ביאורי תפילה - חלק לד - פיטום הקטורת ח | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חבר הכנסת משה?

בעורי תפילה, חלק ל״ד,

פיתום הקטורת, חלק ח׳.

פיתומה לחצאין כשרה.

כתב הרעבל,

אף פיתום הקטורת חצאין כשרה,

שהוא קפ״ד, קפ״ד, מניין,

שזה חצי של שסח. בעצם,

המניין הכולל של כל הקטור, של כל הקטור, של כל השנה,

כולל השלושה הנותנים, שזה 368,

אז הוא ביטא לחצאין חצי מזה,

שזה

מאה ארבעים, מאה שמונים וארבע מנה,

שזה חצי מכל הקטורת, אז כשרה.

והביא הרעבל בהמשך,

שיש לומדים שזה לא כולל השלושה.

כלומר, 368 פחות השלושה

זה 365,

שזה יוצא חצי מזה,

מאה שמונים ושתיים וחצי, כן? אבל הוא אומר שכן, לא. מחשבים את כל הקטורת של כל השנה.

והעיקר כמו הפירוש הראשון, שמחשבים את כל הקטורת,

כולל השלושה מנים,

שחצי מזה זה מאה שמונים וארבע.

ולכן פירשו המחזור ליטרי, וארחות חיים,

בספר התמיד, בעץ חיים בשם הכולמו, ועץ יוסף.

זה הפירוש העיקרי פה.

בכל זה,

בפירוש של החצאינו זה חצאים, פיתמה לחצאים,

היינו מכל הקטורת של כל השנה.

אבל לוי, ספר התמיד,

מהגמרא והרמב״ם, שפיתמה כולה,

בסך הכול, כל השנה הוא פיתם את הכול, לא רק חצי מהקמות.

רק מה?

מה זה פיתמה לחצאים?

הכוונה בכל יום הוא פיתם את של אותו יום.

אז כל יום יש מנה?

אז כל יום רק מנה.

מה שצריך לאותו יום.

אבל בסך הכול, כל השנה הוא כן פיתם את כל הקטורת,

ולא חיסר כלום.

וכשל הפירוש זה, מה זה לשליש ולהרוויע, לא שמענו, מה שייך לשליש לא נמיך. זאת אומרת, לחצאים זה הכוונה שזה לא בבת אחת הכול, אלא כל פעם.

חלק.

זה מה שייך לשליש ולהרוויע.

זה לא חצי בדיוק, זאת אומרת, חלק.

לא משנה אם שליש ולהרוויע.

לכן הוא הכריע עד מהפירוש הראשון שאמרנו,

שבאמת הוא כל השנה,

ברור שפיתם רק חצי מהקמות, ובזה השתמשו כל השנה.

הביא עץ חיים בשם הדבר משה של החצאים מכל זמן וסמן.

אז בעצם יש לנו לכל זמן מידה מסוים, משקל מסוים,

אז חצי מהמשקל של כל זמן וסמן הוא לקח חצי,

ובסך הכול היה כאן חצי.

הוא צריך מידה מדויקת של חצי מכל

זמן וסמן.

ולא נראה שחלקים בדבר,

בפירוש של זה.

ושליש ונרוויע לא שמענו,

אם ביטאתם שליש

הכתורת או רביעה,

לא שמענו אם היא קשרה או לא.

ואין פה הכוונה, לא שמענו.

וכמובן מספק, לא עושים את זה.

ולפי הפירוש השני שלי בסדר התמיד, מפרויקט שכמו שאמרנו,

מה שייך לשליש ולרביעי,

המטורון של החצאים זה לא כוונה חצי מדיוק, זה כוונה חלק.

כל יום, מה שצריך אותו יום,

מפריתם את הפתורת וכן לאותו יום,

מה שייך לשליש של המדינה.

כתב המחזור ויטרי

מה זה לא שמענו, לשליש ונרוויע לא שמענו.

לא שמענו מרבנו אם אדם רשאי לעשותה לשליש.

בימבת הרצאה היא.

הוא צריך להבין,

הוא צריך עיון מה הכוונה פה.

הרי

לכל העם הלכתחילה לא עושים לחצאים.

חטא ברוש וכשרה בדיעבד.

אז מה,

אתה אומר שבשליש לא שמענו עם אדם רשאי?

