה שאנשים יושבים בגמרא ונלחמים,

מה פתאום, זה,

זה האמית, ככה כתוב, זה הכוונה, לא ככה, לא כמו שאתה מסביר.

ואפילו שהוא אומר על חומרות, מחמיר,

יוצאים לשוק החיים, הוא עושה מה שכתוב, בדיוק הפוך.

לא,

זה ברור, אבל לא,

במצב שלי.

במצב החוכמה של בלעם,

קודם הנגיעה בגוף,

בתאווה של הממון,

הוא היה מוכרח.

אבל כשנגע בגוף, בחמדה,

נאבד הכול.

כשהריח את השטרות, את המטבעות,

הכול נהפך.

מספרים את זה על תימני,

יש כאלה שמספרים את זה, אחר כך לקחו את זה למקומות אחרים,

כשבאו לאחד

ואמרו לו, מורי, מורי,

החמור שלך נפל בבור, זה היה בשבת.

אבל לפני כן אמרו לו, מה הדין?

חמור שנפל בבור, מה הדין?

הוא אומר, אסור לגעת בו, מוקסה.

אסור.

אמרו לו, זה החמור שלך.

אמר, לא, תמשכו אותו באוזניים.

אם זה נוגע,

אם זה נוגע כבר אליך,

אז כבר אתה מוצא פתרונות כאלה ואחרים בשביל חאנג'רי בסטרי.

יעני, תוציא אותו בשינוי,

באוזניים.

יוצא לנו מזה הערה נוראה.

סוף סוף כשאדם מתבונן על מצבו, מהיכן הוא חי,

יראה שהחיים שלו הם דווקא בחוכמה.

אם אדם לא היה חכם, אומלל היה.

אתם רואים מה קורה עם השוטים,

מה הם עושים,

איך הם מתנהגים ואיזה סכנות הם מסתכנים.

מה שומר על האדם חי? החוכמה.

המצב שהוא מוכרח ללא התנגדות לטבע, זה טוב.

כשאין התנגדות לטבע, זה טוב.

אדם מטבעו הוא נברא בשביל לחיות, להישמר מסכנות, להיזהר מכל מיני פגעים, זה בסדר.

הבן אדם מוכרח, אוטומט אתה רואה, הוא נזהר

מזה, מזה, מזה. רק במקום שיש לו כבר איזה צד, אינטרס,

פה ושם,

שם הוא מאבד את השכל.

נגיד,

כן?

אחרי שטסנו שם בארצות הברית,

אז הציע לי מישהו שם צניחה חופשית.

אמר, מחר אני ואתה מהמטוס

צונחים צניחה חופשית. אמרתי לו, תשכח מזה.

למה?

אמרתי לו, לזה מחכה יצר הרע,

שאני אצנח

ולהתראות.

אתה יודע כמה שנים הוא מחכה.

אני אתן לו.

אני לא פחדן.

עובדה שטסתי באוויר וזה, לא מפחד.

גם מטוס יכול ליפול,

אבל צניחה חופשית.

עד כאן, מותק. החוכמה שלי לא מתירה לי.

אבל יש אנשים טיפשים, לא מעניין אותם בכלל.

כל סיכון הם לוקחים. הלו, הלו, החיים שלך לא שווים כלום.

כלום.

כלום. כלום.

האתגר,

האתגר

גורם להם, אתה מבין, כמה מתים מאתגרים.

אז המצב שהאדם מוכרח ללא התנגדות לטבעו זה טוב.

אבל רק בנוגע למצב של בחירה,

שם הוא כבר לא יכול לעמוד.

כשמתנגש החוכמה עם הגוף,

שם הוא כבר לא יכול לעמוד.

יוצא שמופקעים מכל וכול ויוצאים מגדר הבריאה.

שהרי, תכלית הבריאה לחיות חיי בחירה.

ומכיוון ששם אין הוא נמצא.

כשמגיע לשם,

הרי הוא כמי שאין הוא.

כל החיות של האדם זה רק כשהוא נמצא בעולם החוכמה.

והוא חי כמו קודם שנברא.

אבל כשהוא מגיע לבחירה,

החור השחור,

מושך אותו,

הגוף,

בתאוות, בחמדה, בקנאה, בכבוד, והכול מתחיל.

ומאבד לו את החוכמה.

והוא מעכב את החוכמה.

והוא משתמש בחוכמה נגד החוכמה.

לתת לו עצות איך להמליץ ואיך לומר שמה שהוא עושה מותר.

