ביאורי תפילה - חלק לב - פיטום הקטורת ו | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

ואורי תפילה, חלק ל״ב,

תשומק תורת, חלק ב״.

רבן שמעון בן גמליאל אומר,

הצורי

אינו אלא שרף הנוטף מעוצה הקטע.

כתוב אבו דרם

שלא בא לחלוק

אלא בא לפרש מה הוא צורי.

ופירש בזה העץ יוסף

שלא תטעה שהוא תריאק מוכר

אלא שרף של עץ האפרסמון שקוטפין אותו במות החמה ונוטף ממנו שרף

והוא פריו.

זה מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל

למנוע את הטעות

שיש

ללומדים לטעות

שזה משהו אחר ולא

שרף של עץ האפרסמון.

בורית קרשינה

למה היא באה?

כדי לשפות בה את הציפורן,

כדי שתהנה...

אז פה הבריתה מסבירה לנו

שבורית קרשינה באה לתקן את הציפורן,

כן?

ולא שזה אחד מהסמנים.

כתב הרוקח

כדי שתהנה בחלקה היא.

ופה מתקשים בדבריו.

מה כוונתו?

כי אם היא כבר חלקה,

כמו שכתב בפירוש הציפורן הרוקח,

למה שפין בבורית?

היא כבר חלקה.

ונראה לומר שכוונתו,

שמא כוונתו שתהנה נאה?

אחר שחלקה כבר, פירושו שהיא כבר חלקה, לא שהיא לא נאה.

כבר חלקה אומר, אוקיי.

רק

מוסיפים בנויה.

אפילו שהיא כבר נאה.

אפילו שהיא כבר חלקה.

ועד יוסף כתב,

כדי שתהנה ויוסר שחרוריתה

על ידי שפעת הבורית.

אז הוא לומד שזה שחורה, כמו שיש מפרשים שהיא שחורה,

לא לבנה.

צריך להוסיף שחרוריתה על ידי הבורית.

אבל לדעתו של הרוקח,

שציפורן

היא לבנה כבר לפני,

לפני ששתפים אותה בבורית.

וכתב העץ חיים בשם הכל בו,

שמסירים שחרוריתה, יש לי פירוש הזה שמסירים שחרוריתה,

כדי שלא תשחיר שאר סממנים,

כי הרי בסוף טוחנים את הכל.

אז לכן,

שלא תשחיר שאר סממנים, לכן שפעים אותה בבורית.

מה זה לשפות?

מה זה?

יש מפרשים למשוח,

ויש אומרים לכבש.

אבל בסוף זה מנקה את זה, משחרוריתה.

ולפני הרוקח, כמו שאמרנו,

זה מנע, עושה אותה נויה יותר. היא כבר לבנה, רק מוסיף בנויה.

ין קפריסין למה הוא בא?

כדי לשרוט בו את הציפורן, כדי שתהיה עזה.

כתב העבודרהם,

הוא גרס מפני שהיא עזה.

כבר זה הוא כתב,

כדי שיהיה ריחן עודף.

כשאתם משרים,

כשמשרים בעין קפריסין את הציפורן,

זה גורם שיהיה ריחן עודף.

והרוקח כתב,

הוא גרס כדי שתהיה עזה.

שתהיה לבנה ביותר.

מה זה נקרא עזה? כמו עזק השלם.

לכן פה, כדי שתהיה עזה,

בלובן שלה.

שיהיה לבנה ביותר.

והביא גרסה כמו אבו דרן,

שזה בירושלמי כתוב,

תני מפני שהיא עזה.

ומסביר ירוקח,

ראינו.

לכן שורים. למה? כדי ליתן

בא, בציפורן, ליתן ברח.

באבו דרן ראינו שהוא כתב על הגרסה הזאת

כדי שיהיה ריחן עודף.

וכותב הרוקח,

והגרסה של ירושלמי, כמו אבו דרן,

ליתן ברח.

אז במובן שיש הבדל בין ליתן ברח

לבין שיהיה ריחן עודף.