רשאי זה לחצאים משהו.

נותן לו חצאים

אי אפשר לחצאים.

אז מה שייך לומר שלא שמענו על שליש,

ולהרוויע?

ומה שהוא אמר בת הרצאה היא, זה כוונה אפילו בדיעבד.

שלוש אמרנו מלכתחילה, מלכתחילה רשאי,

מלכתחילה עבד אפילו,

קשרה, לא שמענו כלום.

ועץ חיים,

שהוביל את הפירוש של הדבר משה, שאמר משהו, חצי מכל סמבן וסמבן לוקחים?

בהתחלה כבר הוא אמר

שזה שליש ונביא על השמבן, ואז הוא חזר עוד פעם אחרי שהוביל את הדבר משה,

שחצי מכל סמבן וסמבן

אבל שליש ונרוויע לא שמענו.

פירושו שהוא בא לומר,

שמע הוא מתכוון לומר פה,

שלפי הדבר משה,

גם השליש ונרוויע זה מכל סמבן וסמבן.

מה העניין פה?

בוודאי

שבא לומר שאפילו אם השליש ונרוויע מכל סמבן,

אפילו שיהיה חצי,

אבל שליש ונרוויע,

פירושו,

לוקח מכל סמבן כפולו שליש ונרוויע,

אחרי כן שנגיע אפילו לחצי,

גם לא שמענו על זה אפילו שבסוף יהיה חצי,

ויהיה כשר.

אבל צריך להיות הכוונה שם,

שיכול להיות שהוא מתכוון

שהשליש הוא הרביע,

גם שם צריך מידה מדויקת, צריך שיהיה שליש מכל סמל וסמל, ואם זה הרביע, אז הרביע מכל סמל וסמל,

וגם זו לא שמענו

עם הקשרה.

אמר רבי יהודה,

זה הכלל, אם כמידתה, כשרה לחצי.

כתב הרד״ק

שלרבי יהודה,

אפילו לשליש ולרביע כשרה,

אם עשה כמידתה.

אז אפילו לשליש ולרביע, לא כמו שאמרנו לפני כן שלא שמענו,

אלא אפילו לשליש ולרביע כשרה, אם עשה כמידתה. פירושו, כמו שאמרנו, מכל

סמל וסמל הוא לקח שליש במשקל,

או מכל סמל וסמל רביע, הכל מדויק, נשאר, היחס.

הוא גרס כשרה,

לא כשרה לחצאים, כשרה, אם כמידתה, כשרה, אפילו שליש ורביע משמעו.

לא גרס לחצאים.

אחר כך הוא גורס, מה שאין לפנינו,

חצאים שהחיסר בה מכל סמל וסמל.

מה זה חצאים?

שחיסר מדויק

מכל סמל וסמל חצאים.

אז זה כמידתה.

אם תעשה כמידתה,

אפילו שליש ורביע כשרה.

אחר כך הוא ממשיך ואומר,

חיסר אחד מכל סמליה,

או שלא נתן עליה מעלה עשן,

חייב מיתה.

שאלה,

חנא סממני ומעלה עשן,

הם מעקבים לגמרי,

וחייב מיתה.

אז רבי יהודה חולק על תנא כמה שלא מוחיל,

כשתנא כמה לא שמענו שמועיל בשליש ורביע,

לא פסול ולא כשרות, אז לא עושים את זה. לפי רבי יהודה הוא מכשיר את זה.

ולפי אדום משה שהביא עד חיים למעלה, מה שאמרנו,

שאפילו לחצאים,

אם זה שליש ונרוויח מכל סמל וסמל אפילו שמגיע לחצי,

אז לא שמענו אם זה כשרה.

אז אפשר לומר שהם לא חכים,

רבי יהודה הוא תנא כמה.

אבל כמו שאמרנו, זה לא דורום בדבריו,

אם זה חצי בסך הכל,

או שגם השליש ונרוויח צריך להיות מדויק.

אז כמו דיברה הרד״ק שאמרנו שהכוונה שלפי רבי יהודה כשרה אפילו בשליש ונרוויח,

בארוחות חיים מצאנו אותם דברים מדויקים.

ועיקר הדברים האלה מצאנו גם במחזור ויטרי ובספר התמיד.

אבל ספר התמיד נרשה,

לפני שהוא הגיע למסקנה הזו.

