ביאורי תפילה - חלק לה - פיטום הקטורת ט | ר' משה כהן

 

- - - לא מוגה! - - - 

ראוי תפילה,

חלק למדי, כתובה קטורת,

חלק ט'.

ואם חיסר אחת מכל סמבניה, חייב מיתה.

היינו שרק אז חייב מיתה אם חיסר אחת מסמבניה.

אבל אם חיסר חצי מכל סמבן לסמבן,

כמו שאמרנו בשבוע הקודם,

או שפיתם כל יום ביומו,

ביומו,

כמו שהגיע הרמב״ם,

מכיר מרן,

ובסך הכול הוא הקטיר כל השנה את כולה,

אז היא בסדר,

בכשרה.

ומה חיסר?

אפילו מעלה עשן.

כך כתבו הרדק וארחות חיים,

והם גרסו כך ממש בברייתא.

רמח זוהר ביטרה לא גרס ככה, אבל גם הוא סובר ככה,

שאפילו מעלה עשן זה חייב מיתה אם חיסר אותו.

והוסיף המחזור ביטרי,

אפילו יין, אפילו בורית אם חיסר,

יין קפריסין כן,

מה שמתקנים בזה,

את הקטורת, יין קפריסין, בורית כרשינה.

אז יין קפריסין, את היין ואת הבורית, אם חיסר,

גם לפי המחזור ביטרי,

חייב מיתה.

והנה כתב עץ יוסף

שרק ה-11 סממני, אם חיסר,

מלבד חייב מיתה.

אבל מה שמבין כדי לתקן את הקטורת,

לא חייב מיתה.

זה לא כדיבורי המחזור ביטרי.

כשהוא אומר 11 סממני מלבד,

משמע

שאפילו מעלה עשן, אם לא יביא,

לא חייב מיתה.

לא כמו שראינו גם ברדאר, לאורחות חיים.

ויש לומר, על כימא שהביא שם עוד,

היה תוסף מהיעוות.

שדווקא כשהביא חלופה לאין קפריסין ולמבורית כרשינה,

וגם למעלה עשן,

אם הוא הביא חלופה,

אז באמת לא חייב מיתה.

זה כשרה.

אבל אם לא יביא בכלל,

אז באמת

חייב מיתה, כמו שאומר המחזור ביטרי.

נוסף החלופה, אלה דברים שמועילים,

כמו יין קפריסין, כמו מורית כרשינה, כמו מעלה עשן, על אותו עשן.

אז אם הוא הביא למקומה,

אז לא יהיה חייב מיתה.

ועד סוף יוסף כתב שחיסר

מנה מסמניה

או תיר מכולם וחציה לפי ערך בראשון.

חיסר מנה

מכל משקל

של כל סמן וסמן.

אפילו שלא חיסר את כל הסמן עצמו,

רק מהמשקל שצריך.

או שהותיר

על המשקל מנה מכל סמן וסמן.

אז אפילו שהחציה כשרה,

וחציה אמרנו, כמידתה.

אם זה לא כמידתה, אלא אוסיף או מכיר במשקל של אחד מהסמנים,

אז חייב מיתה. לכן הוא חוזר על זה פה, ואם חיסר

אחת מכל סמן מנה אחת היא מיתה, אחרי שאמרנו שלחצאים,

תימא, חצאים כשרה, כי מידתה כשרה דווקא.

אבל אם חיסר אפילו מנה,

זה לא כמידתה,

אז חייב מיתה.

לא רק שלא כשרה, כי אם לא כשרה, ממילא

ביאתו ריקנית.

איך נראה בהמשך, אתה תאמין לי.

וכן מה שם במחזור ויטחי, שהוא כתב,

שלא נתן בה מכל אחד כמשקלו האמור למעלה.

אז זה חיסר.

לא צריך לחסר את כל הסמנים האלה. עצם זה שאתה לא נותן כמשקלו הראוי לו,

מוטיב ומחזיר,

כבר זה נקרא שהוא לא כראוי

וחייב מיתה.

אבל ספר התמיד כתב, חיסר אחת מסמניה, מוסיף לגמרי.

ואחר כך הוא גם חזר על זה פעם שנייה,

כשהוא הקשה, למה חייב מיתה ולא כרת?

עוד פעם הוא חזר על זה.

שלגמרי.

מה הפירוש של לגמרי?

צריך להבין דבריו.

ואולי כיוונתו לגמרי,

שכל משלו זה כמשקלו, זה לגמרי, זה דחוק בלשונו.

אז כמו שאמרנו במחזור ויטרי,

ועץ יוסף,

חיסום המשקל, אם זה לא כמידתה,

חייב מיתה.

ובטעם חיוב מיתה,

חלק מפירשו הראשונים לעיל באברייתא

בסמוק

של דבש פסלה,

שם כתוב גם חיסר אחת מסמניה אחר מיתה,

וחלק פירשו פה אחרי פתמה לחצן עם כשרה.

אז גם פירשנו בשיעור אז,

מה שכבשו הראשונים שם.