שיהיה ריחן עודף, זאת אומרת שיש כבר ריח טוב.

והוא בסדר.

רק צריך שיהיה יצר חזק, שיהיה ריחן עודף.

וליתן ברח משמע,

שאתה מתקן בעצם,

ברח עצמו,

של הציפורן על ידי עין כפרישין.

בעת יוסף,

הוא פירש,

תהיה גרסה,

כמו אבו דרן, כמו ירושלמי, מפני שהיא עזה,

אתה הולך על הין כפרישין,

לא על הציפורן.

בעיני שהיא עזה, אפילו שזה לשון נקבה,

ובגלל זה דבר שאין ברוח חיים,

אז אין בעיה שזה בלשון נקבה, אפילו על יין כפרישין.

ולכן,

מפרשים שזה על יין כפרישין, שהיא עזה,

נותנים את זה, משרים את הציפורן בעין כפרישין,

כמו שאומר אבו דרם, שיהיה ריחן עודף.

אבל הרוקח למד, מפני שהיא עזה, הוא כותב מפורש, זה הולך על הציפורן.

אם גורסים מפני שהיא עזה, זה הולך על הציפורן, שהיא עזה.

אז לכן צריך ליתן בריח, כי מה הכוונה אם היא כבר עזה?

מה צריך ליתן בריח? פירושו שהריח שלה עזה,

צריך לתקן משהו בריח, והעין כפריסין מסדר ומתקן

את הריח, זה נקרא ליתן בריח.

כמו שאמרנו.

בעיית חיים, ין כפריסין, כן? למה? בצרק זה בסמוך.

ין כפריסין.

או במקום שנקרא קפריסין,

או מקפריסין, אז פירשנו גם פירושים.

זה ין כפריסין.

אבל זה בצרק זה בסמוך.

ולשרות,

מה זה לשרות?

מהפסוק

בכל משרת ענבים.

גם פה משאירים את זה

בין קפריסין את הציפורן.

ועוד כתבה את חיים בשם הקולבור,

כדי שתהא עזה הציפורן

בריח שלה על ידי הין קפריסין העז.

הוא מחזק ריח הצורי.

אז הוא למד שיש מפרשים שפה

ריח הצורי, ויש פרשים שזה הציפורן.

בכל אופן,

ככה גם כתב העץ יוסף,

שמפני שהיא עולה, זה הולך על ה...

יין קפריסין שמתקן את הציפורן, שתהיה רח...

רחז.

וגם, לפי הגרסה

שתהא עזה, זה הולך

על הציפורן.

והלום הרגליים יפין לה.

מה זה יפין לה?

בהמשך נראה שיש מפרשים

שזה על הצורי או על הציפורן.

בכל אופן,

והלום הרגליים יפין לך,

אלא שהם מכניסים מהרגליים למקדש מפני הכבוד.

כתב אבו דרם

מים יפין, לרחצה וליפותה.

והרוקח כתב

לשרות בהן את הציפורן.

מה זה לשרות?

לשרות זה במקום העין קפריסין.

אז לפי הרוקח, העין קפריסין נועד

לחזק את לבנותה.

אז גם פה, לשרות זה לחזק את הלובן שלה.

על ידי הניקיון של העין קפריסין.

הראוון כתב לשוף

בהן את הציפור. מה זה לשוף?

כמו דברי אבו דרם,

שזה

ארוחתו על יפותה.

דורם את דבריו של רמת של לשוף

זה לא למשוח,

אלא זה לכבש.

כי פה לא שייך למרוח, למשוח את הציפורן במה רגליים.

והרדק כתב שמה רגליים

יפין לשוף ולשרות.

הוא כותב את שתי הלשונות.

שזה הכוונה לשרות ולכבס ולנקותן.

ולא שייך שייתן ברח.

כי ריחה רע.

פירושו

שהיה לשוף, זה יבוא לתת ריח.

כמו שפרשו.

שלשרות זה ייתן בריח.

בציפורן,

כי פה לא נועד מהרגליים לתת ריח, כי ריחה רע.