מה רבי יהודה אומר?

אם כמידתה כשרה.

מה שאתה נקמה מתיר אפילו לא כמידתה,

ולתמוה מה הוא מתיר בקטורת שלא יהיה כמידתה?

אלא מה צריך לומר?

שבדגם לפי תנא כמה צריך מידה מדויקת, כמו שאמרנו.

אם זה לחצאין, הכל חצאין.

אם זה הכל שליש, אם זה רבייה לרבייה, רק לשליש ורבייה לא שמענו.

אבל לפי רבי יהודה הוא בא להוסיף שלא רק חצאין מועיל,

גם שליש ורבייה מועיל.

אז ההוכחה שרבי יהודה חולק

וסובב כי אם ככה מה הוא בא לחלוק על כמידתה,

כנביא את הנקמה מציע כמידתה.

אלא הוא בא להוסיף שליש ורבייה.

והוא גם גורס

ספר התמיד,

כמו הרדק

בארוחות חיים.

את התוספת הזאת, כן, כשרה, בלי חצאים. אחר כך אומרים חצאים שחסר בה מכל סלמונוסה.

לפי דברי ספר התמיד,

אז מובן שרבי יהודה בא לחלוק, יש הוכחה, כמו שאמרנו, כי אם לא, תנא קמה,

ודאי שלא סובר שכמידתה זה לא מעקב. ודאי שכמידתה מגיעה כן.

עץ יוסף פירש, לא כמו ספר התמיד, לא כמו שאמרנו. אלא שרבי יהודה לא בא לחלוק, הוא בא לפרש.

שמה? זה הכלל.

היא כמידתה קשרה לחצאים.

שתדע שהכלל הוא שצריך להיות מידה מדויקת.

אם אתה לקחת כמידתה,

או לקחת הכל, ואז לקחת חצי מהכמות,

או לקחת מכל סלמונוס סמל חצי.

העיקר שבסוף זה מגיע כיחס

בכל הסממני.

אבל לפי דבריו יוצא שלפי רבי יהודה אין את החידוש של שליש ולרבייה. הוא נשאר,

כמו שאמרנו, לשליש ולרבייה לא שמר.

אז צריך לומר,

כיוון שהוא לא גרס כמו הר הדג

ואלו שאיתו,

אז הוא לא גרס כמידתה,

אם כמידתה קשרה.

הוא לא גרס כזה,

אלא אם כמידתה קשרה לחצאים.

הוא לא גרס את החצאים

שחיסר בה מכל סלמונוס סבן, הוא לא גרס את זה.

אז אם כן, אין הכרח שחולק.

אין, כמו ששאל ספר התמיד.

אם כמידתה קשרה,

מה, הוא בא לחדש כמידתה?

לא.

הוא אמר אם כמידתה קשרה לחצאים.

‫הוא בא לפרש.

‫הוא לא גרס את התוספת חצאים,

‫שחיסר בביקורסם על מר מסבל.

‫אז אל תהכרח שאמרנו בספר התמיד ‫שרבי יהודה חולק, ‫אז הוא בא לפרש.

‫אמר רבי יהודה, הוא בא לפרש.

‫זה הכלל, אם כי בדלתה קשרה לחצאים.

‫וגם הם לא דרסו, זה הכלל, ‫אלא אמר רבי יהודה, ‫אם כי בדלתה קשרה,

‫כאילו הוא חולק.

‫הוא גורס, זה הכלל, כשהוא בא להסביר, ‫כביכול, מה הכלל פה, שנבין איך זה עובד,

‫שהכול כאילו מדויק, ‫ואם זה מדויק, זה בסדר, זה לא מעכב.

‫אבל בחצאים שמענו, ‫בשביל של רבי יחד לא שמענו.

‫הוא נשאר בזה.

‫והנה מצאנו בעת חיים פירוש חדש.

‫שכתב,

‫אמר רבי יהודה, זה הכלל, ‫אם כי מידתה קשרה.

‫כלומר, אפילו פרס בשחר, פרס בין הערביים,

‫שזה חצי מנה, חצי מנה בבוקר, ‫חצי מנה בין הערביים,

‫שזה מנה בסך הכול כל יום.