כמו שאמר,

הרב בן ציון מוצפי.

מה הוא אמר?

הוא דיבר על ארגון הידרדרות, איך משקרים את הרבנים

ואיך אומרים להם דברים

שהם לא נכונים.

ורבנים נכשלים

ונותנים להם הסכמות, ואחר כך אומרים, לא לזה התכוונו.

אז למה לא בדקתם?

רוצים להיות יפים בעיני האנשים?

תשמעו מה הוא אומר.

לכן, צריך לדעת

לא להעתיק שום מנהג של גויים.

אנחנו לא יודעים מה זה סטנדפיסטיות,

לא יודעים מה זה כל מיני מנהגים רעים וחטאים שמקלקלים אותנו.

תיזהרו עוד פעם, רבותי, מהארגון הזה הצבוע ששמו הידברות.

הארגון הזה הרס המון בתים מישראל.

אני מכיר אישית אנשים שנכשלו באש את איש שמה,

כי יש שמה תמונות שונות, כל מיני נשים שהן עדיין נשואות,

שמו את התמונות שלהן,

וכתוב שם, יש שם חלון צפה בי.

הוא לוחץ ורואה את כל, מה הוא רואה?

את הגג, את הרצפה, את הימין ושמאל,

לא עליכם ולא עלינו ולא על כל ישראל.

וזו המשחטה שמלעם הרשע עשה. תראו היום מה קרה, שמעתם?

אשה נהרגה עם הילדה שלה ביחד בתאונת דרכים בדרום.

איך זה קורה?

הגמרא שואלת,

הרי כתוב,

אותו ואת בנו ושור ועשה,

אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.

ומי זה אותו ואת בנו? זה אמא ובן.

אבא, אבא, אנחנו לא יודעים מי זה אבא.

אלא אסור לשחוט אם ובנם באותו יום, עד למחרת.

ואיך נהרגה אישה? הגמרא שואלת.

איך נהרגת אמא וילד?

העוונות גברו מאוד.

לכן צריך להיזהר, רבותי,

בפרט שאלה ימי חופש,

מתחילים כל מיני, לעשות דברים שלא צריך לעשות.

שלא ייכשלו, אנחנו צריכים לרבות בתפילה,

שלא יהיו דברים נוראים,

שלא יהיו עוד ועוד דברים כאלה בעם ישראל.

מה הם עושים? הולכים לרבנים, אומר לרב,

הרב, אני רוצה להחזיר בי תשובה. בוודאי, חותם לו במקום.

אבל אתה שואל אותו, אתה אומר לו איזה אירוע אתה עושה?

את מי אתה מזמין? איזה שחקנים, שחקניות, דוגמניות?

אתה מראה לו את ה-22,000 תמונות של בנות מכל הגילאים?

לא.

אני שאלתי את שניים מגדולי הדור,

לא יכול להזכיר שמות.

שאלתי, אמר לי, אסור.

אנחנו לא התרנו את זה.

והם כותבים בשמם שהם התירו להם.

עוד מעלילים על גדולי ישראל, הם עושים מה שהם רוצים.

זה מרד.

זה נורא ואיום.

הגענו למצב נורא. ומה עושים? סוחטים את הנשים האלה, התמימות שלנו.

נשים באות לשם, תומבים להן הוראות קבע, ומה הן עושות? תסתכל על איזה רכבים הן נוסעים.

שאל אותן הרב קסלר, אתה מכיר את הרב קסלר?

הרב של מודיעין-עילית, באו אליו.

למה הוא ארגן נגדם? הוא אמר להם, תתביישו, פושעים,

תראו באיזה רכבים אתם באים אלי. מאיפה יש לכם כסף?

אף אחד מהם לא עובד.

אוכלים וזוללים כל היום בבתי-מלון, מסעדות, דומה.

הכול על חשבון הציבור.

והכול מכסף של עניים, משוד עניים,

מעין כת אביונים. אתה אקום, יאמר אדוני.

צריך להתפלל שיציל אותנו מהערב רב האלה.

זהו, היה? עושה מעשה זמרי, מבקש שכר כפנחס.

כן.

אז השם יעזור שפנחס ואלעזר יעמוד בדם עלינו.

כן, אז הוא מכנה אותם בלעם בפרשת בלק,

והם מורדים

בערב רב

בדברים חמורים ואיומים,

והציבור תמים.

למה? כי הם נמשכים בחור השחור,

ולא שמים לב שבנקודת הבחירה הם מאבדים את השכל.