וכשיוצא, הוא יוצא ומשאיר נקי, לא נספג בציפורן.

זה רק מכבס ומנקה.

לכן,

כשהוא כותב את שתי הלשונות, לשוף ולשרות, זה הכוונה.

לכבס ולשרות, כן?

וטוב עץ יוסף.

מרגליים כמשמען, שזה הכוונה, ממש מרגליים.

והם חריפים.

ומרגליים ינקו וילבנו טוב

את הציפורן.

והציפורן לא בולעת,

היא קשה ואטומה.

אז אחרי שאתה משרה, מנקה את זה, וזהו.

זה רק נקעה, ולא משאיר רושם וריח.

בציפורן.

רק מה? אין מכניסים למקדש.

אז אתה לא יכול להכניס את המרגליים למקדש,

ואתה לא יכול להוציא את תיקון הקטורת בחוץ,

כי לא עושים אותה בחוץ.

לכן,

לא מתקנים במרגליים,

אלא ביין קפריסין.

וכתב הראוון,

שלא מכניסים את תיקון הקטורת

למרגליים, וגם היא נעשית בפנים ולא בחוץ.

מאיפה יודעים שהיא נעשית בפנים ולא בחוץ? שנאמר בשמות

ל״ל״ב.

קודש היא, קודש יהיה לכם, שכל מעשה

הקטורת לא יהיה, אלא בקודש.

לכן, לא מוצאים את תיקון הקטורת בחוץ.

רבו דרן כתב

שהייתם מרגליים,

שהיו בעצם מרגליים,

בטלים בציפורן.

כי בסוף כשמערבים את הכול, אז כל הסממנים זה בציפורן.

לא עובד בכל הסממנים, אז זה מרגליים.

כשבציפורן זה בטל בכל הסממנים.

אז לא היה בעיה לעשות אם היינו עושים בחוץ.

לא כמו שאמר אלץ יוסף,

שמתנקה והולך ולא נשאר חיוך.

הוא אומר שזה בטל ולא נראה מרגליים.

משמע,

שנשאר רושם לפי אבו דרם

של המרגליים, ובכל אופן יהיה מותר כי זה לא נשאר רושם מזה

וזה בטל.

כי זה בטל.

אבל יש איזה משהו שנשאר.

רק זה לא ניכר.

ולא נשאר רושם שניכר, לכן היה מותר.

בגלל שעושים את תיקון הקטורת בפנים,

לכן

אי אפשר להכניס את הרגליים לבפנים,

לכן עושים בתיקון אחר ולא במרגליים.

יש כאן שאלה?

למה מרגליים אנחנו לא מכניסים?

הרי קרבו פירשו

קרב על המזבח.

כך מקשה עבוד הרגל.

אז הוא אומר, אין לנו אלה דברי החכמים.

והאורך לנראה מקשה בדבריו.

איך אנחנו

יכולים להבין שהוא אומר שקרבו פירשו קרב על המזבח?

הרי המשנה בתמיד אומרת,

והמסכת מידות אומרת,

רק חמישים משנה ג',

שלא היו מדיחים,

שלא היו מקרבים, אלא מדיחים את הקרב,

קרבו פירשו.

מדיחים אותם

בלשכת המדיחים.

אז לא נשאר כלום.

זה מגיע למזבח נקי.

בכל אופן,

יש את טרטור

שזה לא קשה.

למה?

קרבו ופירשו

זה חלק מגופו.

פירושו שאתה בא להקריב, זה חלק מגופו. אין פה בעיה שהכנסת את זה.

אבל מהרגליים? אתה מכניס מהרגליים מבחוץ.

לא היית צריך להכניס את זה.

וגם,

פה אפשר על ידי דבר אחר.

אם לא היה אפשר על ידי דבר אחר, היה מותר אולי להכניס.

בגלל הטעם שזה לא מגופו.

אבל בגלל שזה אפשר על ידי בתיקון אחר, כמו אין כפריסייה,

אז לכן לא מכניסים.

הרוקח מביא שמרגליים זה לא מרגליים ממש,

אלא מעיין אחד היה בעזה.