מסמנים סכים, מה שהוסיפו הראשונים כאן.

אז כתב הרד״ק, וכן ארוחות חיים,

לפי שנעשית קטורת זרה, אם אין כותב משקל,

אבל חסר מעשר ימני.

הקטורת היא זרה, אלוהים במצוות התורה, בימים אלה,

אפילו חיסום המעלה עשן,

אז חייב מיתה.

תפילת עוות. למה?

כפי שנאמר,

ויגרד טזן ב' ולא ימות כי בענן יראה על הכבורת.

אז מה השפעה? שאם לא ייראה כמו שצריך,

אם לא יהיה עשן,

אז אפילו מעלה עשן חסר,

אז לא יתקיים בלילה, מוטל ההפוך, נמות.

אז חייב מיתה, אם אין מעלה עשן.

אם הקטורת היא זרה, אז הוא סתם בא ביה ריקנית.

ואמר רבי זעירא,

עם שום הכנסה יתרה,

מה זה הכנסה יתרה? שנכנס בלי שום מצווה.

זה יתרה.

אז הוא חייב כמו חסר. כשאדם החסר,

כאילו שהוא בא לקיים קצת קטורת, הוא חיסר.

זה קטורת היא זרה, אז זה כאילו הוא בא בלי כלום.

אז כשהוא בא בלי כלום,

זה כמו הוא בא כשחיסר, הוא במשתנו חייב מיתה.

יש מפרשים, מה זה שאמר רבי זעירא, עם משום הכנסה יתרה?

זה בא לומר על הצד ההפוך, יש חיסר אחד מסווה מעניה?

שחיסר מהמשקל הוא חיסר לגמרי?

או,

אומר רבי זעירא, הכנסה יתרה, שהוסיף

על הסרמני יותר מהשיעור.

במחזור ויטריק כתב,

כשנכנס לאחד,

אפילו שזה לא לפני ולפנים, לאחד,

אם הקטורת היא זאת שהוא חיסר בה,

היא קטורת זרה,

חייב מיתה כי זו ביאה ריקנית.

וזה ההכנסה יתרה אומר, כמו שאמרנו, כמו שאמרנו.

כשנכנס,

אך קטוריה ריקנית, מיותרת.

זה נכנס בלי שום מצווה.

בזמן ראש החייב מיתה תכתיב,

ויקרא טזן ואין,

ויבוא בכל עת על הקודש.

מה זה על הקודש?

זה אחד.

מבית הפרוכת.

כתוב אותו פסוק, זה לפני ולפנים.

ולא ימות. מה זה כתוב אותו פסוק?

הרי שאם יבוא שלא לצורך, ימות.

הוא לומד את זה גם על לפני ולפניהם, וגם על האחד.

אם יש ביאה ריקנית, אם רק תורית לזרה,

זו ביאה ריקנית,

חייב מיתה.

אז זה דומה למה שאמרנו בשם הרדק וארוחות חיים, רק הוא הוסיף

שזו בעיה אחת.

וחייב מיתה.

והרדק יביא את הפסוקים על הכפורת.

זאת אומרת שהוא מבין שזה הולך רק על יום הכיפורים,

שנכנס לפני ולפנים.

עבוד ערן,

פירש לעיל,

אם חיסר ואחד וסלמניה חייב מיתה.

הפעם הראשונה מעברה את זה לפני כן,

שזה מודמר לפני ולפנים, לא באחד.

רק שם אבו דרם הסביר שמוכח בפסוק גם שביאה ריקנית חייב מיתה.

למה?

כתוב בפסוק

ויקראת את זה נודימי,

וכיסה עננה קטורת את הקפורת

קשר על העדות ולא ימות.

מה זה ענן הקטורת?

שהענן

של הקטורת,

כהלכתו וכהמשפטו, עם כל הסלמנים ועם כל משקלם הראוי,

אז לא ימות.

אבל אם אין, זה לא כמשפטו וכהלכתו, חיסר שם משהו,

אז באמת

הוא ראה בסוג שירות.

גם על זה שנכנס בגלל ביאה ריקנית, אבל לפני ולפנים הסבירה רבו דרם.

הראבן והרוקח לעיל, משמע שהם גם הביאו את הפסוקים של האחד.

כי הראבן הזכיר את הפסוק בעל יבוא בכל עת על הקודש,

שזה אחד.

והרוקח בזאת תבוא ארון על הקודש.

אז יש משמעות בדבריהם שהם גם דיברו על האחד.

בספר התמיד כאן כתב

שכמה דיברו ביום הכיפורים.

ואפילו לא הכתרה, אלא פתאום דיברו,

פתאום על החצאים.

אז למה הוא אמר שמדובר שחיסר,

והולך על יום הכיפורים?

וגם אומרים לי הרמב״ם,

שהרמב״ם לא ביהר בהלכה הזאת שמדובר על יום הכיפורים.

וגם שמח לדבש פסלה, הרמב״ם את הדין הזה, הדין שאם שם דבש פסלה.

הוא שמח לזה, אז הוא שקשב ממה נפשיו?