כי הם מתפעלים

מבן אדם שמדבר

עם ראש מתנדנד.

אתם יודעים למה הוא מתנדנד?

הצגנו סרטון שמישהו ערך וסידר,

שאל את אבא שלו,

אבא שלו עני,

מקבץ נדבות,

והוא לא דואג לאבא שלו.

אז הוא ניסה להשיג

את הזמיר,

להגיד לו את מה שאבא שלו ביקש,

שיבוא לבקר ושיעזור לו,

יביא לו אוכל וכסף.

אז הוא לא עונה, לא נותנים, לא מעבירים, המזכירה לא מעבירה אותו.

אז שאלו אותי,

מה אתה אומר?

אז אמרתי, יהיה לו מה להגיד.

ואם יראו לו את הסרטון,

יהיה לו מה להגיד.

מה הוא יגיד?

מה הוא יגיד? אתם יודעים מה הוא יגיד?

הוא יגיד,

אני מדבר על כיבוד אבאים,

אני אומר שזו מצווה חשובה והכול.

אבל אתם לא שמים לב שעם הראש אני אומר לא, לא, לא, לא כל הזמן?

למה הוא מנדנד את הראש?

שכל מה שהוא אומר הוא יוכל להגיד, לא אמרתי.

לא יאומן כי יסופר. אז מישהו שמעתי שהוא אומר שהסרטון הזה, מה, הולכים לאבא, וזה, וזה, וזה.

לא מבין, עזוב את הסרטון, בלי סרטון.

אם היו מראים לאנשים רק את התמונה של אבא שלו יושב ברחובות,

ומקבץ נדבות.

רק זה.

זה לא מספיק עצוב?

זה לא אכזרי לשאיר אבא כזה אם יש לך אמצעים?

אתה משאיר את אבא שלך לקבץ נדבות?

לפני האנשים לתבזות?

במקום לשים אותו בבית ולתת לו אלף דולר בחודש, שהבן אדם לא יצטרך לבריות?

אתה לא מתבייש?

רק תמונה, לא צריך סרט.

סרט הגזימו, בסדר.

אבל הסרט מראה באמת, האבא אומר זה אמת.

אבל מה לעשות?

אנשי שקר, מה יגידו?

לא, זה לא ככה, תתייחס למצב, אבא מתגולל ברחובות, מקשקש בקופה, מזעזע.

צריך להיות בן רשע.

לא רק מין אפיקורוס כמו שקורא לו הרב אלעזר בן דוד.

לא כמו שהרב בן ציון מוצפי קורא לו רפורמי, בריון.

בלעם קורא לו, מורד.

ערב רב.

העם טועה.

למה?

כי הוא מדבר יפה בנדנוד.

וככה אנשים נופלים בפח.

אז לכן, מה תקוות אנוש,

אם לא ישים

את הדגש

שכשמגיעים לבחירה

לא להפסיד את החוכמה,

שהרי בלי הבחירה

אדם מוכרח,

תשאל אותו.

אפשר לחלל שבת? חס ושלום.

אפשר לעשות את זה? חס ושלום.

עד שזה מגיע אליו? באיזו נקודה מסוימת?

משם הוא ייכשל וייתן לעצמו אפילו היתר.

והיתר מנומק גם.

ויביא מעשה רב גם.

וכן הלאה.

אז צריך לדעת.

השם ברא אותנו באופן שאנחנו יותר טובים מהשמש ומהקרקע, מהאדמה והכול.

אם הם, עם הכרה קטנה, מוכרחים

לעשות רצון קונם,

אז ודאי שאנחנו, שנבראנו בצלם אלוקים,

עם השכל הגדול שאין לאף אחד בבריאה,

אז איך אנחנו נכשלים?

מה שבהמה לא נכשלת.

איך זה?

כי יש לנו בחירה בקליפה הקטנה האחרונה,

ושם זה החור השחור.

ולפני שמגיעים לשם, צריך לבטל את הרצון.

לכן אמרו לנו חכמים, בטל רצונך מפני רצונו.

בטל, בטל, בטל.

כי אם אתה בעל רצון,

אתה תהיה בלעם.

בלעם אמר את האמת, איך אני יכול לדבר נגד השם?

רק מה שהוא יגיד לי אני אגיד.

חוצפה!

אתם רוצים להביא לי כסף ואתם חושבים שאני אעבור על פי השם?

חוצפה!

ואחרי זה מה?

אחרי זה פתאום הוא יכול, איך הוא יכול?