‫כמו שכדאית עאתם בכריתות,

‫בגמרא, איך כתב הרמב״ם,

‫בפרק שני מליקות כלי מקדש,

‫וזה ראשונו. ‫פיטמה מעט-מעט,

‫במתקודתה,

‫כשרה.

‫אפילו פיטה פרס בשחרית ‫או פרס בין הערביים,

‫מפורש מהרמב״ם,

‫שעשית כל יום מה שצריך, ‫בבוקר עשית מה שצריך בשעה.

‫בין הערביים עשיתו פתאום, ‫מה שקיר לבין הערביים?

‫לא עשית לכל השנה מראש.

‫כשרה.

‫והוסיפה עץ חיים.

‫אלא זה הוא אומר, אם כמידתה,

‫כשרה.

‫ולא כמנדה אמר, ‫לשליש ולרביעה לא שמענו. ‫רבי יהודה לא אומר, ‫לשליש ולרביעה לא שמענו.

‫הוא בכלל לא מדבר על זה.

‫הוא מדבר שכל יום תעשה את אותו יום. ‫זה הכוונה לחצאים, לא חצאים דווקא.

‫ולחצאים דקטני לאו דווקא,

‫אלא כל תורי במתכונתא, אימא שלך.

‫את כל אקטורת כל השנה.

‫העיקר שאתה עושה הכול כל השנה. ‫אתה יכול לעשות אבל כל יום

‫את של אותו יום להכין,

‫ואתה לא מחסר כלום.

‫עוד כאן דבריו.

‫ולפי דבריו,

בעצם מה שאמר תנא קאמה,

‫פתאום עלה חצאים כשווה,

‫כמו שפרשו הראשונים.

‫לחצאים

משתמכים מראש את כל הסממנים חצי.

‫אבל רבי יהודה באל אמר,

‫כמו שהביא ספר התמי,

‫שמע, הגמרא והרמב״ם,

‫על תנא קאמה,

‫אומר עץ החיים, ‫לא, לא, לא, זה רבי יהודה אומר.

‫תנא קאמה אומר חצאים ממש ‫מכל הסממנים של כל השנה,

‫וזה קשרה.

‫רבי יהודה באל אמר את זה,

‫מה שהביא ספר התמי, ‫ברמב״ם, בגמרא.

‫שמע,

רבי יהודה אומר,

‫שאם אתה כל יום לוקח את של אותו יום,

‫אז זה קשרה.

‫זה הלחצאים של רבי יהודה.

‫זה הלחצאים של רבי יהודה,

‫לא כמו הלחצאים של תנא קאמה.

‫אם כמודתה, קשרה לחצאים.

‫אז אם כן,

לפי זה יוצא טוב, ‫כי מה שיקשה ספר התמיד ואמר,

‫מה זה השלישון של רבייה לא שמענו, נכון?

‫כי באמת הנקאמה דיבר בחצאים, ‫כמו שאמרנו, חצי מכל

‫הכתובת של כל השנה.

‫רבי יהודה הוא זה שאמר,

ולכן

הוא זה שאומר, ‫שהוא כל יום תכין להיות טעויות,

‫הוא באמת לא אמר לשם של רבייה לא שמענו. ‫תנא קאמה שאמר

‫מכל השנה חצאים,

‫הוא אמר,

‫שם של רבייה לא שמענו.

‫רבי יהודה,

על החצאים שלו, ‫לאו דווקא, אלא כל יום קצת,

‫מה שצריך לאותו יום,

‫והדברים מתוקים מבדבש לבינים.

‫אבל הראשונים לא גרסו ככה, ‫הראשונים גרסו

‫את התוספת חצאים, ‫הם גרסו פתאום על החצאים.

‫אם כי מידתה כשבעה,

‫אחר כך יש תוספת, חצאים,

‫שחסר בה בכל סמן וסמן. ‫אז פה אתה חייב לומר,

‫שרבי יהודה דיבר

‫על חצאים ממש,

‫אז לכם לך לא לפרש כך.

‫אבל לפעמים גרסה שלנו,

‫כמו שהרצחיים מבין, ‫אז אפשר לפרש את הרמב״ם ‫ואת הגמרא בצורה הזאת,

‫ואז דברים באים

‫בטורו.

‫בראובנים, שזה רק רבי יהודה סובר את זה,

‫לא אותנו ככה.

‫-תודה רבה, אדוני היושב-ראש.