אם אקטיר גם בדבש פסולה,

ואם אקטיר בדבש בזה פסולה,

עוד פעם, זה נקרא ביאה ריקנית,

ושלא לצורך,

אז אם אתה אומר שחר מיטה, אז למה אתה כותב דבש וסלט? תגיד חר מיטה.

אם לא אקטיר, אז למה חר מיטה?

אז צריך להבין, דיבר הרמב״ם. אם הוא אקטיר, אז גם בדבש יתחר מיטה.

אם הוא לא אקטיר,

אז גם כשחסר חר מיטה.

וגם ממשיך הרמב״ם ואומר,

כפי שאני עושה תקטורת זרה,

זה קשה לספר התמיד.

אם הוא אקטיר,

אולי אקטיר רק עשה.

אם הוא עשה,

איפה מציבור שעל העשייה לבד חייב מיטה.

ואם הוא אקטיר,

היה צריך לומר הרמב״ם,

מפני שהקטיר,

לא פטורת, לא נעשית פטורת, שהקטיר,

או שיגיד פטורת פסולה,

ונכנס שלא לצורך.

ונשאר ספר התמיד בקושייה בדברי הרמב״ם ובדברי הסוגיה פה,

לפי

מה שהסברנו.

ועוד,

נכנס לספר התמיד, למה שאומרים,

שחייב משום הכנסה יתרה, מה שאמר רבי זעירה.

אף משום הכנסה יתרה.

אז אם הוא עושה את החיוב של הכנסה יתרה?

מה, את נכנסת לא לצורך?

הכנסה יתרה, כבר אמרנו חייב מיטה, אם חסר אחד מכוס על מניה, חייב מיטה.

זה אמרנו שהסיבה היא לפי הפורשים של הראשונים,

שאמרנו,

זה נקרא הכנסה שלא לצורך. אז מה הוא מוסיף?

הכנסה יתרה, זה לא הנוסף, זה לא הנוסף, זה מה שאמרנו.

כשחייב מיטה, הוא נכנס בקטוריית לא כשירה. זה נקרא הכנסה שלא לצורך.

תראה, ששם הבא ללמדנו

שאפילו נכנס בלי כלום,

ושלא בשעת הקטנה, עשה כבר את העבודה

כראוי, יצא,

חזר פעם נוספת, בלי כלום, בלי צורך העבודה.

שגם שם יש ביאה ריקנית שחייב להתאר.

או שנכנס בשעת הקטרה, ומה זה יתרה?

שהוסיף בקטורת, בשיעורה,

כמו שהזכרנו לאש, אחד מהראשונים, ואין את הפירוש הזה, זה ספר ותמיד.

שהכנסה יתרה, שהוסיף יתר בשיעור של הקטורת.

וצריך לעיין.

מה שהוא רואה עכשיו בדברי הרמב״ם,

בדבש וסלה,

הוא שאל, למה הוא לא חייב מיתה? אם הוא דבש וסלה,

אז זה נקרא כתובת זרה,

זה נקרא שהוא בא סתם והיא אריקנית,

אז חייב מיתה.

אז למה הרמב״ם חילק את הדינים?

דבש וסלה וחיסר חייב מיתה.

אבל יש שם שומרים שדבש וסלה

זה רק לכתחילה שלא ישתמשו בזה.

אם אתה שם את הדבש, אל תשתמשו בזה.

זה לא מעקב בדיעבד.

לפי השיטה הזאת,

אז מובן דיבר הרמב״ם.

שהיא נדיבה שבדבש וסלה ולא חייב מיתה.

אפילו שהכתיר, הרמב״ם דיבר על הכתיר.

אם חיסר אחת מסוימניה והכתיר, פה זה חייב מיתה.

אז אם ככה מתיישבים דברי הרמב״ם,

שזה דווקא לכתחילה שלא ישתמש.

בסלה שלא ישתמש לכתחילה.

עם גבש.

רק לא ברור ברמב״ם, הוא דיבר על קודש הקודשים

לפני ולפנים, יום הכיפורים.

אפילו בהיכל יש חייב מיתה.

גם לחזור ויטרי אמרנו שפירא יש אפילו על ההיכל,

כמו שהוא דירג בפסוקים שהבאנו.

ואמרנו שכנראה גם הראווה עם הרוקח.

והיה מתיישבים דברי הרמב״ם לגמרי.

כמו שהוא שאל, למה הרמב״ם לא מבאר לנו שזה יום הכיפורים?

הוא היה צריך לבאר.

גם הספר היה תמיד שהרמב״ם צריך לבאר את דבריו, דרכו לבאר.

שם הרמב״ם צריך לבאר כמו שאר הראשונים שדובר רק על יום הכיפורים

ובהיכל לא דיברנו.

וזה לא ברור העניין הזה.

בעזרת השם

שנזכה להבין כראוי

נשאר לנו פתאום הכתורת כראוי בזאת השם.

דברי הנאומה לפני השם.

רבי יחנא לימוי אשר עשה את דברוי בטוב וזכוי.

להם תראו לנו את האונספורט של מרדכי.