כשמריחים את הכסף, כשמדברים אפשר ככה, עוד לא, זה עוד לא גמור.

כשהכסף כבר מגיע,

כשהשטרות נמצאים,

זהו.

סיפרתי לכם פעם,

שבהתחלה, כשש״ס קמה,

רצו שאני אהיה חבר כנסת הרביעי על תקן התימני.

ואני לא הסכמתי בסוף. דיברתי אז עם הרב פרץ,

שהוא היה אז היושב ראש של ש״ס,

וגם הוא אמר לי, לא כדאי, אתה, התפקיד שלך יותר חשוב, מה שאתה עושה, וזה פה ושם. וסיכמנו שאני לא הולך לזה.

ובסוף שמו את בן שלמה,

תימני.

אבל אחרי זה, יסחייק הציע לי בבחירות אחרי זה 200 אלף דולר,

שאם ישאלו אותי בהרצאות,

ישאלו אותי בהרצאות,

אז אני אגיד, תשמעו לרבנים הספרדים, זה הכול.

לא אגיד יותר, לא אגיד לבחור, כי מיד ראש אני לא בוחר ולא כלום.

אז הוא הציע לי 200 אלף דולר, אז זה היה כמו שתי מיליון היום.

אמרתי לו, מה אתם, מה שטרות רוצים לסתום את הפה?

קח את השטרות,

תכניס לפה, תסתום.

ואז תגיד רק מה שאנחנו אומרים. הרי זה מה שעושים רוב הרבנים.

למה? כי הם מקבלים תקציב מהם, והתקציב מחייב אותם להגיד את מה שהם אומרים, אפילו שהם לא חושבים כך.

כי כולם בחזקת בלעם.

איך אני אוכל לדבר מה שהשם לא אמר?

תלוי, עד הכסף.

כשמגיע הכסף,

כשיש טובת הנאה, כשיש הבטחות תפקידים. אתם זוכרים את דני צחקני?

זוכרים אותו, נכון?

אני אף פעם לא קיבלתי כסף משס, אני לשם שמיים!

ואחר כך הוא נזכר תוך כדי, אה, רק פעם אחת דרעי נתן לי 100 אלף שקל.

כן, סליחה, זה פעם אחת, כן.

טוב, מאז הוא לשם שמיים, עד שלא נתנו לו את ההבטחה שהוא יצא נגדי ויקבל שטח

לא נתנו לו ואז הוא הלך בית משפט, מלחמות, יקים מפלגה לבד, אין ש״ס ואין אביו דיבר נגדם, וואי!

מה קרה?

אחורה, שחור.

ברגע שזה מגיע להטבות שלך, פגעו לך בהטבות שלך,

הבטיחו ולא קיימו, יא ביי ביי.

לא יאומן כי יסופר.

וגם מור יעסגו.

עכשיו הוא אישר

שהוא שאל, וזה רבנים, ואמרו שהידברות זה ארגון קדוש, וזה פה ושם.

הרב בן ציון צוחק עליו,

ואומר, אם היה רואה את הדברים,

לא היה מדבר ככה, אבל לא רוצה לראות אותם.

למה לא רוצה לראות אותם? כי הוא מור יעסגו.

מה זה מור יעסגו?

הוא אומר, הבטיחו לי, הבטיחו לי שטח.

עד היום הוא קיבל משהו?

עברו שנים, אמרו תוך שלושה חודשים, הרב בעדני היה שם, ונציג התימנים שם, ג'ינג'י,

והבטיחו, והוא אומר אליהם, הבטיחו לי.

אשרי תמי מדורך אהלכים,

אבל לא בעסדת טפשים.

ככה זה עובד. כשיש טובת הנאה, נופלים אנשים.

הוא אומר לך במפורש, עסגו, עשיתי עסגו.

אז עם עסגו מוכרים את כל העקרונות.

ולא רק מוכרים את העקרונות,

אלא יוצאים נגד מזכי הרבים

בשביל עסגו.

מוכנים להקריב את כל היהדות בשביל עסגו.

לא יאומן כי יסופר.

אנחנו נמצאים בדור שרואים במציאות

איך אנשים

חוזרים על מעשה בלעם.

איך אני אוכל לדבר נגד השם?

ואחר כך הוא יכול. איך זה יכול להיות?

כשזה מגיע לגוף,

לטובת הנאה,

שם נופלים כולם כמעט.

רבי יחנניהו ברגשי אומר,

שיעור ארבע מאות דקות ספורות.

ביי ביי.